• פסטיבל דוקאביב 2019: המלצות ואזהרות
  • ״משפטו של טד בנדי״ ו״הקלטות של טד בנדי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״אלאדין״ גרסת 2019
  • לפני 60 שנה: פריצת הגל הצרפתי החדש בפסטיבל קאן
  • ״מלחמה פרטית״, סקירה
  • ״טיול לנאפה״, סקירת נטפליקס
  • ג'ון וויק 3
  • הכהנים הגדולים: ״לקרוא ולשרוף״
  • ״הדרך שלהן לקונגרס״, סקירה לדוקו של נטפליקס
  • ״החסד של לוצ׳יה״, סקירה
  • פוקימון: הבלש פיקאצ'ו
  • ״מה הסיכוי?״, סקירה
  • ואן גוך: בשערי הנצח
  • הנוקמים: סוף המשחק
  • המלצות סינמטקים - מהודרת מאי 2019
  • פרסי אופיר 2019: רשימת המתמודדים נחשפה

"סקס טייפ", סקירה

18 ביולי 2014 מאת אור סיגולי

בסיכום השנה של שנת 2014, ממש לפני פחות מחודש, כתבתי על ניקולס סטולר, הבמאי של הקומדיה המצטיינת "שכנים", והפצרתי בו להמשיך לעשות את מה שהוא עושה. "עוד מאלו, בבקשה" הכרזתי.
סטולר, קורא אדוק של הבלוג, כנראה ראה את התחינה, קם ממקומו וצעק "עצרו הכל! ביקשו עוד סרט. תביאו לי את כל החבר'ה של 'מורה רעה'!".
ובכן – be careful what you wish for.

ניקולס סטולר לא ביים את הקומדיה החדשה "סקס טייפ" (Sex Tape), אלא רק כתב, בשיתוף עם השחקן האהוב ג'ייסון סיגל, ועם קייט אנג'לו ("וויל וגרייס"). אני לא בטוח מי משלושתם אמר "אז בואו נעשה קומדיה על זוג צעיר לבנבן וחביב מפרברי אמריקה – הוא דופוס מטופש ומתוק, היא מיל"פית טובת לב – שמגלים שחייהם הזוגיים והמיניים הגיעו לאיזהו מעצור מאז שהפכו להיות הורים. במודע או שלא, הם מסתבכים באיזשהו טירוף שיציל את הזוגיות שלהם".
אני בעיקר לא מבין למה אף אחד לא גירד בראשו לרגע ואמר, "אוקי, זה לא נשמע מוכר למישהו?"
טוב, אז יכול להיות שבגלל הסמיכות של שני הסרטים יהיה קשה להאשים מישהו בהעתקה, אבל אם אותו אדם חתום על שניהם, זה מעט מחשיד.

"סקס טייפ" הוא חוליה נוספת בקומדיות האמריקאיות שהגיעו לאיזשהו פיק עם "שכנים", על זוגות נשואים בחלק האמצעי של החיים. "דייט לילי" עם טינה פיי וסטיב קארל היה כזה, "הכל יחסים" של אפאטו הלך יותר על הדרמה, אבל נשאר באותם מחוזות. בסקאלת הטוב-רע, הסרט החדש של ג'ייק קסדן הוא איפשהו באמצע, לא לפה ולא לשם. הוא היה יכול להיות אפילו יותר טוב אילולא כמה דברים שהופכים אותו לסרט קצת יותר מרגיז ממצחיק, ואלו לא דברים שקל לשים בצד.

כשאתם קונים כרטיס ל"סקס טייפ", ואת זה מגיע לכם לדעת מראש, אתם לא רוכשים כרטיס כניסה לסרט קולנוע – אתם מכניסים את עצמכם לפרסומת בת שעה וחצי למוצרי "אפל".
הסרט כולו סובב סביב אייפונים, אייפדים ושאר פלאות המכשור הטכנולוגי. זה לא ברמת השתלת-המוצר, או הפרסומת הסמויה. זה חריף באופן קיצוני. יש ממש סצנה, בה המצלמה קבועה על סיגל, שמחזיק אייפד שחווה נפילה, מביט בו בתמיהה ואומר "אני לא מאמין שזה לא נשבר. הדברים האלה כל כך עמידים, בנו אותם פשוט מדהים", קם והולך.
אני לא מגזים, זה רגע מתוך הסרט, שלא מוביל לשום מקום, בונה לאיזו בדיחה או מקדם עלילה.
פרסומות בסרטים הן כבר דבר מוכר וידוע, אבל אני חושב שכאשר זה מגיע לרמות כאלו אקוטיות ונטולות בושה, ובעצם הקהל עומד להיות מופצץ שלא על פי בקשתו או רצונו בדקות ארוכות שסובבות סביב מוצר אותו הוא אמור לרכוש – צריך להרתיע על זה.

האמת שבהתחלה חשבתי שאולי יש פה משהו דווקא ממש מעניין: הסיפור על זוג צעיר שמצלם את עצמו מקיים יחסי מין, ובטעות שולח את הסרטון לחבריו, היה יכול להיות אמירה עוקצנית למדי על תרבות השיתוף, שהולך אחורה אל חקירת יחסי הבעל והאישה עוד מהמקורות התנ"כיים.
כאשר אנני (קמרון דיאז) מגיעה למטבח בו נמצא ג'יי (סיגל) ומציעה לו לצלם סרט פורנו ביתי, היא מגיעה בצורתה המפתה ביותר, ובידה מנפנפת באייפד שקשה לפספס את התפוח הנגוס שעל גבו. האם מדובר בחווה שבאה עם התפוח אל אדם וגורמת לו לחטוא? האם הטכנולוגיה שלנו היא עץ הדעת, וה"ענן" הוא אלוהים?
לא, מדובר רק בפרסומת ל"אפל".

והאמת היא שזו לא הפרסומת הכי בעייתית בסרט. לקראת חלקו האחרון של הסרט, דמות אחת מקבלת זמן מסך להעניק לנו נאום מפורט ופחות אירוני ממה שראוי, בשבחו של אתרי הפורנו הביתיים. הערוץ YouPorn זוכה לשבחים על ידי יוצרי הסרט, שטורחים לעצור את העלילה כדי להסביר לנו שקהילת YouPorn היא משפחתית ותומכת, מלאה באנשים טובים שרק רוצים להנות. שום איזכור לצד האפל של הפורנו, הניצול, הזנות, הסמים, החרטה, אלו לא קיימים. נחמד בפורנו. לא ברור למה חשבתם אחרת.

יתרונותיו של הסרט הם בשחקניו, וכמו בכל קומדיה שמכבדת את עצמה – בשחקני המשנה. בתפקיד הראשי קמרון דיאז, שאיננה שחקנית גדולה, ואפשר אולי לטעון שאיננה שחקנית כלל (אם כי זכרונות מתפקידה הנפלא ב"להיות ג'ון מלקוביץ'" לנצח יעידו אחרת), אבל אחרי שקצת מתרגלים אליה היא הולכת ומשתפרת. לשמחת הכלל היא ניצבת ליד ג'ייסון סיגל, שלא יוצא מעורו בתפקידו כאן, אבל מוכיח שהוא שחקן קומי אדיר, ומנצח בכל רגע שלו על המסך.
אלי קמפר המקסימה ("רחוב ג'אמפ 21" ו"מסיבת רווקות") עם רוב קורדרי ("מת עליה") מגבים היטב את הזוג המרכזי, ועוזרים לסרט בהחלט. גם האריסון הולצר הצעיר, בתפקיד בנם של קמפר וקורדי, הוא תוספת מצויינת.
בעיני המצטיין מכולם הוא רוב לאו, כשנה לאחר שגנב את ההצגה ממייקל דאגלס ומאט דיימון עם תפקיד קטן ב"חיי עם ליברצ'ה". לא רק שהוא מעולה בסרט הזה (ונראה בדיוק כמו מיכאל הנגבי), בתפקיד האנק, הוא אחראי לחלקיו הטובים ביותר.
הסרט מדשדש בהתחלה, אבל אז מגיעים גיבורינו לביתו של האנק, ושם הסרט נותן קפיצה למעלה. הסיקוונס המופרע והמצחיק באחוזה הגדולה הוא סרט קצר מצטיין בפני עצמו, וכל חמשת השחקנים שמשתתפים בו עושים כיף גדול. דיאז, בסצנות האלו, מצטיינת במיוחד, ובזמן שסיגל אחראי על הסלאפסטיק (אולי זה זמן טוב לבקש מיוצרי הקולנוע האמריקניים להרגע קצת עם הפגיעה הפיזית בחיות הבית), דיאז אחראית על המלל, והיא נותנת פייט הגון.

חינניות השחקנים הרבה, וכמה רגעים מעולים, עדיין לא הצליחו לדלל את הבעייתיות של הסרט שנדמה שמנסה ללמד אותנו רק לקח אחד: תהיה לבן, תקים משפחה, תקנה אייפד ותצפה בפורנו.
והאמת היא שהסרט מגבה את זה היטב, הוא ממש דוחף אותנו בכח אל עבר הפורנו במחשב, בטח כאשר אנשים ינסו למצוא אינפורמציה על הסרט, שעות הקרנה, או אפילו הורדות – ויכנסו לגוגל.
למשל, חשבו עלי כרגע מנסה למצוא תמונות מהסרט לסקירה הזו. אני עומד לכתוב sex tape בגוגל-תמונות. בהצלחה לי… בטח כאשר בתאכל'ס אין בסרט הזה שום "טייפ". רק קובץ.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.