• סרטים חדשים: ״שתיקה״ של מרטין סקורסזה
  • ״שתיקה״, סקירה
  • ״גיבורות״: ערב סרטי הגמר של בוגרות ובוגרי ״מעלה״
  • אימת החודש - ינואר 2017
  • היא
  • מחשבות וחישובים לקראת הימורי המועמדים לאוסקר
  • ״יצורים ליליים״, סקירה
  • ״תיקון״, סקירה
  • ״האפיפיור הצעיר״ וטרילוגיית היופי של פאולו סורנטינו
  • Always Shine & Divines
  • לקראת מבט נוסף - פרוייקט קולנוע אירופאי משוחזר
  • חזרה אל ״בלוז לחופש הגדול״ בהוצאה מחודשת
  • ״לא פה, לא שם״, סקירה
  • ״הנוסעים״, סקירה
  • ״אנשים שהם לא אני״, סקירה
  • סיכום הסיכומים מהדורת 2016
  • ההופעות הכי טובות שלא יהיו מועמדות לאוסקר הקרוב

לקראת הקרנת "בסקין" בפסטיבל אוטופיה: ריאיון עם הבמאי ג'אן אוורנול

12 בדצמבר 2015 מאת אור סיגולי

אחת ההפתעות הגדולות של פסטיבל חיפה האחרון, היה סרט טורקי בשם "אייוי" (Sarmasik), שביים טולגה קרג'ליק. ההפתעה לא הייתה רק בגלל שהוא התברר כאחד הסרטים המוצלחים של הפסטיבל, אלא גם בגלל שאנחנו לרוב לא נחשפים לסרטים כאלו מהמולדת של נורי בילגה ג'יילן ויילמז גוניי. שלא כמו הדרמות הכבדות שאנחנו פוגשים בפסטיבלים, "אייוי" הוא דרמת מתח שמתדרדרת למחוזות האימה, ובמרכזו שישה גברים שתקועים על ספינת מסחר ולאט לאט מאבדים את אחיזתם במציאות.
והנה, הגיע עוד סרט מטורקיה, גם הוא מיבול 2015, ולו כמה נקודות מפגש עם המותחן של קרג'ליק. "בסקין", שהערב (שבת, 12.11) תוכלו לראות בהקרנה מיוחדת וחד פעמית של פסטיבל אוטופיה בסינמטק תל אביב, מספר גם הוא על קבוצת גברים, שוטרים הפעם, שמוצאים את עצמם בתוך סיוט שלא נגמר, כאשר הם משיבים לקריאת עזרה במשמרת לילה, ומוצאים את עצמם לכודים באימה טהורה, ויכול להיות שלמעשה הם כלואים אך ורק בתוך התודעה שלהם. יש אפילו שחקן אחד המשותף לשני הסרטים, סייטן אוזדמיר.
"בסקין" (Baskin) הוא ז'אנריסטי הרבה יותר מ"אייוי" ועושה את זאת בצורה גלויה ומוחצנת. הוא סרט מרהיב ומטריד לצפייה, שצולל פנימה לעולם של כאב ופחד, וחוגג במודע את שיוכו לז'אנר.

כשאמרתי לבמאי "בסקין", ג'אן אוורנול, שהגיע לארץ כאורח של הפסטיבל, שחשבתי לא מעט על "אייוי" כשראיתי את סרטו, העיניים שלו נדלקו. "זה אחד מחמשת הסרטים שהכי אהבתי השנה!" הוא אמר ומיהר לשלוף את הנייד שלו להראות לי תמונה משותפת לו ולקרג'ליק שצולמה באחד מפסטיבלי הקולנוע השנה.
שאר הסרטים האהובים על אוורנול מהשנה, אם אתם סקרנים, הם "הארדקור" הרוסי, "הבונקר" מגרמניה, "נינה לנצח" שגם הוא חלק מתכניית אוטופיה, ו"הקול בראש" של פיקסאר. כמובן.

זהו סרטו הראשון של אוורנול אחרי לא מעט סרטים קצרים. הוא נולד באיסטנבול בשנת 1982, ולטענתו כל כך פחד מסרטי אימה במהלך ילדותו, שהוא חיכה עד גיל 18 להתחיל לצפות בהם. הזיכרון הכי מפחיד שלו מהקולנוע בצעירותו היה כאשר צפה עם הוריו ב"הירושימה אהובתי" של אלן רנה משנת 1959, "השוט של הפיצוץ הגרעיני עם העין בשמיים מנע ממני שינה לילות ארוכים", הוא אומר. עם זאת, הכניסה שלו לעולם הז'אנר וההסתקרנות ממה שקיצוני הגיע אליו דרך משחקי מחשב ופוסטרים של להקות רוק כבד.
אין ספק ש"בסקין" היה הורג מפחד את אוורנול הצעיר, ולכן לא מפתיע שהסרט נפתח בילד קטן שלא מצליח להירדם ומוצא את עצמו בסיטואציה מלחיצה שיכולה לתדלק לא מעט סיוטים.

בהקשר של "אייוי" שאלתי את אוורנול על מצב סרטי הז'אנר בטורקיה, והאמת היא שתשובתו הפתיעה אותי. מסתבר שתעשיית הקולנוע הטורקית מייצרת בסביבות העשרים-שלושים סרטי אימה ומתח בשנה, אך לטענתו אלו סרטים לא טובים, הפקות בתקציב נמוך עם הבהלות זולות ואפקטים גרועים. בנוסף, הסרטים האלו לרוב מתעסקים במסורת המוסלמית, "אקספלוטיישן איסלמי" כך אוורנול מכנה אותם, ולכן "בסקין", שאיננו נוגע במקומות האלו, התקשה להשיג מימון. פה נכנס לתמונה במאי האימה אילי רות' ("דפיקה בדלת", "הוסטל").

baskin poster

לאחר שאחד הסרטים הקצרים של אוורנול הוצג בפסטיבל סיטג'ס, ניגש אליו רות' והביע את התלהבותו. הוא שאל את אוורנול אם יש לו פרוייקט ארוך בקנה, ואם כן, אז שישלח לו תסריט. זה הקפיץ את אוורנול בחזרה לטורקיה, שם כלא את עצמו יחד עם עוד שלושה חבריו התסריטאים ויחד הם הוציאו תוך שמונה ימים תסריט באורך מלא, תרגמו אותו על פני יומיים נוספים ומיהרו לשלוח אותו לרות'.
רות' הוכיח שוב את המוניטין שלו כדושבאג הגדול של עולם הז'אנר ונעלם ללא זכר. לא החזיר מיילים או הודעות. כלום. אבל עדיין, היכולת להשתמש בשמו של רות' כדי לקדם את הפרוייקט עזרה לתסריט להיקרא על ידי אנשי מפתח, עד שהגיע לטוד בראון מ-XYZ שהבטיח לו שאם הסרט יעשה הוא יעזור לו בהפצה וקידום. ג'אן היה חייב לממן את הסרט באופן עצמאי, אך כדי לא להפסיד יותר מדי כסף, הוא ביקש מאמו האדריכלית שתפתח חברת בת שתממן את ההפקה, וכך יוכלו לקבל החזרי מס בהמשך, מה שהפך את אמא שלו למפיקה האחראית של הפרויקט. לתפקידי מפתח בסרט הוא הביא חברים טובים שיעבדו בשכר נמוך מהממוצע, השתמש בכסף ובקשרים מעבודתו כבמאי פרסומות, וכדי לחסוך באיפור ואפקטים הביא לסט תושבים מקומיים ומיני אנשים בעלי פגמים אמיתיים, קטועי גפיים ובעלי מומים כאלה ואחרים כניצבים בתשלום. האינפורמציה הכי מדהימה היא שדמותו של מנהיג הכת מעורר החרדה, "האבא", נכתבה במיוחד לידיד של אוורנול, מהמט ג'רהוגלו, ולכן לא היה צריך להשתמש באיפור. נסו לזכור את זה כשהוא יופיע לראשונה בסרט. גם אתם לא תאמינו.
"בסופו של דבר הסט היה מורכב מאוהבי קולנוע שבאו לעזור, מהאנשים הרגילים והמסודרים של עולם הפרסום, החברים הגייז הפרועים שלי שהיו ניצבים לסצנות המיניות, והמקומיים. כולם התאחדו ביחד כדי לעשות את זה, וזה היה כיף אדיר".
כאשר הסרט הוצג לראשונה בטורונטו, ואז עבר לפנטסטיקפסט, סיטג'ס ועוד המון פסטיבלים. באחד מהם קלטה אשתו של אוורנול את אילי רות' יושב בקהל עם חיוך. לאחר ההקרנה רות' ניגש אליו לברך אותו, פיזר מחמאות, אמר לו שזה מרגיש כמו "סרט של פולצ'י על ספידים", ואפילו טען שהוא ינסה לעניין בזה את חבר שלו, קוונטין.
מאז הוא שוב לא חזר אליו.

ג'אן אוורנול

ג'אן אוורנול

ההשראה לסיפור המסוייט של "בסקין" הגיע מעולמות שלמים של סרטי אימה. אוורנול מציין את פול ורהובן, רומן פולנסקי, דריו ארג'נטו, דיויד קרוננברג ודיויד לינץ'. לעומת זאת, שני הסרטים שהכי השפיעו על הסרט, ואלו הם שהוא וצלמו, אלפ קורפלי, ראו בזמן תכנון השוטינג היו "רק אלוהים סולח" של ניקולס וינדינג רפן, ו"ראיתי את השטן" של קים ג'י-וון, בעיני שניים מהסרטים הטובים ביותר של האלף החדש. בהתחשב בכך שהאחרון היה גם השפעה גדולה על "מי מפחד מהזאב הרע", אפשר כבר סופית לתת לו תואר של קאלט.
לעומת זאת, אחד המבקרים אמר שהסרט נראה כמו מיזוג בין "מעורר השאול" ו"היו זמנים באנטוליה". זה מצחיק, מכיוון שהסצנה השנייה של "בסקין", אשר מתרחשת בתוך מסעדת דרכים באמצע הלילה, הזכירה לי מאוד את סצנת הפתיחה של "היו זמנים באנטוליה", ומכיוון שהיא כולה שיחה מלוכלכת בין השוטרים על סקס עם חיות, מפגשים תמוהים עם זונות ובאופן כללי ניבולי פה ועצבים, אמרתי לאוורנול שזה הרגיש כמו בדיחה מודעת על יצירת המופת של גיילן מ-2012, בטח בהתחשב בעובדה ששני הסרטים הציבו במרכזם שוטרים.
הוא כמובן לא ראה את זה כמוני, אבל כאשר סיפר על ההשראה שלו לסצנה הזו, זה היה מעולה עוד יותר. "האמת שמה שהכי נתן לי השראה לדיאלוגים האלו היו השיחות במרתף ב"מי מפחד מהזאב הרע". כל הדיאלוג סביב המבער, זה כל כך הצחיק אותי, שרציתי להשתמש בסוג כזה של הומור בפתיחה".

אל אוטופיה "בסקין" מגיע ממש רגע לפני שהוא יוצא להקרנות מסחריות בטורקיה וברחבי העולם. בהתחשב בקולנוע המקומי שם, מעניין לדעת כיצד הם יקבלו מעשייה כל כך קיצונית כמו הסרט הזה. "אני לא יודע איך זה בישראל," מסביר אוורנול על מצב הקולנוע הטורקי, "אבל אצלנו יש פער עצום בין סרטי הפופקורן ובין הסרטים האומנותיים. בזמן שהקולנוע שמביא צופים רבים מתבטא בתסריטים גרועים והפקות מהירות, סרטי האיכות לא מקבלים הפצה נכונה ונעלמים. הרבה מתלוננים על כך שנדמה שהרבה במאים טורקים עושים סרטים שמיועדים אך ורק לפסטיבלים בחו"ל ומתעלמים מהקהל המקומי".
אין מה לומר. זה בהחלט שונה ממה שקורה אצלנו.

can arm

ביקשתי מג'אן לצלם את הקעקוע בזרוע ימין שלו. בחיים לא תנחשו מה סרט האימה האהוב עליו.