אוסקר 2018/19: קטגוריות השחקנית הראשית ושחקנית המשנה

מסתמן שעונת האוסקר של 2018/19 עומדת להיות המסוקרת ביותר בתולדות סריטה. אין לי מושג למה דווקא השנה הזו, אולי זה עניין של זמינות יותר מכל דבר אחר, אבל בין סדרת הפוסטים על נציגי הסרט בשפה זרה, המועמדים לספיריטס, המועמדים לאיגוד השחקנים ואז הזוכים בפרס הנחשק, הרשימות המקוצרות, מצב המירוץ פרה-המועמדויות, ההימורים, המועמדים הסופיים, סקירת התיעודיים הקצרים של עופר ודירוג כל המועמדים לסרט הטוב ביותר, אנחנו בתוך האוסקר ה-91 יותר מבדרך כלל. כל שנותר הוא לקוות שאתם נהנים כמונו.

מכיוון שיש לנו עוד זמן עד הטקס, ועוד יש מה לומר ומה לדעת, חשבתי שיהיה נחמד לחזור שנה נוספת לזוג הפוסטים העוסקים בשחקנים המועמדים, אחד מוקדש לקטגוריות המשחק הנשיות, ואחת לגבריות. כפי שוודאי שמתם לב, אתם נמצאים עכשיו בראשון מתוך השניים.
אז אם אתם רוצים להכיר טוב יותר את המועמדות וכל מה שהוביל אותן בדרך לאוסקר, זה בוודאי המקום.

המועמדות לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר

הקטגוריה הזו היא הראשונה שהוכרזה במשדר המועמדים לאוסקר השנתי, והיא גם כללה את – כנראה – ההפתעה הגדולה ביותר מכל קטגוריות המשחק. כזו שאני מניח שהוציאה קריאת הפתעה מכל אלו שצפו בשידור החי. מעבר לתדהמה הזו, ארבעת המועמדות האחרות היו די צפויות, וגם אני וגם עופר קלענו לארבעתן בפוסט ההימורים שלנו. עם זאת, כשזה מגיע לזהות הזוכה, מדובר אולי בקטגוריה הכי קשה מבין כל קטגוריות המשחק.
הקטגוריה הזו כוללת חמש שחקניות מארבעה סרטים, שלוש מהן אמריקאיות, אחת בריטית ואחת מקסיקנית. היא כוללת שתי זוכות עבר, שתיים שלהן זו מועמדות בכורה, ואחת שמתקרבת לשבור איזה שיא או שניים. נתחיל איתה.

איימי אדמס – "סגן הנשיא"
גיל: 45
מועמדות מספר: 6 (אחרי "ג'ונבאג", "ספק", "פייטר", "המאסטר" ו"חלום אמריקאי")
תפקידים בולטים: "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", "החבובות", "ג'ולי וג'וליה"

בשנה שעברה, אדמס הייתה אחראית על אחת התדהמות הגדולות של הכרזת המועמדים כאשר שמה הושמט מהרשימות על אף הופעותיה במועמד לאוסקר "המפגש" ובדרמת המתח "יצורים ליליים". כדי למצוא סדר בכאוס, מסקרי האוסקר הרימו תיאוריה על פיה הוליווד נזהרת מלתת לאדמס מועמדות נוספת שתהפוך להפסד. הרעיון היה, כאילו האקדמיה היא מוח כוורת ולא אלפי אנשים מפוזרים בכל העולם, להיזהר מלהפוך אותה לשיאנית הפסדים ולהחזיר אותה לאוסקר רק כאשר יש לה סיכוי מוחלט לנצח. אבל בהתחשב בסיכוי הזכייה שלה השנה, מסתבר שהתאוריה הזו לא מחזיקה מים.
אדמס מועמדת השנה על הופעתה כלין צ'ייני, אשתו והרוח הגבית של דיק גיבור הסרט, בדרמה הביוגרפית והסאטירית והפוליטית "סגן הנשיא" עליה כתב אורון. זאת מועמדותה החמישית בקטגורית המשנה, כאשר על "חלום אמריקאי" הייתה מועמדת כראשית.

אדמס צברה העונה כ-20 מועמדויות על "סגן הנשיא" כולל בגלובוס הזהב, באיגוד השחקנים, בבאפט"א ובפרסי איגוד המבקרים, והפסידה את כולם (הבאפט"א יחולקו רק הערב, אבל אנחנו רואים לאן הרוח נושבת), כך שכנראה האוסקר לא בידיים שלה, אם כי החיבה אליה והרצון להעניק לה אוסקר יכול להיות שיטו את הכף לכיוונה. גם נוכחותה המרשימה במיני-סדרה המהנה של HBO "חפצים חדים" מעניקה לה אקסטרה נקודות.
על אף שאדמס נהדרת כהרגלה בסרטו של אדם מקיי, אני מאוד אתבאס אם זה יהיה התפקיד שעליו סוף סוף תזכה, כי היא יכולה הרבה יותר. התפקיד לא מוציא ממנה את המיטב, וחבל שדווקא זה יהיה הסרט שלנצח יתלווה לתהילת האוסקר שלה, שוודאי עוד תגיע.

מארינה דה טאווירה – "רומא"
גיל: 45
מועמדות מספר: 1
תפקידים בולטים: לא שאני מכיר

התדהמה עליה דיברתי בפסקת הפתיחה רשומה לחלוטין על שמה של דה טאווירה המקסיקנית, המגלמת את אם המשפחה בדרמה המהוללת של אלפונסו קוארון, שזכתה אצלנו לשני טקסטים מטעמו של עופר. דה טאווירה גרפה שבחים על הופעתה, אבל לא הופיעה בשום מקום במהלך העונה, ורק מעטי מעט העזו להמר שתדחק מהקטגוריה הזו כוכבות גדולות והוליוודיות כמו אמילי בלאנט או מרגו רובי. המועמדות שלה היא ההוכחה הכי עוצמתית לתמיכה הגדולה שיש ל"רומא" באקדמיה, והיא לבדה יכולה להעיד כמה הוא קרוב לזכייה בפרס הגדול.
דה טאווירה היא הראשונה מאז ברניס ביז'ו של "הארטיסט" שמועמדת בקטגוריה הזו על תפקיד שאיננו דובר אנגלית, אותן הקדימו רינקו קיקוצ'י ואדריאנה בראזה של "בבל" ב-2006. מעבר לאלו צריך לחזור אחורה עד 1974 כדי למצוא מועמדת נוספת מהפקה שהיא לחלוטין חוץ אמריקאית, זוהי ולנטינה קורטז מ"לילה אמריקאי". רק שתבינו עד כמה ההישג של דה טאווירה הוא הכל חוץ ממובן מאליו.

אני חייב לומר שבכל שנות האוסקר האישיות שלי לא הופתעתי ממועמדות משחק כמו זו. ממש לא ראיתי את זה בא. על אף שכמובן שדה טאווירה עושה תפקיד טוב בסרט, היא לא הותירה עלי רושם בכלל. האמת היא שאפילו לא לגמרי זכרתי את פרצופה בתום הסרט הנפלא הזה.
שרה טייבק, שעמדה השנה בראש קמפיין האוסקר של נטפליקס, צריכה לקבל איזשהו תואר מטעם הוליווד על כך שהצליחה לגרום לזה לקרות.

רייצ'ל ווייס + אמה סטון – "המועדפת"
גיל: ווייס – 49 /
סטון – 31
מועמדות מספר: ווייס – 2 (אחרי "הגנן המסור", עליו גם זכתה) /
סטון – 3 (אחרי "בירדמן" ו"לה לה לנד" עליו גם זכתה)
תפקידים בולטים: ווייס – "המומיה", "הלובסטר", "נעורים", "המעיין" /
סטון – "קרב המינים", "קלה להשגה", "טיפש, מטורף, מאוהב"

האוסקר משום מה נורא אוהב להעמיד שתי שחקניות מאותו סרט בקטגורית שחקנית המשנה. זה קרה לא פחות מ-27 פעמים מאז יוסדה הקטגוריה הזו, כאשר ב-1949 שני סרטים היו מועמדים פעמיים, וב-1963 שלוש שחקניות שונות היו מועמדות מסרט אחד. באוסקר הנוכחי זה קרה שוב עם "המועדפת", אחת מהן היא המועמדות המבוגרת ביותר בקטגוריה השנה, והשנייה הצעירה ביותר.
אך בזמן שהשתיים האלו זכו לשבחים גדולים על הופעותיהן בסרט המדהים הזה, עליו הרחבתי באופן עמוס ספויילרים, בכל זאת התעורר פולמוס נרחב – ומוצדק – האם הן בעצם שחקניות ראשיות. כתבתי על זה קצת בפוסט מצב המרוץ של טרום הכרזת המועמדים: האוסקר ה-91 הוא כמעט המסמר האחרון בכל החלוקה הזו של משנה וראשי באוסקר, כי זה כבר לחלוטין איבד משמעות. אם אתם שואלים אותי, כל שלוש השחקניות של "המועדפת" הן ראשיות, אבל בשביל למקסם את המועמדויות של הסרט, שתי היריבות הצעירות הוסטו למשנה. בסופו של דבר, זה עבד להם מצוין. מה גם שבגלל ההופעות הנפלאות שלהן, קשה לכעוס על התרמית הזו.

זוכת האוסקר האהובה רייצ'ל ווייס (זהו שיתוף הפעולה השני של ווייס עם הבמאי יורגוס לנתימוס, אחרי שהעניק לה את, בעיני, תפקידה הטוב ביותר ב"הלובסטר"), מגלמת ב"המועדפת" את ליידי שרה הדוכסית ממרלבורו, שמתחילה את הסרט כיד ימינה של המלכה האן והאישה החזקה ביותר בחצר המלוכה, ולא שמה לב שהיא מכניסה לביתה סוס טרויאני בדמות קרובת המשפחה הצעירה שלה אביגייל, אותה מגלמת אמה סטון, שתעשה הכל כדי להדיח אותה ממעמדה.
סטון של "המועדפת" היא האמריקאית הלבנה היחידה המועמדת השנה, וכמו חברתה לסרטו של לניתמוס, היא גם לה יש כבר אוסקר בבית. סטון, שיכלה בכיף להיות מועמדות גם בשנה שעברה על "קרב המינים" אבל הסרט ההוא פחות תפס, מגלמת דמות שונה למדי מאלו שאנחנו מזהים אותה בדרך כלל. לרוב סטון מגלמת את הבת של השכנים, שילוב של חמידות וסקסיות-כאילו-במקרה, אבל ב"המועדפת" היא מביאה גוונים אפלים יותר לתדמית שלה.

ווייס וסטון הראו נוכחות מרשימה בכל העונה, עם מועמדויות בכל המקומות החשובים, אבל זכו, אם בכלל, רק בכמה פרסים זניחים יחסית (ווייס בראש ההימורים לבאפט"א. נגלה הערב). זה כנראה מעיד על כך שהן לא תזכה השנה שוב, אבל זה לא אומר שהמועמדות האלו אינן ראויות ביותר. שתיהן פשוט היסטריות והליהוק לדמויות התככנית והמרושעת, שהן רחוקות מלהיות חד-ממדית, יושב עליהן ועל פניהן היפות באופן מעורר השתאות.

רג'ינה קינג – "סיפורו של רחוב ביל"
גיל: 48
מועמדות מספר: 1
תפקידים בולטים: "ריי", ובטלוויזיה ב"הנותרים", "המפץ הגדול" ו-"24"

קינג היא המועמדת היחידה מבין הנשים שלצערי לא ראיתי, מכיוון שהסרט לא הופץ בארץ נכון לשלב זה. זה מתסכל עוד יותר בהתחשב בכך שנדמה שקינג, השחקנית השחורה היחידה המועמדת השנה לאוסקר, היא כנראה זו שתזכה. על הסרט אתם יכולים לקרוא בסקירה הנלהבת של אורון מפסטיבל ניו יורק.
קינג היא בדיוק הסיבה למה הקטגוריה הזו השנה כל כך מבולבלת ושונה בנוף. ממש בתחילת העונה, קינג נחשבה לאיום המרכזי, כאשר מי שאמורה הייתה לתת לה את הפייט הקשה ביותר, זו  קלייר פוי על "האדם הראשון". אך למרבה ההפתעה, שתי אלו הושמטו מרשימת המועמדות לפרסי איגוד השחקנים (האינדקציה המרכזית ביותר לפרסי המשחק באוסקר). קינג קיבלה גיבוי מפרסי גלובוס הזהב, מהם יצאה מנצחת, ובסך הכל צברה מעל 30 פרסים שונים על הופעתה בדרמה של בארי ג'נקינס, הבמאי של זוכה האוסקר "אור ירח", שם היא מגלמת את אמה של טיש (קיקי ליין) העומדת במרכזו של סקנדל סביב הריונה.
קינג זכתה באמי של שנה שעברה, ואם תנצח, היא תהיה לשחקנית המשנה השנייה שזוכה באוסקר בלי מועמדות מקבילה באיגוד השחקנים מאז מרשה גיי הארדן ב"פולוק" לפני 18 שנים. כלומר, זה נדיר אך לא תקדימי.

הבחירה שלי: סטון – "המועדפת" (הסתייגות: לא ראיתי את קינג)
ההימור הנכון לשלב זה: קינג – "סיפורו של רחוב ביל"

היעדרויות מצערות: אמילי בלאנט – "מקום שקט", קיילי קרטר – "חיים פרטיים", אליזבת דביקי – "אלמנות", אן הת'וואי – "אושן 8".

המועמדות לפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר

יליצה אפריסיו – "רומא"
גיל: 25
מועמדות מספר: 1
תפקידים בולטים: זאת הופעת הבכורה שלה

הצעירה מבין כל המועמדות השנה, והיחידה שאין לה כל ניסיון במשחק, מגיעה מסרטו של אלפונסו קוארון, "רומא", ובו היא מגלמת את סוכנת הבית שאחרי קורותיה אנחנו עוקבים. אפריסיו המקסיקנית, שאמה הייתה עוזרת בית בעצמה, עבדה בתחום הפדגוגי בעיקר כמורה בגני חובה, עד שהתגלתה על ידי קוארון. היא בסך הכל המועמדת המקסיקנית השנייה שאי פעם מועמדת בקטגוריה הראשית, אחרי סלמה הייק ("פרידה").
אפריסיו הראתה נוכחות במהלך העונה ואפילו פתחה אותה ברגל ימין עם מועמדות לפרסי הגות'האם בקטגורית פריצת השנה, אבל עדיין נחשבה לסוס שחור במירוץ. עם זאת, ברגע שבמשדר הכרזת המועמדים התגלה שמארינה דה טאווירה מועמדת, זה היה ברור שאפריסיו כבר בפנים, ואכן כך קרה. המירוץ השנה היה די צפוף בתחום השחקניות הראשיות, והנוכחות פה של אפריסיו היא מאוד מרשימה לא משנה איך הופכים את זה. כאמור, שרה טייבק הוכיחה שהיא שווה כל דולר שנטפליקס הוציאו עליה. וסביר להניח שהם הוציאו לא מעט.

מכיוון שהיא המועמדת הכי פחות מוכרת מבין הקבוצה, כזו שאין לה תמיכה של העונה מהבאפט"א או איגוד השחקנים, אפריסיו איננה נמצאת בראש טבלאות ההימורים. כרגע מעניין לדעת האם חיידק המשחק אכן הדביק אותה, והאם היא תמשיך לחפש לעצמה סרטים לככב בהם, או שזו הייתה הרפתקה חד-פעמית.

ליידי גאגא – "כוכב נולד"
גיל: 33
מועמדות מספר: 2 (היא הייתה מועמדת לפרס השיר המקורי הטוב ביותר ב-2015)
תפקידים בולטים: "עיר החטאים: עלמה להרוג", ובטלוויזיה ב"אימה אמריקאית"

ליידי גאגא, או סטפאני ג'ואן אנג'לינה גרמאנוטה, משחזרת את מה שעשתה בשנה שעברה מרי ג'יי בלייג' – מגיעה לטקס הקולנוע היוקרתי כשחקנית למרות שהיא מוזיקאית, וגם גורפת שתי מועמדויות באותה שנה, על הופעתה ועל השיר שכתבה לסרט. ליידי גאגא אחראית גם ל-Shallows, להיט המצעדים של 2018, שהוא ההימור הבטוח בקטגורית הייעודית לו. לא יהיה זה מופרך להגיד שזה יהיה האוסקר היחיד אתו תסיים ליידי גאגא את הערב, אבל כל עוד היא עולה לנאום אני מרוצה.

המועמדות של ליידי גאגא, על אף שהייתה צפויה למדי, היא עדיין אחת המשמחות ביותר של הטקס. בעיקר בגלל שאני מאמין שהיא הדבר שממנף את הדרמה המוזיקלית המהנה של ברדלי קופר לכדי אחד מאירועי הקולנוע המרכזיים של השנה החולפת. ליידי גאגא, מעבר ליכולות השירה שלה, בוראת דמות מקסימה ואמינה שמתמודדת עם כמה סצנות קשות למדי, והתהליך של אלי ממועדוני הלילה ועד לגג העולם נראה איכשהו סביר ומרגש, למרות התסריט שאפשר להתווכח על איכויותיו.
היא כבר הרביעית המגלמת את התפקיד הזה, על גרסאותיו השונות, והשלישית שמקבלת על כך מועמדות לאוסקר בעקבות ג'ודי גארלנד וג'נט גיינור (הרביעית היא ברברה סטרייסנד, שזכתה באוסקר על כתיבת השיר לגרסת 1976). אך כאמור, כנראה שהיא לא תשבור את הרצף ותהפוך לזוכה הראשונה.
ליידי גאגא צברה במהלך העונה מועמדויות כפולות בגלובוס הזהב ובבאפט"א, למועמדות אצל איגוד השחקנים, 4 מועמדויות לגראמי (בנוסף למועמדותה על אלבום הסולו האחרון שלה, "ג'ואן"), וזכתה בפרס השחקנית של ה-NBR אי שם בתחילת העונה.

מליסה מקארתי – "האם אי פעם תסלחי לי?"
גיל: 49
מועמדות מספר: 2 (אחרי "מסיבת רווקות")
תפקידים בולטים: "מרגלת", "מכסחות השדים", "עצבניות אש"

שנה מרובת קיצוניות עברה על מקארתי. היא אמנם זכתה לביקורות הטובות ביותר של הקריירה שלה על "האם אי פעם תסלחי לי?" אבל במקביל כיכבה ב"האמא של המסיבות" שהתגלה כאכזבה בקופות, והובילה את "בובה של רצח", אחד הסרטים השנואים ביותר של 2018, כזה שהפך אותה לשחקנית שמועמדת לאוסקר ולפטל הזהב באותה שנה.
למרבה השמחה, ההופעה שלה בסרטה של מריאל הלר כל כך טובה, שהיא הצליחה למחוק לחלוטין את כל מהמורות השנה שלה, ולהזכיר לנו כמה היא יכולה להיות נפלאה כשהיא רוצה.

ב"האם אי פעם תסלחי לי?", עליו כתב אורון מניו יורק, מקארתי מגלמת את דמותה האמיתי של הביוגרפית לי יזראל, שלאחר המון שנים בהם לא הצליחה לעניין את הוצאות הספרים בפרויקט חדש, החליטה בגיל 51 ובשפל חייה לזייף מכתבים של מפורסמים ולמכור אותם כפריטי אספנים במאות, ולעיתים אלפי, דולרים. היכולת של יזראל להיכנס לראשם של גיבורי העבר האלו ולשחזר את קולם, הפכה אותה לאשפית בתחום, אבל תקרת הזכוכית הייתה נמוכה משהיה נדמה.
אני באמת חושב שזה תפקידה הטוב ביותר של מקארתי (ואני מעריץ גדול של "מסיבת רווקות") וזו אחת המועמדויות הטובות ביותר בפרסי המשחק של השנה. היא אפילו הייתה הפייבוריטית שלי, אילולא קולמן. כמובן עוזר לכך שהסרט עצמו מקסים ומרגש, ולשמחתנו גם זכה להפצה מאוחרת בישראל – עוד סיבה טובה להגיד תודה לדוד אוסקר.

אוליביה קולמן – "המועדפת"
גיל: 45
מועמדות מספר: 1
תפקידים בולטים: "טיראנוזאור", "הלובסטר" ובטלוויזיה ב"ברודצ'רץ'" ו"שומר הלילה"

על אף שהיא כבר שנים נכס בריטי שריר וקיים, אוליביה קולמן פרצה לתודעה הקולנועית העולמית רק בשנים האחרונות. הפעם הראשונה שאני ראיתי אותה הייתה בתפקיד קטן ומשעשע ב"שוטרים לוהטים" של אדגר רייט מ-2007, אבל היא נחרטה בזיכרוני לנצח החל מ-2011, אז גילמה את דמותה של האנה, האישה האומללה במרכז הדרמה המטלטלת "טיראנוזאור". עד היום אני לא מבין איך עונת הפרסים פספסה את ההופעה הזו. את קולמן היה אפשר לשמוע מאז בדרמה "לוק", שם שוחחה עם טום הארדי בזמן שהוא מסכן את כל חייו האישיים והמקצועיים כדי להגיע אליה בזמן, ולפגוש במלוא רשעותה בסרט החמישי של יורגוס לנתימוס, "הלובסטר", שם גילמה את מנהלת המלון שבו מתנהל חלקו הראשון של הסרט. זהו לנתימוס שבסופו של דבר סידר לה את כרטיס הכניסה הראשון לאוסקר.

קולמן מגלמת ב"המועדפת" את המלכה אן, אחת הדמויות הטראגיות, המרתקות והמורכבות שראיתי לאחרונה על המסך. קרדיט רב צריך להגיע לתסריטאים טוני מקנמרה ודבורה דיויס, אבל לקולמן בהחלט יש אחוזים בהצלחה, ודי מדהים לחשוב כמה שונה זה היה יכול להיות עם כל שחקנית אחרת. הדמות של אן יכלה להיות אישה אומללה והיסטרית, אבודה בחלל, מין ילדה מגודלת, אבל קולמן הכניסה כל כך הרבה רבדים פנימה שבכל סצנה אנחנו מגלים עוד ועוד שכבות בפסיכולוגיה שלה, והיא ממשיכה להפתיע ולהשתנות. אני באמת לא חושב שיש זוכה ראויה ממנה בקטגוריה הזו. ועל אף שאני לא אהיה מספיק אמיץ כדי ללכת על זה עד הסוף, יש בי משהו שאומר שהיא עוד יכולה להפתיע.

גלן קלוז – "האישה"
גיל: 72
מועמדות מספר: 7 (אחרי "העולם על פי גארפ", "החברים של אלכס", "The Natural", "חיזור גורלי", "יחסים מסוכנים", "אלברט נובס")
תפקידים בולטים: "שומרי הגלקסיה", "על כלבים וגנבים", "מי רצח את קוקי?" ובטלוויזיה בסדרה "דמג'ס"

"האישה" הוא בעצם נבואה שהגשימה את עצמה. הרי בשדרות הוליווד גלן קלוז נחשבת לאחת השחקניות הגדולות שטרם אחזו באוסקר, ולא רק זאת, כבר הפסידה שש פעמים, ולפחות לשבועות הקרובים היא משווה את השיא של דבורה קר כ"השחקנית עם הכי הרבה מועמדויות בלי זכייה".
היה ברור שכשתגיע שעת הכושר, קלוז תיקח את הפסלון הנחשק ותיכנס להיכל התהילה המוזהב, פשוט היה צריך למצוא את הסרט הנכון. כך שעוד לפני שמישהו ראה את "האישה", אוזניהם של מסקרי האוסקר התחדדו, והם כיוונו את תשומת הלב אל הסרט, שבעקבות כך זכה לעניין. כל הנתונים פה – קלוז נותנת הופעה ראשית בדרמה איכותית שנשענת על כתפיה, עכשיו רק צריך לבדוק שהסרט לא נורא מדי והתפקיד שלה אכן טומן בחובו כמה סצנות אוסקריות מהותיות. ואכן כך קרה, עם ריבית.
"האישה" זכה לביקורות נעימות ואפילו הפך ללהיט קטן של קהל מבוגר הופך אותו לכלי התחבורה המושלם לאוסקר הפיצוי של קלוז. השחקנית רבת הזכויות החליטה בחוכמה שלא לשחק על קלף ה"כבר מגיע לי אוסקר" אלא להדגיש את היותה שחקנית ראשית מבוגרת בסרט קולנוע שעוסק בחוויות ההגשמה העצמית של נשים מול פטריאכליות דורסנית, וכמה זה לא מובן מאליו באקלים הנוכחי. זה עבד מדהים, ותעשיית הסרטים מיהרה לאמץ את ההזדמנות, מעניקה לקלוז יתרון משמעותי על מתחרותיה בדמות פרס איגוד השחקנים, גלובוס הזהב, איגוד המבקרים, ומועמדות לבאפט"א, שכאמור יחולקו הערב.
בזמן שסביר להניח שקלוז תפסיד את הפרס הבריטי לאוליביה קולמן, אם משהו יקרה והיא בכל זאת תזכה שם – זה אומר שבאוסקר אין לה שום תחרות והיא כבר יכולה להתאמן על הנאום.

קלוז מגלמת את ג'ואן, שבתחילת הסרט מתבשרת שבעלה הסופר (ג'ונתן פרייס) זוכה בפרס נובל, וכרעיה הטובה שהיא, מלווה אותו לשוודיה, שם עיתונאי חטטן מגלה את האמת על פועלה. לא אפרט יותר בגלל ספויילרים, אבל זה מאוד ברור כבר מהרגע הראשון.
הזכייה המתגבשת של קלוז, המבוגרת מכל השחקניות המועמדות השנה, היא ללא ספק פרס מפעל חיים, ובזכות כנראה הסרט הזניח ביותר עליו היא הייתה מועמדת (עם פייט ראוי מכיוון "אלברט נובס", עליו הפסידה למריל סטריפ). למען האמת, יהיה קשה לי להתבאס על הניצחון המתקרב שלה. על אף שאני חושב שקולמן ומקארתי ראויות הרבה יותר ממנה, ואני גם לא חושב שזה תפקיד ממש טוב שלה (או שהסרט הזה מוצלח באיזושהי צורה), בכל זאת קלוז עבדה קשה כל השנים האלו כדי להרוויח את האוסקר הזה.
את הסרט, הפקה בריטית/שוודית, ביים ביורן רונג על פי ספרה של מג ווליצר, וכנראה שלעולם לא היינו שומעים עליו אילולא הייתה מככבת בו שחקנית שהעולם מאמין שמגיע לה כבר אוסקר. שזה בסדר, ככה הדברים עובדים. טבע החיה, כמו שאומרים.

הבחירה שלי: קולמן – "המועדפת"
ההימור הנכון לרגע זה: קלוז – "האישה"

היעדרויות מצערות (קחו נשימה): אמילי בלאנט – "מרי פופינס חוזרת", טוני קולט – "תורשתי", אלזי פישר – "כיתה ח'", קת'רין האן – "חיים פרטיים", יוהאנה קוליג – "אהבה בימים קרים", רייצ'ל מקאדמס – "לילה בטירוף", אווה מלאנדר – "גבול", קלואי גרייס מורץ – "החינוך הרע של קמרון פוסט", שרליז ת'רון – "ואז הגיע טלי", אמה תומפסון – "טובת הילד"