• עשרה סרטים שכבר היו אמורים להיות קאלט בשלב הזה
  • ״מאדאם קירי״, סקירה
  • במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 20
  • חזרה אל ״בית ספר למפלצות״ ועוד קצת ״קדימה״
  • An American Pickle :מחכים לתרגום
  • דאבל דוקו: ״ראש העיר של סטוקטון״ ו״הספיד-קיוברים״
  • ״ידיים על ההדק״, סקירה
  • The Assistant :מחכים לתרגום

"בלתי נראה", סקירה

28 בפברואר 2020 מאת אור סיגולי

עוד לפני שנדבר על הסרט החדש "בלתי נראה" (The Invisible Man), ובהחלט יש הרבה מה להגיד עליו, כדאי להתייחס למשהו מעניין לא פחות בהקשרו, והוא שאנחנו מסתכלים על אחד מתיקוני המסלול המרתקים ביותר בהוליווד, כזה שמשתווה – ואולי מעפיל – למה שעשו וורנר עם "וונדר וומן" ב-2017.
זה התחיל, כמובן, בתחתית די עמוקה. שתיים למעשה. ב-2012, כזכור, דיסני שינתה את תעשיית הסרטים עם הצלחת "הנוקמים", מביאה לשיא את מה שהיא כינתה "יקום משותף". שאר מנהלי האולפנים כמובן התחילו לזמן שיחות קריאייטיב בהולות כדי לפענח איך גם הם יכולים שיהיה להם כזה. וורנר, באופן טבעי, הלכה לגיבורי העל שלה, והחלה לתכנן את סרטי ליגת הצדק. גם האולפן הלא פחות חשוב יוניברסל חיטט בהיסטוריה שלו למצוא את הקניין הרוחני שאתו יוכל להשיק משהו דומה. הרעיון היה לקחת את גלריית המפלצות שלהם, שהייתה מזוהה מאוד עם האולפן החל משנות השלושים של המאה העשרים, ולהפוך אותה ליקום משותף שיכלול את דרקולה, איש הזאב, פרנקנשטיין, המומיה, דוקטור ג'ייקיל ומיסטר הייד, האיש הבלתי נראה והיצור מהלגונה השחורה.

הפיילוט היה "דרקולה – ההתחלה" ב-2014, שהחליף את האימה בפנטזיה ואקשן. התוצאה הייתה סרט זניח לחלוטין, שגם אם לא היה רע במיוחד זה שיא הסופרלטיבים שאפשר להעניק לו. יוניברסל קברו את זה, והחליטו ללכת על הכי גדול שאפשר. ב-2017 הם זרקו 125 מיליון דולר על הפקה שלא יכולה להשתבש – טום קרוז ישיק את היקום המשותף החדש של יוניברסל, "דארק יוניברס" הוא יכונה, עם "המומיה". ראסל קרוא כג'ייקיל/הייד יהיה הניק פיורי שלהם, ועוד לפני ש"המומיה" יצא, כבר פורסמו שאר השחקנים שיגלמו את המפלצות ביניהם ג'וני דפ כבלתי נראה וחאוויר בארדם כמפלצת של פרנקנשטיין. לטוויטר של יוניברסל אפילו השתחררה תמונה של חמשת השחקנים שכבר חתמו, במה שייזכר כהגדרה ההוליוודית הרשמית למילה "היבריס".
"המומיה", גם הוא כמו "דרקולה – ההתחלה" הלך לכיוון האקשן לחלוטין מתעלם ממה שהפך את סרטי המפלצות האלו לאהובים עלי ידי דורות, יצא ברוב ובהדר לבתי הקולנוע, וחטף התרסקות שאיש ביוניברסל לא האמין שיכולה לקרות. ההכנסות שלו בארה"ב הגיעו בקושי רב ל-80 מיליון והביקורות השתלחו בו. בצדק, זה סרט נורא.
מוכים ומושפלים לחלוטין, ביוניברסל החליטו לגנוז הכל (הסוכנים של קרוז, בארדם, דפ וקרואו בטח צרחו בטלפון עד שלא נשאר להם אוויר) ולחכות שהזעם פשוט יעבור, אבל אם מישהו חשב שבכך הם יוותרו, הוא כנראה לא מכיר את הוליווד.

לפני כשנה התעורר דיבור על כך שאחד המפיקים המוערכים ביותר בקולנוע העכשווי, ג'ייסון בלום והאולפן העצמאי שלו בלומהאוס (שעשו כמה היסטוריות בקופות הכרטיסים לאחרונה. בלום עצמו היה מועמד לאוסקר על הפקת "וויפלאש", "תברח" ו"שחור על לבן"), לוטשים עיניים לכיוון המפלצות של יוניברסל, להם חוזה הפצה עם בלומהאוס שעשה רק טוב לזה האחרון. הרעיון: לחזור לכיוון האימה, עם הפקות צנועות יותר, ייחודיות יותר, חכמות ואקונומיות יותר, והכי חשוב – בסיווג מעל גיל 16 כך שאפשר לדמם על המסך. בלי כל הטראראם, בלי הכרזות מטופשות. משהו בסגנון – תנו למומחים לעשות את שלהם. אל תביאו את האנשים מאחורי "רובוטריקים" ו"סטארטרק" להתמודד עם החומר הזה. תשאירו אותו לאנשים של "ספליט" ו"הסר חבר" ו"המתנה".
הראשון שיצא לדרך, כביכול בזכות עצמו אבל קשה לי להאמין שאין בחדרי חדרים איזה תכנון לטווח ארוך, הוא "בלתי נראה" בהפקתו של בלום, כאשר על התסריט והבימוי חתום לי וואנל.
אין שום הודעה רשמית, או לא רשמית, שהסרט החדש אמור להיות חלק ממשהו גדול יותר. וזה אני מאמין חלק מאסטרטגיה. יוניברסל מחכים לראות מה יעלה בגורלו של סרט האימה החדש, ואם מדובר בהצלחה, תהיו בטוחים שבלומהאוס ימשיכו למפלצת הבאה, אולי עם וואנל גם כקריאייטיב המוביל.

לי וואנל, אוסטרלי חמוד בן 43, הוא אחד מהאנשים הכי משמעותיים בקולנוע האימה של האלף החדש, ומישהו שאנחנו פה בסריטה אוהבים מאוד. הוא פרץ לתודעה כשעל ראשו הכובע הכפול כתסריטאי ושחקן ב"המסור" המעולה, והמשיך עם אותו ניצחון ב"הרוע בשפנים". בהתקן השלישי של המותג המצליח כבר לקח לעצמו גם את תפקיד הבמאי, וב-2018 ביים וכתב את מותחן המד"ב המוצלח "משודרג".
בסרטו השלישי כבמאי, "בלתי נראה", וואנל התעלם כמעט לחלוטין מהמקור הכתוב של סופר המד"ב ה.ג' וולס ומהסרט משנת 1933 שביים ג'יימס ווייל (שאגב, בשונה מרוב סרטי המפלצות המקוריים של יוניברסל, איננו מחזיק כמעט בכלל בצפייה עכשווית), והשאיר רק אלמנט אחד: יש מדען, והוא בלתי נראה. למעשה, בסרט החדש זאת אפילו לא הדמות הראשית.

"בלתי נראה" מודל 2019 עוסק בכלל באישה, שאיננה מדענית ואיננה בלתי נראית. זוהי ססיליה, אותה אנחנו פוגשים לראשונה באישון לילה, בסיקוונס פתיחה נפלא במיוחד שכמעט אין בו מילים המתאר לנו את הימלטותה מספק-בעלה-ספק-שובה אדריאן. אחרי שנים של התעללות פיזית ונפשית, ססיליה מנסה להתחיל בחיים חדשים הרחק ממנו, מסתתרת אצל חבר טוב, שהוא גם אב יחידני, גם שוטר וגם די חתיך. שבועיים אחרי אותו לילה גורלי, אחותה מגיעה אליה עם בשורות מפתיעות – אדריאן התאבד. ויותר מזה, הוא הוריש לססיליה הון עתק. אנחנו כמובן יודעים שזה לא נכון, כי השם של הסרט וזה, ואכן תוך רגע ססיליה מתחילה לחוות כל מיני אירועים מאוד מלחיצים שמביאים אותה למסקנה אחת: אדריאן לא מת, והוא מצא אותה. הבעיה היא שאיש לא מאמין לה.

הסרט הזה מתחיל בעמדת נחיתות קונספטואלית לא פשוטה – אנחנו חכמים הרבה יותר מהדמויות. הרי לנו ברור שאדריאן הוא הבלתי נראה משם הסרט, וכמובן שייקח זמן עד שהגיבורים שלנו יתיישרו עם הידיעה הזו. ככזה, זה יכול להיות די משעמם וצפוי. איזה מזל שוואנל יוצר כל כך מוכשר והוא מצליח לדלג מעל המהמורה הזו בשתי דרכים: הראשונה היא לגרום לנו לאהוב מאוד את ססיליה ואת הסובבים אותה ובכך להיות מעורבים רגשית, והשני הוא שוטינג משובח שמשתמש בפריימים פתוחים מאוד בהם כביכול אין כלום, אבל אנחנו בחרדה כי ברור לנו שבחלל הריק בפריים בו אין שום התרחשות, עומד מישהו וצופה. כנראה. אולי הוא בכלל בצד השני.

גם התסריט עצמו טוב מאוד, ולהוציא כמה חורים עלילתיים קטנים שבטח אכתוב עליהם בסוף (אחרי אזהרת ספויילר, כמובן), וואנל בונה את הדמויות שלו מעולה אבל גם מנסה כמה שהוא יכול לשתול דברים בהתחלה כדי שלא יראו נטולי הקשר כאשר משתמשים בהם – פחיות צבע, סולמות, תרסיסי פלפל, פיר אוורור, כולם מופיעים לרגע במערכה הראשונה כדי לתת בראש בהמשך.
הדברים האלו הופכים את "בלתי נראה" לסרט אפקטיבי באופן יוצא דופן, שכמעט בלתי יאומן כמה הוא טוב בהתחשב בנתוני הפתיחה שלו. יש בו לפחות אחת מההקפצות הטובות ביותר שראיתי לאחרונה, ערכי הפקה מרשימים ממש, המשחק של כל הצוות מעולה, והוא עובר בין דרמה למתח לאימה למד"ב במיומנות מעוררת התפעלות – כל זה בתקציב של בסך הכל איפשהו בין 7-9 מיליון דולר (לפי הדיווחים). די מדהים.

במקום הזה צריך להתייחס לנטייה האקטואלית של הסרט, והוא כמובן הפקעת הסיפור מהמדען הלא יציב שהופך את עצמו לבלתי נראה, והשמתו על החוויה הנשית שמקבלת את המקום הראוי שלה בשיח כיום, במיוחד זו של התמודדות עם טראומה וניסיון לתפוס שליטה על החיים.
הנושא הזה של התמודדות אצל נשים הוא משהו מאוד (מאוד!) שכיח בקולנוע הז'אנר מאז ומתמיד. אפילו יש לנו בסריטה סדרת פוסטים של לירון בדיוק על זה. כך ש"בלתי נראה" בהחלט לא חדשני בהקשר שלו, אבל הוא כן מוסיף עליו ומעדכן אותו. זה בהחלט לא, כפי ששאל כריס אוונג'ליסטה בתחילת הביקורת שלו בסלאש-פילם, סרט האימה הראשון שמקושר ל-metoo ("האלווין" לפני שנתיים, גם הוא של בלום, בהחלט התמודד עם זה). גם אם הולכים אחורה אפשר לדלות סרטי האימה המישירים מבט אל הניסיון של אישה לשרוד בעולם של טורפים בכל תקופת זמן ומכל מקום בעולם. "בלתי נראה" פשוט עושה את זה ממש טוב, מתחבר כמה שאפשר לקושי של ססיליה שמוקפת בסביבה שאולי בעדה, אבל מסרבת לקבל את הנראטיב שלה. הסרט גם מבהיר שלא משנה מה, היא מוקפת גברים, מעורך הדין שהוא אחיו של אדריאן, דרך אנשי החוק, ועד המראיין שלה למשרה חדשה – בסצנה שהיא לחלוטין נטולת אלמנטים של אימה אבל בכל זאת נשתלים שם כמה משפטים שמעוררים המון אי נחת מצד המראיין הלא לגמרי אתי.

את כל האלמנטים האלו קושרת אליזבת' מוס בתפקיד ססיליה, ואת מי שמגלגל עיניים אל מול המחשבה שהנה השחקנית המוכשרת הזו שוב מקבלת על עצמה תפקיד שהוא התגלמות כל הסבל הנשי בעולם, אני יכול להבין, אבל כמה שהיא טובה בזה. מוס, אחרי "מד מן", "סיפורה של שפחה" ו"קצה האגם" היא בהחלט פני הייסורים באשר הם אבל זה בטח לא מסתכם רק בזה. למעשה, לפני שנה מוס השתתפה בסרט אימה משובח אחר, "אנחנו", בתפקיד שונה לחלוטין וגם שם התבלטה.
מוס מחזיקה נהדר את "בלתי נראה" וכנראה תצטרף לרשימה הולכת וגדלה של שחקניות כמו אוסי דייויס, טוני קולט ולופיטה ניונגו שמורכבת משחקניות שעשו תפקידים נפלאים בסרטי אימה אבל האוסקר התעלם מהן כי חשוב יותר לתת מקום לביוגרפיות קולנועיות בינוניות.
מוס נתמכת באלדיס הודג' כג'יימס החבר הטוב, הארייט דאייר בתפקיד האחות, מייקל דורמן כאחיו של אדריאן, ובהחלט ובהחלט אוליבר ג'קסון-כהן (שהיה הלב הפועם של "מי מתגורר בבית היל?" כאח המכור לסמים) שבמסגרת די מוגבלת של זמן מסך עושה פלאים.
ככה שכן, אם להגיע לשורה התחתונה, "בלתי נראה" הוא סרט אימה מעולה, וכנראה הסרט הטוב הראשון של 2020 שיוצא לקולנוע. הלוואי שיהיה להיט.

ועם זאת, אחרי הכל, הנה שלושה חורים עלילתיים שלא הצלחתי לגשר מעליהם (ספויילרים):

1. בסוף סיקוונס עליית הגג, ססיליה שופכת על אדריאן צבע כדי לזהות אותו, ולאחר מכן רואה שהצבע נשטף בכיור. אך בזמן שצבע אפשר לשטוף מעור ושיער די מהר (וגם לא לגמרי), להסיר צבע מחליפה אופטית שמורכת ממאות מצלמות זה משהו לא סביר. האם לאדריאן הייתה פשוט עוד חליפה בהישג יד שהוא החליף?

2. כשהיא מתגנבת לבית, ססיליה מסתירה חליפה אחת בפיר האוורור, איפה שהסתירה את התיק שלה לפני בריחתה בהתחלה. בסוף הסרט היא לוקחת את החליפה משם ולובשת אותה כדי להרוג אותו. מה הסיכוי שאדריאן לא שם לב שנעלמה לו חליפה, ולא חיפש בחדר הארונות איפה שידע שססיליה הסתתרה? ואיך ססיליה ידעה להפעיל אותה בלי הדרכה?

3. למדנו שגם במוסד הסגור, אדריאן לא עוזב את ססיליה ועוקב אחריה כל הזמן. מה הוא עשה בדיוק כאשר הסתירה עט בתוך המקלחת? בדיוק הלך לאכול משהו?

התמונות תודות לטוליפ אנטרטיינמנט