• סרטים חדשים: ״שתיקה״ של מרטין סקורסזה
  • כל סרטי אינגמר ברגמן - פרק 20
  • הימורי המועמדים לאוסקר ה-89
  • המייסד
  • אסון בלב ים
  • ״שתיקה״, סקירה
  • ״גיבורות״: ערב סרטי הגמר של בוגרות ובוגרי ״מעלה״
  • אימת החודש - ינואר 2017
  • היא
  • מחשבות וחישובים לקראת הימורי המועמדים לאוסקר
  • ״יצורים ליליים״, סקירה
  • ״תיקון״, סקירה
  • ״האפיפיור הצעיר״ וטרילוגיית היופי של פאולו סורנטינו
  • Always Shine & Divines
  • לקראת מבט נוסף - פרוייקט קולנוע אירופאי משוחזר
  • חזרה אל ״בלוז לחופש הגדול״ בהוצאה מחודשת
  • ״לא פה, לא שם״, סקירה
  • ״הנוסעים״, סקירה
  • ״אנשים שהם לא אני״, סקירה

אוסקר 2011: הסרטים המתמודדים על קטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

16 בינואר 2012 מאת אור סיגולי

ב18 לינואר, יוכרזו 9 הסרטים שיעלו לשלב מוקדמות בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה לאוסקר הקרוב (או בשמו הידוע: פרס הסרט הזר). קראו לזה הרבע גמר, אם תרצו (חצי גמר יהיה הכרזת חמשת המועמדים ב24 לחודש והגמר הוא כמובן הזוכה האיראני… סליחה, הזוכה הגדול בטקס).
מישראל, כידוע, נשלח "הערת שוליים" וכולנו מאחלים לו בהצלחה ושולחים לו קארמה חיובית. סידר יצטרך להתמודד נגד 60 במאים אחרים שגם הם מייצגים את ארצם. שמעתם נכון – 61 סרטים זרים מתמודדים על חמשת המקומות.

על הבעיתיות הרבה של הקטגוריה כתבתי באריכות שנה שעברה. אז למי שעוד לא הכיר אותנו באותם ימים, כאשר עוד גיששנו את דרכינו בבלוגספירה, אתם בהחלט מוזמנים לקרוא את ההקדמה ההיא.
איזה כיף זה אינטרנט, הא?

אז רגע לפני ש52 סרטים מתנדפים אל עבר עננת היסטוריה אוורירית, בואו נבדוק מיהם נציגי המדינות לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, וקצת על ההיסטוריה האוסקרית שלהם.

ואלו המדינות שהגישו השנה סרט לאוסקר:

אוסטריה – "לנשום" (Breathing)
בסרט הקטן הזה צפיתי בפסטיבל ירושלים האחרון ועל אף שהוא איננו משהו שנחקק בזכרון, הוא בהחלט סרט מוצלח. במרכזו סיפור השתקמות של עבריין קטין. את הסרט ביים קארל מרקוביץ'.
אוסטריה הייתה מועמדת שלוש פעמים בעבר וזכתה עם "הזייפנים" שניגח את "בופור". חצופים. חשוב לציין שגדול במאי אוסטריה כיום, מיכאל האנקה, נשלח לאוסקר מטעם מדינתו ארבע פעמים, אך בסוף זכה למועמדות רק מטעם גרמניה עם "הסרט הלבן" ב2009.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

אורוגוואי – "הבית הדומם" (La Casa Muda)
טוב, לרכבת השדים המסוייטת הזו כבר הקדשתי פוסט משל עצמו. אוסקר או לא אוסקר, לסרט הזה כבר יש רימייק עם אליזבת' אולסן ("מרתה מרסי מיי מרלין").
אורוגוואי לא הצליחה לקבל מועמדות לאוסקר עד כה. זה לא עומד להשתנות.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

איטליה – "טרה פארמה" (Terraferma)
לאחרונה שמענו שהסרט הזה, שגרם לאנשים לטפס זה על גבי זה בדרכם לאולם רפפורט בפסטיבל חיפה, יופץ בקולנוע מוזיאון תל אביב. הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה. ביים: עמנואל קריאלסה, שניסה להגיע לאוסקר עם "המסע אל החלום".
האיטלקים האלה, שתכירו, הם מכונות אוסקר. אמנם זה קל כשיש לך כל מיני פליני ודה-סיקה מסתובבים לך בין הרגליים, שזוכים ארבע פעמים. כל אחד. 13 אוסקרים לקחה לעצמה איטליה, האחרון שבהם "החיים יפים" ב1997 שגם זכה בפרס השחקן. אלוהים כמה שאני מנסה לשכוח את הרגע הזה.
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

אינדונזיה – "תחת חסותו של קאב'אה" (Under the Protection of Ka'bah)
מין גרסת אינדונזיה של "רומיאו ויוליה" על אהבה צעירה ממעמדות שונים ומשהו עם נגיעה אסורה. ברור שחייבים לראות את זה. אינדונזיה טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיגוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

איסלנד – "הר געש" (Volcano)
לבמאי קוראים רונאר רונארסון. מספיק טוב בשבילי. איסלנד הייתה מועמדת פעם אחת בלבד בשנת 1991 עם "ילדי הטבע".
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

אירלנד – "כאילו שאני לא שם" (As If I'm Not There)
אבל רגע, לא מדברים אנגלית באירלנד? כאילו, אתם יודעים, סוג של אנגלית? ובכן, תתפלאו, אבל באירלנד גם עושים סרטים בשפה הידועה סרבו-קרואטית. הא, לכם!
אירלנד כבר ניסתה לבצע תעלול דומה ב2007 כששלחה את "מלכים". זה גם לא עבד.
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

אירן – "פרידה" (A Separation)
סרט מדהים של אסגהר פרהאדי עם תסריט מעולה וצוות שחקנים שנגעה בו אצבע האלוהים. אחד הסרטים הטובים של השנה וגם המועמד המוביל לזכייה כרגע, אחרי שזכה בכמעט כל פרס על הפלנטה. אם "פרידה" היה מתמודד באירוויזיון, הוא היה זוכה גם שם.
מפתיע להיזכר, אבל אירן כבר הייתה מועמדת לאוסקר עם "ילדי גן עדן" של מג'יד מג'ידי.
סיכוי להכנס לתשיעייה: הכי גבוה שיש.

אלבניה – "חנינה" (Amnesty)
אלבניה ייצרה השנה פרובוקציה סטייל "בופורגייט" כאשר ברגע האחרון מנעה מהסרט המקורי שהיה אמור לייצג אותה, "סולחה" (Forgiveness of Blood. ראיתי אותו בפסטיבל ירושלים. לא משהו לכתוב עליו הביתה), להשתתף בתחרות על בסיס תלונה של יוצרי "חנינה" על פיו הבמאי של "סולחה" איננו אלבני מספיק. או אלבני בכלל, לצורך העניין. ואני חייב להגיד את זה, על אף שזה קל מדי: מכל הסיפור הזה לא תצא לא חנינה ובטח לא סולחה.
אלבניה ניסתה להכנס לאוסקר 5 פעמים בעבר אך ללא הועיל.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

אסטוניה – "מכתבים למלאכים" (Letter to Angels)
עכשיו ברצינות, מה יכול לצאת טוב מסרט עם שם כזה? זה מזכיר לי את "הדים של הקשת בענן" הקטסטרופלי שהונג-קונג שלחה אשתקד.
אסטוניה שלחה שנה שעברה את "הפיתוי של טוני הקדוש" שהוקרן לאחרונה בפסטיבל חיפה וזכה לתגובות לא רעות בכלל.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

ארגנטינה – "אבלאיי, האיש ללא פחד" (Aballay)
סרטו של פרננדו ספיינר. ארגנטינה הגישה סרטים לתחרות באופן לא רציף מאז 1961 וזכתה פעמיים בקטגוריה הזו בזכות "La Historia Oficial" וכמובן שעל "הסוד שבעיניים", שהביס את "עג'מי" שלנו. המדינה קיבלה נציגות בזכות עוד 4 סרטים נוספים: "הפסקת אש", "קאמילה", "טנגו" ו"בנה של הכלה".
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

בולגריה – "הטייה" (Tilt)
ויקטור צ'וצ'קוב ביים את הסרט שזורק חבורה של צעירים בולגרים לתוך כפר גרמני בשנות התשעים, בזמן שארצם עוברת שינויים מהותיים.
על אף ש"העולם גדול והישועה מעבר לפינה" (שאני באופן אישי חיבבתי) נכנס לתשיעייה ב2009, בולגריה מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

בוסניה והרצגובינה – "בלוודרה" (Belvedere)
חמש עשרה שנים לאחר הטיהור האתני בבוסניה, מחפשת אישה צעירה את בעלה ובנה. את הסרט ביים אחמד איממוביץ'.
בוסניה והרצגובינה הייתה מועמדת פעם אחת בעבר וגם זכתה בזכות "שטח הפקר" של דניס טנוביץ', שהפתיע את כולם כשזכה במקום "אמלי" הצרפתי.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

בלגיה – "ראש שור" (Bullhead)
עוד סרט שאני ראיתי בפסטיבל ירושלים וממש השתעממתי. אורון, אם זכור לי נכון, נהנה מאוד. זוהי דרמת פשע לא פשוטה לצפייה על סחר בהורמונים לבקר. קראתם נכון. הורמונים לבקר. את הסרט ביים מיכאל ק. רוסקמן.
בלגיה הייתה מועמדת חמש פעמים בעבר. הפעם האחרונה שלה הייתה בשנת 2000 עם "כולם מפורסמים". השנה נשלח "ראש שור" על חשבון "הילד עם האופניים" של הדארדנים שזה עתה הפסיד את הקטגוריה המקבילה בגלובוס הזהב. למעשה, האחים דארדן ניסו להתקבל לאוסקר שלוש פעמים ("רוזטה", "הבן" ו"הילד") וכשלו. יכול להיות שהבלגים הבינו את הרמז.
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

ברזיל – "יחידה עילית 2: האויב שבפנים" (Elite Squad: The Enemy Within)
זה נשמע יותר כמו סרט שהפיק מנחם גולן בתקופת "סרטי קנון" מאשר מועמד לאוסקר, אך למעשה זהו סרט המשך לאחת ההצלחות הקופתיות הגדולות ביותר בברזיל.
ברזיל לא הייתה מועמדת מאז 1999 עם הסרט המקסים "תחנה מרכזית ברזיל", שגם היה מועמד באותו טקס לפרס השחקנית הראשית. ועל אף שלוש מועמדויות נוספות לפני זה, ברזיל מעולם לא זכתה באוסקר.
סיכוי להכנס לתשיעייה: סביר.

בריטניה – "פטגוניה" (Patagonia)
גם לבריטים, אלה שמדברים בריטית, התחשקה מועמדות לאוסקר. אז הם עשו סרט שדובר וולשית וספרדית ועכשיו גם הם יכולים. קחי את זה אירלנד הסרבו-קרואטית!
למרבה האירוניה, הוולשית הצליחה לסדר לבריטניה שתי מועמדויות נוספות בקטגורייה: ב1993 עם "Hedd Wyn" וב1999 עם "סלומון וגנאור".
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

גיאורגיה – "שנטראפאס" (Chantrapas)
סרטו של אוטר לוסליאני. קבלו את זה – גיאורגיה הייתה מועמדת לאוסקר בשנת 1996 עם "שף מאוהב".
לא יודע, אותי זה מאוד ריגש כשגיליתי את זה.
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

גרמניה – "פינה" (Pina)
זו הפעם הראשונה שגרמניה שולחת סרט שאינו עלילתי לתחרות. סרטו של וים ונדרס, הומאז' לרקדנית והכראוגרפית פינה באוש, היה להצלחה נאה בארץ ובעולם. ונדרס, מהיוצרים המוערכים בעולם, היה מועמד לאוסקר פעם אחת בלבד דווקא בקטגוריית הסרט התיעודי עם "בוואנה ויסטה קלאב". הנה מה שלעופר היה לומר על הסרט.
אם משכללים את המועמדויות שצברו גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית במהלך השנים, עומדים על מספר של 15 מועמדויות. שזה נראה לא רע. גם מבחינת זכיות אין למעצמת הקולנוע לשעבר הזו מה להתבייש. "תוף הפח", "אי שם באפריקה" ו"חיים של אחרים" כולם זכו באוסקר.
סיכוי להכנס לתשיעייה: טוב.

דנמרק – "סופרקלאסיקו" (SuperClasico)
קומדיה של אולה כריסטיאן מדסן. דנמרק היא הזוכה באוסקר שנה שעברה ("בעולם טוב יותר" של סוזן בייר) ובלי קשר זכתה שנתיים רצוף ב87 ו88 עם "החגיגה של באבט" ו"פלה כובש". בנוסף הם טרחו להיות מועמדים חמש פעמים נוספות.
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

דרום אפריקה – "יופי" (Beauty)
שנה שעברה פרו ניסתה לעשות את זה ("זרם תחתי"), והשנה דרום אפריקה שלחה לאוסקר סרט הומו-לסבי, שזכה בפרס מיוחד לקולנוע גאה בפסטיבל קאן.
דרום אפריקה הייתה מועמדת בשנת 2004 על "אתמול".
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

דרום קוריאה – "החזית" (The Front Line)
סרט אקשן מלחמתי (הידד!) שמתרחש בזמן הפסקת האש של מלחמת קוריאה ב1953. סרטו השלישי של ג'אנג הון.
על אף הרזורקציה המפוארת של הקולנוע הדרום-קוריאני בעשור האחרון, ועל אף שכמה מהבמאים החשובים ביותר של העת האחרונה הגיחו משם, באוסקר לא הפנימו את זה. דרום קוריאה מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר על אף ששלחה סרטים עטורי שבחים כגון "אמא" ו"אביב, קיץ, סתיו חורף… ושוב אביב".
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

הודו – "אבו, בנו של אדם" (Abu, Son of Adam)
סרט הביכורים של סאלים אחמד. הודו הוזכרה בקטגוריה הזו שלוש פעמים בעבר בזכות "אמא הודו" (בשנת 57!), "סלאם בומבאיי" ו"לגאן" ב2001.
סיכוי להכנס לתשיעיה: נמוך.

הולנד – "סאני בוי" (Sonny Boy)
סרטה של מאריה פיטרס הוא דרמה על תהליכים חברתיים וגזענות בשנות ה20 של המאה הקודמת. נראה לי.
הולנד זכתה שלוש פעמים באוסקר על "התקיפה", "שושלת אנטוניה" ו"שאלה של אופי", אך לא הייתה מועמדת מאז 2003. אולי השנה.
סיכוי להכנס לתשיעייה: טוב.

הונג קונג – "חיים פשוטים" (A Simple Life)
סרטה של אן הואי זכה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה, ובעוד שלושה פרסים נוספים בפסטיבל ההוא בלבד.
בתחילת שנות התשעים צברה הונג קונג שתי מועמדויות, על "שלום לפילגש" ו"הפנסים האדומים". אחר כך הונג ניסתה לשלוח כמה מהסרטים הטובים ביותר שלהם לאוסקר, בינהם "מצב רוח לאהבה", "גלות" ו"דרך ללא מוצא" (המקור של "השתולים"), אך לשווא. מאז הם התחילו לשלוח סרטי פרווה סטייל אוסקר. זה גם לא עוזר להם.
סיכוי להכנס לתשיעייה: סביר.

הונגריה – "הסוס מטורינו" (The Turin Horse)
חביב המבקרים הישראליים של השנה החולפת, פלוס ההצלחה הגדולה ביותר של פסטיבל ירושלים האחרון. זהו סרטו הכנראה אחרון אי פעם של בלה טאר, עליו תוכלו לקרוא בהגיגיו של עופר.
להונגריה זכייה אחת בזכות "מפיסטו" אך היא לא הצליחה להשיג מועמדות מאז 1988. תמשיכו לשלוח סרטים כמו "טקסידרמיה" ובוא נראה לאן זה יוביל אתכם, הא, חבר'ה?
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

הרפקובליקה הדומיניקית – "Love Child"
סרטה של לטישיה טונוס. באמת שאין לי שום אינפורמציה מעבר לזה.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

ויטנאם – "הנסיך ונער הפגודה" (The Prince and the Pagoda Boy)
"פגודה" היא המבנה האסייתי היפה הזה, שנראה שעשוי משלבים מדורגים. זהו מקום לפולחן, בעיקר בודהיסטי או טאואיסטי. את כל זה אני מספר לכם כדי שלא תשימו לב שאין לי שום אינפורמציה לתת לכם על הסרט.
אבל ודאי תשמחו לדעת שויטנאם הייתה מועמדת בעבר לאוסקר על "ניחוח הפאפיה הירוקה". הידד!
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

ונצואלה – "רעש האבנים" (The Rumble of Stones)
לא אשקר לכם, גם על זה אין לי שמץ של מושג. זה משתפר מהנקודה הזו. מבטיח.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

טורקיה – "היו זמנים באנטוליה" (Once Upon a Time in Anatolia)
כן, עדיין הסרט הכי טוב של 2011, תודה ששאלתם. הבמאי נורי בילג' ג'יילן הוא, כזכור, אחד מאנשי השנה של סריטה בזכות הסרט הבודד שהוא עשה השנה. אבל איזה סרט! מיצירות המופת האלה שנתקלים בהן רק כל כמה שנים.
טורקיה עדיין לא הייתה מועמדת לאוסקר. הכי קרוב שהיא הייתה אי פעם היה עם "שלושה קופים" לפני ארבע שנים. נחשו מי ביים את זה!
סיכוי להכנס לתשיעייה: טוב.

טיוואן – "לוחמי הקשת" (Warriors of the Rainbow: Seediq Vale)
החליטו הטיוואנים לחמוד להם לצון ושלחו סרט שאורכו מעל ארבע שעות לאקדמיה. אותה אקדמיה שלא הצליחה לשרוד את כל "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים". אותה אקדמיה שלא טרחה לבוא להקרנות של "גומורה". שיהיה להם בהצלחה.
הסרט מחולק לשני חלקים: "דגל השמש" ו"גשר הקשת" (מה הקטע של השמות המתרוממים האלה?). הסרט הוקרן בפסטיבל ונציה. למעשה, נראה לי שהוא עדיין מוקרן בפסטיבל ונציה.
טיווואן חייבת את שתי מועמדויותיה וזכייתה הבודדת עד כה לאנג לי (המלך): "מסיבת נישואין" ו"אוכל שתייה גבר אישה" באמצע שנות התשעים; והזכייה של "נמר, דרקון" שגם היה מועמד לפרס הסרט, הבמאי, התסריט, הצילום, העריכה, המוזיקה וכל דבר אחר ש"גלדיאטור" אפשר לו.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

יוון – "אטנברג" (Attenberg)
אחרי ההפתעה הנהדרת בשנה שעברה, בה הצליחה יוון להכנס לקטגוריה עם "שיני כלב", דרמה סאדיסטית ומבריקה, ניסו היוונים לתת שוב בראש עם דרמה חזקה ופרובוקטיבית (שהופקה על ידי הבמאי של "שיני כלב"). את אורון, שצפה בו בפסטיבל ירושלים, הם לא הצליחו לשכנע.
"שיני כלב" שבר בצורת יוונית של עשרים שנה באוסקר. מעבר לסרט המדובר ההוא, יוון הועמדה לאוסקר בזכות "איפגניה", "דם על האדמה", "הפנסים האדומים" (לא ההונג קונגי) ו"לגונת התשוקה". באופן מביך למדי, "מסע השחקנים" ו"נוף בערפל" של אנגלופולוס נשלחו לאקדמיה אך לא הצליחו לקבל מועמדות בזמנם. בוז.
סיכוי להכנס לתשיעייה: סביר.

יפן – "גלויה" (Postcard)
אחרי הכניסה לתשיעייה שנה שעברה עם מותחן תמוהה למדי בשם "וידויים", יפן מנסה שוב השנה עם סרטו של קנטו שינדו.
תכירו שגם אם בסופו של דבר יהיה מועמד, סביר להניח שללוס אנג'לס הבמאי שינדו לא יגיע. אולי כן, בעצם. מותר להטיס אנשים מעל גיל 99?
יפן זכורה לדראון עולם על שני דברים: ההפצצה בפרל-הארבור ולקיחת האוסקר מ"וואלס עם באשיר". יש להם עוד טעות אחת לעשות לפני שאנחנו יוצאים עליהם. אחת.
סיכוי להכנס לתשיעיה: סביר.

ישראל – "הערת שוליים"
גו סידר גו!!
סיכוי להכנס לתשיעייה: טוב מאוד.

לבנון – "לאן הולכים עכשיו?" (Where Do We Go Now?)
הקומדיה הזו הייתה ההפתעה של עונת הפסטיבלים עם הפרס הראשון בטורונטו. זה ש"נאום המלך" קיבל שנה שעברה. הטריילר מקסים ויש כמה שאמרו איפשהו שזה "אמלי" הלבנוני. מי לא רוצה "אמלי" לבנוני?
זו תהיה המועמדות הראשונה של לבנון לאוסקר.
סיכוי להכנס לתשיעייה: גבוהים מאוד.

ליטא – "בחזרה לזרועותייך" (Back to Your Arms)
עוד שם של במאי או במאית שאני לא יודע באיזה אותיות להשתמש בשבילו/ה, מעוד מדינה שלא הגיעה לאוסקר עדיין.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

מקדוניה – "הפאנק לא מת" (Punk is not Dead)
קומדיה של ולדימיר בלזבסקי. מקדוניה הייתה מועמדת פעם אחת, על הפעם הראשונה שהגישה סרט. מזל של מתחילים וכו' וכו'. זה היה "אחרי הגשם" של מילצ'ו מלצ'בסקי.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

מקסיקו – "מיס באלה" (Miss Bala)
אם יחליטו להפיץ את הסרט הזה בארץ יצטרכו למצוא לו שם אחר. זה פשוט… לא נשמע טוב.
אבל בלי קשר לזה, מדובר בסרט שהכה גלים בכל מקום שבו הוקרן מאז פסטיבל קאן. סרט שאני ממש רוצה לראות.
מקיסקו אמנם לא זכתה, אך הייתה מועמדת כשמונה פעמים ולאחרונה גם הכניסה את סרטיה לקטגוריות המרכזיות עם "ביוטיפול" ו"המבוך של פאן". את הטוב שבסרטי מקסיקו, "אור חרישי" של רייגאדס, דחתה האקדמיה. לכו תבינו.
סיכוי להכנס לתשיעייה: מצויין.

מרוקו – "עומאר הרג אותי" (Omar Killed Me)
סרטו של רושדי זם. מרוקו לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

מצרים – "תשוקה" (Lust)
זהו סרטו של חאלד אל-האגאר. יליד מצרים שעבר לאנגליה והפך בזכות כמה סרטים קצרים ליוצר מוערך בסצינה הבריטית. סרטו "חדר להשכיר" עם ג'ולייט לואיס מוקרן מדי פעם בערוצי הטלוויזיה בארץ. אולי הוא יביא למצרים את המועמדות הראשונה. אולי לא.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

נורבגיה – "שמחה כפולה" (Happy, Happy)
עוד סרט שהוקרן בפסטיבל ירושלים בנוכחות אורון. קומדיה נורבגית קפואה של הבמאית אן סואיטסי.
נורבגיה טרם זכתה באוסקר אך הייתה מועמדת ארבע פעמים: "תשע נשמות", "מורה דרך", "הצד השני של יום ראשון" ו"אלינג".
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

ניו זילנד – "הנואם" (The Orator)
חברים – הסיטוריה. זהו הסרט הסמואי הראשון, שצולם בסמואה ומדבר כולו סמואית. כבוד לסמואים. זהו גם נסיונה הראשון של ניו זילנד באוסקר. אני כמובן מפרגן.
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

סין – "פרחי המלחמה" (Flowers of War)
אלוף הפקות הענק הסיני ז'אנג יימו ("כשתקראי בשמך" שמוקרן עכשיו בארץ) חיזק את אפוס המלחמה שלו בכריסטיאן בייל. יש לי עותק של הסרט הזה כבר איזה שבוע ועדיין לא מצאתי זמן לצפות בו.
יימו הוא מועמד קבוע מטעם סין ובצדק. הפעמיים היחידות בהן סין נכנסה לקטגוריה הייתה עם סרטים של יימו: "ג'ודו" ו"גיבור". יימו עצמו גם היה מועמד כנציג הונג קונג עם "הפנסים האדומים".
סיכוי להכנס לתשיעייה: טוב.

סינגפור – "טאצומי" (Tatsumi)
סרט האנימציה השני ברשימה הוא סרט סינגפורי דובר יפנית שהונפש באינדונזיה. מבוסס על סדרת המנגה של יושיהירו טאצומי. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן.
סינגפור לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין. למעשה, זו רק ההגשה הרביעית שלהם מאז 1959.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

סלובקיה – "צועני" (Gypsy)
סרטו של מרטין שוליק מטעם מדינתו שטרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

ספרד – "לחם שחור" (Black Bread)
מה הסרט שבגינו ויתרו הספרדים על "העור בו אני חי" של אלמודובר? הנה לכם התשובה. סרטו של אגוסטי ויארונגה זכה בתשעה פרסי גויה (האוסקר הספרדי) ובפרס השחקנית בפסטיבל סן-סבסטיאן.
ספרד זכתה ארבע פעמים באוסקר ("הים שבפנים", "הכל אודות אמא", "הפיתוי היפה של חיי" ו"Begin the Beguine") והייתה מועמדת כ15 פעמים נוספות.
סיכוי להכנס לתשיעייה: טוב מאוד.

סרביה – "מונטבידיאו, טעם החלום" (Montevideo, God Bless You)
הסרט עוקב אחרי הגעתה של קבוצת הכדורגל של יגוסלביה לגביע העולם באורגוואי ב1930. זהו סרטו של השחקן דראגן בז'לוגרליק, שידוע בתור "רוברט רדפורד הסרבי" לא פחות.
הייתי ממש שמח אם רוברט רדפורד הסרבי ואמלי הלבנונית ייפגשו (בדיחת רפרנס שנוצרה בעקבות יותר מדי סרטים זרים בראש. התנצלותי).
תראו, מצד אחד סרביה מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר. לעומת זאת, גם גלגולה הקודם "סרביה ומונטנגרו" לא הייתה מועמדת לאוסקר. גם בשלב שלפני, "הרפובליקה לשעבר יגוסלביה", היא לא הייתה מועמדת. שלוש פעמים שינו את השם של המדינה ולא הצליחו להיות מועמדים לאוסקר. לא משהו בלקבל רמזים, הא?
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

פולין – "במחשכים" (In Darkness)
כשפולין מביאה לאוסקר סרט שואה, אתה יודע שמישהו שם יודע מה הוא עושה. סרט פולני. על השואה. בבימויה של אניישקה הולנד ("אירופה אירופה"), זה כל כך קולע בול שזה נשמע כמו פארודיה על סרט זוכה אוסקר.
פולין חולקת עם ישראל את התואר המפוקפק "המדינה שהייתה מועמדת להכי הרבה אוסקרים בלי זכייה" ותאכלס היינו שוברים אותם אם היו מכריזים על "גן עדן עכשיו" כישראלי. אבל הוא לא. הוא סרט פלשתיני.
סיכוי להכנס לתשיעייה: טוב מאוד.

פיליפינים – "האישה במיכל הספטי" (The Woman in the Septic Tank)
נמכר! אני רוצה לראות סרט עם שם כזה! מה גם שהוא דובר טגלוגית. אני רציני. יש כזו שפה.
האיים הפיליפינים טרם ראו תהילת אוסקר בידיהם.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

פורטוגל – "ז'וזה ופילאר" (Jose and Pilar)
סרט תיעודי של מיגל גונזלבס מנדז שעוקב אחרי הסופר המפורסם ז'וזה סאראמגו ("שנת מותו של ריקרדו ריש", "על העיוורון"). תאכלס, זה נשמע סרט נהדר.
פורטוגל, באופן מפתיע, לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

פינלנד – "חוף מבטחים" (Le Havre)
מהסרטים המפורסמים ביותר ברשימה. הקומדיה טובת הלב של אקי קאוריסמקי כבר הקסימה את כותבי הבלוג הזה בפסטיבל חיפה האחרון ומחוצה לו. כמו את שאר צופי מדינת ישראל.
קאוריסמקי הביא לפינלנד את מועמדותה היחידה עד היום עם "איש ללא עבר".
סיכוי להכנס לתשיעייה: טוב מאוד.

פרו – "אוקטובר" (October)
סרטם של האחים בעל השם הבלתי יאומן דייגו ודניאל וגה וידאל.
אוקי, נעשה בזה סדר: לאחד קוראים דייגו, ולשני קוראים דניאל. שם המשפחה של שניהם הוא וגה ודיאל. מקווה שזה ברור עכשיו.
פרו נכנסה באופן מפתיעה לאוסקר לפני שנתיים עם פצצת השיעמום הבלתי נסלחת "חלב של צער". זאת המועמדות היחידה שלהם לאוסקר. אני לא הייתי מתפלא, אם הייתי במקומם – באמצע שנות השמונים פרו שלחה ברצף לאוסקר סרטים שעונים לשמות "ברוחה בגיהנום", "העיר והכלבים" ו"לוע הזאב". מספיק בשביל להפחיד את חברי האקדמיה לאיזה עשרים שנה.
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

צ'ילה – "ויולטה הלכה לגן עדן" (Violeta went to Heaven)
סיפורה האמיתי של ויולטה פארה, זמרת צ'יליאנית. יש לי הרגשה שאני יודע מה קורה בסוף.
הבמאי, אנדרה ווד, כבר ניסה להגיע לאוסקר עם סרטו "מצ'וקה" – שהוקרן בהצלחה בארץ – אך לשווא. צ'ילה מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

צ'כיה – "אלוואה נבל" (Alois Nebel)
צ'כיה החליטו לעשות ארי פולמן ושלחו את אותות הסרט גם לקטגוריית הסרט בשפה זרה וגם לקטגוריית האנימציה. אבל לא כאן נגמרת ההשוואה. הנציג הצ'כי מזכיר באופן מחשיד את "וואלס עם באשיר" בסגנון האנימציה שלו, ולמעשה נראה כמו סטוץ לא אחראי של "באשיר" עם "עיר החטאים". תומאס לונאק ביים.
צ'כיה זכתה בעבר עם "קוליה" שהצליח יפה בארץ. כאשר עוד הייתה צ'כוסלובקיה זכתה פעמיים עם "החנות ברחוב הראשי" ו"רכבות שמורות היטב" בסוף שנות השישים.
סיגוי להכנס לתשיעייה: קיים.

צרפת – "הכרזת מלחמה" (Deceleration of War)
אחרי שהאמריקאיים עשו זאת עם "50/50" והגרמנים עם "נעצר באמצע הדרך", גם לצרפתים יש משהו להגיד על ההתמודדות עם מחלת הסרטן. וכמו שזה נשמע, הולך להם לא רע.
צרפת היא אחת המדינות הכי חזקות באוסקר. כל כך חזקה שלא פעם ולא פעמיים הסרט שהיא שלחה נכנס לקטגוריות השונות, השמורות בדרך כלל רק לסרטים אמריקניים, וכמעט כל סרט שני שהיא שולחת מקבל מועמדות.
מספר הזכיות שלה עומד אמנם על תשע, אך האחרונה שבהן הייתה בשנת 1992 ("הודו-סין"). אתם יכולים לכנות אותה "מריל סטריפ של הסרט הזר" מעתה.
סיכוי להכנס לתשיעייה: גבוה.

קובה – "הוואנסטיישן" (Havanastation)
יאן פאדרון ביים. קובה הייתה מועמדת פעם אחת בלבד בשנת 1994 על "תותים ושוקולד".
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

קולומביה – "צבעי ההר" (Colors of the Mountain)
סרט התבגרות צבעוני ושובה לב בצל מלחמת אזרחים. הסרט הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון והוא מסוג הסרטים שיפרחו בקולנוע לב.
קולומביה טרם קיבלה מועמדות.
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

קזחסטן – "חזרה ל-א'" (Returning to the A)
לקזחסטן יש מועמדות בעברה הלא רחוק עם "מונגול" וכניסה לתשיעייה לפני שנתיים עם "קלין" שהאמת שמעתי עליו הרבה דברים טובים.
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

קנדה – "אדון לאזהר" (Monsieur Lazhar)
סרטו של פיליפ פלארדו זכה לתגובות יפות מאוד מהמבקרים שצפו בו השנה.
קנדה, כזכור, נתנה את הטוב שבסרטי התחרות שנה שעברה, אם אתם שואלים אותי, עם "האישה ששרה". המדינה זכתה בשנת 2003 על "שיחות נפש" של דניז ארקן, סרט ההמשך ל"שיחות מלוכלכות" שהיה הקנדי הראשון שהיה מועמד לאוסקר.
קנדה לאחרונה דווקא שולחת סרטים מאוד מעניינים לאוסקר, אפילו אם אין להם סיכוי. בינהם "הרגתי את אמא שלי" של ילד הפלא זאוויר דולאן, "קרייזי" ו"מים" (שגם היה מועמד).
סיכוי להכנס לתשיעייה: טוב מאוד.

קרואטיה – "72 יום"
קומדיה שחורה של במאי כלשהו שבאמת אין לי מושג איך כותבים את שם המשפחה שלו. לכן, אלך ואספר לכם במקום זה שקרואטיה מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להכנס לחמישייה: נמוך מאוד.

רומניה – "מורגן" (Morgen)
את הסרט הזה ראיתי בפסטיבל חיפה (אפילו התעוררתי מוקדם ונדחסתי לאולם הסינמטק בשבילו) וכבר אז לא היה לי מה להגיד עליו.
רומניה, מבשרת הארט-האוס החדש (והדי משעמם, בואו נודה באמת) לא הצליחה להכניס לאוסקר סרט מעודה. על אף שבכל מקום שהוא לא ארצות הברית, בזכות סרטים כמו "מותו של מר לזארסקו", "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים", "שם תואר משטרה" ו"אם אני רוצה לשרוק אני שורק" (החביב עלי מהרשימה הזו), הקולנוע הרומני מונף באוויר.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

רוסיה – "שמש בוגדנית 2" (Burnt by the Sun 2: The Citadel)
לא ראיתי את סרטו האחרון של ניקיטה מיכלקוב, אבל באמת יהיה קשה לשכנע אותי שזה לא הסיקוול המיותר בעולם ובכל הזמנים והגלקסיקות. באמת. הרי "שמש בוגדנית", שזכה בקטגוריה הזו בשנת 1994, הוא סרט כל כך מדהים, כל כך מדוייק, כל כך לא זקוק לעוד פריים אחד. אז מה עכשיו? בכוח?
רוסיה עצמה זכתה רק עם "שמש בגודנית". ברית המועצות, לעומת זאת, זכתה שלוש פעמים, כשפעם אחת הבמאי הזוכה היה אקירה קורוסוואה ("שומר היערות"). איזה שיגועים היו באסיה לפני הניינטיז, הא?
סיכוי להכנס לתשיעייה: קיים.

שבדיה – "מעבר" (Beyond)
סרטה של פרנילה אוגוסט בכיכובה של נומי ראפאס, הלא היא הנערה עם קעקוע הדרקון המקורית. אתם יודעים…  לפני שדיויד פינצ'ר הפך אותה לברבי.
שבדיה זכתה שלוש פעמים באוסקר, בעיקר בזכות במאי אנונימי ולא מוכר בשם אינגמר ברגמן ("מעיין הנעורים", "מבעד לזכוכית האפלה", "פאני ואלכנסדר". אני תוהה מה יקרה אם ישלחו כיום סרטים כאלה לאוסקר. אה, רגע. שלחו את "הסוס מטורינו". לא חשוב). אבל אינגמר איננו עימנו עוד וכך גם סיכויי האוסקרים של שבדיה.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך.

שוויץ – "משחקי קיץ" (Summer Games)
רולנדו קולה ביים סרט שוויצרי דובר איטלקית.
שוויץ זכתה בפעם הראשונה בזכות "מהלכים מסוכנים" ב1984 ואז עם "מסע של תקווה" ב1990. מאז לא נשמע ממנה באוסקר, זכייה או מועמדות. הם היו די קרובים ב2006 אז… אתם יודעים… העיקר ההשתתפות וכו' וכו'.

תאילנד – "קון קהון" (Kon Khon)
משולש אהבה בין שלושה רקדני… קון. בטוח מישהו מכם, קוראים חכמים ממני, יודע מה זה. אל תהססו לחלוק עמי את הידע הזה.
תאילנד לא הייתה מועמדת מעולם על אף שחלק חשבו שיש לי סיכוי שנה שעברה עם "הדוד בונמי שיכול להזכר בחייו הקודמים" שזכה בפרס הגדול בפסטיבל קאן. אופטימיות זה מקסים בעיני.
סיכוי להכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

אז אלו כל הסרטים. אין ספק שהחכמנו.
אם בידיכם אינפורמציה על הסרטים הנ"ל, אם נתקלתם בהם באיזו הקרנה חו"לית מעניינת, או שסתם בא לכם לספר לנו מה אתם יודעים – נשמח לשמוע.

תגובות

  1. מאת אייל:

    הרגתי את אמא שלי הוא לא סרט צרפתי לא? איך קנדה הגישה אותו לאוסקרים?

    1. מאת אור סיגולי:

      הוא לא סרט צרפתי בכלל וגם דולאן אינו צרפתי.
      האא״ש רק דובר צרפתית, שזו, אם אינני טועה, השפה הרשמית השנייה בקנדה.

      זה לא שונה מאם ישראל הייתה מגישה סרט בערבית.

Leave a Reply