• מה לראות בפסטיבל קולנוע דרום 2021
  • ״הוולווט אנדרגראונד״, סקירה לסרטו של טוד היינס
  • סרטים חדשים: ״חולית״ מגיע סוף סוף אל המסך הגדול
  • לקראת ״חולית״: חזרה אל הספר ועיבודים קודמים
  • ״תמונות מחיי נישואין״, סקירה למיני-סדרה של חגי לוי
  • ונום 2
  • אוסקר 2021/22: המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי
  • פסטיבל ניו יורק 2021: דיווח מסכם של אורון
  • ״פריצה״ ו״מפה לא יוצאים״, סקירת נטפליקס כפולה
  • פסטיבל ניו יורק 2021: סרטי ריוסוקה המאגוצ׳י
  • אימת החודש - אוקטובר 2021: חלק ראשון
  • ההיסטוריה של השחקנים הערבים בפרסי האופיר
  • ״קופסה כחולה״, סקירה
  • ״פיג״, סקירה
  • ״לא זמן למות״, סקירה

אימת החודש – דצמבר 2020: סיכום שנה

20 בדצמבר 2020 מאת אור סיגולי

סיכומי השנה של 2020 הגיעו, וכמה שחיכינו להם. לא רק בגלל שאנחנו אוהבים את השלב הזה שבו אנחנו מצמצמים שנה לרשימות הכרחיות כדי שהזיכרון שלנו יכול להתמודד איתה, אלא כי 2020 הייתה הרבה יותר ממה שיכולנו או היינו צריכים.
מבחינת קולנוע האימה, 2020 הייתה מוזרה בפני עצמה. לא רק שהיוצרים הגיבו במהירות עם כמה סרטים – חלקם אפילו לא רעים – שדיברו על המגיפה והבידוד, אלא שגם הסרטים שנעשו בלי קשר קיבלו משמעות אחרת לגמרי ונצפו דרך פריזמה של פחד גלובאלי במצב של סגר וניתוק. היינו, ואולי אנחנו עדיין, בסיוט שלא הכרנו ופתאום החוויה הכללית הייתה שהמציאות מפחידה יותר מהקולנוע.

באספקט הטכני גם היה שינוי, אם כי הפעם לטובה. בגלל סגירת האולמות יותר סרטים יצאו במהירות לשרתים ובאופן דיגיטלי, והיה הרבה יותר קל להיות מעודכן במה שקורה בזמן אמת. מאז ינואר צברתי מעל ל-50 סרטים שבעיני כשירים לסיכום האימה השנתי, וזה מספר מאוד גבוה יחסית.

בסריטה אנחנו, כמו תמיד אם יורשה לי, מציינים סיום של סיקור שנתי לא רע בכלל בקולנוע הז'אנר. מעבר לפינות "אימת החודש" בהן אני כותב על כמה סרטים חדשים וישנים בסוף כל חודש, היו לנו גם סקירות בפני עצמן לסרטים שהספיקו לצאת לבתי הקולנוע או היו אירועי סטרימינג. בנוסף כתבתי על טרילוגיית "צמאי הדם" היפנית-וינטג'ית המעניינת, הרחבתי על כמה סרטי אימה שנשלחו לאוסקר, ספיישל דאריו ארג'נטו, וגם סיימתי (עם הלשון בחוץ) את פרויקט סרטי סטיבן קינג על כל 40 הפרקים שבו.

אז מי בעצם כשיר לסיכום האימה הזה? אם אתם קוראים אדוקים של הפינה החודשית או של סיכומי השנה שאני עושה מאז 2013, אתם יודעים שזו תמיד שאלה שקשה לענות עליה.
אז, בגדול, אצלי ההגדרה מאוד כוללנית ואינקלוסיבית, ולכן כל סרט שאני מרגיש שמנסה להפעיל אצלי איזושהי רמת חרדה או תחושות לא נוחות על ידי שימוש בנראטיב מאיים, או כלים קולנועיים שבאים מתחום הז'אנר, מבחינתי נכנס תחת מטריית סרטי האימה.
כמובן, ואף רצוי, להתווכח אתי על זה, אבל זה גם אומר שיש כמה סרטים שאני מחשיב כסרטי ז'אנר וייתכן שלא כולם יסכימו אתי (השנה אלו למשל "בוא לאבאל'ה" או "האישה הבוכייה"), ומאדך סרטים שאני אישית משאיר מחוץ לחגיגה הספציפית הזו.
למשל, בסיכום האימה לא תמצאו כמה סרטים שחיבבתי במיוחד ב-2020 כמו "משחקי ציד", "יובי יציל את האלווין" ו"ספונטני". הם אמנם שואלים הרבה מעולם האימה, אבל בעיני המטרה המרכזית שלהם קצת אחרת. כך או כך, אלו שלושתם סרטים מומלצים על ידי. רק אומר.

ועכשיו, כדרכנו מזה שמונה שנים, הגיע הזמן לברר מי הצטיין השנה, מי פישל בגדול, מי הפחיד, מי אכזב, ומי ניצח את פאקינג 2020.
מילה אחרונה לגבי ספויילרים – אין פה. גם כשאני מדבר על סיומים של סרטים או על טוויסטים, אני לא אסגיר בדיוק קורה אז בהתחייבות ההנאה שלכם לא תיפגם.

את סיכומי האימה הקודמים תוכלו למצוא כאן: 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019.

אימת החודש – סיכום 2020

בית הזאב

סרטי האימה הישנים הכי טובים שראיתי השנה לראשונה:
3. "עיר המתים החיים" (City of the Living Dead) – באימת החודש של אוגוסט סוף סוף במאי הג'יאלו המפורסם לוצי'ו פולצ'י ואני ראינו עין בעין מדממת. זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון, אבל הסרט המטורלל שלו מ-1980 סגר את הפינה הזו ועכשיו אנחנו אחוקים.
2. "באסקט קייס" (Basket Case) – יותר מדי זמן לקח לי להגיע לסרט האימה הניו יורקי המטונף והמפואר של פרנק הננלוטר מ-1982 ואני מצטער על כל השנים שהעברתי בלעדיו. עדיין מתכנן מרתון של סרטי ההמשך, רק מעדכן.
1. "אופרה" (Opera) – הרבה מדברים על חשיבותו של דאריו ארג'נטו האיטלקי לעולם האימה ומהללים את "סספיריה", "אדום כהה" ו"הציפור עם פלומת הזכוכית", ואף אחד לא מדבר על הסרט הטוב ביותר שלו. העיף לי את המוח לחלוטין.

סרט האימה המפתיע ביותר של השנה:
פותחים בחיובי, כי אלוהים יודע כמה זה לא מובן מאליו. אני חייב להודות שהיו לא מעט הפתעות משמחות השנה, בין אם זה ש"בלתי נראה" היה הרבה יותר טוב ממה שמגיע לו, "הוסט" עשה המון עם מעט, ו"לבד" הגיע משום מקום רק כדי לעשות אצבע משולשת לשאר. על כל אלו נדבר גם בהמשך, אבל הפער הגדול ביותר בין ציפיות לעובדות בשטח היה ללא ספק "אם המפלצות" (M.O.M – Mother of Monsters). מדובר בסרט פאונד פוטג' שמצאתי באתר סטרימינג קיקיוני, ולא הייתי מוכן לחופן סצנות חזקות במיוחד, הופעות משובחות, ועשייה קצת יותר מעניינת מהרגיל. זה לא שהוא אחד מסרטי השנה, כמו שתראו בהמשך, אבל בין למה שחשבתי שיהיה לבין מה שהיה בפועל, הוא די בפסגה.
סרטה של טוסיה ליימן נמצא באתר הסטרימינג tubi להנאתכם.

סרט האימה המאכזב ביותר של השנה:
גם אכזבות רבות נתנה לנו 2020, שלא תהיה טעות. התחרות אכן הייתה קשה, אבל בעיני האכזבה הגדולה מכולן היא ללא ספק "שהשטן ייקח אותך 2" (May the Devil Take You Too). לסרט הראשון, אחד משני מצטייני טימו ג'איינטו האינדונזי של 2018, הקדשתי לא מעט מקום. זו לא הייתה איזו יצירת מופת על זמנית, אבל הוא סרט ספלאטר קיצוני ומשמח. הידיעות על סרט ההמשך באו לי טוב, וחיכיתי לרגע בו אצליח להניח עליו את ידי. למרבה התדהמה, התוצאה הייתה כל כך לא מסעירה, שאשכרה שכחתי לכתוב עליו לאימת החודש הקודמת. המוח שלי עד כדי כך התנער ממנו.
יש לו כמה קטעים כיפיים, זה בוודאי, אבל העלילה הלא מעניינת במיוחד, הסט-אפים המוכרים מדי, ומנה נמוכה יחסית של יצירתיות הפכו אותו אולי לסרט הג'איינטו הכי פחות אהוד עלי.
האכזבות האחרות שכמעט ותפסו את מקומו היו "אחרי חצות", "VFW", "ערפדים נגד הברונקס" ובמיוחד "פנינסולה", סרט ההמשך ל"רכבת מבוסאן".

סרט האימה המטריד ביותר של השנה:
אחד הדברים שאני הכי מעריך כשעושים אותו היטב, זה כשסרט מצליח להיכנס מתחת לעור. לא להבהיל, לא להגעיל ולא לזעזע, אלא לייצר אווירה מאיימת ומתעתעת שגורמת לך להרגיש לא בנוח, ואם יש לנו מזל, גם ממשיכה קצת אחרי שהסרט מסתיים. השנה היה סרט אחד שעשה את זה בגדול, והוא בכלל היה מונפש. "בית הזאב" (La Casa Lobo) הצ'יליאני דובר הגרמנית, שהיה חלק מתוכנית פסטיבל חיפה השנה, ואחת היציאות הכי נפלאות שלו.
הבמאים חואקין קוסיניה וקריסטובל לאון השתמשו בכל סוגי האנימציה שיש, מבובות דרך ציור ידני, סטופ-מושן ועוד, כדי לבנות אגדה מקריפה על ילדה הבורחת מהכת שלה ליער, ומסתתרת בבקתה על מנת שהזאב הגדול שבחוץ לא יתפוס אותה. ואז שני חזירים הופכים לילדים שלה וכנראה זוממים לאכול אותה ועוד שיט בסגנון, כל זה בוויס-אובר שממנו עושים סיוטים. נפלא ומטריד במיוחד.
המתמודדים על התואר היו "הפיר" ו"פוזסור", אבל לא היה להם סיכוי.

סרט האימה הדוחה ביותר של השנה:
זה גם משהו שצריך להעריך כשהוא מתרחש, אם היוצרים התכוונו אליו. למשל, "הפיר" היה המתמודד המרכזי לתואר, בעיקר כי אם יש משהו שמגעיל אותי זה אנשים אוכלים, אבל החלטתי ללכת על סרט שרמת הדחייה שהוא חולל כנראה הייתה גדולה ממה שתתכנן הבמאי. כלומר, אם מישהו בכלל תכנן משהו בסרט הזה.
אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל עוד במאי סיפרתי לכם על "חנוכה", כנראה הסרט המכוער ביותר שראיתי השנה. הצבעים, השחקנים, הסטים, האיפור, הכל היה פשוט מרתיע, כאילו הלכלוך כבר יוצא מהטלוויזיה ונערם על הרצפה בבית. איזו חוויה מפוקפקת זאת הייתה. אה, וזה גם אנטישמי אז פאק.

חנוכה

קומדיית האימה הטובה ביותר של השנה:
במונח "קומדיית אימה" אני מתייחס לסרטים שמנסים גם להצחיק וגם להפחיד. זאת הסיבה למה "יובי יציל את האלווין" לא חלק מהעניין. זו קומדיה עם אלמנטים מעולם האימה (זו כמובן זכותה. לא שופט), ולא קומדיית אימה.
השנה ראיתי שני סרטים שרצו להפחיד ולזעזע אבל גם להצחיק במקביל, ושניהם עשו זו בהצלחה – אם אתם שואלים אותי – אבל גם די מוגבלת. אין פה קלאסיקה, אבל הנאה גדולה בהחלט. אלו הם "בוא לאבאל'ה", ובו אלייז'ה ווד פוגש את אביו לאחר שנים של נתק ומגלה כמה דברים די מפתיעים, ו"פריקי" (Freaky), השילוב בין "יום שישי הפוך" ו"יום שישי ה-13" מאת במאי "מז"ל טוב".
אבל המקום הראשון הוא לחלוטין של "יוצאת מגדר הרגיל", שהוא פשוט כל כך חמוד ומרגש, שהוא חייב לקבל את המקום המגיע לו בקאנון השנתי.

מצעד 10 רגעי ה-WTF של השנה בקולנוע הז'אנר (הם מתוארים בקצרנות כדי למנוע ספויילרים):
10. "היא תמות מחר" – ההורים במטבח, הילדה בחדר, כולם איבדו את דעתם
9. "פריקי" – נשיקה במושב האחורי
8. "יאמי" – שאיבת שומן הפוכה
7. "הכל בשביל ג'קסון" – שד הניילון על הפנים
6. "פוזסור" – ילד בסכנה
5. "בחיים" – מי נמצא בחדר הילדים
4. "סיפורי בית הלוויות" – הטלוויזיה
3. "בלתי נראה" – במסעדה
2. "צבע מהחלל החיצון" – אמא ובן מאוחדים
1. "נשים מהגיהנום" – לידה

ההקפצה הטובה ביותר של השנה:
אני לא יודע אם זה בגלל שספציפית את הסרט הזה צרכתי בבית קולנוע על מסך מאוד מאוד גדול, אבל הרגע ב"בלתי נראה" אחרי שססיליה (אליזבת' מוס) מציצה מעליית הגג מטה ורואה את הסולם, הוא הברקה מצוינת ואפקטיבית – למרות שכולנו יודעים שזה עומד לקרות. יפה לך, לי וואנל.

הקונספט הכי טוב לסרט אימה השנה:
אחת הסיבות שהרבה אנשים מזלזלים בסרטי אימה היא כי הם חושבים שהכל צפוי ותבניתי. והם די צודקים, הרבה פעמים זה כבר משהו שראינו בצורה כזו או אחרת. לכן, כשמגיע משהו מרענן, שמנסה משהו חדש, זה ראוי לציון. תואר קונספט האימה המצטיין ל-2020 חייב ללכת ל"פוזסור" של ברנדון קורננברג. סרט על מתנקשים שמושתלים באנשים אקראיים ואחרי ביצוע הפעולה הורגים את המארח שלהם, זה נהדר בפני עצמו, אבל כשלזה מוסיפים מתנקשת וקורבן שכלואים באותה תודעה, השדרוג מדהים. כל מה שכריסטופר נולן מנסה לעשות עם פי עשר תקציב ולא מצליח.

הקונספט הכי רע לסרט אימה השנה:
אפליקציה שאומרת כמה זמן נשאר לך לחיות, זה אשכרה סרט שהיה השנה, וקראו לו "ספירה לאחור" (Countdown). כנראה לא ראיתם אותו (הוא היה אמור לצאת לקולנוע אבל הקורונה שיבשה את זה, כך שפחות משהו טוב אחד קרה ממנה) אז אספר לכם שביים אותו ג'סטין דק על פי סרט קצר שלו, וזו אשכרה העלילה שלו – מישהי שמורידה אפליקציה שאומרת לה כמה זמן נותר לה לחיות. ומכיוון שזה לא יותר מדי, היא יוצאת לברר איך להילחם בגורל שלה. זה היה יכול להיות מעניין, חוסר היכולת של האדם להתמודד עם מורטאליות וכל זה, אבל זה בסופו של דבר סרט צ'יקמוק על אפליקציה רדופה. לא יודע מי שכנע את עצמו שזה רעיון טוב.

בלתי נראה

דירוג סרטי האימה של 2020 על יחסי אמא-בת:
5. "מה שנמצא מתחת" (What Lies Below) – בת לומדת לאהוב את אמה לאחר שזו מביאה גבר חתיך לבקתה, שהוא כנראה חייזר מרושע.
4. "ראן" (Run) – בת לומדת לאהוב פחות את אמה אחרי שהיא מגלה מה בעצם קורה כל החיים שלה.
3. "קול מהעבר" (The Call) – בת לומדת לאהוב את אמה בעקבות יחסים טלפוניים עם מישהי מטורללת מהעבר.
2. "פריקי" (Freaky) – בת לומדת לאהוב את אמה לאחר שבילתה איזה יום בגוף של רוצח סדרתי ענק.
1. "רליק" (Relic) – בת לומדת לאהוב את אמה שלומדת לאהוב את אמה וזה הכי עצוב בעולם, אוף סרט, למה אתה כזה טוב?

טרנד השנה, כפי הנראה:
נתחיל בכך שהיה איזשהו אפקט "תברח" שהתגלה השנה עם סרטי אימה שעוסקים בחוויה השחורה, בינהם "אנטבלום" שלא ראיתי כי אמרו שהוא מהגרועים ביותר, "הבית שלו" הנטפליקסי ו"שיער רע" שבלטו לטובה. בהקשר הזה גם הרימייק ל"קנדימן" היה אמור לצאת, אבל נדחה לשנה הבאה.
עם זאת, הטרנד הכי בולט של השנה היה זה של החברים הדמיוניים. אמנם חלק נחשפו עוד בשנה שעברה, אבל ב-2020 ראיתי שלושה סרטים על ילדים שמסתבכים עם החברים הדמיוניים הקטלניים שלהם – "דניאל לא אמיתי", "Z" ו"בוא לשחק". משלושתם לא התרשמתי יותר מדי (בראשון משחק הבן של שוורצנגר. הוא… אה… מרשים) והאמת שאני לא בטוח איזו סצנה מזיכרוני הופיעה באיזה מהם כי הם די זהים. אבל הם היו שם. בזה אני בטוח.

הסרט הכי טוב של 2020 שקוראים לו "לבד" והוא עוסק באישה שמנסה להימלט מפסיכופט בתוך איזור מיוער ופראי:
הזוכה יהיה "לבד" (Alone). ואתם כנראה חושבים שזה תפור, אבל לא. כי מי שנמצא במקום השני הוא הסרט "לבד", גם הוא עם אותה עלילה. אני מבין איך זה יכול לבלבל, אז ככה: בסרט "לבד" שביים ולדילסלב חסין מדובר על אישה עיוורת (אליזבת ארנדס) שיוצאת לחופשה בבקתה מבודדת ומותקפת על ידי מניאק. לעומת זאת, בסרט "לבד" שביים ג'ון הייאמס, מדובר על אישה שרואה היטב (ג'ולס ווילקוקס) שבמהלך נסיעה חוצה מדינות בארה"ב מסתבכת עם פסיכופט מניאק. שניהם יצאו לעולם השנה.
האמת שאני לא יכול כל כך לדבר על "לבד" הראשון כי לא ראיתי אותו עד הסוף, אבל מבטיח זה לא היה. לעומת זאת, "לבד" השני היה אחד הטובים של השנה בקלות. אם עדיין לא הבנתם – וזה הכי לג'יט – הרחבתי על זה כאן.

לבד

תואר ע"ש ג'ורדן פיל לסאבטקסט הכי טוב בסרט אימה השנה:
5. "האישה הבוכייה" – זה על אשמה!
4. "רליק" – זה על דימנציה ומחלות תורשתיות!
3. "הבית שלו" – גם זה על אשמה!
2. "הזאב מסנואו הולו" – זה על אלכוהוליזם!
1. "קוקו-די קוקו-דה" – זה על זוג שלא מצליח להתגבר על טראומה וחי את אותו הסיוט שוב ושוב!

תואר "הפנאקוטה היא המסר" לסאבטקסט שהוא הכי הבנו-כבר-אחרי-עשר-דקות-מה-עכשיו-שעה-וחצי בסרט אימה השנה:
6. "ספוטניק" – זה על התמודדות עם אובדן!
5. "אחרי חצות" – זה על התמודדות עם פרידה ובדידות!
4. "שיער רע" – זה על עבדות!
3. "בוא לשחק" – זה על בדידות!
2. "היית צריך לעזוב" – זה על חרטה!
1. "היא תמות מחר" – למי אכפת?! תמותי כבר, בבקשה. אין צורך לחכות עוד יום.

הרימייק/המשכון הכי טוב השנה לסרט אימה:
כולנו נחרדנו ממה שיוניברסל ניסו לעשות עם מותג המפלצות הקלאסיות שלהם ב"המומיה" הנוראי עם טום קרוז, ולמרבה המזל זה היה כישלון כה גדול שההרפתקה הזו נרצחה די מהר. בינתיים, ג'ייסון בלום ולי וואנל החליטו להראות איך עושים את זה כמו שצריך, והרימו את "בלתי נראה". הקטע הוא שהסרט המקורי, זה מ-1933, לא עובד במיוחד. כלומר, לא עובד בכלל. ובאופן כללי הקונספט הוא די מטופש. אבל שוב הוכיחו לנו שעם חשיבה מחוץ לקופסה ולא מעט כישרון, אפשר לעשות דברים נפלאים. "בלתי נראה" גרסת 2020 הוא הצלחה בכל אספקט.

דירוג כל סרטי החופשה שהשתבשה שראיתי ב-2020:
7. "יחידת נופש"
6. "בקי"
5. "היית צריך לעזוב"
4. "בית החוף"
3. "על החגים ועל המוות"
2. "קוקו-די קוקו-דה"
1. "וורטצ'ד"

ההופעה הכי טובה השנה של שחקן שמשחק דמות שמשחק שחקן אחר:
4. קת'רין ניוטון בתפקיד וינס ווהן – "פריקי"
3. אנדריאה רייסברו בתפקיד כריסטופר אבוט – "פוזסור"
2. וינס ווהן בתפקיד קת'רין ניוטון – "פריקי"
1. כריסטופר אבוט בתפקיד אנדריאה רייסברו – "פוזסור"

תואר "די כבר, אתם לא 'הדבר' תפסיקו עם זה":
"ספוטניק" הרוסי ו"מחלת ים" האירי לא סרטים רעים. ממש לא. למעשה, הם מרשימים יותר מרוב סרטי האימה שראינו השנה. אבל נו, באמת, אפשר כבר להפסיק להעתיק מהקלאסיקה המושלמת של קרפנטר מ-1982 ולעשות דברים חדשים?

פריקי

הפסיכופט/ית הטוב/ה ביותר של השנה:
5. ג'ייקוב בל (ביילי אדוארד) – "אם המפלצות"
4. אדריאן גריפין (אוליבר ג'קסון-כהן) – "בלתי נראה"
3. איאן (ג'וש קרודאס) – "הכל בשביל ג'קסון"
2. איש (מארק מנצ'קה) – "לבד"
1. יאנג סוק (ג'אן ג'ונג-סאו) – "קול מהעבר" (The Call)

היצור/מפלצת הטובים ביותר של השנה:
בדרך כלל יש פה מצעד, אבל השנה לא היו דברים מוצלחים יותר מדי, ולכן יש מנצח אחד שעושה זאת בקלילות, ומדדה את דרכו באופן מפלצתי ומעורר בחילה ואימה אל תוך הסיוטים שלנו – זהו מה שנותר מטרזה ובנה הקטן, לאחר שנחשפו לצבע מהחלל החיצון בסרט "צבע מהחלל החיצון". אם הייתי צעיר בכמה שנים, זה היה דופק לי את המוח לרמה בלתי ניתנת לתיקון.
לא רחוק ממנו בטח תופיע שדת החוט הדנטלי של "הכל בשביל ג'קסון".

אות הקשת לייצוג להט"בי בסרט אימה לשנת 2020:
גם פה המנצח, "פריקי", לא באמת היה צריך להתחרות באף אחד. ככה זה כשהתסריטאי שלך הוא מייקל קנדי, ממנחי הפודקאסט "Attack of the Queer Wolf", והבמאי הוא כריסטופר לנדון, הבמאי הגיי הכי חתיך ולבבי שעובד כרגע. אז אמנם אף אחת משתי הדמויות הראשיות של הסרט – התיכוניסטית מילי ו"הקצב" – אינה להט"בית, אבל כן יש דמות מרכזית כזו בעלילה (בהופעה נהדרת של מישה אושרוביץ'), והרגישויות הן פרו להט"ביות, אפילו עם דגש על ה-ט', מה שכמעט לא קורה אף פעם. אה, וגם הנשיקה שלא ידעתם שאתם רוצים בין וינס ווהן ותיכוניסט מנבחרת הפוטבול.

הטוויסט הטוב ביותר של השנה:
יש רגע בסיפור הרביעי של "סיפורי בית הלוויות" שהיה כל כך טוב, שאחרי סיום הסרט חזרתי אחורה כדי לראות אותו עוד פעם ולגלות האם הייתי אמור לשים לב. כל הכבוד לכולם.

הטוויסט הצפוי ביותר של השנה:
3. "היית צריך לעזוב" – תעשו איפור יותר טוב אם אתם רוצים שלא נדע הכל בסצנה הראשונה.
2. "תיאטרון השחיטה" – אפילו עוד לפני השם המספיילר שנתנו לסרט הזה בנטפליקס-ישראל, קל מאוד להבין מאיפה מגיע כל האוכל.
1. "ראן" (Run) – אמנם לא טוויסט אלא נקודת מפנה, אבל בחייאת, שתיים מסדרות הטלוויזיה המדוברות ביותר של השנים האחרונות – אחת של נטפליקס ואחת של הולו – עסקו בדיוק בזה.

הסוף הכי גרוע לסרט שאחרת יכל להיות ממש בסדר:
חייב פה תיקו, כי להפריד ביניהם זה בלתי אפשרי. אז הנה שאלה ממני אל יוצרי "טבעת החנק" ו"גרטל והנזל"… לא היה לכם מושג על מה הסרט שלכם, הא? זה די ברור. וזה חבל, כי הצלחתם להרים דווקא משהו סבבה עד שטינפתם את המיטה. אמנם קצת צפוי (בכל זאת מבוסס על סיפורים מאוד מפורסמים), אבל נראה טוב, משוחק בסדר, צילום משובח, ואז פתאום זה נגמר בקטע של "אה, רציתם סוף כאילו? הבנו… בטח. חכו פה. אנחנו חוזרים. שנייה, יש לנו רעיון מעולה. איפה המפתחות של האוטו, לעזאזל?".
הרסתם לעצמכם.
עופר כתב על "טבעת החנק" ואני על "גרטל והנזל".

הסוף הכי טוב לסרט שאחרת יכל להיות רק בסדר:
במהלך רוב הצפייה ב"רליק" אתה לא לגמרי מבין מה ההתלהבות. כאילו, הכל ממש יופי, אבל למה כולם עשו על הסרט הזה סלטות, זה לא ברור. אבל אז מגיעה המערכה האחרונה ואתה מבין לאן כיוונו אותך התסריטאי כריסטיאן רייט והתסריטאית-במאית נטלי אריקה ג'יימס, והכל מתבהר. מה שעובר כסרט בית-רדוף עשוי היטב, הופך לאחד מסרטי האימה הכי מרגשים אי פעם.

רליק

הרגע הכי 2020 בסרט אימה:
"הוסט" (Host) קצת ניסה בכוח להיות "הסרט של הרגע" בכל הקטע עם הסיאנס בזום הזה שלו. מה שאי אפשר לקחת ממנו זה שהוא מאוד מוצלח ועומד בפני עצמו, וגם נתן לי את הרגע שהכי צחקתי ממנו בקולנוע האימה השנה. לא אסגיר בפרטים כדי להרוס, אבל זה קשור למה שאנחנו מכנים "לחיצת מרפק". הברקה קטנטנה ונפלאה.

ההופעה הטובה ביותר בסרט אימה – שחקן:
5. ג'ים קאמינגס – "הזאב מסנואו הולו"
4. יו אה-אין – "בחיים"
3. סופה דיריסו – "הבית שלו"
2. וינס ווהן – "פריקי"
1. כריסטופר אבוט – "פוזסור"

ההופעה הטובה ביותר בסרט אימה – שחקנית:
5. מלינדה פייג' המילטון – "אם המפלצות"
4. אליזבת מוס – "בלתי נראה"
3. שילה מקארתי – "הכל בשביל ג'קסון"
2. רובין נווין – "רליק"
1. קירה אלן – "ראן"

הצילום הטוב ביותר לסרט אימה השנה:
5. ניקולס וונג – "האישה הבוכייה"
4. ג'ון די. דומינגז – "הפיר"
3. ג'ו ווילמס – "הבית שלו"
2. קארים חוסיין – "פוזסור"
1. פדריקו ורארדי – "לבד"

העריכה הטובה ביותר לסרט אימה השנה:
5. ג'וליה בלוך – "הבית שלו"
4. אנדי קאני – "בלתי נראה"
3. פטריק נלסון ברנס ור. ברט תומס – "הזאב מסנואו הולו"
2. אלנה רואיז והאריץ זובילגה – "הפיר"
1. מתיו האנם – "פוזסור"

התסריט הטוב ביותר לסרט אימה השנה:
5. כריסטיאן רייט ונטלי אריקה ג'יימס – "רליק"
4. כריסטופר לנדון ומייקל קנדי – "פריקי"
3. רמי וויקס – "הבית שלו"
2. ברנדון קרוננברג – "פוזסור"
1. ג'ים קאמינגס – "הזאב מסנואו הולו"

האפקטים הטובים ביותר בסרט אימה השנה:
5. "בחיים"
4. "שהשטן ייקח אותך 2"
3. "צבע מהחלל החיצון"
2. "בלתי נראה"
1. "מתחת למים"

הזאב מסנואו הולו

סרטי האימה הכי גרועים שראיתי עד הסוף ועד עכשיו אני לא מבין למה:
5. "בקי" – קווין ג'יימס כנאצי זה כבר לא משהו, אבל אז מתגלה סרט סדיסטי שאין לו מה לומר ולא אכפת לו מכלום. אז גם לי לא.
4. "האפל והמרושע" – יופי של אווירה בסרטו של הבמאי המבטיח-ולא-מקיים בריאן ברטינו, אבל אם זה כל מה שיש לך בסרט אז אנחנו בבעיה.
3. "ערפדים נגד הברונקס" – די מדהים שהצליחו להרוס קונספט כל כך חמוד כמו ילדי שיכונים שנלחמים במפלצות מיתיות. למדו את כל הלקחים הכי גרועים מ"השכונה נגד חייזרים", ולא הוסיפו כלום.
2. "הטינה" – התיאום הכי מושלם השנה בין השם של הסרט והתחושה שלי בסוף הצפייה.
1. "חנוכה" – אני לא בטוח אם זה סרט. איזה גועל נפש.

עוד אחד שאני רוצה לזרוק פנימה, מחוץ למניין כי אני לא יודע אם הייתי ממהר להכריז עליו כסרט אימה, אבל אני מעוניין להזהיר אתכם בכל מקרה: "באט בוי" (Butt Boy). נראה שמי שעשו אותו די נהנו, אז סבבה להם וזה. אני חושב שזה פיסה מחפירה של הכל.

הגענו לחלק המשמח ביותר, סרטי האימה הטובים ביותר של 2020. וכמו בשנה שעברה, החלטתי לתת לכם קוראי האהובים קצת אלטרנטיבה לטעם הקלוקל שלי, ולכן ביקשתי גם מחברי לסריטה לחשוב על חמשת הנבחרים שלהם, וגם הפעם נתתי להם את החופש לבחור בעצמם מה זה אימה. הנה הם לפניכם.

החמישייה של לירון סיני:
5. "פוזסור"
4. "הבית שלו"
3. "רליק"
2. "בלתי נראה"
1. "צבע מהחלל החיצון"

החמישייה של אורון שמיר:
5. "ספונטני"
4. "שירלי"
3. "פוזסור"
2. "יובי יציל את האלווין"
1. "הבית שלו"

החמישייה של עופר ליברגל:
5. "בלתי נראה"
4. "האנטנה"
3. "הבית שלו"
2. "רליק"
1. "האישה הבוכייה"

הבית שלו

ועכשיו, הנה הם – חמשת סרטי האימה האהובים עלי ביותר לשנת 2020

(הערה אחת לפני: את "הכל בשביל ג'קסון" (Anything for Jackson) ראיתי ממש כמה דקות לפני פרסום סיכום האימה, ויכול להיות שאם היה לי קצת יותר זמן לחשוב על זה הייתי מכניס אותו לחמישייה. בסוף החלטתי לא לעשות שינויים של הרגע האחרון, אבל קחו בחשבון שהוא פה, אורב במקום השישי)

5. "לבד" (Alone)
הרעיון לא היה יכול להיות יותר חבוט: אישה בורחת מפסיכופט לתוך יער. אבל במסגרת הזו הרים הבמאי ג'ון האיימס את אחד הסרטים המרשימים של השנה, עם דמות ראשית חכמה ומעניינת, אנטגוניסט מסקרן ובעיקר שוטינג של אלופים. הרבה סיכונים לוקח הסרט הזה, ויוצא מנצח מכל אחד מהם.

4. "הזאב מסנואו הולו" (The Wolf of Snow Hollow)
סרטי אנשי זאב הם לא מהחביבים עלי ביותר, אבל זה שכתב, ביים ושיחק בו בתפקיד הראשי ג'ים קאמינגס, היה הנאה מוחלטת מהשנייה הראשונה. הרבה קראו לזה "סרט אימה של האחים כהן" ולגמרי אפשר להבין למה, אבל בנוסף, מעבר למתח והחרדה, יש בו גם דמות ראשית מעוררת הזדהות ובלתי נשכחת.

3. "בית הזאב" (La Casa Lobo)
סרט האנימציה של פסטיבל חיפה הוא בקלות אחד מיוצאי הדופן והמיוחדים שראיתי בשנים האחרונות, מהסוג שקצת קשה לפרק לאלמנטים ולסצנות כי הוא מין מקשה אחת מהפנטת ומטרידה שקשה להסיר ממנה את העיניים. אימג'ים שמאוד קשה לשכוח.

2. "בלתי נראה" (Invisible Man)
הכי קרוב לסרט אולפנים מצטיין שיש לנו השנה, ואחד מהבודדים שהספיקו לשזוף באולמות הקולנוע. ככזה הוא ללא ספק אחת החוויות הכי זכורות ומשמעותיות של השנה, ובעיקר כפיים ללי וואנל על הטייק המודרני של הסרט (אנחנו אפילו נסלח לו על כל החורים בתסריט) וכמובן לאליזבת מוס. ככה מתחילים מחדש מותג.

1. "פוזסור" (Possessor)
זה היה די ברור שאלא אם כן משהו מהותי ישתבש, סרטו השני של ברנדון קרוננברג – זה שהיה אחראי על הספתח של אימת החודש ב-2013 – יהיה אחד מאירועי קולנוע האימה של השנה. כפי שעיניכם רואות, זה הצליח. אני אהיה חייב להודות שלא מצאתי אותו קיצוני ועוכר שלווה כמו שאר המבקרים בעולם שבעיני הפריזו בזעזוע שלהם ממנו. ועדיין, זה סרט של בימוי מבריק, תסריט מקורי, הופעות מעולות, ואמירה מעניינת על החיים שלנו כרגע. רק בבקשה שלא יעברו שש שנים עד הסרט הבא שלו.

ובכך סגרנו את אימת החודש של 2020 ועכשיו עם הפנים לשנה חדשה, שהלוואי ותהיה טובה יותר. או לפחות מפחידה רק בקולנוע.

פוזסור