• סיכום הסיכומים של סריטה לשנת 2017
  • סרטים חדשים: ״שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי״
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 63
  • חלק אחרון ומסכם לפרויקט סרטי אלכס דה לה איגלסיה
  • ״האופה מברלין״, סקירה וניתוח
  • אוסקר 2017/18: מחשבות לקראת הימורי המועמדים
  • אובמה השנה האחרונה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 62
  • ״העיתון״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 61
  • מבט מחודש על סרטי האחים כהן: ״רציחות פשוטות״
  • המלצות סינמטקים: מהדורה ראשונה, ינואר 2018

אימת החודש – דצמבר 2017: סיכום שנה

17 בדצמבר 2017 מאת אור סיגולי

2017 הייתה שנה יוצאת דופן בקולנוע האימה. אמנם על איכות תמיד אפשר להתווכח, אבל אני לא מצליח להיזכר בשנה אחרת מהזמן האחרון בה האימה הקולנועית הייתה כל כך חזקה בשיח המיינסטרימי, והביאה לכל כך הרבה הצלחות אצל הקהל. ואני לא מדבר רק על חו"ל, אלא גם בארץ. "ספליט", "תברח", "זה" ו"מז"ל טוב" רצו שבועות ארוכים בבתי הקולנוע המקומיים, ובארה"ב אל אלו אפשר להוסיף את "אנאבל 2". כתבתי על כך לכלכליסט במהלך השנה, אז אתם מוזמנים לקרוא.
עונת הפרסים שבשלבים אלו תופסת תאוצה מסחררת, מסמנת את "תברח" כאחד הסרטים הבולטים של השנה ולא רק בתחום הז'אנר, ואפילו "זה" צץ מדי פעם בקטגוריות שונות, אם כי בכמות פחותה בהרבה.

כתוצאה מכך גם בסריטה שנת האימה הזו הייתה חגיגה גדולה. מעבר למהדורות אימת החודש שלכולן תוכלו להגיע דרך התגית בתחתית הפוסט, שסקרו לא פחות מ-34 סרטים חדשים וישנים (בלי להחשיב את פרויקט "פסיכו" מאפריל), היו לנו סקירות ספציפיות שלי על "47 מטר", "זה", "התגלמות הרוע", "סלולרי", ו"ספליט"; לירון תרמה טקסט על "סימן חיים"; עופר הקדיש זמן ל"מאהב כפול"; ואורון נכנס לנבכי "אמא!". מפסטיבלי הקולנוע בארץ ובעולם אני כתבתי על "מז"ל טוב" ו"שכונה בטוחה" בחיפה, ואורון ראה את "להרוג אייל קדוש" בקאן (תמונת הקאבר של הפוסט לקוחה ממנו).
בנוסף לאלו, אורון ועופר כתבו על כמה סרטי אימה מפסטיבלים שאותם לא ראיתי, ועל כן לא יוכלו לקחת חלק בסיכום השנה של אימת החודש. אתם מוזמנים לדלות אותם מתוך סקירותיהם מטרייבקה, ונציה, וניו יורק.

ועכשיו הגיע הזמן לארוז הכל לחבילה אחת שסוגרת את השנה ופותחת באופן את סיכומי 2017 שלנו, מעכשיו ועד ה-31 בינואר, עם הטובים והפחות של השנה. הפעם החלטתי קצת להתיר את הרסן לגבי הסיווג ועל כן הכלתי פה גם סרטים שאפשר להתווכח על שיוכם. שני סרטים יחידים שהתחבטתי לגביהם רבות והחלטתי שזה לא המקום שלהם, הם "זה בא בלילה" בעיקר מכיוון שאני לא רוצה לייצר אליו ציפיות שיפגמו בחווית הצפייה (אך אל תדאגו, הוא יופיע בסיכומי השנה הכלליים), והסרט החדש והאפוקליפטי של אנה לילי אמפור "The Bad Batch", שעל אף אלמנטי האימה בו איננו באמת סרט אימה. במקרה הספציפי הזה לא מדובר באובדן גדול, כי מדובר בכל זאת באחד מהפרטצ'ים המשעממים ביותר שיצא לי לראות השנה.

מתכונת סיכום השנה באימה פחות או יותר זהה לאלו מאז ייסוד אימת החודש ב-2013. לרענון, אתם מוזמנים להציץ בקודמים.
2012
2013
2014
2015
2016

תברח

קומדיית האימה הטובה ביותר של השנה:
כשזה מגיע לזיווג הנדרש אך הקשה לביצוע הזה בין שני הז'אנרים הכי פיזיים שיש, 2017 הייתה לא רעה בכלל. בואו נשים את זה על השולחן, כמובן ש"תברח" (Get Out) לוקח את הכל בהליכה, כפי שיעשה עוד מספר פעמים במהלך הסיכום הזה, אבל בכל זאת ישנם סרטים אחרים שמגיע להם לקבל מקום של כבוד. שלושה, ליתר דיוק.
הראשונים שני סרטי השמרטפיות של השנה, "שכונה בטוחה" (Better Watch Out) ו"הבייביסיטר" (The Babysitter), האחד סרט חכם ומפתיע, השני מטורלל וחסר אחריות, אך שניהם מהנים מאוד בדרכם. השלישי הוא "הכת של צ'אקי" (Cult of Chucky) שהחזיר לחיינו בפעם השביעית את הבובה הקטלנית, והתגלה ככיף גדול.

סרט האימה המפתיע ביותר של השנה:
כפי שכבר אמרתי בעבר, יש בתואר "מפתיע" משהו מעט מעליב, כי זה אומר שהציפיות מהסרט לא היו גדולות במיוחד. אבל בסופו של דבר, הסרטים האלו עקפו את נקודת המוצא השלילית ובלטו בים של סרטים בינוניים ומטה.

5. "הצלצול 3" (Rings)
הרפש שהטילו עליו בכל מקום גרם לי לצפות לגרוע מכל, אבל הסתבר שזה לא המצב. כלומר, קשה לומר שיש פה איזושהי הצלחה יוצאת דופן, אבל הוא בכל זאת נראה מצוין ומעליב רק חלק מהזמן. הוא גם בטח יותר טוב מ"הצלצול 2".

4. "מקדש" (Temple)
סרט שהצטרף לחגיגה ממש בימים האחרונים לאחר שהופיע בנטפליקס, וכנראה אכתוב עליו באריכות במהדורת ינואר. על פניו, עוד סרט חופשה שהשתבשה עם אמריקאים צעירים וסתומים שמסתבכים עם פולקלור זר (יפן, הפעם) אבל בזכות קצב איטי ועשייה אלגנטית באופן יחסי, התברר שמדובר בשעה ורבע סבירה לחלוטין.

3. "47 מטר" (47 Meters Down)
ציפיות גדולות לא היו לי מהסרט הזה, על שתי אחיות שמוצאות את עצמן במירוץ תת מימי נגד הזמן ונגד להקת כרישים רעבים למדי. ובזמן שיהיה קשה לומר שאזכור אותו בעוד חמש דקות, התברר שהוא דווקא מהנה למדי, והרבה פחות מטופש ממה שחשבתי שיהיה. כמו כן, סצנת הסטיקלייט הייתה באמת משובחת.

2. "סם היה פה" (Sam was Here)
משום מקום צצה ההפקה הצרפתית-אמריקאית הזו של כריסטוף דרו, והתגלתה כסרט מסקרן ומעניין למדי, עם כמה רגעים מצוינים. לאוהבי עיירות אמריקאיות מדבריות נידחות, מדובר במתנה משמחת למדי.

1. "הכת של צ'אקי"
יתכן ואני עושה שירות רע על ידי כך שאני מהלל סרט שהוא לא בדיוק פסגה של מופת, אבל אני באמת לא יכול להתעלם מכמה כיף היה לי עם הסרט הזה, שגרם לי לצחוק בקול גדול וליהנות מכמה מסצנות הרצח הטובות ביותר של השנה.

סרט האימה המאכזב ביותר של השנה:
הפעם מדובר בדיוק בדבר ההפוך, כפי שודאי הבנתם. הסרט שהביא עמו הבטחה מכל מיני סיבות, אבל סופו היה אדישות במקרה הטוב ותסכול במקרה הרע.

5. "XX"
כמה שרציתי לפרגן לאנתולוגית האימה הנשית הראשונה, אבל המציאות לא אפשרה לי. אמנם יש שם סיפור וחצי סביר, מפלצת אחת שמעוצבת סבבה וכמה נושאים לדיון, אבל במכלול מדובר באסופת סרטים שעוברים בקושי, שחסרונותיהם מתעלים על הצלחותיהם.

4. "הנוסע השמיני: קובננט" (Alien: Covenent)
אמנם היה לי ברור שזה לא הולך להיות סרט טוב במיוחד, אבל הרשתי לעצמי לחטאות באופטימיות זהירה. לא יכולתי להיות פחות בכיוון. מבחינתי מדובר בתחתית הוליוודית חדשה, שאת 2017 חולקת עם דברים כמו "ליגת הצדק". הסרט גם היה אחת לאחת ממטרות הלעג המרכזיות שלי בסיכום המחצית, אבל אני מרגיש שעדיין לא התבטאתי מספיק כמה רע הסרט הזה היה.

3. "זה" (It)
לא סרט רע. בכלל לא. ומצחיק לשים אותו בקטגורית האכזבות, בהתחשב בכך שידוע שאי אפשר באמת לעבד את הספר עב הכרס של סטיבן קינג. אבל אני לא יכול להתעלם מכך שכל הנתונים להצליח היו בידיים של הבמאי אנדי מושיאטי, כולל אנשי צוות שעשו עבודה מדהימה ושחקנים אדירים, אבל מכיוון שגם הוא, כמו קודמיו במיני סדרה מ-1990, רידדו את העלילה המורכבת לסיפור על רוח-ליצן שאוהב לעשות בוו לילדים ואז ליפול במדרגות ללא סיבה נראית לעין, אני נאלץ להזעיף פנים.

2. "הבאר" (El Bar)
זה לא שכל סרט של אלכס דה לה איגלסיה הוא פגיעה בול, וזה לא ש"הבאר" הוא הסרט הגרוע של השנה. הוא פשוט משולל מכל דבר מהנה שהבמאי הספרדי הנפלא יודע לעשות, מכוער בצורה מרתיעה, ובעיקר מאוכלס בדמויות שאני לא רוצה להיות לצדן אפילו דקה בתור לקולנוע. אני השתעממתי לחלוטין מהמעשייה הנדושה על קבוצת זרים הכלואה בחלל מצומצם כשבחוץ יש אפוקליפסה כלשהי, ולא הייתי בטוח שאני רוצה שמישהו מהם ישרוד אותה.

1. "השינוי" (The Transfiguration)
בדקות הראשונות שלו הייתי בטוח שזה הולך להיות אחד הסרטים הטובים של השנה. ככל שהוא התקדם דבר ממנו לא נותר. נו, לפחות בזכותו ראיתי את "מרטין".

זה

השימוש הכי נורא בעכביש:
אם יש משהו שאני באמת מפחד ממנו זה עכבישים, היצור שהונדס כדי לזחול את דרכו לסיוטים שלי. למרבה החרדה לא פחות משלושה סרטים השנה החליטו לעשות שימוש באימה הזו כדי לשבור את רוחי.
3. "שכונה בטוחה" – בעליית הגג
2. "הבייביסיטר" – במרתף
1. "האי היפה ביותר" (The Most Beautiful Island) – אני שונא אותך, אנה אסנסיו. הרסת לי את החיים.

הפרסומת הטובה ביותר לגלולות היריון:
3. "אמא!" (Mother) – תינוקות… הם כל כך פגיעים
2. "שלי" (Shelley) – הקולב הזה לא יעזור לך הפעם
1. "התנהגות טובה" (As Boas Maneiras) – אזהרה לכל נשות הזאב שקוראות את זה: ההיריון שלכן יהיה בעייתי

סרט האימה המטריד ביותר של השנה:
כמובן שקשה להתחרות בשניים מהבמאים הכי קיצוניים ומוכשרים של הקולנוע המודרני, יורגוס לנתימוס היווני ודארן ארונופסקי האמריקאי, שתרמו לשנה הזו שני מכופפי ז'אנר עוכרי שלווה בדמות "להרוג אייל קדוש" ו"אמא!" (בהתאמה), אבל הם יככבו פעמים רבות בהמשך, אז את תואר סרט האימה המטריד ביותר של השנה אעניק להפתעה המוצלחת "שיר אפל" (A Dark Song) האירי. הסרט הביא את סיפורה של אם אבלה שמשתפת פעולה עם גורו תמוה שמעביר אותה מסכת התעללויות מוזרה על מנת להתאחד עם ילדה המת, כולל סצנת אוננות שהייתה גורמת ללואי סי.קיי. להגיד שמוגזם כאן. זה לא סרט אלים במיוחד, אבל זה חלק מהעניין. הוא פשוט מייצר המון חוסר נוחות, אבל גם מרתק בדרכו.

סרט האימה הדוחה ביותר של השנה:
השילוב בין אימה וסקס הוא כמובן משהו שמעסיק את התרבות מאז ומעולם. ובצדק, הדבר הזה מפחיד ביותר מדי דרכים. נדבר על בהזדמנות. השנה היו שני סרטים שלקחו את הדבר הזה לאיזשהו סוג של אקסטרים, ובזמן שלא הייתי באמת ממליץ על אף אחד מהם, המשבצת הזו היא הראויה ביותר להזכיר אותם.
הראשון הוא המעשייה המקסיקנית "אנחנו הבשר" (We are the Flesh) ובו אח ואחות צעירים נופלים לחסדיו של מתבודד שחייב איזו מקלחת כימית אחת או שתיים, ומשם זה הופך למערבולת של סצנות מין ביזאריות וכמה קטילות שלא לגמרי הבנתי את פשרן.
השני הוא משהו מוזר במיוחד גם. "הארווסט לייק" (Harvest Lake) של סקוט שירמר שיש בו כמה דברים לא רעים במיוחד, בעיקר עיצוב דמויות שהושקע בו יותר מאשר סרטי חופשה שהשתבשה ממוצעים, אבל לגמרי בוחן את גבולות הפורנו עם כמה תקריות שאין ספק שהושפעו מהעולם של פ.ה. לאבקראפט ודיויד קרוננברג. על אחריותכם.

הארווסט לייק

מצעד רגעי ה-WTF בקולנוע האימה של השנה:
10. "שכונה בטוחה" – פחית הצבע
9. "מאהב כפול" (Amant Double) – סצנת השיא המדממת של הסרט המפוספס מאת פרנסואה אוזון
8. "הארווסט לייק" – כל הדמויות בסרט משגלות את היצור הרוטט הזה בסוף
7. "סלולרי" (Cellular) – הפתיחה המבטיחה בשדה התעופה, ובה אוכלוסיה שלמה חוטפת התקף זעם ורוצחת זה את זה באמצעות כל הבא ליד
6 "הנוסע השמיני: קובננט" – "אני אשתמש באצבעותיי ואתה תנשוף"
5. "תנים" (Jackals) – ידיים בוערות
4. "להרוג אייל קדוש" (The Killing of a Sacred Dear) – רולטת רובה ציד
3. "זה" – ג'ורג'י נגרר לביוב
2. "אמא!" – ללא ספק הדבר הכי מטריד שקשור לתינוק בתולדות הקולנוע האולפני
1. "המשחקים של ג'ראלד" (Gerald's Game) – ממש אין לי לתאר את הרגע הזה בלי להרוס. אם ראיתם, אתם יודעים על מה אני מדבר.

הרימייק/סיקוול הטובים ביותר בקולנוע האימה השנה:
3. "לת'רפייס" (Leatherface) או כפי שהוא נקרא בפסטיבל אוטופיה – "המנסרים מטקסס: ההתחלה"
2. "הצלצול נגד הטינה" (Sadako vs. Kayako)
1. "הכת של צ'אקי"

הפסיכופט הטוב ביותר של השנה בסרט אימה:
5. "הריק" (The Void) – קנת' וולש בתפקיד דוקטור פאוול
4. "המשחקים של ג'ראלד" – קארל סטרוייקן בתפקיד מונלייט מן
3. "הבייביסיטר" – סמרה וויבינג בתפקיד בי
2. "ספליט" (Split) – ג'יימס מקאבוי באיזה חמישה תפקידים שונים
1. "שכונה בטוחה" – אני לא יכול להגיד כי זה ספויילר

ההקפצה הטובה ביותר של השנה:
כל מה שכריס (דניאל קאלויה) של "תברח" רצה זה רגע של שקט בלילה הראשון בבית הוריה של חברתו, ויצא החוצה לנשום אוויר. אבל אז הוא ראה משהו הרחק במעמקי החצר. ואז זה התחיל לרוץ אליו. ואז חשבתי שאני מתעלף.

שכונה בטוחה

ההופעה הכי תמוהה של כוכבת עבר בסרט אימה השנה:
3. פיי דאנוואי – "ביי ביי מן" (Bye Bye Man)
2. שון יאנג – "דארלינג" (Darling)
1. שנון דוהארטי – "בתאני" (Bethany)

ההופעה הטובה ביותר בסרט אימה:
10. ג'ניפר לורנס – "אמא!"
9. בריאן קוקס – "נתיחת הגופה של אלמונית" (The Autopsy of Jane Doe)
8. לוי מילר – "שכונה בטוחה"
7. סניה נאנואה – "הילדה עם כל הכישרונות"
6. ג'ק דילן גרייזר – "זה"
5. דניאל קאלויה – "תברח"
4. סטיב אורם – "שיר אפל"
3. בארי קיגהאן – "להרוג אייל קדוש"
2. ג'יימס מקאבוי – "ספליט"
1. קארלה גוג'ינו – "המשחקים של ג'ראלד"

איש השנה בקולנוע האימה:
באמת שקשה לחשוב על אושיה משמעותית יותר מאשר סופר האימה סטיבן קינג, שמסיבה כלשהי השנה כתביו זכו להמון עיבודים, חלקם לסרטים המדוברים ביותר של השנה. בתחום ההפצה הקולנועית "זה" הפך להיות אחד מלהיטי השנה, "המגדל האפל" לאחד המושמצים ו"סלולרי" הגיע לארץ באיחור. בתחום הסטרימינג "המשחקים של ג'ראלד" הצטיין במיוחד ו-"1922" ניסה גם, ובתחום סדרות הטלוויזיה גם הייתה לו נוכחות עם "מר מרצדס" והגרסה ל"הערפל" שכשלה במיוחד.
יתכן שהסיבה לכך היא שהדור החדש של במאי האימה גדל על ספריו הגדולים של קינג בשנות השמונים, ובעקבות ההצלחות סביר להניח שנראה עוד הרבה מהם בקרוב. אנחנו יודעים על גרסה נוספת ל"בית כברות לחיות" שתצא ב-2019, אבל בהתחשב בכמות הספרים הבלתי הגיונית של האיש, יש עוד הרבה להביא למסך.

סרטי האימה הגרועים של השנה (שראיתי עד הסוף, כי אלוהים יודע כמה עצרתי באמצע מטעמי החיים קצרים):

3. "אוטו גלידה" (The Ice Cream Truck) – הרבה כוונות טובות היו לבמאית מייגן פרילס ג'ונסטון, וגם שחקנית טובה להתהדר בה. אבל התסריט היה מטופש מדי בשביל שנוכל לקחת משהו ממנו ברצינות, שלא נדבר על אחת התספורות הגרועות ביותר של השנה.

2. "סלולרי" – סטיבן קינג עיבד בעצמו את התסריט וכנראה שעדיף שישאר בתחום הפרוזה. ג'ון קיוזאק, הכי דומה לפין אי פעם, וסמואל ל. ג'קסון, מנסים לצלוח אפוקליפסה של טלפונים ניידים או משהו בסגנון. באספקט חיובי, זה היה יותר טוב מאפוקליפסת הסלולרי השנייה של השנה, "זרים מושלמים".

1. "המכשפה מבלייר" (Blair Witch) – מפח נפש מתסכל מבית היוצר של אדם וינגארד, שעבר שנה מאוד לא מוצלחת יחד גם עם "Death Note" שנקטל (אם כי אני חייתי אתו בשלום יחסי). עצל, מכעיס ומיותר לחלוטין.

המשחקים של ג'ראלד

האפקטים הטובים ביותר בסרט אימה:
5. "אמא!"
4. "הריק"
3. "זה"
2. "תרופה לשלמות" (A Cure for Wellness)
1. "סימן חיים"

הצילום הטוב ביותר בסרט אימה:
5. "סם היה פה" – עמנואל ברנארד
4. "להרוג אייל קדוש" – תימיוס באקאטקיס
3. "תרופה לשלמות" – בוז'אן באזלי
2. "זה" – צ'אנג צאנג-הון
1. "אמא!" – מתיו ליבאטיק

העריכה הטובה ביותר בסרט האימה:
5. "הבייביסיטר" – מרטין ברנפלד ופיטר גווזדאס
4. "מז"ל טוב" – גרגורי פלוטקין
3. "להרוג אייל קדוש" – יורגוס מאוורופסארידיס
2. "המשחקים של ג'ראלד" – מייק פלאנאגן
1. "תברח" – גרגורי פלוטקין

והנה הם – סרטי האימה האהובים עלי ביותר לשנת 2017:

5. "שכונה בטוחה" – האמת היא שהסרט פה רק כי רציתי חמישייה. אבל דווקא נחמד לי שהוא נכנס, כי בכל זאת מדובר בסרט מהנה ומפתיע מאוד, עם תסריט שמאוד הערכתי והופעה מדהימה של לוי מילר. במקומו יכלו להיות פה גם "מז"ל טוב" ו"הפרא".

4. "המשחקים של ג'ראלד" – העיבוד הכי טוב של סטיבן השנה, והוא בכלל לא הגיע לקולנוע. שיתוף הפעולה הנטפליקסי החדש בין מייק פלאנאגן ונטפליקס (אחרי "Hush") הוכיח שעם מספיק אינטליגנציה וכישרון אפשר לעשות מטעמים גם מספרים סבירים.

3. "תברח" – סרט האימה החשוב של השנה, כפי הנראה, שרד את ההייפ ופרץ את גטו האימה לאחד הסרטים המהוללים של השנה, ובצדק רב.

2. "אמא!" – נכון שהסימבולזים קצת מעיק לעיתים, וכתסריטאי דארן ארונופסקי פחות מתוחכם ממה שהוא חושב, אבל כבמאי הוא פנומן וסרטו האחרון היה לאחת החוויות הכי קיצוניות בקטע טוב של השנה.

1. "להרוג אייל קדוש" – מעניין איך יצא ששני סרטים מטרידים ששואבים השראה מסיפורי התנ"ך ושואלים שאלות לגבי מהות האלוהים הגיעו באותה שנה. הרווח הוא לגמרי שלנו. יורגוס לנתימוס עשה עוד חצי פסיעה אל עבר לקולנוע הז'אנר לסרט שהוא גם ענק, וגם בלתי נשכח.

בינואר נחזור עם אימת החודש במתכונת קלאסית. מסקרן מאוד מה מחכה לנו ב-2018…
צ'ילס!

אמא!