• סרטים חדשים: ״מי שעומד מאחורי...״
  • ״מפעל אמריקני״, סקירת נטפליקס תיעודית
  • מי שעומד מאחורי
  • הסיפור של אולפן הקולנוע ״הנד מייד״, שהוקם בטעות
  • ״השיר של רוז״, סקירה חצויה
  • ״ילדים טובים״, סקירה
  • פרזיטים
  • ״היו זמנים בהוליווד״, סקירה
  • מבט מחודש בסרטי האחים כהן: ״יהודי טוב״
  • The Art of Self Defense :מחכים לתרגום
  • טוויסט בעלילה: וידוי של אדם שלא חושש מספוילרים
  • מידסומר
  • ״סיפורים מפחידים שמספרים בחשיכה״, סקירה
  • הכירו את
  • המלצות סינמטקים: מהדורת אוגוסט 2019

"אהבה בימים קרים", סקירה

12 בינואר 2019 מאת לירון סיני

אין לי פוסטרים של כרזות קולנוע על קירות הבית. סיבה אחת היא הקושי לבחור, כמובן, והסיבה השנייה היא שחלק גדול מהכרזות יהיו תמונה מהסרט, לרוב של אנשים בשר ודם שיעטרו את החלל. קשה לי לנתק את השחקניות והשחקנים מהדמות ומהביטוי האסתטי והאמנותי שלה. תמונה כזו עבורי מרגישה קרובה מדי להכנסה של מישהו שלא באמת קשור אליי, אליי הביתה. אני צריכה הזרה כדי שלא ארגיש שאני שוגה בהערצה. לא שיש בכך טעם לפגם, חלילה, זה פשוט פחות עובד עבורי בימים אלו. אני שוקלת ברצינות לשנות את הגישה כמה שבועות, מאז שחילקו את כרזות "אהבה בימים קרים" (Cold War) בסיום ההקרנה.

בנו לקראתו תילי תילים של ציפיות. פאבל פאבליקובסקי ביים וכתב את התסריט – יחד עם ינוש גולוואקי ופיוטר בורקובסקי – וגם קטף את פרס הבימוי בקאן. הוא נוקט כאן שוב בצילום שחור-לבן ובהגשה על מסך "ריבועי", ביחס 3:4, שיותר קרוב לריבוע מהמסך הרחב לו התרגלנו, כמו ב"אידה" עטור השבחים והאוסקר, שוב עם צילום של לוקאס זאל. התסריט נכתב במידת מה בהשראת סיפור האהבה של הוריו, ותוך פחות משעה וחצי הוא מתקדם, מתפתח, נפרם, נקטע ומתחבר שוב בדילוגים דרך כמה עשורים.

העלילה חוצה מדינות ולא רק שנים, ומתחוללת ברחבי אירופה, בזמן שזו מנסה לאחות את שברי מלחמת העולם השנייה, כאשר במדינות כמו פולין השבר נתפר ביד גסה על ידי עליית הקומוניזם, בזמן שפריז שבצרפת מייצגת את ההפך הגמור לכאורה, בוהמה חופשיה ובית לפליטים ומקומיים שמחפשים מקום לאמנות ואהבה חופשית. ההתרחשויות הפוליטיות חשובות כאן, כאשר הן משמשות לרקע שמניע, מפריע, מפגיש ומפריד בין ויקטור (תומאש קוט), מלחין שמרכיב להקת בידור בפולין, לבין זולה (יואנה קוליג), צעירה כפרית שנבחנת ללהקה ומתקבלת בגלל כישורי השירה שלה, אבל גם לא מעט בזכות היכולת שלה לייצר עניין סביבה.

מה שמתחיל כמו סיפור בנאלי על גבר בעמדת כוח שלא מסוגל שלא לעשות מהלך מול אישה צעירה ממנו שנמצאת בעמדת נחיתות מולו מבחינת מעמד, עבודה ומה לא, מתגלה בהדרגה כפרשנות יותר מעניינת על יחסי הכוחות והמשיכה. כמו השירים העממיים מהכפרים שוויקטור מקליט בתחילת הסרט כדי לעבד אותם, לרסן, לאפק ולהפוך למנה ראויה להגשה לבכירי פולין, גם זולה נמצאת בסכנה תמידית של ניצול. בניגוד למלודיות שמלוות את הסרט, שום שמלה מתנופפת או צעד מחול מחונך לא יוכלו לאלף אותה.

זולה נחושה בדעתה לעשות מה שהיא יכולה עם הכלים שיש לה: מראה טוב, קול נהדר וציניות כדי לשרוד ולהתקדם בתוך מערכת שרואה בה בובה יפה בשירות הלהקה, המדינה, גברים שונים שמנהלים אותה או רוצים אותה, הבנתם את הרעיון. לאורך הסרט היא עושה את הכי טוב שהיא יודעת ויכולה כדי להמשיך. מה שהיא כנראה לא לקחה בחשבון, הוא שוויקטור באמת ימצא חן בעיניה. וכאן הכל מתחיל לקרות, אבל הכל גם מתחיל להשתבש.

הסרט מתחיל קודם כל בשירה, מפגיש אותנו עם ויקטור ורק אחר כך מגיע אל זולה ואל החיבור הבלתי נמנע ביניהם. שלושת אלו שזורים אחד בשנייה ובשלישי, כשהמוזיקה מחליפה ז'אנרים בהתאם לאזור הגיאוגרפי ולתקופה בה הזוג נמצא, עוברת עיבודים, מחליפה שפה, שוברת מקצבים בג'אז ואז משתנה בהתאם להנחיות של במאי סרטים, חוזרת לשירי עם ולספקטקלים בידוריים מזויפים וריקים. לכל אורך הסרט היא לא מפסיקה להיות מחוברת למה שעובר על ויקטור וזולה, יחד ולחוד.

ויקטור שנמצא בעמדת כוח מאוד ברורה כמו שציינתי מול זולה כשהם נפגשים לראשונה, עובר תהליך בו הוא מחליט על אלו פריבילגיות יסכים לוותר למען אפשרות של חופש, אבל יותר מכך – למען האפשרות לחוות עוד רגע עם זולה. ככל שכוחו של הקומוניזם גובר ומה שנדמה כאיחוי הופך לשיסוע מתגבר והולך, הקשר בין השניים הולך והופך סוער וקשה יותר. הוא קשה לא רק כי משהו שם מתנגש ללא הרף, בין שניהם, אלא כי הוא מתנהל במקוטע, בהיחטף, במרוצת שנים.

הם גונבים רגעי תשוקה אסורים יחד בלהקה, וממשיכים להתגנב גם כשהסכנה גוברת וגם כשהוא במדינה אחת והיא במדינה אחרת. אט אט במהלך הסרט יחסי הכוחות ביניהם נעים ונדים, מתהפכים לא לטובת אף אחד ואף אחת, כי אם יש משהו אחד שהסרט מבהיר הוא שאנשים כמותם לא מנצחים, לא בעשורים בהם הוא מתרחש. אבל יש בסרט עוד משהו, הוא לא מציג רק משל פשטני על התפרקות של ערכים אל מול הקומוניזם. הוא גם לא מדבר רק על נשיות מול גבריות, ועל כוח הרסני שפוגע בשניהם.

המשל והביקורת לא היו עוברים אם סיפור האהבה לא היה עובד. זולה ו-ויקטור הופכים בהדרגה מארכטיפים של דמויות קלאסיות של גבר ואישה במלודרמה רומנטית – היא צעירה ופוחזת ומאני-פיקסית, הוא מבוגר וסמכותי שנשבה בקסמיה וכן הלאה, לדמויות שמשפיעות האחת על השני והאחד על השנייה בצורה הדדית, מקריבות קורבנות ודבקות באידיאל הרגשי הזוגי שלהן גם כשהמחיר כבד מנשוא. זה סיפור אהבה שיכול בקלות להיות דביק להחריד ורומנטי עד בחילה אבל האופן שבו הוא מוגש עובד, גורם לזולה וויקטור להיות אמינים למרות שהסיפור שלהם בלתי ייאמן, ולכן הוא מצליח להיות מסקרן, מושך ומטלטל.

הם זוג שמה שקורה לו הוא "רע לתפארת", אבל בניגוד למילות השיר של אלכסנדר פן שמספק את סוכנות הפעולה רק לצד אלים אחד, כאן פאר הייאוש שייך לשניהם באותה מידה. מנגנוני הדיכוי פוגעים בשניהם, גם אם ברור שזולה מקבלת יחס כאישה וויקטור כגבר. לאורך הסרט אי אפשר שלא גם לתהות מה היה קורה לשני אלו אם היו נפגשים בנסיבות אחרות, במקום שאינו שבור ונתון לשררה. התסריט והשתלשלות העניינים בנויים כך שאי אפשר כמעט שלתאר כזה תרחיש. זה סרט על אהבה שנולדת מתוך מצב בלתי אפשרי, ומתנהלת בהתאם.

כן אסייג לרגע ואגיד שלא מדובר בסרט מושלם (למרות שיש מי שיחלקו עליי) – הוא קשה לפרקים כי הוא יוצר בהצלחה תחושת מועקה כאשר העולם והפריים סוגרים על הגיבורים שנעים בין ניסיון לפרוץ גבולות לבין ניסיון לשמור על החוקים או לכופף אותם בדיוק מספיק כדי להמשיך ולחיות בתוך המסגרת. אפשר גם להתווכח על רמת עומקו של סיפור האהבה בכל זאת. ניתן לסכם אותו בשתי שורות וחצי במבט ראשון, אבל ככל שאני חושבת עליו יותר, יש בשתי הדמויות ובחיבור ביניהן משהו לא מרפה ולא נותן מנוח.

והתייחסות אחרונה אך הכרחית למבע – חיפוש אחר פרשנות לבחירות האסתטיות הוביל אותי לשקול התייחסות של הסרט אל עצמו כאל סרט, בפורמט עם מסך ממורכז וללא צבעים שמספק מחווה אל סרטים אילמים שהמוזיקה החיה שניגנו לצידם שיחקה תפקיד פעיל. היא עושה את זה גם כאן, ברמה כזו שאני שומרת לו מקום מעכשיו לסיכום השנה הבאה על מוזיקה, אם יהיו עוד די סרטים שיצדיקו אחד. עוד אפשרות הייתה שריבוע (או מלבן שמתקרב אליו) הוא הצורה הכי קרובה לעיגול שעדיין תאפשר לנו ליהנות ולשקוע במתרחש מבלי שתסיח את הדעת מדי, ועדיין תייצר תחושה של מעגליות וחוסר אפשרות להיחלץ, שמודגשת בסרט בדרכים נוספות. זו צורה שכולאת את הדמויות ואת הנופים, ממסגרת וממשטרת אותם, מצרה את צעדיהם. ובנוגע לפוסטר, אני עדיין שוקלת אם לתלות אותו, הוא הרי לוכד רגע מסרט שכל פריים בו נחווה כמו יצירת אמנות.

תגובות

  1. Doron הגיב:

    אז אני היחיד שחשב שהסרט מייגע מאד ?
    עוד סיפור אהבה בלתי אפשרי בין בחורה יפה מאד לבחור כריזמטי?

    אוי אוי אוי

    1. לירון סיני הגיב:

      קיוויתי שמישהו יכתוב אוי אוי אוי! לא משחרר, השיר הפולני הזה.
      התייחסתי לכך שהוא מתחיל בנאלי, ואם מבודדים את סיפור האהבה הוא לא מחדש הרבה.
      האופן שבו הוא מסופר והוויכוח שאפשר לנהל על מה שהופך אותו לבלתי אפשרי – משחרר אותו מפוטנציאל מייגע ומעלה אותו להיות משהו אחר לגמרי בעיניי. זה, והאופן שבו בנו את הדמויות כך שהן יותר מבחורה יפה ובחור כריזמטי. הם לפרקים סוג של אנטיתזה לקלישאות של סיפורי אהבה, ולפרקים נופלים באותם המקומות הרומנטיים ומתרסקים בגללם.
      אבל היי, טעם וריח וזה.

  2. גלית הגיב:

    קיויתי שאמצא פיתרון בביקורות שאקרא על הסרט, אך גם מכאן לא באה הישועה. סרט מר וקשה אבל בעיקר וזה הכי מעצבן, מופרך. לא הצלחתי להבין מה מנע מהם להיות יחד, מה הפך את הסיפור בינהם לבלתי אפשרי, הרגשתי שזה קושי לשם קושי, רומנטיקה בגרוש, הבלתי אפשרי כסימן לתשוקה האולטימטיבית, התענתי רוב הסרט ויצאתי ממנו בתחושה שהבמאי החליט לענות אותי באיצטלה של אומנות אינטלקטואלית מנופחת. סרט רע ומר ללא סיבה

    1. ספוילרים:
      מה שמונע מהם להיות ביחד זה גם הנסיבות הפוליטיות שלא מאפשרות למי שנמשך לחופש ולתרבות המערבית לחיות עם מי שמעדיפה את שפת האם שלה וגם את ההגבלות של החיים תחת משטר קפדני, שכן משטר ששולט בה היה חלק ממה שידעה לאורך כל חייה. בנוסף, החיים של שניהם ובעיקר שלה הובילו למצב פסיכולוגי שגורם לכך שהם מחפשים דברים שונים מאוד בזוגיות: הוא אוהב בצורה רומנטית ואובססיבית. היא חוותה התעללות מילדות ונכנסת פעם אחר פעם למערכות יחסים נצלניות עם גברים מבוגרים יותר המקדמים את האינטרסים שלה תמורות מין, גברים שמהדהדים את אביה שהתעלל בה מינית. היא חשבה שגם הגיבור הוא גבר כזה, אבל היא למדה שהוא באמת אוהב אותה ודואג לה ואין לה דרך להתמודד עם סוג כזה של קשר. בנוסף, למרות שהוא מעריץ אותה, הגבר כושל באבחון הצרכים שלה: הוא חושב כי היא מעוניינת בהצלחה ככוכבת, אך היא כמהה לחיים פשוטים שתמיד נמנעו ממנה, אף שהיא מכירה את הנאות חיים המודרניים (רוקדת לצלילי רוק) היא רוצה לשוב לחיים הדתיים שנמנעו ממנה בגלל אב מתעלל ומדינה שהפסיקה להיות דתית.
      אבל הסרט מציע את הדברים הללו כאופציה בלבד – לא ניתן לגעת במהות של מערכת יחסים מורכבת, אלא רק להראות תמונות קטנות שחושפת רק חלק קטן מן המצב.

      1. לירון סיני הגיב:

        והנה סגרת לי את הפינה עם ההתלבטות על איך הסרט הזה מטפל ביחסי הכוח בין גברים לנשים. הוא מציג את הטראומה שלה באמצעות ההשלכות עליה לאורך השנים. וגם, נעשה כאן חתיכת חיבור בין הפסיכולוגי לפוליטי כמו שקראת להם.
        ובאותו עניין, חושבת גם שבגלל איך שכל אחד מהם גדל ותפיסות העולם שלהם – הם לא מצליחים לראות זה בזו בני אדם שלמים ולא רק את הייצוגים שלהם. יש ביניהם פער שלא ניתן לגשר עליו, כי הסטריאוטיפים (הרומנטיקן מול האופורטוניסטית, הגבר מול האישה, הקורבן מול המקרבן) מעוורים.

      2. גלית הגיב:

        תודה עופר על הפרשנות המעניינת, לצערי לא הצלחתי להבחין בכל הדברים שתיארת תוך כדי צפייה
        אבל הם בהחלט שופכים אור מעניין על הסרט

  3. רון הגיב:

    איזו גרסה של השיר (אוי אוי אוי) הכי אהבת?

    1. לירון סיני הגיב:

      מתקשה להחליט. חושבת ש(ספוילרים)
      הגרסה שהיא מבצעת במועדון הלילה בשפת המקור, אבל עם עיבוד רך.
      היא מקפלת בפנים את ההבטחה שהייתה אמורה להתגשם עבורם בפריז, אבל הצער ניכר בכל הגייה, ומפריע ל"סיפור האהבה" להמשיך ולהתקיים.
      מצד שני ממש אהבתי גם את הביצוע בהופעה, הבומבמסטי שלכאורה לא קשור לעצב של השיר וגורם לו להרגיש מנותק מול כל הקהל הרב שבא לשמוע ולראות את הלהקה הייצוגית.

  4. ydhphoto הגיב:

    סרט מצוין, חובה לשוחרי צילום (גם סטילס) בשחור לבן.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.