5 ביוני 2026 מאת לירון סיני
יש משהו מספק במיוחד בצפייה בזמן אמת ביוצר או יוצרת מתפתחים ומקבלים יותר עבודה מול עינינו. נכון, גם לצלול אל תוך יצירות עבר ראשוניות של במאיות ובמאים אהובים בדיעבד זה מרתק. למשל "אבסנטיה" של מייק פלנגן מחזיק בתוכו יסודות רזים מבחינת הביצוע אך רחבים ועמוקים מבחינת היציבות שלהם, של הכובד הרגשי שמאפיין את הסרטים והסדרות שלו מאז. בתוך יצירת אינדי… להמשך קריאה
4 ביוני 2026 מאת עופר ליברגל
מאז פסטיבל טורונטו בסתיו, סרטו של קארי בארקר, "אובססיה" (Obsession), זוכה לבאז כאירוע של ממש עבור חובבי קולנוע האימה, או הייפ של אחד מן הסרטים הטובים של השנה בתחום ובכלל. הביקורות האוהדות נכתבות בידי אנשים בטווחי גיל שונים, כולל כאלו שלא תמיד ממהרים להכתיר את להיטי האימה הבאים, בעידן בו תעשיית הקולנוע צמאה ללהיטי אימה. הז'אנר מופק בתקציבים נמוכים ויכול… להמשך קריאה
7 במרץ 2026 מאת לירון סיני
כתבתי את המדור הזה של אימה לנשמה בסוף פברואר, ימים ספורים לפני שהשמיים שוב התחילו ליפול ולהפיל עלינו, בגלל נסיבות שאין לנו שום השפעה עליהן. מה שלא צפיתי הוא שאהיה נוסטלגית אל מילות הפתיחה שלו, כי כרגע כאשר הבן הצעיר שלי אומר שהוא ייקח את מכונית הצעצוע-רובוטריק החדש שלו לגן מחר, אני צריכה להזכיר לו שמחר אין גן, אנחנו לא… להמשך קריאה
29 בינואר 2026 מאת עופר ליברגל
השם העברי המעט הגנרי של הסרט "הצילו" (Send Help) עלול להטעות. לא מדובר בגרסה חדשה לסרט בכיכובים של הביטלס, אלא בסרט חדש של הבמאי סם ריימי, שזה דבר שונה מאוד. אם כי בדומה לביטלס, סרטים של ריימי תמיד מעלים חיוך מסוים על הפרצוף, בעיקר כאשר הוא מתעסק עם סיפורים מקוריים ולא עם עיבודים לקומיקס. החיוך נובע מכך שפחות או יותר… להמשך קריאה
27 בדצמבר 2025 מאת לירון סיני
גבירותיי, רבותיי, יקיריי, הגענו. 2025 כמעט נגמרת, ורק על זה, אם קראתן כאן, או קראתם בכלל, או צפיתן, או הצלחתם לעסוק בכל דבר שהוא לא רק החרדה הקיומית והזוועות שבתוכה אנו חיות - זה הרגע למחוא קצת מחיאות כפיים. באמת. זו הייתה שנה איומה בכל כך הרבה מובנים. על אף, ואולי עם הקשר די ישיר כשחושבות על זה, שהיו בה… להמשך קריאה
14 בנובמבר 2025 מאת לירון סיני
האם דמיון בולט לסצנות ומרכיבים מסרטים אחרים מעיד על היעדר מקוריות, או על מחווה נרגשת? כשיצאתי מההקרנה של "לשחרר את השדים", שמו העברי המצמצם והמסליל לכיוון ז'אנרי אחד בלבד וחבל של "Shelby Oaks", בכורת הבימוי של היוטיובר ומבקר הקולנוע כריס סטאקמן, זה היה הדיון. מהתרשמות זריזה נחלקנו בין מי שנהנו להפליא מהסרט שמתיימר להחזיק ולעשות די הרבה בתוך מסגרת של… להמשך קריאה
31 באוקטובר 2025 מאת לירון סיני
לצד חברים עם טעם ז'אנרי דומה, כולל אור, נקלעתי לאחרונה לשאלה שתמיד משמחת אותי, ואף פעם אין לי תשובה חד משמעית לגביה: מה מגדיר סרט כאימה? איפה הגבולות והאם הם קשוחים או גמישים? מה המדדים שלנו בעצם? יש מגוון אפשרויות שעלו: הבהלות ברמה של תגובה פיזית; נושא שמעורר בנו פחד; מערך כוחות לא שוויוני ברמה שמערערת את יסודות התפיסה של… להמשך קריאה
21 באוגוסט 2025 מאת לירון סיני
האחים דני ומייקל פיליפו יודעים מה הם עושים. פשוט, הם קודם כל עשו סרטוני פעלולים אלימים ומצחיקים, מגוחכים במתכוון אך מופקים לעילא ביחס לתקציב הכנראה-לא-קיים שהיה להם כשהעלו את הראשונים ליוטיוב. התאומים בני ה-32 מאוסטרליה זכו לתהילה בקרב חובבי אפקטים מיוחדים וסביר להניח שגם בקרב חובבי ג'קאס, עם הערוץ "רקהרקה" אותו הפעילו עשור לפני שיצא "נגעת נרצחת" שלהם, והראה שהם… להמשך קריאה
10 באוגוסט 2025 מאת לירון סיני
באחד מהטורים האחרונים של עורך מגזין האימה פאנגוריה, כתב פיל נוביל ג'וניור כתב הגנה על ההייפ. או יותר נכון, הבהיר שההתלהבות הנרגשת היא לא באחריות האולפנים וסוללת היח"צ והשיווק שהם מפעילים כדי שיותר מאיתנו יילכו לקולנוע. אם הצליחו להלהיב אותנו על סרט, הם עשו את עבודתם נאמנה. אם הציפיות הרקיעו שחקים ואז התאכזבנו, אין לנו מה להתעצבן ש"עבדו עלינו". הוא… להמשך קריאה
8 באוגוסט 2025 מאת רוי יודקביץ׳
מי אנחנו כאינדיבידואלים בתוך מערכת יחסים ארוכה ומחייבת? כמה עוד נשאר מאיתנו כמשהו נפרד, שעומד לגמרי ובאופן שלם בפני עצמו אחרי שנים על גבי שנים של חיים משותפים בהם אנו חולקים כמעט כל דבר וכל אספקט בחיינו עם אדם נוסף? או שמא יש רגע בכל מערכת יחסים ארוכה ועמוקה שכזו בה כבר אי-אפשר באמת להפריד בין שני האנשים השונים המרכיבים… להמשך קריאה
יש משהו מספק במיוחד בצפייה בזמן אמת ביוצר או יוצרת מתפתחים ומקבלים יותר עבודה מול עינינו. נכון, גם לצלול אל תוך יצירות עבר ראשוניות של במאיות ובמאים אהובים בדיעבד זה מרתק. למשל "אבסנטיה" של מייק פלנגן מחזיק בתוכו יסודות רזים מבחינת הביצוע אך רחבים ועמוקים מבחינת היציבות שלהם, של הכובד הרגשי שמאפיין את הסרטים והסדרות שלו מאז. בתוך יצירת אינדי… להמשך קריאה
מאז פסטיבל טורונטו בסתיו, סרטו של קארי בארקר, "אובססיה" (Obsession), זוכה לבאז כאירוע של ממש עבור חובבי קולנוע האימה, או הייפ של אחד מן הסרטים הטובים של השנה בתחום ובכלל. הביקורות האוהדות נכתבות בידי אנשים בטווחי גיל שונים, כולל כאלו שלא תמיד ממהרים להכתיר את להיטי האימה הבאים, בעידן בו תעשיית הקולנוע צמאה ללהיטי אימה. הז'אנר מופק בתקציבים נמוכים ויכול… להמשך קריאה
כתבתי את המדור הזה של אימה לנשמה בסוף פברואר, ימים ספורים לפני שהשמיים שוב התחילו ליפול ולהפיל עלינו, בגלל נסיבות שאין לנו שום השפעה עליהן. מה שלא צפיתי הוא שאהיה נוסטלגית אל מילות הפתיחה שלו, כי כרגע כאשר הבן הצעיר שלי אומר שהוא ייקח את מכונית הצעצוע-רובוטריק החדש שלו לגן מחר, אני צריכה להזכיר לו שמחר אין גן, אנחנו לא… להמשך קריאה
השם העברי המעט הגנרי של הסרט "הצילו" (Send Help) עלול להטעות. לא מדובר בגרסה חדשה לסרט בכיכובים של הביטלס, אלא בסרט חדש של הבמאי סם ריימי, שזה דבר שונה מאוד. אם כי בדומה לביטלס, סרטים של ריימי תמיד מעלים חיוך מסוים על הפרצוף, בעיקר כאשר הוא מתעסק עם סיפורים מקוריים ולא עם עיבודים לקומיקס. החיוך נובע מכך שפחות או יותר… להמשך קריאה
גבירותיי, רבותיי, יקיריי, הגענו. 2025 כמעט נגמרת, ורק על זה, אם קראתן כאן, או קראתם בכלל, או צפיתן, או הצלחתם לעסוק בכל דבר שהוא לא רק החרדה הקיומית והזוועות שבתוכה אנו חיות - זה הרגע למחוא קצת מחיאות כפיים. באמת. זו הייתה שנה איומה בכל כך הרבה מובנים. על אף, ואולי עם הקשר די ישיר כשחושבות על זה, שהיו בה… להמשך קריאה
האם דמיון בולט לסצנות ומרכיבים מסרטים אחרים מעיד על היעדר מקוריות, או על מחווה נרגשת? כשיצאתי מההקרנה של "לשחרר את השדים", שמו העברי המצמצם והמסליל לכיוון ז'אנרי אחד בלבד וחבל של "Shelby Oaks", בכורת הבימוי של היוטיובר ומבקר הקולנוע כריס סטאקמן, זה היה הדיון. מהתרשמות זריזה נחלקנו בין מי שנהנו להפליא מהסרט שמתיימר להחזיק ולעשות די הרבה בתוך מסגרת של… להמשך קריאה
לצד חברים עם טעם ז'אנרי דומה, כולל אור, נקלעתי לאחרונה לשאלה שתמיד משמחת אותי, ואף פעם אין לי תשובה חד משמעית לגביה: מה מגדיר סרט כאימה? איפה הגבולות והאם הם קשוחים או גמישים? מה המדדים שלנו בעצם? יש מגוון אפשרויות שעלו: הבהלות ברמה של תגובה פיזית; נושא שמעורר בנו פחד; מערך כוחות לא שוויוני ברמה שמערערת את יסודות התפיסה של… להמשך קריאה
האחים דני ומייקל פיליפו יודעים מה הם עושים. פשוט, הם קודם כל עשו סרטוני פעלולים אלימים ומצחיקים, מגוחכים במתכוון אך מופקים לעילא ביחס לתקציב הכנראה-לא-קיים שהיה להם כשהעלו את הראשונים ליוטיוב. התאומים בני ה-32 מאוסטרליה זכו לתהילה בקרב חובבי אפקטים מיוחדים וסביר להניח שגם בקרב חובבי ג'קאס, עם הערוץ "רקהרקה" אותו הפעילו עשור לפני שיצא "נגעת נרצחת" שלהם, והראה שהם… להמשך קריאה
באחד מהטורים האחרונים של עורך מגזין האימה פאנגוריה, כתב פיל נוביל ג'וניור כתב הגנה על ההייפ. או יותר נכון, הבהיר שההתלהבות הנרגשת היא לא באחריות האולפנים וסוללת היח"צ והשיווק שהם מפעילים כדי שיותר מאיתנו יילכו לקולנוע. אם הצליחו להלהיב אותנו על סרט, הם עשו את עבודתם נאמנה. אם הציפיות הרקיעו שחקים ואז התאכזבנו, אין לנו מה להתעצבן ש"עבדו עלינו". הוא… להמשך קריאה
מי אנחנו כאינדיבידואלים בתוך מערכת יחסים ארוכה ומחייבת? כמה עוד נשאר מאיתנו כמשהו נפרד, שעומד לגמרי ובאופן שלם בפני עצמו אחרי שנים על גבי שנים של חיים משותפים בהם אנו חולקים כמעט כל דבר וכל אספקט בחיינו עם אדם נוסף? או שמא יש רגע בכל מערכת יחסים ארוכה ועמוקה שכזו בה כבר אי-אפשר באמת להפריד בין שני האנשים השונים המרכיבים… להמשך קריאה
תגובות אחרונות