• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 47
  • אימת החודש - אוקטובר 2017
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

אוסקר 2016/17: כל המתמודדים בקטגורית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

4 באוקטובר 2016 מאת אור סיגולי

אתמול הגיע דד-ליין ההגשה לפרס האוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה ("הסרט הזר" אם אתם עורכי עיתונים שמתקמצנים על מקום), אחד המירוצים השנתיים שהכי מרתקים אותי. 89 מדינות הגישו, שזה המון, ומתוכן 85 עברו בהצלחה את הבידוק בשדה תעופה. מתוכן יעלו לסיבוב הבא רק תשע, וביום הכרזת המועמדים נדע מיהם החמישייה הסופית.
כמו בכל שנה, התחרות צפופה מאוד. הרבה במאים מוכרים, המון זוכי פסטיבלים. מעבר לכך, כמה טרנדים שאני שמתי אליהם לב הם סרטים המצולמים בשחור-לבן, הרבה סיפורים על גברים או נשים שחוזרים לעיירת הולדתם ומתמודדים עם מה שהשאירו מאחור, ויחסית לשנה שעברה פחות סרטים המתייחסים להגירה.
כבכל שנה, עמלתי על רשימה מפורטת ומלאת אינפורמציה שאיננה חשובה כלל על כל הסרטים שנשלחו לייצג את מדינותיהם, תוך כדי שאני כפי הנראה כושל בניסיון אומלל לתעתק את שמות היוצרים לעברית.

למרבה הצער, הדד-ליין מגיע לפני פסטיבל חיפה, שבתוכניתו נמצאים לא מעט נציגים (ארגנטינה, צרפת, גיאורגיה, הונגריה, עירק, הפליפינים, רוסיה, שוויץ, טורקיה, בריטניה). זה אומר שחלק מהסרטים המוצגים פה אראה במהלך סוכות, כך שאוסיף כאן לינקים לסקירות המיועדות מהפסטיבל. רוצה לומר, אתם מוזמנים לחזור לפוסט הזה בשבועות הקרובים, לקרוא עדכונים וחוות דעת שלי ושל חברי לבלוג על כמה מהסרטים.

אלו רשימות המתמודדים של שנים עברו: 2011, 2013, 2014 ו-2015.

אז למי שמעוניין לדעת מיהם 85 הסרטים שמתחרים על הפרס עם נציג ישראל "סופת חול", או סתם להרכיב איזו רשימת צפייה לשנתיים-שלוש הקרובות, הנה לכם כל נציגי המדינות לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה של אוסקר 2016/17. בסוף תוכלו למצוא את הימורי הנמהרים לתשיעייה.

המתמודדים לפרס האוסקר ה-89 לסרט הטוב ביותר בשפה זרה (הסרט הזר) הם:

אוסטריה – "שטפן צווייג: פרידה מאירופה" (Vor der Morgenröte)
לאחר שגרמניה ויתרה על הסרט הזה, החליטה אוסטריה לשלוח אותו כנציגה (גם צרפת חתומה עליו). מדובר בסרטה של מריה שריידר, המפורסמת כשחקנית ("באפילה") וזהו סרטה השני כבמאית, אחרי "חיי אהבה" המבוסס על ספרה של צרויה שלו. מדובר בביוגרפיה קולנועית על דמותו של שטפן צווייג (בגילומו של ג'וזף האדר), הסופר היהודי שנמלט מאימת הנאצים לברזיל, שלאחרונה זכה לעדנה במחווה שעשה לו ווס אנדרסון בסרטו זוכה האוסקרים "מלון גרנד בודפשט".
אוסטריה זכתה פעמיים באוסקר עם "הזייפנים" ו"אהבה". היא הייתה מועמדת פעמיים נוספות בעבר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: בהחלט.

אוסטרליה – "טאנה" (Tanna)
בפעם העשירית בתולדותיה שולחת היבשת סרט לתחרות האוסקר, ולראשונה בשפת ה"נאובהאל", שאני מתפדח להודות שלא שמעתי עליה מעולם. מצד שני, כמות השפות שאיתן ניסתה אוסטרליה להתקבל לאוסקר ארוכה יותר מרשימת הסרטים עצמם: קנטונזית, גרמנית, ספרדית, איטלקית הם עוד המוכרות. אבל יש כל מיני מומצאות כמו יולנגו מאת'ה, גונווינגו, ווארלפירי ודזונקה. לי זה נשמע מפוקפק, אבל מי אני שאתווכח. בכל מקרה, אני לומד המון מהמעקב השנתי הזה אחרי המרוץ.
הסרט החדש הוא סיפורם של שני אוהבים צעירים מהאי טאנה שמורדים במסורת השידוכים השבטית, ומשנים את כל החוקים. הסרט צולם בלוקיישנים, וכל המופיעים בו הם אנשי השבט האמיתיים (השחקן הראשי נבחר כי הוא נחשב ליפה ביותר באי). מרטין באטלר ובנטלי דין חתומים על הבימוי (דין גם צילם), ויחד זכו בפרס חביב הקהל בשבוע המבקרים של ונציה.
אוסטרליה לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: קטן.

טאנה

טאנה

אוקראינה – "השריפים של אוקראינה" (Ukraine’s Sheriffs)
אחרי שבשנה שעברה נמנעה אוקראינה לשלוח נציג לאוסקר בגלל מחלוקות פנימיות, בחרו הפעם ללכת עם סרט תיעודי של רומן בונדרצ'וק, העוקב אחרי שני שריפים בעיירה קטנה.
המדינה טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך.

אורוגוואי – "פירורים" (Migas de Pan)
השחקנית המזוהה עם הקולנוע של אלמודובר, ססיליה רות' ("הכל אודות אמא"), והשחקנית ג'סטינה בוסטוס, מגלמות דמות בשם ליליאן בשתי תקופות זמן, אחר בסבנטיז והשנייה באייטיז. הסיפור סובב סביב אישה הנאלצת להכריע בין משפחתה לבין עיסוקה כאשת זכויות אזרח. הסרט צולם באורוגוואי וספרד, וביימה אותו מנאנה רודריגז. הוא הוקרן לראשונה בפסטיבל מונטריאול.
אורוגוואי לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: קלוש.

איטליה – "אש על המים" (Fire at Sea)
זוכה פרס דב הזהב בפסטיבל ברלין של ג'יאנפרנקו רוסי מייצג את אחת משיאניות האוסקר, הלא היא איטליה (14 זכיות. יותר מכל מדינה אחרת). קל להבין מדוע בחרו בסרט הזה, שנחשב לאחד מטובי הדוקומנטריים של השנה החולפת (אתוודה שנשברתי באמצע), אבל העשייה המאתגרת שלו והעובדה שהוא בכל זאת תיעודי, עלולה לסכן אותו. הסרט המתחקה אחר נושא ההגירה הבלתי חוקית הוקרן בפסטיבל דוקאביב, עליו המליץ עופר בתחילתו.
אני לא בטוח האם איטליה שלחה אי פעם סרט תיעודי לאוסקר, אבל אם כן חלפו מאז כמה עשרות שנים.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי בזכות הוועדה החיצונית.

fuocoammare

אש על המים

אינדונזיה – "מכתבים מפראג" (Letters from Prague)
סרטו של הבמאי הצעיר אנגה דווימאס ססונגקו סובב סביב הגירוש הפוליטי של הסטודנטים מהמדינה בשנות השישים, דרך עיניה של אישה צעירה המבקשת למלא את צוואתה של אימה המתה, להשיב קופסא מלאה במכתבים לאהובה בפראג. הסרט הוקרן בפסטיבל פוקוקוה היפני, והיה לי מאוד חשוב שתדעו את זה.
אינדונזיה לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: מפוקפק.

איסלנד – "דרורים" (Sparrows)
סרטו של רונאר רונארסון (שניסה לייצג את מדינתו ללא הצלחה בעבר עם "וולקנו") הוקרן בפסטיבל ירושלים, שם זכה לתגובות מעורבות למדי – ביניהן של עופר שלנו, שאת דעתו הקצרה תוכלו למצוא בפוסט ההמלצות שהרמנו לכבוד הפסטיבל. זהו סיפור התבגרות מלנכולי של נער העובר לגור עם אביו באיזור מרוחק באיסלנד.
איסלנד הייתה מועמדת לאוסקר פעם אחת בשנת 1991.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא מרהיב.

אירן – "הסוכן" (The Salesman)
אירן הסתערה על המירוץ לאוסקר עם סרטו החדש של אשגר פרהאדי, שהביא למדינתו את האוסקר היחיד שלה עד כה, עם "פרידה" הנפלא. זו הסיכוי הכי טוב של אירן לחזור חזרה לזרקורים מאז. הסרט, שזכה בפרס התסריט ובפרס השחקן בפסטיבל קאן האחרון, זכה לבאזז משוגע ונחשב לאחד משיאי הקולנוע העולמי השנה.
אורון צפה בו במסגרת פסטיבל ורוצלאב, אז עדיף שאת האינפורמציה תקבלו ממנו.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: מעולה.

the-Salesman

הסוכן

אלבניה – "כרום" (Chromium)
הבמאי בוז'אר אלימני נשלח בפעם השנייה לייצג את מדינתו באוסקר. הפעם הקודמת הייתה עם "חנינה" בשנת 2011, אבל כמו שאר תשעת הניסיונות של המדינה, זה לא נגמר במועמדות.
"כרום" הוא דרמת התבגרות של בחור צעיר בשם אדי, שמנסה להמלט מגורלו בצל אימו החרשת-אילמת. הסרט הוקרן בפסטיבל קארלובי-וארי, והופק בשיתוף עם גרמניה, יוון וקוסובו.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך.

אלג'יר – "הבאר" (Le Puits)
באופן מעט מפתיע למדינה אפריקנית, הרקורד של אלג'יר באוסקר מרשים למדי. לשמה נרשמו כבר ארבע מועמדויות (האחרונה בשנת 2010 עם "מחוץ לחוק" המצוין) וזכייה אחת עם "Z" הנפלא של קוסטה-גראווס. השנה, עם זאת, המצב לא נראה משהו עם הסרט הזה, המתאר כפר בדרום הארץ שנמצא במצור על ידי חיילים. זהו סרטו של לופטי בושושי, ללא ספק הבמאי עם השם החביב עלי מכל נציגי המדינות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: חלש מאוד.

אסטוניה – "אמא" (Mother)
והרי מה הסיכויים שברשימת האוסקר הזר השנתי לא יתמודד לפחות סרט אחד שקוראים לו "אמא"? קלוש. קלוש לחלוטין.
את העול לקחו על עצמם השנה האסטונים (שהיו מועמדים לפני שנתיים עם "מנדרינות"), עם סרטו של כדרי קוסאר שעל פניו הזכיר לי מאוד את "מי רצח את קוקי?" הלא מוערך דיו של רוברט אלטמן: אישה מבוגרת החיה בעיירה קטנה ומנומנמת, מטפלת בבנה המונשם בעקבות תאונת ירי מסתורית, כאשר האמת על התקרית כנראה מסובכת יותר ממה שנדמה. האמת? נראה מבטיח.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: הלוואי.

אפגניסטן – "פרידה" (Parting) הסרט נפסל מהשתתפות
סרטו של נאוויד מחמודי הוא סיפור על אהבה והישרדות של שני צעירים, נאבי ופרשטן. משפחתה של פרשטן מהגרת מאפגניסטן לאיראן אבל נאבי מחליט להתאחד איתה, עובר את הגבול ולוקח אותה דרך טורקיה כדי לפתוח בחיים חדשים באירופה. הסרט הוקרן בפסטיבל בוסאן.
אפגניסטן טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: על פניו סביר, אבל נראה שהאקדמיה לא ממש מתעניינת בקולנוע שלהם.

אקוואדור – "אין מתים בקרנבל" (Sin Muertos No Hay Carnaval)
המותחן של סבסטיאן קורדו הוא הנציג החמישי של אקוואדור לאוסקר. זוהי הפעם השנייה שהמדינה שמה את הכסף על קורדו, אחרי "כרוניקה" בשנת 2004. עד כה זה לא הסתיים במועמדות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך.

ארגנטינה – "האזרח המכובד" (El Ciudadano Ilustre)
הסרט שהעניק לאוסקר מרטינז ("סיפורים פרועים", "פאולינה") את פרס השחקן של פסטיבל ונציה, גם הוא חלק מתכנית פסטיבל חיפה. זהו סרטם של גסטון דופרה ומריאנו כוהן, והוא מספר על סופר שחוזר לעיירת הולדתו לאחר שהצליח, אבל נאלץ להתמודד עם הזעם של המקומיים בעקבות הדרך בה הציג אותם בספריו.
ארגנטינה היא המדינה הדרום אמריקאית היחידה שזכתה באוסקר, כך גיליתי השנה, והיא עשתה זאת פעמיים, עם "הגרסה הרשמית" ו"הסוד שבעיניים". מועמדותם האחרונה הייתה בזכות הלהיט "סיפורים פרועים".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי היה טוב יותר בשנה פחות חזקה.

האזרח המכובד

האזרח המכובד

ארמניה – "רעידת אדמה" (Earthquake) הסרט נפסל מהשתתפות
זאת הפעם החמישית שארמניה מגישה סרט לאוסקר, עד כה אף אחד מסרטיה לא התקבל. הפעם המדינה מתהדרת בבמאי סאריק אנדריאסייאן, שאחרי קריירה של סרטים ופרסומות ברוסיה וארמניה, עבר לביים סרטים בהפקות בינלאומיות, כמו למשל "פשע אמריקאי" עם אדריאן ברודי. סרטו הקודם הוא "Guardians" הרוסי, שממש לאחרונה הטריילר שלו – מין "שומרי הגלקסיה" רק במוזר – הכה גלים ברשת. "רעידת אדמה" הוא דרמת אסונות רבת תקציב סביב רעידת האדמה של שנת 1988, ועל גבר שחוזר לכפר שלא כדי להתאחד עם משפחתו בדיוק בזמן הזה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: בהתחשב בחוסר ההצלחה של סרטי האסונות האחרים שנשלחו בעבר ("רעידת אדמה" מסין "והגל" מנורבגיה), הייתי אומר שלא גבוה במיוחד.

בולגריה – "לוזרים" (Losers)
סרטו של איווילו הריסטו הוא קומדיית התבגרות בשחור-לבן על ארבעה תלמידי תיכון בעיירה קטנה. האמת שהטריילר של הסרט עושה רושם מעולה, ונראה שלפחות מבחינת צילום "לוזרים" הוא סרט יפה מאוד. וגם יש שם מישהי שנראית בדיוק כמו אליסיה ויקנדר. הנה עוד סרט שהצטרף לרשימת המסקרנים של השנה.
בולגריה התחילה להגיש לאוסקר מאז שנות השבעים אך באופן לא רציף, ורק מאז תחילת האלף הגישה כל שנה לתחרות. זה מעולם לא נגמר במועמדות או זכייה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אני רוצה להיות אופטימי, אבל לא בטוח שאני יכול.

בוליביה – "מטען חתום" (Carga Sellado)
נציגותה השמינית במספר של בוליביה היא הדרמה הקומית אקולוגית של חוליה וארגס-וייס, המתרחשת באמצע שנות התשעים. במרכזה רכבת ישנה שעליה הועמסה פסולת רעילה, ועומדת במרכז מאבק בין אנשי עיירה, מאפיונר עם שאיפות גדולות, וכוחות השיטור.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא באמת.

בוסניה והרצגובינה – "מוות בסראייבו" (Death in Sarajevo)
באופן טבעי לחלוטין, שולחת המדינה את סרטו של היוצר המרכזי שלה דניס טאנוביץ'. זה הבחור שלקח את האוסקר מ"אמלי" בשנת 2001 עם הסרט הנפלא "שטח הפקר". הוא גם היחיד שקרב את המדינה לאוסקר שוב, כאשר נכנס לתשיעייה ב-2013 עם "אפיזודה בחייו של מוכר מתכות". מעבר לשני אלו, בוה"ר לא עשתה רושם על מצביעי האקדמיה.
הסרט הזה הוא בוגר פסטיבל ברלין, שם זכה בפרס חבר השופטים. הוא מתרחש במלון בו מתארחים דיפלומטים ועיתונאים זרים במהלך המלחמה, ואני מניח שמנסה לייצר תמונה של המצב המורכב של המדינה הזו. הסקרנות גבוהה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אני חושב שזה בהחלט יכול לקרות.

בלגיה – "חבל הארדנים" (D’Ardennen)
בבלגיה החליטו השנה שלא לשלוח את סרטם האחרון של האחים דארדן (ובצדק. הם אף פעם לא מתקבלים) וללכת עם דרמת הפשע המסוגננת שהוקרנה בפסטיבל ירושלים תחת השם "האחים ארדן" ומשם הגיעה לערוצי הסרטים של yes.
זהו סרטו של רובין פורט, ובקאסט שלו תוכלו למצוא את ווירלה באטנס, שעשתה תפקיד נפלא בסרט האחרון שהיה מועמד לאוסקר מטעם בלגיה, "המעגל השבור" בשנת 2013. על התפקיד ההוא גם זכתה בפרס השחקנית של פרסי הקולנוע האירופאיים.
בלגיה הייתה מועמדת שבע פעמים וטרם זכתה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: האקדמיה לא ממש הולכת שולל אחרי סרטי ז'אנר, אז אני לא אופטימי.

חבל הארדנים

חבל הארדנים

בנגלדש – "חסרי השם" (The Unamed)
סרטו של טאוקיר אחמד עוסק בייצוא, שלא נאמר סחר, עובדים מבנגלדש בשאר העולם. זהו ניסיונה ה-12 של בנגלדש באוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא.

ברזיל – "סוד קטן" (Pequeno Segredo)
מסקרי הקולנוע העולמי עקבו באדיקות אחר תהליך בחירת הנציג הברזיאלי של השנה. בתחילת הדרך, נראה היה שהבחירה הנכונה ביותר תהיה לשלוח את "אקוואריוס" של קלבר פילהו, שהוקרן בהצלחה בקאן (ואז בירושלים) ובו עושה סוניה בראגה האהובה את אחד מתפקידיה הגדולים. אבל בעקבות התבטאות של במאי הסרט כנגד נשיא המדינה (מסתבר שגם אצלם ראשי המדינה לא מדהימים בתחום חופש הביטוי), נמנע מהסרט לייצג את ברזיל, ובמקומו נשלח "סוד קטן". זאת לאחר ששלושה סרטים אחרים משכו את התמודדותם מהתחרות כדי לתמוך בפילהו ("שור ניאון", "אמא יש רק אחת" ו"לאהובי המנוח"), אך זה לא עזר לאף אחד.
האמת שעל פניו נראה שדווקא שהסרט הזה, שביים דיויד שורמן, מתאים יותר לאוסקר מאשר הסרט הארוך והמאתגר מקאן. מדובר בהפקה מרשימה לסיפור סוחט דמעות המבוסס על סיפור אמיתי, ובו משפחה שעברה טרגדיה מאמצת ילדה קטנה, אך כפי ששם הסרט מעיד – לא הכל היה שם כשורה.
מעבר לקאסט הברזילאי, אפשר למצוא בסרט את השחקנית האירית פיונולה פלאנאגן, שרובינו מכירים בתור סוכנת הבית המסתורית ב"האחרים" (שכזכור נבחר לסרט האימה הטוב ביותר של האלף החדש, בסקר שערכתי בסריטה), וזה כבר משמח.
ברזיל הייתה מועמדת לאוסקר ארבע פעמים, האחרונה שבהן בשנת 1998 עם "תחנה מרכזית ברזיל" שגם היה מועמד לפרס השחקנית.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי.

בריטניה – "מתחת לצל" (Under the Shadows)
התקנאו הבריטים בנציג ישראל בשנה שעברה, "באבא ג'ון", והחליטו לשלוח השנה מטעמם סרט בפרסית, כי הם פשוט לא מסוגלים להרפות מהאוסקר, הגרגרנים האלה. ברצינות, הם יכולים להתמודד בכל שאר הקטגוריות, למה הם נטפלים גם לזו של הלא מקובלים?
בכל מקרה, אחרי "תחת חורש חלב" בשנה שעברה, הם בחרו ב"מתחת לצל" של באבאק אנבווארי. כנראה יש שם איזשהו קיבעון אנאלי כלשהו, לא בטוח אם אני רוצה להיכנס לזה כרגע. אבל ברצינות, מדובר בסרט אימה איראני, על אם וביתה הנרדפות על ידי שד בטהרן של 1998 וכן, כולכם חושבים שזה "הבאבאדוק" פינת "ילדה חוזרת לבדה הביתה באמצע הלילה", אבל האמת היא שלי הוא הזכיר יותר מהכל את "מים אפלים" היפני של הידאו נקאטה. זוהי הפקה משותפת לקטאר, ירדן ובריטניה שעשתה סיבוב פסטיבלים מרשים למדי, ונרכשה על ידי נטפליקס. הוא גם יוקרן בפסטיבל חיפה. לסרט יש משחק מצוין וכמה רגעים נהדרים. האמת היא שבאופן כללי הוא סרט לא רע בכלל, אם כי קשה להגיד שהוא מביא איזו בשורה מסעירה או חדשה במיוחד.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: סרטי ז'אנר לא תופסים חזק מדי באקדמיה.

גיאורגיה – "בתים של אחרים" (House of Others)
השנה בחרה המדינה לשלוח את סרטה הראשון רוסודאן גלורדג'יזה שזכה בתחרות "מזרח המערב" בפסטיבל קארלובי-וארי, ואיזה סרט מדהים זה. במרכזו משפחת פליטים אשר מתמקמת בבית שנמצא באיזור שטוהר במלחמת האזרחים, כאשר גם אחרי שהסכנה הפיזית נעלמה, את המתחים והכאב שנותרו מהמלחמה קשה מאוד לשחרר. הסרט, שלי הזכיר יותר מהכל את "עטאש-צמאון" הישראלי, יוקרן בפסטיבל חיפה, וכדאי לכם מאוד לרכוש אליו כרטיסים (אבל בואו אליו עירניים. הוא איטי מאוד), לחזות בצילום הנפלא שלו ולהיחשף לקולנוע של גלורדג'יזה, שיש לקוות שתהפוך לבמאית מבוקשת. גיאורגיה הייתה מועמדת פעם אחת, עם ניסיונה הראשון בשנת 1996 ("שף מאוהב").
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נראה טוב.

גרמניה – "טוני ארדמן" (Toni Erdmann)
אחד המקרים המוזרים ביותר של פסטיבל קאן האחרון קשור לבחירה הגרמנית לאוסקר. לאחר הקרנות של הסרט הזה, נדמה שהקונצנזוס הכתיר מלך חדש לריביירה הצרפתית. הביקורות היללו אותו כאחד הסרטים הטובים ביותר שהוצגו לא רק בפסטיבל הזה, אלא של השנים האחרונות (אתם מוזמנים לקרוא את דעתו של אורון). הדרמה הקומית על יחסי אב ובתו, מאת הבמאית מארן אדה בת ה-39, הפכה לשיחת היום אך בטקס הפרסים יצאה ללא אזכור אחד אפילו, דבר מה שיצר סערה בעולם הסיקור של קאן. הסרט הסתפק בפרס מטעם איגוד הביקורת פיפרסצ'י.
אורכו של הסרט הוא שעתיים וארבעים, וככזה הוא יקשה על מצביעי האקדמיה להושיב את עצמם ולצפות בו, אבל היחס החם של העיתונות עלול להוסיף לו תשומת לב.
זכייתה האחרונה של גרמניה הייתה לפני עשר שנים עם "חיים של אחרים". מועמדותה האחרונה הייתה ב-2009 עם "סרט לבן". בסך הכל, כולל התקופות בה הייתה מחולקת ושסועה, צברה המדינה 18 מועמדויות ומתוכן שלוש זכיות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: שאלה מעולה. שלא כמו עם סרטים אחרים, אני חושב שאצטרך לצפות בסרט לפני שאוכל להמר…

טוני ארדמן

טוני ארדמן

דנמרק – "מתחת לחול" (Land of Mine)
גם השנה שולחת דנמרק דרמת מלחמה עוצמתית. האמת היא שמדובר באחד הסרטים הכי טובים שראיתי השנה.
ישנו כפל משמעות יפה מאוד בשם הבינלאומי שניתן לסרט "Land of Mine" שמשמעותה גם "ארץ שלי" וגם "ארץ המוקשים". סוג של הברקה, בהתחשב בעלילתו: סרטו עטור הפרסים והשבחים של מרטין זאנדוולייט מתרכז בקבוצת שבויי מלחמה צעירה מגרמניה (ממש צעירים. בקושי מתגלחים צעירים) בזמן מלחמת העולם השנייה, שנשלחו על ידי דנמרק לפנות את המוקשים שהותיר הצבא הנאצי מאחוריו (פעילות שאיננה חוקית על פי אמנת ז'נבה, מסתבר), ועל המפקד הקשוח שלאט לאט מתחיל לפתח קשרי חיבה איתם.
הוא הוקרן בסאנדנס וטורונטו, ובמולדתו זכה בשלושה פרסי הקולנוע המקומיים: סרט, שחקן (רולאנד מולר) ושחקן משנה (לואיס הופמן).
לדנמרק יש רקורד מרשים מאוד באוסקר. לשמם נרשמו 11 מועמדויות ו-3 זכיות ("החגיגה של באבט", "פלה הכובש", "בעולם טוב יותר"). בשנה שעברה היו מועמדים על הסרט המשובח "מלחמה".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אני די בטוח שהסרט הזה בפנים.

דרום אפריקה – "קרא לי גנב" (Call Me Thief)
המדינה עם השם המילולי ביותר על הפלאנטה שלחה סרט לאוסקר פעם ראשונה בשנת 1989, חיכתה שוב עד 1997, ואז, עם תחילת האלף, התחילה לשלוח באופן פחות או יותר קבוע. זה עבד טוב בהתחלה עם מועמדות בשנת 2004 וזכייה שנה לאחר מכן עם "צוצי" שהזניק את הקריירה של הבמאי גאווין הוד, שהתגלה כאחד הבמאים הכי מבאסים בהוליווד (אם כי סרטו האחרון, "עין בשמיים", עוד היה בסדר). מאז דרום אפריקה לא חזרה לאוסקר.
הנציג שלהם השנה מבוסס על סיפורו האמיתי של התסריטאי, ג'ון פרדריקס, שבשנות השישים הואשם בפשע שלא ביצע ונידון לתלייה. ספויילר: הוא כנראה שרד. את הסרט ביים דארין ג'ושוע.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אפשרי בהחלט.

דרום קוריאה – "עידן הצללים" (Age of Shadows)
שלוש תעודות עניות קשוחות מאוד יש לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה: רומניה, טורקיה ודרום קוריאה. שלוש מדינות שמייצרות כבר עשור את הסרטים המעניינים והחשובים של הקולנוע העולמי, ועדיין פשוט לא מצליחות לדבר בשפה שהאוסקר מבין.
השנה החליטה המדינה, שאחראית על כמה מיצירות המופת של הקולנוע המודרני העולמי, לבחור את סרטו החדש של קים ג'י-וון, האיש מאחורי "ראיתי את השטן", שלאחרונה ניסה את מזלו גם בהוליווד עם "עומד אחרון" בכיכובו של שוורצנגר. "עידן הצללים" הוא דרמת ריגול המתרחשת בשנות העשרים בין סין וקוריאה הכבושה. מככב בו השחקן האהוב סונג קאנג-הו ("רכבת הקרח", "המארח").
סיכוי להיכנס לתשיעייה: ההפקה המרשימה עלולה לעזור, אבל בהתחשב בהיסטוריה של המדינה אני עדיין סקפטי.

הודו – "חקירה" (Interrogation)
בשנה שעברה שלחו ההודים את חביב הפסטיבלים "בית משפט" לאוסקר. השנה הם ממשיכים עם אותו הקו בעזרת סרטו של וטרימאארן שזכה בפרס אמנסטי במסגרת אופקים של פסטיבל ונציה. הסרט מתחקה אחר ארבעה מהגרים חסרי בית אשר מואשמים בפשע שלא ביצעו, ומעניקים וידוי כוזב תחת עינויים. משם זה רק מסתבך.
הודו הייתה מועמדת שלוש פעמים בעבר, האחרונה שבהן בשנת 2001.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא מרהיב.

הולנד – "טוניו" (Tonio)
פאולה ואן דר אוסט הצליחה לקבל מועמדות מטעם הולנד בשנת 2002 עם "חתונה על תנאי", אבל יותר מפתיע מכך, לפני שנתיים נכנסה לתשיעייה עם דרמת המתח "הנאשמת" המצוינת. לא מפתיע, אם כך, שההולנדים שמים עליה את הכסף גם הפעם. "טוניו" הוא דרמה מהסוג שמגיע עם טריילר שגורם לבכי, על זוג הורים שמתמודדים בדרכם עם מותו של בנם הצעיר בתאונת דרכים.
הולנד זכתה שלוש פעמים בעבר, ומועמדותה האחרונה הייתה לפני 13 שנה. אולי זה יהיה הקאמבק.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: קשה להמר נגד ואן דר אוסט.

טוניו

טוניו

הונג קונג – "נמל בית" (Port of Call)
לא, הונג קונג לא שולחת את סרטו של ארד תדמור, אלא סרט בשם דומה, שעלילתו מזכירה במעט את הסיפור המקראי של פילגש בגבעה: חקירה בלשית בעקבות חלקי גופתה המפוזרים של מהגרת מתעשיית הזנות. אני נוטה להמר שלא מדובר בקומדיה רומנטית.
סרטו של פיליפ יאנג צבר המון פרסים במולדתו, כולל שבעה פרסי הקולנוע המקומיים (אם כי הוא לא זכה בפרס הסרט). הונג קונג הייתה מועמדת פעמיים לאוסקר, בשנות התשעים.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא גבוה במיוחד.

הונגריה – "רוצחים על גלגלים" (Kills on Wheels)
מלכת הנשף של שנה שעברה לקחה כיוון אחר לגמרי מ"הבן של שאול", יצירת המופת שהביאה לה את האוסקר השני שלה (אחרי "מפיסטו"). זהו סרטו שהשני של אטילה טיל, והוא מין קומדיה שחורה על שני צעירים נכים החוברים לרוצח שגם הוא מרותק לכסא גלגלים, ויחד הם יוצאים למסע נקמה במאפיה. הסרט הוקרן בקארלובי-וארי ויוקרן בפסטיבל חיפה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: רק אם חברי האקדמיה יסתקרנו אוטומטית מהנציגות של הונגריה לאחר הזכייה. זה קרה לדנמרק עם "סופרקלאסיקו" אחרי "בעולם טוב יותר" בשנת 2011, אז זו לגמרי אופציה.

הפיליפינים – "אמא רוזה" (Ma Rosa)
זוכה פרס השחקנית הראשית בפסטיבל קאן האחרון (ג'קלין חוזה), סרטו של ברילנטה מנדוזה מספר על משפחה אשר מנהלת חנות קטנה שלא מצליחה לעזור להם לסגור את החודש, והם פונים למכירת סמים. המשטרה עולה עליהם באיזשהו שלב, ועכשיו המשפחה נמצאת בצרות גדולות עוד יותר. הסרט יוקרן בפסטיבל חיפה.
זוהי ההגשה ה-28 של הפיליפינים, אך עד כה לא נרשמה מועמדות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: ההצלחה בקאן בהחלט יכולה לעזור.

הרפובליקה הדומיניקנית – "פרח הסוכר" (Flor de Azucar)
הסינופסיס של הסרט מדווח שמדובר בסיפור על איכר שמתאחד עם משפחתו, לאחר שלא ראה אותם כשנה כי נמלט בעקבות הרג בשוגג ("טימבוקטו", מישהו?). הטריילר, עם זאת, מעיד על משהו קצת אחר, יותר לירי. בכל מקרה, מסקרן מאוד.
סרטו של פרננדו באז לא נרשם בשום פסטיבל, ולא נרכש להפצה בחו"ל נכון לכתיבת שורות אלו, וככזה יהיה קשה לו להתבלט, על אף יופיו החזותי. הרפובליקה מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא נראה מבטיח.

וייטנאם – "פרחים צהובים על העשב הירוק" (White Flowers on the Green Grass)
מבוסס על ספר ילדים ויטנאמי מפורסם, סרטו של ויקטור הו הויטנאמי-אמריקאי, הוקרן בפסטיבל קאן. זה באמת כל מה שיש לי לחלוק על נציג וייטנאם, שהייתה מועמדת פעם אחת בשנת 1993 עם "ניחוח הפאפיה הירוקה". לפני שנתיים היא שלחה סרט שנקרא "ריח העשב הנשרף".
הם מאוד בוטניים שם בוייטנאם.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא.

ונצואלה – "מרחוק" (From Afar)
זוכה פסטיבל ונציה 2015, שהוקרן לאחר מכן במסגרת פסטיבל TLVFest ואז יצא להקרנות מסחריות בסינמטקים, הוא אחד הסרטים המהוללים ביותר של השנה האחרונה. תשאלו את עופר. נדמה שכולם מצאו את הסיפור הקשוח והלא פשוט הזה מלהיב ונהדר. חוץ ממני, כמובן. לא הבנתי למה אני צריך גרסת האחין דארדן ל"מוות בונציה" בחיי, אבל כנראה שפספסתי משהו. אולי אתן לו הזדמנות נוספת.
זהו סרטו של לורנזו ויגאס, ומשחקים בו אלפרדו קאסטרו ולואיס סילבה. ונצואלה טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא בטוח איך האמריקאים יאכלו את הסרט הזה.

מרחק

מרחק

טיוואן – "תחזיקו מעמד, ילדים" (Hang in there, Kids)
סרטה של לאהא מבאוו ינסה לעשות מה שרק אנג לי הצליח – להכניס סרט לאוסקר. עד כה כל המועמדויות ("מסיבת נישואין", "אוכל, שתייה, גבר, אישה") והזכייה ("נמר, דרקון") של המדינה רשומות על שמו.
הסרט מספר על שלושה ילדים שחיים יחד בפר מבודד, המגלים כי למורתם יש כישרון זימרה מוסתר, והם מחליטים לעזור לה להתפרסם. הסרט זכה בחמישה פרסים בפסטיבל הקולנוע של טאיפיי.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אין אנג לי אין משחק.

טורקיה – "הקור של קלאנדאר" (Cold of Kalandar)
עוד אחד מסרטי פסטיבל חיפה הקרוב, עליו תוכלו לקרוא בפוסט ההמלצות שלנו שיתפרסם מחר. סרטו של מוסטאפה קארה זכה בשני פרסים בפסטיבל טוקיו וינסה לעשות את מה שאף סרט טורקי לא עשה עדיין – להיות מועמד לאוסקר. האמת שזה די מחפיר, בטח במבט אחורה על הסרטים ששלחה המדינה עד כה: "היו זמנים באנטוליה", "דבש", "שלושה קופים" ועוד, והאקדמיה התעלמה מכולם. קשה לי להאמין שזה ישבר עם הסרט החדש, אבל מי יודע.
הדבר היחיד שמטריד אותי במה שנכתב בתכניית פסטיבל חיפה הוא הדבר הבא: "קארה עוסק בצורך לשרוד, בכוחה של תקווה, וביחסים בין הטבע, בעלי החיים והאדם". זאת מבחינתי נורת אזהרה – בכל פעם שמופיעות חיות בסרטים טורקיים (סוסים בעיקר) זה מרגיש כמו התעללות איומה. השיא היה עם הנציג שלהם משנה שעברה "סיבאס" אותו הפסקתי באמצע כי לא יכולתי להכיל את זה יותר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אם ג'יילן מעולם לא הצליח…

יוון – "שבאלייה" (Chevalie)
הפתעה נהדרת הכינו לנו היוונים כשבחרו לשלוח את הסרט המעולה הזה של אתינה רייצ'ל טסנגארי. "שבאלייה" הוקרן בישראל לראשונה בפסטיבל חיפה 2015, שם כתבתי עליו בהתלהבות, וכיום תוכלו למצוא אותו במסגרת פסטיבל הקולנוע של yes. בסיכומי השנה שלי, הוא פתח את רשימת "20 הרגעים הגדולים של השנה בקולנוע".
עברו שבע שנים מאז יוון הפתיעה אותנו עם המועמדות לסרט "שן כלב", שהניחה את הקולנוע היווני החדש על המפה. שנה לאחר מכן נשלח סרטה של טסנגארי, "אטנברג" אך הצלחת "שן כלב" לא שוחזרה.
"שבאלייה" הוא אחד מסרטי הפסטיבלים הבולטים של 2015. הוא השתתף בלוקרנו, טורונטו, המבורג, ניו יורק, לונדון (שם זכה בפרס הגדול), SXSW, ריבר-ראן ועוד אין ספור. הביקורות העולמיות גמרו עליו את ההלל, ואם זה לא מספיק, טסנגארי מוכרת בתעשיית הקולנוע האמריקאי, ואפילו עבדה עם ריצ'רד לינקלייטר בעברה, כך שיש מקום לאופטימיות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: זה ללא ספק אחד הסרטים הכי טובים שנשלחו. מקווה שהאקדמיה תגיב לזה בהתאם.

שבאלייה

שבאלייה

יפן – "נגסקי: זיכרונות מבן" (Haha to Kuraseba)
זו הפעם החמישית בה יפן שולחת סרט של יוג'י יאמאדה, ועד כה זה הצליח רק פעם אחת עם "סמוראי הדמדומים". הפעם מדובר בסרט שכפי שאפשר להבין משמו, מתמודד עם הצלקת של פצצת האטום.
הפעם האחרונה בה יפן הגיעה לאוסקר הייתה בשנת 2008, אז גם זה הסתיים בזכייה המפוקפקת של "פרידות". לפני זה הייתה מועמדת 11 פעמים, וזכתה שלוש פעמים באוסקר של כבוד לפני יסוד הקטגוריה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אתפרע ואומר שלא רע בכלל.

ישראל – "סופת חול"
כצפוי וכראוי, שולחת ישראל את סרט הביכורים של עילית זקצר, שזכה בשישה פרסי אופיר. סרטה, אשר עוסק באם ובת הנאבקות במסורת בקהילה בדואית בנגב, פרץ לתודעה בפסטיבל סאנדנס שם זכה בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, ונכנס לסבב פסטיבלים מטורף. נטפליקס קנתה את זכויות ההפצה והשידור בארה"ב, בזמן שזקצר מועמדת גם לפרס תגלית השנה של פרסי הקולנוע האירופאיים.
למיס עמאר, רובא בלעל-עספור (שזכתה באופיר על תפקידה) והייתאם עומרי מככבים, והסרט הופק על ידי אסתי וחיים מקלברג מ"תותים הפקות". אתם מוזמנים לקרוא את הסקירה של עופר שהתפרסמה בבלוג.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: יותר טובים משהיינו מזה זמן רב. הסרט היפה הזה בהחלט מעורר עניין בכל מקום אליו הוא מגיע, אבל התחרות השנה קשה. כמו תמיד. לא משנה מה, אנחנו מחזיקים אצבעות לזקצר והצוות כל כך חזק שאנחנו עלולים לקבל נמק.

ירדן – "3000 לילות" (Three Thousand Nights)
בשנה שעברה הייתה ירדן מועמדת לראשונה בזכות "תיב" שכה אהבתי, והשנה היא שולחת סרט שלפחות מבחינת המפעל הציוני הוא חבית נפץ. זהו סיפורה של פלשתינית אשר מואשמת בפשע בלא עוול בכפה, ובמהלך המאסר מגלה שהיא בהיריון. אני סמוך ובטוח שהישראלים לא יוצאים טוב מכל הסיפור הזה.
מאי מאסרי, עד כה במאית של סרטי תעודה, ביימה את הסרט שהסתובב בכמה פסטיבלים בעולם כולל טורונטו, בוסאן, לונדון, שטוקהולם, סידני, מינכן ועוד.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך מאוד.

לבנון – "שוט רציני" (Very Big Shot)
טוב, יש פה איזה כפל משמעות. SHOT בשמו של הסרט הוא גם "סיכוי", גם תיאור של בן אדם נחשב, וגם "שוט" במונח הקולנועי של הצילום. בהחלט קולע לכל המרכיבים של סרט הפשע הלבנוני של מיר-ג'ין בו חאיה, המספר על מבריח סמים שמסתבך מעל לצווארו ומנסה לצאת מהבוץ בעזרתו של במאי תיעודי.
הסרט הוקרן בפסטיבלי טורונטו ולונדון בין היתר. לבנון טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך.

לוקסמבורג – "קולות מצ'רנוביל" (La Supplication)
זאת הפעם השלישית שלוקסמבורג שולחת לאוסקר סרט של הדוקומנטריסט בעל העין המרהיבה פול קרוצ'טן (אם כי אני חייב להודות שמסרטו הקודם שנשלח לאוסקר, "לעולם אל תמות לבד", השתעממתי מאוד על אף יופיו הויזואלי). הפעם יצא קרוצ'טן לצלם באוקראינה 30 שנה לאחר אסון צ'רנוביל ליצירת מין מסה מהורהרת על האסון והחיים שנותרו מאחור.
לוקסמבורג לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא.

ליטא – "יומה של סנקה" (Seneca’s Day)
על פניו, מזכיר נציג ליטא את הסרט ששלחה בולגריה. גם זהו סיפור התבגרות על קבוצת חברים הנקרעים כפי הנראה בגלל משולש אהבה, אבל הפעם אם הבנתי נכון הסרט מתרחש על שתי נקודות זמן.
זהו סרטו השלישי של הבמאי קריסטיונאס וילדזיונאס, כוכב רוק בעברו, והפעם השנייה שהוא נשלח לאוסקר. ליטא שלחה סרט התבגרות אחר בשנה שעברה, "הקיץ של סנגלייה", אבל כמו של ניסיונותיה עד כה, מועמדות לא יצאה לה מזה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא היסטרי.

לטביה – "שחר" (Dawn)
ניסיונה השמיני של לטביה באוסקר, הפעם של הבמאית לילה פאקלנינה. זהו סרט נוסף בשחור-לבן (כאמור, טרנד השנה) המבוסס על סיפור של פאבל מורוזוב, ובמרכזו צעיר קומוניסטי המחליט להלשין על אביו המושחת ומשלם על כך מחיר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: קטן.

מונטנגרו – "הסיכה השחורה" (The Black Pin)
דרמה קומית של איוון מרינוביץ', במרכזה כומר אורתודוקסי החוזר לעיירתו כדי לסעוד את אימו החולה, אך מסתבך עם המקומיים. אם אפשר עוד סרט על מישהו שחוזר הביתה ומסתבך עם המקומיים, זה יהיה מעולה. יש לנו רק חמישים כאלו בתחרות השנה.
זהו ניסיונה הרביעי של מונטנגרו באוסקר. טרם נרשמה מועמדות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אשאר סקפטי.

מלזיה – "רדהא" (Redha)
דרמה סוחטת דמעות המספרת על התמודדות של אב עם בנו האוטיסט, היא הנציגות של המלזים, הרביעית בסך הכל. ביים (או ביימה) טונקו מונה ריזה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך.

מצרים – "התנגשות" (Clash)
אוסקר או לא אוסקר, זה נשמע כמו אחד הסרטים היותר מעניינים של השנה. סרטו של מוחמד דיאב, ששימש כסרט הפתיחה של מסגרת מבט מסוים בפסטיבל קאן, הוא סרט אקשן המתרחש כולו בזינזאנה במהלך מלחמת האזרחים האחרונה שם. אני מאוד רוצה לראות את הסרט הזה.
בשנה שעברה נעדרה מצרים מהתחרות, אבל היא מגישה ותיקה לאוסקר. עם זאת, היא טרם קיבלה מועמדות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אינשאללה.

clash_h_2016

התנגשות

מקדוניה – "שחרור סקופיה" (The Liberation of Skopje)
סרט מלחמה של ראדה סרבדזיג'ה, ובנו דנילו, שניהם שחקנים שהפכו לבמאים. סקופיה היא בירת מקדוניה, כך גיליתי ממש עכשיו, והסרט מתרכז במשפחה יהודית בתום הכיבוש הגרמני-בולגרי של העיר, שהייתה אז פרובינציה של יוגוסלביה. אין, אני אומר לכם, קטגורית האוסקר לסרט בשפה זרה היא באמת שיעורי ההיסטוריה הכי יעיל שהיה לי בחיים. הסרט מבוסס על מחזה משנות השמונים, בו, מסתבר, כיכבו הבמאים.
מקדוניה הייתה מועמדת בשנת 1994 עם "לפני הגשם" שגם הוקרן בארץ, והפסידו ל"שמש בוגדנית" המופתי של רוסיה. מאז לא חזרו לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא יותר ולא פחות מכל סרט אחר.

מקסיקו – "במדבר" (Desierto)
המדינה המרכז-אמריקאית הוציאה החוצה תותחים כבדים בשאיפתה לכבוש את האוסקר ואולי להשיג את מועמדותה השמינית והראשונה מאז 2010 ("ביוטיפול"). היא טרם זכתה, אגב.
"במדבר" הוא מותחן אנרגטי ויעיל קבוצת מהגרים מקסיקנית שמוצאת את עצמה קורבן של צלף אמריקאי פסיכופט במעבר הגבול. לרגישים כמוני: לסרט יש אחת מסצנות מות כלב האיומות שראיתי.
הסרט, שגם נפתח בציטוט מספר "במדבר" אותו מדלקמת אחת הדמויות, מתהדר בהופעותיהם של גאל גרסיה ברנאל (יש לו עוד סרט בכיכובו בהמשך הרשימה) ושחקן הטלוויזיה המוכר והאהוב ג'פרי דין מורגן ("האנטומיה של גריי", "המתים המהלכים") כצלף הגזען, ובמאי הסרט שמו חונאס. חונאס קוארון. ואם השם שלו נשמע לכם מוכר זה בגלל שאבא שלו הוא אלפונסו קוארון, זוכה האוסקר על בימוי "כח משיכה". והוא גם חתום על ההפקה.
הייתי אומר שהסרט הזה לגמרי בפנים, אילולא הביקורות הצוננות שקיבל לאחר בכורתו בטורונטו (על אף שבכל זאת קיבל את פרס הביקורת שם), כך שיכול להיות שלבמאי בן ה-35 מחכה אכזבה בעתידו. אבל אני לא דואג לו. אבא שלו ביים את "כח משיכה". אין לו צרות בעולם הזה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: בהחלט רואה את זה קורה.

מרוקו – "במקומי" (A Mile in My Shoes)
מותחן פשע, כך לפחות שאיפת היוצרים, מייצגת השנה את מרוקו, שמעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר. זהו סרטו של סעיד חאליף, הוא זמין כולו ביוטיוב בתרגום לצרפתית, ואלוהים שבשמיים כמה שזה נראה רע.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא בעולם הזה.

נורבגיה – "בחירת המלך" (A King’s Choice)
הולכים על בטוח בנורבגיה. והפעם, הפקה תקופתית המתרחשת בימי מלחמת העולם השנייה, בזמן שנורבגיה עומדת מול מתקפה של צי הצבא הנאצי. המלך (יספר כריסטנסן הותיק, שזכור בעיקר כנאצי מ"החוב" האמריקאי ומהופעותיו בסרטים של לארס פון טרייר), מחליט שלא להיכנע לצבא הרייך, ומבכך מצרף את מדינתו לבעלות הברית. אריק פופ ביים, וזוהי הפעם השנייה בה הוא נשלח כמועמד לאוסקר.
נורבגיה לא זכתה מעולם, אך הייתה מועמדת כבר חמש פעמים, לאחרונה עם "קון-טיקי" הנהדר בשנת 2012.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא הייתי ממהר להמר נגד דרמה על מלחמת העולם השנייה.

ניו זילנד – "אמת מרצדת" (A Flickering Truth)
כמו איטליה, גם ניו זילנד שולחת סרט שנצפה אצלנו בפסטיבל דוקאביב האחרון, והיה גם בונציה, טורונטו ו-IDFA. זוהי הפקה ניו זילנדית שצולמה באפגניסטן ודוברת דארית, שעוקבת אחר ניסיונות השחזור של הארכיון המצולם במדינה, לאחר שהטאליבן עשה בו שפטים.
זה נשמע כמו החומר ממנו עשויים סרטי תעודה מרתקים על קולנוע, אבל האמת היא שאין לו באמת מה להגיד על פני שעה וחצי, ואני מצאתי אותו נגרר ודי מעייף. יש בו כמה רגעים יפייפיים אבל סרטה של פייטרה ברטקלי טמן בחובו שעה וחצי מאוד ארוכה בשבילי.
זהו הנציג הרביעי של ניו זילנד באוסקר, עד כה ללא תוצאות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא רואה את זה קורה.

נפאל – "התרנגולת השחורה" (The Black Hen)
זוכה פרס שבוע המבקרים של ונציה (והסרט הנפאלי הראשון המשתתף בפסטיבל הזה) מביא את סיפורם של שני ילדים קטנים היוצאים לחפש תרנגולת שברחה מהם במהלך מלחמת האזרחים, מבלי לדעת לאילו אזורים מסוכנים מסעם ייקח אותם. זהו סרט הביכורים של מין בהאדור בהאם
נפאל הייתה מועמדת פעם אחת בעברה, על ניסיונה הראשון בשנת 1999 עם "קראוון".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: בהחלט יכול להיות.

black-hen

התרנגולת השחורה

סין – "שואן זאנג" (Xuan Zang)
אחרי הדד-ליין הגישו הסינים סרט בהפקת לא אחר מאשר וונג קאר-וואי, ובבימויו של הו ג'יאנקי. זהו סיפורו האמיתי של הנזיר מהמאה ה-17 שיוצא למסע מסין להודו. מה קורה לו בדרך, אלו הפתעות…
סין הייתה מועמדת פעמיים בזכות "ג'ודו" ו"גיבור".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: ממוצע.

סינגפור – "מתמחה" (Apprantice)
המדינה שטרם הייתה מועמדת לאוסקר בחרה השנה בדרמה עוצמתית (כך לפחות מהעלילה) שהוקרנה במסגרת מבט מסוים של פסטיבל קאן, ובמרכזה סוהר צעיר בבית כלא, אשר מפתח קשר עם המוציא להורג הוותיק של המקום. אני מעריץ גדול של סרטי כלא, והאמת שנדמה שגם האקדמיה (בכל זאת, גם "נביא" וגם "מאחורי הסורגים" היו מועמדים), אז אולי סינגפור תקבל קצת מקום טוב בשמש? עופר, שצפה בירושלים, לא לגמרי משוכנע.
את הסרט הזה שצולם באוסטרליה ביים בו ג'ונפנג הצעיר מאוד, שגם השתתף בבימוי נציג סינגפור משנה שעברה, "7 אותיות".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא הייתי שם על זה כסף.

סלובניה – "יוסטון, יש לנו בעיה" (Huston, We Have a Problem)
מוקומנטרי של ז'יגה וירץ שהופק בשיתוף עם HBO אירופה, המשלב עובדות, ארכיון והמצאות כיד הדמיון. במרכזו קונספירציה על תכנית חלל סודית בין ארה"ב ויוגוסלביה הקומוניסטית בימי המלחמה הקרה, שסופה היה שהיא זו שפרקה את יוגוסלביה. סלובניה לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: יכול להיות.

סלובקיה – "אווה נובה" (Eva Nova)
הבמאי התיעודי בדרך כלל מרקו סקופ, מביים את אחת מהשחקניות הגדולות של סלובקיה וצ'כיה, אמיליה ואסריובה, בסרט שזכה בפרס הביקורת של טורונטו.
ואסריובה מגלמת שחקנית מזדקנת שהקריירה שלה הולכת מדי אל דחי, וזה עוד כלום לעומת היחסים שלה עם בנה והאלכוהוליזם ממנו נרפאה המאיים לשוב.
סלובקיה אינה יודעת תהילת אוסקר מהי.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: סביר שלא.

ספרד – "חולייטה" (Julietta)
אחרי 10 שנים הסכימה ספרד לשלוח סרט של בן מולדתה, הבמאי הספרדי המפורסם ביותר שפועל כיום, פדרו אלמודובר. מאז "לחזור" (שלא היה מועמד בקטגוריה הייעודית, אבל כן סידר לפנלופה קרוז את טבילתה הראשונה באוסקר), נמנעו הספרדים באדיקות לתת לאלמודובר את הכבוד לייצג אותם, ממני סיבות שאינני יודע. השנה, האמת, שאר האופציות שלהן לא היו מרהיבות, ואין ספק שהמחילה על הכבוד המדומיין תעזור להם. בכל זאת, ספרד לא הייתה מועמדת לאוסקר כבר 12 שנה, מאז הזכייה עם "הים שבפנים". זו תהיה תדהמה גדולה למדי אם סרטו ה-20 במספר של אלמודובר לא ייכנס לחמישייה, בטח בהתחשב בעובדה שהוא כנראה הסרט הכי מוכר מכל הרשימה, או לפחות אחד מהבולטים. זוהי הביקורת שלי מכלכליסט.
אלמודובר עצמו ייצג את ספרד חמש פעמים עד כה באוסקר, מתוכם זה הסתיים במועמדות ("נשים על סף התמוטטות עצבים") וזכייה ("הכל אודות אמא"). עם זאת, בשנת 2002, כשספרד בחרה לשלוח את "ימי שני בשמש", אלמודובר נכנס בדלת הקדמית עם "דבר אליה" שהעניק לו מועמדות לבימוי וזכייה בפרס התסריט.
"חולייטה" הוקרן בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן ופתח את ירושלים. בארץ הוא נחל הצלחה עצומה ומעל ל-12 שבועות של הקרנות בבתי הקולנוע המקומיים.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: כמעט בטוח במאה אחוז.

julieta2

חולייטה

סרביה – "יומנו של נהג הרכבת" (Train Driver’s Diary)
אילייה הוא קטר בן 60 המתקרב לפרישה ומנסה להכין את בנו הצעיר שייקח את מקומו. זה מה שעומד במרכז הנציגות הסרבית. את אילייה מגלם לזאר ריסטובסקי, שגם היה אחד ממפיקי הנציגות הקרואטית "בצד השני". האינפורמציה הכי חשובה שתלמדו היום.
את הסרט ביים מילוש רדוביץ', ועל פניו זוהי הכניסה הסרבית הראשונה מזה זמן שאיננה עוסקת ישירות במלחמת הבלקן. מצד שני, לא ראיתי את הסרט ויכול להיות שאני טועה. באמת שאני מנסה פה בכוח לעבות את הפסקה הזו ולא ברור לי למה.
סרביה לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא בשמיים.

עיראק – "אל קלאסיקו" (El Clasico)
אחד הסרטים המקסימים ביותר של השנה, שגם יוקרן בפסטיבל חיפה. בחור קטן קומה יוצא עם חברו הטוב למסע מעיראק ועד ספרד, כדי לפגוש את אליל הכפר רונאלדו ובכך לשכנע את אביה של אהובתו לאפשר לו להתחתן איתה. סרטו של הלאקאווט מוסטאפה הוקרן בדובאי וטרייבקה.
זהו ניסיונה השביעי של עיראק באוסקר, נכון לרגע זה ללא הצלחה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך. נו פאן אינטנדד.

ערב הסעודית – "בראקה פוגש את בראקה"
בשנת 2013 כולם היו בטוחים שערב הסעודית תכנס לאוסקר עם ניסיונה הראשון באוסקר, שעמום המחץ "וואג'דה". אבל לא אני. הו, לא. אני ידעתי שהאקדמיה לא תיפול בפח הזה. וצדקתי. ועל כן אני סוחט את זה עד היום ולא אתן לאיש לשכוח.
בכל מקרה, השנה מגיעה המדינה לשערי האוסקר ­עם הקומדיה הרומנטית הראשונה בתולדותיה, על סיפור אהבה בין נערה עשירה ושוטר ממעמד הפועלים. סרטו של מחמוד סבח שימח צופים בפסטיבל ברלין, ונדמה שכולם מאוד אופטימיים לגביו.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אני הולך להגיד… לא.

פולין – "אשליה אופטית" (Afterimage)
זוהי הפעם העשירית בה פולין שולחת סרט של אחד מגדולי במאיה בכל הזמנים, אנדז'י וואיידה. הוא אחראי לארבע מתוך עשר המועמדויות שלהם עד כה (זכייתם היחידה הייתה "אידה"). סרטו החדש, שגם יוקרן בפסטיבל חיפה, הוא ביוגרפיה קולנועית על ולאדיסלאב סטשמיניסקי, אמן ומרצה חשוב בפולין, שדעותיו הליברליות לא עמדו בקנה אחד עם רוחות השינוי הסטאלינסטיות של תחילת שנות החמישים, וזכויותיו נשללו ממנו.
עם כמה שהסיפור חשוב והדמות של סטשמינסקי מעניינת, וואיידה איכשהו הצליח להרים ביוגרפיה קולנועית משעממת למדי, שעל אף התאורה והעיצוב מרגישה כמו הצגת תיכון. אגב, בפעם הקודמת שוואיידה נשלח לאוסקר הייתה גם עם ביוגרפיה קולנועית, זו של לך ואלנסה, אבל זו לא הצליחה לקבל מועמדות למרות שהייתה טובה מאוד.
זהו סרטו האחרון בהחלט של וואיידה, שנפטר בתחילת אוקטובר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: סביר מינוס.

פורטוגל – "מכתבים ממלחמה" (Cartas de Guerra)
32 פעמים שלחה פורטוגל סרט לאוסקר, ו-32 פעמים קיבלה התעלמות מוחלטת. לא זכייה, לא מועמדות, אפילו לא תשיעייה. אבל הם ממשיכים. כי ככה הם הפורטוגלים, לא מוותרים אף פעם.
השנה הם בחרו בסרטו של איוו מ. פריירה, דרמה מרהיבה בשחור-לבן, שהוקרנה בפסטיבל ברלין. הסרט מבוסס על רומן מכתבים של אנטוניו לובו אנטונס, במרכזו חוויותיו של חייל במלחמת הקולוניות הפורטוגזית בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת.
מיגל נונז החתיך בתפקיד הראשי.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אולי הפעם?

פינלנד – "היום המאושר בחייו של אולי מאקי" (The Happiest Day in the Life of Ollie Maki)
זוכה פרס מסגרת מבט מסוים של קאן. סרטו של יוהו קוסמנן הוא דרמת איגרוף בשחור לבן המביאה את סיפורו האמיתי של האלוף במשקל נוצה אולי מאקי מול אויבו דייוי מור האמריקאי.
פינלנד הייתה מועמדת רק פעם אחת בעברה עם "איש ללא עבר" של קיארוסמקי.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: סביר.

olli-maki

היום המאושר בחייו של אולי מאקי

פלסטין – "האיידול" (The Idol)
הבמאי האני אבו-עסאד הצליח להכניס את פלסטין פעמיים לאוסקר עד כה, עם "גן עדן עכשיו" הנפלא ו"עומאר" הנפלא פחות. השנה הוא נשלח לאוסקר עם סרט בעל פרופיל גבוה למדי, שנחשף לראשונה בפסטיבל טורונטו. "האיידול" מתבסס באופן חופשי על סיפורו של מוחמד אסף, זמר ממחנה פליטים בעזה שזכה בגרסת "אמריקן איידול" הערבית. יחד עם ירדן, זה אומר שיש שני סרטים בתחרות השנה שהכיבוש הישראלי עומד במרכזם.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: טוב מאוד, למרות שהסרט לא.

פנמה – "ברח כל עוד אתה יכול" (Salsipuedes)
עוד סיפור על בחור החוזר מגלות בארה"ב (כמו נציג קירגיסטן) ומסתבך עם האנשים הלא נכונים, הפעם בבימויים של ריקארדו אגילר נאווארו ומנואל רודריגז. זוהי רק הפעם השלישית שפנמה שולחת סרט לאוסקר, לאחר שהגישה לראשונה בשנת 2014. עד כה טרם פיצחה את הנוסחה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא ולא.

פקיסטן – "החודש של מיר" (Mah-e-Mir)
בשנתיים האחרונות שלחה פקיסטן לאוסקר את "בת" ואת "אמא". לא ראיתי אף אחד משניהם, אבל הטריילרים שלהם היו מרהיבים ועוררו אצלי סקרנות רבה לגבי הקולנוע הפקיסטיני. הנציג שלהם השנה אמנם קצת פחות מסעיר, אבל גם הוא עושה רושם של סרט יפייפה.
סרטו של אנג'ום שהאהזד רץ בין שתי נקודות זמן. אחת, מודרנית, על משורר אנרכיסט, והשנייה במאה ה-18 סביב חייו של המשורר מיר טאקי מיר. אני מניח שזה איכשהו ייצר הקבלות בין השניים.
זהו ניסיונה השישי של פקיסטן באוסקר, ללא הצלחה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: קלוש.

פרו – "וידאופיליה: וסינדרומים ויראליים אחרים" (Videofilia: y Otros Sindromes Virales)
דרמה יוצא דופן של חואן דניאל מולרו, על דור המילניאלס של לימה והחיים דרך סקס, סמים ואינטרנט. הסרט זכה בפסטיבל רוטרדם ומשם המשיך למיני פסטיבלים של קולנוע מעט אחר.
פרו הייתה מועמדת בעבר עם "חלב של צער" (או "התפו"א שתקע אותי").
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נמוך.

צ'ילה – "נרודה" (Neruda)
המדינה הדרום אמריקאית, שעד כה הייתה מועמדת רק פעם אחת ("לא" המצוין) הסתערה על המירוץ לאוסקר עם הדרמה מפסטיבל קאן, "נרודה", המביאה את סיפור חייו של המשורר המפורסם.
על פניו, צ'ילה בפנים. לא רק שהסרט כבר זכה לתגובות חמות (וגם מעט מעורבות) בקאן, הוא גם מתהדר בגאל גרסיה ברנאל המופלא בתפקיד אוסקר פלוצ'ונאו שרודף את המשורר (הוא גם מככב, כזכור, בנציג מקסיקו השנה), והבמאי של הסרט הוא לא פחות מפבלו לאריין. עכשיו, לא רק שלאריין הוא זה שסידר לצ'ילה את המועמדות על "לא" (סרטו הקודם, "המועדון" המצמרר נשלח לאוסקר אך לא התקבל), אלא הוא גם יצא כשידו על העליונה מפסטיבל ונציה, שם הציג את סרטו "ג'קי" שזכה בפרס התסריט, וברגעים אלה מתגבש קמפיין אוסקר לשחקנית הראשית בו, נטלי פורטמן. זו יכולה להיות שנה ענקית באוסקר בשביל לאריין.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: מעולה.

neruda_still_1_h_2016

נרודה

צ'כיה – "אבוד במינכן" (Lost in Munich)
מוקומנטרי נוסף, הפעם בכיכובו של תוכי מדבר בן 90. האמת היא שכשמישהו שלא לגמרי שוחה בהיסטוריה האירופאית, היה לי קצת קשה להבין את העלילה, אבל מה שהצלחתי לפענח הוא שמדובר בסיפורו של תוכי שהיה שייך לראש ממשלת צרפת אדוארד דלאדייה, והגיע לפארג, שם הוא נגנב על ידי עיתונאי ומייצר מספר תקריות דיפלומטיות, בעיקר כי רוב מה שהתוכי יודע לומר הוא קללות גזעניות.
נשמע הגיוני.
זהו סרטו של פטר זלנקה (שניסה לייצג את מדינתו בשנת 2008), שזכה בפרס התסריט בפרסי הקולנוע הצ'כים. צ'כיה זכתה בעבר באוסקר בזכות "קוליה" והייתה מועמדת פעמיים נוספות עם "לחוד ניפול" ו"ז'לארי".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נהה…

צרפת – "היא" (Elle)
הבמאי ההולנדי המפורסם פול ורהובן ("אינסטינקט בסיסי") שבפעם האחרונה שנשלח לאוסקר היה עם סרטו הקודם מלפני עשור, "ספר שחור" המצוין ממולדתו (הוא לא הועמד בסופו של דבר), הפך להיות נציג צרפת השנה בזכות עבודתו עם איזבל הופר, שהוקרן בפסטיבל קאן וזכה לתגובות מעורבות. הסרט, המבוסס על ספרו של פיליפ דז'יאן גם הוא יוקרן בחיפה הקרוב וייצא להקרנות מסחריות בסמוך. מדובר באחד הסרטים היותר מבלבלים של השנה, ובזמן שאני מבין את אלו שמכנים אותו "מותחן נקמה", אני חושב שזו טעות להגדיר אותו ככזה על אף שהוא מאוד לא נעים לצפייה.
באמת שקשה לי לתאר את עלילת הסרט, אז רק אספר לכם כיצד אני ראיתי אותו: למרות שרק גברים עומדים מאחורי עשייתו, זהו סיפור של אישה הנאלצת להתמודד בעולם האגרסיבי והתוקפני של גברים, אשר לא מאפשרים לה יותר מדי ברירות בניסיונה להישאר יציבה. מתנצל על העמימות ואנסה לפצות אתכם בפירוט נוסף, אותו תוכלו למצוא בפוסט ההמלצות והאזהרות שלנו לפסטיבל חיפה.
בשנה שעברה שברה צרפת בצורת אוסקרית עם "ילדות פרא" (הטורקי, אבל נניח לזה). זכייתה האחרונה הייתה לפני 14 שנה עם "הודו-סין". בסך יש לה תשע זכיות (לא כולל שלושה אוסקרים לפני ייסוד הקטגוריה הרשמית) ו-28 מועמדויות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: שאלה מצוינת.

קובה – "המלווה" (El Acompanante)
לאחר שוויתרה על ההזדמנות להגיש בשנה שעברה, חוזרת קובה למרוץ עם סרטו של פאבל גירוד. זוהי הפעם השנייה שקובה שולחת סרט של גירוד, אחרי "הגיל המטופש" בשנת 2007 שלא הועמד בסופו של דבר. "המלווה" נחשף בפסטיבל בוסאן וזכה לביקורות מפרגנות. על פי הטריילר, הסרט מספר על מתאגרף שחור שנכלא ושם מתחבר עם אסיר לבן, אבל החברות הזו איננה מקרית. ויש גם איידס.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא נראה מרהיב.

קולומביה – "שם בדוי: מריה" (Alias Maria)
בשנה שעברה הפכה קולומביה להפתעה של הקטגוריה. המדינה הימרה על סרט מסע בשחור-לבן, טריפי ומוזר, בשם "חיבוק הנחש" וקיבלה מקום של כבוד בחמישייה. ובצדק, מדובר באחד הסרטים הטובים של השנה החולפת, ומאז זכה לאהדה רבה.
"חיבוק הנחש" הוקרן בארץ בפסטיבל חיפה 2015, ולצדו הוקרן סרט קולומביאני אחר, "שם בדוי: מריה" שהגיע לחיפה גם הוא מפסטיבל קאן, והנה הוא חוזר לכותרות כנציג 2016 של המדינה. מדובר בסיפורה של ילדה קטנה ההופכת לחיילת במליציות האיומות של מדינתה. אמנם ראיתי אותו לקראת אותו הפסטיבל, וזה נראה כמו לפני נצח ויום, אבל הזיכרון שלי ממנו איננו חיובי כלל. שופטי חיפה לא הסכימו אתי כלל והעניקו לסרטו של חוזה לואיס רוגלס גארסיה את פרס כרמל לתחרות הבינלאומית.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: בהחלט.

קוסובו – "אין כמו בבית" (Home Sweet Home)
ניסיונה השלישי של קוסובו באוסקר נשמע כמו סרט מבריק על פניו: חייל שנחשב בטעות למת במלחמת הבלקן, חוזר לביתו במפתיע, ומגלה שעדיף להשאיר את עובדת היותו חי בסוד מטעמי בירוקרטיה. את זה אני רוצה לראות.
סרט הביכורים של פאטון באג'ראקטרי הוקרן בקארלובי וארי.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אם האקדמיה לא הבינה את גדולת הנציגות הראשונה של קוסובו, "שלושה חלונות ותלייה", אני לא אופטימי.

home_sweet_home_-_still_-_h_-_2016

אין כמו בבית

קוסטה ריקה – "לגבינו" (Entoces Nosotros)
נסיונה החמישי של המדינה באוסקר, עד כה ללא הצלחה. הפעם זוהי הקומדיה הרומנטית של הרנן חימנז בן ה-35, שעל פיו מושפעת לא מעט מ"הרומן שלי עם אנני". אתם לא תשמעו על הסרט הזה יותר מנקודה זו. אי פעם.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא.

קזחסטן – "משמורת" (Amanat)
אפוס המתפרש על פני שתי מאות מייצג את קזחסטן, שבעברה הצליחה להיות מועמדת פעם אחת בזכות "מונגול". סרטו של סטיבאלדי נרימבטוב מביא את סיפורו של אסיר פוליטי שנמצא בתווך המאבק של הקזחים ברוסים. מרהיב לצפייה זה בטוח יהיה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: קיים.

קירגיסטן – "צוואתו של האב" (A Father’s Will)
לאחר שנות גלות בארה"ב, חוזר אזאט לכפרו בצוואתו של אביו המת המבקש ממנו לתקן את אחת מעוולות העבר. אבל זה לא יעבור כל כך בשלום, בטח לא כאשר לדוד שלו, שבילה זמן בכלא בגלל אחיו, יש תכניות משלו.
נראה לי שזה מה שקורה בסרט, היה ממש קשה להבין את זה מפסקת התיאור ב-IMDB שנעשתה בעזרת גוגל-טרנסלייט כושל במיוחד.
קירגיסיטן לא הייתה מועמדת לאוסקר (למרות שסרטם משנה שעברה, "נוודים" היה נהדר). האם צמד הבמאים באקיט מוקול ודסטאן זאפאר אולו יצליחו לשנות זאת?
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא.

קמבודיה – "לפני המפלה" (Before the Fall)
אחרי ששלחה שני סרטים קשים שמישירים מבט אל עבר טראומות המדינה (אחד מהם, "התמונה החסרה", גם זכה למועמדות), החליטה קמבודיה להפתיע ולשלוח עוד אחד בדיוק כזה. רק שהפעם מדובר במותחן פשע של איאן ווייט, שמציג את האימה שחוותה פנאם על ידי החמאר-רוג'.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: בקושי.

קנדה – "זה רק סוף העולם" (It’s Only the End of the World)
בדיוק כמו מקרה "טוני ארדמן" מגרמניה, רק הפוך לחלוטין: סרטו השישי של קסאוויה דולאן הוקרן גם הוא בפסטיבל קאן, שם זכה ליחס רע מאוד מהביקורת, אבל בסופו של דבר סיים עם פרס חבר השופטים. קנדה החליטה להמר בפעם השלישית על דולאן, שלמרות הרעש והאהדה שיש לו בפסטיבלי העולם, לא "הרגתי את אמא שלי" ולא "מאמי" הצליחו להתקבל לתשיעיות. ולא בצדק, כי הם סרטים מעולים.
לכן הסטטיסטיקה עומדת כנגד קנדה השנה, וגם התגובות המעורבות לדרמה המשפחתית הזו תעמוד בעוכריה (אם כי, אני חייב לספר, שישראלים שאני מכיר מתעשיית הקולנוע, שאינם מבקרים במקצועם, התרשמו מהסרט עד מאוד) אבל הקאסט הנוצץ שכולל את מריון קוטיאר, נטלי ביי, ונסן קאסל, ליה סיידו וגספר אוליאל, יכולים לגרום להרבה חברי אקדמיה לבדוק את הסרט, ובכך לצבור קולות.
קנדה זכתה באוסקר בזכות "שיחות נפש" ב-2003, והייתה מועמדת שש פעמים נוספות, האחרונה שבהן בשנת 2012.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אין לי מושג. אני די במתח.

its-only-the-end-of-the-world

זה רק סוף העולם

קרואטיה – "הצד השני" (The Other Side)
הפקה סרבית-קרואטית בוגרת פסטיבל ברלין, שם זכתה בציון לשבח בתחרות משני כלשהי, והמשיכה לקארלובי-וארי וסרייבו. מדובר בדרמה של זרינקו אוגרסטה, אותה כתב עם מאטה מאטיסיק, על אישה אשר מנסה לבנות את חייה לאחר אירוע קשה בעברה, אך כדרכו של העבר בסרטים כאלה – הוא מתישהו חוזר ולא בקטע טוב.
זהו ניסיונה ה-25 של קרואטיה באוסקר, מתוכם פעמיים כבר עם סרטים אחרים של אוגרסטה, אבל טרם הייתה מועמדת.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: סטטיסטית, לא מדהים.

רומניה – "סיירהנבאדה" (Sieranevada)
משהו בין האקדמיה האמריקאית והקולנוע הרומני פשוט לא מקליק. מאז "מותו של מר לזרסקו", כשרומניה הפכה להיות פסגת הקולנוע העולמי, היא מנסה את כל מה שהיא יכולה, אבל האוסקר מפנה אליה גב. גם אחרי ניסיונות לקסום למצביעים עם סרטי ארט האוס כמו גם דרמות שגרתיות, רומניה מעולם לא התקבלה בשערים המוזהבים.
השנה היא שולחת את אחד הסרטים המדוברים שלה, "סיירהנבאדה", עליו תוכלו לקרוא לעומק על סרטו של כריסטי פויו בזכות אורון מקאן ועופר מירושלים. על אף שזה באמת מרגיש כמו הסרט הנכון מבחינת רומניה, קשה לי להאמין שהדרמה המשפחתית שאורכה 173 דקות תצליח איפה ששאר סרטי המדינה נכשלו בעבר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא נראה לי.

סיירהנבאדה

סיירהנבאדה

רוסיה – "גן עדן" (Paradise)
אחד הלהיטים הגדולים ביותר של פסטיבל חיפה 2015 היה הסרט הרוסי "לילותיו הלבנים של הדוור" מאת הבמאי אנדרי קונצ'לובסקי עליו זכה בפרס הבימוי בונציה. השנה פסטיבל חיפה יביא את סרטו החדש, "גן עדן", שגם הוא זכה בפרס הבימוי בונציה וגם נשלח על ידי רוסיה לאוסקר. מדובר בדרמה בשחור-לבן (טרנד רציני השנה, כבר אמרתי?) במרכזה קצין SS השואף להתקדם מעלה בסולם ההיררכיה, ואצילה רוסיה אשר נכלאת במחנה הריכוז בגלל שהסתירה יהודים. אחד הסרטים המרהיבים לצפייה של השנה, אבל גם יש בו משהו אנטיקליימטי מאוד. קונצ'לובסקי יגיע כאורח לחיפה, ורק לאחרונה גיליתי שהוא למעשה אחיו של ניקיטה מיכאלקוב, חברו הקרוב של פוטין החמוד וגם אחראי על תחום הקולנוע של הממשלה, ולכן לא מפתיע מאוד שזה הסרט שנבחר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: סביר מינוס.

שבדיה – "אדם ושמו אובה" (A Man Called Ove)
האמת היא שהייתה בי אכזבה מההכרזה השבדית. אני אמנם לא לגמרי מכיר את התוצרת של המדינה האהובה הזו השנה, אבל נדמה לי שהקומדיה הזו, שעלילתה מזכירה באופן מחשיד את זו של "וינסנט הקדוש", היא לא בדיוק הקרם דה לה קרם של הקולנוע שלהם השנה. אולי אני טועה. בכל זאת, מדובר בלהיט עצום במולדתו המבוסס על ספר שגם תורגם לעברית.
רולף לאסגארד (שזכה על כך בפרס הקולנוע השבדי) מגלם גבר כבן 60, מיזנטרופ ומרושע, שחייו משתנים ללא היכר כאשר בשכנות אליו עוברת משפחת מהגרים. לא יודע, אולי פשוט ראיתי יותר מדי סרטים כאלה ואני סתם סקפטי. האנס הולם ביים.
שבדיה זכתה שלוש פעמים באוסקר, כולם בזכות אינגמר ברגמן. היא הייתה מועמדת 11 פעמים נוספות, האחרונה בשנת 2004 עם "כמו בגן עדן".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא מאמין שזה יקרה.

שוויץ – "חיי כקישוא" (Ma vie de Courgette)
סרט האנימציה הראשון שהוכרז השנה מגיע משוויץ, ואותו תוכלו למצוא בפסטיבל חיפה. שוויץ, שחקנית ותיקה באוסקרים, נוטה לבחור סרטים ממש מוזרים והאוסקר מגיב בהתאם – שוויץ לא התקבלה לטקס מאז הזכייה שלה ב-1990 ("מסע של תקווה").
"חיי כקישוא" הוא סרט מקסים ומרגש מאוד – שלא מפחד ללכת למקומות עצובים למדי – בטכניקת סטופ-מושן. אבל לא רק זה, סרטו הראשון של קלוד ברס, המבוסס על הספר "אוטוביוגרפיה של קישוא", גם הוקרן במסגרת שבוע המבקרים של קאן, ובין צוות התסריטאים שלו אפשר למצוא גם את הבמאית הנפלאה סלין סיאמה ("טומבוי", "חבורת נערות"). זהו סיפור של איקר, ילד קטן שאמו קראה לו קישוא והוא מתעקש לשמור על השם, שנשלח לבית יתומים, ושם מתאהב בילדה חדשה שעלולה להילקח משם על ידי דודתה המרושעת.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא חושב שזה מסוג הסרטים שהאוסקר מגיב אליו טוב במיוחד.

חיי כקישוא

חיי כקישוא

תוניסיה – "כשאפקח את עיני" (When I Open My Eyes) הסרט נפסל מהשתתפות
תוניסיה חוזרת לאוסקר לראשונה מאז 2002 עם סרטה של ליילה בוזיד. תוניסיה התכוונה בהתחלה לשלוח את "הפרח של אפו" מאת רידהא בהי, שגם ייצג אותם בפעם שעברה ("קופסת הקסמים"), על אישה החודרת לבסיס דעא"ש כדי להציל את בנה. הם משום מה החליטו לוותר על זה, וללכת עם "כשאפקח את עיני", המביא את סיפורה של בחורה צעירה בתקופת המהפכה של 2010. הסרט זכה בשני פרסים של פסטיבל ונציה.
זהו ניסיונם השלישי של תוניסיה באוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אני חושב שלבחירה הקודמת היה סיכוי גבוה יותר.

תאילנד – "קארמה" (Karma)
ניסיונה ה-22 של תאילנד באוסקר, עד כה ללא תוצאות. הפעם הם הולכים על סנסציה: סרטה של קאניטה קוואניו (אחת הבמאיות הבודדות בתאילנד, מסתבר) הוא כפי הנראה סרט רוחות שצונזר במולדתו ומפיקיו נאלצו לחתוך ממנו קטעים הכוללים דברים איומים ונוראים כמו נזיר מנשק בחורה, נזיר שותה אלכוהול, ונזיר נוגע בראש של בודהה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: תגידו לי אתם.

תימן – "שמי נוג'ום, אני בת עשר וגרושה" (I Am Nojoom, Age 10 and Divorced)
ברכו את תימן! זוהי הגשתם הראשונה לאוסקר! ולא רק זה, ממש כמו ערב הסעודית, נציגות הבכורה של תימן היא של במאית, חאדיג'ה אל-סאלאמי, המפיקה האישה הראשונה בתולדות המדינה. היא חיה בפריז.
הסרט, כפי שאפשר להבין די מהר משמו, מספר על ילדה אשר מחליטה למרוד במסורת, ולאחר נישואים כפויים עם גבר מבוגר ממנה בהרבה (וזה לא קשה במיוחד כשמדובר בילדה בת עשר), היא דורשת גירושים.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: למה לא.

ההימורים שלי לתשיעייה:
אירן – "הסוכן"
בוסניה והרצגובינה – "מוות בסרייאבו"
דנמרק – "מתחת לחול"
הולנד – "טוניו"
יוון – "שבאלייה"
נורבגיה – "בחירת המלך"
ספרד – "חולייטה"
פלסטין – "האיידול"
צ'ילה – "נרודה"

מעגל שני:
אוסטריה – "שטפן צוויג: פרידה מאירופה"
ארגנטינה – "האזרח המכובד"
גיאורגיה – "בתים של אחרים"
הונגריה – "רוצחים על גלגלים"
ישראל – "סופת חול"
מקסיקו – "במדבר"
קולומביה – "שם בדוי: מריה"
קזחסטן – "משמורת"
שבדיה – "אדם ושמו אובה"

בונוס – דירוג 17 המתמודדים שכבר ראיתי, מהגבוה לנמוך (רשימה מתעדכנת):
דנמרק – "מתחת לחול"
גיאורגיה – "בתים של אחרים"
יוון – "שבאלייה"
עיראק – "אל קלאסיקו"
ישראל – "סופת חול"
מקסיקו – "במדבר"
בלגיה – "חבל הארדנים"
בריטניה – "מתחת לצל"
צרפת – "היא"
ספרד – "חולייטה"
שוויץ – "חיי כקישוא"
רוסיה – "גן עדן"
קולומביה – "שם בדוי: מריה"
פולין – "אשליה אופטית"
ונצאולה – "מרחוק"
ניו זילנד – "אמת מרצדת"
פלסטין – "האיידול"

בתים של אחרים

בתים של אחרים

תגובות

  1. אסף הגיב:

    קדרי קוסאר מהסרט האסטוני היא במאית ולא במאי. היא גם אחראית על מגנוס מ2007, סרטה הארוך הראשון, שביימה בגיל 27, והציג במבט מסוים בקאן, ובמרכזו בחור שרוצה להתאבד ואבא שלו שמנסה לשכנע אותו לא לעשות את זה. וחוץ מזה היא גם אשה מאוד יפה.

  2. לב הגיב:

    מדהים שלא צרפת ולא פולין בחרו לשלוח את סרטה של אן פונטיין ״התמימות״. המלודרמה הזאת הוצגה בסאנדנס וגם בירושלים ודם אוסקרי טהור זורם בעורקיה. אחרי הצפייה בסרט הייתי משוכנע שזה הזוכה הבא. דרמה עוצמתית בטעם של פעם, על אחות צעירה בצבא צרפת אשר מגיעה לפולין ומגלה שם מנזר שדברים איומים קרו בין כתליו בזמן המלחמה. זה סרט של במאית מוכרת, מרגש ברמות, אופטימי, עם כוכבות פולניות (הנערה מההיפוך והדודה מאידה), מלחמת העולם השנייה, צילום חורפי מרהיב ואחווה נשית. אז שיהיה לצרפת ולפולין בהצלחה עם הבחירות התמוהות שלהן

  3. נורית הגיב:

    השאלה הגדולה היא איך אפשר לראות את הסרטים הללו?

השאר תגובה