• דוקאביב 2018: המלצות ואזהרות מסרטי התוכנייה
  • סרטים חדשים: ״סולו: סיפור מלחמת הכוכבים״
  • אימת החודש - מאי 2018
  • פסטיבל דוקאביב 2018: דיווח ראשון של עופר
  • פסטיבל קאן 2018 - דיווח רביעי ואחרון של אורון
  • דדפול 2
  • פסטיבל קאן 2018 - דיווח שלישי ואמריקאי במיוחד
  • פרויקט כל זוכי האוסקר בפרס הסרט הטוב ביותר - סיכום
  • הנוקמים: מלחמת האינסוף
  • ״העודף בשבילך״, סקירה
  • ״אל-שפויה״, סקירה לחדש של סטיבן סודרברג
  • ״יום נפלא״, סקירה
  • ״גבר מהסרטים״ ו״ערפל ירוק״, סקירה כפולה
  • המלצות סינמטקים: מהדורת מאי 2018

פסטיבל הקולנוע הבריטי 2013: עשרה פסיכוטים ("שבעה פסיכופטים", "חופשה נעימה" ו-"סיפורו של שקרן")

2 בפברואר 2013 מאת אורון שמיר

עופר כבר החל במלאכת הקודש של סקירת התוכניה בה מתהדר השנה פסטיבל הקולנוע הבריטי, כאשר מירקר את הסרטים הקלאסיים (קרי, הלא-חדשים) שיוקרנו בסינמטקים השונים במסגרת הפסטיבל. אני שמח להמשיך אותו עם התייחסות לשלושה סרטים שכבר ראיתי ואני מוכן להמליץ עליהם, גם אם בהסתייגויות שונות – "שבעה פסיכופטים" של מרטין מקדונה, "חופשה נעימה" של בן וויטלי ו"סיפורו של שקרן", האוטוביוגרפיה הפיקטיבית-מונפשת-תלת-מימדית של גרהם צ'פמן מהמונטי פייתון. זה המקום להבהיר שלצערנו הרב, קשה להבטיח שנפקוד את הפסטיבל באותה אינטנסיביות כמו בשנה שעברה, אבל אם נראה משהו ונאהב אותו – תהיו בטוחים שיהיה אפשר לקרוא עליו כאן אצלנו. חלק ג' – כבר מחר.

לנוחיות הכל, צירפתי את מועדי ההקרנה הנוספים של הסרטים הנ"ל. בכל מקרה, מומלץ להיעזר באתר הפסטיבל הרשמי בענייני תוכניה. אפתח עם אחד הסרטים שהכי ציפיתי לבואם השנה, בריטים או לא, שהתגלה כמשהו שונה לגמרי ממה שחשבתי שיהיה. והפעם אני דווקא לא מדבר על מונטי פייתון (עדיין).

"שבעה פסיכופטים"
"Seven Psychopaths"

אפשר לומר שאני מחכה לסרט חדש של מרטין מקדונה כבר חמש שנים. כלומר, מאז שסיימתי לראות את "ברוז'" (In Bruges) שלוש פעמים בשבוע בו עלה לאקרנים בארץ. את ההמתנה ריכך במעט הסרט "שומר חוק" (The Guard), אותו כתב וביים אחיו של הגאון, שהיה הכי קרוב לדבר האמיתי. מעין מדבקת ניקוטין קולנועית. אבל האמת היא שאני כה מסמפט את מקדונה בדיוק מהסיבה שהוא לא מרגיש לי כמו שום דבר אחר שאני חווה בקולנוע בדרך כלל, אלא כסוג של נישה ייחודית. ואין טעם להשוות או לנסות לנסח האם זה פחות או יותר טוב מסגנונות או יוצרים אחרים, לא עבורי. כבר יצא לי לשמוע את השמות טרנטינו והאחים כהן בהקשר לקולנוע של מקדונה, ואם בעבר הנהנתי בהסכמה היום נדמה לי שיוצר שאפשר להשוות אותו לשניהם, הוא בהכרח מיוחד. זאת משום שיש קשר רופף, לפחות בעיניי, בין הקולנוע של הכהנים לבין זה של טרנטינו, מה גם ששניהם דוגמאות שיוצרים רבים ישמחו להיות מוזכרים עימם באותה נשימה.

ואחרי שסיימתי לסנגר על מקדונה, הגיע תורו של הסרט. ושוב נדמה לי שהוא יזדקק לעזרה, בעיקר אם לשפוט על פי התגובות בהן נתקלתי מצד הקהל – אבל לא רק. העלילה של "שבעה פסיכופטים" מהלכת על גשר צר שבנוי מעל תהום עצומת מימדים. היא נסובה סביב תסריטאי ממוצא אירי (קולין פארל), שמגיע להוליווד כדי לכתוב תסריט אבל בעיקר שותה את עצמו לדעת. חברו האקסצנטרי (סם רוקוול), המנהל עסק לחטיפת כלבים יחד עם שותף מבוגר (כריסטופר ווקן), מצית את דמיונו עם סיפור על רוצח סדרתי המסתובב בהוליווד, ובאותה עת מסתבך עם מאפיונר עצבני (וודי הרלסון), שכלבו נחטף. אל כל הבלאגן הזה זירקו המחזות מצולמות של חלקים מהתסריט הלא גמור, וגם עוד ועוד פסיכופטים ודמויות משונות שפוקדות את המסך, בתקווה לשוב. הכל באווירה אפופת אדי אלכוהול ומטא-קולנועיות חשופה, כמעט עירומה.

מבחינתי, אין דיאלוגים כמו הדיאלוגים של מרטין מקדונה, ויש כבר כמה וכמה משפטים שאני מחכה להכניס ללקסיקון הפרטי שלי מתוך הסרט הזה, כפי שהיה עם "ברוז'". נהניתי גם מחוסר ההיגיון העלילתי המשווע, ומהנראטיב המרוסק, אבל אבין לגמרי כאלה שישתעממו ממנו. עם זאת, גם הם ודאי ימצאו קסם מסויים הן בדמויות המופרכות והן בשחקנים והשחקניות הנפלאים שמגלמים אותם. מי שינסה לעקוב אחר הדיון הארס-פואטי, ומתבקש לעשות זאת בסרט בו הדמות הראשית היא קולנוען בשם מרטין, ימצא את עצמו מאוכזב – זהו מבוי סתום. למקדונה אין משהו מרתק להגיד על יצירת סרט קולנוע, אבל מאוד חשוב לו להגיד זאת. גם סוג של אמירה. עם זאת, הסרט בהחלט מתגלה כממזרי ונבזי יותר ממה שהוא נדמה בתחילה כאשר מקדישים לו מחשבה נוספת. נסו, למשל, לחשוב פעמיים על זהות הרוצח הסדרתי. התבלבלות מובטחת. למי שעדיין מצוי בעמדת התלבטות לגביי האם לתת לסרט צ'אנס או לא, אגלה שמשתתפים בו גם טום ווייטס וארנב. זהו, הבעיה נפתרה.

מועדי הקרנה נוספים:

תל אביב – 4.2, 21:00

הסרט יוצג בהקרנות מסחריות החל מה-7.2

"חופשה נעימה"
"Sightseers"
sightseers

שמו של הבמאי בן וויטלי אולי זכור לכם ולכן מן הפסטיבל דאשתקד, אז הציג את המותחן האלים "רשימת חיסול" (Kill List), שרבים מן הצופים לא ממש הסתדרו איתו. אבל מה לו ולקומדיה על זוג מוזרים שיוצאים לתור את נופיה העתיקים של אנגליה, אשר תעלה בקרוב דווקא בקולנוע לב? רצח, מסתבר, הוא התשובה. סטיב אוראם (אורח הפסטיבל) ואליס לואו כתבו ומככבים בסרט הזה, שמתחיל אמנם כקומדיה שחורה אך נורמטיבית למדי, אבל מקבל טוויסט מדמם כאשר הקורבן הראשון של הזוג נופח את נשמתו. משם קצרה הדרך למסע רציחות אקראיות של צמד הנאהבים, אבל הרשו לי להפסיק אתכם ואתכן לפני שהדמיון מתחיל לפעול ובזיכרון צפים ועולים סרטים כמו "בוני וקלייד" או "שביל הזעם". כל הרציחות המוצגות ב"חופשה נעימה" – באופן גרפי למדי שאינו עולה בקנה אחד עם הפסטורליות של אנגליה הכפרית – אינן זוכות לחשיבות יתרה. הפוקוס הוא תמיד על הזוג שלנו, שני אנשים נורמלים כשם שהם פסיכוטים גמורים. הריבים שלהם נראים בדיוק כמו של כל זוג שפגשתם בחייכם, מלבד שני הבדלים – הם כתובים נהדר מבחינה קומית, וכוללים נושאים לא מאוד שגרתיים, יש לקוות, כמו הנחיצות בקורבן האחרון, למשל.

לואו ואוראם עושים עבודה מעולה בתפקידים הראשיים, כשני טיפוסים נאלחים/פתטיים למדי מן הפתיחה, אבל כאלה שלומדים לחבב תוך כדי תנועה, למרות מעשיהם האיומים וחוסר המצפוניות המדהימה שלהם, שנובעת מאגוצנטריות ודחיית סיפוקים ששווה בערך לזו של ילד רך בשנים. המפגש עם אוראם במציאות חיזק את התחושה כי מדובר בשחקן מרשים, ששינה את שפת גופו ומראהו עבור התפקיד, ולא רק בקומיקאי. אם כי ההומור הוא לבטח הנדבך האיתן ביותר בסרט, שמצליח להצחיק כמעט בכל דרך אפשרית – משורות מחץ, דרך סיטואציות אבסורדיות ועד הצגה מגוחכת של השגרתי. גם כאן מדובר בסרט עם מבנה תסריטאי מוגדר (סרט מסע וקומדיה רומנטית עכשווית), אבל גם רופף ומשוחרר עד מאוד. מעניין אם תצליחו לנחש את הסוף – אני מודה שהופתעתי.

לסרט אין מועדי הקרנה נוספים בפסטיבל, אבל הוא יעלה בבתי הקולנוע ב-14.2

"סיפורו של שקרן"
"A Liar's Autobiography: The Untrue Story of Monty Python's Graham Chapman"
A-Liars-Autobiography

הערה לפתיחה – צפיתי בסרט בגרסתו הרגילה, לא התלת-מימדית. כך שאין לי שום הערות לגבי המימד השלישי של הסרט, אבל אני מנחש שהוא מרהיב, משום שאנימציה דו-מימדית הולכת מעולה עם תלת. ובסרטם של ג'ף סימפסון ובן טימלט ישנם 14 סוגים של אנימציה, שרק מקצתה מבוסס מחשב בסגנון פיקסאר או דרימוורקס שכה הורגלנו בו. כך או כך, זהו סוג של ניסוי קולנועי, במיוחד אם מתחשבים בנקודת הפתיחה של "סיפורו של שקרן" – ניסיון לבנות סרט קולנוע מההקלטות קוליות של גרהם צ'פמן, הפייתון המנוח, את האוטוביוגרפיה השקרית של עצמו. אם לוקחים בחשבון את כל הנתונים הללו, אין ספק שמדובר בהצלחה, גם אם מינורית.

נדרש ידע די מעמיקה בכל עלילותיהם של חבורת מונטי פייתון בכלל וגרהם צ'פמן בפרט, כדי להבין את כל (או רוב) הבדיחות והחידודים בסרט, רובם ויזואליים או מתרחשים בשולי הפריים. כיוון שמדובר בדמות של מספר לא מהימן, פעמים רבות ההיפך ממה שמקשקש הדובר הוא הנכון, או שהאמת נמצאת אי שם בין השורות. היוצרים לוקחים חירות אמנותית נרחבת בפרשנות או ייצוג ויזואלי של מילותיו, והתוצאה מרהיבת עין לפרקים, דווקא בפשוטים שברגעים. גם מי שאינו מעריץ את הפייתונים יצליח להפיק הנאה, אולי מוגבלת, מהשנינויות וההזיות של צ'פמן. דווקא המעריצים הם אלה שעשויים להתאכזב, כיוון שאם יש משהו שהסרט הזה הזה מוכיח הוא שאין לשחזר את הקסם המקורי של חבורת מונטי פייתון. אפשר לחקות, אפשר לעשות מחוות, אפשר ליצור ברוח הפייתונים – אבל גאונים כמוהם לא קמו מאז. מצד שני, איזה מעריץ לא ירוץ לראות סרט קולנוע חדש שעוסק בבריטים האהובים עליו?

מועדי הקרנה נוספים:
ירושלים – 4.2 20:30 הקרנת 3D
חיפה – 3.2 21:00
הרצליה – 14.2 20:00 הקרנת 3D
ראש פינה – 21.2 17:30

הסרט יעלה בבתי הקולנוע ב-14.2

תגובות

  1. בועז כהן הגיב:

    אם יורשה לי לכתוב את דעתי, אז מעבר לעובדה ש"7 פסיכופטים" הוא פשוט סרט רע של במאי מוכשר, עם עלילה שהיא טייק-אוף (חלש) על טרנטינו והאחים כהן, תמוהה במיוחד הבחירה בו לפתוח את "פסטיבל הקולנוע הבריטי", היות ואין בו שום דבר בריטי. שחקן אירי וצוות שחקנים אמריקאים, סרט המצולם בלוס אנג'לס, פניקס וטקסס, ומתייחס לתרבות הקולנועית האמריקאית של סוף המאה ה-20 כנקודת התייחסות.

    למה דווקא הסרט הזה פתח את פסטיבל הקולנוע הבריטי?
    למארגנים הפתרונים. לי לא.

    1. התשובה הבאנלית: המימון בריטי. (וגם אני הייתי בוחר סרט אחר לפתיחה)

  2. לביא הגיב:

    "שבעה פסיכוטים" הוא אחלה סרט. גם אני מצפה לו מאז "ברוז'", ולמרות שהוא לא מגיע לשלמות שלו או של "שומר חוק" זו עדיין הקומדיה הכי מהנה שראיתי השנה. סוריאליסטי, משוחרר, מצחיק, היפרקטיבי ומאוד מקורי (שום טייק אוף על טרנטינו והאחים כהן). גם בקטעים היותר חלשים, שבהם הקצב מואט לטובת הרהורים פילוסופיים לא ברורים, יש אווירה הזויה ומהנה.
    ומעל הכל גלריית דמויות פסיכוטיות בלתי נשכחות: רוצח סדרתי שבור לב עם ארנב, שודד כלבים היפראקטיבי וחולה בשכל וכמובן אישה שחורה וחולה אחת שמופיעה בסצנה הטובה ביותר בסרט.

  3. Shai הגיב:

    About "a Liar autobiography….I saw the 3D version in the last International Film Festival in Rotterdam as it was the surprise film of the festival and the 3D is simply unnecessary. You could watch the film in 2D and you won't loose much. That said the technique was super, unfortunately the film doesn't hold it's 90 minutes.Chapman comes out as a very troubled and unpleasant person. Anyone expecting a Monty Python film, would be very disappointed as it is not a Monty Python film

השאר תגובה