• הזוכים, הזוכות וסיכום התחרות הישראלית בירושלים
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח חמישי
  • ולריאן ועיר אלף הכוכבים
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח רביעי
  • ״דנקרק״, סקירה
  • חיים חדשים: ״דנקרק״ של כריסטופר נולאן
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח שלישי של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 32
  • פסטיבל ירושלים 2017 - דיווח שני של עופר
  • כוכב הקופים: המלחמה
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח ראשון של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 31
  • סקירת המארז השני של ״פרוייקט הקולנוע העולמי״
  • ״להציל את נטע״, סקירה
  • ספיידרמן: השיבה הביתה
  • ״אוקג׳ה״, סקירה

"שומרי הגלקסיה", סקירה

1 באוגוסט 2014 מאת אור סיגולי

אנחנו מתחילים את פרידתנו מקיץ 2014. נכון שיש עוד חודש לוהט אחד בלוח השנה, ונכון שמבחינת החום אנחנו נצטרך לסבול גם את ספטמבר לפחות, אבל כשזה מגיע לעונת הקיץ הקולנועית, זו של 2014 נותנת את היבהוביה האחרונים. אמנם יש עוד כל מיני "צבי הנינג'ה" ו"לוסי" שמתפקדים כמין הדרן, או סתם האצנים האחרונים שמגיעים עם הלשון בחוץ, אבל סרט המארבל החדש "שומרי הגלקסיה" (Guardians of the Galaxy), הוא בעצם סרט הקיץ הגדול האחרון של השנה. ואיזו דרך מושלמת היא זו לסגור את הקיץ העמוס, המתסכל והנפלא הזה.

קיץ 2014 היה אחד הטובים, בטח בהתחשב בציפיות. רק תראו איזו רשימה של סרטים מפארת את החודשים האחרונים: "קטפן אמריקה: חייל החורף", "שכנים", "אקס מן: העתיד שהיה", "קצה המחר", "מליפיסנט", "רחוב ג'אמפ 22", "הדרקון הראשון שלי 2", "אפס ביחסי אנוש" ו"כוכב הקופים: השחר".
אז נכון, היה נאחס עם סרטים מאכזבים כמו "ספיידרמן המופלא 2", "גודזילה" ו"סקס טייפ", או סרטים באמת איומים בינהם שווה להזכיר את "התעלות", "אשמת הכוכבים", "שושנה חלוץ מרכזי" והאיום ביותר "רובוטריקים 4: החרפה שלא נגמרת", אבל בהתסכלות רחבה, אנחנו במצב טוב.

אבל מסתבר שבין אם בכוונה ובין אם לא, את הטוב שמרו לסוף. סרט הקומיקס החדש הוא אולי סרט פעולה פחות מרהיב מ"כוכב הקופים" וכקומדיה הוא פחות מצחיק מ"רחוב ג'אמפ 22", אבל כסרט שלם, יש מצב שאם הוא זוקף את הצוואר עוד קצת, הוא עוקף גם אותם בכמה סנטימטרים.

"שומרי הגלקסיה" הוא סרט המבוסס על קומיקס שהופיע לראשונה בשנת 1969 מבית היוצר המרהיב של מארבל, שפחות או יותר שולטים בעולם הקולנוע כרגע. חבורת הנוקמים, כמו ספיידרמן והאקסמנים, כולם של מארבל (אבל לא של אותם אולפנים הוליוודיים). אז אם זה לא מספיק, עכשיו הגיעה בקול תרועה התוספת החדשה לעולם המגוון והעמוס הזה, שעושה עבודה די מגניבה בלתפוס קצוות חוטים מהסיומים של "הנוקמים" ו"תור: העולם האפל".
הסרט מתאר את קורותיו מסמרות השיער – והמצחיקות למדי – של פיטר קוויל (כריס פראט, אנחנו עוד נחזור אליו) שנחטף בלילה הכי גרוע של ילדותו על ידי חללית, ומאז הופך להיות גנב בין גלקטי מיומן. בעקבות כדור מקגאפני במיוחד שמתגלגל לידיו, קוויל מוצא את עצמו בורח מרשע מרושע ומצטוות לחבורה מוזרה שכוללת עץ, דביבון, הר אדם ואישה ירוקה.
אוקי, נכון, לא הצלחתי לכתוב תיאור עלילה מעורר עניין, אבל זה בגלל שאני ממש משתדל לחשוף כמה שפחות, כי באמת חבל לבזבז את הפאנצ'ים ואת ההפתעות בסקירה הזו במקום בצפייה בסרט.

על הסרט אמון ג'יימס גאן הן כבמאי והן כאחד מצוות הכותבים הכולל אותו ואת ניקול פרלמן. בגיל 44, זהו סרטו הרביעי, וצופי האימה האדוקים כנראה מכירים את השם הזה כבר זמן רב ומצפים בקוצר רוח לפריצה הגדולה שלו. שמח לבשר שהיא הגיעה.
גאן כתב כמה תסריטים לאולפני טרומה, בית הפקה שאיננו מזוהה עם האוסקר אם להתנסח בעדינות, אבל בשנת 2004 היה זה שעיבד את סרטו של ג'ורג' רומרו "שחר המתים" – אחת מקלאסיקות האימה הגדולות – לסרט באותו השם שניתן לבמאי לא מוכר בשם זאק סניידר. הרימייק, באופן שהוא הכל חוץ ממובן מאליו, לא רק שלא בייש את קודמו, אלא גם נחשב לסרט אימה מצטיין בפני עצמו. זה גם הסרט הטוב הראשון והאחרון של סניידר, אם אתם שואלים אותי.
שנתיים לאחר מכן, גאן כבר ביים את סרטו הראשון, "Slither", על חייזר טפילי שמשתלט על תושבי עיירה קטנה, כאשר רק ניית'ן פיליון ("פיירפליי") ואליזבת' בנקס יכולים לעצור אותו. אני לא יודע כמה מכם מכירים את הסרט הזה, אבל אם קומדיות אימה הן הקטע שלכם – תרשמו בצד וצפו בו עוד היום. את תרומתו של גאן ל"סרט 43" אנחנו נשמיט כרגע.
ההצלחות של "שומרי הגלקסיה" רבות, וחלק משמעותי מהן נזקף לזכות גאן. היכולת שלו לשלב הומור ואקשן עם דמויות כתובות היטב, היא לא משהו שבא ברגל. אלוהי הקולנוע יודעים כמה מפלות חווינו לאחרונה כדי שנדע להעריך את זה באמת.

ברדלי קופר, בשבילכם

ברדלי קופר, בשבילכם

"שומרי הגלקסיה" מתחיל בסוף שנות השמונים, וכבר שם קורה משהו די מעניין. גאן וצוותו, למשך משהו כמו עשר דקות, תפסו את הוייב של קולנוע הפנטזיה האייטיזי כאילו ריבר פניקס מעולם לא נגע בסמים. משהו בצבעים, בבוהק של הפריים, בערפילים שעל הדשא, הכל מרגיש כמו משהו מעולם קולנועי ישן ונוסטלגי. זה לא מנסה לתפוס תשומת לב, לא מזיע כדי שנראה, אלא רק משהו פשוט ונכון בעיצוב של הפרולוג.

כאשר הסיקוונס הזה – שהוא דרמטי הרבה יותר ממה שאתם מצפים מסרט קומיקס – מסתיים, וכתוביות הפתיחה מתחילות לרוץ, אני כבר הרגשתי בידיים בטוחות לחלוטין.
יש מצב – אני אומר בזהירות – שיש כמה חורים בעלילת ההרפתקאות בחלל. אתם יודעים, תחושה שכזו שקשורה לסרטים בהם הגיבורים מקפצים בין כוכבים, אבל מכיוון שהקצב כל כך מהיר וסוחף, אני לא חשתי בזה בכלל. ממש כמו סרט גיבור-העל-בטעות הקודם של השנה, "סרט לגו", שיש לו לינק די רציני לסרט הזה.
מה שמביא אותי אל:

המנצח הגדול של הסרט הוא כריס פראט. הבחור שעד לפני כמה שנים נראה כמו הגרסה התמוהה של "מה היה קורה עם בראד רנפרו היה שורד את גיל 25", הפך להיות קומיקאי מצויין בטלוויזיה ("מחלקת גנים ונוף") ובתפקידי משנה בקולנוע ("עד החתונה זה יעבור", "היא"), בדרך כלל בתור השמנמן שמסתובב סביב השחקן הראשי. השנה פראט נכנס לחדר כושר ויצא משם סטאר-לורד, אחד מגיבורי האקשן הכי אדירים שראיתי בקולנוע מזה זמן מה.
פראט פה בשביל להשאר, וכדי לגבות את העובדה הזו, הוא גם השחקן היחיד שסרטים בהשתתפותו מועמדים כבר שלוש שנים ברציפות לאוסקר ("מאניבול", "כוננות עם שחר", "היא") ואולי אם אלוהי האקדמיה יסכימו, השנה תהיה שנתו הרביעית.
האמת שגם ג'ונה היל השתתף בשלושה סרטים שמועמדים לאוסקר ברציפות, אבל זה רק אם מחשיבים את "ג'אנגו ללא מעצורים". תחליטו בעצמכם.

סביב פראט מרחפים כלווינים כמה כשרונות נוספים, כולם אוכלים את האבק שלו, אבל עבודתם חשובה לא פחות. תרומה קולית לסרט נותנים המועמד לשני אוסקרים בזה אחר זה ברדלי קופר, בתור הדביבון הרגיש-אך-חמום-מוח-שהוא-גם-די-מבריק-ובאופן-כללי-אחלה-ברגע-שלומדים-להכיר-אותו, ו-וין דיזל בתפקיד גרוט העץ. הייתי זורק איזו בדיחה על זה שעץ הוא התפקיד המושלם בשביל דיזל, אבל אם יש משהו שלמדנו מסדרת "מהיר ועצבני" זה שכשהוא רוצה לשחק, הוא יודע איך.
הצלע הנשית היא זואי סלדנה, שלא תנוח עד שתגלם דמות בכל אחד מצבעי הקשת. הפעם היא ירוקה אבל היא הייתה כבר כחולה ב"אוואטר", ושחורה בכל שאר ההזדמנויות (אני יודע ששחור זה לא אחד מצבעי הקשת. סבבה). היא נהדרת.
אגב, אני לא בטוח אם זה כבר נתון סגור, אבל בהתחשב בנוכחותה לסרט השני הכי מצליח בכל הזמנים ולהמשכיו הבלתי נמנעים, לסרט לשמו התכנסנו והמשכיו שיבואו בע"ה, ותפקידה הקבוע ב"סטארטרק" כאוהורה, האם סלדנה, אפרו-אמריקנית בת 36, היא השחקנית הריווחית ביותר שפועלת כיום?

עוד בקאסט המשמח: גלן קלוז ("אלברט נובס"), ג'ון סי. ריילי, דייויד באטיסטה, מייקל רוקר, דג'ימון הונסו (מועמד לאוסקר על "לגעת ביהלום" ו"באמריקה"), בניסיו דל טורו ("טראפיק") וקארן גילן ("אוקיולוס").

ובכל זאת לא הכל מושלם בממלכת "שומרי הגלקסיה". זה בוודאי לא מפתיע אתכם. הנקודה הרכה ביותר של הסרט היא הרע שלו, אותו מגלם לי פייס ("החיים על פי נד") שלגמרי הולך לאיבוד תחת כל האיפור (המעולה). הוא רע נטול היסטוריה וזהות שרק רוצה להרוס את העולם כי ככה. הוא לא מעניין והוא גם לא נורא מפחיד, ולגמרי מתקבל לגלרייה המפוקפקת של רשעי קומיקס חיוורים כמו זה של אריק באנה ב"סטארטרק" וכריסטופר אקלסטון ב"תור: העולם האפל".
בנוסף, על אף שסרט ההמשך הוכרז רק בסמוך ליציאת הסרט, די ברור שהחבר'ה ידעו שהם פותחים פרנצ'ייז ולכן השאירו לא מעט לסרטים הבאים ונמנעו מלסגור את הפינות. אני לגמרי התרגלתי כבר לעניין הזה שסרטים הפכו להיות פרקים ארוכים של מיני-סדרות, אבל הם גם צריכים לעמוד בפני עצמם. אם בסצנה הראשונה אנחנו מקבלים גירוי די מאסיבי לזהות אביו של קוויל (ועל הדרך גם עושים לו את ההקבלה הכל כך מעייפת הזו לישו) אבל לא ממש נוגעים בזה בשאר הסרט, יש בזה מן התסכול.

אבל, זה אני מחפש להיות שלילי בכח. בשורה התחתונה – אתם רוצים וצריכים לראות את "שומרי הגלקסיה" וכדאי שתמהרו, כי עוד רגע מגיע הבאק-לש – כמו שקורה תמיד שנייה אחרי קונצנזוס – ויהרוס לכם. אני לא ממהר להכריז עליו כעל "הכי" כלשהו, בין אם המארבל הכי טוב, סרט הקומיקס הכי טוב, סרט החלל הכי טוב, כי אני יודע שדברים כאלה נוטים להתפוגג במהרה. לכן רק ארשה לעצמי להמליץ לכם על כל הכיף המרוכז הזה.
וחוץ מזה, כריס פראט. איזה מלך.

כמו כן, אפשר לוותר על התלת מימד אם לא בא לכם. על לא דבר.

guardians-of-the-galaxy-2

תגובות

  1. נורית הגיב:

    זואי סלדנה היא ממוצא פורטוריקני-דומיניקני

  2. יעל הגיב:

    לא יודעת, אני התבאסתי על הסרט. אולי כי התרגלתי לכריס פראט בצורה המופרעת יותר שלו (בפארקס), שם הוא טמבל חסר תקנה ואהוב. כאן הוא הרגיש לי מרוסן מדי, מחושב מדי.
    לסרט פוטנציאל מצוין אך בעיני היה פספוס. הבדיחות הצחיקו רק בערך, הפאנצ'ים לא תוזמנו משהו, הטוויסטים היו צפויים מקילומטר.
    נחכה לסרט הבא ונראה אם חל שיפור…

השאר תגובה