• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • אימת החודש - אוקטובר 2017
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

"שומר חוק", סקירה

12 בנובמבר 2011 מאת אורון שמיר

בשנת 2008 הפציעה משום מקום קומדיה שחורה ומבריקה העונה לשם “ברוז'” (“In Bruges”). כיכבו בה קולין פארל וברנדן גליסון. הבמאי/תסריטאי החתום על הסרט הכל-כך אירי הזה, שמתרחש בכלל בבלגיה, שמו מרטין מקדונה. בעודי מחכה בציפיה דרוכה לסרטו הבא של הגאון, ששמו המרנין והמבטיח הוא "Seven Psychopaths”, מגיע (שוב) משום מקום סרט אחר שמאוד מזכיר לי את הסגנון של מקדונה. במהלך הצפייה תהיתי האם יש קשר משפחתי בין מרטין מקדונה ובין ג'ון מייקל מקדונה, מי שכתב בעבר את "כנופיית נד קלי" וכיום כתב וביים את "שומר חוק" (“The Guard”), אותו סרט שהצחיק אותי כהוגן ובהפתעה. אז מסתבר שהם אחים. משהו שהייתי אמור לדעת לו הייתי מבקר קולנוע רציני, כלומר כזה המתעניין ברכילות. אבל אני לא. בכל מקרה, ג'ון מייקל לא רק מוכיח בסרט הביכורים שלו כי הכשרון זורם בעורקיי כל משפחת מקדונה, אלא אף מעלה את השאלה לאן באמת נותב מירב הכשרון הזה.

ברנדן גליסון הוא החוט המקשר בין הסרטים, שכן הוא משחק גם כאן בתפקיד הראשי ונותן הופעה מופלאה בתור סמל גרי בויל, שוטר אירי אדיש בעיירה אירית מנומנמת. מבצע משטרתי רחב היקף, בשיתוף עם סוכן האף.בי.איי וונדל אוורט (דון צ'ידל), מעיר את המקום ואת בויל מן התרדמת הקיומית שלהם. מסתבר שעסקת סמים השווה סכומי עתק עומדת להתבצע במקום ועל כוח השיטור המקומי לסייע ליחידה המיוחדת מארה"ב בסיקול האירוע ולכידת העבריינים (ומארק סטרונג בראשם). בויל מצוות אל הסוכן אוורט שחום העור, מיד אחרי שהוא דווקא מעיר כמה הערות גזעניות במיוחד במהלך תדריך. מכאן, הצחוקים רק הולכים ומתגברים.

קשה לתהות על קנקנו של סרג'נט בויל. מצד אחד, מדובר בשוטר עצל וחסר אכפתיות בצורה מטרידה ממש. מצד שני, הוא נכון לסייע לעלמה במצוקה (קתרינה קאס). מצד שלישי, הוא חובב זונות ידוע. מצד רביעי, הוא נוהג באדיבות וסבלנות כלפיי אימו הגוססת (פיונולה פלנגן). הרבה צדדים יש לו לבויל, ואני ממש לא קראתי לו שמן עכשיו. רק זה חסר לי, שהתחת הגדול שלו יתעצבן עליי.

סליחה, אני קצת מושפע מהסרט. יש בו משהו מאוד משחרר. המפגש של ממטרת הגזענות שמגלם גליסון, בשילוב של חן וסרקזם, עם הייצוג המהלך של כל מה שנורא בפוליטיקלי קורקט בגילומו של דון צ'ידל – די מכריע את הכף בדיון העתיק והעקר הזה. וכמה אירוני שרק השבוע הוכח שבאמריקה אפשר בהחלט לעשות סרטים בהם מנבלים את הפה, אבל אוי ואבוי לך אם תגיד "מילה אסורה" במציאות. הייתי רוצה לראות את התגובה של בויל, או אולי מקדונה עצמו, לשערוריית הנחיית האוסקר המגוחכת. אני מניח שהיא הייתה משהו כמו: “פפפפפפ!” בליווי איזה מבט מזלזל.

"שומר חוק" היא קומדיה כל-כך שחורה וכל-כך גזענית ואנטי-פוליטיקלי-קורקטית, עד כי לא נותר אלא לכנותה קומדיה כושית. היא קלילה ומשעשעת לצפייה אבל ניכר שכל מילה בתסריט מדודה וכל סיטואציה נבנתה במחשבה רבה. היא יודעת מתי להציף את הסאבטקסט ועושה זאת בחוכמה ותבונה כדי ליצור רגעים קומיים, אבל גם יודעת מתי להחביאו ולתת לצופים קצת זמן להרהר בנעשה על המסך. היא מזגזגת כל הזמן בין הז'אנרים של הקומדיה השחורה וסרט הפשע, אבל באופן שדי ייחודי לאחים מקדונה, כנראה. כך היא גם צופנת בתוכה אמירות די נוקבות ולחלוטין לא מצחיקות מחוץ לקונטקסט, גם על חיי שיטור וגם על חיי פשע. אבל תוך כדי הצפייה האמירות הללו דווקא מחלצות שחוק מן הקהל, בדרך פלאית למדי.

זהו הסרט היחיד שמוקרן כרגע בקולנוע אשר יעניק לכם שחרור מוחלט. ראשית, מן המוסכמות וההווי נוטף הסוכר והגועל של הקולנוע האמריקאי לדורותיו. שנית, שחרור גופני ונפשי אמיתי, כתוצאה מפרצי הצחוק שעשויים לבקוע מתוככם. למרות שבקטע הזה אני מוכרח להסתייג ולספר כי אחי ואני נקרענו מצחוק הרבה יותר חזק ובתדירות גבוהה יותר מאשר שאר האנשים באולם. שורות מהסרט הזה הולכות להיות מצוטטות תדיר בביתי, אבל אני לא ממש בטוח עד כמה זה נכון לגביי בתים של אחרים. אה כן, והסרט הזה גם עושה חשק מטורף עד בלתי נשלט למילקשייק. ראו הוזהרתם. אני לא עמדתי בזה.

תגובות

  1. Yaniv Eidelstein הגיב:

    כל מילה בתסריט מדודה? כל סיטואציה נבנתה במחשבה רבה?
    אולי התכוונת לשתול את הקטע הזה בפסקה על "ברוז'" והתבלבלת בפייסט?
    כמוך אני שוחר "ברוז'" ידוע, ומצטט שורות מתוכו באופן בלתי־רצוני כמעט (קורס יו דונט האפטה! קורס יו דונט בלאדי האפטה!) אבל החיסרון של "השומר" הוא דווקא המקושקשות שלו, זריקת הזין שבו.
    אולי מרטין וג'ון מייקל הם כמו ברנדן גליסון וקולין פארל של "ברוז'". מרטין הוא הרציני, וג'ון מייקל הצעיר וחסר האחריות. רואים שמרטין עבר 30 דראפטים עד שהתסריט של "ברוז'" היה מושלם וכל חוט עלילה פרום נשזר בחזרה; ג'ון מייקל ישב על התסריט עד שזה נראה לו מספיק, ואז ירד לשתות בפאב.

    1. I grew up in Dublin. I love Dublin. If I grew up on a farm, and was retarded, Bruges might impress me but I didn't, so it doesn't.

      סתם, סתם, האמת ש"ברוז'" מאוד מרשים אותי. ובכלל לא גדלתי בדאבלין. אבל בצפייה ראשונה ויחידה, התסריט של "שומר חוק" עשה עליי רושם עז לא פחות מזה של ברוז'. הרבה אנשים, או אולי כולם, מתייחסים אליו בזלזול ואומרים שהוא נעשה בחטף. למעט הסצינה של דון צ'ידל מראיין סוס, אני לא חושב שהיה שום דבר מאולתר בסרט. הבנייה האיטית וההדרגתית של הדמות של בויל היא מבריקה. בכל פעם נחשפים פנים מעט אחרים שלו, לעיתים בסצינות עוקבות. והוא בהחלט שוקל מילים. יודע בדיוק מה להגיד – ואז אומר את ההיפך. הדמות של אמא שלו, דמות שסתם זורקים פנימה בכל סרט אחר, היא הכרחית להבנת האישיות שלו ולפענוח הסוף של הסרט. בכלל, הסוף של הסרט די מוכיח שאם הגעת בכדי לשבת בנחת ולהתבדר, ייתכן ולא תוכל לענות על הקושיה שבסיום. התסריט יותר מדי מלא פיי-אופים אדירים (הילד עם האופניים, השחייה, האקדח הקטן) ודיאלוגים מדוייקים (השיחה של בלדרי הסמים על חיי הפשע, גליסון בחלוק הבלתי נשכח עם האלמנה, הסצינה המטורפת עם הקלטית!) בכדי שאוכל לפתור אותו כמקרי, אגבי, או לא מלוטש.
      נראה לי ששנינו זקוקים לצפייה נוספת – אתה תבוא יותר מרוכז ולי אולי תרד קצת ההתלהבות.

      1. Yaniv Eidelstein הגיב:

        כן, וגם – אני אהיה פחות שיכור.

השאר תגובה