אוסקר 2017/18: כל המתמודדים לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

אנחנו נמצאים יום אחר הדד-ליין להגשת סרטים לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, אחד המרוצים מהעניינים והמתסכלים ביותר בכל שנה, ועל כן חוזרים לפוסט המסורתי הסוקר את כל טריליון הסרטים שמוגשים מכל קצוות תבל. נכון לעכשיו הוגש מספר שיא של סרטים, עם 92 מהם (!), כולל כמה מדינות שהגישו לראשונה כמו האיטי, מוזמביק, לאוס ושכנתנו סוריה.
ישראל, כפי שאתם בהחלט זוכרים, מיוצגת השנה על ידי "פוקסטרוט", זוכה אריה הכסף של שמוליק מעוז (התמונה הראשית של הפוסט לקוחה ממנו, וצולמה על ידי זוכה שלושת האופירים, האדמו"ר גיורא ביח).

השנה יצא שמספר די מדהים של 22 סרטים מתוך הנציגויות השונות נצפו על ידינו, ועל כן תוכלו למצוא לינקים לאלו שכבר הספקנו לכתוב עליהם משובצים בפירוט הסרטים עצמם. כדי להקל עליכם, חילקתי את הרשימה הארוכה לשניים: הראשונה היא הסרטים שאני או מישהו מחברי לבלוג ראה, והשנייה היא של השאר. נחשו איזה חלק יותר משעשע.
כהרגלי, בסוף הפירוט, אשים את המוניטין המעורער שלי שוב למבחן, ואהמר מהם תשעת הסרטים שכנראה יעלו לשלב הבא.

דבר אחרון, קחו בחשבון שהרשימה הזו כנראה תשתנה מעט בימים הקרובים. מדינות שטרם פרסמו את סרטיהם יצטרפו לרשימות, חלק יוחלפו וחלק ייפסלו. אני אעדכן כשהדברים האלו יקרו.

אלו רשימות המתמודדים של שנים עברו: 2011, 2013, 2014, 2015 ו-2016.

המתמודדים לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה לאוסקר ה-90,
שראינו או כתבנו עליהם

איטליה – "הנער מצ'אמברה" (A Ciambra)
אני לא לגמרי יודע מה היה מצב הקולנוע האיטלקי בשנת 2017, אבל אני חייב להודות שהרמתי גבה כאשר צפיתי בנציגות שלהם, עליה אורון הרחיב בפוסט ההמלצות שלנו בפסטיבל חיפה. אולי זה שמו של מרטין סקורסזי שקשור להפקה, או אולי היות הבמאי ג'ונאס קרפיניאנו איטלקי וגם אמריקאי, אבל על אף אלו הבחירה האיטלקית נראית לי מוזרה במיוחד, בעיקר מכיוון שזהו סרט כל כך חסר ייחוד, כל כך שכיח בנוף הקטגוריה הזו, שאני חושש שאיטליה, עדיין שיאנית הזכיות של האוסקר, תישאר בחוץ השנה.
זוהי דרמת התבגרות ריאליסטית במרכזה נער צעיר, ילד אפילו, בשם פיו, החי בקהילת צוענים. כאשר אחיו הגדול ואביו נעצרים, פיו מחליט להמשיך את דרכם ולהפוך בעצמו לפורץ מצליח. זה כמובן לא כל כך מסתדר לו, כי הוא ילד והכל. קשה לומר ש"הנער מצ'אמברה" הוא סרט רע, הוא פשוט משהו שראינו כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות, ולא רק שהוא לא מביא חוויה חדשה או מעניינת, באיזשהו הוא נראה כמו המילון השלם לקלישאות סרטי ההתבגרות באיזורים נחשלים, כולל הביקור אצל הזונה, התמודדות עם פוביה (במקרה הזה – נסיעה ברכבת), מות הסבא, ההסתבכות שגדולה עליו בכמה מידות, המצלמה הרועדת וחצי השעה המיותרת.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נראה לי חלש במיוחד.

אסטוניה – "נובמבר" (November)
על הסרט הזה שמעתי לראשונה בפודקאסט האימה Shock Waves, אז מבחינתי הוא כבר מסומן כאחד המסקרנים ביותר של התחרות, אם כי החוויות של אורון שראה אותו בטרייבקה היו מסוייגות למדי. מדובר בסרט פנטזיה אפל המצולם בשחור-לבן (שזכה בפרס הצילום בטרייבקה) המתרחש בעולם הפולקלור האוסטרי, מלא מכשפות, אנשי זאב וערפדים. הטריילר קצת מזכיר את הוייב של "המכשפה", וזה לכל הפחות מרהיב. את הסרט ביים ריינר סארנט.
אסטוניה הייתה מעומדת פעם אחת, עם "מנדרינות" ב-2014.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: מתי בפעם האחרונה סרט עם אנשי זאב היה מועמד לאוסקר?

ארגנטינה – "סאמה" (Zama)
על סרטה החדש של הבמאית לוקרסיה מרטל, שנשלח לייצג את ארגנטינה, תוכלו לקרוא בסיקור הראשון של עופר מפסטיבל ונציה 2017. נשמע שמדובר באחד הסרטים המומלצים לצפייה של השנה האחרונה, ובית ישראל יוכל לתפוס אותו במהלך פסטיבל חיפה. מעבר לשני אלו, הסרט הוקרן גם בטורונטו ובוסאן.
מבוסס על ספרו של אנטוניו די בנדטו מ-1956, הסרט מביא את סיפורו של דון דייגו דה סאמה (דניאל חימנז קאצ'ו), שכנראה היה איש שראוי שיעשו עליו ספרים וסרטים.
ארגנטינה זכתה פעמיים בעבר עם "הגרסה הרשמית" ו"הסוד שבעיניים". מועמדותה האחרונה הייתה בזכות "סיפורים פרועים" שהיה ללהיט גדול גם בארץ.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נשמע כמו סרט מורכב מדי בשביל טעם האקדמיה.

בולגריה – "יוקרה" (Glory)
הנציגות הבולגרית היא מין סיפור מוסר מודרני, שעלילתו קצת מזכירה את סרטיו של פרנק קפרה, אם כי עופר – שראה את הסרט לקראת הקרנות בפסטיבל חיפה 2016 – דווקא מצא בו דמיון לעבודותיו של אפרים קישון: עובד תחנת רכבת מוצא סכום כסף עצום שנשכח או נעזב, ומחליט להודיע על כך לרשויות במקום לשמור את הכסף לעצמו. אשת יחסי הציבור של חברת הרכבות, מחליטה למנף את הסיפור הזה כדי להסיט את תשומת הלב מפרשיית שוחד שמטילה צל על החברה, ועל ידי כך מטלטלת את חייו של הגיבור ההגון.
את הסרט ביימו קריסטינה גרוזבה ופיטר ולצ'נוב, והוא, מסתבר, חלק בשני בטרילוגיה שלהם הקרויה "טרילוגיית גזרי העיתון", שחלקו הראשון היה "הלקח" מ-2014. "יוקרה" הוקרן בעשרות פסטיבלים כמו ונקובר, בוסאן, שיקאגו, טוקיו, פאלם ספרינגס ולוקרנו, שם זכה בפרס מיוחד במסגרת דון קישוט לקולנוע חדש.
בולגריה טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: יכול להיות בהחלט.

גרמניה – "משום מקום" (In the Fade)
את השם העברי שנכתב פה בכותרת נתן אורון בסריטה, כשכתב על הסרט הזה בסיכום דיווחי פסטיבל קאן שלו לאחר שזכה בפרס השחקנית הטובה ביותר של אותה שנה, לדיאן קרוגר, מהנפלאות שבנשות תבל ("ממזרים חסרי כבוד"). קרוגר מגלמת אישה שמאבדת את משפחתה בפיגוע, ומנסה לשכנע את הרשויות שמדובר בטרור לאומני, ולא פלילי כפי שנחשד בעקבות עיסוקיו של בעלה הפושע. את הסרט ביים אחד הבמאים הגרמנים החדשים האהודים ביותר, פאטי אקין, שפרץ לחיינו בסערה עם "עם הראש בקיר" ו"סול קיטצ'ן", אבל סרטיו האחרונים לא זכו לחיבוק חם מדי. זאת הפעם הראשונה שהוא נשלח לייצג את גרמניה באוסקר.
בשנה שעברה גרמניה הייתה מועמדת עם אהוב המבקרים "טוני ארדמן" (עד היום לא הבנתי איך הראף-קאט הזה קיבל כל כך הרבה שבחים), וסימנה את מועמדותה ה-19 לאוסקר, אם מחברים גם את ימיה כמדינה מפולגת למזרח ומערב. זכיותיה עד כה כללו את "תוף הפח", "אי שם באפריקה" ו"חיים של אחרים".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: בהחלט ובהחלט.

נציג גרמניה – In the Fade

הודו – "ניוטון" (Newton)
בחרו ההודים לשלוח קומדיה סאטירית מטעמם לאוסקר. זהו סרטו השני של אמית מסורקר, והוא עבר כבר בפסטיבלי ברלין, טרייבקה ואפילו ירושלים, שם כתב עליו עופר המלצה מסויגת למדי.
הודו הייתה מועמדת שלוש פעמים לאוסקר, האחרונה שבהן ב-2001, אך טרם זכתה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא בשמיים.

טוניסיה – "האחרון מאתנו" (The Last of Us)
יש דברים שממשיכים להדהים אותי. למשל, סרט מטוניסיה שנשלח לייצג את המדינה באוסקר, שעמוד הויקיפדיה שלו כולל משהו משפט ורבע, שבדף ה-IMDB שלו אין לו בכלל תקציר, אבל אז כשבכל זאת מתעקשים למצוא עליו מידע אמין, מגלים שבכלל לא צריך לחפש יותר מדי רחוק, ועופר כבר כתב עליו בבלוג, מנצח את שני האתרים הכי גדולים לאינפורמציה על הקולנוע.
אז על פי עופר, מדובר בסרט מסע והישרדות נטול דיאלוגים לחלוטין, שגם שווה את הצפייה בו. הבמאי הוא עלא אדין סלים. זהו נסיונה הרביעי של טוניסיה באוסקר מאז 1995.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: גורנישט.

ישראל – "פוקסטרוט"
סרטו הקודם של שמוליק מעוז, "לבנון", זכה בפרס אריה הזהב בוונציה 2009 (העיטור הגבוהה ביותר אליו הגיע סרט ישראלי אי פעם) אך הפסיד את האופיר ל"עג'מי", שנשלח במקומו ואפילו קיבל מועמדות. הפעם, אחרי פרס אריה הכסף בוונציה והתעניינות בינלאומית, בחרה בו האקדמיה כסרט הטוב ביותר של השנה וכנציג מדינתו מולדתנו כל עוד בלבב פנימה לאוסקר של ההוליוודיים.
הסרט מספר, כפי שאתם ודאי יודעים, על משפחה ישראלית והשפעת הצבא על גבריה בשתי חזיתות שונות: דירה תל אביבית בה חיים זוג ההורים, ומחסום צבאי באמצע שום מקום פוטוגני להפליא. ליאור אשכנזי, שרה אדלר, יונתן שיראי ושירה האס מגלמים את בני המשפחה. גיורא ביח צילם, ערד שאואט עיצב, גיא נמש ואריק להב ליבוביץ' ערכו. עופר כתב על הסרט בפסטיבל ונציה, אני ניסיתי להתנסח לגביו בכלכליסט.
ישראל הייתה מועמדת עד כה עשר פעמים, ואת כולם הפסידה מה שהופך אותה ללוזרית הגדולה ביותר של האוסקרים נכון לרגע זה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא הייתי אופטימי ככה מאז "הערת שוליים".

לבנון – "העלבון" (The Insult)
מה שמוזר בכל הסיפור הזה, הוא ש"העלבון" הוכרז כנציג לבנון במהלך פסטיבל ונציה, שם הוקרן. עם זאת, כשהבמאי זיאד דוארי חזר למולדתו לאחר שהסרט זכה בפרס השחקן הטוב ביותר (קאמל אל באשה), הוא נעצר על ידי רשויות המדינה מכיוון שאת סרטו הקודם צילם בישראל, והואשם בשיתוף פעולה עם האויב או משהו כזה שמשטרים אפלים עושים. עם זאת, נכון לרגע זה הוא עדיין רשום כנציג מדינתו. בכל מקרה, תכירו שעל אף החיבה הרבה שקיבל הסרט, עופר צפה בו בוונציה והיה מעט מסויג ממנו. וזה מה שחשוב.
לבנון מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: פרובוקציות זה תמיד טוב.

ליטא – "כפור" (Frost)
הישר ממסגרת שבועיים של במאים בפסטיבל קאן, מגיעה הדרמה הריאליסטית של שארונס ברטס, "כפור", ובה בחור צעיר ובת זוגו מנסים להביא משאית מלאה ציוד הומניטרי לאיזורים מוכי מלחמה באוקראינה, ופוגשים בדרך שלל אנשים ביניהם ונסה פארדי. שזה כבר שווה הכל. זו הפעם הראשונה בה ליטא שולחת סרט של ברטס, למרות שמדובר באחד הבמאים הפוריים והמוכרים ביותר שלה, כזה שסרטיו הוקרנו בכל שלושת הפסטיבל הגדולים וגם היה מועמד בעבר לפרס הקולנוע האירופאי. הסרט יוקרן בפסטיבל חיפה, ועופר כתב עליו בפוסט ההמלצות המקדים שלנו.
זהו ניסיונה העשירי של ליטא באוסקר, עד כה ללא תוצאות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא הפעם.

מקסיקו – "סערה" (Tempestad)
מקסיקו בחרה בסרט תיעודי השנה, שהוקרן בפסטיבל חיפה הקודם ועופר אפילו הגדיל וצפה בו לקראת פוסט ההמלצות שלו. זהו סיפורן של שתי נשים, אחת שנשלחה לכלא על לא עוול בכפה, והשנייה שבתה נחטפה והיא נאלצת לנסות למצוא אותה לבד. סרטה של טטיאנה הואסו היה מועמד לפרסי איגוד הצלמים האמריקאי, זכה בשלושה פרסי הקולנוע המקסיקני (בימוי, סרט תיעודי באורך מלא, וסאונד), זכה בפרס מרכזי בפסטיבל קאמראימג', שהוא אחד מאירועי צילום הקולנוע החשובים בעולם, וזה עוד בלי להזכיר את סיבוב הפסטיבלים המטורף שלו שהתחיל בברלין והמשיך לרוב הגלובוס.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נשמע כמו סרט מאתגר מדי לאקדמיה.

נפאל – "שמש לבנה" (White Sun)
סרטו השני של דיפאק ראונייאר נשלח לאוסקר לאחר נוכחות פסטיבלית די מרשימה, שכוללת את פאלם ספרינגס (שם זכה בפרס חבר השופטים במסגרת אופקים חדשים), טורונטו, רוטרדם, סינגפור ו-ונציה. זהו סיפור על משפחה שנקרעת בעקבות ההתנגשויות האלימות של המדינה, ומנסה להתאחד. הפקה משותפת לקאטר, הולנד, וארה"ב (השחקן דני גלובר חתום כאחד המפיקים האחראים). עופר צפה בסרט בפסטיבל ונציה.
נפאל הייתה מועמדת פעם אחת עם "קראוון" בשנת 1999, ומאז ניסתה לחזור על ההישג שבע פעמים ללא הצלחה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אם להאמין להוליווד ריפורטר, לא רע בכלל.

נציג נפאל – White Sun

סלובקיה – "הקו" (The Line)
על הסרט הזה כתבתי בפוסט ההמלצות שלנו לפסטיבל חיפה הקרוב, והייתה זו המלצה חמה במיוחד. הוא בעיקר מאוד מרשים ויזואלית, ועל אף שהוא מועד לקלישאות ובהחלט יכל להשתפר עם הידוק מסוים, הוא אחד הסרטים האהובים עלי מהשנה האחרונה, ובטח אחד היפים ויזואלית. במרכז העלילה נמצא אדם, ראש ארגון פשע סלובקי, שמתמודד עם הברחות מהגרים, מאפיונרים מרושעים וחתונת בתו. הבמאי פיטר בבז'אק זכה עליו בפרס הבימוי של פסטיבל קארלובי-וארי.
סלובקיה לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אני בוודאי אחזיק אצבעות, אבל קשה לי להאמין שזה יקרה.

ספרד – "קיץ 1993" (Summer 1993)
התקציר של הסרט האוטוביוגרפי הזה מתחיל במשפט "לאחר שהוריה מתים מאיידס…" ושם הפסקתי לקרוא והלכתי לבכות מראש, כדי לשמור זמן לאחר כך. מזל שעופר כבר כתב עליו לסריטה בשלב ההכנות לפסטיבל ירושלים האחרון. זהו סרטה של קרלה סימון, שהוקרן בפסטיבל ברלין שם זכה בפרס סרט הביכורים ובעוד משהו לא מאוד חשוב.
ספרד לא הייתה מועמדת מאז זכייתה ב-2004 ("הים שבפנים"). בסך הכל צברה ארבע זכיות ו-15 מועמדויות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אם "חולייטה" לא הצליח…

עירק – "הרוח האפלה" (The Dark Wind)
בשנתיים האחרונות הנציגויות העיראקיות היו, בעיני, מהמוצלחות שהספקתי לתפוס מרשימת המתמודדים. שני הסרטים האחרונים, "זיכרונות על אבן" ו"אל קלאסיקו", גם הוקרנו בפסטיבל חיפה ושניהם מומלצים. את הבמאי של האחרון גם ראיינתי כאשר הגיע לפסטיבל.
הנציג השנתי מגיע מאת הבמאי הכורדי חוסיין חאסאן, והוא מספר על זוג בכפר עיראקי שעומד להתחתן, אבל התוכניות מופרעות על ידי דאע"ש, שמפצלים ביניהם ושולחים את הגבר למסע חיפושים, שגם בסופו לא בטוח שהכל יהיה בסדר. מסתבר שהסרט יצר אי אילו פרובוקציות, עליהן כתב עופר בסקירתו כחלק מפסטיבל מנהיים-היידלברג, מכיוון שהקהל העירקי עדיין לא לגמרי החלים מהמאורעות הקשים, והסיפור הזה היה קצת יותר מדי בשבילם.
עירק טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא אופטימי.

צ'כיה – "אמא קרח" (Ice Mother)
את הסרט הזה הספיק אורון לראות בפסטיבל טרייבקה, אבל ממש לא מצא מילים חמות בשבילו על אף שזכה בפרס התסריט. הנציגות הצ'כית היא דרמה משפחתית במרכזה האם, האנה, בת ה-67 (זוזנה קורנרובה). הסרט בוים על ידי בוהדן סלמאה והוקרן גם בקארלובי וארי. תוכלו לתפוס אותו גם בפסטיבל חיפה.
צ'כיה זכתה בעבר בזכות "קוליה" והייתה מועמדת לאוסקר פעמיים נוספות, האחרונה שבהן ב-2003.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא.

צרפת – "120 פעימות לב בדקה" (120 BPM)
על נציג צרפת תוכלו לקרוא בפירוט מדיווחו של אורון מהריביירה. זהו סרטו של הבמאי, התסריטאי והעורך רובין קמפיו (שעבד על אחד מנציגי צרפת לאוסקר, וזוכה דקל הזהב, "בין הקירות") העוסק במאבק הקבוצה הצרפתית של ACT UP להכרה במגפת האיידס בשלהי שנות השמונים. הסרט היה לאחד המדוברים ביותר בקאן, ולא מעט הימרו על כך שיזכה בפרס הגדול. זה, כאמור, לא קרה. לא נורא, הוא רק יצא מהפסטיבל עם פאקינג ארבעה פרסים שונים, כולל הגרנד פרי (השני בחשיבותו) והקוויר-פאלם.
כמעצמת קולנוע, הנציגים של צרפת תמיד זוכים לתשומת לב רבה. מועמדותה האחרונה הייתה לפני שנתיים עם "ילדות פרא", אך זכייתה האחרונה הייתה אי שם בשנת 1992 עם "הודו-סין". בסך הכל צברה 36 מועמדויות ותשע זכיות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: כמובן.

קולומביה – "אשמים" (Guilty Men)
את נציג קולומביה הספיק עופר לראות במהלך שיטותיו בפסטיבל ונציה. זוהי דרמת פשע על קבוצת אנשים בהנהגתו של נהג משאית וגם די.ג'יי (כך על פי הוויקיפדיה) אשר מסתבכים בעסק מסוכן שגדול עליהם בכמה מספרים. זהו סרט הביכורים של איוואן גאונה.
קולומביה הייתה מועמדת פעם אחת, בהפתעה גדולה ומשמחת, עם הסרט "חיבוק הנחש".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך.

קירגיסטן – "סנטאור" (Centaur)
מבין עשרת הנציגויות של של קירגיסטן לאוסקר (כולל זו), ארבע פעמים היו עם סרטיו של הבמאי אקטן אבדיקליקוב. זו האחרונה גם הוקרנה בפסטיבל ירושלים האחרון, ושם כתב עליה עופר, אז אתם מוזמנים לקרוא את דבריו.
קירגיסטן לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא.

קמבודיה – "בתחילה הרגו את אבי" (First They Killed My Father)
אחד הדברים שהכי מעניינים אותי במרוץ השנה הוא מה יעלה בגורל הסרט הזה. מצד אחד, מדובר בהפקת נטפליקס של פאקינג אנג'לינה ג'ולי (זוכת שני אוסקרים: על הופעתה ב"נערה בהפרעה" ובפרס מיוחד על תרומה הומניטרית) שכתבה וביימה, בהפקת המועמד לאוסקר ריתי פאן ("התמונה החסרה"), שצולמה על ידי זוכה האוסקר אנתוני דוד מאנטל ("נער החידות ממומבאי"). כלומר, כל תשומת הלב בעולם כבר מכוונת להפקת הענק הזו. מצד שני, אני תוהה האם בעולם הפוליטקלי קורקט שלנו, בזמן שכל כך הרבה מדינות שולחות סרטים של יוצרים מקומיים העוסקים במלחמות ובתופת ולא מגיעים לכדי מועמדות, דווקא סרטה של אישה שהיא אם כל הפריבילגיות, יצליח להיכנס פנימה. זהו סרטה הרביעי של ג'ולי, אחרי "בארץ של דם ודבש", "לא נשבר" (שהיה מועמד לשלושה אוסקרים בתחום הקראפט) ו"ליד הים" האיום ונורא.
הסרט מבוסס על שנותיה הראשונות של לואנג אונג, שחוותה את עליית החמאר-רוג' על בשרה, נקרעה ממשפחתה, ועברה דברים איומים. מצד אחד, מדובר בהפקה מרהיבה ובאחד הסרטים היפים ויזואלית של השנה (ג'ולי מוכיחה שוב שהיא במאית טכנית מצוינת), מצד שני יש בו בעיות עומק ועיצוב דמויות. כך או כך, זה בהחלט סרטה הטוב ביותר של ג'ולי, אם כי לא בטוח עד כמה הרף גבוה. כתבתי על כך בהרחבה לכלכליסט, אז אתם מוזמנים לקרוא.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אני חושב שכן, בסופו של דבר.

רוסיה – "אהבה חסרה" (Loveless)
בפסטיבל קאן קרא אורון לסרט "סלידה" על פי התרגום הישיר שלו מרוסית, או "נטולי אהבה" על פי זה האנגלי. רשת בתי קולנוע לב בחרה בשם "אהבה חסרה" וכך הוא גם מוצג בפסטיבל חיפה. כך או כך, אין ספק שמדובר באחד הסרטים הכי מבטיחים של השנה, שבמהלך סוכות בכרמל ימלא אולמות עד אפס מקום.
מדובר בסרטו החדש של אנדרי זווגיאניצב, שסרטו הקודם "לוויתן" לא רק שהיה מועמד מטעם רוסיה לאוסקר וזכה בפרס התסריט של פסטיבל קאן, אלא גם התגלה כיצירת מופת מוחלטת ואחד הסרטים המורכבים והעשירים של הזמן האחרון. כמו עם "לוויתן", גם הפעם מדובר בסרט שמציב מראה לא פשוטה מול המדינה שלו, ועל כן מפתיע שוועדת הבחירה של רוסיה, בהנהגתו של ניקיטה מיכאלקוב ידידו של פוטין, הסכימה לשלוח אותו.
הפעם מביא זוויגיאניצב דרמה משפחתית על זוג נשוי במשבר שילדם הקטן נעלם.
מאז נפילת ברית המועצות ב-1992, רוסיה הייתה מועמדת חמש פעמים וזכתה פעם אחת בזכות יצירת המופת של אותו מיכאלקוב, "שמש בוגדנית".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: זו תהיה תדהמה עצומה אם לא.

שבדיה – "הריבוע" (The Square)
לגבי התרגום לשמו העברי של הסרט, אני הולך על פי אורון שכתב על הסרט מפסטיבל קאן, שם כזכור זכתה יצירתו של רובן אוסטלונד "הריבוע" בלא פחות מאשר דקל הזהב לסרט הטוב ביותר של התחרות הרשמית (אם כי מאז הסרט חזר לחדר העריכה להידוק קל). שמו של אוסטלונד קשור לאחת מהפאדיחות הגדולות ביותר של הקטגוריה הזו מהשנים האחרונות. זה קרה בשנת 2013, כאשר סרטו הקודם והמדהים, "כוח עליון", נשלח לאוסקר ואפילו נחשב לאחד המתמודדים החזקים ביותר לצד "אידה", אך איכשהו נשמט מהחמישיות הסופיות. לא לגמרי ברור מה קרה שם.
"הריבוע" הוא סרט מאוד יוצא דופן אז אני לא לגמרי בטוח איך האקדמיה תקבל אותו. אולי נוכחותה של זוכת האמי אליזבת' מוס תעזור.
שבדיה הייתה מועמדת בשנה שעברה עם "אדם ושמו אובה" הן בקטגורית הסרט בשפה זרה והן בקטגורית האיפור. זכייתה אחרונה הייתה בשנת 1983 עם "פאני ואלכסנדר". למעשה, את כל שלושת הזכיות השבדיות עד כה ביים אינגמר ברגמן.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: זה כנראה יהיה אחד מסרטי הועדה, אז סביר להניח שהוא בפנים.

נציג שבדיה – The Square

המתמודדים הנוספים

אוסטריה – "האפי אנד" (Happy End)
בפעם החמישית בתולדותיה בוחרת אוסטריה לשלוח לאוסקר את גדול הבמאים החיים שלה, מיכאל האנקה. בפעם האחרונה שזה קרה, הנציגות האוסטרית "אהבה" (שגם לקחה את דקל הזהב בקאן) לא רק שזכתה בפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, אלא גם השתבצה בקטגוריות הסרט, התסריט, הבימוי והשחקנית הראשית. לכן זה נשמע כמו הדבר הטבעי לעשות, אבל בשונה מ"אהבה", סרטו החדש של האנקה אמנם גם הוא הוקרן בפסטיבל קאן, אבל לא זכה לאותה ההתלהבות של סרטיו הקודמים ועזב את הריביירה נטול פרסים. מדובר בדרמה משפחתית דוברת צרפתית ואנגלית בהשתתפות שחקנים אהובים מאוד כמו איזבל הופר (שהייתה מועמדת לאוסקר בשנה שעברה על "היא", ותופיע בעוד סרט בהמשך), ז'אן-לואי טריטיניאן ("אהבה", "שלושת הצבעים – אדום"), מתיה קסביץ' וטובי ג'ונס, כך שבטוח תקבל תשומת לב משמעותית.
אוסטריה זכתה עד כה פעמיים, עם "הזייפנים" ו"אהבה" כאמור.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אני לא חושב שזה יתפוס הפעם.

אוסטרליה – "החלל באמצע" (The Space Between)
בשנה שעברה היו האוסטרלים הפתעת האוסקר כשהצליחו להכניס את "טאנה" לתשיעייה בלי שאף אחד ראה את זה בא, ולא הסתפקו בזה אלא גם מצאו לעצמם מקום בחמשת המועמדים הסופיים. זאת הייתה המועמדות היחידה של אוסטרליה עד כה.
השנה היבשת האהובה מנסה את מזלה עם קומדיה דוברת איטלקית של איימי ג'ו ג'ונסון. אולי השם הזה לא אומר לכם הרבה, אבל מדובר – אני מקווה שאתם יושבים – במי שגילמה את הפאוור ריינג'ר הוורודה קימברלי!
סרט הביכורים שלה מספר על איש שמגלה שאשתו הרתה שלא ממנו ויוצא למצוא את האב האמיתי, כפי הנראה סטודנט בן 19. לא ברור.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי הברק יכה פעמיים.

אוקראינה – "שלב שחור" (Black Level)
סרטו השלישי של הבמאי ולנטין וסיאנוביץ' (אחד ממפיקי הסרט "השבט" הבלתי נשכח, שהאוקראינים סרבו לשלוח לאוסקר בגלל סכסוכים פנימיים שלא לגמרי הצלחתי להבין. לא שזה היה עוזר, זה סרט טוב מדי בשביל האוסקר) הוא סיפורו של צלם חתונות – כן, עוד סרט על צלם חתונות – שעובר משבר אישי כאשר חייו הולכים מדחי אל דחי אבל במצלמתו הוא צריך לתפוס את רגעי האושר של אנשים אחרים. זהו ניסיונה העשירי של אוקראינה להתקבל לאוסקר, אבל טרם נרשמה הצלחה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך.

אורוגוואי – "סיפור נוסף של העולם" (Otra Historia del Mundo)
הרבה אינפורמציה על הנציגות האורוגוואית לא הצלחתי למצוא, אך אשקר אם אומר שניסיתי יותר מדי. נראה שמדובר בקומדיית פשע. הבמאי הוא גיירמו קאסנובה שכבר נשלח בעבר לאוסקר בשנת 2003. כמו שאר ניסיונותיה של המדינה, זה לא הסתיים במועמדות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: חש שלא.

אזרבאיג'ן – "גן הרימונים" (Pomegranate Orchid)
שלוש שנים חלפו מאז הגישה לאחרונה המדינה מתמודד לאוסקר, והשנה הם עושים זאת עם גרסה ל"גן הדובדבנים" של צ'כוב, אבל בצורה גדולה ומלאת גרעינים הרבה יותר. מדובר בשובו של גבר לבית משפחתו לאחר 12 שנות היעדרות, שם נותרו סב המשפחה, נכדו ואשתו. סרטו של אילגר ספאט, שזוהי הפעם השלישית שהוא נשלח לאוסקר (המדינה ניסתה את מזלה שבע פעמים עד כה, אך ללא הצלחה), הוקרן לראשונה בפסטיבל קארלובי-וארי, ומככבים בו קורבן איסמיילוב, אנאר האסאנוב וסמימי פרקהדו. האם המצאתי את השמות האלו? לעולם לא תדעו.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: קלוש.

אינדונזיה – "שאריות" (Leftovers)
מצבה החברתי של המדינה מובא בנציגות האינדונזית, אותה ביים וויאקזונו וויסנו לגואו, דרך חייהן של עשר משפחות קשות יום בכפר טירנגי, בצפון חוף טגאל. למי שלא בקיא בגיאוגרפיה, אספר שזה בערך חצי שעה נסיעה מארץ לעולם לא, קצת אחרי הפנייה ימינה לדרגונסטון. אומרים שקסום שם באביב.
אינדונזיה לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לפעמים זה כבוד גדול רק לשלוח נציגות.

איסלנד – "מתחת לעץ" (Under the Tree)
הבמאי האספסטיין גונאר סיגורוסון (שכתב וביים את הסרט האיסלנדי עליו מבוסס "פרינס אבלנש" של דיויד גורדון גרין) נשלח לייצג את מדינתו עם הסרט שהוקרן במסגרת אופקים של פסטיבל ונציה. זוהי קומדיה, עם מה שנשמע כמו אלמנטים סאטיריים, על מאבקם של שני זוגות שכנים בעקבות עץ המטיל את צלו על מרפסת השמש של אחד מהם. ואתם יודעים כמה גם ככה זה נדיר שיש שמש באיסלנד.
איסלנד הייתה מועמדת פעם אחת עם "ילדי הטבע".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא הייתי מתחייב שהוא בפנים.

אירלנד – "שיר של גרניט" (Song of Granite)
זו הנציגות החמישית של המדינה האהובה באוסקר, והשלישית בשפה האירית (השתיים האחרות היא סרבו-קרואטית וספרדית). הפעם זוהי אוטוביוגרפיה על אחד מזמרי הפולק החשובים של אירלנד, ג'ו היני. הסרט בבימוי פאט קולינס הוקרן ב-SXSW וקארלובי וארי.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך למדי.

אירן – "לנשום" (Breath)
לא, זה איננו הסרט Breath של סיימון בייקר המבוסס על רב המכר האוסטרלי. ולא, זה איננו הסרט Breathe של אנדי סרקיס שכנראה יעניק השנה מועמדות משחק שנייה ברציפות לאנדרו גארפילד. זהו כמובן הסרט האירני של הבמאית נארגס אבייאר, המספר על ילדה קטנה באירן של סוף שנות השבעים-תחילת שנות השמונים בזמן עליית השלטון החומיני, שבורחת לעולם של פולקלור ופנטזיה. על פניו, "פרספוליס" פוגש את "המבוך של פאן", אז זה בטוח מעניין.
אירן, כזכור לכולנו, היא כלת האוסקר הקודם, בו זכה אסגר פרהאדי בפעם השנייה עם "הסוכן". יחד עם "פרידה", זה אומר שלאירן שני אוסקרים.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא נראה לי שגדול במיוחד.

נציג אירן – Breath

אלבניה – "עלות השחר" (Daybreak)
אמא צעירה לתינוק (אורנלב קפטני, שזכתה על הופעתה בפרס השחקנית של פסטיבל סארייבו) נזרקת מביתה ומוצאת עבודה אצל אישה מבוגרת המרותקת למיטתה. מכיוון שהיא יודעת שזה הסיכוי היחיד שלה למגורים, היא תעשה הכל כדי להשאיר את המעסיקה שלה בחיים. קומדיה של טעויות? דרמה סוחטת דמעות? "מה קרה לבייבי ג'יין" באלבנית? ימים יגידו. ג'נטיין קוצ'י ביים.
אלבניה לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: כלום.

אלג'יר – "הדרך לאיסטנבול" (Road to Istanbul)
על אף שהוקרן בפסטיבל חיפה הקודם, אף אחד מאתנו לא צפה בסרטו האחרון של הבמאי הצרפתי-אלג'יראי המפורסם ראשיד בושארב, שהיה מועמד שלוש פעמים לאוסקר, עם "אבק החיים", זוכה פרס המשחק בפסטיבל קאן שביים "ימים של תהילה", ו"מחוץ לחוק" המצוין.
סרטו החדש של בושארב עוסק באישה בלגית (אסטריד ווטנאל, הסדרה "נעדר") שמגלה שביתה הצעירה הצטרפה לשורות דעא"ש, והיא יוצאת לסוריה כדי למצוא אותה. בשנה שעברה טוניסיה התכוונה לשלוח סרט על עלילה דומה בשם "הפרח של אפו", אך נמלכה בדעתה ושלחה סרט אחר במקום.
אלג'יר הייתה מועמדת לאוסקר ארבע פעמים.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: בבושארב נשים מבטחינו!

אפגניסטן – "מכתב לנשיא" (A Letter to the President)
הבמאית רויה סאדאט היא פרקליטה בהשכלתה, אותה רכשה בדרום קוריאה. השנה היא מייצגת את אפגניסטן עם סרטה השני, דרמה חברתית על פקידה ממשלתית שמנסה לעמוד לצדה של אישה כפרית אשר קהילתה מעמידה אותה בסכנה, אך נכלאת ומחליטה… שבו רגע… לכתוב מכתב לנשיא. אני חש שיש עוד בסיפור הזה, כי קשה לי להאמין שזה מחזיק את השעה ועשרים הדקות של הסרט.
אפגניסטן טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא.

אקוואדור – "אלבה" (Alba)
סיפור התבגרותה של ילדה בת 11 שאמה מתאשפזת בבית החולים והיא נשלחת לחיות עם אביה אותו לא ממש הכירה. ממש מקווה שהכל מסתדר לה בסוף. זהו סרט הביכורים של אנה כריסטינה בארגן, שהוקרן בפסטיבלי סן-סבסטיאן, רוטרדם ומומבאי, בין היתר.
מדובר בניסיונה השישי של אקוואדור באוסקר, עד כה ללא הצלחה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא היסטרי.

ארמניה – "ייבה" (Yeva)
הפקה משותפת לארמניה ואירן מאת אנהיד עבאד. הוא מספר על אלמנה צעירה, שנאלצת לברוח ממשפחת בעלה ולהתגורר תחת שם בדוי בכפר קטן. זהו ניסיונה השישי של ארמניה באוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: קטן.

בוליביה – "גולגולת שחורה" (Black Skull)
כנראה משהו על איזה פרפורמר או פנטומימאי שעובר איזשהו תהליך הרס עצמי, למרות שב-IMDB כתוב "הרפתקאות" ו"מסתורין". הסרט של קירו רוסו זכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים במסגרת "במאי ההווה" של לוקארנו, בפרס הצילום של ריבר-ראן ובעוד שבחים כאלו ואחרים בפסטיבלי העולם.
בוליביה מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר…
סיכוי להיכנס לתשיעייה: …וזה לא הולך להשתנות השנה.

בוסניה והרצגובינה – "גברים אינם בוכים" (Men Don’t Cry)
בניסיונה ה-16 של המדינה באוסקר, היא שולחת סרט שעוסק בהשלכות מלחמת יוגוסלוביה, שני עשורים לאחר שהסתיימה. זו ממש תדהמה. הרי המדינה הזו לא שולחת סרט על מלחמות הבלקן כל שנה. כל. שנה. ספציפית הפעם מדובר בסיפור שמתרחש במין בית הבראה לותיקי המלחמה שעדיין נושאים עימם את טראומות הקרב. הסרט הוקרן בפסטיבל קארלובי-וארי וזכה בפרס הנעורים בפסטיבל סראייבו, מכיוון שזהו סרט הביכורים של אלן דריג'ביץ'.
בוסניה והרצגובינה, כזכור, הייתה מועמדת רק פעם אחת, אבל גם זכתה. זה קרה ב-2001 אז חטפו דניס טנוביץ' ו"שטח הפקר" את האוסקר תחת אפו של נציג צרפת, "אמלי".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך.

בלגיה – "הנאמן" (The Racer and the Jailbird)
בשנת 2010 חזרה בלגיה לאוסקר אחרי עשור של התעלמות מצד האקדמיה. זה קרה בזכות "ראש שור", דרמת המתח המחוספסת שלא רק שהייתה להצלחה גדולה, אלא גם הזניקה קריירה של שניים: הראשון הוא הבמאי מיכאל רוסקמן שלאחר מכן ביים בארה"ב את "המסירה" עם טום הארדי וג'יימס גנדולפיני, והשני הוא השחקן מתיאס שונארטס שפיתח קריירה נהדרת עם "חלודה ועצם", "גלים גבוהים", "מרילנד" ועוד.
עכשיו שבים השניים לשיתוף פעולה נוסף, בגיבוי אדל אקסרקופולוס ("כחול הוא הצבע החם ביותר"), בניאו-נואר המתאר סיפור אהבה על רקע מלחמת כנופיות בבריסל. הסרט כבר הספיק להיות בוונציה (שם זכה לביקורות פושרות במקרה הטוב. אבנר שביט ב"וואלה" זרק עליו משפט מבטל ולא יותר) וטורונטו, ועם השמות האלו גם סביר שנראה אותו בישראל בצורה זו או אחרת. למעשה, באופן יוצא דופן, רוב מתמודדיה של בלגיה הוקרנו בארץ בפסטיבלים או ברצועת פסטיבל הקולנוע של yes, כמו למשל "חבל הארדנים", "קומדיה אלוהית", "יומיים ולילה", "הילדים שלנו" ו"הבלתי חוקיים".
בלגיה הייתה מועמדת שבע פעמים, לאחרונה עם "המעגל השבור", אך טרם זכתה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: התגובות אליו לא מעודדות.

בנגלדש – "הכלוב" (The Cage)
הבנגלדשים החליפו את את הנציג שלהם כבר שלוש פעמים! די עם זה. ממש בזבזתי עליהם יותר מדי זמן, כאילו שזה פאקינג משנה משהו.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: הם יכולים להחליף גם אלפיים פעם. זה לא יקרה.

ברזיל – "בינגו: מלך הבקרים" (Bingo: The King of the Mornings)
דניאל רזנדה הוא אחד מבכירי העורכים בברזיל, ולשמו נזקפים "יחידת עילית" על שני חלקיו, הגרסה האחרונה ל"רובוקופ", וכמובן "עיר האלוהים" עליו היה מועמד לאוסקר. "בינגו" הוא סרטו הארוך הראשון כבמאי, וגם נציג ברזיל לאוסקר. הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של ארלינדו בארטו (המגולם על ידי ולדימיר ברישטה), שבשנות השמונים היה לכוכב ילדים ענק כאשר גילם ליצן אהוב במדינתו, אבל סעיף בחוזה שלו אשר לא אפשר לו לחשוף את זהותו האמיתית והוא היה ידוע כאנטוניו מנדס. או בארטו. או בינגו. או בוזו. לא יודע, אולי זה בעצם בארטו כל הזמן. אם אתם מבולבלים, תחשבו מה עובר עלי.
ברזיל הייתה מועמדת לאוסקר ארבע פעמים, אבל מאז הניינטיז האקדמיה די מתעלמת ממנה. אגב, בשנת 2012 ברזיל שלחה לאוסקר סרט בשם "הליצן", אז כנראה שיש שם איזה קטע שצריך לפתור.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי אם בינגו היה אוכל ילדים בביוב של דרי.

בריטניה – "ארצי הטהורה" (My Pure Land)
כמעט בכל שנה שולחת בריטניה סרט כלשהו בשפות משונות שיאפשרו לה לקבל עוד קצת תהילת אוסקר (הרי כל מועמדויות המשחק והסרט לא מספיקים לה). לרוב זה לא עובד. למעשה בריטניה הייתה מועמדת רק פעמיים עד כה, עם "הד ווין" ו"סלומון וגנאור" דוברי הוולשית. השנה היא לראשונה שולחת סרט בשפת האורדו, ומתרחש בפקיסטן. זהו סרטו הראשון של סרמד מסוד, והוא קוטלג כמערבון פמיניסטי. במרכזו אישה הנאלצת להגן על חלקת אדמתה אל מול דודה תאב הבצע השולח אליה מאות שכירי רחב.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לגמרי יכול לראות את זה קורה.

נציג בריטניה – My Pure Land

גיאורגיה – "אמא מפחידה" (Scary Mother)
בשנים האחרונות הגיאורגים שולחים לאוסקר סרטים מאוד מסקרנים, כאלו שאני מצטער שלא נחשפים בדרך כלל במחוזותינו. בשנה שעברה, למשל, הנציג הגיאורגי היה "בתים של אחרים" (שהוקרן בפסטיבל חיפה) שהיה לאחד הסרטים האהובים עלי ביותר ב-2016, אם כי האקדמיה האמריקאית פסחה מעליו בשלב המועמדויות. השנה גיאורגיה בחרה בסרט ביכורים של במאית בשם אנה אורושדזה, בתו של הבמאי זאזה אורושדזה שנשלח בעצמו כמה פעמים לאוסקר והצליח להביא לאסטוניה מועמדות עם "מנדרינות".
הנציג הגיאורגי הוא ספק דרמה ספק מותחן פסיכולוגי על אישה שבסתר נותנת לעצמה דרור דרך כתיבת רומן אירוטי, וכשהיא נותנת לבעלה לקרוא חלק ממנו הדבר מציף לפני השטח פחדים וקנאה שיטלטלו את חייהם. הסרט הוקרן בלוקרנו וסראייבו, בשניהם יצא עם פרסים וחיבה רבה.
גיאורגיה הייתה מועמדת פעם אחת בעברה עם "שף מאוהב" (1996) והייתה קרובה למדי גם ב-2014 עם "אי התירס".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לצערי עדיין נמוך.

דנמרק – "אתה נעלם" (You Disappear)
כמו בכל שנה, הנציגות הדנית מסקרנת במיוחד. יצרנית הקולנוע הנפלאה הזו הפכה להיות שחקנית קבועה במירוץ. בעשור האחרון היא הספיקה לזכות ("בעולם טוב יותר"), להיכנס לתשיעייה פעם אחת ("סופרקלאסיקו") ולהיות מועמדת עוד ארבע פאקינג פעמים ("סיפור מלכותי", "ניצוד", "מלחמה", "מתחת לחול" – כולם ללא יוצא מן הכלל סרטים מעולים). השנה דווקא העניינים נראים פחות מבטיחים, אבל נגלה בקרוב.
מדובר בסרטו של פיטר שונאו פוג, שניסה לייצג את מדינתו עם סרט הביכורים שלו, "אומנות הבכי" ב-2007, אך ללא הצלחה. זוהי דרמה בכיכובה של בכירת השחקניות הדניות טרינה דירהולם (זוכת פסטיבל ברלין על "הקומונה"), המגלמת את אשתו של מנהל בית הספר אהוב (ניקולאי לאי קאאס, "חוקר המקרים האבודים") החולה בסרטן המוח אשר מסבך אותו בענייני פלילים. בסרט מככב גם מיכאל ניקוויסט הנהדר (טרילוגיית "נערה עם קעקוע דרקון") שהלך לעולמו במפתיע במהלך השנה האחרונה.
דנמרק צברה תשע מועמדויות ושלוש זכיות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך ביחס לשנים האחרונות.

דרום אפריקה – "הפצע" (The Wound)
כמו פינלנד, נורבגיה וטיוואן, גם דרום אפריקה בחרה לשלוח סרט שעוסק בנושא להט"בי. הוא הוקרן בעשרות פסטיבלים, כולל סאנדנס, ברלין, סידני, אאוטפסט וגם TLVFest הישראלי. גיבור הסרט שביים ג'ון טרנגובה עוסק במדריך נערים אותם הוא מלווה במין מסע גיבוש לגילוי גבריותם, ומתאהב באחד המלווים האחרים.
דרום אפריקה זכתה בעבר עם "צוצי" בשנת 2005, אך מאז לא חזרה לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: קטן.

דרום קוריאה – "נהג מונית" (A Taxi Driver)
מעניין האם יום אחד תצליח אימפריית הקולנוע האהובה מאסיה להכניס סרט לאוסקר. כמעט 30 פעמים הם ניסו (לעיתים עם סרטים מהוללים כמו "אמא", "אביב, קיץ, סתיו, חורף… ושוב אביב") אבל האקדמיה פשוט לא מתייחסת.
השנה נציג הקוריאנים הוא סרטו הרביעי של ג'אנג הון, שכבר נשלח בעבר לנסות לייצג את מדינתו עם "החזית" ב-2011. הסרט, שהיה ללהיט גדול במולדתו, מבוסס על סיפור אמיתי, במרכזו המסע של נהג מונית (שחקן העל סונג קאנג-הו, מ"רכבת הקרח", "זיכרונות מרצח" ושני נציגי דרום קוריאה האחרונים – "הכס" ו"עידן הצללים") יחד עם עיתונאי גרמני (תומס קרצ'מן, שהיה סטראקר ב"הנוקמים: עידן אולטרון") במהלך המהפכה הפרו-דמוקרטית של 1980.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אני איבדתי תקווה.

האיטי – "האיטי אהובתי" (Ayiti Mon Amour)
הבמאית גטי פלין נבחרה לייצג את מדינתה לראשונה עם הסרט העלילתי הראשון שביימה, המביא את סיפורם של כמה דמויות כמה שנים לאחר רעידת אדמה קשה. הסרט הוקרן בפסטיבל טורונטו.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי ירצו לפרגן להם. מי יודע?

הולנד – "ליילה מ." (Layla M.)
לפני שלוש שנים שלחה הולנד לאוסקר סרט בשם "לושיה דה ב." שהכניס אותם לתשיעייה, ואולי זה מה שגרם להם לשלוח שוב סרט עם שם גיבורה ואות אקראית. או זה, או ההשתתפות בפסטיבל טורונטו של שנה שעברה. אחד מהם בטוח. זהו סרטה של מייקה דה יונג (שנשלחה ב-2005 עם הסרט "בלובירד" אבל הוא נפסל), העוסק בצעירה מוסלמית שרואה איך אמסטרדם הופכת לאנטי מוסלמית יותר ויותר, ועוברת עם בן זוגה השאהיד לירדן. אבל שם, להפתעתה, היא מגלה שהחברה הערבית הפטריאכלית היא לא בדיוק הארץ המובטחת. תייגו אותי נדהם.
הולנד, שלדעתי שולחת יותר סרטים של במאיות לאוסקר מכל מדינה אחרת, הייתה מועמדת פעם אחרונה ב-2003. עד כה היא צברה ארבע מועמדויות ושתי זכיות ("שושלת אנטוניה", "שאלה של אופי").
סיכוי להיכנס לתשיעייה: הולנד מראה נוכחות לא רעה בתשיעיות, גם אם זה לא מגיע לכדי מועמדות סופית, אז בהחלט אפשרי.

הונג קונג – "עולם מטורף" (Mad World)
אחד מהסרטים הכי מעוטרי פרסים של המדינה השנה, הוא עבודת הביכורים של צ'אן וונג. מדובר בדרמה לא פשוטה לצפייה, כך אומרים, על כלכלן בעל הפרעת דו-קוטבית הנשלח חזרה לאביו נהג המשאית לאחר שהמוסד אשר טיפל בו הרים ידיים.
הונג קונג הכירה תהילת אוסקר רק בשנות התשעים, כאשר הייתה מועמדת גב אל גב עם "הפנסים האדומים" ו"שלום לפילגש".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: למה לא.

הונגריה – "על גוף ונפש" (On Body and Soul)
זוכה פרס דב הזהב בפסטיבל ברלין 2017, נבחר לייצג את הונגריה השנה. זה קצת מצער אותי שהם ויתרו על "1945", אחד הסרטים האהובים עלי ביותר מהשנה, אבל כנראה שעם ברלין לא מתווכחים. הסרט הנוכחי גם הביס בדרך לאוסקר את "ירח ג'ופיטר" של קורנל מונדרוצ'ו. זהו סרטה של אילדיקו אניידי (שייצגה את מדינתה ללא הצלחה בשנת 1989 עם "המאה ה-20 שלי"), שיוקרן גם בפסטיבל חיפה, ובמרכזו סיפור אהבה של שני עובדי בית מטבחיים החולקים את אותו חלום כל לילה.
הונגריה זכתה באוסקר פעמיים, עם "מפיסטו" ו"הבן של שאול", והייתה מועמדת שבע פעמים נוספות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: סביר.

הונדורס – "מוראזן" (Morazan)
ברכות להונדורס על כניסתה למירוץ בפעם הראשונה. הספתח שלהם הוא סיפורו האמיתי של פרנסיסקו מוראזן, אחד מהאנשים שהביאו את קוסטה ריקה לעצמאות, ואחד מהם שנקטף בדמי ימיו על ידי מתנקש. 15 בספטמבר 1842, אם אתם רוצים תאריך מדויק ליום מותו.
הסרט בוים על ידי הסיפאנו דורון, שהדבר הכי מסעיר בפילמוגרפיה שלו עד כה הוא כשגילם את הדמות "מקסיקני" בסרט הבלתי נשכח "היעד כוכב הכושים" מ-2013. נשבע לכם שזה אמיתי.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נשמע לא מזהיר במיוחד, אבל ניתן לשמור על אופטימיות.

הפיליפנים – "בירדשוט" (Birdshot)
הבמאי בן ה-24 מיקאיל רד מייצג את מדינתו עם מותחן שנשמע מעניין למדי, העוסק בגבר שמגדל לבדו את בתו המתבגרת אשר בטעות יורה בנץ נדיר, בו בזמן ששני שוטרים מנסים לפענח את מקרה ההיעלמות של אוטובוס מלא אנשים. הסרט זכה בפרס "עתיד אסיה" של פסטיבל טוקיו.
הפיליפינים מעולם לא היו מועמדים לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אפשרי.

הרפובליקה הדומיניקנית – "הנקרים" (Woodpeckers)
מסאנדנס מגיעה אלינו הנציגות הדומיניקנית, דרמה המתרחשת בבית כלא מעורב לגברים ונשים. חוזה מאריה קארבל ביים, וזאת הפעם השנייה בה הוא נשלח מטעם מדינתו. עד כה טרם נרשמה לרפובליקה מועמדות, על אף תשעה ניסיונות. אשמח לספר לכם ש"הנקרים" (משמעות השם מגיעה מסלנג בתי הכלא במדינה, משהו שאני גאה לבשר שאין לי מושג קלוש לגביו) זכה בלא פחות משלושה פרסים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של גוואדלחרה, שהיא ללא ספק העיר עם השם האהוב עלי בעולם.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אשאר סקפטי.

ויטנאם – "אב ובן" (Father and Son)
מבוסס על סיפור קצר מאת הבמאי לונג דין-דונג (אני רציני), הנציגות הויטנאמית של השנה מביאה את סיפורם של פושע מקסיקני שחזר מהמתים וזונת צמרת שיודעת לשנות צורה.
סתם, לא, זה סיפור על אב ובן. על מה זה עוד יכול להיות? ספציפית יש פה ילד שחולה ואביו שלוקח אותו למסע כי מי יודע כמה זמן עוד יש להם. אלוהים אדירים. ויטנאם הייתה מועמדת לאוסקר פעם אחת בשנת 1993 עם "ניחוח הפפאיה הירוקה".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא.

ונצואלה – "אל אינקה" (El Inca)
סיפורו האמיתי של המתאגרף הטראגי אדווין אל אינקה ואלרו הוא הבסיס של נציגות הונצואלנית. זהו סרטו של אגניסיו קאסטילו קוטין, ובתפקיד הראשי משחק אלכסנדר לטרני. אני מאוד מחבב את הטאג-ליין של הסרט: "הקרב היחיד בו הפסיד… היה נגד עצמו". שירה בעיני.
ונצואלה לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: כמו הסיכויים של אל אינקה לנצח את עצמו.

טורקיה – "איילה: בת המלחמה" (Ayla: The Daughter of War)
שתיים מהמדינות הטראגיות ביותר באוסקר, ששולחות כל שנה סרטים מעולים אבל האקדמיה לא רואה אותם ממטר – טורקיה ודרום קוריאה – משתלבות יחד בנציגות הטורקית, המספרת על מסעם של חייל טורקי וילדה דרום קוריאנית שאיבדה את משפחתה במהלך מלחמת קוריאה ב-1950. מסתבר שהיו שם גם טורקים. מישהו יודע מה הסיפור של המלחמה הזאת בכלל?
ג'אן אולקיי ביים סרט שאני בטוח שבוכים בו לא מעט.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי.

טאיוון – "שיחות חולין" (Small Talk)
טאיוון בחרה במשהו מעט יוצא דופן לאוסקר השנה, סרט דוקומנטרי להט"בי, זוכה פרס טדי של פסטיבל ברלין האחרון וגם הוקרן ב-TLVFest הישראלי. הבמאית הואי-צ'אן הואנג מתעדת את ניסיונותיה להתקרב ולפענח את אמה, כוהנת טאואית לסבית.
עד כה כל הצלחותיה של טאיוון באוסקר (שתי מועמדויות וזכייה) היו בזכות אנג לי.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא ממש.

יוון – "כיכר אמריקה" (Amerika Square)
יוון הולכת חזק השנה עם נושא ההגירה והלאומנות בסרטו השני של יאניס סאקרידיס. הסרט עוקב אחר שלוש דמויות מרכזיות: אמן קעקועים המאוהב באישה ממוצא אפריקאי, בחור כמעט בן 40 שחי עם הוריו ומתכנן דברים נגד מהגרים אותם הוא שונא כי הוא לוזר, ומהגר סורי שמנסה להגיע לגרמניה.
מי שנחשבה בעשור האחרון למבשרת דור חדש של יוצרים מסעירים (יורגוס לנתימוס, אתינה רייצ'ל טסנגארי, אקטורס ליגיזוס ועוד) לא הצליחה לשחזר את הישגיה באוסקר של 2009, למרות שהיא לרוב שולחת סרטים מצוינים. לא לגמרי בטוח אם הסרט הזה יעזור.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: באופן מפתיע, מעט מאוד סרטים על הגירה מועמדים לאוסקר. אולי בגלל הכמות העצומה שנשלחת.

יפן – "אהבתה מרתיחה מי אמבט" (Her Love Boils Bathwater)
דבר אחד אפשר לומר כבר עכשיו, יכול להיות שזה הסרט עם השם היפה ביותר מכל המתמודדים השנה. זהו סיפורה של אישה המגלה שיש לה סרטן סופני (זהו. נהרס המומנט), ומחליטה שבזמן המוקצב תאחד בין הגרוש שלה לבתם. מדובר בקומדיה. כאילו שחשבתם אחרת. "אממ"א", אגב, הפסיד את פרס הסרט הטוב ביותר בטקס הקולנוע היפני ל"גודזילה: התחדשות". יפנים הם כנראה די מגניבים. הבימוי הוא של ריוטה נאקאנו.
יפן לא חזרה לאוסקר מאז ניצחון "פרידות" המפוקפק לפני תשע שנים. זו הייתה זכייתה היחידה, אם לא מחשיבים את שלושת הפרסים המיוחדים בהם זכתה בשנות החמישים, לפני ייסוד הקטגוריה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: קלוש.

לאוס – "אחות יקרה" (Dearest Sister)
ברכו את לאוס בהצלחה, זוהי הפעם הראשונה שהם מנסים את מזלם באוסקר. על כן אפשר לעשות להם הנחות למתחילים, ולא לצחוק עליהם שהם שולחים סרט אימה, משהו שכל שנה איזו מדינה מנסה ואף פעם לא מצליחה. זהו סרטה השני של מאטי דו, לפי הבנתי הבמאית הראשונה של לאוס. הוא מספר על בחורה צעירה שנוסעת לטפל בבת דודתה (מה שמאוד מפתיע בהתחשב בשם הסרט) שמתעוורת מסיבה מסתורית, כנראה רואה רוחות, וכנראה בעלה האסטוני מחזיק קרוב ללבו סודות אפלים. מה אגיד לכם, נשמע בדיוק כמו סרט לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא(וס).

נציג לאוס – Dearest Sister

לוקסמבורג – "הפצצה" (Barrage)
הנציג השני לאוסקר השנה בכיכובה של השחקנית המועמדת משנה שעברה, השחקנית הצרפתייה איזבל הופר ("היא"), יחד עם "האפי אנד" של אוסטריה. הפעם היא משחקת יחד עם בתה במציאות, לוליטה צ'מה. את הסרט, שהוקרן בפסטיבל ברלין, ביימה לורה שרודר על פי תסריט שלה ושל הסופרת מארי נימייר, והוא מספר על סוף שבוע בחייהן של סבתא, בתה ונכדתה, שסביר להניח שייצא משליטה.
לוקסמבורג לא חוותה חיבת אוסקר מימיה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא הייתי שם על זה כסף.

לטביה – "סיפורי מלאני" (The Chronicles of Melanie)
זו השנה השנייה ברציפות שלטביה שולחת לאוסקר בשחור-לבן, אחרי "שחר". הפעם מדובר בדרמה ביוגרפיה תקופתית המובאת מנקודת מבטה של אישה לטבית (השחקנית השוויצרית סאבין טימוטאו), המוגלת לסיביר כחלק מפעילויותיו האפלות של סטאלין. סרטו של הדוקומנטריסט וייסטרוס קאייריס הוא הפקה משותפת ללטביה, פינלנד וצ'כיה.
זהו ניסיונה התשיעי של לטביה מאז 1992, אך טרם זכתה למועמדות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך.

מוזמביק – "רכבת של מלח וסוכר" (Train of Salt and Sugar)
לראשונה אי פעם מצטרפת מוזמביק למרוץ הצפוף של קטגורית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. חסרונם הורגש, אין ספק. הסרט דובר פורטוגזית, ומביא סיפור הרפתקאות מסוכן על קבוצת אזרחים וחיילים הנאלצים לעבוד יחד במסע רכבת במוזמביק שנמצאת תחת הפיכה כלשהי. ליצ'יניו אזוודו ביים את הסרט, שהוקרן לראשונה בפסטיבל לוקרנו.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי בקטע של סבר פנים יפות לחדשים.

מונגוליה – "ילדי גינגס" (Children of Genghis)
זוהי הנציגות הרביעית של מונגוליה בתולדות הקטגוריה, עד כה ללא מועמדויות. השנה זה בהחלט לא עומד להשתנות בזכות סרט ההרפתקאות לילדים הזה (על אף שהוקרן בפסטיבל הקולנוע האיטלקי היוקרתי "גיפוני", שעליו איש לא שמע מעולם עד לרגע זה), שביים זולביאר דורג'.
הלוואי וגם לי היו קוראים זולביאר דורג'.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נאמר זאת בעדינות – לא.

מרוקו – "ראזיה" (Razzia)
נאביל איוש כבר נשלח לאוסקר פעמיים אחרות מטעם מרוקו, ולאחרונה הפך למרוקאי הראשון שהוזמן לשורות האקדמיה האמריקאית. סרטו החדש הוא פרויקט שאפתי למדי, המספר על חמישה קווי עלילה על פני כמה עשורים וכנראה שיש בו לא מעט רפרנסים ל"קזבלנקה". איוש כתב את התסריט יחד עם שחקניתו הראשית מרים טוזאני, וסרטם המשותף הוקרן לראשונה בפסטיבל טורונטו.
מרוקו טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: טוב מאי פעם, אבל בכל זאת חלש באופן יחסי.

מצרים – "שייח' ג'קסון" (Sheikh Jackson)
בשנה שעברה שלחה מצרים את אחד הסרטים הטובים של התחרות, "התנגשות", אבל האקדמיה לא נורא אוהבת סרטים דרומה מישראל, אז זה לא כל כך קרה. השנה הם ויתרו מראש ושלחו את הסרט "שייח' ג'קסון" של אמר סלמה, שפחות או יותר מתאר את הסרט – איש דת עם אובססיה למייקל ג'קסון. מה אומר לכם, המצרים האלה הכי עם היד על הדופק כשזה מגיע לתופעות תרבותיות. שנה הבאה הם ישלחו סרט על מופתי שרוצה לנצח בטורניר פוגים. לא מפתיע שהם עדיין לא היו מועמדים לאוסקר.
אבל אם שנייה להיות רציניים, על פי המבקר דניס הארווי בוראייטי, "שייח' ג'קסון" אמנם נשמע כמו איזשהו קרוס בין תרבויות, אבל האמת שמדובר בסיפור די רציני על איש שנלחם בשאלות קיומיות עם עצמו, וכל הקיבעון ג'קסון הזה הוא בכלל תוצאה של ניסיון שלו להחזיק את זכר אמו המתה שאהבה את מלך הפופ, ולאחר לכתה הותירה אותו עם אביו המנוכר. אתם מרגישים רע על זה שצחקתם עכשיו, נכון?
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נו, באמת.

נורבגיה – "תלמה" (Thelma)
בקלות אחד הסרטים המסקרנים ביותר של המתמודדים עד כה. הבמאי הנורבגי המוכר ביותר בעולם כרגע, ג'ואקים טרייר (שנשלח לאוסקר עם "Reprise", אחראי על אחד הסרטים האהובים עלי מהשנים האחרונות "אוסלו ה-31 באוגוסט", ולאחר מכן ביים את "השקט שבפנים" שגם הוקרן בארץ), מביא מה שנראה כמותחן על טבעי וגם לסבי, על בחורה (איילי הארבו) המגלה שיש לה כוחות אפלים במיוחד שכפי הנראה צצים כאשר היא מתאהבת לראשונה. אצלי זה מסומן כאחד הסרטים שאני הכי רוצה לראות השנה, והתגובות החמות מפסטיבל פנטסטיק-פסט רק מלבים את זה.
בשנה שעברה נורבגיה נכנסה לתשיעייה בזכות דרמת מלחמת העולם השנייה "בחירת המלך". מועמדותה האחרונה הייתה בזכות "קון-טיקי" המשובח ב-2012, ובסך הכל צברו חמש מועמדויות ללא זכיות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: מותחנים, בטח על טבעיים, הם לא כוס התה המועדפת על האקדמיה, אז כנראה שלא גבוהים במיוחד.

נציג נורבגיה – Thelma

ניו זילנד – "אלף חבלים" (One Thousand Ropes)
דרמה על טבעית נוספת, הפעם דוברת סמואית, היא הנציגה של ניו זילנד. זו הפעם החמישית בה המדינה מנסה את מזלה באוסקר. הנציגות הראשונה שלה הייתה בשנת 2011, ובוימה על ידי טוסי טאמססה, שביים גם את הנציגות הנוכחית, שהוקרנה לראשונה בפסטיבל ברלין.
בשונה מבדרך כלל, אתעכב רגע על חברי הועדה שבחרו את הסרט. בין שמונת הבוחרים, אפשר למצוא את ניקי קארו וקישה קאסטל-יוז (אלו הבמאית והשחקנית המועמדת לאוסקר של "לרכוב על לוויתן"), נגילה דיקסון וגרנט מייג'ור (מעצבת התלבושות והמעצב האומנותי זוכי האוסקר של "שר הטבעות: שיבת המלך"), ג'ון גילברט (העורך זוכה האוסקר של "הסרבן"), ובכיר במאי ניו זילנד לי טמהורי. הפתיע אותי קצת כמה קולנוענים בעלי קריירות בינלאומיות יש מניו זילנד. וזה עוד בלי פיטר ג'קסון וטאייקה ואייטיטי. ריספקט.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא בטוח.

סוריה – "גנדי קטן" (Little Ghandi)
שכנתנו הצפונית מגישה לראשונה סרט לתחרות הצפופה. נציגותה היא סרט תיעודי של סם קאדי, העוסק בסיפורו הטרגי והמטלטל של פעיל השלום גייאת' מטר, שעבר עינויים קשים שהביאו למותו בגיל 26, ודבר מותו הביא להתפרצות זעם אלימה ברחובות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: קשה לי להאמין, אבל מקווה שבכל זאת נזכה לראות אותו.

סין – "לוחם הזאב 2" (Wolf Warrior 2)
סרט האקשן הירווחי ביותר בתולדות סין נבחר לייצג אותה השנה. ההמשכון מביא את פרק נוסף בעלילות לנג פנג (המגולם על ידי במאי הסרט, וו ג'ינג). הפעם הוא מגיע לאפריקה, שם הוא נלחם לעזור מסייעים ופעילים הומניטרים ממיני מורדים וסוחרי נשק.
סין הייתה מועמדת פעמיים בעבר עם "ג'ו דו" ו"גיבור".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: גם סרט המשך וגם סרט אקשן? אני אומר שזה לא יקרה.

סינגפור – "פופ איי" (Pop Aye)
ארכיטקט המגיע לנקודת משבר בחייו, נתקל יום אחד בפיל גדול אותו הוא מזהה כחבר ילדות, ומחליט לצאת יחד אתו למסע חזרה לכפר הולדתו. אני חייב להודות שמצד אחד זה נשמע מקסים עם פוטנציאל לגרום לי למרר בבכי תמרורים, מצד שני כל הפקה שמערבת בה חיות, בטח חיות חכמות כמו פילים שסובלים מיחס מזעזע במזרח, מלחיצה אותי למדי. בכל מקרה, זהו סרט הביכורים של קירסטן טאן, והוא זכה בפרס התסריט במסגרת העולם של פסטיבל סאנדנס.
סינגפור מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא בטוח שהוא יצליח להתבלט מספיק.

סלובניה – "הכורה" (The Miner)
הבמאית האנה אנטוניה ווייצ'יק סלאק (השם הכי בד-אס לבמאית אי פעם) מייצגת את מדינתה עם סיפור המתרחש בשנת 2009. מהגר בוסני שעובד ככורה מגלה קבר אחים במכרה שאמור לעמוד למכירה, ומתבקש על ידי ממוניו שלא לדווח על כך, אך הוא ממשיך וחוקר את הנושא תוך כדי שהוא מסכן את עבודתו. ומהגרים בוסנים ב-2009 לא יכולים להרשות לעצמם לסכן את עבודתם. כידוע. בכל מקרה, נשמע כמו יופי של פרמיס לסרט.
סלובניה לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: הסיפור נשמע חזק. השאלה היא האם יוכלו לשכנע את האקדמיה לצפות בו.

סנגל – "פליסיטה" (Felicite)
מפסטיבלי ברלין, טורונטו ואפילו ירושלים, מגיעה הנציגות הראשונה אי פעם של סנגל. זהו סיפורה של זמרת בארים בעיר קינסשה, שנאלצת להתמודד עם תאונה כמעט קטלנית של בנה בן ה-14. מדובר בהפקה בלגית, צרפתית, סנגלית, גרמנית וגם לבנונית, והאמת שזה נשמע כמו סרט מעניין מאוד.
אליין גומי הצרפתי הצעיר ועטור הפרסים ביים.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אתפרע ואומר שיש פה פוטנציאל.

סרביה – "רקוויאם לגברת ג'יי." (Requiem for Mrs. J.)
בשונה מבדרך כלל, החליטו ללכת הסרבים ללכת על קומדיה. כלומר, קומדיה באופן יחסי, או כמו שכינו זאת בהוליווד ריפורטר: "אם ווס אנדרסון היה עושה סרט על אלמנה בלקנית עם נטיות התאבדותיות, ככה זה היה נראה". סרטו של בויאן וולטיץ' אכן מספר על אלמנה שמנסה לסגור כל מיני פינות לקראת יום השנה למותו של בעלה, בו תשים קץ לחייה. להפתעתה, ההיריון של הבת שלה משבש לה את התוכניות. אין, קורעים הסרבים האלה. רק שמחת חיים יש שם.
סרביה שולחת לאוסקר סרט כל שנה מאז 1994, אך טרם קיבלו מועמדות. ב-2007 התקבלו לרשימה המצומצמת, אבל שם זה נגמר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא הפעם.

פולין – "עקבות" (Spoor)
נאלצתי לעשות גוגל כדי להבין מה זה "spoor". מדובר לא בסתם עקבות (השם העברי ניתן לו על ידי פסטיבל חיפה שם יוקרן), אלא עקבות ריח. אבל אם חשבתם שזו מילה מוזרה, אספר לכם שהסרט מבוסס על ספר בשם "העבר את מחרשתך על עצמות המתים". תבחרו אתם מה עדיף. בכל מקרה, פולין הולכת על בטוח ושולחת סרט של אחת מבכירות הבמאיות שלה, אניישקה הולנד, שהייתה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה עם "באפילה" ולפרס התסריט עם "אירופה אירופה". הפעם היא חולקת את קרדיט הבימוי עם קסיה אדמיק, לגמרי במקרה הבת שלה. מדובר בסיפור מתח אקולוגי (הנה משהו שלא חשבתי שאכתוב אי פעם), על אישה מבוגרת החיה באיזור הררי מבודד, שם כמה ציידים מוצאים את מותם המסתורי.
פולין זכתה לאחרונה עם "אידה" הנפלא. זו הייתה זכייתה היחידה אחרי תשע מועמדויות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: ייתכן.

פורטוגל – "סיינט ג'ורג'" (Saint George)
על סף משבר כלכלי בפורטוגל, מתאגרף לשעבר שעומד לאבד את משפחתו, מסכים לעבוד כגובה חובות למאפיונר בברזיל. לפי הבנתי זה תקציר הנציגות הפורטוגלית. הסרט שביים מרקו מרטינז זכה בפרס השחקן במסגרת אופקים של פסטיבל ונציה.
פורטוגל המסכנה היא לדעתי המדינה עם המאזן השלילי הגדול ביותר: 33 ניסיונות בין השנים 1980 ל-2016, ובלי אפילו מועמדות אחת.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי הפעם.

פינלנד – "טום מפינלנד" (Tom of Finland)
הפתיעו הפינים כאשר מיאנו לשלוח את "הצד האחר של התקווה", סרטו האחרון וזוכה פרס פיפרסקי הבינלאומי של אקי קאוריסמקי – הבמאי היחיד שהכניס את פינלנד לאוסקר ("איש ללא עבר"). הם עשו זאת לטובת הסרט הכי גיי מרשימת המתמודדים, בלי תחרות בכלל, שאמור לאפשר לי אוקיינוסים של בדיחות על סרטי הפינים של הפינים. אבל לא אעשה זאת, כי סריטה זה אתר מכובד.
זוהי הביוגרפיה של טוקו לארקנסון, שלאחר שהשתחרר משירותו במלחמת העולם השנייה הפך לאמן המפורסם "טום מפינלנד" שרשם ציורים הומו-אירוטים, שהיו להשפעה די רצינית על עולם האיור וגם תרמו להתעוררות זכויות הלה"טבים באותה תקופה. הבמאי הוא דום קארקוסי (שלבדו נשמע כמו כינוי בגריינדר) ואת לארקנסון מגלם פקה סטראנג. הסרט הוקרן בטרייבקה וגם ב-TLVFest המקומי.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: התגובות החיוביות עלולות לעזור.

נציג פינלנד – Tom of Finland

פלשתין – "וואג'יב" (Wajib)
מוחמד וסלאח בכרי משתפים פעולה יחד לראשונה בסרט שייצג השנה את פלשתין, אותו ביימה אנהמארי ג'אסיר (שנשלחה פעמיים לאוסקר ללא הצלחה). הסרט זכה בפרסים בלוקרנו, וגם קיבל מקום של כבוד בטורונטו ולונדון, ובמרכזו מסע של אב ובן לעבר נצרת לקראת חג המולד.
פלשתין צברה כבר שתי מועמדויות בעברה, בזכות סרטיו של האני אבו-אסד, "גן עדן עכשיו" ו"עומאר".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי?

פנמה – "מעבר לאחווה" (Beyond Brotherhood)
אריאן בנדטי כתבה, ביימה, הפיקה ושיחקה בסרט הביכורים שלה, שנשלח לייצג את פנמה. זהו סיפורם של שני אחים צעירים שנותרו חסרי כל, ועכשיו נמצאים במסע הישרדות בעיר הקשוחה.
זהו הניסיון הרביעי ברציפות של פנמה, אך טרם הצליחו לקבל מועמדות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: חלש.

פקיסטן – "סאוואן" (Saawan)
בהפקה משותפת לאיחוד האמירויות הערביות, ארה"ב, בריטניה והודו, הנציגות של פקיסטן מספרת על מסעו המסוכן של ילד בעל מוגבלות שננטש על ידי אביו והוא מנסה למצוא בחזרה את דרכו חזרה לעיר הגדולה. פרהאן אלם ביים. נשבע לכם, עם כל סרט שמתווסף לתחרות הזאת, נראה כאילו מדובר בליין-אפ המדכא ביותר אי פעם.
קטע מעניין עם הנציגויות הפקיסטניות – הן תמיד נראות מעולה. האקדמיה האמריקאית לא סופרת אותם, והם מעולם לא היו מועמדים, אבל כל שנה מחדש אני מצטער שאנחנו לא נחשפים לקולנוע הפקיסטני, כי נראה לי שיש שם כמה פנינים.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא גדול במיוחד.

פרגוואי – "המחפשים" (Los Buscadores)
בפעם השנייה בתולדותיה שולחת פרגוואי נציג לאוסקר, הפעם סרט הרפתקאות על חבורת צעירים שיוצאת למסע בעקבות מפה עתיקה שהם מוצאים. חואן קרלוס מאניילה וטאנה שמבורי ביימו.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נו.

פרו – "רוזה צ'ומבה" (Rose Chumbe)
הסרט הזה הוא בכלל תוצרת 2015, אבל בכל זאת הפרואנים החליטו לשלוח אותו השנה. הבמאי והתסריטאי ג'ונתן רלייזר מספר על שוטרת על שמה קרוי הסרט (אותה מגלמת ליליאנה טרוחילו), שלא רק שצריכה להתמודד עם התמכרויותיה לשתייה והימורים, אלא גם עם העבודה שבתה גונבת את חסכונותיה ומשאירה אותה לבדה עם הנכד הקטון. מה תעשה רוזה צ'ומבה? כל זאת ועוד בסרט שלעולם לא תראו.
פרו הייתה מועמדת לאוסקר פעם אחת עם "חלב הצער" (עליו תוכלו לקרוא בכתבה זוכת הפוליצר של סריטה "מצעד תפוחי האדמה הלוהטים של הקולנוע", אם תעזו).
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא מהמר על זה.

צ'ילה – "אישה פנטנסטית" (A Fantastic Woman)
במהלך פסטיבלי השנה עשה הסרט הצ'יליאני של סבסטיאן ליילו (שנשלח בעבר לאוסקר עם "גלוריה") גלים רבים, בעיקר בזכות היותו עוסק בנושא הטרנסג'נדרי. יותר מכך, לא מעט נכתב עליו בארה"ב ששחקניתו הראשית, דניאלה וגה, יכולה גם להיות המועמדות הטרנסית הראשונה אי פעם לאוסקר. אמנם עוד חזון למועד, אבל זה רק מראה שמשהו בסרט הזה הצליח לנגוע בצופיו. במרכז הסרט מרינה (וגה) שמאבדת את אהובה המבוגר ממנה, והופכת לחשודה במותו ונכנסת למאבק עם משפחתו.
הסרט הוקרן בפסטיבל ברלין שם זכה בפרס הטדי לסרט הלהט"בי הטוב ביותר, כמו גם בפרס התסריט. הוא יוקרן בפסטיבל חיפה.
צ'ילה הייתה מועמדת רק פעם אחת, עם "לא" בשנת 2012. בשנה שעברה הופתענו כולנו כאשר "נרודה" המופלא" (מאת במאי "לא" פבלו לאריין) לא הצליח להיכנס אפילו לתשיעייה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: בהחלט ואפילו בהחלט.

קוסובו – "לא רצוי" (Unwanted)
הנציגות מקוסובו מתרחשת בכלל בהולנד, ומספרת על בחור צעיר שהיגר לשם אמו בזמן מלחמת הבלקן, וניסיונותיו לבנות לעצמו חיים חדשים נבלמים על ידי סוד אפל מהעבר. זהו סרט הביכורים של אדון ריזנוולי.
מדובר בניסיונה הרביעי ברציפות של קוסובו באוסקר, עד כה ללא הצלחה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: תייגו אותי סקפטי.

קוסטה ריקה – "קול הדברים" (The Sound of Things)
ניסיונה השישי של קוסטה ריקה באוסקר (עד כה ללא הצלחה), הוא הסרט של אריאל אסקלנטה, במרכזו אחות רחמניה המתמודדת עם מוות של אחד מבני משפחתה. זו איננה קומדיה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך למדי.

קזחסטן – "הדרך לאמא" (Road to Mother)
בחרו הקזחים השנה באפוס רחב יריעה המביא את סיפורה של המדינה משנות השלושים ועד ימינו אנו דרך כמה דורות במשפחה אחת. את הסרט כתב טימור זקסיליקוב, וביים אקן סאטאייב, שכבר נשלח פעמיים בעבר לייצג את מדינתו אך ללא הצלחה.
קזחסטן הייתה מועמדת פעם אחת בזכות "מונגול" (2007) ונכנסה לתשיעייה בשנת 2009 עם "קלין".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך.

קנדה – "הושלגה, ארץ הנשמות" (Hochelaga, Land of Souls)
הבמאי הקנדי פרנסואה ג'יראר כבר הביא סרט לאוסקר בעברו, אך לא בקטגוריה לשמה התכנסנו. היה זה "הכינור האדום" שבשנת 1999 הפתיע וזכה בפרס המוזיקה המקורית, מנצח סרטים כמו "אמריקן ביוטי", "תקנות בית השיכר" ו"הכישרון של מר ריפלי". ג'יראר ביים גם את "32 סרטים קצרים על גלן גולד", ואת "משי" בכיכובה של קירה נייטלי.
סרטו החדש אשר מייצג את קנדה השנה, מספר על ארכיאולוג שחוקר את הכפר הקדום הושלגה, שהריסותיו נמצאים מתחת למגרש כדורגל במונטריאול, ששופך אור על ההיסטוריה העתיקה של המדינה. הסרט הוקרן עד כה בפסטיבל טורונטו. כי קנדים.
המדינה הצפונית הפכה להיות שחקנית די מרכזית באוסקר לאחרונה. אמנם זכייתה היחידה התרחשה ב-2003 ("שיחות נפש"), אבל עד כה צברה שש מועמדויות, שלוש מהן ברצף תחילת העשור הנוכחי. זה התחיל עם "האישה ששרה" שביים במאי לא מוכר בשם דני וילנוב, שמאז הפך לאחד הבמאים המהוללים של הקולנוע העכשווי ("אסירים", "המפגש", "סיקאריו", "בלייד ראנר 2049"); והמשיך עם "אדון לזהאר" ו"מכשפת מלחמה". בשנה שעברה "זה רק סוף העולם" של זאבייה דולן נכנס לתשיעייה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: סבבה מינוס.

קניה – "קאטי קאטי" (Kati Kati)
אחת הכניסות המסקרנות מגיע מאפריקה, עם סרטו של מביתי מאסיא. בסרט מתעוררת אישה צעירה במדבר ומגלה שהיא מתה, ועכשיו נמצאת במין שלב מעבר. מבלי שהיא זוכרת דבר על חייה או מותה, ובעזרת קבוצה של אנשים שנמצאים פחות או יותר באותה סיטואציה, הם צריכים לעשות את דרכם לחלק הבא. מאוד מאוד רוצה לראות את הסרט הזה, שזכה בפרס פיפרסקי במסגרת התגליות של פסטיבל טורונטו.
זהו נסיונה השני של קניה באוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי יפתיע.

נציג קניה – Kati Kati

קרואטיה – "תפסיק לבהות לי בצלחת" (Stop Staring at My Plate)
סרט הביכורים של האנה ג'וסיץ' הוקרן בפסטיבל ונציה, שם זכה בפרס פדאורה של תחרות האירו-מדיטרניאן, שזה כמו לומר שהסרט זכה בפרס קח משהו כי אתה קיים במסגרת הסרטים שמוקרנים על גונדולה בין השעות ארבע לשש אחרי הצהריים. ברכות לכולם.
הסרט מספר על בחורה צעירה, שאביה השתלטני מפנה את מקומו לטובת התקף לב, והיא נשארת צפופה עם משפחתה בדירה מחניקה ומוצאת את עצמה נמשכת לסקס עם זרים, כמו שגיבורות של סרטי ביכורים של במאיות צעירות נוטות לעשות.
קרואטיה היא אחת השחקניות הקבועות באוסקר, רק בלי הקטע של אשכרה לקבל מועמדות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: חלש.

רומניה – "הפיקסר" (The Fixer)
עיתונאי צעיר יוצא לטרנסילווניה כדי לסקר לחדשות הטלוויזיה את סיפורן של זונה רומניה צעירה שנתפסה בצרפת והוסגרה חזרה לשלטונות, הוא גיבור הנציגות הרומנית. את התסריט כתבו אדריאן סיליסטינו (צלם במקצועו) וקלאודיה סיליסטינו על פי סיפור אמיתי. הבמאי הוא אדריאן סיטארו.
רומניה לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: יום אחד זה יקרה.

שוויץ – "הסדר האלוהי" (The Divine Order)
בחרו השוויצרים בסרטה של פטרה ביונדינה וולפה, שבטרייבקה השנה היה סוג של "אפס ביחסי אנוש": הוא זכה בפרס חביב הקהל, פרס ליוצרת על שם נורה אפרון, ופרס השחקנית בסרט בינלאומי. הוא סרט דובר גרמנית המספר את סיפורה של עקרת בית בשם נורה (מארי לואנברגר) החיה בכפר שוויצרי קטן, ויוצאת למאבק על מנת לאפשר לנשים להצביע בתקופה הקדומה של 1971. ג'יזס.
שוויץ לא הייתה מועמד מאז זכייתה בשנת 1990 עם "מסע של תקווה". בסך הכל הייתה מועמדת שלוש פעמים וזכתה פעמיים. הידעתם ששוויץ שלחה לאוסקר שלוש פעמים סרטים של ז'אן-לוק גודאר?
סיכוי להיכנס לתשיעייה: דווקא יש לי הרגשה טובה לגבי זה.

תאילנד – "כשמחשיך" (By the Time it Gets Dark)
סרטה של אנוצ'ה סוויצ'אקרונפונג (שהפיקה את הנציג המקומי מלפני שנתיים, "איך לנצח בדמקה בכל פעם") מספר על קבוצת הנשים המנסים לשחזר את טבח הסטודנטים בשנת 1976. הסרט עשה סיבוב פסטיבלים רציני שהתחיל בלוקרנו והמשיך לטורונטו, בוסאן, לונדון, רוטרדם ועוד.
תאילנד מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא היסטרי.

ונסיים בהימורים לא מושכלים לתשיעייה המצומצמת:
בריטניה – "ארצי הטהורה"
גרמניה – "משום מקום"
ישראל – "פוקסטרוט"
פינלנד – "טום מפינלנד"
צ'ילה – "אישה פנטסטית"
צרפת – "120 פעימות לב לדקה"
קמבודיה – "בתחילה הרגו את אבי"
רוסיה – "אהבה חסרה"
שבדיה – "הריבוע"

בואו נראה מה יביא יום, ובהצלחה ל"פוקסטרוט"!