• סרטים חדשים: ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״
  • אימת החודש - דצמבר 2017: סיכום שנה
  • דיווח מסכם מפסטיבל אוטופיה 2017
  • ״המפרנסת״, סקירה לקראת הקרנה בסינמטק חולון
  • פרדיננד
  • תשיעיית הפיינליסטים לסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״, סקירה
  • כל המועמדים לפרסי איגוד השחקנים
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 58
  • מצעד 20 הסרטים הגדולים של בילי ויילדר, על פי עופר
  • ״פרחים בבוץ״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 57
  • ״בהתחלה הם הרגו את אבא״, סקירה אורחת
  • ״גלגל ענק״, סקירה לסרטו החדש של וודי אלן
  • ״המוזיאון״, סקירה
  • מבט מפורט בפסטיבל הקולנוע היהודי 2017

אימת החודש – דצמבר 2015: סיכום שנה

13 בדצמבר 2015 מאת אור סיגולי

הפעם יותר מתמיד, כאשר התחלתי לעבור על הסרטים שראיתי ב-2015 כדי לבנות את סיכום שנת האימה הקולנועית, עמדתי בפני שאלת טיריליון הדולר: מה זה סרט אימה בימינו? וקשה לתאר כמה בלתי אפשרי לענות על זה.
כמובן שיש כמה סרטים שקל להגדירם, אבל התחום האפור הולך ומתרחב בכל שנה. בסופו של דבר הגעתי למין הגדרה משונה: "כל סרט שאחת ממטרותיו העיקריות היא להפחיד, להטריד או לזעזע". אבל אפשר להודות על האמת, זו עדיין הגדרה כל כך אוורירית וכללית, שהתבאסתי על הזמן שבו ניסיתי לנסח אותה.

במהלך תריסר החודשים האחרונים ראיתי כשמונים סרטים שנעים בקרבה שונה להגדרה הזו, ועדיין היו כמה שעשו לי חיים קשים. למשל "גרזן העצם" (Bone Tomahawk) הנפלא שכולם מדברים עליו לאחרונה. כתשעים אחוז ממנו הוא מערבון, כאשר אספקט האימה שלו נמצא ממש בתחילתו וממש בסופו, כך שעליו נאלצתי לוותר. מה גם שהוא כל כך נהדר שהוא כנראה היה סוחף את הכל לכיוונו, וזה לא לגמרי הוגן. "קרימזון פיק" של גיירמו דל טורו גם הוא העלה שאלות אצלי, כי הוא עמוס רוחות ואלמנטים מפחידים, אך לדעתי האימה איננה בראש מעיניו. כך היה המצב גם עם המותחנים המעולים "אייוי" ו"חדר מנוחה" (Green Room), שהניסיון לסווג אותם עשה לי כאב ראש די רציני. בסופו של דבר נאלצתי להתייחס אליהם כמותחנים, ושמתי אותם בקטגוריה משלהם.

אז מעבר לזה, איך הייתה שנת האימה הקולנועית האחרונה? ובכן, התשובה הרשמית היא "לא משהו", בטח לעומת 2014, שיכול להיות שהייתה חריגה בכמות סרטי האימה המשובחים שהביאה אלינו.
החלק המתסכל ביותר השנה הוא שאם מזככים את הכל לטובים ולגרועים ביותר, רוב הסרטים נופלים איפשהו בחבטה עמומה באמצע, נטולי כל משמעות. מכל ממוצע 130 הדקות שהוצאתי על סרטי אימה השנה, רק מעט מאוד נשארו נוכחים בזיכרוני.
אגדיל ואוסיף, שאני יכול לומר בבטחה שאף אחד מחמשת סרטי האימה האהובים עלי מהשנה הזו (שיחשפו, כמיטב המסורת, בסוף הפוסט) הוא לא בהכרח סרט שאני חוקק בהיכלי התהילה, ואפילו לא בטוח שאלחם על מעמדו. בשנה שעברה, עם "מתחת לעור", "השער", "הבאבאדוק", "רזולושיין" ועוד, הייתה הרגשה אפית.
השנה גם נדמה לי שלא פספסתי אירועים גדולים במיוחד. היחיד שאני מצליח להיזכר בו הוא "גרין אינפרנו", אבל זה בסדר, מספיק לי סרט אחד של אילי רות' בשנה, ובהתחשב ב"דפיקה בדלת" הבלתי נסלח, אני חושב שאחכה מעט עד שאשוב לקולנוע שלו.

אז אחרי הפתיחה המעט מדכדכת הזו, ברוכים הבאים לסיכום קולנוע האימה של 2015, הראשון ברצף סיכומי השנה של סריטה שייכנסו להילוך גבוה יותר לקראת סוף החודש. כמובן שיש לכם עוד 11 פרקי "אימת החודש" מודל 2015 לחזור אליהם, למקרה שאתם רוצים להתרענן או לקרוא התייחסות מורחבת לחלק מהסרטים שהופיעו פה.
קראו ללא חשש, פה לא יהיו ספויילרים, אלא אם כן אתם לפתע רואים את המילה "ספויילר" באדום, אבל זה ממש נדיר.

סיכומי השנה הקודמים של "אימת החודש":
2012 (סוג של פיילוט)
2013
2014

נתחיל כמו בשנה שעברה, עם חמשת המותחנים הטובים ביותר:
5. "הטיפול" – The Treatment / De Behandeling
בלגיה לא זוכה ליח"צ מדהים בתחום הסטיות המיניות, והסרט הזה, כנראה המטריד ביותר שראיתי השנה, לא עוזר להם. נקודת המוצא שלו היא בלש שמתמודד עם היעלמות אחיו, יוצא למרדף אחרי רוצח סדרתי שחודר לבתי משפחות. אבל מה שהוא עושה שם, כפי שמתברר לקראת הסוף, מחריד יותר מכל מה שאפשר לדמיין. האנס הרבוטס ביים את הסרט הזה, שהכניס לי לראש דברים שאני ממש לא רוצה שיהיו שם.

4. "נהר אבוד" – Lost River
סרט הביכורים של ריאן גוסלינג חטף מקלחת קרה בפסטיבל קאן 2014, אבל לדעתי בהחלט לא הגיע לו. כמו הרבה סרטים ראשונים, גם פה יש הרגשה שהדברים לא לגמרי יושבים עד הסוף, אבל גוסלינג בנה עולם מהפנט עם שחקנים מצוינים, שאני נהנתי ממנו מאוד.

3. "המתנה" – The Gift
עוד סרט ביכורים של שחקן חתיך, והפעם ג'ואל אדג'רטון האוסטרלי, בסגנון מותחני הריאקציה לתקופת שלטונו של רייגן, שכללו את "חיזור גורלי" ו"היד שמנענעת את העריסה". חייו של זוג צעיר ונאה מתהפכים כאשר הם מפתחים קשר עם חבר ילדות של הבעל, לו יש מזימות אפלות. מה שמעניין בסרט הקטן והיעיל של אדג'רטון הוא ההיפוך שהוא עושה על תפיסת האנטגוניסט של הסרט. עופר כתב עליו כאשר יצא להקרנות.

2. "אייוי" – Ivy / Sarmasik
אחת ההפתעות הגדולות של פסטיבל חיפה הוא הסרט על שישה גברים ששפיותם קורסת כאשר הם נתקעים על ספינת מסחר בלב ים. סרטו של טולגה קרג'ליק מתחיל כמו דרמה אינטנסיבית ומסתיים משוגע לחלוטין, וזה אפילו לא הסרט הטורקי הכי מופרע של השנה!

1. "חדר המתנה" – Green Room
כמו המקום הראשון בשנה שעברה, "נעלמת", כך גם סרטו השלישי של ג'רמי סולנייה, חצה את גבולות הז'אנר והתגלה כאחד הסרטים הטובים של השנה בכל סיווג או קטגוריה. טירוף מערכות שאין בו ולו דבר אחד שלא התלהבתי ממנו, שלא מפסיק לדהור לשנייה. קאסט מעולה, צילום פנומנלי, תסריט חכם וכמה רגעים בלתי נשכחים. בראבו ענק.

התלבטתי הרבה האם מקומו של "סיקאריו" פה, ולא כל כך ידעתי מה לעשות. אז אזכיר אותו בהערת שוליים זו, כאחד הסרטים החזקים של השנה מחוץ למניין.

green-room

חדר המתנה

קומדיות האימה הטובות ביותר:
3. "ממזרים מוצצי דם" – Bloodsucking Bastards
פיוז'ן חביב ולא מזיק בין סרטי מצור (שלרוב מזוהים עם זומבים) ומעשיית ערפדים, בקומדיה המשרדית של בריאן ג'יימס או'קונל. הדלות של הסרט פוגמת בו, אבל יש בו שחקנים מעולים שנורא נהנים מכל רגע וכמה בדיחות כיפיות מאוד. הופיע בחודש מאי.

2. "השורדות האחרונות" – The Final Girls
סרט הנעילה של פסטיבל אוטופיה, וסרט האימה האהוב השנה על יקירנו אהרון קשלס, הוא סיפור התמודדותה של צעירה מתבגרת עם מות אימה, כאשר היא מוצאת את עצמה לכודה בסרט סלאשרים סבנטיזי. למרבה ההפתעה, הסרט הזה מרגש יותר מאשר כל דבר אחר, וככזה קשה לבוא אליו בטענות. טוד שטראוס-שולסן ביים. הופיע בחודש נובמבר.

1. "גותיקה פרברית" – Suburban Gothic
כמה מטופש, ככה חמוד. הקומדיה של ריצ'רד בייטס ג'וניור בהשתתפות מתיו גריי גאבלר, קט דנינגס, ריי וויס וג'ון ווטרס, היא מסוג הסרטים שהלוואי והיו הופכים לקאלט, אבל הוא הגיע למעט מדי אנשים. בחור צעיר חוזר לבית הוריו ומתמודד עם שדים מהעבר (מילולית) הוא המרכז של הסרט הקטן והמבריק הזה. הופיע בחודש ספטמבר.

סרט האימה המפתיע של השנה:
מצד אחד, אני מצאתי שהיו יותר הפתעות מאשר אכזבות השנה. מצד שני, אולי זה רק מעיד על הציפיות הנמוכות שנוצרו בעקבות יותר מדי שעמומונים. לכן, אנחנו נלך בדרך האלמינציה, ונזיז מהדרך סרט-סרט עד שנגיע לראוי ביותר.
על "ההשתלטות על דבורה לוגן" שמעתי המון דברים טובים, אז קשה לומר שהסרט הפתיע אותי; "קונטרקטד שלב שני" לא היה כזה סרט אדיר, אבל לעומת זה שקדם לו הוא הצלחה עצומה. הציפיות שלי מ"ליצן" לא היו נמוכות במיוחד, בעיקר כי לא ידעתי שום דבר עליו, אז אני לא יכול להגדיר אותו כהפתעה הגדולה ביותר של השנה; ו"הביקור" בהחלט היה סביר, אבל לא מספיק בשביל לתת לו את המקום הראשון.
אז אחרי כל זה, אין ספק שהפתעת השנה הוא "הסר חבר" (Unfriended), שמתרחש כולו על מסך מחשב. הייתי בטוח שזו תהיה בדיחה עצובה, ותחתית חדשה לסרטי האימה, וגיליתי עשייה חכמה מאוד ואפקטיבית למדי.

סרט האימה המאכזב ביותר של השנה:
"לקבור את האקסית" הקטסטרופלי, "כינים" העצל ו"העורך" המתלהב יתר על המידה, היו כולם אכזבות גדולות, אבל הם יותר קומדיות/פארודיות מכל דבר אחר. לכן אני חייב להיות נאמן ללבי ולהודות שבסופו של דבר, הסרט המאכזב של השנה הוא "לילה טוב, אמא", נציג אוסטריה לאוסקר. האירוניה היא שהוא רחוק מלהיות סרט רע. למעשה, היללתי אותו גם על גבי פיקסלי הבלוג ויותר מפעם אחת, בעיקר את מראהו החזותי. אבל המערכה האחרונה המוגזמת והטוויסט הצפוי דרדרו אותו מאוד, וככזה, בשורה התחתונה, הוא הרבה פחות ממה שהוא אמור להיות.

לילה טוב אמא

לילה טוב אמא

הרגע הדוחה ביותר בסרט אימה השנה:
5. "הביקור" – The Visit
המפגש בין פניו של טיילר לחיתול המטונף של סבא.
הסרט קיבל סקירה משלו.

4. "Starry Eyes"
מסע הטבח של שרה.
הופיע בחודש פברואר.

3. "בסקין" – Baskin
יאבוז נאלץ לבעול אישה עם פרצוף של עז. או משהו. לא הצלחתי לגמרי למקם מה זה בעולם החי.

2. "קונטרקטד שלב שני" – Contracted: Phase II
"העדשה שלי מגרדת. לא נורא, אני כבר אוציא את כל העין החוצה".
הופיע בחודש ספטמבר.

1. "כינים" – Cooties
מקום ראשון ללא עוררין. מדובר בסצנת כתוביות הפתיחה, על כל התהליך מתרנגולת שרירה וקיימת, ועד הפיכתה לחטיף עוף נגוע ומלא עסיס הנלעס על ידי ילדה קטנה.

הרגע הכי WTF בסרט האימה השנה:
3. "גור" – Cub / Welp (ספויילר)
משאית דוהרת לתוך אוהל מלא ילדים ישנים ודורסת למוות את רובם. השנה לא היה דבר גרוע יותר מאשר להיות ילד בסרט בלגי. סוקר בחודש ספטמבר.

2. "The ABCs of Death 2"
ארוכה ומשעממת הייתה האנתולוגיה בת 26 הפרקים הקצרים, ובהחלט הייתי יכול לוותר על הפרק G ובו סבא זקן ועירום יוצא מתוך המזרון של בחור צעיר ומתחיל לרדוף אחריו או משהו.

1. "המכשפה" – The Witch
הלילה המסויט בו האמא חושבת שהיא מניקה את תינוקה, אבל האמת שזה משהו אחר לגמרי שנמצא קרוב לפטמתה. אחד השוטים הכי יפים ונוראיים שראיתי השנה בקולנוע.

ובאופן כללי, הסצנות מוצלחות ביותר של השנה בקולנוע:
5. "מסווג חריג"
סיור ראשון בבסיס, והמור"ק על מאגר המים.

4. "ליצן" – Clown
ניסיון התאבדות. סוקר בחודש אפריל.

3. "The ABCs of Death 2"
הפרק האחרון, Z is for Zygote.

2. "המכשפה" – The Witch
גירוש השדים של קיילב.

1. "ארץ פראית" – Backcountry
תקיפת הדוב. שום דבר לא הכין אותי לדבר הזה. סוקר בחודש יוני.

הרימייק הטוב ביותר:
שני רימייקים אמריקאים השנה הפתיעו והיו טובים הרבה יותר ממה שהם היו אמורים להיות. הראשון הוא המחווה ל"העיירה שפחדה מהשקיעה", והשני הוא "פולטרגייסט". אני, כאמור, לא מעריץ גדול של הסרט המקורי, ועדיין מצאתי את סרטו של גיל קינן מהנה במיוחד, עם כמה הצלחות ראויות בעיקר בתחום האפקטים והמשחק.

המפלצת/יצור הטוב ביותר:
5. "הפירמידה" (The Pyramid) – המפלץ הזה שרודף אותם בסוף
4. "היערות" (The Hallows) – מה שחי ביער
3. "הסיוט" (Der Nachtmahr) – תינוק מפלצתון גרגרן
2. "ליצן" (Clown) – הליצן
1. "אביב" (Spring) – הדיונון

ליצן

ליצן

הפסיכופט/ית הטוב ביותר של השנה:
5. "ווירמווד: דרך המתים" (Wyrmwood) – הדוקטור בגילומו של ברין שוורדט
4. "פברואר" (February) –ספויילר– – קאט, בגילומן של אמה רוברטס וקירנן שיפקה
3. "העורך" –ספויילר– – ג'וזפין ז'ארדין, בגילומה של מלכת הטראש האהובה עלי, פאז דה לה פאקינג הוארטה
2. "אפקט לזרוס" – זואי בגילומה של אוליביה ווילד
1. "הקולות" – מיסטר וויסקרס החתול ואדונו ג'רי, בגילומם של ריאן ריינולדס

רגע של קולנוע ישראלי:
לפי רישומי רק שני סרטי אימה ישראלים נחקקו ב-2015. הראשון הוא "ג'רוזלם" של האחים יואב ודורון פז, שנחשף בפסטיבל ירושלים שם זכה בפרס העריכה וחביב הקהל ומשם עבר לפרסי האופיר (מועמדות על איפור) ופסטיבל אוטופיה. השני היה "מסווג חריג" של בועז ארמוני שראינו בכלל לראשונה בפסטיבלי דרום, ירושלים ואוטופיה של 2014, ובזמן שהאופירים היו פחות נחמדים אליו (והתעלמו ממנו לחלוטין) הוא הצליח היטב בהקרנות מסחריות, בלי קשר להקרנה החגיגית שסריטה ערך לו במוזיאון תל אביב.
האחד סרט זומבים משיחי, והשני מותחן סלאשרים, ואת שניהם אהבנו מאוד. "ג'רוזלם" לפעמים נוגס ביותר ממה שהוא יכול לבלוע, ויש שם קצת עניין עם הדמות הראשית, אבל הוא אפקטיבי, סוחף ועושה חיל מעבר לים. "מסווג חריג" הוא שילוב מיומן של הומור וחרדה, עם הופעת מחץ של איתי זבולון, עריכה נהדרת של עמית גינתון, ואנקת הכאב הכי מצחיקה של השנה.
"אימת החודש" מודה לכם.

השחקנית הטובה ביותר בסרט אימה:
5. מקרנה גומז – "Musranas"
4. דיאנה דנאגן – "הביקור"
3. אלכסנדרה אסואה – "Starry Eyes"
2. אן רמזיי – "ההשתלטות על דבורה לוגן"
1. אנייה טיילור-ג'וי – "המכשפה"

השחקן הטוב ביותר בסרט אימה:
5. תום גרציאני – "ג'רוזלם"
4. לו טיילור פוצ'י – "אביב"
3. איתי זבולון – "מסווג חריג"
2. ריאן ריינולדס – "הקולות"
1. הארווי סקרימשאו – "המכשפה"

freak-out5

מסווג חריג

סרטי האימה הגרועים ביותר של השנה
3. "זמן אבוד" – Lost Time
להתייחס אליו כסרט הוא עלבון לכל סיכום השנה של אימת החודש. סיפור חייזרים שנראה כמו פארודיה על הקולנוע. איזה כיף לכם שלעולם לא תבזבזו את הזמן על הדבר הזה.

2. "סודות הוותיקן" – The Vatican Tapes
עוד אחד מטריליוני סרטי גירוש השדים של הזמן האחרון, אבל זה עוד מצא את דרכו להקרנות מצומצמות בסינמה סיטי, שם תוכלו להשתעמם ממנו כאוות נפשכם.

1. "V.H.S – Viral"
הפעם השלישית שאנתולוגיית הפאונד-פוטג' הזאת מנסה להפחיד ולא הולך לה. הפעם זה היה שפל חדש. ראיתי את הסרט הזה בינואר ועדיין כואב לי הראש.

סרטי האימה הטובים ביותר של השנה:
5. "בסקין" – Baskin
סרט האימה הטורקי והמשוגע שהוקרן בפסטיבל אוטופיה, ואפילו הביא אלינו כאורח את במאי הסרט, ג'אן אוורנול, שהיה לי הכבוד לפגוש. חבורת שוטרים עונה לקריאה ומוצאת את עצמה בעולם של סיוטים, או אולי זה בכלל סיוט אחד ארוך של אחד מהם.

4. "הסר חבר" – Unfriended
אין מה לעשות, זה פשוט שילוב נהדר של מקוריות וביצוע. הכל היה אמור לעבוד נגד הסרט האמריקאי הזה, אבל בידיו של הבמאי לוואן גבריאדזה הוא הפך לגימיק מתקתק שנופל ומועד לעיתים, אבל בסופו של דבר מגיעות לו תשבוחות רבות.
הופיע בחודש אוגוסט

3. "ההשתלטות על דבורה לוגן" – The Taking of Deborah Logan
סרט הפאונד-פוטג' המפתיע ביותר של השנה (אם כי הוא טכנית מ-2014). גם פה הכל היה אמור להיות שטות אחת גדולה, אבל הכתיבה החכמה וההופעות המעולות שדרגו אותו והפכו אותו לסרט ראוי ומצוין.
הופיע בחודש אפריל

2. "אביב" – Spring
באופן אירוני, שני במאים מקשרים בין רשימת הגרועים של השנה, והמצטיינים של השנה. אלו הם אהרון מורהד וג'סטין בנסון. היוצרים של סיפור האהבה המפלצתי "אביב", תרמו את חלקם המפוקפק לזוועה שהיא "V.H.S – Viral", ולכן אפשר להתעלם מהמעידה ההיא ולהתרכז בהצלחה שלהם. וזכרו שהם אלו שעשו את "Resolution", שכיכב פה גם בשנה שעברה. אני עוקב אדוק אחריהם.
הופיע בחודש יולי

1. "המכשפה" – The Witch
זה קצת לא הוגן, כי סרטו של רוברט אגרס הוא יותר דרמה עם אלמנטים של אימה, מאשר סרט ז'אנר כהילכתו. למעשה, אני לא בטוח אם הוא בכלל ניסה להפחיד. ובכל זאת, העיצוב המרהיב, הדיאלוגים המתנגנים באנגלית עתיקה, ההתדרדרות האיטית של כל הדמויות, הדרכת השחקנים המפוארת והעובדה שהוא חודר מתחת לעור לאט ומרתק מתחילתו ועד סופו, לגמרי מעניקים לו את התואר הזה השנה.

זהו, אנחנו מסיימים את הפחד והחרדה לשנת 2015. בינואר נחזור למתכונת "אימת החודש" הרגילה. בהמשך החודש, כאמור, נסכם את השנה על כל סרטיה ויוצריה בשבוע של פוסטים חגיגייים ועמוסים, אז תזכרו לחזור אלינו.

תגובות

  1. רון הגיב:

    כרגיל,סקירה נהדרת.

  2. לב הגיב:

    אתה לא בטוח ש"המכשפה" ניסה להפחיד? הרעידות שהיו לי אחרי הסרט מוכיחות שהצליח לו לא רע…
    אני מודה, האנגלית והדיקציה הקשו עלי מאוד עם הבנת הדיאלוגים, אז יכול להיות שהושפעתי יותר מהאווירה.
    אבל מה לדעתך הסרט ניסה לעשות, חוץ מלעשות לנו צמרמורת?

  3. מתן הגיב:

    יופי של סקירה. לא ראיתי הרבה מהסרטים פה, אבל הסופתי חלק לרשימת הצפייה.

    "The Final Girls" הוא אחד מהסרטים שהכי אהבתי השנה. ועם כל הכבוד ל"הקול בראש" ועוד סרטים שיצאו, דווקא בו יש את הסצינה הקולנועית שהכי ריגשה אותי ב 2015.

    את "גרין רום" ראיתי שלשום באוטופיה ואכן מגיעים לו שבחים. אינטנסיבי, לא צפוי ונהדר מכל בחינה. עוד סרטים כאלה!

    "סיקאריו" סרט טוב, אבל לדעתי לא ממש בלט. מה שכן, סצינת הפקק בגבול היא מורטת עצבים.

  4. גיל הגיב:

    הי אור,כל הכבוד,סקירות מושקעות כיף גדול ,גיליתי את זה רק לאחרונה,התחלתי לראות מההמלצות של 2012 – חייב לשתף ספציפית בתחושה שהיתה לי בצפייה במומלץ "הבאבאדוק" ,נתתי לסרט את כל התנאים הטובים,60 אינטש ,FULL HD ,דולבי 5.1,ווליום משמעותי,כבר ראיתי סרטי אימה גרועים,אבל תמיד היה משהו מזעזע,או מצחיק,בבאבדוק ובפעם ראשונה שהרגשתי שפשוט לא קורה כלום,…אתה יושב משקיע שעתיים וכלום פשוט שיעמום…הייתי מת שתיכנס ותפתיע איזה סצינת "סלש" אמריקאית דלת תקציב ותעיר אותי,אפילו ה"מפחיד" הוא קריקטורת ילדים לא מפחידה.יותר סיפור משפחתי עצוב ויחסי אם ובנה מאשר איימה.לא מבין איך סרט כזה מקבל פרסים והכרה איכותית כאיימה,לפעמים נדמה לי שנותני הפרסים מתים להרוס לנו את ג'אנר האימה המסורתי הטוב שלנו …

השאר תגובה