• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

סיכום 2014: הסרטים הטובים ביותר של השנה (שהופצו ושלא)

29 בדצמבר 2014 מאת מערכת סריטה

ומה נשתנתה השנה הזו מכל השנים? הפעם החלטנו שאנחנו עושים הכל בפוסט אחד – הסרטים הכי טובים שהופצו והסרטים הכי טובים שלא הופצו, כפי שכל אחד מחברי סריטה מצא לנכון. כלומר, שש עשיריות שונות תמצאו בפוסט החגיגי הזה, שמתמצת ומנקז אז שיאי השיאים של השנה.

"הלא מופצים" הם הסרטים שראינו בפסטיבלים, סקרינרים או הקרנות מיוחדות, ולא זכו להפצה מסחרית בבתי הקולנוע (אם כי חלק מהם סביר שכן יופצו בהמשך), ו"המופצים" הם הסרטים שהוקרנו באופן סדיר במהלך השנה. כל אחד מאתנו בנה את עשרת הסרטים האהובים עליו מהשנה לפי סדר עולה, בשתי הקטגוריות. בסוף הפוסט נכריז על סרט השנה של הבלוג, ועוד כמה דברים מעניינים.


 

gone_girl

הלא מופצים

10. "חוף העתיד" – Praia do Futuro
ברזיל, 2014
בהחלט יכול להיות שיש סרטים טובים יותר מסיפור האהבה הבין-יבשתי הזה, אבל יש פשוט סרטים כאלו שמגיעים בזמן הנכון ונוגעים בך בעצב חשוף. זה מה שקרה לי עם סרטו של קרים איינוז אליו הגעתי לחלוטין במקרה. חפשו אותו ב-yes3 בחודשים הקרובים.

9. "השבט" – The Tribe
אוקראינה, 2014
הסרט עטור השבחים הזה מככב גם בלא מעט רשימות של "גרועי השנה", ואני חייב להודות שאני מבין את כל אלו שכעסו עליו. זהו סרט שיש בו משהו מרושע ונצלני, אבל בעיני זו אחת מהעבודות הקולנועיות המדהימות של השנה ובכלל, ואני הייתי מרותק. כתבתי עליו במהלך פסטיבל חיפה.

8. "מלאכי המהפכה" – Angels of Revolution
רוסיה, 2014
עוד סרט שנתקלתי בו במקרה, והייתי צריך לעבור שיטוט ארוך באינטרנט כדי למצוא לו עוד זכר. הקומדיה הרוסית המוזרה הזו הוקרנה בפסטיבל רומא (זוהי הביקורת של גאי לודג') ואני מחכה שהעולם יגלה אותה. ביים אותה אלכסיי פדורצ'נקו, והיא מין שילוב בין סרטיו של רוי אנדרסן ו-ווס אנדרסון.

7. "בית זמני"/"טווח קצר 12" – Short Term12
ארה"ב, 2013
דרמת האינדי הזו חובקה על ידי הביקורת האמריקנית עוד בשנת 2013, אבל לא מצאה את דרכה לבתי הקולנוע בארץ והסתפקה בהקרנה בפסטיבל ירושלים. סיפור קטן ומרגש מאוד על שגרת חיים של נוער בסיכון, דרך עיניה של האחראית (ברי לארסון הנפלאה), אשר מתמודדת עם שדים משלה. הזכרתי את הסרט ברשימת 20 הרגעים הגדולים של השנה.

6. "רובר" – The Rover
אוסטרליה, 2014
עדיין לא ברורה לי הכתף הקרה שקיבל סרטו השני של דיויד מישוד ("ממלכת החיות") מהעולם, בטח בהתחשב בסגנון הקולנועי המאובק והמרהיב, ובטח בזכות הופעותיהם של גאי פירס ורוברט פטינסון, שהוכיח שכבר אפשר להניח את פאדיחת "דמדומים" מאחור. הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים ולאחר מכן בפסטיבל אוטופיה.

5. "רזולוציה" – Resolution
ארה"ב, 2012
אמנם הסרט מתהלך בעולם כבר שנתיים, אבל רק השנה הגעתי אליו ואני לא יכול לסכם את השנה בלעדיו. הסטינג הוא של סרט אימה רגיל – שני צעירים מוצאים את עצמם בבקתה מבשרת רעות – אבל ככל שהסרט מתקדם והתסריט קורס לתוך עצמו כדי לבנות את עצמו מחדש, מתבררת גאוניותו. ג'סטין בנסון וארון מורהד אחראים.

4. "נשמה" – Soul/Shi Hun
טיוואן, 2013
נציג טיוואן לאוסקר הקודם אולי נראה חסר משמעות בין שאר נציגי העולם, אבל זו טעות. סיפור הרפאים המהפנט לצפייה והמטריד לנשמה הזה, שביים צ'אנג מונג-הונג, הוא אחד מהסרטים הכי בלתי נשכחים של הזמן האחרון. כזה שאני לא מבין איך אף אחד לא מהלל אותו יותר.

3. "האל הלבן" – Feher Isten/White God
הונגריה, 2014
זוכה פרס "מבט מסויים" בקאן, הוציא את קהל פסטיבל חיפה מאוד מפולג. חלק התנגדו לו, חששו ממה שעבר על הכלבים בעת הצילומים, ולא הבינו על מה המהומה, לעומת אלו ששפשפו את עיניהם בתדהמה ונסחפו אחריו לחלוטין. קורנל מונדרוצ'ו הוא אחד הבמאים הכי מעניינים שפועלים כיום בעולם, וסרטו האחרון על האגן, הכלב הנבגד שהופך למנהיג מרד, הוא עשייה לא הגיונית.

2. "לוויתן" – Leviathan
רוסיה, 2014
בעוד כמה שבועות הסרט הזה יופץ בבתי הקולנוע בארץ, אבל אין שום סיכוי שאני מתאפק 12 חודשים כדי להכניס אותו לרשימת סיכום שנה. המועמד מטעם רוסיה לאוסקר כבר הפיל אותנו בפסטיבל חיפה, ומאז ככל שאני חושב עליו, אני מעריץ אותו יותר.

1. "מתחת לעור" – Under the Skin
בריטניה, 2013
עוד סרט שאיננו לכל אחד, אבל מאז שצפיתי בו לקראת פסטיבל ירושלים, אני נמנה על מעריציו ומגיניו. סקרלט ג'והנסון מובילה את המעשייה המהפנטת, האפילה והכל כך רבת רבדים וחכמה על יחסים בין המינים והרצון להיות מישהו אחר, יחד עם המוזיקה של מיקה לוי והצילום של דניאל לנדין. ג'ונתן גלייזר חוזר לעשות קולנוע אחרי עשור, ועל פי האופן בו הוא מתפוצץ על המסך נדמה שהוא צבר לא מעט בזמן הזה.

"מתחת לעור"

"מתחת לעור"

 

המופצים

10. "רכבת הקרח" – Snowpiercer
דרום-קוריאה, 2013
אחרי שרוב חבריו הקולנועיים ממולדתו כשלו במעבר לשפה האנגלית, בונג ג'ון-הו ניצח בגדול. היה אפשר לווותר על כמה שוטים די חלשים של אנימציה ממוחשבת לדעתי, אבל המסע המסחרר, הסוחף והמבחיל מאחרון הקרונות אל הקטר, הוא אחד הבלתי נשכחים של השנה. חוץ מזה, קפטן אמריקה מתוודה על אכילת תינוק ונאום הנעל של טילדה סווינטון הם סיבה מספיק טובה כדי להיות בעשירייה.

9. "יפה לנצח" – La Grande Bellezza
איטליה, 2013
הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו הוא כבר מזמן אחד הבמאים האהובים עלי, והשנה זה הפך להיות עובדה חקוקה בנצח: לגמרי ללא תכנון מוקדם, בשנת 2012 הוא לקח את המקום הראשון ברשימת סרטי השנה המופצים שלי ("זה בוודאי המקום"), ובשנה שעברה נכנס לרשימת הלא-מופצים עם "יפה לנצח", אחרי שראיתי אותו בהקרנה מוקדמת בפסטיבל חיפה. זה אומר שהוא כבר שלוש שנים מככב ברשימות הסיכום שלי, עם שני סרטים בלבד. אין לי בעיה שזה ימשיך ככה גם להבא.

8. "פרנק" – Frank
אירלנד, 2014
בסיומה של הצפייה בסרט לא חשבתי שהוא יגיע עד הלום, אבל בחודשים הרבים שעברו מאז, הוא רק הלך והתעצם בראשי. אמנם הכרזתי שאני מאוהב בו כבר בסקירה, אבל הוא רק הפך להיות יותר רלוונטי לחיי ככל שהשנה המשיכה. סרט שהותיר אותי עמוס מחשבות ורגשות. כמו כן, מיייקל פאסבנדר.

7. "פוקס-קצ'ר" – Foxcatcher
ארה"ב, 2014
סרטו של בנט מילר קיבל יחס אכזרי במיוחד בישראל, נעלם מהמסכים כעבור קצת יותר משבועיים ואפילו הביקורת לא ממש התלהבה. מהמקרים האלה שבהם אני רוצה להושיב את כולם ולעבור פריים פריים, סצנה סצנה, ולהסביר למה אני חושב שמדובר ביצירה קולנועית גדולה באמת ובתמים. אבל אני לא יכול לעשות את זה, רק לכתוב על זה. אולי בעתיד ההיסטוריה תהיה לצדי.

6. "אידה" – Ida
פולין, 2013
פלא קולנועי שהגיע משום מקום וכנראה ישאר בזכרון הרבה הרבה זמן. נצחון של צורה ותוכן מאת הבמאי פאבל פאבליקובסקי, בסרט שנראה כמו דרמת ארט-האוס לפסטיבלים, אבל מתפוצץ מתשוקה וכשרון.

5. "מלון גרנד בודפשט" – The Grand Budapest Hotel
ארה"ב, 2014
אינני נמנה על מעריצי ווס אנדרסון הנלהבים, ואני לא חושב שבסרטו האחרון הוא התעלה על עצמו או משהו בסגנון ("משפחת טננבאום" עדיין הטוב שבסרטיו), אבל נראה כאילו כל היקומים התיישרו לכדי הסרט הזה, שהוא גם מצחיק נורא וגם עלול לגרום לעיניים לצאת מחוריהן מרוב יופי.

4. "נעלמת" – Gone Girl
ארה"ב, 2014
שמעתי כמה מילים קשות מאוד על דרמת המתח הסמי-מושלמת הזו של דיויד פינצ'ר. אל מול אלו אני רוצה לצטט את המשוררת ט. סוויפט:
Cause the haters gonna hate hate hate hate hate, and the fakers gonna fake fake fake fake fake, I'm just gonna shake shake shake shake shake. Shake it off, yeah shake it off
מקווה שהבעתי את עמדתי באופן ראוי. כמו כן, רוזמונד פייק היא מלכת העולם.

3. "גט: המשפט של ויויאן אמסלם"
ישראל, 2014
לא היה כיף להיות נשוי בקולנוע של 2014 (ראו הכניסה הקודמת), אבל היה נהדר להיות צופה קולנוע באנשים נשואים. בהקשר הזה, סרטם של רונית ושלומי אלקבץ הוא השילוב המושלם בין אמנות גבוהה לבידור מעולה, ומבחינתי זה בקלות הסרט הכי מצוטט של השנה.

2. "התבגרות" – Boyhood
ארה"ב, 2014
בהתחשב בזהות המקום הראשון, אני מבהיר שזהו בעצם הסרט הטוב ביותר לשנת 2014. מילים לא יצליחו לגמרי לכמת את כל הפלא שהוא סרטו של ריצ'רד לינקלייטר, אבל זה לא מנע ממני לנסות.

1. "בתוך לואין דיוויס" – Inside Llewin Davis
ארה"ב, 2013
באופן כללי העובדה שהסרט הכי טוב של השנה החולפת הוא בכלל משנה שעברה, אמורה להיות אינדיקציה לכך שהשנה הייתה חלשה. אבל בהתחשב בכך ש"התבגרות" במקום השני, זה אומר יותר על גדולת סרטם של האחים כהן מאשר על כל דבר אחר. הצפייה הכי מטלטלת שהייתה לי השנה בקולנוע, שנשארה אתי באופן כל כך קיצוני שאני מרגיש שראיתי אותה רק אתמול, כשלמעשה עברו כמעט 10 חודשים. בראבו.

עשרת המופצים 2014 של אור סיגולי

עשרת הסרטים המופצים 2014 של אור סיגולי


 

le passe

הלא מופצים

10. "שאלוהים יעזור לה" – God Help the Girl
בריטניה, 2014
פרויקט הצד של המוזיקאי סטיוארט מורדוך ("בל וסבסטיאן") הופך לסרט המחייה את השירים בחן רב ובעזרת הגיון פנימי רומנטי/ביזארי. אבל הסיבה שהסרט ניצח הרבה סרטים אחרים בקרב צמוד על מקום בעשיריה היא סצנה קטנה בה שניים מגיבורי הסרט פונים לגיבורה השלישית ומציעים לה לצאת עימם לטיול. מכיוון שהם עושים זאת מהרחוב והיא מדברת מחלון חדרה בקומה גבוהה, היא משלשלת חבל דרכו היא תצא החוצה. הם מציעים לה פשוט לרדת במדרגות ולצאת מן הדלת. הודות לבניית הדמויות שהתבצעה קודם לכן, הרגע השטותי הזה הופך להגיוני ומחמם לב במקרם של הסרט. אדוה כתבה עליו לבלוג.

9. "חולית של חודורובסקי" – Jodorowsky's Dune
ארה"ב, 2013
הסרט שריתק אותי בפסטיבל אוטופיה הוא אולי לא הסרט הכי מלהיב מבחינת עשייה קולנועית, אבל סיפור מרתק ובעיקר נוטף אהבה והערצה לתעוזה אמנותית באשר היא – סרט שמתעד אדם שחולם את החלום הבלתי האפשרי והתחושה היא שהוא לא יכול היה לנסות לעשות את היצירה שלו בשום דרך אחרת.

8. "הכומר" – Calvary
אירלנד, 2014
סרט אשר מיצג עמדות שונות לגבי השליחות החשובה של הדת: תפקיד הדת בסרט הוא לתקן יחסים בין אדם לאדם הרבה יותר מאשר לקשר בין אדם לאל, קיים או לא קיים. עם תצוגות משחק אדירות של ברנדן גליסון וקלי ריילי, הסרט הזה חודר מתחת לעור ומשאיר שם משהו.

7. "פניקס" – Phoenix
גרמניה, 2014
את הסרט הזה ראיתי ביום האחרון בו נתתי לעצמי אופציה לשנות את הרשימה ועד לדקות הסיום שלו הוא הרשים, אבל לא ממש איים על מקום גבוה ברשימה. לאורך רוב הזמן הסרט מרגיש כמו גרסת פוסט-מלחמת העולם השנייה ל"ורטיגו", שהיא גם הגרסא הגרמנית ל"אידה". אבל אז מגיע הסיום שהוא מצד אחד מתבקש, ומצד שני מופלא בדייקנות שבו, באופן שבו הוא מעורר חמלה וביקורת בו זמנית על הדמויות – והסצנה האחרונה ריסקה אותי לגמרי.

6. "הפלאים" – Le Meraviglie
איטליה, 2014
בפסטיבל ירושלים הוצג סרט שהינו פלא שכמו לקוח מעידן אחר, אשר נותר נטוע במסורת עתיקה של יצור דבש מסורתי וצילום עשיר באור של פילם. הסרט שנטוע בעולם ריאליסטי, אבל נותן תחושה של קסם וצלילה אל  המיסתורין הממגנט של העולם.

5. "את לי לילה"
ישראל, 2014
הרשימה הזו הייתה יכולה להיראות מאוד שונה לו הייתי מחליט שלא לכלול בה סרטים שיופצו בישראל בקרוב. אבל עבורי הסרט הזה הוא חלק בלתי נפרד מן החוויה הקולנועית של 2014. באמצעים קולנועיים פשוטים אסף קורמן (במאי) ולירון בן שלוש (תסריט ותפקיד ראשי) לוקחים אותנו למסע מטלטל של תיעוד של מסירות שמשתלטת על החיים.

4. "מארי מאושרת, מארי מאושרת" – Mary is Happy Mary is Happy
תאילנד, 2013
הסרט שמבוסס על חשבון טוויטר מתחיל בצורה ביזארית למדי אבל מתפתח להיות אחד מן התיאורים הכי מדוייקים ומצמררים של כאבי גיל ההתבגרות בקולנוע. היה שווה לשנן את שם הבמאי נאוופול תמרונגראטאנאריט.

3. "תחנות הצלב" – Kreuzweg
גרמניה, 2014
כמו "את לי לילה", סרט על התמסרות טוטאלית, הפעם לא לאדם אחר, אלא לאל. השוט הראשון של הסרט הוא ארוך וכואב – אך אחריו כל שוט, שהוא גם מקביל לתחנה במסע היסורים של ישו, הופך לטוב יותר מקודמו, כאשר השוטים האחרונים הותירו אותי עם פה פעור.

2. "לוויתן" – Leviathan
רוסיה, 2014
אנדריי זבייגינצב לוקח סיפור פשוט של אדם קטן הנרמס על ידי הממשל המושחת והגדול ורוקם לתוכו סיפור אהבה מורכב הנפרש לפני הצופה בעידון, ומתייחס בכבוד רב ליכולת של הקהל לענות על שאלות שהסרט בכוונה מותיר לא לגמרי פתורות. הסרט המשלב מסר פוליטי קונקרטי עם הזמנה לחשבון נפש עבור כל אדם ואדם.

1. "הגננת"
ישראל, 2014
לא בכל שנה מגיע סרט אשר לא דומה לאף סרט שראיתי בעבר. לא בסגנון הקולנועי ולא באפקט הרגשי שהוא הותיר בי אחרי כל אחת משלוש הצפיות שלי בו בקולנוע. תיאור מדויק של ערגה לעולם של מילים ולמשהו נשגב יותר מחיי השגרה, אבל גם הערצה למראות שונים. סרט שבו הגיבורים מעוררים אמפתיה ורתיעה בו זמנית, שמוכיח כי הקולנוע יכול עוד להתקדם. לא נותרה לי ברירה אלא לבחור בו כסרט השנה שלי, גם אם יופץ בארץ בינואר הקרוב.

kindergarten-teacher1

"הגננת"

 

המופצים

10. "הקופסונים" – The Boxtrolls
ארה"ב, 2014
אולי מעט אפל מדי לילדים קטנים, אבל בנוי בצורה מופתית לילדים בבית הספר, עם תסריט חכם המשלב מוסר השכל ברור ואנושיות שמעולם לא ראיתם בסרטי עצירת תנועה. אבל גם חוויה מלאת הומור ואזכורים למונטי פייתון עבור המבוגרים, בייחוד עבור אלו שלא הצליחו לתפוס את ההקרנות הלא מדובבות הספורות של הסרט בארץ. וגם: ההישג הטכני הכי גדול של השנה וסצנת כתוביות הסיום הטובה של השנה.

9. "גט: המשפט של ויויאן אמסלם"
ישראל, 2014
רק כמה מילים, אם יורשה לי, אף כי רבים וטובים כבר דיברו בשבחו של הסרט. רבים וטובים. מי היה מאמין שהסרט הכי חד פוליטית שנעשה השנה בארץ הוא גם הסרט שהכי כיף לצטט. בלי קשר להצטיינות במשחק, בצילום ובעריכה – כל בעלי המקצוע בסרט ביצעו את עבודתם במופתות.

8. "כשערב יורד על בוקרשט" – Cand se lasa Seara peste Bucuresti sau Metabolism
רומניה, 2013
לפעמים הניסיון להעמיק באמנות מוסט הצידה לטובת ניסיון לסחוט יותר מקשר רומנטי שכנראה אין לו עתיד. סרט שמורח את הזמן כמעט בכל שוט, עד שזה ממש כואב לצפות במה שבני אדם עושים זה לזו, ובאותו זמן מעורר פליאה מהעוצמה הקולנועית, ומגיע לשיא שלו דווקא בשוט של סצנת האהבה: השוט הקצר ביותר בסרט, כאשר המצלמה נותרת בחוץ. או מטבוליזם.

7. "יפה לנצח" – La Grande Bellezza
איטליה, 2013
שיר הלל ליופי חזותי שבו בזמן כואב את הריקנות של היופי. כמו אבן חן מרהיבה הנראית שונה מכל זווית שמסתכלים עליה. עליה לרגל למקדש אמנות הקולנוע.

6. "בתוך לואין דיוויס" – Inside Llewin Davis
ארה"ב, 2013
מכאן ואילך – סרטים שהיו מועמדים למקום הראשון ברשימה בשלב מסוים. האחים כהן מציגים אמן כושל כגיבור מעורר רתיעה והזדהות, באחד מן הסרטים שמוכיחים כי יש להם גם צד חם יותר, גם אם הוא בא לידי ביטוי במסע מפרך בשלג עם חתול.

5. "התבגרות" – Boyhood
ארה"ב, 2014
לצרכי הדירוג, ה"גימיק" לא תופס. אבל גם כשמורידים את שיטת העשייה הייחודית, נותר סרט בו כמעט כל סצנה מלאה בתיאור אותנטי של החיה האנושית ולא מעט חוכמה על החיים, חוכמה המגיעה ממקום פשוט ולא יומרני, משירי פופ המרכיבים גדילה של משפחה.

4. "אפס ביחסי אנוש"
ישראל, 2014
הקרב האפי הכי מוצלח של השנה התנהל עם אקדחי סיכות והסתיים באקט של חברות. סרט על ניסיון למצוא תקווה, או חברות, במצבים הכי אישיים של החיים, סרט שרואה את ההומור ברגעים הכי קודרים ויודע לתת כבוד גם לאדם שהבדיחה היא על חשבונו. סרט שאולי לא מבטאים בו נכון את השם של קפקא, אבל מביא משהו מן הרוח שלו למציאות הישראלית של שנות האלפיים.

3. "העבר" – La Passe
צרפת, 2013
סיפור שהיה הופך לצעקני מדי בידיים של רוב היוצרים, הופך להדגמה לעידון בדרך חשיפת הנראטיב. סרט שבו הדמויות מלאות בכעס ואני רק רציתי לחבק ולתמוך בכל אחת מהן, כי כואב לראות עד כמה אנשים עם כוונות טובות מסוגלים לפעמים להיות אכזרים לאנשים שהם אוהבים.

2. "היא" – Her
ארה"ב, 2013
כי פעם הייתי מאוהב.

1. "שנת חורף" – Winter Sleep
טורקיה, 2014
התשובה לטענה כי הקולנוע האמנותי גוסס מגיעה, ולא בפעם הראשונה, מידיו של נורי בילגה ג'יילן, המשלב את הצילומים העוצמתיים שדומה לעיתים שרק הוא מסוגל לייצר עם עיבוד של צ'כוב שמעמיק את המקור הספרותי ונוטע אותו עמוק במשבר האינטלקטואלי של המאה ה-21. לא עבור כל צופה, אף כי המסרים הרבים של הסרט יכולים וצריכים להיות רלוונטים עבור כל אדם.

עשרת הסרטים המופצים 2014 של עופר

עשרת הסרטים המופצים 2014 של עופר


 

guardians of the galaxy

הלא מופצים

10. "מארי מאושרת, מארי מאושרת" – Mary is Happy Mary is Happy
תאילנד, 2013
סיפור התבגרות קלאסי לעידן המודרני, בו הרגשות מוקלדים, שהגיע מתאילנד אל פרינט סקרין, ועושה בחוקי הנראטיב הקולנועי כבשלו, ב-140 תווים או פחות.

9. "אלן פרטרידג': שדרן על הכוונת" – Alan Patridge: Alpha Papa
בריטניה, 2013
סטיב קוגן הביא לקולנוע את דמותו המעולה של שדר הרדיו הפתטי והנערץ, ויצר סרט שבאמת מצחיק ובקול רם, גם אם רואים אותו לבד בבית (כמוני), ולא מוותר לשניה על הבינה שלו בשביל להצליח לעשות זאת. מאידך, הוא גם מצליח להיות שטותי לחלוטין תוך כדי. מסוג הסרטים שחסר לי בבתי הקולנוע בארץ.

8. "חולית של חודורובסקי" – Jodorowsky's Dune
ארה"ב, 2013
בתכלס, זה סרט תעמולה. כזה שמיד אחרי הצפייה בו מתחשק להתגייס לצבא הלוחמים הרוחניים של אלחנדרו חודורובסקי, לזרוק מהחלון את כל המכשולים והעכבות ופשוט להיות מי שאתה באמת רוצה להיות. לא מומלץ לאנשים שמרוצים מהחיים המשעממים שלהם, וצפיית חובה לכל מי שחסרה לו או לה קצת השראה מדבקת.

7. "המכשפות מהיער" – Las Brujas de Zagarrmurdi/Witching and Bitching
ספרד, 2013
התרומה האישית שלי לפסטיבל אוטופיה השנה, הוא מסע כאוטי ומטורלל אל לב ליבה של מלחמת המינים. כולל את סיקוונס השוד המהנה ביותר שראיתי בקולנוע מאז הפתיחה של ״האביר האפל״. סיבה נוספת להעריץ את אלכס דה לה איגלסיה.

6. "האל הלבן" – Feher Isten/White God
הונגריה, 2014
כל ההכנות שעשו לי לפני כן לא באמת תיארו את מלוא עוצמתו הקולנועית של הסרט היחיד השנה שאני יכול להגיד עליו ״כזה עוד לא ראיתי, בחיים״.

5. "הפשיטה 2" – The Raid 2: Brenadal
אינדונזיה, 2014
כל מה שציפיתי ועוד. סרט האקשן הכי שובר עצמות של השנה, עם יותר קטעי פעולה מצניחי לסתות מכל מה שאמריקה עשתה השנה גם יחד.

4. "רובר" – The Rover
אוסטרליה, 2014
פסטיבל ירושלים היה מוצלח במיוחד השנה מבחינתי, כפי שיהיה ניתן להתרשם בהמשך הרשימה שלי, ואת המקום של הסרט הכי קודר ומכאיב בחספוס המערבוני שלו תפס בחוזקה סרטו השני באורך מלא של דייויד מישוד האוסטרלי, יוצר שלא ירחק הזמן בו נדבר עליו כאחד הגדולים.

3. "הכומר" – Calvary
אירלנד, 2014
שוב ירושלים, שוב סרט שני של יוצר שהימם אותי ביצירת הביכורים שלו. ג׳ון מייקל מקדונה חובר בשנית אל ברנדן גליסון כדי ליצור את אחת האלגוריות היפות שראיתי השנה, שמצליחה לשלב בין הומור שהוא כה מדויק עד שלא צוחקים בגללו, לבין טרגדיה כה עצובה שהיא כמעט מנחמת ומעוררת תקווה.

2. "מתחת לעור" – Under the Skin
בריטניה, 2013
דייויד לינץ׳ היה מוכן למכור את הבלורית שלו בשביל ההישג הקולנועי יוצא הדופן של ג׳ונתן גלייזר, ששובר שתיקה קולנועית עם הסרט הכי מדהים השנה בו סקרלט ג׳והנסון מגלמת את אלוהים המתחככת בבני האנוש. וכן, היו כמה כאלה השנה, אבל ״מתחת לעור״ פשוט לא עוזב אותי מאז הצפייה הראשונה (והשניה והשלישית) כנראה כי הוא פוגע באיזו נקודה קמאית ובנוי כך שירדוף את צופיו. בראבו.

1. "תחנות הצלב" – Kreuzweg
גרמניה, 2014
מה עושים עם סרט מושלם? נותנים לו את המקום הראשון, בלי להתנצל או להסביר יותר מדי. גם לו רציתי, אני לא בטוח שאני יכול להסביר מה כל-כך פירק אותי בסרט על נערה נוצריה שמחליטה לשחזר את הוויה דלורוזה של ישו, אבל התחושה הייתה של התגלות אלוהית. אחד הסרטים המפחידים ביותר שראיתי בחיי על דת, אבל גם אחד מהסרטים האלה שגורמים לך לרצות להתמסר לקולנוע באופן דתי. הסרט כולל את תנועת המצלמה המפעימה ביותר שראיתי מאז אני לא יודע מה, שבה חשתי את נשמתה נעה יחד עם המצלמה, רק כדי להבין בסיום המהלך שאותו הדבר קרה גם לדמות הראשית.

Kreuzweg-2

"תחנות הצלב"

המופצים

10. "התחלה חדשה" – Begin Again
ארה"ב, 2014
הסרט הקטנטן והמקסים של ג׳ון קארני דחק החוצה סרטים גדולים וחשובים ממנו, בזכות שני דברים. ראשית, הוא גורם לך להתאהב בו בהדרגה, מההתחלה הקלישאתית במכוון ועד הסיום שהוא אנטיתזה לרוב מה שמוצג בקולנוע, ואז נשאר לחבק את המחשבה עוד כמה ימים. שנית, הוא הגיע בתזמון מושלם – בדיוק כשלא ציפיתי, ובתקופה בה לא היה לי מה להמליץ לאנשים לראות בקולנוע.

9. "הקופסונים" – The Boxtrolles
ארה"ב, 2014
סרט שכמעט לא ראיתי, כי ההפצה שלו בישראל הוציאה לי את החשק עם הצגתו בבתי הקולנוע בדיבוב עברי בלבד. הודות לסינמטק הרצליה ועין הדג זכיתי לצפות בו בתלת-מימד מרהיב, בדיבוב המקורי והמעולה, וכך נמצא סרט האנימציה המדהים ביותר שראיתי השנה. וגם אחד האפלים שאני זוכר מהעת האחרונה.

8. "היא" – Her
ארה"ב, 2013
ותיק הרשימה, שנמצא בה מאז השבוע הראשון של השנה (ונפל ממנה, והוחזר ברגע האחרון), הוא לא רק העבודה הכי אהובה עלי אי פעם של ספייק ג׳ונז. הוא גם סרט נדיר ביופיו על אהבה, כפי שהיא נתפסת על ידינו וגם על ידי האחר, יהיה מי שיהיה.

7. "שנת חורף" – Winter Sleep
טורקיה, 2014
נורי בילגה ג׳יילן ממשיך להפעים ולאתגר את הסינפיל שאני מטפח עמוק בפנים. איזה עושר, איזה עומק ואיזו עוצמה. כולל הבונוס של שתיים מהדמויות הנשיות הכתובות ומבוצעות באופן הכי מדוייק שראיתי השנה.

6. "יפה לנצח" – La Grande Bellezza
איטליה, 2013
עוד מאסטר אירופאי שעירסל את נפשי ועירבל את תודעתי השנה. אני לא בטוח מהו הכלי הקולנועי שבו פאולו סורנטינו מצלם את סרטיו, אבל אני די בטוח שהוא לא מהעולם הזה. סרט שהוא כל מה שאני רוצה שקולנוע יהיה.

5. "בין כוכבים" – Interstellar
ארה"ב, 2014
תודו שלא ציפיתם למצוא את כריסטופר נולאן ״רק״ במקום החמישי שלי. גם אני לא. המון חיכיתי ויותר מדי ציפיתי לאפוס החלל של הבמאי האהוב עלי, ובסוף קיבלתי משהו אחר לגמרי ממה שייחלתי לו. מה קיבלתי? את אחד מסרטי החלל המרגשים ביותר שראיתי בחיי, שנוגע בנשגב יותר מפעם אחת. כך שאני מרוצה, אבל לא מסופק.

4. "שומרי הגלקסיה" – Guardians of the Galaxy
ארה"ב, 2014
כיף כיף כיף. זה מה שנשאר לי מ״שומרי הגלקסיה״, ובשנה שבה כשלתי מלהתחבר למיינסטרים ההוליוודי יותר מדי פעמים זה די והותר. הסרט הכי טוב של מארוול אי פעם מבחינתי, באופן שאני לא בטוח איך אפשר להתעלות עליו בעתיד הקרוב, שלא לוקח את עצמו ברצינות לשניה. גם אני גרוט.

3. "רכבת הקרח" – Snowpiercer
דרום קוריאה, 2013
ההסבר החלקי לסיבה בגינה לא נהניתי השנה מקולנוע הוליוודי נוסחתי – בונג ג׳ון-הו הרס לי אותו לנצח. ואני כל-כך מודה לו על כך.

2. "בתוך לואין דיוויס" – Inside Llewin Davies
ארה"ב, 2013
אני נרגש כל פעם מחדש, על שיצא לי לחיות בתקופה בה האחים כהן פעלו ויצרו, וכך לחוות את היצירות שלהם בזמן אמת. האופן בו הם עושים קולנוע כה נכון בעיניי עד כי אני מרגיש שהם עושים אותו בשבילי. ביצירת המופת הנוכחית שלהם, הם גם עושים משהו שלא ממש מזוהה עם הכהנים – הסרט הזה פשוט מרגש עד דמעות, ומעבר להן. שתי הצפיות הרצופות בו, עת יצא לאקרנים, הפכו אותו עוד בינואר לסרט שידעתי שלא יהיו לו מתחרים בזירה הבינלאומית. כך שהוא לגמרי המקום הראשון שלי מהבחינה הזו, אבל לא לקחתי בחשבון את מה שקרה בקיץ.

1. "אפס ביחסי אנוש"
ישראל, 2014
כן, השנה הלכתי על המהלך ע״ש עופר – סרט ישראלי ניצב במקום הראשון של הרשימה הבינלאומית שלי. ואם היה אפשר לכמת אהבה לסרטים, הפער בינו ובין המקום השני היה מביך בגודלו. אני לא בטוח איך קרה האירוע הקוסמי ששמו ״אפס ביחסי אנוש״, אבל אני שמח להיות בלב הקונצנזוס לשם שינוי. אני מאושר להכתיר את הסרט הכי נצפה בארץ בשנת 2014 (לא הישראלי הכי נצפה, אלא הכי נצפה נקודה) בתור סרט השנה שלי. אני רוטט מעונג להיות בדעה אחת עם עמיתיי למקצוע כפוי הטובה הזה, שבחרו אותו כסרט השנה של הביקורת בישראל. למי שמכיר אותי ברור שאני צריך ללכת להיבדק אחרי אמירות קונפורמיסטיות כאלה, אז אחזור לעצמי – הסרט הזה הוא יצירת מופת כה מוחלטת ומוחצת עד שבכלל לא בא לי לנסות ולהסביר מדוע אני חושב כך למי שמצוי בדעה אחרת. והוא הגיע אליי כשלא חשבתי שאוכל לאהוב יצירה מקומית יותר מאשר אהבתי בשנה שעברה, ואחרי חיים שלמים שבהם לא הבנתי מה זה ״קולנוע נשי״. לעולם לא אוכל להודות מספיק ולהשיב לסרט הזה כגמולו, אבל אני מבטיח לא להפסיק לנסות.

עשרת הסרטים המופצים 2014 של אורון

עשרת הסרטים המופצים 2014 של אורון


 

כמה משפטים לסיכום:
ובכן, באופן מפתיע למדי, רק שני סרטים משותפים לאור, עופר ואורון, נמצאים בעשיריות. בשנה שעברה היו יותר. די מוזר, אבל שני הסרטים האלו הם בכלל סרטי 2013, שקצת התעכבו בדרך לארץ הקודש, ושניהם ברשימת המופצים.
"יפה לנצח" במקום השני (9 אצל אור, 7 אצל עופר, ו-6 אצל אורון) ובמקום הראשון, כמעט סוג של קונצנזוס – "בתוך לואין דיוויס". אלו שני הסרטים היחידים שכולנו הכנסנו לעשיריות שלנו, וסרטם של האחים כהן יכול להיחשב בהחלט כסרט השנה של הבלוג.

באופן טבעי, ארה"ב נוכחת יותר משאר המדינות ברשימה עם 13 סרטים (3 בלא מופצים, 10 במופצים). אחריה לא אחרת מאשר ישראל עם 4 (חצי בלא מופצים, וחצי במופצים).
עשיריות המופצים מורכבות מ-19 סרטים מ-9 מדינות שונות. עשיריות הלא מופצים מורכבות מ-22 סרטים, המגיעים מ-15 מדינות שונות.

מבחינת 19 הסרטים המרכיבים את הלא-מופצים יש פה נוכחות של כמעט כל פסטיבלי הקולנוע בארץ: שמונה מהסרטים הוקרנו בירושלים, ארבעה בפסטיבל חיפה, שניים מפסטיבל אוטופיה, אחד מפרינט-סקרין ועוד אחד מפסטיבל הקולנוע היהודי. אם אתם מחפשים לצפות בהם, ולא כל כך יודעים איך להשיג את הסרטים הלא מופצים שהוזכרו כאן, הנה כמה סרטים שאפשר להשיג באופן חוקי:
"שאלוהים יעזור לה" משודר בערוץ MGM.
"חוף העתיד", "הפלאים", "בית זמני", "מתחת לעור", "רובר", "הכומר" ו"אלן פרטרידג'" ישודרו או משודרים כבר בערוצי הסרטים של yes.
"הגננת", "לוויתן" ו"את לי לילה" יצאו בקרוב להקרנות סדירות בבתי הקולנוע.
"השבט", "פניקס" ו"חולית של חודורובסקי" צצים מדי פעם בסינמטקים.
אם אתם יודעים על אופציות אחרות של שידורים והקרנות אתם מוזמנים לחלוק אתנו.

שתהיה לכולנו שנה חדשה מעולה, עם המון קולנוע משובח. זכרו להצטרף אלינו מחר לפוסט אנשי השנה.

תגובות

  1. יובל אדר הגיב:

    רשימות נהדרות. את רוב הסרטים שהזכרתם יצא לי לראות אבל נוספו לי כמה המלצות.

    רשימת המופצים שלי:
    10. מלון גרנד בודפשט- כל כך יפה שזה כואב בניינים.
    9. בין כוכבים- לא חכם כמו שהוא רוצה להיות אבל נולאן יצר מסע סוחף שכבש אותי.
    8. נעלמת- עשוי מצוין והשאיר אותי בהלם לכל אורכו.
    7.וויפלאש- גורם לך לשבת בקצה הכיסא בלחץ בזמן שכל מה שהולך על המסך זה אדם מתופף.
    6. חדשות בהפרעה- לא גדול כמו הראשון אבל צחקתי כמו מטורף.
    5. התבגרות- זה לא סרט כמו שזאת חוויה קולנועית.
    4. מיתה טובה- הפחד מזקנה עטוף בסוכר.
    3. רכבת הקרח- אם כל בלוקבאסטר היה עשוי בחוכמה ויצירתיות כזאת…
    2. בתוך לו אין דיוויס- אין לי מספיק מילים לתאר את הסרט.
    1. גט: המשפט של ויואן אמסלם- כולם התייחסו לכמה שהסרט חשוב, הרבה לא הזכירו כמה טוב הוא עשוי. גאוני ומדהים.

    רשימת הלא מופצים:
    11. חיים בצללים- קומדיה שונה מכל קומדיה אחרת השנה. (כמעט נכנס)
    10. תחנת חלל 76- מתחיל כקומדיה ומתגלה בהמשך כהסרט העצוב של השנה. סרט על אנשים שלא מתקדמים לשום מקום עם החיים שלהם ושוקעים בתוך עצמם, בחלל.
    9. חולית של חודורובסקי- מעורר השראה.
    8. ג'רזי בויז- קלינט איסטווד עדיין רלוונטי למרות גילו.
    7. בעקבות המצב הכלכלי- השם עוד לא רשמי אבל זהו השם שהוצג לי כסרטו הראשון של אלעד קיידן (המנון בסם שפיגל). אני צריך צפייה שנייה בכדי להסביר למה הסרט כבש אותי כל כך אבל הוא מצוין. למרות משחקו החזק של איתי טיראן את ההצגה גונבת בסרט דווקא העיר חיפה שמוצגת מדהים בו.
    6. סטוקר- אוחז ולא מרפה
    5. לכידות- שאפתני כמעט כמו בין כוכבים ומצליח להיות גם סוחף וגם מבריק.
    4.גברים, נשים וילדים- מצליח להיות מראה מדויקת של הדור שלי.
    3. הפשיטה 2- ואז הגיע הקרב בבוץ…
    2. תיאוריית האפס- אדם מנסה להוכיח שאין משמעות לעולם כדי להשיג את המשמעות לחייו. מעוצב מצוין בנוסף.
    1. הגננת- סרט השנה שלי. יצירת מופת חד פעמית שלא דומה לשום סרט אחר השנה. פונה לכולם אבל לא היה יכול להתקיים במקום אחר. נדב לפיד גרם לי להתאהב.

    בנימה אישית. תודה סריטה על השנה והשנים האחרונות שבהם עזרתם לי להעשיר את הידע והשיח הקולנועי שלי. מכל פוסט או סקירה שמתפרסמת אני משוכנע יותר ויותר שאתם בלוג הקולנוע הטוב בארץ. תודה רבה ונמשיך לקרוא בשנה הבאה.

  2. hamlet הגיב:

    רשימות מעניינות..
    תודה
    בכ"ז הייתי שם את אידה בראש..סרט ענק.
    כנ"ל הדוקומנטרי על חולית של חודורובסקי ירום הודו.

  3. susytucr הגיב:

    בתוך לואין דייויס הוא גם סרט השנה שלי. סוף סוף אני לא היחיד.
    תודה רבה על שנה מעולה של כתיבה עמוקה ומקורית.

    נ.ב. – בלט העדרו: וויפלאש.
    שוב, לא יכול שלא להסכים יותר.

    1. susytucr הגיב:

      תיקון: לגבי ההיעדרות של "וויפלאש" – לא יכול להסכים יותר.
      (השלילה הכפולה הוליכה אותי שולל. סליחה.)

  4. שי הגיב:

    חצי אוף טופיק-
    סרט השנה בלא מופצים של עופר הוא "הגננת", ואתמול הודיעו שכשהסרט ייצא לקולנוע הוא יוגבל לגילאי 16 ומעלה.
    כמי שלא ראה את הסרט, וכנראה גם לא יוכל. מעניין אותי לדעת מה תגובת אלו שראו ואהבו לעניין.

    1. יש בסרט שתי סצנות הכוללות עירום (גברי ונשי). לא יודע אם זה מספיק להגבלה הזו, אולי אפשר היה להסתפק ב-14 פלוס. אני חושב שבני נוער וילדים הם לא קהל היעד הטבעי של הסרט, למרות שיש בו גיבור ילד. אני מקווה כי בני נוער חובבי אמנות מאתגרת ימצאות את הדרך להיכנס לסרט בכל זאת.

השאר תגובה