8 באוקטובר 2025 מאת לירון סיני
החופש הגדול אולי נגמר, אבל השקר שהוא החזרה לשגרה, מה זה שגרה בכלל במקום בו אנו חיות, הזכיר לנו שהיי, חגי תשרי. ראש השנה וכיפור מאחורינו, נשאר רק סוכות. ובזמן שיום שנה נורא במיוחד רובץ על כולנו, וההמתנה מורטת העצבים לחדשות שאולי, רק אולי, מתישהו, יהיו קצת טובות, לא מאפשרת לנשום, אני רוצה לקוות שהילדים, למי שיש, עסוקים בלהיות ילדים.… להמשך קריאה
28 בספטמבר 2025 מאת לירון סיני
אולי יגיע בשלב כלשהו חודש שבו לא אצטרך לרסן את עצמי מלכתוב עוד הערה על כך שהאימה במציאות חיינו גורמת לסרטי האימה העגומים והאפלים ביותר להרגיש כמו הבידור שהוא "חמישה לילות אצל פרדי". אולי. בינתיים זו הזדמנות טובה להזכיר שהסרט הנ"ל, עליו כתב אור כשיצא לפני שנתיים, זמין ממש עכשיו בנטפליקס. אני מציינת אותו כי בזמן שקללת עיבודי משחקי הווידאו… להמשך קריאה
12 בספטמבר 2025 מאת לירון סיני
"בהיתם בנו כל היום, הגיעה השעה שנסתכל עליכם קצת, יש פה כמה חמודים...", ככה מכניסה דוקטור הלן האדסון (סיגורני וויבר) הערה פמיניסטית מודעת לעצמה לנו ולקהל בהרצאה שלה. היא נראית בטוחה בעצמה, עם חליפת חצאית אדומה, ג'קט וכריות כתפיים של 1995 שעוד נמצאות בקשר חברי עם שנות ה-80. הדוקטור מסבירה לקהל המרותק, על רקע מונטאז' ממקרן ההרצאה המתוחכם, שעובד יותר טוב… להמשך קריאה
21 באוגוסט 2025 מאת לירון סיני
האחים דני ומייקל פיליפו יודעים מה הם עושים. פשוט, הם קודם כל עשו סרטוני פעלולים אלימים ומצחיקים, מגוחכים במתכוון אך מופקים לעילא ביחס לתקציב הכנראה-לא-קיים שהיה להם כשהעלו את הראשונים ליוטיוב. התאומים בני ה-32 מאוסטרליה זכו לתהילה בקרב חובבי אפקטים מיוחדים וסביר להניח שגם בקרב חובבי ג'קאס, עם הערוץ "רקהרקה" אותו הפעילו עשור לפני שיצא "נגעת נרצחת" שלהם, והראה שהם… להמשך קריאה
10 באוגוסט 2025 מאת לירון סיני
באחד מהטורים האחרונים של עורך מגזין האימה פאנגוריה, כתב פיל נוביל ג'וניור כתב הגנה על ההייפ. או יותר נכון, הבהיר שההתלהבות הנרגשת היא לא באחריות האולפנים וסוללת היח"צ והשיווק שהם מפעילים כדי שיותר מאיתנו יילכו לקולנוע. אם הצליחו להלהיב אותנו על סרט, הם עשו את עבודתם נאמנה. אם הציפיות הרקיעו שחקים ואז התאכזבנו, אין לנו מה להתעצבן ש"עבדו עלינו". הוא… להמשך קריאה
2 באוגוסט 2025 מאת לירון סיני
הייתי נורא עסוקה ביוני, בדגש על המילה "נורא". בקטנה ככה, אפשר לחשוב מה כבר קרה פה בתוך הרצף הלא-נגמר, תכף שנתיים של התבוססות בחוסר התוחלת של מלחמה, ואם אמשיך לכתוב את דעותיי עליה הטקסט הזה יהפוך לארוך מדי אפילו ביחס אליי. ואז הגיע יולי וקרה דבר מופלא ושמו פסטיבל ירושלים. אותו אחד שמגיע עם דיסקליימר כי אור סיגולי הוא המנהל… להמשך קריאה
6 ביולי 2025 מאת לירון סיני
מה שלומכן? האם עשיתם משהו נחמד בשביל עצמכם לאחרונה? איך אתן מרגישות ביחס לעצמכן של לפני חודשיים, של לפני כמעט שנתיים, של לפני חמש שנים, עשור? האם אתם רוצים את אותם הדברים, האם אותם הרגשות מפעילים אתכן? האם נשארתם אותו הדבר, האם אתן שונות בתכלית? מה חשוב לכם ממש עכשיו? למה אתן מתגעגעות? את מי אתם אוהבים? למה מבול השאלות… להמשך קריאה
8 ביוני 2025 מאת לירון סיני
חבר טוב ראה רק אחד מסרטי ג'ון וויק, בקושי. "יש שם משהו עם כלב, לא? אבל זה הכל תירוץ כדי להראות אקשן, אין שם סיפור". השלכתי את כוס הקפה שלי ויצאתי עליו בשצף קצף, להגן על הסיפור של ג'ון וויק. כלומר, הנחתי את הכוס לאט ובזהירות שלא תשפריץ ואמרתי באופן מסויג שזה נכון, סצנות האקשן רוויות האלימות היצירתית ומהפכת הקרביים… להמשך קריאה
3 ביוני 2025 מאת לירון סיני
מאי נגמר ועוד רגע יהיה ממש חם וגם חודש הגאווה, אבל לפני כן - סיימנו את "חודש המודעות לזומבים", שהיה מאופיין בצעדות של אנשים שנראים כמו מתים מהלכים ברחבי העולם, פעם גם אצלנו, לפני שהחיים שלנו כאן הפכו למשהו שמייצר פחות חגיגות אל-מתים ויותר טורי דעה על איך החיים כאן הם אפוקליפסה מתמשכת. ובכל זאת, אם תרצו להסתובב באווירה של מתים… להמשך קריאה
2 ביוני 2025 מאת לירון סיני
לסטפני (קייטלין סנטה חואנה) יש סיוטים. היא בקולג', תלמידה מצטיינת, עד שהסיוטים החלו לשבש את שגרת יומה מעבר לעייפות הנגררת. זה ברמה שהם מתרחשים גם באמצע היום, גם באמצע שיעור, כשהיא מתעוררת בזעקות מחרידות ומביכות. אם היא לא תתאפס על עצמה ונניח תקבל עזרה, ומהר, היא עלולה להפסיד את המלגה שלה, וכל מסלול ההצלחה עליו התקדמה באופן נינוח עד כה… להמשך קריאה
החופש הגדול אולי נגמר, אבל השקר שהוא החזרה לשגרה, מה זה שגרה בכלל במקום בו אנו חיות, הזכיר לנו שהיי, חגי תשרי. ראש השנה וכיפור מאחורינו, נשאר רק סוכות. ובזמן שיום שנה נורא במיוחד רובץ על כולנו, וההמתנה מורטת העצבים לחדשות שאולי, רק אולי, מתישהו, יהיו קצת טובות, לא מאפשרת לנשום, אני רוצה לקוות שהילדים, למי שיש, עסוקים בלהיות ילדים.… להמשך קריאה
אולי יגיע בשלב כלשהו חודש שבו לא אצטרך לרסן את עצמי מלכתוב עוד הערה על כך שהאימה במציאות חיינו גורמת לסרטי האימה העגומים והאפלים ביותר להרגיש כמו הבידור שהוא "חמישה לילות אצל פרדי". אולי. בינתיים זו הזדמנות טובה להזכיר שהסרט הנ"ל, עליו כתב אור כשיצא לפני שנתיים, זמין ממש עכשיו בנטפליקס. אני מציינת אותו כי בזמן שקללת עיבודי משחקי הווידאו… 
"בהיתם בנו כל היום, הגיעה השעה שנסתכל עליכם קצת, יש פה כמה חמודים...", ככה מכניסה דוקטור הלן האדסון (סיגורני וויבר) הערה פמיניסטית מודעת לעצמה לנו ולקהל בהרצאה שלה. היא נראית בטוחה בעצמה, עם חליפת חצאית אדומה, ג'קט וכריות כתפיים של 1995 שעוד נמצאות בקשר חברי עם שנות ה-80. הדוקטור מסבירה לקהל המרותק, על רקע מונטאז' ממקרן ההרצאה המתוחכם, שעובד יותר טוב… 
האחים דני ומייקל פיליפו יודעים מה הם עושים. פשוט, הם קודם כל עשו סרטוני פעלולים אלימים ומצחיקים, מגוחכים במתכוון אך מופקים לעילא ביחס לתקציב הכנראה-לא-קיים שהיה להם כשהעלו את הראשונים ליוטיוב. התאומים בני ה-32 מאוסטרליה זכו לתהילה בקרב חובבי אפקטים מיוחדים וסביר להניח שגם בקרב חובבי ג'קאס, עם הערוץ "רקהרקה" אותו הפעילו עשור לפני שיצא "נגעת נרצחת" שלהם, והראה שהם… 
באחד מהטורים האחרונים של עורך מגזין האימה פאנגוריה, כתב פיל נוביל ג'וניור כתב הגנה על ההייפ. או יותר נכון, הבהיר שההתלהבות הנרגשת היא לא באחריות האולפנים וסוללת היח"צ והשיווק שהם מפעילים כדי שיותר מאיתנו יילכו לקולנוע. אם הצליחו להלהיב אותנו על סרט, הם עשו את עבודתם נאמנה. אם הציפיות הרקיעו שחקים ואז התאכזבנו, אין לנו מה להתעצבן ש"עבדו עלינו". הוא… 
הייתי נורא עסוקה ביוני, בדגש על המילה "נורא". בקטנה ככה, אפשר לחשוב מה כבר קרה פה בתוך הרצף הלא-נגמר, תכף שנתיים של התבוססות בחוסר התוחלת של מלחמה, ואם אמשיך לכתוב את דעותיי עליה הטקסט הזה יהפוך לארוך מדי אפילו ביחס אליי. ואז הגיע יולי וקרה דבר מופלא ושמו פסטיבל ירושלים. אותו אחד שמגיע עם דיסקליימר כי אור סיגולי הוא המנהל… 
מה שלומכן? האם עשיתם משהו נחמד בשביל עצמכם לאחרונה? איך אתן מרגישות ביחס לעצמכן של לפני חודשיים, של לפני כמעט שנתיים, של לפני חמש שנים, עשור? האם אתם רוצים את אותם הדברים, האם אותם הרגשות מפעילים אתכן? האם נשארתם אותו הדבר, האם אתן שונות בתכלית? מה חשוב לכם ממש עכשיו? למה אתן מתגעגעות? את מי אתם אוהבים? למה מבול השאלות… 
חבר טוב ראה רק אחד מסרטי ג'ון וויק, בקושי. "יש שם משהו עם כלב, לא? אבל זה הכל תירוץ כדי להראות אקשן, אין שם סיפור". השלכתי את כוס הקפה שלי ויצאתי עליו בשצף קצף, להגן על הסיפור של ג'ון וויק. כלומר, הנחתי את הכוס לאט ובזהירות שלא תשפריץ ואמרתי באופן מסויג שזה נכון, סצנות האקשן רוויות האלימות היצירתית ומהפכת הקרביים… 
מאי נגמר ועוד רגע יהיה ממש חם וגם חודש הגאווה, אבל לפני כן - סיימנו את "חודש המודעות לזומבים", שהיה מאופיין בצעדות של אנשים שנראים כמו מתים מהלכים ברחבי העולם, פעם גם אצלנו, לפני שהחיים שלנו כאן הפכו למשהו שמייצר פחות חגיגות אל-מתים ויותר טורי דעה על איך החיים כאן הם אפוקליפסה מתמשכת. ובכל זאת, אם תרצו להסתובב באווירה של מתים… 
לסטפני (קייטלין סנטה חואנה) יש סיוטים. היא בקולג', תלמידה מצטיינת, עד שהסיוטים החלו לשבש את שגרת יומה מעבר לעייפות הנגררת. זה ברמה שהם מתרחשים גם באמצע היום, גם באמצע שיעור, כשהיא מתעוררת בזעקות מחרידות ומביכות. אם היא לא תתאפס על עצמה ונניח תקבל עזרה, ומהר, היא עלולה להפסיד את המלגה שלה, וכל מסלול ההצלחה עליו התקדמה באופן נינוח עד כה…
תגובות אחרונות