• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

סיכום 2013: הסרטים הכי טובים שהוקרנו השנה בקולנוע

29 בדצמבר 2013 מאת אור סיגולי

אנחנו נעשה את זה קצר כי אפשר להודות באמת, בשלב הזה לאף אחד אין כוח להקדמות.
בתור קבוצה קטנה של אנשים שמנסה להיות מעודכנת ומסונכרנת עם מה שקורה בקולנוע מסביב, דצמבר הוא חודש שלם של תסכולים. השנה זה חריף במיוחד כי כל הסרטים החשובים והמדוברים (ע"ע אוסקר) של השנה נדחו לחודשים ינואר-פברואר של שנה הבאה. זה כולל את "נברסקה", "12 שנים של עבדות", "מועדון הקונים של דלאס", "העבר", "בתוך לואין דייויס", "הזאב מוול סטריט" (שכבר הספקנו לראות, האמת), והסרט שלי הכי חסר – "היא" של ספייק ג'ונז.
מצד שני, בתור מסקרי קולנוע שנמצאים בטירוף של סיכומי שנה, זו ברכה גדולה. ככה לא נוצר פקק, ולפחות נוכל לאגור קצת פרספקטיבה לגבי הסרטים הנ"ל עד לסיכום של שנה הבאה. חצי הכוס המלאה וכו'.

אחרי שזה נאמר, ברוכים הבאים לפוסט 10 הסרטים הטובים ביותר שהופצו השנה בקולנוע. מדובר, כמובן, בסרטים שהופצו באופן סדיר בבתי הקולנוע בארץ מה-1 בינואר ועד ה-31 בדצמבר. מאוד פשוט.
עופר, אורון, ואני, רקחנו כל אחד את עשרת הסרטים האהובים עליו מהשנה בסדר עולה, וריכזנו אותם פה. לא נשקר לכם – זה לא היה פשוט.

אז כמה טעמם של אנשי סריטה דומה? כמה סרטים ישראלים מופיעים ברשימות? מי במקום הראשון ומי נשמט כליל? כל התשובות בעשיריות שלנו לסרטי הקולנוע של שנת 2013.

אתם מוזמנים להציץ קודם בפוסט סרטי השנה שלא הופצו בקולנוע.

בחירותינו לעשרת הסרטים הטובים ביותר שהוקרנו בקולנוע:

עופר ליברגל

10.
"זרים על שפת האגם" – Stragners by the Lake / L'Inconnu du Lac
צרפת, 2013
שובר השוויון בהחלטה אילו סרטים נכנסו לרשימה היא בסופו של דבר החוויה המתמשכת, סרטים שנשארו במחשבה אחרי הצפייה והשתנו בתודעה. החיפוש של הסרט הזה אחר קירבה, מרפא לבדידות ומגע אנושי בתוך אגם של סקס נטול רגש מחלחל מתחת לתודעה אחרי שהדימויים שלו כבים. הבנתי היטב את מה הוא מנסה לעשות במהלך הצפייה ונהניתי מן הסרט, אבל רק בימים שאחריה התרגשתי ממנו באמת, צללתי לתוכו, הוטרדתי ממנו, חובקתי על ידי הסרט.

9.
"מי מפחד מהזאב הרע"
ישראל, 2013
להבדיל, זה פשוט היה כיף. ומצחיק. ומטריד בדרך עדינה יותר, כאשר המפגן של הכישרון הקולנועי והתסריטאי מקבכל מקום של כבוד.
לניתוח המלא של הסרט.

8.
"כנס העתידנים" – The Congress
ישראל-גרמניה, 2013
כי צריך להצדיע לשאפתנות, לניסיון להגיד משהו בכל משפט. להרפתקה שבסוג קולנוע חדש. זה לא סרט שהכל עובד בו, אבל כל פגם שבו רק תורם ליופי של היצירה, הצדעה לשחקן באשר הוא שחקן, לכוח של אהבה אימהית ולרצון לחיות בכל זאת, לחוות בכל זאת, בעולם המתרחק מן החיים, בו החוויה מאבדת מתוכנה.
לסקירה המלאה.

7."לינקולן" – Lincoln
ארה"ב, 2012
מעבר לשיעור בהיסטוריה ולהפיכת חקיקה למהלך דרמטי מרגש, הבמאי סטיבן ספילברג והצלם יאנוש קמינסקי, שתמיד בנו יופי חזותי עוצר נשימה, התעלו על עצמם בשימוש בתאורה ויצרו את מה שהוא לדעתי, הסרט הכי יפה ויזואלית השנה.

6.
"כחול הוא הצבע החם ביותר" – Blue is the Warmest Color / La Vie d'Adele parte 1&2
צרפת, 2013
קלוז-אפ הוא הפריים החם ביותר. סרט שמעביר היטב את המעבר הכואב מהתבגרות לבגרות, מתשוקה לאהבה. אלמלא כמה סצנות בעייתיות, היה מדורג גבוה יותר.
לסקירה/ניתוח של הסרט.

5.
"אור לאחר החשכה" – Post Tenebras Lux
מקסיקו, 2012
לגעת בעוני, לגעת באמנות. חזרה לחיים הפשוטים היא ניסיון, כמו אורגיה המונית בסרט הזה, אשר מחפש דרך לצאת מן הקונקרטי לעבר המופשט, לעבר החוויה של לגעת בשמימי – ולגעת במוות. סרט שמחפש את הפלא ומוצא את המוות, אבל רואה את האור בכל דבר.
לסקירה המלאה.

4.
"פרנסס הא" – Frances Ha
ארה"ב, 2013
ריקוד ברחובות וחיוך אינסופי כתרופה לחוסר התכלית של החיים, אי הרצון ואי היכולת לעבור מחיי הנעורים לחיי הבגרות, לא לדעת מי אתה באמת. ושיר הלל לחברות באשר היא חברות. פיסת חיים מעוצבת להפליא.
לסקירה של אחרי הצפייה בפסטיבל ניו יורק.

3.
"מנועים קדושים" – Holy Motors
צרפת, 2012
קולנוע, מופע, דלת, חלום, יצירה, שחזור, הדמיה, קרב, נשיקה, ריקוד, אקורדיון, משפחה, מסיבה, טלפון, שירה, ירי, מין, שימפנזה, לחישה, ליטוף, צעקה, בידור, תיעוד, זעם, רוגע, שלווה, עבודה, היזכרות, מפגש, לימוזינה, בדיחה, פחד, אושר, אובדן, התעלות. הכנס לכאן כל רגש וכל דימוי שתבחר.

2.
"לפני חצות" – Before Midnight
ארה"ב, 2013
החלק השלישי בטרילוגיית "לפני" כואב יותר מקודמיו, אמין אפילו יותר, ומראה כי הסיפור הקטן של אנשים חיים את חייהם הוא הסיפור הגדול ביותר. הסרט מתחיל מפרידה מילד, עובר לקושי לגידול ילדות, לרוטינה של שיחה בין בני זוג בפני החברה, וכשהם לבד אז מגיע הסרט לעימות הבוחן – האם האהבה שורדת את הזמן? האם שמש ששוקעת אכן זורחת מחדש?
לסקירה המלאה והניסיונית על הסרט.

1.
"שש פעמים"
ישראל, 2012
מבחינת חווית הצפייה, חוויה מתמשכת והישארות בתודעה לאורך זמן – זה הסרט שמנצח. חוץ מזה, הוא פשוט נהדר מכל בחינה בכל פריים ופריים.
וביתר פירוט – בסקירה המלאה.

offer's 10

העשירייה של עופר

אור סיגולי

10.
"שש פעמים"
ישראל, 2012
סרט קולנוע שהחוויה בו לא רק שלא מתקהה כשנה אחרי הצפייה בו, אלא רק מתעצמת, חייב להיות בעשירייה. גם אם הוא הוזכר לרגע בסיכום השנה שעברה.

9.
"ההוביט: מפלתו של סמאוג" – The Hobbit: The Desolation of Smaug
ארה"ב, 2013
הגעתי לרגע הזה שבו אני מאבד את האמון של קוראיי. אבל האמת היא שאני לא ארגיש בנוח להשמיט אותו מהרשימה גם במחיר בוז כללי. סרט שלקח אותי כל כך הרבה שנים אחורה והזכיר לי כמה הנאה הייתה לי מפנטזיה בילדותי הוא לא משהו שאני שוכח נורא מהר.
לסקירה המלאה.

8.
"כוח משיכה" – Gravity
ארה"ב, 2013
הפוך לחלוטין למה שכתבתי על "שש פעמים", סרטו אלפונסו קוארון רק הולך ומחוויר ככל שאני מתרחק ממנו. אבל את השעה וחצי שביליתי במחיצתו שמוט לסת וקרוע עפעפיים, אני מנסה לנצור כמה שיותר.

7.
"מנועים קדושים" – Holy Motors
צרפת, 2012
קולנוע כל כך טהור שאני מפחד לגעת בו שמא יתפורר לי בין הידיים. מהפנט ובלתי נשכח.

6.
"זרים על שפת האגם" – Stragners by the Lake / L'Inconnu du Lac
צרפת, 2013
על אף שהוא יורה לעצמו ברגל על ידי שימוש אינטנסיבי מדי במיניות, סרטו אלן גירודי הוא מלאכת מחשבת עם תסריט מדהים וצילום מפואר בתאורה כמעט טבעית לחלוטין וצילומי חוץ מרהיבים.
לסקירה המלאה.

5.
"חלודה ועצם" – Rust and Bone / Des Rouille et d'os
צרפת, 2012
מלודרמה מרתקת עם שתי דמויות שאני טרם נתקלתי בהן. סיפור של אהבה וגאולה, מטלטל ומרגש עם שתי הופעות מנצחות של מתיאס שונראטס ומריון קויטאר.

4.
"מי מפחד מהזאב הרע"
ישראל, 2013
כל כך הרבה רגעים בלתי נשכחים, כל כך הרבה משפטי מחץ, כל כך הרבה שוטים מרהיבים ולפחות שני שחקנים שעושים בו תפקיד חייהם בקולנוע. סרטם השני של אהרון קשלס ונבות פפושדו הוא כל מה שרצינו שיהיה בקולנוע הישראלי ופחדנו לבקש.

3.
"צל הימים" – Moon Indigo / L'Ecume des Jours
צרפת, 2013
סרט שמצליח גם להלום בך עם אין ספור דימויים קולנועיים ממוחו הקודח והלא סביר בעליל של מישל גונדרי, אבל גם מצליח להתגנב בשקט מאחוריך ולהכנס לך לגוף ולנשמה.

2.
"רק אלוהים סולח" – Only God Forgives
דנמרק, 2013
אחד הסרטים המושמצים של השנה הוא בעיני חוויה טרנסנדנטלית שאולי לא מדברת אל כולם, אבל הכניסה אותי למשך דקות ארוכות למקום הזה שבין שינה ליקיצה, ובין מציאות לסיוט. קולנוע גדול שלא רואה בעיניים, שלא מתנצל ולא מבקש חיבה מאף אחד.

1.
"אפסטרים קולור" – Upstream Color
ארה"ב, 2013
מבחינתי, יצירת מופת אחת בלבד הביאה לנו 2013 נכון לרגע זה. סרטו של האוטר שיין קארות' היא חוויה חושית ואינטלקטואלית שמאתגרת את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על קולנוע.
לסקירה המלאה.

העשירייה של אור

העשירייה של אור

אורון שמיר

10.
"אסירים" – Prisoners
ארה"ב, 2013
לו היינו עכשיו בפודקאסט, אור ודאי היה אומר לי שהוא לא ראה את זה בא. אז האמת היא שגם אני לא ידעתי כמה אהבתי את סרטו של דניס וילנייב (בעיקר את התסריט של אהרון גוזיקובסקי, למען האמת) עד שלא התיישבתי לבחור עשיריה. בשנה שכל-כך סבלתי בה מכל מה שבא מאמריקה, הסרט הזה היה חתיכת נקודת אור. וחושך. ושלג. וטירוף אנושי שהוא בו בעת כל-כך מובן וסביר ונכון. מותחן השנה מבחינתי.

9.
"שש פעמים"
ישראל, 2012
עוד ידובר בסרט הזה רבות מבחינה אנתרופולוגית, כמראה משקפת למציאות חברתית בישראל של העת הנוכחית, ובהקשרים של כל מיני פרשיות כאלה ואחרות. אבל בדברי הימים של הקולנוע הישראלי הייתי שמח עם הערך עליו יתחיל במשפט "סרט מעולה", משום שהניצחון שלו הוא קודם כל קולנועי, כפי שטרחתי לכתוב שוב ושוב. הסיבה שבכלל יש דיון, שהדמויות מרגישות אמיתיות מספיק כדי להשוות אותן למציאות, היא הרי האמינות של התסריט, המשחק ובימוי השחקנים. רק רציתי להזכיר, שלא יהיה מובן מאליו.

8.
"צעירה ויפה" – Jeune & Jolie
צרפת, 2013
עדיין מדהים כיצד חילק הסרט הזה את הצופים הצופות לשני מחנות עיקריים (ראו את הטקסטים השונים של אור ועופר בנושא). עבורי באופן אישי, וזו הסיבה האמיתית לקיומו של סיכום שנה בעצם, פחות מעניין להחליט האם הסרט יוצא כנגד התופעה שהוא מציג או מפאר אותה. הרבה יותר מוזר לי שממש אהבתי סרט של פרנסואה אוזון, כנראה לראשונה מאז "סיטקום", ששב והתגלה בפניי כמספר סיפורים מלא הדר.

7.
"בית ספר למפלצות" – Monsters University
ארה"ב, 2013
הזכרתי בפוסט הקודם את הטרילוגיה הפרטית שלי השנה, טרילוגיית "זה בסדר להיות כישלון". ומי ידע שדווקא פיקסאר, עם המסרים המובהקים שלהם בנוגע לכישרון ולאנשים שיש או להם אין אותו, יהממו אותי השנה עם סרט שהסיום שלו הוא מן המסרים החתרניים (והנכונים) של סרטי לכאורה-לילדים שראיתי בחיי. שלא לדבר על אנימציה מרהיבה, דמויות משעשעות, רגעים מרגשים של חברוּת ובדיחת השנה.

6.
"פסיפיק רים" – Pacific Rim
ארה"ב, 2013
מה הייתה עושה הוליווד בלי הבמאים הזרים שלה? ומה הייתי עושה אני עם עונת הקיץ המחורבנת הזו, בלי גיירמו "מפלצות בע"מ" דל טורו? לא אכפת לי כמה טיפשי ומשוחק רע ובהגזמה הסרט הזה, יש בו את סצנות הקרב הכי מטמטמות חושים שראיתי אי פעם בין מפלצות ענק לרובוטי ענק. בשבילי זה מספיק.

5.
"צל הימים" – Moon Indigo / L'Ecume des Jours
צרפת, 2013
רגע, איך הוא במקום החמישי? הייתי בטוח שזה יהיה סרט השנה שלי. משוכנע ש-2013 תיזכר כשנה בה השלמתי עם מישל גונדרי הגאון המטורלל, שהתרגשתי מהצבעוניות שלו באותה מידה כמו מהאפרפרות שלו. זה סרט שעושה לי נעים בכל הגוף והנפש רק להיזכר בקיומו, אבל כיוון שראיתי את שתי הגרסאות, או בגלל ההחלטה לקצר יצירת מופת מעשה ידיך, הוא מצא מקום רק בפאתי החמישיה שלי.

4.
"מי מפחד מהזאב הרע"
ישראל, 2013
הסרט שנלחמתי עליו ובשבילו הכי הרבה השנה, שהושמצתי והוכפשתי בגלל אהבתי אליו. כאילו שצריך בכלל להוכיח, להצדיק או להגן על האהבות שלך – אבל שיהיה. אנסח זאת כך: אני לא יודע אם הקולנוע הישראלי מתחלק ללפני ואחרי הסרט הזה, שהגורל יחליט בעניין. אבל כן יודע שאני כמבקר קולנוע מתחלק ללפני ואחרי המאסטרפיס של אהרון קשלס ונבות פפושדו. מבחינתי, החוקים השתנו.

3.
"חלודה ועצם" – Rust and Bone / Des Rouille et d'os
צרפת, 2012
הסרט הזה נמצא איתי ממש מראשית השנה, והוא מסמל בעיניי את החיבה הגואה שלי לקולנוע צרפתי ב-2013, כמו גם את נקודת השיא השנתית מבחינת כמה שהתרגשתי והצטמררתי בסרט קולנוע. איך אני אוהב את הדמויות הדפוקות של ז'אק אודיאר, שהחיים עושים מהן שק חבטות והן בכל זאת קמות על הרגליים לעוד סיבוב, בזכות כוחן של האהבה, הסליחה, וההבנה האנושית הנדירה ביותר שקיימת. הסרט הזה תמיד ירטיט את עפעפיי בבואי לצפות בו, את פי בבואי לדבר עליו ואת אצבעותיי בכל פעם שאצטרך לכתוב עליו דבר מה. יש סיכוי ויש לי הרגשה (או אולי תקווה) שכך יהיה עד הנצח.

2.
"מנועים קדושים" – Holy Motors
צרפת, 2012
עוד מינואר, זה המקום הראשון שלי (גונדרי ערער עליו בקיץ, ותראו איפה הוא סיים). לא הייתה ולא תהיה אקסטרווגנזה קולנועית מופלאה ופרועה כמו "מנועים קדושים", לא השנה זה בטוח. מה שליאו קארקס עשה כאן הוא לא סתם שיר הלל לאמנות הקולנוע ולקהל שוחרי ושוחרות הקולנוע גם, אלא סימפוניה שלמה בכמה חלקים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. לא ראיתי סרט וירטואוזי ממנו בתריסר החודשים האחרונים ואולי אפילו עוד יותר רחוק לאחור. אין רגש אנושי שלא חוויתי במהלך הצפייה בו, והעובדה שהכל הצליח להתחבר לחוויה מגובשת, גם אם לא קוהרנטית (במכוון) – הוא נס אמיתי. אבל כמו בשנה שעברה, אז גאה אצלי הרגש שהתגבר על ההבנה השכלתנית לגבי מהו סרט השנה שלי, גם הפעם זה קרה.

1.
"פרנסס הא" – Frances Ha
ארה"ב, 2013
שיתוף הפעולה הקוסמי בין נח באומבך לגרטה גרוויג הוא סרט כל-כך קטן, צנוע, מקסים ומשעשע ברובו, עד כי אני באמת לא מבין מדוע מה שעשיתי במשך רוב הלילה של אחרי הצפייה בו היה לבכות את החיים שלי החוצה. אולי זה כי הרגשתי מחובק, וחיבוק של סרט הוא לפעמים מנחם ומחמם יותר מחיבוק של בני אדם אמיתיים, לפחות לאסקפיסטים שבינינו. אולי כי הרגשתי תיקון עוול היסטורי ממש שנעשה לדור שלי כפי שאני תופס אותו, על ידי ייצוג מרגיז ומסיט מטעם סרטים וסדרות עכשוויים שמתיימרים להיות "קולו של דור". ואולי זו פשוט ההבנה שהתחילה ב"בית ספר למפלצות" בקיץ, המשיכה ב"סוף העולם" בסתיו והגיעה לשיא בחלק המסיים של טרילוגיית "אני כישלון וזה בסדר" הפרטית שלי, בדצמבר הנוכחי. ואולי זה כי בסופה של שנה שמבחינה אישית הייתי רוצה לשכוח, הגיע הסרט שגרם לי לחייך מהסיבה הנכונה, לקבל את עצמי ואת מקומי בחיים כרגע, ובעיקר להירגע, לחשוב פחות ולהרגיש יותר. אולי אפילו לחיות קצת.

העשירייה של אורון

העשירייה של אורון

***

אז מה היה לנו?
קודם כל, הנה רשימה מהירה של סרטים מדוברים מהשנה האחרונה שלא הופיעו אפילו ברשימה אחת: "איירון מן 3", "איש הפלדה", "בית לחם", "ג'אנגו ללא מעצורים", "גטסבי הגדול", "דון ג'ון", "דיברנו מספיק", "הכל אבוד", "הכל יחסים", "הנוער", "הסיפור של מאד", "וואג'דה", "חלום אמריקאי", "יסמין הכחולה", "כוננות עם שחר", "לא", "לזמן את הרוע", "לצוד פילים", "מנדלה", "מלחמת העולם Z", "מקום בתוך היער", "סיפורים שאנחנו מספרים", "עלובי החיים", "פנתר לבן", "קיסר חייב למות", "קפטן פיליפס", "רווח וכאב", "תופעות לוואי", "Rush".

שלא כמו בעשרת הסרטים שלא הופצו, בהם היה לנו רק סרט משותף אחד ("סוף העולם"), הפעם יש לנו שלושה. "מי מפחד מהזאב הרע", "שש פעמים" ו"מנועים קדושים". שזה משמח גם כי יש פה שני סרטים ישראלים וגם… נו, זה משמח וזהו.
בכלל, הקולנוע הישראלי של 2013 היה כנראה הטוב אי פעם, עם לא פחות משלושה סרטים שנכנסו לרשימות (אנחנו מחשיבים את "כנס העתידנים" כישראלי). הוסיפו לזה עוד סרט ישראלי אחד שהתגנב אל העשיריה הלא מופצת של אורון, ואת הסרטים המצויינים שנשארו בחוץ, ותיווכחו שזו הייתה שנה יוצאת דופן. גם צרפת נתנה בראש, כפי שניתן לראות.
לארה"ב יש שמונה סרטים בשלוש העשיריות. זה ממש לא מעט. מקסיקו ודנמרק עם אחד כל אחת.

אז אלו בחירותינו למפוארים ולמטלטלים של שנת 2013 בקולנועי ישראל. האם הייתה זו שנה מצטיינת או חלשה, ימים יגידו. עלינו זה גדול מדי.
חזרו אלינו מחר לפוסט "אנשי השנה" שכבר בפעם השלישית סוגר את החותם על השנה הלועזית. אנחנו נמשיך בכח גם ל-2014.

תגובות

  1. מיכאל גינזבורג הגיב:

    עופר ואור – המקום השני שלכם נהדר!

    אורון – שמחתי שדירגת את 'חלודה ועצם' במקום השלישי, באמת סרט מעולה.

  2. תמר הגיב:

    אור, האמת שהבחירה בהוביט מחזירה לי את האמון בך. הוא כמעט אבד כשהכרזת שילדות רעות הוא סרט יותר טוב מקלולס. נו באמת 🙂

    1. אור סיגולי הגיב:

      LOL

  3. איריס הגיב:

    אחרי שראיתי את 12 שנות עבדות בשבוע שעבר, אני יכולה להגיד ששום דבר לא משתווה לסרט הזה. אבל ברור לי שהאקדמיה הלבנה והמדושנת לא תיתן לו את הפרסים החשובים. חוץ מזה אהבתי את כוח משיכה, מי מפחד מהזאב הרע ואסירים.

  4. אור הגיב:

    סיבה מסוימת ש"אהבה" לא מוזכר בכלל? יכול להיות שהוא לא אחד מעשרת סרטי השנה של אף אחד (למרות שאחרי הסקירה של עופר זה הפתיע אותי), אבל לא להכליל אותו גם ב"סרטים מדוברים" נראה לי ממש תמוה…

    1. אור סיגולי הגיב:

      אני אענה בשמי, קודם כל. אני לא אהבתי את הסרט ולכן הוא לא מוזכר בחלקים שלי.

      ובכללי, עופר דווקא כן התייחס אליו בסיכום השנה של 2012 (תאריך היציאה בינואר היה מבלבל מאוד, כי הוא הוקרן לעיתונאים די הרבה לפני):
      http://srita.net/2012/12/24/best_films_of_2012/

      1. זהו, חשבתי על לדרג אותו גם השנה,כי שנה שעברה הוא יוצא מן הכלל…אבל החלטתי לפסול אותו כי כבר בחרתי בו. אחרת היה מדורג אצלי במקום גבוהה.

השאר תגובה