פרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר – עונה 4, פרק 9: "צעצוע של סיפור 3"

ברור לי שכבר נמאס לכם לשמוע את זה, אבל זהו, עוד שני פרקים לסוף העונה, אז תחזיקו אתי עוד הסבר אחד (יש קוראים חדשים מצטרפים וזה, לא נרצה להשאיר אותם מחוץ ללופ).
כזכור, העונה הרביעית של הפרויקט מתחקה אחר הבלוקבאסטרים הגדולים שהפסידו את האוסקר, על פי טבלת שוברי הקופות בארה"ב לאחר חישובי אינפלציה, כלומר השוואת הדולר בשנת יציאת הסרט וכיום. ברשימה הזו יש לא מעט סרטים שכבר כתבנו עליהם בעבר (בין אם סקירות בזמן אמת, או בעונות הקודמות של הפרויקט) ולכן עליהם פסחתי. כדי להתעדכן מהם שאר הסרטים, למקרה שלא קראתם, כל הלינקים נמצאים בסוף הפוסט.
אחד מהסרטים המתוכננים לעונה היה "קלאופטרה", שהצלחתי למצוא רק בגרסאות בנות ארבע שעות, ולכן בחרתי לוותר על התענוג. ובכל זאת רציתי להשלים עונה של עשרה פרקים, אז החלטתי על פוסט פיצוי, מין בונוס כזה לקראת סוף העונה.

לכן פניתי אל טבלת שוברי קופות מקבילה, זו של ההכנסות בארה"ב ללא חישובי אינפלציה. כלומר, כמות הדולרים שהכניס הסרט בלי חישובים ועיבודים, וחיפשתי את מפסיד האוסקר העליון ביותר. הראשון הוא "אוואטר" (מקום 3) שכבר קיבל פרק בעונה הזו ממש, השני הוא "הפנתר השחור" (מקום 4) לו כתבנו סקירה כשיצא לבתי הקולנוע, והשלישי הוא "אי.טי" (מקום 23) שהיה חלק מהעונה השנייה. הייתי צריך לרדת עד המקום ה-30 כדי למצוא מפסיד אוסקר שטרם כתבנו עליו, והאמת היא שזהותו גרמה לי דאגה רבה. כי בכל היקר לי, זה סרט שאני לא בטוח שהיו לי את הכוחות הנפשיים להתמודד אתו שוב, אחרי שלגמרי ריסק אותי בשנת יציאתו.

זהו "צעצוע של סיפור 3" (Toy Story 3) הפיקסארי, שבסריטה הופיע לאחרונה כאשר הכרזתי על סצנת הסיום שלו כרגע הגדול ביותר של העשור האחרון בקולנוע. הוא יצא לבתי הקולנוע ב-2010, ממש כמה חודשים לפני שסריטה נולד, וסיים את השנה במקום השני בטבלת שוברי הקופות (אחרי "אוואטר" שהמשיך עוד משנה לפני כן). סיבוב הניצחון הביא אותו עד לקבלת מקום נחשק כאחד מעשרת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר של 2010, הופך להיות בסך הכל סרט האנימציה השלישי – והאחרון, נכון ל-2020 – שעושה זאת.

אנצל את הרגע להזכיר לכם שאתם עדיין יכולים לקבוע אילו מפסידי אוסקר יככבו בעונה החמישית. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לכתוב לנו ב"צור קשר" או בפייסבוק. ההצבעה עדיין פתוחה.

עוד לפני האוסקר…

ב-1995 הוציא אולפן אנימציה קטן בשם פיקסאר, שהיה חברת בת של דיסני, את סרט האנימציה הראשון שהוא כולו ממוחשב, "צעצוע של סיפור" שמו. במרכזו מאבק של שני צעצועים – שרף סמרטוטי וגיבור חלל פלסטיקי – על ליבו של אנדי, הילד לו הם שייכים. הוא הפך כמעט באופן מיידי לקלאסיקה משפחתית, וללהיט עצום עם הכנסות של מעל 240 מיליון דולר ברחבי העולם (מעל ל-422 מיליון בשווי דולרים של 2020) וסביר להניח שפי עשר מזה במכירת מרצ'נדייז. בעונת הפרסים של אותה שנה הוא אמנם השתרך מאחורי סרט ילדים אחר, "בייב" (שאף היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר), אבל בכל זאת שבר תקרת זכוכית כשהיה לסרט האנימציה הראשון שמועמד לפרס התסריט. בטקס של אותה שנה גם הוענק לאיש שמאחורי פיקסאר ובמאי הסרט, ג'ון לאסטר, פרס על הישג מיוחד. מאז המניות נסקו ופיקסאר הפכה להיות אחד הכוחות המשמעותיים בשוק האנימציה, וב-1999 הוציא סרט המשך "לצעצוע של סיפור" שהיה גם הוא שובר קופות פסיכי.
בשנת 2000 ייסדה האקדמיה קטגוריה מיוחדת לסרט האנימציה הטוב ביותר באורך מלא, ובמהלך העשור ההוא פיקסאר הפכה להיות השליטה המוחלטת שלו, זוכה חמש פעמים ("מוצאים את נמו", "משפחת סופר על", "רטאטווי", "וול-אי", "למעלה"), ומפסידה פעמיים ("מפלצות בע"מ", "מכוניות"). ב-2009, בזכות הרחבת קטגורית הסרט לעשרה מועמדים, הביאו את "למעלה" להיות סרט האנימציה השני אי פעם שמועמד לפרס הגדול, אחרי "היפה והחיה" ב-1991.

ב-2010 חזרה פיקסאר לעולמם המופלא של צעצועיו של אנדי עם "צעצוע של סיפור 3" (Toy Story 3), אבל הפעם הידיעה התקבלה בחשדנות גדולה. לא רק שהסרט השני, חביב ככל שיהיה, לא לגמרי הגיע לפסגות של הסרט המקורי (אם כי גם לו יש מעריצים רבים), אלא שפיקסאר הוכיחה שהיא מתנה לכל מה שקשור לקולנוע מקורי וסיפורים חדשים, אך כאשר ישנו ניסיון לסחוט מותג ("מכוניות", למשל) הדברים לא מתקבלים באותה התלהבות. הייתה אווירה של חשיבה צינית מרחפת מעל הפרויקט. וציניות היא הדבר האחרון שמתאים ל"צעצוע של סיפור".
על ההתקן השלישי במותג היה אחראי לי אונקריץ' כבמאי, לאחר ששימש כעורך של שני סרטי "צעצוע של סיפור" הקודמים, והתסריט נכתב על ידי זוכה האוסקר הטרי מייקל ארנדט ("מיס סאנשיין הקטנה"). הפעם, הצעצועים חוששים מגורלם לאחר שאנדי עומד לעבור לקולג'. סדרה של טעויות שולחת אותם לגן ילדים, שם הם מגלים שמתחת לחזות החיננית נמצא בעצם עולם היררכי שהיה עושה בית ספר ל"חומות של תקווה", מתפצלים, מתאחדים, ומנסים לחזור לאנדי לפני שמאוחר מדי.

החששות עליהם דיברתי החזיקו מעמד בדיוק עד הפרימיירה של הסרט ביוני 2010, ומאותו הרגע השתנה השיח עליו לחלוטין. "צעצוע של סיפור 3" קיבל מעמד של אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה – אנימציה או לא – וככזה שאפילו מתעלה על קודמיו, משמש כסיום מושלם לטרילוגיה. היו כאלו שתהו לגבי התאמת הסרט הזה לילדים רכים בשנים (נגיע לזה) אבל כל אלמנט בסרט שובח והולל. זה כמובן התרגם לקופות הכרטיסים, כאשר "צעצוע של סיפור 3" הכניס מעל מיליארד דולר ברחבי העולם. בקופות של ארה"ב ב-2010 היחיד שהצליח לדחוק אותו למקום השני היה כאמור "אוואטר", שיצא בשלהי השנה הקודמת.

מכיוון שב-2010 כבר התחלפה שיטת ההצבעה לפרס הסרט, ורשימת המועמדים הורחבה מחמישה לעשרה, היה די ברור ש"צעצוע של סיפור 3" יימצא את עצמו שם, כמו "למעלה" בשנה לפניו. מה גם שהסרט קיבל קמפיין אוסקר של אלופים. השאלה הייתה עד כמה גבוה יוכל להגיע.

מסלול ההפסד של "צעצוע של סיפור 3"

עשרת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר ה-83 היו:
"נאום המלך", הדרמה ההיסטורית מבריטניה בחסות הארווי וויינשטין, הובילה את מספר המועמדויות עם כמות מרשימה של 12, כולל הבימוי, הכתיבה ושלושה פרסי משחק.
"אומץ אמיתי" של האחים כהן עמד לאחריו עם 10 מועמדויות, כולל בימוי, שני פרסי משחק ותסריט, אך ללא מועמדות לעריכה (אחת האינדיקציות היותר יציבות של התקופה לחיזוי הזוכה).
"התחלה" ו"הרשת החברתית", שניים מהסרטים הכי מגדירים של העשור, צברו 8 מועמדויות כל אחד. עם זאת, "התחלה" עורר זעקה גדולה כאשר נשמט מפרס הבימוי.
"פייטר", דרמת האיגרוף של דיויד או. ראסל, ניכסה 7 מועמדויות כולל בימוי, משחק, תסריט ועריכה.
"127 שעות" של דני בויל הגיע עם 6 מועמדויות, גם הוא לכל הקטגוריות החשובות להוציא צילום.
"ברבור שחור" ו"צעצוע של סיפור 3" קיבלו 5 מועמדויות כל אחד. ובזמן שסרט האימה נכנס גם לפרסי הבימוי והמשחק (ללא תסריט), סרט האנימציה היה מועמד בנוסף רק לפרס סרט האנימציה באורך מלא, התסריט המקורי, המוזיקה והשיר.
"קר עד העצם" ו"הילדים בסדר" הגיחו עם 4 מועמדויות כל אחד, כולל משחק ותסריט, אך ללא בימוי. במקרה או שלא, אלו גם שני הסרטים בקטגוריה שבוימו על ידי נשים, דברה גרניק וליסה צ'ולודנקו, בהתאמה.

חמש מועמדויות לסרט אנימציה זה לא מעט בכלל, אבל בגלל ההיעדרויות הצפויות למדי מפרסי הבימוי והמשחק, ובנוסף לכך הידיעה המוחלטת שהוא עומד לקחת בפיהוק והליכה לאחור את פרס סרט האנימציה הטוב ביותר, אפשר היה למקם את "צעצוע של סיפור 3" בתחתית ההימורים לפרס הגדול.
גם במהלך העונה שהובילה לטקס הלהיט צומצם לפרסי האנימציה והמוזיקה. בגלובוס הזהב זכה במועמדותו היחידה לפרס האנימציה (הגלובוסים היו חייבים להעתיק מהאוסקר את הקטגוריה הזו גם), בבאפט"א זכה בפרס האנימציה מפסיד את פרסי התסריט והאפקטים, וניצח בקטגורית האנימציה של איגודי העורכים.

המירוץ לאוסקר ה-83 התרכז בשני סרטים בלבד, פחות או יותר: "נאום המלך" ו"הרשת החברתית". בסופו היה מאז ועד היום אינדיקציה – שלא נאמר סיפור מוסר – על הפער שבין פרסי המבקרים ופרסי התעשייה. בזמן ש"הרשת החברתית" לקח כמעט כל פרס מטעם איגודי המבקרים הרבים, "נאום המלך" נתן פייט לקראת האוסקר כשהביס את התחרות בפרסי האיגודים (הוא ניצח בפרסי איגוד המעצבים, המלהקים, מעצבי התלבושות, הבמאים, המפיקים והתסריטאים – בדיעבד באמת היה מטופש להמר על כל סרט אחר).
"נאום המלך" עשה בערך את אותו המהלך גם בטקס, מנומנם בחלקו הראשון ואז צובר תאוצה מטורפת ככל שמגיעים לקטגוריות המרכזיות של תסריט, שחקן ראשי, בימוי וסרט, את כולם ניצח. בנוסף הוא גם נכנס להיסטוריה האישית שלי כזוכה הטקס ששבר את כל האמון שלי באקדמיה האמריקאית. מאז למדתי לקח דברים בפרופורציות. תודה לך, טום הופר. תודה לך שלימדת אולי לקח חשוב. ושלקחת את האוסקר מפינצ'ר ומסרט העשור שלי, ומאז הוכחת את עליונותך עם יצירות מופת כמו "עלובי החיים", "הנערה הדנית" ו"קאטס". לגמרי היה שווה את זה.
לנשום, אור. לנשום. דיברנו על זה. די, ממשיכים הלאה.

ובחזרה ל"צעצוע של סיפור 3". באותה שנה לא היו מספיק סרטי אנימציה כשירים על מנת למלא חמישה סלוטים בקטגוריה הייעודית, ולכן רק שני סרטים מצאו את עצמם נאלצים להתמודד מול המפלצת של פיקאסר: "הדרקון הראשון שלי", שיהפוך למותג פופולרי ויפסיד עוד אוסקרים בהמשך, ו"הקוסם" הצרפתי של סילביאן שומה. אני תוהה האם הם בכלל הגיעו לטקס.
אבל "צעצוע של סיפור 3" לא שקט על שמריו, והצליח להביא לעצמו זכייה נוספת. לאחר שהפסיד את פרסי המוזיקה המקורית והתסריט המעובד ל"הרשת החברתית" (סרטי המשך נחשבים אוטומטית תסריטים מעובדים), הוא הגיח כמנצח של פרס השיר הטוב ביותר. "נועדנו להיות ביחד" שכתב משורר הבית של פיקסאר, רנדי ניומן, ניצח את שיריהם של "בכוח הקאונטרי", "127 שעות" שהיה שיתוף פעולה של דיידו וא.ר. רחמן ("נער החידות ממומבאי") ואת מי שהיה חייב לנצח את הקטגוריה – עוד מדורה בכאוס המכעיס של האוסקר ה-83 – "רואה את האור" מתוך "פלונטר", או בכינויו "הסרט שלנצח יהיה יותר טוב מ'לשבור את הקרח' מה לא בסדר אתכם?".
זה היה האוסקר השני של רנדי ניומן, שעד זכייתו הראשונה עם השיר ל"מפלצות בע"מ" ב-2001, נחשב לאחד מלוזרי האוסקר הגדולים בעקבות 15 הפסדים.

סרט האנימציה סיים את הטקס, כאמור, עם שני אוסקרים, והיה אחד מבסך הכל שישה סרטים שיצא מהערב עם יותר מניצחון אחד. כפי שזרקתי ממקודם, אף סרט אנימציה לא היה מועמד לפרס הגדול מאז.

האם ההפסד היה מוצדק?

לא. ההפסד לא היה מוצדק. פאקינג "נאום המלך"… שרפתי אתמול רוטב לפסטה ואפילו לו הגיע לזכות יותר מ"נאום המלך". כן, אני יודע, טעם אישי וזה, אבל נו, תראו מי התמודד מולו. אז אמנם לא את כולם אני מעריך ואוהד באותה המידה, אבל אחד מסרטי המד"ב-פנטזיה המשמעותי ביותר של העשור ("התחלה"), הסרט המגדיר של תקופתנו ("הרשת החברתית"), דרמת ספורט עשויה להפליא ("פייטר"), סרט הרפתקאות מרהיב שיכול לגרום לאנשים מבוגרים שעברו דבר או שניים בחייהם למרר בבכי במשך יום שלם ("צעצוע של סיפור 3"), הם לא. דרמה יבשושית שמצולמת וערוכה כמו התקף אפילפסיה בשעת התה, זה כן. אחלה. יופי, הארווי.
אור, תחזור אחרי… "האוסקר של 2010 כבר לא יכול לפגוע בך… האוסקר של 2010 כבר לא יכול לפגוע בך…".
יופי, עכשיו תמשיך.

"צעצוע של סיפור 3" נצרב בתודעתי יותר מהכל בזכות סצנת הסיום שלו, אותה כמובן לא אסגיר כדי לא להרוס למי מכם שטרם ראו. מה שכן אומר זה שצפיתי בו לראשונה – ולאחרונה, עד שלב ההכנה לפרק הזה – בדירתי אשר בירושלים, ומיררתי בכזה בכי שאני עד היום מופתע שהשכנים לא התקשרו למשטרה כי זה נשמע כאילו מישהו רוצח פיל בקומה למעלה. הייתי סטודנט בן 26 ופשוט לא יכולתי להתמודד עם זה.
אני די בטוח שהתגובה הקיצונית הזו לסרט אנימציה נרשמה יותר אצל הקהל המבוגר של הסרט מאשר זה הצעיר, ובאופן כללי אני חייב להודות שאני די מסוקרן מתגובות הילדים אליו. אין לי כאלה, ואני לא מסתובב עם דרדקים ביומיום שלי (חוץ מהפעם ההיא שהייתי סייע בגן ילדים ביפו. סיפור ארוך, למתישהו אחר), אבל מנקודת המבט שלי, שאיננה מלומדת, "צעצוע של סיפור 3" רחוק מאוד מלהיות סרט ילדים.

מעבר לכך שכל המעטפת של הסיפור מאוד עצובה – הצעצועים מבינים שהפרידה ממי שהיה ההגדרה לחיים שלהם הולך לבלי שוב ואין ברירה אלא להמשיך הלאה – התסריט הזה הוא גבולית סרט אימה. יש במהלכו פלאשבק לסיפורו של לאצו הדוב הוורדרד ובובת התינוק, שהיא מהמרסקות ועוכרות השלווה שראיתי באיזשהו סרט לכל המשפחה. התגליות שמגלים הצעצועים בגן הילדים לקוחה מסרטים לצופים מבוגרים בהרבה, ויש גם יש את הסיקוונס הלא נגמר במשרפת המזבלה, בו הצעצועים מילולית מקבלים את העובדה שהם עומדים למות.
אבל זה, כנראה, אחד הדברים הכי מדהימים ב"צעצוע של סיפור 3", שהוא באופן כללי סרט מדהים, הוא לא מפחד לקחת סיכונים, והוא עושה כמה דברים שמעט מאוד היו מעזים לנסות.

מסיקוונס הפתיחה הנהדר, תצוגת יכולת שרק העולם של "צעצוע של סיפור" יכול להרים, ועד אותו סיום מפואר, הפרק השלישי לא מפסיק להיות מרתק, מצחיק, מפחיד ומרגש. איכשהו גם במערכה השלישית הוא מצליח להפתיע, למצוא בדיחות טריות ולהתחדש ויזואלית. זה בקלות אחד הסרטים הכי מרשימים של 2010. ככזה, אין ספק שההשמטה של אונקריץ' מפרס הבימוי היא תוצאה של דעות קדומות מטעם האקדמיה לגבי בימוי הנפשה (עד היום טרם הצליח במאי אנימציה להיות מועמד בפרס הבימוי).
ולמרות שאין לי דרך חלקה להכניס את זה פנימה, יהיה לי קצת מוזר לסיים בלי להתייחס לשחקנים מאחורי הקולות: טום הנקס הוא וודי השריף, והוא הלב הפועם של העולם, בגדול; טים אלן הוא באז, ואני זוכר שיש איזה קטע אתו שמביא אותו לסף תרבות הביטול אז לא נרחיב (בדומה לאבי פיקסאר, ג'ון לאסטר), אבל הוא באמת ליהוק מושלם; נד ביטי, התוספת החדשה כלאצו הדובי, הוא אחד הרעים הכי גדולים של פיקסאר, ובאופן כללי של סרטי האנימציה המודרניים; ג'ואן קיוזאק, מייקל קיטון, וואלאס שון, אסטל האריס, דון ריקלס, טימותי דלטון, אה, והנה התגלית שלי מהצפייה הנוכחית – את ברבי מדובבת ג'ודי בנסון, לא אחרת מאשר אריאל המקורית מ"בת הים הקטנה" – כולם מעולים.

אני כמובן בקבוצת "הרשת החברתית" וכך אהיה עד יומי האחרון, אבל במקום השני שלי נמצא "צעצוע של סיפור 3".
מה הדירוג המלא שלי, אתם שואלים? אוי, חמוד מצדכם. אז הנה, מהגבוה לנמוך: "הרשת החברתית", "צעצוע של סיפור 3", "פייטר", "התחלה", "ברבור שחור", "קר עד העצם", "127 שעות", "הילדים בסדר" ואז "ממלכת החיות", "פיראנה", "שאטר איילנד", "צייד הטרולים", "גנב עירוני", "קלה להשגה", "ביוטיפול", "סרט סרבי", "סקוט פילגרים", "כלבת", "הארי פוטר כלשהו אני לא זוכר",  משהו שהכלבה שלי התעטשה, "נאום המלך". זה בערך הסדר, ככה מהראש.

אבל הדבר הכי משמח ומרגיע ברטרוספקטיבה, הוא שאחרי הצלחת "צעצוע של סיפור 3" והסיום המושלם, אפילו בפיקסאר ודיסני הבינו שאין יותר מה לגעת במותג הזה, כי הרי מה עוד יש להוסיף לקסם אמיתי? ולכן סיימו שם, נשבעים לעולם לעולם לא לעשות עוד סרט המשך. וכך קרה. לא היה שום סרט רביעי, ותפסיקו עם העובדות שלכם. פחות מעניין אותי. אני גדי טאוב עכשיו, בסדר? מה שאני חושב זאת המציאות.

בפרק הבא, והאחרון לעונה, אנחנו מגיעים למקום השני בטבלת שוברי הקופות בחישוב אינפלציה, ואני ממש לא יודע מה הולך לקרות עם זה. יהיה מעניין.
מזכיר לכם לכתוב לנו על אילו סרטים תרצו לקרוא בעונה החמישית – תבחרו סרט או שניים. מה אכפת לכם?

הפרקים הקודמים בפרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר:

עונה 1 – הניינטיז
1990 – "החבר'ה הטובים"
1991 – "JFK – תיק פתוח"
1992 – "משחק הדמעות"
1993 – "שארית היום"
1994 – "ספרות זולה"
1995 – "אפולו 13"
1996 – "ג'רי מגוויר"
1997 – "ללכת עד הסוף"
1998 – "להציל את טוראי ראיין"
1999 – "המקור"

עונה 2 – האייטיז על פי קלוז, הארט, קסדן וספילברג
קלוז/הארט/קסדן – "החברים של אלכס"
קלוז – "חיזור גורלי"
קלוז/הארט/קסדן – "יחסים מסוכנים" ו"תייר מזדמן"
הארט – "נשיקת אשת העכביש"
הארט – "ילדים חורגים לאלוהים"
הארט – "משדרים חדשות"
ספילברג/קסדן – "שודדי התיבה האבודה"
ספילברג – "אי.טי. – חבר מכוכב אחר"
ספילברג – "הצבע ארגמן"
בונוס – "איש הפיל"

עונה 3 – העונה על שם ג'ון פורד
הקדמה והסבר
ג'ון פורד ו"ענבי זעם"
בוב פוסי ו"קברט"
אנג לי ו"הר ברוקבק"
ג'וזף ל. מנייקביץ' ו"מכתב לשלוש נשים"
וורן בייטי ו"אדומים"
אוליבר סטון ו"נולד בארבעה ביולי"
מייק ניקולס ו"הבוגר"
ג'ון יוסטון ו"האוצר מסיירה מאדרה"
סטיבן סודרברג ו"טראפיק"
ג'ון פורד ו"האדם השקט"

עונה 4 – הבלוקבאסטרים
"אמריקן גראפיטי"
"נמל תעופה"
"סיפור אהבה"
"קיד וקאסידי"
"מרי פופינס"
"אוואטר"
"מלתעות"
"עשרת הדיברות"