21 באוגוסט 2026 מאת לירון סיני
כשהייתי בת 14 רשת הדברים שנערות ונערים אוהבים - מפוסטרים של להקות וסרטים, עטים מקושטים בצבעים זוהרים ועד פסלוני חרסינה חסרי תוחלת, או בקיצור "הפנינג" - מכרה צמידי בד עם הדפסים בכיכובן של דמויות הלוני טונס. אני די בטוחה שזה היה הגיל, כי כמה שנים אחר כך הפופולריות של צמידי בד הפכה להיות נישה צרה לפסטיבלים בלבד, וגומי מזיע עם… להמשך קריאה
8 באוגוסט 2026 מאת לירון סיני
ילדים זה מפחיד. לא יודעת אם שמתן לב. יש להם רשות להתנהל במרחב באופן שיותר דומה לכזה של בעלי חיים פחות תבוניים, או שפויים, לפחות בשנים הראשונות לחייהם. הם לא אחראים למעשיהם, בין אם מדובר בהכנסת דברים לא ראויים לפה ובליעה של סוללות או הפרשות אף, אם לא נעצור בעדם. יש להם חוסר מודעות לסכנות במרחב ברמת כבישים או גובה,… להמשך קריאה
18 ביולי 2026 מאת לירון סיני
הדיווח הזה עולה בסריטה בבוקר היום האחרון של הפסטיבל (מחר חצי יום בונוס), ואני חושבת שאני כותבת בשם כולנו שיש פה תודה גדולה. זה כבר חוזר על עצמו כי אנחנו חיים יותר משלוש שנים בתוך לימבו שכל אחד מהסרטים שכתבתי עליהם משוקף בו בצורה כזו או אחרת, כי הצפייה שלנו מושפעת ממי שאנחנו וממה שעובר עלינו. אבל כן, אני אגיד… להמשך קריאה
5 ביוני 2026 מאת לירון סיני
יש משהו מספק במיוחד בצפייה בזמן אמת ביוצר או יוצרת מתפתחים ומקבלים יותר עבודה מול עינינו. נכון, גם לצלול אל תוך יצירות עבר ראשוניות של במאיות ובמאים אהובים בדיעבד זה מרתק. למשל "אבסנטיה" של מייק פלנגן מחזיק בתוכו יסודות רזים מבחינת הביצוע אך רחבים ועמוקים מבחינת היציבות שלהם, של הכובד הרגשי שמאפיין את הסרטים והסדרות שלו מאז. בתוך יצירת אינדי… להמשך קריאה
10 במאי 2026 מאת לירון סיני
- איך אתם מוכנים לצאת למשימה כזו? - זה קל ברגע שיש לך מישהו לעשות את זה למענו. ריילנד גרייס (ריאן גוסלינג), מדען מבריק, יכול להציל את העולם. הידע שלו מספיק כדי לעצור צורת חיים חדשה מלאכול את השמש שלנו ושל עולמות נוספים. אבל הוא לא מבין את הנכונות להקרבה עצמית של הצוות שהולך לצאת למשימה. התשובה של הקפטן טומנת… להמשך קריאה
7 במרץ 2026 מאת לירון סיני
כתבתי את המדור הזה של אימה לנשמה בסוף פברואר, ימים ספורים לפני שהשמיים שוב התחילו ליפול ולהפיל עלינו, בגלל נסיבות שאין לנו שום השפעה עליהן. מה שלא צפיתי הוא שאהיה נוסטלגית אל מילות הפתיחה שלו, כי כרגע כאשר הבן הצעיר שלי אומר שהוא ייקח את מכונית הצעצוע-רובוטריק החדש שלו לגן מחר, אני צריכה להזכיר לו שמחר אין גן, אנחנו לא… להמשך קריאה
12 בפברואר 2026 מאת לירון סיני
שני סרטים התגנבו אל רשימות סיכומי השנה שלי מבלי שתכננתי שיתברגו כה גבוה. ושניהם עוד לא זכו לסקירות שלי, על אף שבי נשבעתי שזה עוד יקרה. והנה, בעודנו נושמות נשימות עמוקות בין סיכום השנה לעונות של פרסים וערימות של אימה קולנועית חדשה כבר פה, לבין זוועות ונפלאות החיים שמתדפקים על דלתותינו תדיר, אם לא עכשיו, אי מתי נדבר על העיבוד… להמשך קריאה
27 בדצמבר 2025 מאת לירון סיני
גבירותיי, רבותיי, יקיריי, הגענו. 2025 כמעט נגמרת, ורק על זה, אם קראתן כאן, או קראתם בכלל, או צפיתן, או הצלחתם לעסוק בכל דבר שהוא לא רק החרדה הקיומית והזוועות שבתוכה אנו חיות - זה הרגע למחוא קצת מחיאות כפיים. באמת. זו הייתה שנה איומה בכל כך הרבה מובנים. על אף, ואולי עם הקשר די ישיר כשחושבות על זה, שהיו בה… להמשך קריאה
14 בנובמבר 2025 מאת לירון סיני
האם דמיון בולט לסצנות ומרכיבים מסרטים אחרים מעיד על היעדר מקוריות, או על מחווה נרגשת? כשיצאתי מההקרנה של "לשחרר את השדים", שמו העברי המצמצם והמסליל לכיוון ז'אנרי אחד בלבד וחבל של "Shelby Oaks", בכורת הבימוי של היוטיובר ומבקר הקולנוע כריס סטאקמן, זה היה הדיון. מהתרשמות זריזה נחלקנו בין מי שנהנו להפליא מהסרט שמתיימר להחזיק ולעשות די הרבה בתוך מסגרת של… להמשך קריאה
31 באוקטובר 2025 מאת לירון סיני
לצד חברים עם טעם ז'אנרי דומה, כולל אור, נקלעתי לאחרונה לשאלה שתמיד משמחת אותי, ואף פעם אין לי תשובה חד משמעית לגביה: מה מגדיר סרט כאימה? איפה הגבולות והאם הם קשוחים או גמישים? מה המדדים שלנו בעצם? יש מגוון אפשרויות שעלו: הבהלות ברמה של תגובה פיזית; נושא שמעורר בנו פחד; מערך כוחות לא שוויוני ברמה שמערערת את יסודות התפיסה של… להמשך קריאה
כשהייתי בת 14 רשת הדברים שנערות ונערים אוהבים - מפוסטרים של להקות וסרטים, עטים מקושטים בצבעים זוהרים ועד פסלוני חרסינה חסרי תוחלת, או בקיצור "הפנינג" - מכרה צמידי בד עם הדפסים בכיכובן של דמויות הלוני טונס. אני די בטוחה שזה היה הגיל, כי כמה שנים אחר כך הפופולריות של צמידי בד הפכה להיות נישה צרה לפסטיבלים בלבד, וגומי מזיע עם… להמשך קריאה
ילדים זה מפחיד. לא יודעת אם שמתן לב. יש להם רשות להתנהל במרחב באופן שיותר דומה לכזה של בעלי חיים פחות תבוניים, או שפויים, לפחות בשנים הראשונות לחייהם. הם לא אחראים למעשיהם, בין אם מדובר בהכנסת דברים לא ראויים לפה ובליעה של סוללות או הפרשות אף, אם לא נעצור בעדם. יש להם חוסר מודעות לסכנות במרחב ברמת כבישים או גובה,… להמשך קריאה
הדיווח הזה עולה בסריטה בבוקר היום האחרון של הפסטיבל (מחר חצי יום בונוס), ואני חושבת שאני כותבת בשם כולנו שיש פה תודה גדולה. זה כבר חוזר על עצמו כי אנחנו חיים יותר משלוש שנים בתוך לימבו שכל אחד מהסרטים שכתבתי עליהם משוקף בו בצורה כזו או אחרת, כי הצפייה שלנו מושפעת ממי שאנחנו וממה שעובר עלינו. אבל כן, אני אגיד… להמשך קריאה
יש משהו מספק במיוחד בצפייה בזמן אמת ביוצר או יוצרת מתפתחים ומקבלים יותר עבודה מול עינינו. נכון, גם לצלול אל תוך יצירות עבר ראשוניות של במאיות ובמאים אהובים בדיעבד זה מרתק. למשל "אבסנטיה" של מייק פלנגן מחזיק בתוכו יסודות רזים מבחינת הביצוע אך רחבים ועמוקים מבחינת היציבות שלהם, של הכובד הרגשי שמאפיין את הסרטים והסדרות שלו מאז. בתוך יצירת אינדי… להמשך קריאה
- איך אתם מוכנים לצאת למשימה כזו? - זה קל ברגע שיש לך מישהו לעשות את זה למענו. ריילנד גרייס (ריאן גוסלינג), מדען מבריק, יכול להציל את העולם. הידע שלו מספיק כדי לעצור צורת חיים חדשה מלאכול את השמש שלנו ושל עולמות נוספים. אבל הוא לא מבין את הנכונות להקרבה עצמית של הצוות שהולך לצאת למשימה. התשובה של הקפטן טומנת… להמשך קריאה
כתבתי את המדור הזה של אימה לנשמה בסוף פברואר, ימים ספורים לפני שהשמיים שוב התחילו ליפול ולהפיל עלינו, בגלל נסיבות שאין לנו שום השפעה עליהן. מה שלא צפיתי הוא שאהיה נוסטלגית אל מילות הפתיחה שלו, כי כרגע כאשר הבן הצעיר שלי אומר שהוא ייקח את מכונית הצעצוע-רובוטריק החדש שלו לגן מחר, אני צריכה להזכיר לו שמחר אין גן, אנחנו לא… להמשך קריאה
שני סרטים התגנבו אל רשימות סיכומי השנה שלי מבלי שתכננתי שיתברגו כה גבוה. ושניהם עוד לא זכו לסקירות שלי, על אף שבי נשבעתי שזה עוד יקרה. והנה, בעודנו נושמות נשימות עמוקות בין סיכום השנה לעונות של פרסים וערימות של אימה קולנועית חדשה כבר פה, לבין זוועות ונפלאות החיים שמתדפקים על דלתותינו תדיר, אם לא עכשיו, אי מתי נדבר על העיבוד… להמשך קריאה
גבירותיי, רבותיי, יקיריי, הגענו. 2025 כמעט נגמרת, ורק על זה, אם קראתן כאן, או קראתם בכלל, או צפיתן, או הצלחתם לעסוק בכל דבר שהוא לא רק החרדה הקיומית והזוועות שבתוכה אנו חיות - זה הרגע למחוא קצת מחיאות כפיים. באמת. זו הייתה שנה איומה בכל כך הרבה מובנים. על אף, ואולי עם הקשר די ישיר כשחושבות על זה, שהיו בה… להמשך קריאה
האם דמיון בולט לסצנות ומרכיבים מסרטים אחרים מעיד על היעדר מקוריות, או על מחווה נרגשת? כשיצאתי מההקרנה של "לשחרר את השדים", שמו העברי המצמצם והמסליל לכיוון ז'אנרי אחד בלבד וחבל של "Shelby Oaks", בכורת הבימוי של היוטיובר ומבקר הקולנוע כריס סטאקמן, זה היה הדיון. מהתרשמות זריזה נחלקנו בין מי שנהנו להפליא מהסרט שמתיימר להחזיק ולעשות די הרבה בתוך מסגרת של… להמשך קריאה
לצד חברים עם טעם ז'אנרי דומה, כולל אור, נקלעתי לאחרונה לשאלה שתמיד משמחת אותי, ואף פעם אין לי תשובה חד משמעית לגביה: מה מגדיר סרט כאימה? איפה הגבולות והאם הם קשוחים או גמישים? מה המדדים שלנו בעצם? יש מגוון אפשרויות שעלו: הבהלות ברמה של תגובה פיזית; נושא שמעורר בנו פחד; מערך כוחות לא שוויוני ברמה שמערערת את יסודות התפיסה של… להמשך קריאה
תגובות אחרונות