• סרטים חדשים: ״מיסטר גלאס״ של מ. נייט שיאמאלן
  • FYRE :סקירת נטפליקס
  • מיסטר גלאס
  •  ״מרי מלכת הסקוטים״, סקירה
  • אימת החודש - ינואר 2019
  • ״תמונה משפחתית״, סקירה
  • אהבה בימים קרים
  • משוכפלים
  • ״סגן הנשיא״, סקירה
  • ״שתיקה רועמת״, סקירה
  • אוסקר 2018/19: נכנסים עמוק יותר לתוך המירוץ
  • ״בנדרסנאץ׳״: הפרק/סרט/משחק מבית ״מראה שחורה״
  • ״הרסנית״, סקירה
  • ״רכבת קלה״, סקירה
  • המלצות סינמטקים: ינואר 2019

אימת החודש – דצמבר 2018: סיכום שנה

11 בדצמבר 2018 מאת אור סיגולי

2018 נגמרת ממש עוד מעט, וכדי שנוכל להספיק את כל סיכומי השנה של סריטה כדרכנו בקודש, אנחנו צריכים להתחיל מעכשיו, מה שמונע ממני שבועיים שלמים של השלמות. אבל אין מה לעשות, הכל לטובת הכלל.
אז אחרי 11 מהדורות של אימת החודש, השקת פרויקט כל סרטי סטיבן קינג שבשלב הזה כבר כולל 21 סרטים (זה אפילו לא החצי, שאלוהים יעזור לי), סקירות סרטי האימה הרגילות, סדרת הכתבות על סרטי האונס-נקמה של לירון, ומותגי האימה הגדולים שכללו השנה את "האלווין" ו"מגרש השדים" – הגיע הזמן לקפל ולהיפרד מהאימה הקולנועית של 2018.

אם אתם שואלים לדעתי, 2018 הייתה שנה נפלאה לסרטי הז'אנר. הכי טובה מזה כמה שנים טובות, אפילו. כמו תמיד, השאלה המרכזית היא "מה זה סרט אימה?", שאלה שכבר מזמן הבנתי שאין דרך לענות עליה, ועדיין הייתי צריך לברור מעט כדי לדעת מה להכליל בסיכום האימה השנתי. התחום הזה כל כך אפור, שאני אפילו לא יודע להסביר למה, לצורך העניין "גבול" כן נכלל בסיכום האימה, אבל "נקמה" או "צורת המים" לא. ניסיתי להיות כמה שיותר פלורליסט בגבולות הגזרה האפשריים, אז תצטרכו לסמוך עלי.
גם כשזה מגיע לשיוך לשנתון הנוכחי יש כמה עניינים. מכיוון שרוב סרטי אימה מופצים בארץ מאוחר, או בכלל לא, אני מכליל כל סרט אימה שראיתי החל מינואר ועד לנקודת הזמן הזו, במסגרת הפצה, סקרינרים או הגעה ל-VOD, לפסטיבלים במהלך 2018.

אז אמנם לא הצלחתי למצוא מקום בסיכום לכל סרטי האימה שראיתי השנה (שזה הכי מדכא. אם כבר בזבזתי עליהם שעה וחצי, לפחות שתהיה לי דרך להתרברב בזה), אבל אני מאמין שהייצוג לא רע בסופו של דבר. לפני שנתחיל עוד הבהרה אחת: סרט אימה משובח וחשוב אחד שהופץ השנה בקולנוע אבל לא יוזכר פה, הוא "להרוג אייל קדוש" של יורגוס לנתימוס, וזאת מכיוון שהוא כבר קיבל את המקום שלו תחת השמש בסיכום השנה הקודם (הוא הוקרן בחיפה 2017). ובזמן שסביר להניח שהוא יופיע בעשיריות השנה שלי יותר מאוחר החודש, מסיכום האימה הוא נעדר.

לכל סיכומי השנה של אימת החודש:
2012
2013
2014
2015
2016
2017

עד כאן פתיחות, התנצלויות והסברים. עכשיו אפשר להתחיל את סיכומי השנה של סריטה, וכמו תמיד, נעשה את זה עם אימת החודש – מהדורת דצמבר, סיכום 2018.

באופן מסורתי, אני פותח בדרך כלל עם חמש קומדיות האימה של השנה. אבל משום מה, ב-2018 לא מצאתי אפילו אחת. אז או שאיכשהו נרדמתי בשמירה ופספסתי לחלוטין את נציגי התת-ז'אנר, או שפשוט לא היו כאלה בולטים מספיק שיתפסו את תשומת הלב שלי. לכן החלטתי לפתוח עם קטגוריה חדשה שעודדתי לעשות על ידי התגובות של קוראי אימת החודש האדוקים (כפרה עליכם).

סרט האימה מהעבר הטוב ביותר שגיליתי ב-2018:

5. "סילבר בולט" – Silver Bullet
מיבול 1985. אחד העיבודים הפחות מוכרים לסטיבן קינג, אבל בהחלט אחד האהובים. ובצדק רב. הוא מחזיק מעמד מצוין גם היום ולדעתי לגמרי מגיע לו מקום גבוה יותר בקאנון.

4. "הקרבן השביעי" – The Seventh Victim
הסרט המבוגר ביותר בחמישייה, ועדיין מרגיש ניסיוני ורענן יותר מהשאר. הכישלון הגדול (בזמנו) של מפיק האימה האגדי ואל לוטון, סרטו של מארק רובסון מ-1943, המספר על בחורה צעירה שיוצאת למצוא את אחותה הנעדרת ומגלה כת שטנית למדי, עשוי מעולה עם כמה רגעים בלתי נשכחים, במיוחד שוט הסיום שלו, שמאוד לא מאפיין את התקופה.

3. "אדום ככה" – Deep Red
פסטיבל חיפה הקרין את סרטו של מאסטר האימה האיטלקי דריו ארג'נטו מ-1975 ואיפשר לנו לראות אותו באיכות משובחת שעושה חסד עם הצילום המדהים שלו. הספקתי לכתוב עליו רק חודש לאחר מכן, באימת החודש של אוקטובר.

2. "מגרש השדים 3" – The Exorcist III
אחרי הסרט השני והנורא, חזר לתמונה הסופר והתסריטאי וויליאם פיטר בלאטי, זוכה האוסקר של קלאסיקת האימה של וויליאם פרידקין, והרים את אחד מסרטי ההמשך הטובים ביותר אי פעם. אם תשאלו אותי, יש בו אפילו מעלות רבות יותר מהראשון, כמו גם את אחת ההקפצות הקולנועיות הטובות ביותר בכל הזמנים.

1. "משיח הרוע" – Messiah of Evil
מרגיש כמו סרט ג'יאלו, אבל אמריקאי לחלוטין. הפלא המרהיב הזה משנת 1973 נכתב ובוים על ידי וויאלרד הויק וגלוריה כץ (שלפני כמה שבועות התבשרנו על מותה), הכי רחוק מהמועמדות שלהם לאוסקר על כתיבת "אמריקן גראפיטי". שילוב של רומרו, פולצ'י וארג'נטו עם כמה מהסצנות הכי מרהיבות שראיתי לאחרונה. נחגג באימת החודש של נובמבר.

סרט האימה המפתיע ביותר של השנה:
כשסרט זומבים ממדינה רחוקה צץ לפתע בנטפליקס בלי התראה, התגובה הראשונה היא זלזול. בטח עוד איזה משהו שאנשי הרכש קיבלו מאיזו חבילת קנייה של איזה ספק נידח, ולא שום דבר שצריך להקדיש לו זמן. זה בהחלט נכון רוב הזמן, אבל "הרעבים" (Ravenous / Les Affames) הקנדי של רובין אובר מוכיח שתמיד כדאי לנסות. נכון שהוא יותר לכיוון הארטיסטי מאשר המפחיד, אבל זו אחת מיצירות האימה המרשימות של השנה, כזו שמדי פעם שוברת את ההגה בז'אנר הזומבים החבוט. הופיע באימת החודש של מרץ.

הרעבים

סרט האימה המאכזב ביותר של השנה:
אכזבות היו השנה, זה בטוח. זה לא שהם בהכרח היו סרטים רעים, אלא כאלו שהגיעו עם ציפיות או הייפ שלא עשה להם חסד בסופו של דבר. "מנדי" היה כזה, "האלווין" היה כזה, אבל האמת היא ששום דבר לא ביאס אותי יותר מ"טרף לילי" (Strangers: Prey at Night), שבשונה מאלו שהוזכרו, כמעט ואין לו אלמנטים גואלים. הסיבה לציפיות הגבוהות היו הסרט שזה הנוכחי שימש כהמשך שלו, "הזרים" המצוין מ-2008, התגובות החיוביות לו זכה כשנחשף לראשונה, נוכחותה של כריסטינה הנדריקס מול המצלמה ושל הבמאי יוהאנס רוברטס ("47 מטר") מאחוריה. "טרף לילי" עושה בדיוק מה ש"הזרים" עשה, רק לא נכון. כתבתי עליו ביולי.

סרט האימה המטריד ביותר של השנה:
אולי הקטגוריה האהובה עלי כי אמנם להקפיץ זה קל, גם להגעיל לצורך העניין, אבל להיות מטריד באמת, להיכנס מתחת לעור, ולהישאר בראש אחרי שהסרט מסתיים, זה כבר ליגה אחרת. מבחינתי ארבעה סרטים הצליחו במשימה הזו, אבל מנצח יש רק אחד. הסרט הכי מטריד של 2018 הוא ללא ספק "אופוסום" (Possum) הבריטי, כזה שמאוד קשה לצלוח. הוא כולו עליבות, עגמומיות ודכדוך, וזה עוד מבלי להזכיר את הבובה המפחידה ביותר שאני זוכר בקולנוע. כתבתי עליו באימת החודש של נובמבר.
השלושה שמאחוריו, אם הסתקרנתם, הם "ציידי האהבה", "תורשתי" ו"קליבר".

סרט האימה הדוחה ביותר של השנה:
דווקא לא סרט שזכה לאהדה רבה השנה, אבל אני הערכתי אותו בעיקר שהוא כל כך דל בעשייתו אך אפקטיבי במהותו. זהו "מעורר הביעותים" (Terrifier) של דיימיאן ליאונה, המספר על כמה נשים (כמובן) שנופלות קורבן לפסיכופט בלבוש ליצן, שיכול לגרום גם לפניווייז לחשוב על קריירה חלופית. סצנת הניסור, הפרולוג מעורר חוסר הנוחות, והאימה הגופנית שמשולבת הסרט הזה שנעשה בשקל וסיגריה, כולם הפכו אותו לחביב עלי ביותר, ולדוחה בצורה יוצאת מן הכלל. הוזכר בספטמבר.

הדבר המפחיד ביותר בעולם על פי הקולנוע ב-2018:
יותר מרוחות שהשתלטו על נשמתן של צעירות, יותר מבתים אליהם פולש זר רצחני, אפילו יותר מהאינטרנט (!!), המגמה הבולטת ביותר של השנה הייתה הכתות. אותן קבוצות קהילתיות של זרים פשוט גורמות לאי נוחות אצל האוכלוסייה הכללית והשנה זה היה בולט במיוחד, ברמה שאני די חושב שצריך לעשות על זה איזשהו מחקר, וזה עוד בלי להזכיר את העונה השנייה והמוצלחת של "החוטאים".

אז כהצדעה לטרנד החם של השנה, הנה שישה סרטי הכתות שראיתי לפי סדר חיבתי:
6. "מנדי"
5. "הפולחן" – The Ritual
4. "כופר נפשה" – Apostle
3. "תורשתי" – Hereditary
2. "סוספיריה"
1. "האינסופי" – The Endless

מעורר הביעותים

ארבעת המועמדים לפרס אימת החודש ע"ש ח"כ מיקי זוהר במסגרת "אלוהים אדירים, היזהרו! האינטרנט הוא כה רע!":
4. שיתוף הוא טירוף, כמו שלמדנו ב"לייק. שתף. עקוב"
3. חופש הפרט גורם נזק אדיר! ואם אתם לא מאמינים לנו, צפו ב"גנבת הזהויות" (Cam) שנמצא בנטפליקס. אלא אם כן אתם כמונו מפחדים מהאינטרנט ואז אין לכם נטפליקס והכל ממש בסדר בחיים שלכם.
2. בת מלך לא נכנסת לאינסטגרם, ואם תהיתם למה צפו ב"נערות הטרגדיה" (אל תצפו ב"נערות הטרגדיה")
1. רוצים לחיות? התרחקו מהמרשתת או שתסיימו כמו החברים ב"הסר חבר: הרשת האפלה"

עשרת רגעי ה-WTF של קולנוע האימה השנה:
10. "גבול" – ביער ביער ביער נרקוד נרקוד, ביער ביער ביער נבין את המגדר שלנו
9. "שהשטן ייקח אותך" – בובת הוודו
8. "פרדוקס קלוברפילד" – אה… יש לנו אליזבת' דביקי בתוך הקיר
7. "כופר נפשה" – משפט שדה
6. "סכין + לב" – דילדו רצחני ברכב
5. "מעורר הביעותים" – מנסרים ונהנים
4. "תורשתי" – התאונה
3. "אמא ואבא" – זאת הייתה חייבת להיות אהבה
2. "העולם שאחרי: הכחדה" – דוב הבלהות
1. "סוספיריה" – ריקוד שבור

פרס מיוחד מטעם שגרירות רומניה לייצוג מאוד לא סביר של האיזורים הכפריים היכן שכולם מדברים אנגלית שוטפת ובעלי שיניים מושלמות יותר משל אייז'ה או'הרה:
תיקו! "הנזירה" (שהוא כל כך מצ'וקמק שזה הדבר היחיד שהצלחתי להזכיר אותו בו במהלך סיכום השנה) ו"הצליבה" שיצא לקולנוע בארץ ובאמת שלא היה לכם מושג. איזה מזל שאני פה.

ההוכחה השנתית לכך שנוסטלגיה לא יכולה להחזיק סרט:
התרבות שלנו באופן כללי מאוד אוהבת להביט אחורה ולנסות לשחזר את העבר, כמו מה שקורה בשנים האחרונות עם האייטיז שמשום מה כולם נורא מתגעגעים אליהם. בקולנוע האימה זה בהחלט בולט הרבה יותר, אבל מסתבר, שוב, שנוסטלגיה איננה ערך בפני עצמה. אז עם כמה שנורא מרשים איך יוצרי "מנדי" ו"סכין + לב" הצליחו לתפוס את הווייב הקולנועי של ימים עברו, עדיף שהם היו משקיעים קצת זמן בעלילה, דמויות, ובשאר הדברים שהופכים סרט ליצירה ולא למחווה חושית ריקה לחלוטין.

רימייק/סיקוול האימה הטוב של השנה:
5. "הרוע שבפנים: המפתח האחרון" – Insidious: The Last Key
4. "הסר חבר: הרשת האפלה" – Unfriended: Dark Web
3. "האלווין"
2. "סוספיריה"
1. "האינסופי"

הסרט שאני הכי מקווה שיהיה לו סיקוול, למרות שאני בוודאות אצטער על זה:
אני ממש אשמח לעוד פרק בעלילות טינה של "גבול" השבדי. אני חושב שהיא הדמות האהובה עלי בקולנוע השנה.

האינסופי

הפסיכופטים הגדולים של קולנוע האימה ב-2018:
5. "ציידי אהבה" – ג'ון ווייט (סטיבן קורי)
4. "מנדי" – ג'רמיה סאנד (ליינס רואץ')
3. "מעורר הביעותים" – ארט הלייצן (דיויד הווארד תו'רנטון)
2. "אל-שפויה" – דיויד סטריין (ג'ושוע לאונרד)
1. "אמא ואבא" – קנדל (סלמה בלייר)

המפלצת/יצור הטובים ביותר של השנה:
5. "אימה במצולות" – מגאלדון
4. "הפולחן" – שד היער
3. "סוספיריה" – הלנה מרקוס
2. "עיר המתים 2" (לשעבר: "יום המתים: בלאדליין") – מקס
1. "גבול" – טינה

ההקפצה הטובה ביותר של השנה:
אמנם זה יותר ממותחן מאשר סרט אימה, אבל ההקפצה של הסרט הדרום קוריאני "נשכח" (Forgotten) גרמה לי לצווח כמו מירי רגב ברגע שגילתה שנתניהו מתקשר אליה אחרי שנבחרת ארגנטינה ביטלה את המשחק בירושלים.
קולנועית, זאת באמת אחת ההקפצות הכי זולות שיש, אבל וואו כמה שזה היה אפקטיבי. היא מתרחשת בסצנה לילית בה גיבורנו, ג'ין-סוק, שוכב במיטתו מפחד שמשהו מגיע אליו מעבר לדלת שנפתחה מעצמה. אבל זה, כמובן, יגיע ממקום אחר. הרגו אותי.

פרס מיוחד לייצוג להט"בי בסרט אימה ל-2018:
"פראי" (Feral) איננו סרט טוב במיוחד. אוקי, בסדר הוא סרט גרוע. עוד קבוצת צעירים שיוצאת ליער כי סיבות ושם מסתבכת עם איזה מפלצון או יצור או משהו, לא אשקר לכם אני לא לגמרי זוכר, ומתחילים למות בזה אחר זה הוא משהו שצריך באמת כבר ראינו עשרות פעמים, ולא שהבמאי מארק יאנג יוצא מגדרו להביא משהו חדש לשולחן. אבל מה שכן היה בו שאשכרה גורם לי לזכור אותו עדיין הוא שהגיבורה שלו היא לסבית, והיא מגיעה לטיול עם החברה החדשה שלה לפני שהם וחבריהן הופכים לניצודים. למה היא לסבית? אין סיבה. האם היא יכלה להיות סטרייטית ושום דבר בתסריט לא היה משתנה? חד משמעית. וזה מה שנהדר ויוצא דופן בכל הסיפור הזה – זה לא עניין. אז למה אי אפשר שיותר דמויות יהיו מהצד הזה של הקשת? אמנם חבל שזה בסרט זניח, אבל בוא נעבוד עם מה שיש לנו בינתיים.

מקום שקט

ההופעה הטובה ביותר בסרט אימה ל-2018 – שחקנית:
5. קלייר פוי – "אל-שפויה"
4. מליסנט סימונדס – "מקום שקט"
3. אמה בות' – "ציידי האהבה"
2. טוני קולט – "תורשתי"
1. אווה מלאנדר – "גבול"

ההופעה הטובה ביותר בסרט אימה ל-2018 – שחקן:
5. מרטין פרימן – "מטען"
4. אירו מילונוף – "גבול"
3. רייף ספול – "הפולחן"
2. ג'ון קרסינסקי – "מקום שקט"
1. שון האריס – "אופוסום"

הצמד הטוב ביותר של השנה בסרט אימה:
5. בריאנה הילדברנד ואלכסנדרה שיפ – "נערות הטרגדיה"
4. סלמה בלייר וניקולס קייג' – "אמא ואבא"
3. ג'ק לאודן ומרטין מקאן – "קליבר"
2. אמילי בלאנט וג'ון קרסינסקי – "מקום שקט"
1. אהרון מורהד וג'סטין בנסון – "האינסופי"

הצילום הטוב ביותר לסרט אימה ב-2018:
5. "הרעבים" – סטיב דזרוזייר
4. "בחשכת הליל" – מנגוס נורדנהוף יאנק
3. "העולם שאחרי: הכחדה" – רוב הארדי
2. "תורשתי" – פאוול פוגוזלסקי
1. "סוספיריה" – סאיומבו מוקדיפרום

העריכה הטובה ביותר לסרט אימה ב-2018:
5. "אמא ואבא" – רוז קור ופרננדו ויינה
4. "תורשתי" – לושיאן ג'ונסטון וג'ניפר ליים
3. "מקום שקט" – כריסטופר טלפסן
2. "סוספיריה" – וולטר פאזאנו
1. "האינסופי" – מייקל פלקר, אהרון מורהד וג'סטין בנסון

אמא ואבא

איש השנה בקולנוע האימה לשנת 2018:
רבים וטובים תרמו השנה לעולם הז'אנר, ולכולם מגיע הצדעה וכיפאק היי. אבל רק שחקן הצליח להשתתף גם בשניים מהסרטים המדוברים והאהובים ביותר של השנה (אחרי תמיכה רבת שנים בז'אנר) וגם להרוויח כמה מהביקורות הטובות ביותר של הקריירה שלו, לפחות מאז שהפסיק לקבל תפקידים רציניים בתחילת האלף. מדובר, כמובן, באדמו"ר הטירוף ניקולס קים קופולה, או כפי שהוא מוכר לנו בני התמונה – מר ניקולס קייג' בזכות הופעותיו ב"מנדי" ו"אמא ואבא" (וגם "Looking Glass" שאין לי מושג מה זה, ותרומתו הקולית ל"ספיידרמן: אל ממד העכביש" ו"כוח הטיטאנים"). שמחים שחזרת.

סרטי האימה הגרועים של השנה (שהייתי דביל מספיק לראות עד הסוף):

5. "פרדוקס קלוברפילד" – The Cloverfiled Paradox
סרט שהוא הפלה, אין דרך אחרת להסתכל על זה. הסיבה שהוא לא המקום הראשון בחמישייה הזו היא הקאסט המשובח, העיצוב והמוזיקה.

4. "הצליבה" – The Crucifixion
ידעתם שיש גרסת אימה ל"מעבר לגבעות" של מונג'ו? לא? לא נורא.

3. "טרף לילי" – Strangers: Prey at Night
ע"ע "הסרט המאכזב של השנה". או באימת החודש של יולי.

2. "עיר המתים 2" – Day of the Dead: Bloodline
אכן יש סרט אחד שנקרא "עיר המתים". הוא מ-1960, ואין לו שום קשר לסרט הזה. לא ברור מאיפה הגיע הרעיון לתרגום הזה בעברית, בטח כשהוציאו אותו כמה חודשים אחרי שאפילו נטפליקס ישראל הספיקו להחביא אותו, אבל כל אלו הם הקטנות שבצרותינו.

1. "מת או חובה" – Truth or Dare
אחרי "אותיות שטניות" החליטו בבלומהאוס להרים עוד סרט על משחק חברה, וזה יצא אפילו יותר גרוע. סרט שכל הצוות שלו חווה הפסקות זיכרון לטווח קצר, כך שאין שום קשר בין סצנה לסצנה, וגם הסצנות עצמן לא משהו להתגאות בו. בארץ הוא היה הצלחה גדולה לפי הבנתי, אז אני מתרכז בזה שלפחות סרטי אימה מביאים קהל. נחמה אחרת ממש אין לי כאן. נפלתי עליו באימת החודש האפל של יוני הקשה מנשוא.

סרטי האובר-אימה הטובים ביותר של השנה:

5. "אל-שפויה" – Unsane
סטיבן סודרברג לקחת את קלייר פוי לבית משוגעים בסרט עם עלילה קלושה ומקרטעת, אבל עשה את זה בהתלהבות הקולנועית המדבקת שלו. הלוואי שפוי הייתה מקבלת באזז אוסקר על זה ולא על "האדם הראשון"

4. "העולם שאחרי: הכחדה" – Annihilation
אמנם זאת ההופעה שהכי פחות אהבתי מנטלי פורטמן כנראה אי פעם, אבל העובדה שראיתי את זה על מסך גדול (בסינמטק תל אביב) ובאתי קצת מאורגן (כלומר מעושן) עשתה לי חוויה די מפוארת, ורוב הזמן הייתי מרותק. והדוב הזה. אלוהים אדירים, הדוב הזה עדיין בא לי בחלומות.

3. "גבול" – Border
זוכה פסטיבל קאן, נציג שבדיה לאוסקר, שבארץ הוקרן בירושלים ובאוטופיה ובקרוב גם ישודר ב-yes, הוא אחד הסרטים הכי מיוחדים שראיתי השנה, ויש בו את אחת מתצוגות המשחק הגדולות של השנה. אני נורא רוצה להרחיב, אבל מבחינתי כל דבר הוא ספויילר. אז אם טרם ראיתם וזה עוד לא על הרדאר שלכם, סמנו אותו.

2. "הרעבים" – Ravenous / Les Affames
סרט זומבים קנדי שמזכיר הרבה יותר את טרנס מאליק מאשר את ג'ורג' רומרו. דמויות מצוינות, סיקוונסים יוצאי דופן, ואימג'ים בלתי נשכחים. הופיע באימת החודש של מרץ.

1. "האינסופי" – The Endless
בסריטה הסרט הזה כבר הופיע בסקירת אוטופיה של עופר משנה שעברה, אבל אני ראיתי את זה יחד עם רוב העולם רק השנה ולכן לא רק שהוא תקף, הוא גם חייב לתפוס את מקומו בראש המצעד. הבמאים-תסריטאים-מפיקים-עורכים-צלמים (בחלוקה כזו או אחרת) אהרון מורהד וג'סטין בנסון, שהפעם גם מופיעים בתפקידים הראשיים הם כל מה שאני רוצה להיות בעולם הזה.

סוספיריה

חמשת סרטי האימה הטובים ביותר של 2018:

5. "שהשטן ייקח אותך" – May the Devil Takes You
מאינדונזיה מגיע סרטו החדש של טימו ג'איינטו, שעל הדרך גם הרים את אחד מסרטי האקשן הטובים של השנה (ייתכן והטוב של השנה באופן כללי), "עם רדת ליל". זה ה-Evil Dead החדש, והוא כיף, מצחיק, מטופש ועשוי נפלא. קיוויתי שיהיה קצת קיצוני יותר, אבל באמת שאין על מה להתלונן.

4. "אמא ואבא" – Mom and Dad
הוא צץ בכל כך הרבה מקומות עד כאן, אז בטח ראיתם את זה מגיע. ניקולס קייג' וסלמה בלייר (בהופעתה הטובה ביותר) יוצאים לרצוח את הילדים האהובים שלהם כחלק ממגיפה כלל עולמית וזה נפלא בדיוק כמו שזה נשמע.

3. "מקום שקט" – A Quiet Place
יציאה מעולה של ג'ון קרסינסקי בגיבוי אשתו הנאווה אמילי בלאנט והשחקנית הצעירה מליסנט סימונדס. היצורים אמנם לא הכי מרעישים (ראיתם מה עשיתי פה?) אבל הסיקוונסים המותחים ועיצוב הסאונד שחייב – אבל חייב – אוסקר, הפכו את זה ללהיט מוצדק שבמוצדקים.

2. "תורשתי" – Hereditary
מפצל קהל (אבל לא כמו זה במקום הראשון, אז תתכוננו) שהגיע לפסטיבל חיפה וה-VOD של yes עם שיא של הייפ, שכנראה לא יכל להחזיק. זה בסדר, ככה זה עובד בדרך כלל. אני צפיתי בסרט פעמיים, נו טוב פעמיים וחצי, ואמנם יש הסתייגויות מיצירתו של ארי אסטר כמובן, אבל זה לגמרי אחד מאירועי האימה של השנה.

1. "סוספיריה" – Suspiria
אני יוצא מנקודת הנחה שחלקכם כועסים עלי, אז מתנצל על האנטיקליימקס, אבל זה לחלוטין סרט האימה שלי לשנה המצוינת הזו. אחרי האכזבה המרה שלי מגוואדנינו עם "קרא לי בשמך", הרימייק (המתעלה על המקור, אבל זו לא השוואה הוגנת כי אלו סרטים שהולכים לכיוונים מאוד שונים) לטרלללה של דריו ארג'נטו הוא הסיבות שבגללן אני אוהב קולנוע. עשייה לא הגיונית בתפארתה עם כל כך הרבה רבדים ודברים לחשוב ולפענח תוך כדי. מי שבא לראות סרט על מכשפות בברלין, צר לי. מי שחושב שטילדה סווינטון עושה שלושה תפקידים רק כי היא יכולה, כנראה לא היה הקהל הנכון לסרט הזה מלכתחילה.
אוקי, כן, בסדר, הוא ארוך מדי. פה אני לא מתווכח עם אף אחד.

והנה, סגרנו עוד שנת אימה נוספת. אני רוצה להגיד עוד פעם תודה לכל הקוראים שחוזרים לפינת אימת החודש בכל פעם, ואני יודע שזה קצת מתסכל שאין אופציה לתגובות, אבל תמיד אפשר להמשיך דיון בפייסבוק של סריטה, או אפילו בפייסבוק שלי אם אתם מרגישים את הצורך. אני אנסה לחשוב על דרך שבה נוכל להמשיך את הדיונים, ההמלצות והחלפת החוויות, ובכל מקרה נשמח לשמוע רעיונות מבריקים שלכם ושלכן.

וגם, עוד לא סגור אז קחו בערבון מוגבל, אבל יכול להיות שאנחנו לקראת סקר מבקרים חדש ביום ההולדת הבא של אימת החודש, כמו שהיה עם "סרטי האימה הגדולים של האלף החדש", אז תישארו בסביבה. שתהיה שנה מצוינת לכולכם.