• הסיפור של אולפן הקולנוע ״הנד מייד״, שהוקם בטעות
  • סרטים חדשים: ״מי שעומד מאחורי...״
  • ״השיר של רוז״, סקירה חצויה
  • ״ילדים טובים״, סקירה
  • פרזיטים
  • ״היו זמנים בהוליווד״, סקירה
  • מבט מחודש בסרטי האחים כהן: ״יהודי טוב״
  • The Art of Self Defense :מחכים לתרגום
  • טוויסט בעלילה: וידוי של אדם שלא חושש מספוילרים
  • מידסומר
  • ״סיפורים מפחידים שמספרים בחשיכה״, סקירה
  • הכירו את
  • המלצות סינמטקים: מהדורת אוגוסט 2019
  • ״מהיר ועצבני: הובס ושואו״, סקירה

אוסקר 2018/19: קטגוריות השחקן הראשי ושחקן המשנה

11 בפברואר 2019 מאת אור סיגולי

אנחנו 13 ימים לפני טקס האוסקר ה-91, שיביא סוף לשאלות המלוות אותנו כל העונה המותחת הזאת – האם הוליווד תכיר בנטפליקס ככוח שווה ערך ותקבל אותה למועדון הסגור, האם סרטי גיבורי-העל ישברו עוד תקרת זכוכית, ואילו במאים ושחקנים יהפכו סופית לאליטה ההוליוודית?
כדי להעביר את הזמן, וכדי להכיר טוב יותר את המועמדים, גם השנה החלטתי לפרט על כל המועמדים לפרסי המשחק, כך שגם אם לא הספקתם לצפות בכל הסרטים, או שקצת מעניינת אתכם הדרך שעשו המופיעים עד לכאן ומה הסטטוס העכשווי, תוכלו להיות כמה שיותר מעודכנים.
וכך, אחרי שכבר עברנו על השחקניות המועמדות לפרסי ההופעה הראשית והמשנית, הגיע תורם של הגברים.

המועמדים לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר

מבין כל פרסי המשחק השנה, זו של שחקן המשנה הייתה כנראה המנומנמת ביותר. אמנם בהכרזת המועמדים כן קיבלנו הפתעה יחסית, אבל במשך כל העונה היו ארבעה שחקנים ששלטו במירוץ, כאשר המקום החמישי נותר פתוח לשלושה שמות בלבד (ככל שאנחנו יודעים). מה גם שההופעות שפתחו פער נראו באופן יחסי קצת חיוורות ואוטומטיות ביחס לשנים אחרות.

סם אליוט – "כוכב נולד"
גיל: 75
מועמדות מספר: 1
תפקידים בולטים: "מסכה", "שומר הבארים", "ביג ליבובסקי"

לא אשקר לכם, קיוויתי להיות נוכח ביום בו סם אליוט יהיה מועמד לאוסקר, ואני מאושר שזה קרה השנה אפילו בזכות תפקיד שלא מנצל אפילו עשרה אחוז מהיכולות של האיש הזה. אמנם הייתי מעדיף שעם מועמדותו הראשונה אכנס לסיטואציה בה אליוט יהיה הפייבוריט המוחלט שלי ללא מתחרים, אבל הבחור כבר בן 75, ואנחנו ניקח מה שנותנים לנו.
ב"כוכב נולד", אליוט, השחקן עם קול הבס הכי מוכר בתעשיית הסרטים לפחות עד הגעת מורגן פרימן, מגלם את בובי, אחיו הגדול והמנהל של ג'קסון, אותו מגלם ברדלי קופר שגם ביים אותו. לבובי הייתה בעבר קריירה מוזיקלית משלו, אך הוא ויתר עליה לטובת אחיו, ורואה איך כל השקעות יורדת לטמיון בגלל הטיפה המרה. זה מגיע לנקודת שיא שקטה ומצוינת בשביל אליוט, בה הוא נפרד מאחיו ברכב לאחר שזה התוודה על תודתו הרבה, ולוקח רגע לפני שהוא נוסע משם, כנראה יודע לאן הדברים מתקדמים.

קלייטון דיויס מהאתר Award Circuit חוזר ומזכיר שאליוט אמנם הפסיד את פרס איגוד השחקנים ולא היה מועמד לגלובוס הזהב או לבאפט"א, אבל דרכו משחזרת אחד-לאחד את המסלול שעשה ג'יימס קובורן, לפני שזכה בפרס שחקן המשנה על "פגיעה" ב-1998. כך שאמנם אליוט מגיע לטקס עם פער יחסי לשאר המועמדים, אבל היותו אגדה הוליוודית שטרם ראתה תהילת אוסקר, בהחלט יכולה להביא לו את הזהב.
אני מאוד קרוע בהקשר הזה, ממש כמו במקרה של גלן קלוז המועמדת לפרס השחקנית. מצד אחד, אני כל כך רוצה לראות את סם אליוט זוכה באוסקר, ובאמת שההופעה שלו ב"כוכב נולד" טובה מאוד, אבל לא רק שהיו השנה הופעות טובות ממנו, זה גם לא התפקיד שבזכותו הוא צריך להיזכר כזוכה אוסקר (בשונה מקובורן ו"פגיעה", שהיה שילוב של הופעה עוצמתית בסרט מעולה).

ריצ'רד אי. גרנט – "האם אי פעם תסלחי לי?"
גיל: 62
מועמדות מספר: 1
תפקידים בולטים: "ווינת'נייל ואני", "דרקולה" (1992), "הדסון הוק", "ספייס וורלד"

עוד אישיות שלא הגיוני בכלל שטרם הייתה מועמדת לאוסקר, היא ריצ'רד אי. גרנט, הנציג הבריטי של הקטגוריה. גרנט, על אף שאיננו מופיע לרוב בתפקידים ראשיים או בפרוייקטים מדוברים מדי בשנים האחרונות, עדיין שחקן אהוב במיוחד שתמיד כיף לפגוש על המסך. הוא אמנם עובד ללא הפסקה מאז שנות השמונים, אבל לאחרונה לפתע שוב עלו המניות שלו די משום מקום, ואפשר היה לראות אותו בתפקיד קטנטן (שכנראה קוצץ בעריכה) ב"משחקי הכס", כמו גם ב"לוגאן – וולברין", "ג'קי" והסדרה "בנות". כמו במקרה סם אליוט, אני מאושר שזכיתי לראות אותו מועמד לאוסקר לראשונה.

ב"האם אי פעם תסלחי לי?", גרנט קיבל תפקיד שכל כולו זועק אוסקר. הוא דמות המשנה המשמעותית ביותר בסרט, בתפקיד שמבוסס על דמות אמיתית, שמוסיפה צבע, הומור וכאב רב לסרט. הוא מגלם את ג'ק הוק, גיי בריטי מזדקן בניו יורק של תחילת שנות התשעים, שבבדידותו חובר לגיבורה לי יזראל (מליסה מקארתי, המועמדת גם היא) ועוזר לה במעשי המרמה שלה. והוא נהדר. לעיתים קצת גולש לסטריאוטיפים, אבל תמיד זה מרגיש כאילו יש שם יותר מזה, מתחבא מאחורי החיוך והעיניים הכחולות הממזריות.

כאשר העונה הנוכחית התחילה להתגבש, גרנט נחשב להימור המרכזי לזכייה בפרס. ההופעה שלו סומנה בעיגולים אדומים ממש מהרגע שהסרט נחשף, והוא צבר לעצמו מועמדויות רבות בכל מקום כולל איגוד השחקנים, איגוד המבקרים, הספיריטס, גלובוס הזהב והבפאט"א (ההפסד הזה צורב במיוחד, כי זה המגרש הביתי שלו). עם זאת, ככל שהעונה התקדמה הוא הפסיד כמעט את הכל ופתח פער מול כמה מועמדים אחרים, בעיקר מאהרשלה עלי. זה כנראה ממקם אותו בעמדת השושבינה של קטגורית שחקן המשנה לשנת 2018/19, אבל מעכשיו אנחנו יכולים להגיד "המועמד לאוסקר ריצ'רד אי. גרנט" וזה נהדר בפני עצמו.

אדם דרייבר – "שחור על לבן"
גיל: 35
מועמדות מספר: 1
תפקידים בולטים: "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'די", "פטרסון", "כשנהיה צעירים" והסדרה "בנות"

זה היה רק עניין של זמן עד שאדם דרייבר, צעיר המועמדים בקטגוריות המשחק הגבריות השנה, יגיע לאוסקר. מאז שפרץ בסדרה "בנות", עליה היה מועמד לשלושה פרסי אמי, הוא סומן כאחד הכישרונות המבטיחים בסביבה, ועל אף שקיבל לעצמו כל מיני תפקידים קטנים יחסית, כמעט תמיד גנב את ההצגה. רק אחרי הופעתו כנבל בטרילוגיה המחודשת של "מלחמת הכוכבים" הוא נכנס לליגה של הבלוקבאסטרים, ומאז הוא פרצוף מוכר לכולם.
על אף החיבה לסרטו של ספייק לי, לקח זמן עד שהבנו שדרייבר הוא מתמודד מרכזי לאוסקר. דרייבר הראה נוכחות כבר בתחילת העונה עם הספיריטס והגות'האם, אבל זה היה איגוד השחקנים שחתם את נוכחותו של דרייבר ככוח משמעותי במירוץ. והוא לא אכזב, הופך להיות האיזכור היחיד בקטגורית המשחק של הסרט הזה, שעד לפני כמה זמן נדמה שיכול אפילו לקחת את הפרס הגדול.

דרייבר, אחד מארבעת השחקנים בקטגוריה הזו המגלם דמות אמיתית, הוא פליפ זימרמן, שוטר יהודי במשטרת קולורדו, שחובר לרון סטלוורת' (ג'ון דיויד וושינגטון) כדי להסתנן לשורות ה-KKK על מנת לחשוף את היותם ארגון טרור לכל דבר ועניין. אתוודה כאן ועכשיו שדרייבר הוא הפייבוריט שלי בקטגוריה הזו, בזכות ההופעה המדויקת והמשובחת שלו, כזו שלא לוקחת יותר מדי תשומת לב לעצמה, אבל הוא בכל זאת נוגע באופן מדויק בכל הנקודות הנכונות, והופך להיות אחד הדברים הכי בלתי נשכחים בסרט המוצלח אך הפגום הזה של ספייק לי. לא הייתי מהמר עליו לזכייה בשום שלב, אבל עמוק בתוך תוכי אני ממש מקווה שהוא זה שיעלה לבמה ב-24 בפברואר. אבל גם אם לא, שמו של דרייבר כמו מקושר לסרט האוסקרים הראשון של 2019 – "The Report" שזכה עתה נחשף בסאנדנס, אז לא מן הנמנע שהוא יהיה מועמד לאוסקר שנתיים ברציפות. חזרו אלינו בעוד 11 חודשים.

מאהרשלה עלי – "הספר הירוק"
גיל: 45
מועמדות מספר: 2 (אחרי "אור ירח", עליו גם זכה)
תפקידים בולטים: "משחקי הרעב – עורבני חקיין", "מאחורי המספרים" ובטלוויזיה ב"בלש אמיתי" ו"בית הקלפים"

גם בתור אחד ממעריצי "אור ירח" המושבעים, אפילו אני קצת נדהמתי מהשליטה המוחלטת של עלי בעונת הפרסים של 2016, שהסתיימה בזכייה שלו בפרס שחקן המשנה. הוא בהחלט עשה תפקיד נהדר בתור חואן, סוחר הסמים שמשמש כדמות אב לשיירון בשליש הראשון של הסרט, אבל לרגע לא חשבתי שהוא צריך לקחת על זה אוסקר. אבל, כמו תמיד, אף אחד לא שאל אותי, ועלי הפך להיות המוסלמי הראשון שזוכה באוסקר על משחק, ואחד השחקנים המוערכים והמחוזרים של התקופה הנוכחית.
שנתיים אחרי הזכייה הזו, והנה עלי חוזר שוב לעמדת הפורנטראנר, והפעם עם "הספר הירוק", בו הוא מגלם את דון שרלי, נגן הפסנתר המוכשר, שיוצא למסע הופעות בדרום הגזעני של ארה"ב ב-1962, בחברת נהג איטלקי שאיננו בדיוק אינטלקטואל (ויגו מורטנסן, שאליו נגיע עוד מעט). ועל אף שעלי הוא לחלוטין דמות ראשית בסרט (במקביל למורטנסן) ועל אף שההופעה שלו סובלת מהתסריט והבימוי המאוד לא אחידים, הפעם – בשונה מ"אור ירח" – אין לי מילה אחת בגנות המועמדות הזאת. עלי הוא אחת הסיבות ש"הספר הירוק" כל כך התחבב על הצופים. הוא מרגש ומקסים בתפקיד שרלי, וגם אם מדי פעם דרכו נחשפות החולשות הגדולות של הכתיבה, הוא עדיין יוצא מנצח מכל הסיפור.

בשלב זה עלי הוא ההימור המרכזי – שלא נאמר היחידי – לניצחון, זאת אחרי שלקח לעצמו את פרס איגוד השחקנים והבאפט"א. לא הרבה שחקנים יכולים לחזור כמנצחים רק שנתיים לאחר הזכייה הקודמת שלהם (כן, אני זוכר את כריסטוף וולץ. אני עדיין בהכחשה שזה קרה), והנה עלי עושה את זה בקלות מרשימה. גם ההופעה שלו שמדברת בזכות עצמה, וגם העובדה שהוא היחיד שיצא בלי פגע מהקמפיין השלילי נגד הסרט הזה, לגמרי מציבה אותו במרכז. לא רק זה, גם יש סיכוי ש"הספר הירוק" מסיים את הטקס עם פרס הסרט הטוב ביותר (אלוהים אדירים), ובשביל זה הוא צריך לנכס לעצמו עוד איזושהי זכייה בדרך, ועלי לגמרי יכול להיות הששון גבאי של "גט: המשפט ויויאן אמסלם".

סם רוקוול – "סגן הנשיא"
גיל: 50
מועמדות מספר: 2 (אחרי "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" עליו גם זכה)
תפקידים בולטים: "ירח", "שבעה פסיכופטים", "וידויים של מוח מסוכן", "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"

זאת ההזדמנות שלי להכות על חטא. בוויכוח פייסבוקי לקראת הכרזת המועמדים, הבעתי זלזול מוגזם בכל מי שאמר שסם רוקוול כנראה יהיה מועמד על תפקידו כג'ורג' בוש הבן בסאטירה הפוליטית של אדם מקיי. אמנם שמו הוזכר בבאפט"א (כן, וגם בגלובוס הזהב, למי אכפת), אבל היחס הכללי שחוויתי להופעה של רוקוול גרם לי לחשוב שמדובר בקוריוז שלא יגיע לשום דבר. מזל שכל הקטע של לאכול כובעים כבר חלף מן העולם, אחרת הייתי צריך לוותר על איזו ארוחת צהריים או שתיים. רוקוול, כנראה המועמד הכי שנוי במחלוקת מכל החמישייה, הכה את התחזיות, משאיר מאחוריו הופעות מדוברות כמו אלו של טימותי שאלאמה ומייקל בי. ג'ורדן. אני למדתי את הלקח שלי.

ממש לפני שנה, עם "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" רוקוול היה ההימור המרכזי לזכייה באוסקר, וכולנו שמחנו על כך שהשחקן המתמיד הזה סוף סוף מקבל את ההכרה המגיעה לו. זה היה ממש מדע בדיוני לחשוב שלרוקוול יהיה אוסקר ביד, אבל העולם הוא מקום מוזר ולעיתים גם משמח. ועדיין, לא נראה לי שמישהו העלה על דעתו ששנה לאחר מכן הוא ישוב. זה, אגב, עניין מאוד נדיר ששחקן או שחקנית חוזרים לאוסקר שנה אחרי זכייה. אדי רדמיין, פנלופה קרוז וג'ף ברידג'ס הם הדוגמאות האחרונות, כך שאם למישהו זה לא היה ברור, אנחנו בתקופת פיק-רוקוול. מעניין אם הופעתו הבאה כקפטן קלנזדורף הנאצי בקומדיה של טאייקה וואייטיטי (איזה משפט שכיף לכתוב!) תחזיר אותו לאוסקר בפעם השלישית.
רוקוול הוא כנראה השחקן עם הסיכויים הכי נמוכים לזכות מבין החמישייה, אבל אם יש משהו שלמדתי השנה מסם רוקוול, זה שעדיף לא לזלזל בסם רוקוול.

הבחירה שלי: דרייבר – "שחור על לבן"
ההימור הנכון לרגע זה: עלי – "הספר הירוק"

היעדרויות בולטות: רפאל קאסאל – "בליינדספוטינג", טימותי שאלאמה – "ילד יפה", מיייקל בי. ג'ורדן – "הפנתר השחור", סיימון ראסל ביל – "סטלין מת!", יו גרנט – "פדינגטון 2"

המועמדים לפרס השחקן הראשי הטוב ביותר

כריסטיאן בייל – "סגן הנשיא"
גיל: 45
מועמדות מספר: 4 (אחרי "פייטר" עליו גם זכה, "חלום אמריקאי" ו"מכונת הכסף")
תפקידים בולטים: "האביר האפל", "אמריקן פסיכו", "יוקרה", "וולווט גודלמיין"

שיתוף הפעולה הקודם של בייל והבמאי אדם מקיי, "מכונת הכסף", החזיר את בייל בפעם השלישית לאוסקר והוא הצליח לעקוף את כל שאר הקאסט המרשים של הסרט ההוא (כולל סטיב קארל ופין וויטרוק, שהיו טובים ממנו בעיני) ולהתברג לקטגורית שחקן המשנה. כך שעם "סגן הנשיא" מקיי השווה את כמות המועמדויות שסידר לבייל הבמאי דיויד או. ראסל.
נדמה שהמועמדות הזו הייתה חקוקה עוד בשלב ההפקה. ממש כמו דניאל דיי-לואיס ב"לינקולן", מריל סטריפ ב"אשת הברזל", פיליפ סימור הופמן ב"טרומן קפוטה" או גארי אולדמן ב"שעה אפלה", השילוב של שחקן מוכשר ומוערך המשנה את עורו ונעלם לתוך דמות אמיתית המובילה סרט מסקרן, הוא החומר ממנו עשויים אוסקרים. בייל, לחלוטין אחד השחקנים הקיצוניים והמשקיעים ביותר כיום, נכח בכל העונה עם מועמדויות לאיגוד השחקנים, ולבאפט"א, זכייה בגלובוס הזהב וזכייה כפולה באיגוד המבקרים (כשחקן ראשי וכשחקן בקומדיה), וכמו השמות הגדולים שהוזכרו בתחילת הפסקה, בקלות היה אפשר להגיד שהוא הזוכה באוסקר השנה אילולא פקטור אחד משמעותי – רמי מאליק, שלא רק שנעלם לתוך דמות אמיתית אהובה, אלא גם עושה את בסרט פופולרי הרבה יותר. וכן, העובדה שלבייל כבר יש אוסקר יכולה גם היא לעכב אותו.

אני מאלו שפחות התרשמתי מבייל בתפקיד דיק צ'ייני, ואני כותב את זה כמעריץ גדול שלו. "סגן הנשיא" באופן כללי היה בעיני עסוק יותר בטריקים ושיגועים קולנועיים מאשר בסיפור ובדמות המרתקת שבמרכזו, ועל כן לחלוטין פספס את המטרה. גם בייל סבל מזה. בתוך כל האיפור והקילוגרמים העודפים, הוא נשאר חיקוי מדהים של צ'ייני (באמת מדהים) אבל אותי לפחות לא הצליח להכניס פנימה אל המנגנונים שמפעילים אותו ונשאר מרוחק וקריקטוריסטי. ועדיין, מבחינתי שבייל יקבל אוסקר כל שנה. אני לגמרי בסדר עם זה.

ווילם דפו – "בשערי הנצח"
גיל: 62
מועמדות מספר: 4 (אחרי "פלאטון", "צלו של ערפד" ו"פרויקט פלורידה")
תפקידים בולטים: "הקדושים מבוסטון", "אנטיכרייסט", "ספיידרמן", "הפצוע האנגלי", "מיסיסיפי בוערת"

לא רק סם רוקוול, גם ווילם דפו חוזר לאוסקר שנה שנייה ברציפות, והוא חלק מארבעת השחקנים המתמודדים בקטגוריה המגלם דמות אמיתית. יותר מזה, המועמדות של דפו היא ההפתעה הגדולה של קטגוריות המשחק הגבריות, כי על אף ששמו הוזכר לא מעט בתחילת העונה כמועמד פוטנציאלי אחרי שזכה בפרס השחקן של פסטיבל ונציה, דפו פתח פער עצום מהשחקנים האחרים במהלך העונה, ושמו לא הוזכר לא באיגוד השחקנים, או בבאפט"א, וגם הסרט עצמו לא מצא התלהבות רבה במיוחד. גלובוס הזהב ואיגוד המבקרים דווקא כן רמזו על העומד לבוא, אבל רוב ההימורים הניחו שאת המקום החמישי בקטגורית השחקן הראשי ייקח אית'ן הוק ("הכנסייה החדשה") או ג'ון דיויד וושינגטון ("שחור על לבן"). דפו עקף את שניהם במהלך מפואר.

לצערי הופעתו של דפו היא גם היחידה מבין זו של הגברים שטרם ראיתי, אבל בשביל זה בדיוק יש לנו את עופר שכתב על הסרט מהפרימיירה בפסטיבל ונציה. נכון לרגע זה אני יודע שהסרט נקנה להפצה בישראל אך נגנז, וכנראה יערוך את בכורתו ב-VOD בקרוב (עדכון מחברי בקולנוע לב: לסרט בכל זאת יש אופק הפצה, כנראה באיזור מאי). דפו מגלם את לא אחר מאשר וינסנט ואן גוך, הצייר ההולנדי המפורסם והטראגי, שלאחרונה ראינו את סיפורו מסופר במועמד אחר לאוסקר, "לאהוב את וינסנט" המונפש. דפו מצטרף לקבוצת עילית של שחקנים שגילמו את האיש מאחורי החמניות כמו קירק דאגלס ב"תאווה לחיים" (שבעצמו היה מועמד לאוסקר ב-1956), טים רות' ("וינסנט ותיאו"), ובנדיקט קאמברברץ' ("ואן גוך: לצייר במילים"). את הטיפול הנוכחי במורשת הצייר ביים האמן בעצמו ג'וליאן שנאבל, שזהו כבר הרביעי העוסק בחייו של אמן פורץ דרך אחרי "בסקיאט", "לפני שהלילה יורד" (שהביא לראשונה את חאוויר בארדם לאוסקר) ו"הפרפר ופעמון הצלילה" שהפך את שנאבל למועמד לאוסקר בעצמו.
בגלל העניין המועט שהסרט עורר כנראה שדפו לא יזכה השנה, אבל זה רק נראה כאילו הוליווד מחממת מנועים לקראת שעתו הגדולה.

רמי מאליק – "רפסודיה בוהמית"
גיל: 37
מועמדות מספר: 1
תפקידים בולטים: "הפרפר", "בית זמני", הסדרה "מיסטר רובוט"

זוכה האמי רמי מאליק, שנכנס לנעליו של אגדת הרוק פרדי מרקיורי בלהיט של הבמאי שאסור להזכיר את שמו כי פדופיליה וזה, היה גם הוא מסומן משלבים מוקדמים של העונה כאחד המתמודדים המובילים במירוץ. עם זאת, אף אחד לא שיער ש"רפסודיה בוהמית" יהיה להיט כל כך עצום, וכך מעמדו של מאליק רק הלך וטפח עד לזכייה באיגוד השחקנים ובבאפט"א, הדבר שהופך אותו להימור הנכון ביותר.

מאליק, מעבר להיותו מהמם באופן כללי, הוא לפי דעתי הסיבה היחידה לצפות ב"רפסודיה בוהמית", כלומר חוץ מהמוזיקה של קווין, כמובן. דעתי על הסרט ידועה (רמז: אני שונא אותו) אז לא נלכלכך את הפסקאות המיועדות למאליק בזה, ונתרכז בחיובי.
כמו במקרה של בייל, גם לי היה קצת קשה לראות בהופעה של מאליק מעבר לחיקוי, אבל בשונה מ"סגן הנשיא", משהו זז אצלי בחלקו השני של הסרט ועבודתו של מאליק סחפה אותי לחלוטין. מעבר לאמינות, האתגר הכי גדול היה לנסות לתפוס את הכריזמה המשוגעת של מרקיורי, ומאליק עשה את זה בגדול. אמנם יש לי פייבוריט אחר בקטגוריה הזו, אבל זכייה של מאליק תהיה ראויה ויותר מכך.

ויגו מורטנסן – "הספר הירוק"
גיל: 60
מועמדות מספר: 3 (אחרי "סימנים של כבוד" ו"קפטן פנטסטיק")
תפקידים בולטים: טרילוגיית "שר הטבעות", "רץ אינדיאני", "שיטה מסוכנת", "היסטוריה של אלימות"

זאת סיטואציה מאוד קשה בשבילי. ויגו מורטנסן הוא אחד השחקנים האהובים עלי, ולא רק שמרגיז אותי שעדיין אין לו אוסקר, אלא גם בעיני הוא היה צריך להיות מועמד על "שר הטבעות: שיבת המלך" ו"הדרך". ולכן זה שובר אותי להגיד שההופעה שלו ב"הספר הירוק" היא הגרועה ביותר שלו שאני זוכר, והכי פחות אהובה עלי מבין כל המועמדים שראיתי. מורטנסן תמיד מקסים, והנוכחות שלו על המסך היא דינמיט, אבל מבחינתי בסרט עליו הוא מועמד השנה הוא נותן הופעת סיטקום מהניינטיז, פארודיית SNL על "הסופרנוס". כטוני ליפ, ניו יורקי גזען ונבער שמלווה את המוזיקאי השחור והמחונן דון שרלי בדרום ארה"ב של 1962, מורטנסן עבר לי בעיקר כמזיע ומתאמץ, ולרגע לא ראיתי שם דמות. רק בדיחות סטריאוטיפיות על איטלקים.

ועדיין, לא הייתה כל הפתעה בנוכחותו בקטגוריה הזו. על אף שהסתבך עם האינטרנט לאחר שהעז לבטא את המילה "ניגר" בשיח מול קהל במהלך הקרנות הסרט המוקדמות, מורטנסן סימן וי על כל הנקודות המשמעותיות בעונה: מועמדויות לאיגוד השחקנים, באפט"א ואיגוד המבקרים, וזכייה ב-NBR ממש בהתחלה. אמנם הוא איננו בראש טבלאות ההימורים, אבל זאת בוודאי לא המועמדות האחרונה שלו לאוסקר, וסביר להניח שביום מן הימים גם יעלה לקחת אחד.

ברדלי קופר – "כוכב נולד"
גיל: 44
מועמדות מספר: 5 (אחרי "אופטימיות היא שם המשחק", "חלום אמריקאי" ושתי מועמדויות על "צלף אמריקאי" כשחקן וכמפיק. השנה הוא מועמד בנוסף גם כמפיק ותסריטאי)
תפקידים בולטים: "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", "משחק באש", "שומרי הגלקסיה", "לדפוק חתונה"

ברדלי קופר, אחד הסיפורים הכי מעניינים של הוליווד באלף החדש שהפך משחקן בקומדיות משונות ועד למכונת אוסקרים ובמאי של להיט, היה אמור להיות מועמד לחמישה אוסקרים השנה, על הפקה, בימוי, משחק, תסריט ושיר. אולי אפילו שש, אם למישהו היה אכפת מ"הפרד" של איסטווד. אבל באיזשהו שלב ההפקה של הסרט החליטה לשלוח לפרס השיר רק את Shallows עליו הוא לא חתום כאחד הכותבים, ובמהפך בן אפלקי של יום המועמדויות, עבודת הבימוי של קופר לא הייתה אחת מ-8 המועמדויות של הסרט. זאת הייתה הפתעה גדולה כי במשך רוב העונה "כוכב נולד" נחשב לפייבוריט הזכייה, והסרט עצמו הצליח להתברג לכל הקטגוריות המשמעותיות. ההיעדרות של קופר הבמאי כנראה מעידה על איבוד המומנטום של "כוכב נולד" ועל כן סביר שמהאוסקר ייצא הסרט רק עם פרס השיר הטוב ביותר.
עם זאת, אנחנו תמיד צריכים לחזור ל-2002, אז התמודדו ראש בראש דניאל דיי לואיס ("כנופיות ניו יורק") וג'ק ניקולסון ("אודות שמידט") וברגע האחרון זכה אדריאן ברודי ("הפסנתרן") כך שיש עוד תקווה. מה גם שהוליווד יכולה לרצות לתמוך בקופר בזכות כל הכרטיסים שמכר השנה, וזה המקום לעשות זאת.

קופר גם נכח באופן אינטנסיבי במהלך כל העונה, הן כשחקן והן כבמאי, עם מועמדויות כפולות בגלובוס הזהב ובפרסי איגוד המבקרים, והתמקמות בכל האיגודים האפשריים. הוא גם היחיד מבין המועמדים שמגלם דמות שאיננה אמיתית, והוא כמובן היחיד שביים את עצמו. הוא מגלם את המוזיקאי הנערץ ג'קסון מיין בגרסה הרביעית ל"כוכב נולד", שהקריירה שלו דועכת אל מול בעיית האלכוהול שלו בו בזמן שאהובתו ובת טיפוחיו הופכת לסופרסטאר. מבחינתי, גם אם מתעלמים מכך שקופר הוא האבא והאמא של אחד מאירועי הקולנוע הגדולים של 2018 (וסרט שאני מאוד מחבב כנגד כל הסיכויים), לדעתי עדיין מגיע לו האוסקר הזה. הוא פשוט מעולה בתפקיד לא קל לביצוע, בעיקר כי קופר התסריטאי פחות טוב מקופר הבמאי מסתבר והדמות סובלת מכך, ובאמת שיש לי רק שבחים בשבילו. נקווה שתורו עוד יגיע.

הבחירה שלי: קופר – "כוכב נולד"
ההימור הנכון לרגע זה: מאליק – "רפסודיה בוהמית"

היעדרויות בולטות: דויד דיגס – "בליינדספוטינג", , חואקין פניקס – "אל דאגה, הוא לא יגיע רחוק ברגל" ו"יום נפלא", ג'ון סי. ריילי – "האחים סיסטרז", אית'ן הוק – "הכנסייה החדשה", ג'ון דיויד וושינגטון – "שחור על לבן", צ'רלי פלאמר – "סמוך על פיט", טום הארדי – "ונום" (מה תעשו לי?)