• ״סרט המשך בוראט״, סקירה
  • ״משולש פראי״: על תלונות שווא וניצול יחסי מרות
  • ״רבקה״, סקירה לגרסת 2020 בנטפליקס
  • במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 30
  • בחזרה אל ״בוראט״, לקראת סרט ההמשך
  • ועכשיו לפרויקט שונה לגמרי: חלק א׳
  • משפט השבעה משיקגו
  • סקירה כפולה: ״תצילו את עצמכם!״ ו״הייתי פה״
  • המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – 1
  • שמש
  • פסטיבל ניו יורק 2020: דיווח שני ואחרון
  • פסטיבל ניו יורק 2020: האנתולוגיה של סטיב מקווין
  • רצח אמריקאי
  • ״דיק ג׳ונסון מת״, סקירת נטפליקס
  • הנערים בחבורה
  • אימת החודש - ספטמבר 2020

10 לסריטה: חגיגת יום הולדת מיוחדת!

21 בספטמבר 2020 מאת אורון שמיר

עשר. או 10, עדיין לא החלטתי אם זה יותר מבעית כמילה או כמספר. והיה לי די והותר זמן להרהר בזה, כי מזה כמה שבועות שאני מוצף לחלוטין במחשבות ורגשות, בעוצמה 10, על עשר השנים הראשונות של סריטה. היום לפני עשור בדיוק, ב-21 בספטמבר 2010, פורסם הפוסט הראשון בגלגול הזה של סריטה. אבל המסע התחיל עוד קודם, תלוי מאיפה סופרים. יומיים לפני הפרסום רכשתי את הדומיין srita.net שהפך לאהוב יותר מנקודה-קום, שנראה כמו מעידן אחר. חודשים לפני כן זממתי להפוך את הבלוג האישי שלי ברשת ״עכבר קפה״ (שנסגרת עכשיו באופן קוסמי ומורבידי) למועדון כתיבה מרובה קולות ובתקווה גם מרובה קוראות וקוראים. הבלוג בכלל התחיל מטור קבוע שהיה לי בעכבר העיר, שזה היה שמו – סריטה עם סמ״ך, הלחם של סרט קולנוע ושריטה במוח. שגיאת כתיב מכוונת, אבחנה רפואית לא מקצועית ולגמרי עצמית. או כך חשבתי.

משחק המילים הזה הפך למשהו גדול ונפרד ממני, למשהו שגם אחרי עשר שנים שלמות עדיין לא סיימנו להגדיר. והנה עברתי ללשון רבים כי התגלו עוד ועוד סרוטים. האם אנחנו בלוג קולנוע, או מגזין מקוון? מקום מפגש להחליף דעות על סרטים מכל הסוגים והסוגות, או סוג של אתר המספק חוויה משלימה לצופה שנהיה לקורא או קוראת? כשנוח לי להתחבא בסגנון אישי שבהכרח אינו אובייקטיבי, אני בעד בלוג. כשמתחשק לי או כשאני צריך להתפאר, למשל בשביל לקבל מענקים, אנחנו כתב-עת לקולנוע. כך או אחרת, אנחנו סריטה, כבר עשר שנים. מה עושים עם המספר הזה? לקחת בשיא הרצינות או להשתטות? חשבנו על הנושא ופה דווקא התקבלה הכרעה ברורה – גם וגם.

בימים הקרובים, נגיד עד סוף החודש, נשמח לשתף אתכן ואתכם במיני-פרויקט יום הולדת החלפת קידומת. נקרא לו ״10 לסריטה״, אבל זה לא ציון שחילקנו לעצמנו, יותר כמו ציון דרך. הפוסט הנוכחי יהיה קצת פוסט-הולדת רגיל, אבל בעיקר הקדמה לטקסטים האישיים והקבוצתיים שבפתח. חשבנו על מה אפשר לתת חזרה למי שמתקף את העמל שלנו והופך את האופרציה למשמעותית – קהל הקוראים והקוראות שלנו, הקבוע או המזדמן. ואם יש כאן שותפים חדשים או ותיקים לדרך, מגופי שידור ועד חברות הפצה, כאלה שרוצים לעזור עם מתנות שנעביר הלאה – אני לא אתנגד. אבל גם לא ביקשתי מראש. כי בסופו של דבר, מה שיש לנו להעניק זה רק את הדעות שלנו על סרטים ועל מה שמסביב, מנוסחות בצורת טקסט (ולעתים רחוקות בצורת פודקאסט). וזה בדיוק מה שנעשה, כי אם אנחנו לא נרים קצת לעצמנו, אז מי? בטח ובטח בתקופה המשונה עד גיחוך (או בכי) שהעולם נמצא בה, לתת נראה הרבה יותר נכון מאשר לבקש.

פוסטי יום ההולדת העשירי של כל חברי סריטה:
עופר בחר טקסטים שהוא אוהב במיוחד
לירון ראיינה אותנו על כל מה שחשוב
אור חשף את הסודות הכי מביכים שלנו

לא, ג׳וליה סטיילס והית׳ לדג׳ר עליו השלום ב״10 דברים שאני שונאת אצלך״ – התודה לכם

בעשר השנים האחרונות, נכתבו כאן 3,590 פוסטים (357 מתוכם מאז יום ההולדת הקודם). זה אומר שלקחנו רק 60 ימי חופש במשך עשור, ממוצע של אפילו-לא-שבוע בשנה. הכל נעשה בהתנדבות מצידנו ותמיד בחינם, עבור הציבור ובשם אהבת הקולנוע. שני מענקים חד-פעמיים ממפעל הפיס, ותודה כפולה להם על זה, הוקצו לשיפור ושיפוץ כמו גם לאירועים שערכנו. אינספור התרומות שלכם ושלכן, ותודה אינסופית על זה, הולכות תמיד לכיסוי הוצאות אחזקה. ועדיין יש לי מינוס בבנק, אז אני אפילו לא יכול לומר שהבלוג אמנם גוזל זמן אבל מרוויח כסף. הוא לא. אשקר אם אומר שאין בי מחשבות ותהיות בשביל מה כל זה טוב, בתדירות של פעם בחודש או כל יומיים, תלוי במצב. אבל אני גם מקווה ומאמין שיש בי כוח לעוד עשר שנים לפחות. אחרת לא הייתי כותב ״עשר השנים הראשונות״ בפתיחה. ובעיקר, אני גם יודע שיש על מי לסמוך בנושא המשכיות וטעינת המצברים.

המקום בו נמצאת הכתיבה על קולנוע באינטרנט שונה מאוד מזה שממנו יצאנו לדרך. אתרים עמיתים באו והלכו, או שינו את פניהם מספר פעמים. התחום כולו, שלא לדבר על האמנות השביעית שבזכותה יש לסריטה זכות קיום, עבר תמורות מרחיקות לכת ומרעידות עולמות. במיוחד אצלי אבל אני גם יודע שאצל עמיתיי למקצוע, רבים מהם אני קורא גם למעלה מעשור. מתוכם, יש כאלה שאני קורא באדיקות ואין לי שום בעיה להיות הכי פחות אובייקטיבי שאפשר ולומר שהם כותבים ממש כאן. להצהיר שבעיניי המשוחדות, הכותבים הכי מעניינים ומעשירים על קולנוע בשפה העברית נמצאים ממש פה, מרחק כמה פוסטים. אז קודם כל תודה לכל מי שהתארחו בסריטה לאורך השנים, לרגע או בקביעות: יניב, פבלו, אדוה, איתי, זהר, רוני, יהונתן, רון, אסף, שירה, שני, יעל, ניר, ליביו, שלו, רוי, אדם, וגם ר. אומוט המסתורי שאני משום עדיין שומר על הסודיות שלו אחרי עשור. ותודה בגודל האגו של טום קרוז לשלושה שעדיין כותבים כאן. שניים מהם הסכימו מיד בהתחלה להיות חלק מהפרויקט הלא ברור הזה, בתור מייסדים-שותפים, ואני בר מזל בקטע מאוד לא סביר שזה מה שקרה ועדיין ממשיך לקרות.

אני מדבר כמובן על האונה הימנית והשמאלית של סריטה, אור סיגולי ועופר ליברגל. אולי רק חברים קרובים של אור ערים לעד כמה הוא אדם מתחשב, אבל גם הם לא יודעים כמה הוא לוקח על עצמו מבחינת עריכה ועבודה שחורה, וכמה הוא מצניע לפעמים את הידע וההבנה שלו בנבכי המנגנונים של קולנוע וההיסטוריה שלו, כדי שאנשים כמוני לא ירגישו מוקטנים. אולי רק מי שבאמת מכיר את עופר יעיד שהוא אחד האנשים החברותיים וחובבי רוח השטות, זו שמתפרצת לעתים מהכתיבה שלו, לצד הבקיאות והאינטליגנציה שמאפיינות כל שיחה איתו. שלושתנו התברכנו ב-2016 בעוד משוגעת לדבר, לירון סיני, שלא רק הופכת את המבנה שלנו ליציב יותר אלא גם ליותר משעשע, מקורי ומרובד, בקטע נישתי ופופולרי כאחד. למדתי כל-כך הרבה מהשותפים שלי לעשייה אבל גם בזבזתי להם כל-כך המון שעות בדיונים וקשקושים מאחורי הקלעים. העובדה שהם קיבלו שכר לעמלם בערך פעמיים בתקופה של עשור הופכת אותי לבוס הגרוע בהיסטוריה, אז מזל שאני לא הבוס אלא רק שותף עם הטבות. חלק מבליל הרגשות הזה הפך לטקסטים שלנו שיעלו בהמשך, כדרכים שונות לסכם את מה שעברנו עד כה. ואיך אנחנו אוהבים לסכם.

עד כה, השם של סריטה עיטר פוסטרים וטריילרים של סרטים ישראליים ובינלאומיים, כמו גם טוקבקים זועמים. הופענו בסילבוס של מוסדות לימוד, אבל גם ברשימות חיסול של קורא או שניים. נשות ואנשי קולנוע מכל ענפי העשייה הפכו לחברים, או לאויבים (לא באמת, לפחות לא מהצד שלנו). החלפנו עיצוב לפחות פעמיים (והיד עוד נטויה), אבל אני עדיין משום מה נאחז בתקווה (או האשליה) שמי שכאן הגיעו ונשארו בזכות התוכן. כפי שאני משקיע קרוב לאפס זמן בשיווק ובדיוק אפס שקלים בפרסום, מתוך איזו נאיביות שאם נעבוד קשה ונכתוב מעניין זה לגמרי מספיק. הצלחנו בהרבה מהיעדים שהוצבו כאן מהיום הראשון, ויש לא מעט החלטות מוקדמות שאני גאה בהן מאוד (כמו לא לתת לטראפיק להיות הגורם המניע העיקרי וגם לא לחלק לסרטים ציון בכוכבים כאילו מדובר בבתי מלון). אבל גם נכשלנו לא מעט ואין לי שום בעיה להודות בזה אחרי כל-כך הרבה שנים, אלא שאני כמו אדית פיאף – צרפתייה ודרמטית. סתם, התכוונתי שאני לא מתחרט על כלום.

כשם שהתחלנו הרבה פרויקטים, כך לא את כולם השלמנו. על כל טקסט שכתבנו, לרוב בלי הגהה נדרשת וכרגיל סליחה על זה, היו עוד עשרה שלא ייכתבו. ועל כל דעה שגיבשנו אפשר היה לכתוב גם אחת הפוכה או משלימה. אז אמנם ללא חרטה אבל בהחלט ברגשי סליחה כנים, אני כן מתנצל בפני כל מי שלא שפטנו את הסרטים שלהם ושלהן לכף זכות. יתרה מזאת, אני מבקש מחילה מכל מי שלא הספקנו אפילו לראות את היצירות שלו או שלה. הלוואי וזמן לא היה אישיו, אמן וסריטה היה העבודה היחידה שלי ולא היו לי שום תירוצים. לא למשפטים שזקוקים לעריכה, לסרט שמחכה לצפייה, להודעה שמחכה לתגובה, ליוזמות שנזנחו בדרך (כמו אירועים וטרום-בכורות), או לימים הנדירות בהם לא עולה כאן טקסט חדש. עד שזה יקרה, כלומר בערך כשלארצות הברית תהיה נשיאה שחורה לא רק בסרטים, הנה קצת ממה שאתם ואתן הכי אהבתם, השנה או העשור.

פינת הסטטיסטיקה המהנה אך לא הכרחית

צ׳אלרטון הסטון כבר חילק את ״עשרת הדיברות״ ומוכן לחיבוקי

הפעם, החלק הזה של הפוסט-הולדת יהיה מקוצר יחסית לשנים קודמות. זה משום שכי אני רוצה אמנם לנסות ולתת כבוד לשנה שחלפה אבל גם לשלב אותה בתשע שקדמו לה. תהיו איתי וזה יתבהר מעצמו, אם כי אני לא מבטיח שזה ישתלם. את החלק המרגש עברנו, עכשיו זה הזמן לתהות על ההעדפות המוזרות שלכם ושלכן.

הפוסטים הפופלריים ב-365 הימים האחרונים:
25 הסרטים הכי טובים של נטפליקס – מצעד הסטרימינג ראשון ובפער, כולל שיא יומי של כל הזמנים
סיכום 2020 מוקדם מהצפוי – שמחים מאוד שזרמתם וזרמתן עם התגובה שלנו לביטול השנה באמצע
נספחי נטפליקס של עופר – תוספת אישית למצעד הנ״ל, בניגוד לשאר הרשימה זה לא פוסט משותף
הסרטים הכי טובים של 2019 – המאמץ הקולקטיבי שלנו משתלם ושווה את כאבי הלב כתמיד
המלצות פסטיבל חיפה 2019 – תמיד משמח, והפוסט של השנה הנוכחית יפורסם ממש בקרוב
מצעד סרטי העשור – המגה-פרויקט שהשקענו בו הכי הרבה זמן ואנרגיה השנה, מזלכם שהוא פה
המלצות פסטיבל דוקאביב – העובדה שהפסטיבל נערך אונליין לא פגעה בפופולריות גם אצלנו
המלצות דוקוסטרים – גם ההברקה הקדם-פסטיבלית של הדוקאביבים זכתה להמון תשומת לב
הסרטים הכי טובים של 2018 – אוקיי, גם אני עדיין לא סיימתי להשלים דברים מלפני שנתיים
פרסי אופיר 2020: המתמודדים – התרומה השנתית לשלב ההיכרות בין הציבור לסרטי התחרות

מבחינת סקירות, חמש הנקראות של השנה האחרונה היו ״365״, ״דוהרת״, ״המחשמלים״, ״יום גשום בניו יורק״ ו״טיילר רייק: חילוץ״. מבחינתי זה איתות שאנחנו צריכים לכתוב שלוש מתוך חמש פעמים על סרטי נטפליקס, פעם אחת על סרט ישראלי ופעם אחת על במאים פויה. את השקלול של כל הזמנים אשמור לסיום, אבל די קל לנחש שסקירות לא יהיו בו אלא בעיקר מגה-מצעדים ואולי הפתעה או שתיים.

רוב תודות לכל מי שהפנו אלינו תעבורה, במיוחד גוגלפייסבוקאפליקציית וורדפרסטוויטרגנזך הרשתויקיפדיה, אקוסיה, בלוגר, האוזן השלישית, ומבזק. מקווה שכולם יקבלו קצת תעבורה חזרה מאיתנו. בשקלול של כל הזמנים החמישייה הראשונה נשמרת, ונצמדים אליה גם עין הדג ואידיבי, אז עשר פעמים תודה גם להם. כיוון שגוגל הוא הדרך הכי נפוצה להגיע הנה, אבל הגדרות האבטחה והפרטיות לא מאפשרות לי לשחק את המשחק החביב ולדוג חיפושים מופרכים במיוחד, אני נאלץ לוותר. אולי אפילו לגנוז חלקית מעתה והלאה את תת-הפינה של חיפושי גוגל תמוהים שהובילו אל סריטה.

כתחליף לא לגמרי מספק, אספר שהחיפוש שהכי הפתיע אותי בפופולריות שלו השנה היה ״משחק הדמים״, לצד יותר מדי וריאציות על ״365 סרט״. את מספר האנשים שהקלידו ״עין הדג״ אבל הקליקו על הבלוג הזה אני לא מוכן להחזיר להם. אולי בעסקת חילופי שבויים, למשל תמורת מי שחיפשו את ״סוף עצוב הסרט על ניקול״ והגיעו הנה ללא מענה. אם בכל זאת להעמיד פודיום של מחרוזות חיפוש מהשנה, השלישייה המנצחת שלי היא: ״הצחקתם אותי של האחים כהן וחצי לצפייה ישירה״ (אנחנו הצחקנו?), ״מה שונה אחרי חתונה?״ (אצלי כלום האמת), ו״אולם המופעיםבקיבוץ מזרע״ (שזה לא כאן אבל נסו אצל כהן וחצי). אם להרחיב את היריעה למצעד חיפושי כל הזמנים, אנחנו בבעיה שאסביר בפסקה הבאה. אבל שום דבר ממילא לא יתעלה על ״אושרי כהן היה יוצא עם אתיופית״ או הלהיט מימי הבלוג הקדומים ״ג׳ננה בסוואנה״.

גם שאלת הפוסטים הפופולריים בתולדות סריטה תישאר פתוחה, משום שמאז שהשתדרגנו בעיצוב ועברנו דירה וירטואלית לפני כמה וכמה ימי הולדת, אבדו הסטטיסטיקות של ארבע השנים הראשונות. אמנם הטראפיק שלנו גבר משמעותית מאז, אבל עדיין יכול להיות שהנציג הבודד של 2013 היה מתברג גבוה יותר בצמרת, או שפוסט כלשהו מארבע השנים הראשונות היה הופך לנציג נוסף של התקופה בשקלול כל הנתונים. אז לשם ההנצחה ועם ההסתייגות הנדרשת, זה הטופ 10 שלנו, לא כולל עמוד הבית ומיליוני הביקורים בו.

הפוסטים הפופולריים בתולדות סריטה, עם כוכבית כמפורט לעיל:
סיכום 2015 – בזכות הפער מהמקום השני יש לנו שנתון מנצח ובלתי מעורער
סיכום 2016 – גם הטוענת לכתר לא פראיירית ותופסת פער משנים אחרות
מחצית 2015 – אם היינו זקוקים לעוד הוכחה לעליונות של השנה הזו
סיכום 2017 – בשלב הזה אני מוכן להתחנן לקצת גיוון, והוא מגיע. בערך
מצעד נטפליקס – הפוסט הסוחף של 2020 מוצא עצמו בטופ 5 הכללי
״365״, סקירה – וכך גם הסרט הנטפליקסי הזה, בסקירה הקורעת של אור
סיכום 2014 – למי שחשבו לרגע שסיימנו עם המצעדים השנתיים, אז לא
סיכום 2013 – אוקיי, עכשיו כנראה שסיימנו, עם הפוסט הוותיק במצעד
היסטוריה שחורה באוסקר – מסתבר שאנחנו גם מחנכים, לא רק מדרגים
סיכום 2018 – כמובן שעבדתי עליכם ויש לנו גם את הסיכום הזה ברשימה
וצמוד במקום ה-11
מצעד היצ׳קוק – כדי שיהיה גם פוסט אישי של עופר ועוד דירוג, למה לא

עד כאן יריית הפתיחה לחגיגות 10 לסריטה. נמשיך עם זה בימים הקרובים אבל מחר ומחרתיים נתפנה אל ענייני היומיום. לסיום, פשוט תודה שאתן קוראות ואתם קוראים. אתם 10 אתם.

תגובות

  1. ‪Gabi Reichfeld‬‏ הגיב:

    מאחל לכם עשר שנים נוספות ופוריות.

  2. ירון הגיב:

    מזל טוב ותודה על הכול :)))

  3. תמר הגיב:

    מזל טוב וקולולו, לזמנים טובים יותר.

  4. שחף הגיב:

    יופי של בלוג/מגזין. מציב רף גבוה לכל השאר. ניכר שהמנוע לכל העניין הוא אהבת קולנוע אמיתית. ולגבי תקופת הסיכומים הקרובה שמהותה הרהורים על השנים שעברו ועל ההמשך, למה שלא תקראו לזה "עשרת ימי סריטה"?

  5. יניב הגיב:

    התכנים תמיד משובחים, ולעשות את זה לאורך שנים ובעקביות זה חייב להיות אתגר לא פשוט. אתם אלופים.
    ולגבי הפרוייקטים של אור – כן יירבו 🙂 תמיד מצפה להם.
    תודה ענקית לכם אורון, אור, עופר ולירון.

  6. מיכל הגיב:

    מזל טוב, אתם נהדרים!

  7. מיכאל גינזבורג הגיב:

    מעולים!

  8. Patrick Murray הגיב:

    מצטרף לברכות של שאר המגיבים. אכן הישג מרשים והרבה תודה לכל הכותבים. אתם האתר מספר אחת עבורי בשביל המלצות צפייה (רק אתמול צפיתי בסרט התעודה על רות ביידר גינזברג בעקבות האזכור של הסרט בבלוג )

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.