20 ביוני 2026 מאת עופר ליברגל
אשתקד ציינו בעולם הג'ז 50 שנה ל"קונצרט קלן" האגדי של קית' ג'ארט. קונצרט אגדי עבור קבוצה קטנה יחסית של אנשים, שכן השם קית' ג'ארט לא אומר הרבה לרוב הקהל, אבל הוא נערץ בעולם הג'אז ובידי מוזיקאים בכלל. התקליט שהוקלט בקונצרט שניגן בבית האופרה של קלן בתחילת 1975 הוא אחד התקליטים הנמכרים בכל הזמנים בתחומו, הכי נמכר אי פעם לתקליט סולו… להמשך קריאה
19 ביוני 2026 מאת עופר ליברגל
גם בתור מי שנותר חיובי כלפי החלק הארי של הסרטים תוצרת אולפני האנימיצה של פיקסאר, אני מודה כי משהו בתוצריהם אינו כמו בעבר. מה שהיה פעם תו תקן לאיכות כיום נתפס כאולפנים שנמצאים מעבר לשיא שלהם מבחינת הערכה ביקורתית ובעיקר מבחינת היכולת להביא קהל לסרטים שלהם. בעיקר לסרטים שאינם סרט המשך. אין זה פלא שהם חוזרים שוב לספינת הדגל ומספקים… להמשך קריאה
11 ביוני 2026 מאת עופר ליברגל
סטיבן ספילברג כבר מתקרב לגיל 80, לפחות מבחינת הזמן שחלף מאז שנולד. משמע, הוא בשלב בקריירה בה ייתכן ולא נותרו לו עוד סרטים רבים לביים ובדומה לחברו מרטין סקורסזה, ייתכן והוא נכנס לשלב בקריירה בו כל סרט שלו הוא לא בהכרח הסרט שחותם את הפעילות האמנותית שלו, אבל יכול במידה רבה להיות סרט מסכם, או לפחות אקורד סיום מבחינת תחום… להמשך קריאה
5 ביוני 2026 מאת לירון סיני
יש משהו מספק במיוחד בצפייה בזמן אמת ביוצר או יוצרת מתפתחים ומקבלים יותר עבודה מול עינינו. נכון, גם לצלול אל תוך יצירות עבר ראשוניות של במאיות ובמאים אהובים בדיעבד זה מרתק. למשל "אבסנטיה" של מייק פלנגן מחזיק בתוכו יסודות רזים מבחינת הביצוע אך רחבים ועמוקים מבחינת היציבות שלהם, של הכובד הרגשי שמאפיין את הסרטים והסדרות שלו מאז. בתוך יצירת אינדי… להמשך קריאה
4 ביוני 2026 מאת עופר ליברגל
מאז פסטיבל טורונטו בסתיו, סרטו של קארי בארקר, "אובססיה" (Obsession), זוכה לבאז כאירוע של ממש עבור חובבי קולנוע האימה, או הייפ של אחד מן הסרטים הטובים של השנה בתחום ובכלל. הביקורות האוהדות נכתבות בידי אנשים בטווחי גיל שונים, כולל כאלו שלא תמיד ממהרים להכתיר את להיטי האימה הבאים, בעידן בו תעשיית הקולנוע צמאה ללהיטי אימה. הז'אנר מופק בתקציבים נמוכים ויכול… להמשך קריאה
28 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
סדריק קלאפיש הוא אולי לא אחד מן הבמאים הצרפתיים הכי מעוטרים מבחינת פרסים או נוכחות בפסטיבלים, אבל דומה כי הוא קשוב לצרכים של הקהל יותר מרוב הבמאים האחרים. ידגימו זאת סרטים כמו "פודינג אירופאי", שותפות ליצירת העונה הראשונה של הסדרה "10 אחוז", ובשנים האחרונות גם סרטיו "בחזרה לבורגונדי" ו"בתנועה". בסרטים שלו יש משהו נגיש וקליל מבל לתת תחושה של שטחיות,… להמשך קריאה
24 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
הסרט החדש "שטח אפור" (In the Grey) מהלך על הקו הדק שבין סרט חדש שיוצא כעת לקולנוע לבין סרט ישן שכבר ראינו עשרות פעמים. כלומר, אין לי ספק שראיתי אותו לראשונה זמן קצר לפני כתיבת שורות אלו, אבל כמעט כל אלמנט בו היה מוכר לי מסרטים אחרים, עד שעולה השאלה מה בכלל חדש בסרט. זאת מעבר לכך כי הוא פחות… להמשך קריאה
17 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
בעשור האחרון, עושה רושם כי הבמאי דייויד לאורי עובד בשני מצבי רוח שונים. עבור דיסני הוא מייצר סרטים ברמת איכות משתנה, מ"חברי הדרקון אליוט", ועד "פיטר פן וונדי". בחברת A24 נותנים לו להיות הבמאי שהוא אולי הכי טיפוסי לחברה: קולנוען אמנותי, לפעמים עם מוטיבים מסרטי אימה. בעוד חלק מסרטי האימה של החברה לוקים בניסיונות להפחיד ומספקים בעיקר אווירה, לאורי מקצין… להמשך קריאה
15 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
הקסם של "השטן לובשת פראדה" הוא בשילוב שבין הצצה ליוקרה נוצצת ושטחיות רדודה במתכוון. עשיר ונמוך בו זמנית. גם מיטב המותגים, גם רכילות זולה. דמויות שנראות תחילה חד-מימדיות ועיסוק ברבדים שעל פניו הם חומרניים. עלילת הסרט הראשון חשפה לכאורה לא רק את ההתנהלות האכזרית של עורכת במגזין אופנה יוקרתי, אלא גם את הגיחוך שקיים בסגידה למותגים ולאידאלים של יופי ואופנה,… להמשך קריאה
3 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
הסרט שזכה לשם העברי "הסרט המופרע בכל הזמנים", בעוד השם הלועזי שלו הוא ההטרלה המכוונת ״Nirvanna the Band the Show the Movie״, הוא סוג של הפתעה שהגיעה משום מקום, עבור רבים. סרט עצמאי שעשה סבב פסטיבלים, נערך קצת מחדש אחרי התגובות של הקהל ויצא לאקרנים בצפון אמריקה לפני מספר חודשים, הפך ללהיט מדובר מפה לאוזן עד שהגיע כעת להפצה בישראל,… להמשך קריאה
אשתקד ציינו בעולם הג'ז 50 שנה ל"קונצרט קלן" האגדי של קית' ג'ארט. קונצרט אגדי עבור קבוצה קטנה יחסית של אנשים, שכן השם קית' ג'ארט לא אומר הרבה לרוב הקהל, אבל הוא נערץ בעולם הג'אז ובידי מוזיקאים בכלל. התקליט שהוקלט בקונצרט שניגן בבית האופרה של קלן בתחילת 1975 הוא אחד התקליטים הנמכרים בכל הזמנים בתחומו, הכי נמכר אי פעם לתקליט סולו… להמשך קריאה
גם בתור מי שנותר חיובי כלפי החלק הארי של הסרטים תוצרת אולפני האנימיצה של פיקסאר, אני מודה כי משהו בתוצריהם אינו כמו בעבר. מה שהיה פעם תו תקן לאיכות כיום נתפס כאולפנים שנמצאים מעבר לשיא שלהם מבחינת הערכה ביקורתית ובעיקר מבחינת היכולת להביא קהל לסרטים שלהם. בעיקר לסרטים שאינם סרט המשך. אין זה פלא שהם חוזרים שוב לספינת הדגל ומספקים… להמשך קריאה
סטיבן ספילברג כבר מתקרב לגיל 80, לפחות מבחינת הזמן שחלף מאז שנולד. משמע, הוא בשלב בקריירה בה ייתכן ולא נותרו לו עוד סרטים רבים לביים ובדומה לחברו מרטין סקורסזה, ייתכן והוא נכנס לשלב בקריירה בו כל סרט שלו הוא לא בהכרח הסרט שחותם את הפעילות האמנותית שלו, אבל יכול במידה רבה להיות סרט מסכם, או לפחות אקורד סיום מבחינת תחום… להמשך קריאה
יש משהו מספק במיוחד בצפייה בזמן אמת ביוצר או יוצרת מתפתחים ומקבלים יותר עבודה מול עינינו. נכון, גם לצלול אל תוך יצירות עבר ראשוניות של במאיות ובמאים אהובים בדיעבד זה מרתק. למשל "אבסנטיה" של מייק פלנגן מחזיק בתוכו יסודות רזים מבחינת הביצוע אך רחבים ועמוקים מבחינת היציבות שלהם, של הכובד הרגשי שמאפיין את הסרטים והסדרות שלו מאז. בתוך יצירת אינדי… להמשך קריאה
מאז פסטיבל טורונטו בסתיו, סרטו של קארי בארקר, "אובססיה" (Obsession), זוכה לבאז כאירוע של ממש עבור חובבי קולנוע האימה, או הייפ של אחד מן הסרטים הטובים של השנה בתחום ובכלל. הביקורות האוהדות נכתבות בידי אנשים בטווחי גיל שונים, כולל כאלו שלא תמיד ממהרים להכתיר את להיטי האימה הבאים, בעידן בו תעשיית הקולנוע צמאה ללהיטי אימה. הז'אנר מופק בתקציבים נמוכים ויכול… להמשך קריאה
סדריק קלאפיש הוא אולי לא אחד מן הבמאים הצרפתיים הכי מעוטרים מבחינת פרסים או נוכחות בפסטיבלים, אבל דומה כי הוא קשוב לצרכים של הקהל יותר מרוב הבמאים האחרים. ידגימו זאת סרטים כמו "פודינג אירופאי", שותפות ליצירת העונה הראשונה של הסדרה "10 אחוז", ובשנים האחרונות גם סרטיו "בחזרה לבורגונדי" ו"בתנועה". בסרטים שלו יש משהו נגיש וקליל מבל לתת תחושה של שטחיות,… להמשך קריאה
הסרט החדש "שטח אפור" (In the Grey) מהלך על הקו הדק שבין סרט חדש שיוצא כעת לקולנוע לבין סרט ישן שכבר ראינו עשרות פעמים. כלומר, אין לי ספק שראיתי אותו לראשונה זמן קצר לפני כתיבת שורות אלו, אבל כמעט כל אלמנט בו היה מוכר לי מסרטים אחרים, עד שעולה השאלה מה בכלל חדש בסרט. זאת מעבר לכך כי הוא פחות… להמשך קריאה
בעשור האחרון, עושה רושם כי הבמאי דייויד לאורי עובד בשני מצבי רוח שונים. עבור דיסני הוא מייצר סרטים ברמת איכות משתנה, מ"חברי הדרקון אליוט", ועד "פיטר פן וונדי". בחברת A24 נותנים לו להיות הבמאי שהוא אולי הכי טיפוסי לחברה: קולנוען אמנותי, לפעמים עם מוטיבים מסרטי אימה. בעוד חלק מסרטי האימה של החברה לוקים בניסיונות להפחיד ומספקים בעיקר אווירה, לאורי מקצין… להמשך קריאה
הקסם של "השטן לובשת פראדה" הוא בשילוב שבין הצצה ליוקרה נוצצת ושטחיות רדודה במתכוון. עשיר ונמוך בו זמנית. גם מיטב המותגים, גם רכילות זולה. דמויות שנראות תחילה חד-מימדיות ועיסוק ברבדים שעל פניו הם חומרניים. עלילת הסרט הראשון חשפה לכאורה לא רק את ההתנהלות האכזרית של עורכת במגזין אופנה יוקרתי, אלא גם את הגיחוך שקיים בסגידה למותגים ולאידאלים של יופי ואופנה,… להמשך קריאה
הסרט שזכה לשם העברי "הסרט המופרע בכל הזמנים", בעוד השם הלועזי שלו הוא ההטרלה המכוונת ״Nirvanna the Band the Show the Movie״, הוא סוג של הפתעה שהגיעה משום מקום, עבור רבים. סרט עצמאי שעשה סבב פסטיבלים, נערך קצת מחדש אחרי התגובות של הקהל ויצא לאקרנים בצפון אמריקה לפני מספר חודשים, הפך ללהיט מדובר מפה לאוזן עד שהגיע כעת להפצה בישראל,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות