• סרטים חדשים: ״קצין ומרגל״ בפינה לשיפוטכם
  • מחתרת השישה
  • סופשבוע אוטופיה 2019: המדריך המלא
  • האפיפיורים
  • אוסקר 2019/20: איגודי השחקנים, המלבישים והסאונד
  • פסטיבל סולידריות 2019: דיווח של עופר
  • ״לעולם לא מאוחר״, סקירה
  • Little Monsters :מחכים לתרגום
  • אוסקר 2019/20: אפשר לומר שהתחלנו באופן רשמי
  • ״אטלנטיקה״, סקירת נטפליקס
  • ״יד אבודה״, סקירת נטפליקס
  • סרטים מן העבר - מהדורה מיוחדת
  • המלצות סינמטקים: מהדורת דצמבר 2019
  • ״בלון״, סקירה
  • ״רצח כתוב היטב״ סקירה
  • ״האירי״, סקירה וניתוח סרטו של מרטין סקורסזה

"מאמה", סקירה

4 באפריל 2013 מאת אור סיגולי

בסקירת האימה של חודש מרץ שוב התלוננתי על כך שסרטי אימה לא מגיעים לארץ. והנה, הפלא ופלא, שני סרטי אימה פרופר, אחד מהסוג המדמם ואחד מהסוג המבהיל, נחים להם בבתי הקולנוע המקומיים. אותי באופן אישי זה משמח מאוד ועל אף שאפשר לרטון מעט על זהות הסרטים עצמם (למה הם כן אבל אחרים לא?) אני מתכוון להתעלם מזה ולדבוק בחיובי: מפיצי הסרטים בארץ, תבורכו.

הסרט הראשון שהחל את סבב ההקרנות שלו בארץ לפני כשבוע בערך היה "המנסרים מטקסס 3D" שהגיע אלינו כנראה בזכות עובדת היותו מצולם במימד אחד נוסף מהשאר. לא הספקתי לצפות בו כי הייתי בחו"ל בשבוע הבכורה שלו, אבל כן עשינו לו פה מחווה כאשר כתבתי על מורשת סדרת הסרטים הטקסנית הזו. אליו מצטרף בסוף השבוע הזה סרט רוחות שיוצא אצלינו די בסמוך לבכורתו בארצות הברית, שם נהנה מביקורות סבירות למדי והצלחה ראויה בקולנוע.
"מאמה" (Mama) כנראה הגיע למחוזותינו בזכות שני שמות הקשורים אליו. ג'סיקה צ'סטיין, השחקנית המצטיינת שכבר הרוויחה שתי מועמדויות רצופות לאוסקר ("העזרה" ו"כוננות עם שחר") ולא מן הנמנע שתהיה מועמדת שוב גם השנה, אם כי לא על הסרט הזה. האישיות המרכזית השנייה של "מאמה" היא דווקא איננה הבמאי אלא גורו הפנטזיה והאימה המקסיקני גיירמו דל טורו שאחראי על "המבוך של פאן" ו"הלבוי" כבמאי, והפעם משמש בתפקיד מפיק אחראי.

"מאמה" מגולל סיפור רוחות חביב אך מוכר: שתי ילדות קטנות שנעדרו זמן רב נמצאות מוזנחות אך בחיים בבקתה מתפוררת באמצע היער. הן עוברות להשגחת דודן (ניקולאי קוסטר-וואלדו הדני, שמגלם את ג'יימי לאניסטר ב"משחקי הכס") ובת זוגו הרוקיסטית (צ'סטיין בפאה שחורה). אבל הילדות מביאות עימן למשפחתן החדשה איזשהו כח אפל וחורש רעות שיעשה שפטים בדמויות ובצופים כאחד.

אם לשפוט בראש ובראשונה את "מאמה" כסרט אימה, החדשות הטובות הן שהוא אפקטיבי למדי. הוא אמנם משתייך לז'אנר הסרטים המבהילים ולא לקבוצת הסרטים המפחידים, אבל בתחום הזה הוא יוצא מנצח. החסרון הוא שלא כמו סרטי אימה מפחידים כמו "הניצוץ" או "בית קברות לחיות", הסרט הזה מתפוגג מהר מאוד לאחר שהסתיים והאפקטיביות שלו ממסוגרת אך ורק לזמן הצפייה שלו. לא שזה משהו לזלזל בו.
באופן כללי הייתי משבץ אותו כסרט אימה בדרגה בינונית. כלומר, אם אתם אוהבי סרטי אימה וצופים בלא מעט סרטים מהז'אנר, סביר שתקפצו כמוני כמה פעמים אפילו כשתדעו שזה מגיע אבל החוויה תהיה לכם מוכרת למדי. זה משול פחות או יותר להליכה לים ביום שרב. גם אם כבר רחצתם בגלים עשרות פעמים בעבר, הגוף עדיין יתכווץ למגע המים הקרים ולמרות שהתחושות מוכרות וידועות, יש בכך הנאה רבה.
לעומת זאת, אם אתם לא מאלה שמסתערים על כל סרט אימה שידיכם משיגות, סביר שחווית הצפייה תהיה מורטת עצבים ומדי פעם תתפללו שהדבר הזה ייגמר. זה, כמובן, נאמר באופן החיובי ביותר שאפשר.

כדרכם של סרטי רוחות שאינם מנסים להיות מתוחכמים, גם "מאמה" סובל מאירועים שהגיוניים רק כאשר הדמויות נמצאות בסרט אימה. למשל ההתעקשות שלהן לחקור יערות נטושים רק בשעת לילה, שיחות עם פסיכולוג בתאורה מאיימת באופן לא ברור, והשימוש שלהן במצלמות פולוראויד רק בשביל אפקט התאורה המלחיץ, כאילו מצלמות האייפון לא הומצאו מעולם. זה אגב זמן טוב להתחיל לוותר על הקונספט הזה שאני נתקלתי בו לראשונה, אם זכרוני אינו מטעני, ב"הבית הדומם" האורוגוואי, ומאז מופיע בכל סרט אימה שני. אתם מכירים את זה: החדר חשוך ורק מנורת הפלאש של הפולארויד נותרת לגיבור כדי למצוא את דרכו, ומשהו אכזרי מתקדם אליו ברגעים החשוכים בין פלאש לפלאש. עם זאת, לסרט יש אפקטים ויזואלים לא רעים בכלל ולא מעט שוטים מצויינים עליהם אחראים הבמאי הארגנטינאי אנדרה מוסצייטי, שהסרט הזה מבוסס על סרטו הקצר באותו השם, והצלם אנטוניו רייסטרה, שצילם את "לחם שחור" שייצג את ספרד ללא הצלחה באוסקר לפני שנתיים.
את המוזיקה, אגב, הלחין פרננדו ואלזקז, שתוויו המוזיקליים עשו לא מעט כדי להפוך את "בית היתומים", "הבלתי אפשרי" ו"שטן" לרכבות השדים שהיו.

Mama1

הסרט צולם בקנדה בשנת 2011, כאשר התכנון המקורי היה לשחררו בסוף 2012 אך נדחה לינואר של השנה. מה שמדהים אותי באינפורמציה הזו, היא שלמעשה התגלה עוד סרט של ג'סיקה צ'סטיין שנעשה ב-2011 אחרי שהיא השתתפה בלא פחות משישה סרטים שיצאו באותה שנה, ובעוד שלושה בשנה שלפני. אין לי מושג איך היא עשתה את זה, אבל סביר להניח שמדובר באיזשהו שיא.
צ'סטיין היא אחת התגליות המרשימות של השנים האחרונות, אבל פה היא פחות מוצלחת מבדרך כלל. לא בגלל שהיא לא שחקנית מחוננת, אלא בגלל שהתפקיד ואופיו של הסרט לא מאפשרים לה הרבה יותר מאשר לעשות פרצוף מבואס או פרצוף מפוחד. מצד שני, אני הבן אדם האחרון שיתלונן על נוכחותה של צ'סטיין בסרט.

"מאמה" הוא עוד אחד מעשרות סרטי רוחות שנעשים כל שנה. הוא לא הגרוע שבהם אבל גם קשה לומר שהוא מהמרשימים. ועם זאת, אם אתם לא מפחדים מלפחד, סביר שתהנו מהצפייה בו.
אם תצלחו אותו ותהנו מזה, אתם מוזמנים לחזור אלינו כדי שנספר לכם על סרטים מטרידים באמת.

תגובות

  1. hamlet הגיב:

    Mama is a little effective film,
    though nothing special

  2. רונן הגיב:

    *בת זוגו, אלא אם כן זו באמת הבת של זוגתו.

  3. חני הגיב:

    אני אשמח להמלצות על סרטים מטרידים באמת…

    1. אור סיגולי הגיב:

      במהלך השבוע הקרוב נפרסם את סקירת האימה של אפריל. עד אז את יכולה לעבור על סקירת האימה של מרץ ועל עוד כתבות שלנו בנושא בלינק המצורף:
      סרטי אימה

  4. נמי הגיב:

    עניין הפלאשים בוצע לעילא כבר ב"מסור" הראשון, וחשבתי שזה גאוני לגמרי.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.