• פרויקט כל זוכי האוסקר בפרס הסרט הטוב ביותר - 16
  • סרטים חדשים: ״תברח״ מגיע סוף סוף לישראל
  • פסטיבל טרייבקה 2017 - דיווח שלישי
  • פסטיבל טרייבקה 2017 - דיווח שני של אורון
  • פסטיבל טרייבקה 2017 - דיווח ראשון של אורון
  • ״העיר האבודה זד״, סקירה
  • זקנה ומוות בשוברי הקופות העכשוויים
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 15
  • פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של איסטנבול 2017
  • ״אחרי הסערה״, סקירה
  • פסטיבל קאן 2017 - מבט אל הבחירה הרשמית
  • כל סרטי אינגמר ברגמן - פרק 23 ואחרון
  • ״אני, דניאל בלייק״ ו״אחת ויחידה״ - סקירה כפולה
  • סריטה מתכוננים לקיץ 2017
  • אפריל בסינמטקים: פסטיבל צ׳ינמה איטליה
  • היפה והחיה
  • ״הרוח במעטפת״, סקירה לגרסה החדשה

פסטיבל חיפה 2014: סקירה על ״לוויתן״ בשילוב דיווח ממסיבת העיתונאים עם הבמאי אנדריי זוויאגינצב

14 באוקטובר 2014 מאת עופר ליברגל

הבמאי הרוסי אנדריי זוויאגינצב הוא הנודע באורחי פסטיבל חיפה השנה ואחד מענקי הקולנוע העולמי בעשור האחרון. בכל אחד מארבעת סרטיו, שכולם מוקרנים בפסטיבל, הוא יצר קולנוע מחושב ועוצמתי, תוך שימוש מדוד ואלגנטי בכל אמצעי המדיום. במסיבת העיתונאים שנערכה עימו בפסטיבל הוא התגלה כדובר רהוט ומעמיק לא פחות, ענה לכל שאלה באריכות וניסה לדייק בתשובתו עד כמה שניתן.

על פניו, סרטו הרביעי של זוויאגינצב, ״לוויתן״ (Leviathan), הוא אלגוריה פוליטית המבקרת את המשטר ברוסיה, דרך סיפורו של מכונאי רכב שמקבל מן העיירה צו לפינוי הבית בו חיה משפחתו לאורך עשרות שנים ומשטרים. הוא קורא לעזרת חבר מעברו הצבאי, פרקליט ממוסקבה אשר לא יכול לנצח את טענות העיריה (שכנראה מזייפת מסמכים ושולטת בהפחדה בכל זרועות החוק) אבל כן מציג חומר מפליל על עברו של ראש העיר ומתרברב בקשרים גבוהים.

בשיחה עימו, ניסה הבמאי להסיט את העניין מן האלגוריה הפוליטית ולתת לסרט לדבר בפני עצמו במקום להוסיף מילות ביקורת ישירה נגד המשטר הנוכחי במדינה. הוא רואה בעצמו נציג של התרבות הרוסית ואף כי הוא לא פוסל עשיית סרט במערב, התחושה היא כי הוא מיטיב לפעול בתרבות ממנה יצא. מקור הסרט הוא בכלל השראה ממקרה של גזילת אדמות שהתרחש בארה״ב, אבל בסופו של דבר הבמאי לא רק העביר את העלילה למציאות הרוסית, אלא שינה אותה והפך את הסרט ליצירה חזקה הממשיכה את הקו שהתווה בסרטיו הקודמים.

זוויאגינצב לא מותיר את הסיפור בגדר אלגוריה פוליטית בלבד. בעזרת מספר תפניות בעלילה, הסרט נע לכיוונים שונים, ההופכים את היצירה לכזו הדנה גם בכוח לסלוח, בזוגיות, הורות, יכולת להתחיל מחדש והתנהגות אנושית בכלליות, מהלך שרק מחזק בסופו של דבר את הביקורת הפוליטית הנוכחת בסרט. יש מילים שלא ניתנות כנראה לתרגום, ואחת מהם היא מילה רוסית שמתארת את היכולת של העם רוסי לעמוד בסבל, תכונה שנוכחת במידה רבה בכל סרטיו ובמידה רבה יותר בשני סרטיו האחרונים, ״ילנה״ ו״לוויתן״. הדמויות בסרט מכילות הרבה זעם עצור, אך מתמידות במאבקן להמשיך בחיים, דבר המתעצם כאשר אנו חוזים בנופים של צפון מערב רוסיה, בהם צולם הסרט.

כותרת הסרט מתייחסת גם לשלד לוויתן הסמוך לבית הנתון למחלוקת וגם ללוויתן חי, הנצפה ברגע מפתח בסרט, אך הכותרת היא גם תנ״כית. סיפור יונה הנביא מרחף מעל הסרט וסיפור איוב אף נידון בו ישירות. זוויאגינצב סיפר כי הכותרת אכן נשאבה מסיפור איוב, אך כשגילה משיחות עם חבריו העוסקים בפילוסופיה כי תומאס הובס השתמש במילה לתיאור מבנה השלטון במדינה, הוא הבין כי הכותרת תואמת את הסרט במגוון דרכים.

האזכור התנ״כי מוסיף מורכבות ליחס של הסרט כלפי הדת, שכן הוא מציג את הכנסייה הרוסית ככזו המקורבת לשלטון, גם על חשבון העם. היחס לממסד הרוסי, הדתי והאזרחי, הינו שלילי ומנומק היטב לאורך הסרט, למשל בסצנות המשפט היוצרות תחושה של גזר דין ידוע מראש. אבל לתחושתי הסרט לא תוקף אף אמונה, בדת או בחוק, אלא מבקר את המשטר המעוות את האמונות לצרכיו. כשנשאל על המימד הסאטירי כלפי הכנסייה טען הבמאי כי הוא נובע מן ההקשר וכי אפשר גם למצוא הרבה יופי בדרשות האמיתיות אותן בחר לשלב בסרט. לשאלת האמונה שלו באל, הבמאי אינו עונה ישירות אבל מוסיף כי הוא מכבד את האמונה כמשהו שיודעים בפנים ושהוא רואה את עצמו כבן לתרבות נוצרית-רוסית.

יש הרבה מאוד אנושיות בסרט, כאשר כל בני האדם אשר אינם ראש העיר נצפים גם ברגעים של זעם ופגיעה באחר וגם ברגעים בהם הם מעמידים את טובת הזולת לפני טובתם. העיר הקטנה המתוארת בסרט מתגלה כעולם אנושי עשיר כמו עוצמת הטבע של סביבת העיר הממוקמת בצפון – צוקים לצד ים סוחף, הרי ענק מרהיבים, לוויתן שוחה בים. פאר הבריאה מתחיל ומסיים את הסרט, אך הוא מכיל גם סירות טרופות, ההרס שהחיה האנושית סבלה ממנו, גרמה לו, בלב הבריאה המפוארת. הסרט מתחיל ומסתיים בתיאור של הנוף הזה עם מעט נוכחות אנושית ובמסיבת העיתונאים עימו הבמאי הסכים עם הפירוש (שלי) כי הסרט מתחיל מתיאור של פאר הבריאה הגדול ועובר בהדרגה להתמקד בפרט – בני האדם, התרבות האנושית והסיפור הספציפי שנידון ב״לוויתן״.

לאורך הסרט, הקפיד הבמאי על חשיפת המידע בהדרגה, כאשר כמה מאירועי המפתח מתרחשים מחוץ לפריים, או נלמדים בדיעבד. הדבר לא פוגם בדרמה, אלא מציב את הדגש על התגובות של הדמויות ועל המצוקה הרגשית המתמשכת בה הן מצויות, לצד הכנסת מתח לסרט על ידי הסתרה מכוונת של פרטי מפתח. זוויאגינצב נותן לקהל לחשוב ומעמיד בפניו שאלות על ידי יצירת קולנוע בו הסאונד והתמונה מספקים לא פעם פרטי מידע משלימים. בשיחה עימו הוא ציין את ברגמן, ברסון, אנטוניוני וטרקובסקי כמקורות השראה עיקריים ואכן קל לזהות עקבות של כל אחד מהם בסרטיו, אבל בסרטיו הוא מחבר את ההשפעות לסגנון אישי וישיר שמעניק לקהל חוויה שנותרת עימו גם לאחר הצפייה. הסרט ממשיך להתעכל והדילמות שהוא מעלה רלוונטיות לא רק לרוסיה, אלא לכל מקום בו בני אדם חיים זה עם זה.

הקרנות נוספות של ״לוויתן״ בפסטיבל:
יום רביעי 15.10 בשעה 21:30, באולם קריגר.
יום שישי 17.10 בשעה 14:00, באודיטוריום.

מימין לשמאל: ירון שמיר מפסטיבל חיפה, הבמאי אנדריי זוויאגינצב, והשחקנית אסיה נייפלד שתירגמה

מימין לשמאל: ירון שמיר מצוות הפסטיבל, הבמאי אנדריי זוויאגינצב, והשחקנית אסיה נייפלד שתירגמה מרוסית לעברית ולהיפך     (צילום: אורון שמיר)

תגובות

  1. Yaniv Eidelstein הגיב:

    מישהו ציין שבעברית, יונה נבלע ע״י דג ולא לווייתן?

    1. הפירוש של יונה הוא שלי ולא של זבייגינצב

  2. אבי הגיב:

    הרבה פעמים כשמדברים על זוויאגינצב אני נזכר ב"אופוריה", סרט הבכורה של איוואן וירפאייב שהוקרן בפסטיבל חיפה ב- 2007. כל שנה יש בפסטיבל לפחות סרט אחד או שניים שמתבלטים מהשאר ומלווים אותי הלאה, וזה ללא ספק היה הסרט האחד הזה מאותה שנה.

    אופוריה הזכיר לי מאוד את זוויאגינצב. יצא למישהו לראות את הסרטים הבאים של וירפאייב? מאז אופוריה לא שמעתי ממנו שוב. ראיתי כמובן באינטרנט שיצאו לו כמה סרטים חדשים מאז, אבל לפחות לארץ אני לא חושב שאף אחד מהם הגיע, ואני תוהה למה הוא לא פרץ לתודעה מאז. אם הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה האמנותית שלו מהסרט הראשון או שסתם לא היה לו מזל.

    1. אריק הגיב:

      אבי היי. ויראפייב הוא במאי ומחזאי נפלא. שבעיקר מתעסק בתיאטרון. אבל יצאו לו מאז אופוריה (שהוא הסרט הרוסי האהוב עליי בעשור האחרון) שני סרטים ארוכים: חמצן, והריקוד של דלה , שניהם מאוד שונים מאופוריה, לכל אחד סגנון חזותי מרשים ומיוחד אך בעיקר בהם הוא הטקסט. אני ממלץ לך לחפש אותם עם כתוביות. ובנוסף יש לו סרט קצר שנקרא "להרגיש", שיצא כחלק ממקבץ של חמישה סרטים קצרים של במאים רוסים מבטיחים לפני 5 שנים. גם אותו ניתן למצא ביוטוב.

השאר תגובה