• פרסי אופיר 2017 - ״פוקסטרוט״ עם שמונה פרסים
  • ״קולומבוס״, סקירה לקראת הקרנה בפסטיבל חיפה
  • הרטרוספקטיבה של סרטי קארל תיאודור דרייר
  • סרטים חדשים: ״פוקסטרוט״ מגיע אל בתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 42
  • התנגשות
  • המלצות (ואזהרה) לסרטי באטמן המצוירים
  • זה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 41
  • פסטיבל ונציה 2017: דיווח שביעי ואחרון
  • ?DC מה צופן לנו העתיד הקולנועי של
  • פסטיבל ונציה 2017 - דיווח שני של עופר

אימת החודש – דצמבר 2013: סיכום שנה

19 בדצמבר 2013 מאת אור סיגולי

למעשה זה התחיל בשנה שעברה. רציתי לכתוב סיכום שנה קטן לסרטי האימה של 2012 אך גיליתי שכמות סרטי האימה שראיתי היא בכלל לא מספקת, ועוד גרוע מזה – אני לא יודע איך לחפש מהם הסרטים המשמעותיים של השנה. הרשימות שדוד גוגל העניק לי היו די פושרות, וכמעט כולן התעסקו בסרטי PG-13 בסגנון "האישה בשחור" ודומיו. ל-2013 החלטתי להיערך אחרת.
דבר ראשון התחלתי את פינת "אימת החודש" כדי שתהיה לי מוטיבציה חודשית להושיב את עצמי מול כמה סרטים שכנראה הייתי מוותר עליהם, והדבר השני שעשיתי היה להתחבר באינפוזיה לכמה פודקאסטים שקצת ירחיבו את אופקי בנושא. ככה גיליתי את Killer POV, The Bloodcast ואת F This Movie המצויינים שחשפו אותי ללא מעט סרטים שלא הייתי שומע עליהם בשום מקום אחר.
התסכול שבא בעקבותיהם היה לנסות לראות את הסרטים האלו, שבדרך כלל לא מופצים לא רק בארץ, אלא גם במקומות אחרים (רובם נחלתם של פסטיבלי ז'אנר ו-VOD בשווקים חיצוניים). אבל באמת שעשיתי את המיטב.

יש בהחלט כמה סרטים מדוברים מהשנה האחרונה שטרם הצלחתי לשים עליהם את ידי: "The Green Inferno" של אילי רות', "The Sacrament" של טיי וסט, "You're Next" ו-"Almost Human" בין היתר. כמו כן היו כמה סרטי אימה שפשוט לא הצלחתי לשכנע את עצמי לראות. "הטיהור" (The Purge) ו"גירוש השדים האחרון, חלק 2", הם הדוגמאות הבולטות.
עם זאת, אני מאמין שעמדתי במשימה באופן די ראוי, בהתחשב. ראיתי 48 סרטי אימה השנה, כולל כמה השלמות לסרטים קודמים, כמו למשל מעבר על כל סרטי "המנסרים מטקסס" וגם השלמות של סרטי "סיוט ברחוב אלם" לקראת חגיגות ה-30 לסרט הראשון שיהיו בנובמבר (כן, אני חושב רחוק לפעמים). לכן אני מרגיש קצת יותר טוב עם זה השנה.

אתם מוזמנים לקרוא את מהדורת "אימת החודש" שסוגרת את 2013, שכוללת כמה סרטים שלא הספיקו להכנס למהדורות הקודמות, ולשמוע קצת על הסרטים והרגעים שצמררו (או שעממו) את השנה שזה עתה נגמרת (התמונה למעלה היא מתוך "ריגור מורטיס" עליו תוכלו לקרוא בהמשך).

אני חושב שהכי ראוי יהיה לפתוח בדבר הכי משמח והכי משמעותי מבחינתי השנה. 2013 הייתה שנת האימה הראשונה של הקולנוע הישראלי, ואני מקווה שזו רק ההתחלה.
"מי מפחד מהזאב הרע" הוא אולי לא סרט אימה אלא יותר מותחן קיצוני, אבל העובדה שהוא אחד הסרטים הכי בולטים שיצאו לקולנועים השנה, היא גאווה גדולה. כידוע, "סריטה" שומר חיבה גדולה ונהדרת לסרט הזה של אהרון קשלס ונבות פפושדו, ואתם יכולים להיות בטוחים שהוא יוזכר לא מעט בסיכומי השנה של הבלוג בשבועות הקרובים.
סרט אחר שלא יצא לקולנוע אך הוקרן במסגרות שונות, הוא המותחן המופרע והמגניב של אורן כרמי, "גולדברג ואייזנברג". הצלחתו הייתה קטנה יותר מזו של "הזאב" אבל הוא תפס את תשומת ליבנו.
עם זאת, כן היה לנו סרט אימה אחד בהגדרתו, וגם עליו התעכבנו מעט במהלך השנה האחרונה. "בשר תותחים" של איתן גפני, סרט הזומבים באורך מלא הראשון של מדינת היהודים, הוקרן גם הוא בפסטיבל דרום וניסה את כוחו אצל האקדמיה הישראלית לקולנוע. אמנם יש לי הסתייגויות מהסרט, אבל זה ממש לא משנה. עצם היותו של הסרט הזה גמור ומוכן, בוגר פסטיבלים ברחבי העולם, ואפילו הצליח להימכר בחו"ל, הוא הישג נפלא שראוי להלל.
אז ממני, הנה תודה ליוצרים האלה שהשקיעו את כל מה שיש להם ביצירת סרטי ז'אנר במדינה שבה זה הכי לא מובן מאליו.

במבט כללי על הסרטים העולמיים אליהם הגעתי השנה, קשה לומר שזו הייתה שנת אימה מוצלחת במיוחד. כן, היו כמה סרטים שנגנבתי מהם או מחלקים משמשעותיים בהם, אבל אני לא חושב ששנת 2013 העניקה לנו מתנות גדולות, או סרטים שיזכרו בעוד שנים מעכשיו. זה כמובן בהסתייגות המובנת מאליה שמזכירה שחלק מסרטי 2013 יופיעו באימת החודש רק בשנה הבאה. אבל נראה לי שהעניין כבר הובן בשלב זה.

סרט האימה המפתיע ביותר של השנה:
אין ספק שלא ציפיתי מהבמאי של "איש הגשם" ו"לכשכש בכלב" לעשות את אחד מסרטי האימה הטובים של השנה, אבל זה לגמרי קרה. "המפרץ" (The Bay) של בארי לבינסון הדהים אותי בדרך שבה הוא נעשה ובאפקטיביות שלי. ועדיין, אני חושב שאני חייב לתת את התואר הזה לסרט "גירוש שדים בקונקטיקט: רוחות ג'ורג'יה", לא בגלל שהוא נורא מוצלח – למעשה, הוא סרט שמגרד את החלק הטוב של "בינוני" – אלא בגלל שהייתי בטוח שמדובר בעוד מעשיית רוחות צ'יזבטית עצלה, וגיליתי סרט שהושקע בו לא מעט. אם הסרט הצליח להתעלות מעל הציניות הכה גדולה עימה הגעתי אליו, כנראה שיש בו משהו.

סרט האימה המאכזב ביותר של השנה:
בלי צל של ספק, "לזמן את הרוע" (The Conjuring). היחס החיובי מהביקורות בחו"ל, הוייב שקיבלתי מחברים שצפו בו לפני שהגיע לארץ, והאנשים שעשו אותו, כולם גרמו לי לחשוב שמדובר באחד מפסגות קולנוע האימה של השנה. צפיתי בסרט בקולנוע, ולא רק שמצאתי אותו ממש לא מפחיד או מעניין (זכור לי שנמנמתי באיזשהו שלב) הופתעתי מכמה הוא זהה ל"הרוע שבפנים" (Insidious) שהבמאי ג'יימס וואן ביים לפני כמה שנים. כסרט הוא עשוי לא רע, אבל בעיני ההתלהבות ממנו הייתה רחוק ממוצדקת. וואן גם ביים סרט נוסף השנה, המשכון ל"הרוע שבפנים". הוא יוזכר בהמשך, ולא באופן חיובי לצערי.
גם "Maniac" שהפך את אלייז'ה ווד לרוצח סדרתי היה מאכזב, בעיקר כי יש לו פוטנציאל גדול, שלא נדבר על עיצוב ויזואלי מרהיב.

לזמן את הרוע

לזמן את הרוע

הרגע המפחיד ביותר של השנה:
"רוח זדונית" (Sinister) אולי איננו המקורי שבסרטי האימה השנה, אבל לעזאזל כמה שהוא הפחיד אותי. הקופסא במטבח, השד שמביט ממסך המחשב, הטראקינג-שוט של מכסחת הדשא… אלו רק חלק מאימג'ים שהקפיצו אותי מהמושב.
גם סצנת הפתיחה של הסרט האירי הקטן והמוצלח "סיטדל" (Citadel) הייתה נהדרת בעיני. למעשה, כל הסרט הזה הוא אחלה, אבל הרגע המלחיץ שפותח את הסרט הוא מנקודות השיא של השנה.
ואגב סצנות פתיחה, זו של "Maniac" היא בהחלט אחת החזקות.
לא חלק מהרשימה הזו, מסיבות ברורות, אבל ל"כוח משיכה" יש גם אי אילו רגעים…

הרגע המחריד ביותר של השנה:
פה דווקא יש לא מעט. אין ספק שהסרטים השנה הלכו מעל ומעבר כדי להטריד את מנוחת הצופים, וחלקם הצליחו. גם אם כל השאר לא היה משהו לכתוב עליו הביתה, היו סרטים שהצליחו גם הצליחו לגרום לי לשקול האם אני באמת צריך לעשות את זה לעצמי.

"המפרץ" – האישה המבוגרת
בתוך החגיגות המשמחות של עיירת האגם הקטנה, אישה מבוגרת חוצה לפתע את הקהל. העור שלה מתפורר והיא בקושי מצליחה ללכת. היא מתחננת לעזרה, אבל איש לא ניגש.

"The ABCs of Death" – החלקים L ו-X
בקלות האפיזודות המצטיינות ביותר מתוך האנטולוגיה. ב-L אנחנו עדים למשחק חולני במיוחד של רצח ומין שכולל כמה מהדברים שהייתם ממש שמחים שלא יהיו בתודעה שלכם; וב-X אישה שמנה ומתוסכלת מבצעת לעצמה ניתוח הסרת שומן. כלומר, שומן, וכמה איברים חיוניים על הדרך.

"מוות רצחני" (Evil Dead) – ליקוק הסכין
הרימיייק האהוב עלי השנה, הגרסה המחודשת של סרט הקאלט של סם ריימי The Evil Dead, כלל בתוכו כמה רגעי איפור מדהימים כמו המפגש בין לשון וסכין יפנית, והבחורה שמקלפת את פניה במקלחת.

"מה תעדיף" (Would You Rather) – העין
הרגע היחיד השנה שבו הסטתי את עיני מהמסך הוא השלב בו אחת הדמויות נאלצת לשסף את גלגל עיניה בעזרת סכין. למרבה האירוניה, הצלחתי אולי להמנע מלהישיר מבט לאקט הזה בסרט הנוכחי, אבל נאלצתי להתמודד עם רגע כזה בדיוק ביצירת המופת של ניקולס וינדינג רפן "רק אלוהים סולח". קארמה איז א ביץ'.

"קבר פתוח" (Open Grave) – האיש בתיל
סרט לא רע שלא הספקתי להגיע אליו ב"אימת החודש", מאת הבמאי של "Frozen" (פחות זה של דיסני, יותר על החבורה שנתקעת בשלג ומתחרפנת) אבל עלול להופיע בלוח השידורים של yes במהלך השנה הקרובה. הסרט, בכיכובו של שארלטו קופלי ("אליסיום") מתחיל מצויין אבל הולך למקומות מאוד צפויים בהמשכו, מה שמעט פוגם בו. מה שכן, יש בו סצנה אחת של איש תקוע בחוט תיל שתגרום לכם להמשיך לשקול לצפות בו. הנה המלצה שלי: אל תוותרו לעצמכם.

מפלצת השנה בסרט אימה (כי אחרת "בית ספר למפלצות" היה לוקח):
3. הזומבים של "מלחמת העולם Z".
2. המת-חי מתוך "ריגור מורטיס" (Rigor Mortis) ההונג-קונגי הנפלא.
1. הבחורה/יצור מהפרק "ליל החובבנים" של V/H/S הראשון.

הפסיכופט הטוב ביותר בסרט אימה:
3. אלייז'ה ווד – Maniac
2. אפי קוסנדר – V/H/S/2
1. ביל סייג' – "אנחנו מה שאנחנו"

ההופעה הטובה ביותר בסרט אימה:
6. ג'סיקה צ'סטיין – "מאמה"
5. פטריק ווילסון – "הרוע שבפנים 2" – Insidious 2
4. אנרין ברנרד – "סיטדל"
3. ראסל טובי – "תפסנים" – Grabbers
2. ג'יין לוי – "מוות רצחני"
1. כיילב לנדרי ג'ונס – "אנטי-ויראלי"

אנטי-ויראלי

אנטי-ויראלי

ועכשיו, אחרי שהוצאנו את זה, אלו ששת סרטי האימה הגרועים ביותר של השנה, וששת סרטי האימה המצטיינים.

סרטי האימה הגרועים של השנה:
6. "הדחליל" – Scarecrow
5. "כל הבנים אוהבים את מנדי ליין" – All the Boys Love Mandy Lane
4. "הרוע שבפנים 2"
3. "שגיאות הגוף האנושי" – Errors of the Human Body
2. "אפטרשוק" – Afterschock
1. "קארי" – Carrie

זה לא ש"קארי" כזה נורא כמו שהוא מיותר ומכעיס. כתבתי על זה בהרחבה ל"עכבר העיר": אין שום סיבה לא להביא למסך גרסה חדשה של ספרו של סטיבן קינג. להפך, אולי אפילו רצוי. אבל "קארי" החדש איננו עיבוד לספר, אלא העתקה נטולת זהות לסרטו של דה פאלמה. סתם חבל.
הסרטים שבאים אחריו, הם ההגדרה של רע. "הדחליל" הוא סרט טלוויזיה כושל שאין שום סיבה להכיר; "כל הבנים" הוא סרט משנת 2006 שיצא לקולנועים רק השנה ואין לי מושג למה; "הרוע שבפנים 2" הוא ממש כמו הסרט הראשון (והמוצלח) רק שצולם באייפון באולפני נווה אילן. וזה בכלל מתסכל, כי התסריט שלו לא רע; "שגיאות הגוף האנושי" גרם לי לפרוץ בצחוק כמה פעמים, בעיקר אל מול הרצינות התהומית שלו; ו"אפטרשוק" הוא הסרט שהכי רציתי להכניס סטירה לבמאי שלו השנה. אני חושב שזה ברור מספיק.

סרטי האימה הגדולים של השנה:
6. מלחמת העולם Z
5. "סיטדל"
4. "מוות רצחני"
3. "ריגור מורטיס"
2. "המפרץ"
1. "אנטי-ויראלי"

האמת היא שששת הסרטים האלו באמת מצויינים, ולא מן הנמנע שהם יופיעו גם בסיכום השנה הכללי שלי. טוב, אולי לא כולם, אבל חלק משמעותי.
אני אהבתי את "מלחמת העולם Z" למרות שהוא סמטוכה מוחלטת. הוא עשוי מצויין ובראד פיט הוא כח טבע; "סיטדל" הוקרן השנה ב-yes, והדבר הכי משעשע הוא שאחרי כל הקרנה שלו, כמות ההקלקות של "אימת החודש" בהשתתפותו קפצה. זה אומר שלא מעט אנשים צפו בו, ואחר כך רצו לגוגל כדי לחפש עליו אינפורמציה. זה לא רע בכלל; "מוות רצחני" זכה לקיטונות של בוז פחות או יותר מכל מקום על הפלנטה, אבל אני נהנתי ממנו מאוד; "ריגור מורטיס" הוא הקטע הכי תמוה השנה. הסרט הוקרן בפסטיבלים רבים אבל אף אחד לא הזכיר אותו בשום מקום. זה לא ברור בעיני כי הוא פשוט סרט מדהים, בעיקר מבחינה ויזואלית; "המפרץ", הוא, כאמור, הפתעה גדולה; ו"אנטי-ויראלי" הוא הסרט הראשון שהופיע ב"אימת החודש" אי פעם ומאז שצפיתי בו אני רק אוהב אותו יותר ויותר. בנו של דיויד קרוננברג, ברנדון, הולך בנתיב של אבא שלו במותחן מוצלח על הערצה ומחלות. מסתבר שזה שילוב אדיר.

כל כתבות האימה שלנו השנה:
סדרת אימת החודש ממרץ ועד נובמבר
אז והיום – "אנחנו מה שאנחנו"
הסקירה ל"לזמן את הרוע"
הסקירה ל"מאמה"
הסקירה של פבלו ל"מלחמת העולם Z"
על סדרת "המנסרים מטקסס"

צ'ילס!

תגובות

  1. מיכאל גינזבורג הגיב:

    תודה!

    לא ידעתי שיצא כבר החדש של איליי רות'. הזכרת כמה סרטים שעלי עוד לראות.
    בשנה הקרובה יהיה מעניין לראות את 'קרניים' של אלכסנדר אג'ה.

  2. hamlet הגיב:

    You're Next
    Rules

השאר תגובה