אוסקר 2019/20: פרסי הנשיונל בורד אוף רוויו, בחירת המבקרים של ניו יורק, הרשימה המקוצרת לפרס האפקטים המיוחדים, ועשרת סרטי המכון אמריקאי לקולנוע

עכשיו באמת אפשר להגיד שעונת האוסקר לשנת 2019/20 התחילה. אמנם כבר היו לנו מתאבנים בדמות פרסי הגות'האם ("סיפור נישואים" היה המנצח הגדול עם פרס הסרט, השחקן, התסריט ובחירת הקהל) והמועמדויות לפרסי הספיריטס ("המגדלור" ו"יהלום לא מלוטש" מובילים את רשימת המועמדויות עם חמש לכל אחד), אבל מכיוון שמדובר בפרסים המחולקים רק לקולנוע עצמאי, ושיטת הבחירה שלהם עובדת על ועדות, הם קצת מחוץ למניין.
בנוסף לאלו, עוד כמה איגודי מבקרים כבר מיהרו להכריז על נבחריהם: מבקרי הקולנוע של אטלנטה בחרו ב"פרזיטים" כסרט השנה והעניקו לו גם את פרס הבימוי, התסריט והסרט הזר; ואיגוד המבקרים של הוליווד (לשעבר "מבקרי האון-ליין של לוס אנג'לס") פרסמו רשימת מועמדויות ארוכה להדהים (יש להם שישה פרסי משחק ואפילו הבימוי אצלהם מחולק לקטגוריות גברים ונשים).

אל תבינו לא נכון, זה לא שהנשיונל בורד אוף רוויו (מעתה: NBR) וניו יורק יחתמו את המרוץ לאוסקר. ממש לא. הדרך עוד ארוכה. אבל בגלל היוקרה והוותק של הגופים האלו, היחס אליהם קצת יותר רציני. כאשר בנוסף אל שני אלו, שלוחת האפקטים המיוחדים של האקדמיה הספיקה להוציא את 20 הסרטים מתוכם תבחר החמישייה הסופית, והמכון האמריקאי לקולנוע פרסם את העשירייה שלו אז נתייחס גם אליהם כי למה לא.

National Board of Review

על אף המילה "ביקורת" בשמם, ה-NBR איננה קבוצת מבקרים, אלא חבורה שכל מה שהיא עושה הוא לבחור את מצטייני השנה בקולנוע. הוועדה קמה ב-1909 בניו יורק ומטרתה הרשמית דאז הייתה לקחת את נושא הצנזורה הקולנועית מהממשלה וראשי הערים, ולייצג נאמנה את יוצרי הקולנוע (או לפחות כך מוצג בדף הוויקיפדיה שלהם). ככה שבעצם הקבוצה הזו היא איפשהו באיזור דמדומים בין פרסי הביקורת ופרסי הגילדות/תעשייה, מה משווה לה נופך שונה מרוב הפרסים שמחולקים.
עד לשנים האחרונות הייתה הוועדה הראשונה שפרסמה את זוכיה ובכך הפכה את עצמה ליריית הפתיחה. לפני כמה שנים פרסי המבקרים של ניו יורק החליטו להקדים אותם, ומאז הכל השתבש.
הסטטיסטיקה הבולטת של ה-NBR בהקשר לאוסקר היא שמאז 1990 רק שני זוכי פרס הסרט מטעמה לא הצליחו להיות מועמדים לפרס המקביל באוסקר (2000 – "עט הסקנדל", 2014 – "שנה קשוחה מאוד"). בתקופה שבה היו רק חמישה מועמדים זה היה די מרשים, היום זה פחות משמעותי.

ולענייני 2019. ה-NBR לא עובד בשיטת מועמדים אלא זוכה אחד בכל קטגוריה, כאשר בנוסף יש רשימות לעשרת הסרטים הטובים ביותר, עשרת הסרטים העצמאיים הטובים ביותר, שבעת הסרטים הזרים ושבעת הסרטים התיעודיים. אז לפני שנגיע לזוכים עצמם, הנה כמה היעדרויות מפתיעות: הראשון שקופץ לראש הוא "ג'וקר" שמילא לא זכה בפרס השחקן, אבל אפילו לא נכנס לעשרת סרטי השנה; גם ההשמטה של "נשים קטנות" בולטת, יחד עם "האפיפיורים". מוזר שהם לא צצו בשום מקום.

הסרט הטוב ביותר: "האירי"
יצירת המופת של סקורסזה פתחה את העונה בקול תרועה, אבל כבר ידענו שזה אחד הסרטים הבולטים של המרוץ השנתי. מתחתיו, ממלאים את המשך רשימת עשרת סרטי השנה הם (אלפ"בתי): "1917", "ג'וג'ו ראביט", "גלים", "היו זמנים בהוליווד", "יהלום לא מלוטש" (Uncut Gems), "סיפור נישואים", "פורד נגד פרארי", "קוראים לי דולמייט", "ריצ'רד ג'ול" ו"רצח כתוב היטב". אין אף סרט של במאית.
מבחינת סטטיסטיקה, אם מעניין אתכם, אמנם זוכי ה-NBR כמעט תמיד מועמדים לאוסקר, אבל בתחום הזכייה הדברים פחות מרהיבים. אם הולכים שוב לתחילת שנות התשעים, מאז ועד היום רק 8 סרטים בלבד פתחו וסגרו את העונה כמנצחים הגדולים, האחרון שבהם קרה ממש בשנה שעברה.

הבימוי הטוב ביותר: קוונטין טרנטינו – "היו זמנים בהוליווד"
בשנה שעברה זכה כאן ברדלי קופר על "כוכב נולד" וכולנו זוכרים איך זה נגמר. למעשה, הפעם האחרונה שהייתה התאמה בין הבמאי של NBR לבין הבחירה של האוסקר, הייתה לפני 13 שנה! למרבה האירוניה, היה זה מרטין סקורסזה על "השתולים".

השחקן הטוב ביותר: אדם סנדלר – "יהלום לא מלוטש" (Uncut Gems)
זאת הפצצה הגדולה שהנחיתו ה-NBR, ושלחו את סנדלר היישר אל תוך המרוץ. הקטגוריה השנה צפופה בקטע לא סביר עם אדם דרייבר, חואקין פניקס, ג'ונתן פרייס, טארון אגרטון, אנטוניו בנדרס, לאונרדו דיקפריו, כריסטיאן בייל ועוד, ועכשיו גם סנדלר צריך להלקח בחשבון (ה-NBR העניקו פרס מיוחד לרוברט דה נירו יחד עם ג'ו פשי ואל פאצ'ינו, אז הם מחוץ לתחרות).
בשנה שעברה זכה ויגו מורטנסן. בעשור האחרון רק קייסי אפלק היה זוכה משותף ל-NBR ולאוסקר.

השחקנית הטובה ביותר: רנה זלווגר – "ג'ודי – מעבר לקשת"
אין פה הפתעה, אך זה רשמית מקפיץ את זוכת האוסקר זלווגר היישר אל ראש רשימת ההימורים, והיא תשאר שם לפחות עד פרסי האיגודים.
גם פה החפיפה בין הוועדה לבין האקדמיה לא בדיוק מזהירה. בעשור האחרון רק ג'וליאן מור וברי לארסון עשו דאבל. בשנה שעברה ניצחה ליידי גאגא, כפרה עליה.

שחקן המשנה הטוב ביותר: בראד פיט – "היו זמנים בהוליווד"
פשי ופאצ'ינו של "האירי" זכו, כאמור, בפרס מיוחד וזה השאיר את הדרך סלולה לפיט. באוסקר יהיה לו פייט קשוח משני אלה.
בשנה שעברה זכה סם אליוט על "כוכב נולד" (הם ממש היו בקטע של הסרט הזה, הא?), כאשר גם פה בעשור האחרון הייתה חפיפה רק פעמיים עם האוסקר, ממש בהתחלה עם כריסטיאן בייל וכריסטופר פלאמר.

שחקנית המשנה הטובה ביותר: קאת'י בייטס – "ריצ'רד ג'ול"
זוכת האוסקר בייטס ("מיזרי") לא הייתה על הרדאר עד כה, וגם לא צריך להתייחס לזה יותר מדי ברצינות בהתחשב בעובדה שה-NBR משפריצים לגמרי מכל סרט של איסטווד, ומעטים סרטיו שלא זוכים לאיזושהי תהילה מטעמם. הסרט, כאמור, גם בעשיריית סרטי השנה, אבל עדיין מוקדם לדעת מה יקרה אתו בהמשך.
בשנה שעברה זכתה כאן רג'ינה קינג, והיא היחידה בעשור האחרון שגם המשיכה אחר כך לזכות באוסקר.

התסריט המקורי הטוב ביותר: ג'וש ובני ספדי – "יהלום לא מלוטש" (Uncut Gems)
פרס שני לסרטם החדש של האחים, שלאט לאט סוללים את דרכם פנימה אל המיינסטרים. סרטם הקודם, "גוד טיים", נחשב לאחד הטובים של 2017 ומאוד מסקרן האם הוא יוזכר שוב בהמשך העונה.

התסריט המעובד הטוב ביותר: סטיבן זייליאן – "האירי"

סרט האנימציה הטוב ביותר: "הדרקון הראשון שלי: העולם הנסתר"
בהחלט מפתיע שהוא עקף את "צעצוע של סיפור 4", "יד אבודה" ו"מיסטר לינק". הוא עדיין בנחיתות באוסקר, ולו רק כי מדובר בסרט המשך (שאיננו פיקסארי).

הפריצה הטובה ביותר: פול וולטר האוזר – "ריצ'רד ג'ול"
עוד הצלחה לסרטו של איסטווד, והפעם עם השחקן הראשי הזכור לטובה מ"אני, טוניה".

בימוי הבכורה הטוב ביותר: מלינה מטסוקאס – "קווין וסלים"
הבמאית היחידה שמוזכרת ברשימות, עם סרט שאני באופן אישי שמעתי עליו רק השמצות.

הסרט הטוב ביותר בשפה זרה: "פרזיטים"
אחריו משלימים את הרשימה "אטלנטיקה" (סנגל), "החיים השקופים של אאורידיסיה גוסמאו" (טורקיה), "כאב ותהילה" (ספרד), "דיוקן של נערה עולה באש" (צרפת) ו"טרנזיט" (גרמניה). שימו לב ששני האחרונים אינם נציגי המדינות שלהם לאוסקר. צרפת בחרה ב"עלובי החיים" וגרמניה ב"מחוץ למערכת".
עוד משהו מעניין – להוציא את "אטלנטיקה" של נטפליקס, כל שאר חמשת הסרטים הוקרנו בארץ לראשונה בפסטיבל ירושלים.

הסרט התיעודי הטוב ביותר: "מיידן"
הסרט הזה הוקרן בישראל במסגרת דוקאביב. המשך רשימת התיעודיים של ה-NBR הם "אפולו 11", "בוב דילן במסע הופעות 1975" (יום מצוין לסקורסזה), "הסנדק השחור", "מפעל אמריקאי" ו"להתאבק".
מאוד מופתע ש"ארץ הדבש" לא בפנים.

צוות השחקנים הטוב ביותר: "רצח כתוב היטב"

הצילום הטוב ביותר: רוג'ר דיקינס – "1917"
למיטב ידיעתי זו הפעם הראשונה שמוענק הפרס הזה במסגרת ה-NBR.

עשרת הסרטים העצמאיים הטובים של השנה (אלפ"בתי): "ג'ודי – מעבר לקשת", "הזמיר", "הפרידה", "המזכרת", "השחור האחרון בסן פרנסיסקו", "השיר של רוז", "חיים אחרים" (The Peanut Butter Falcon, שהיה בחיפה) "חיים נסתרים", "מידסומר", "תן לי חירות".

פרסי תא המבקרים של ניו יורק

אנחנו אוהבים את פרסי המבקרים של ניו יורק. לא בגלל הקירבה שלהם כן-או-לא לאוסקר, אלא בגלל שיש להם בחירות לא רעות בכלל, ולעיתים הם אפילו קצת מערבבים את הציפיות. אבל לפני הזוכים השנתיים, גם הפעם נעמוד על ההיעדרויות הבולטות: אז, כמו עם ה-NBR, "ג'וקר" איננו קיים, "סיפור נישואים" ספג חבטה קלה עם אזכור בודד, ו"ג'וג'ו ראביט" גם נותר בחוץ. עוד סרט שלא מוזכר כלל הוא "1917" אבל יש סיכוי שלא מספיק מבקרים הספיקו לצפות בו.

הסרט הטוב ביותר: "האירי"
פתיחה חזקה, בהחלט, אבל לא בהכרח מעידה על משהו, ע"ע הקלף החזק של נטפליקס דאשתקד, "רומא". בינתיים נשמח בשמחתו.

הבימוי הטוב ביותר: ג'וש ובני ספדי – "יהלום לא מלוטש" (Uncut Gems)
ושוב סרטם של האחים מפתיע עם פרס משמעותי, ומעתה כנראה נאלץ להפסיק להתייחס אליו כמשהו בלתי צפוי. טרם ראיתי את הסרט אז אין לי מושג אם הוא משהו שחברי האקדמיה יוכלו להגיב אליו היטב, אבל הוא כרגע מטפס את דרכו במעלה התעדוף של הסקרינרים וזה תמיד טוב.

התסריט הטוב ביותר: קוונטין טרנטינו – "היו זמנים בהוליווד"
גם הניו יורקרים לא רוצים להשאיר את טרנטינו בחוץ, ודואגים שהוא לא יהיה מקופח.

השחקן הטוב ביותר: אנטוניו בנדרס – "כאב ותהילה"
זוכה פרס השחקן של פסטיבל קאן האחרון צובר נקודה על פני אדם דרייבר, חואקין פניקס ורוברט דה נירו.

השחקנית הטובה ביותר: לופיטה ניונגו – "אנחנו"
בגדול, היה אפשר להפסיק את ההכרזה בשלב הזה. אנחנו קיבלנו את מה שרצינו. זה כמובן לא מקרב אותה לאוסקר באופן משמעותי, אבל זה מאפשר לנו קצת לחלום, ומהי עונת הפרסים מאשר מגדל של חלומות בדרכו להתרסק?

שחקן המשנה הטוב ביותר: ג'ו פשי – "האירי"
השאלה האמיתית כרגע אם באוסקר גם הוא וגם אל פאצ'ינו יהיו מועמדים באותה קטגוריה.

שחקנית המשנה הטובה ביותר: לורה דרן – "נשים קטנות" ו"סיפור נישואים"
נראה לי שאפשר להודות באמת, דרן הייתה זוכה פה גם בלי הגיבוי מסרטה של גרטה גרוויג, אבל זאת הזדמנות טובה להזכיר אותו.
שתי אנקדוטות משעשעות וחסרות משמעות: א) בעצם דרן זכתה פה בזכות סרטים של זוג אמיתי בחיים, גרוויג ובאומבך. ב) לפני 25 שנה בדיוק סוזן סרנדון גילמה את האמא ב"נשים קטנות" ובאוסקר של אותה שנה הייתה מועמדת על תפקיד אחר, של עורכת דין ("הלקוח"). נראה שלורה דרן עומדת לשחזר את זה אחד-לאחד, רק שסיכויי הזכייה שלה גדולים הרבה יותר.

הצילום הטוב ביותר: קלייר מאתון – "דיוקן של נערה עולה באש"
עוד זריקה סיבובית של הניו יורקרים שהעניקו את פרס הצילום לצלמת בסרט זר. הכי עילאי ומתנשא שלהם. בינתיים סרטה של סלין סיאמה מראה נוכחות יותר חזקה מנציג צרפת הרשמי לאוסקר, "עלובי החיים", ואולי הוועדה הצרפתית קצת מזיעה בשלב הזה.

הסרט התיעודי הטוב ביותר: "ארץ הדבש"
נציג צפון-מקדוניה לאוסקר וזוכה דוקאביב על הדרך מקבל חיבוק ראשון מעונת הפרסים. אני מניח שיהיו עוד בדרך.

הסרט הזר הטוב ביותר: "פרזיטים"
התדהמה היחידה בהקשר של הסרט הזה פה, היא שזו הזכייה היחידה שלו.

סרט האנימציה הטוב ביותר: "יד אבודה"
נטפליקס מנצחת גם בסרט וגם בסרט האנימציה.

סרט ביכורים: מאטי דיופ – "אטלנטיקה"
נטפליקס מנצחת גם בסרט, גם בסרט האנימציה וגם בסרט הביכורים.

20 המתמודדים על אוסקר האפקטים הויזואלים הטובים ביותר

הרשימה המצומצמת של האקדמיה לקראת החמישייה הסופית די מעניינת, כי היא כוללת סרטי אפקטים מוחלטים וגם כאלה שהאפקטים תומכים בסיפור ולא בהכרח תופסים תשומת לב לעצמם. האמת היא שאין העדרויות מאוד בולטות ("גודזילה: מלך המפלצות" אולי?) וזה כנראה מסביר למה יש פה כמה סרטים עם אפקטים די מפוקפקים. או במילים אחרות – "שליחות קטלנית: גורל אפל".
הבחירה נעשית על פי סרטון מיוחד שנעשה לשלוחת האפקטים של האקדמיה, וזה מסביר כיצד יש פה סרטים שטרם נראו, או אפילו כאלה שעבודת האפקטים שלהם – כך מדווח לנו – טרם הושלמה.

"1917"
"אד אסטרה"
"איש מזל התאומים"
"אלאדין"
"אליטה: מלאך קרב"
"גברים בשחור: אינטרנשיונל"
"ג'ומנג'י: השלב הבא"
"דמבו"
"האירי"
"הנוקמים: סוף משחק"
"הקרב על מידווי"
"השמיים הם הגבול"
"מהיר ועצבני: הובס ושואו"
"מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר"
"מלך האריות"
"ספיידרמן: רחוק מהבית"
"פורד נגד פרארי"
"קאטס"
"קפטן מארוול"
"שליחות קטלנית: גורל אפל"

עם שבעה מתמודדים שונים מתוך העשרים, ישנה אפשרות שבאוסקר כל מועמדי האפקטים יהיו סרטים של דיסני.

עשרת הסרטים של המכון האמריקאי לקולנוע (AFI)

אני לא בטוח אם יש לרשימה הזו משמעות יוצאת דופן במרוץ, אבל כל דבר שיעזור להעניק תשומת לב הוא מבורך בשלב הזה. הפעם סוף סוף חדשות טובות ל"ג'וקר" ופחות ל"פורד נגד פרארי" ו"האפיפיורים".

הרשימה בסדר אלפ"בתי:
"1917"
"ג'וג'ו ראביט"
"ג'וקר" – לפחות משהו טוב אחד קרה לו השבוע.
"האירי"
"היו זמנים בהוליווד"
"הפרידה" – חיזוק מעולה לסרט הקטן והבאמת נפלא הזה, שהוקרן בירושלים ואפילו ייצא לקולנוע בארץ כנראה באיזור ינואר.
"נשים קטנות"
"סיפור נישואים"
"ריצ'רד ג'ול" – טוב, כשזה היה ה-NBR יכולנו להתעלם. פה זה כבר מתחיל להיות רציני.
"רצח כתוב היטב" – סוג של הפתעה בעיני, אך משמחת בהחלט. כבר אפשר להתייחס אליו כשחקן רציני לפרס הצוות של איגוד השחקנים ופרס התסריט המקורי באוסקר.

פרס מיוחד: "פרזיטים". כמובן.

אנחנו נמשיך להתעדכן כשיהיו דברים מעניינים במרוץ לאוסקר, ובטוח יהיו אז תבדקו מדי פעם.