סרטי 2016: סיכום מחצית

חודש יוני מסתיים בעוד רגע, ואתם יודעים מה זה אומר – הגיע הזמן לסיכום המחצית של סרטי 2016, השלב בו אני מביט אחורה לראות איך התייחסה אלינו השנה עד כה.
סיכום המחצית הוא משהו שרץ בסריטה ברציפות מאז 2012 (לינקים לכל ארבעת סיכומי המחצית עד כה, בסוף הפוסט), אבל בשנה שעברה הוא כבר שבר שיאים והפך לפוסט הנקרא ביותר שלנו מאז העיצוב המחודש של הבלוג. זה קרה בשנה מוזרה, בה הרגשתי שלא לגמרי הצלחתי להתאפס על רוב סרטי השנה החדשה, לכן בעקבות ההצלחה, החלטתי השנה להשקיע אפילו יותר, ולראות כמה סרטים שלא הייתי מסכים לפגוש תחת שום אינסטלציה אחרת, רק כדי שסיכום המחצית יהיה מקיף ככל שניתן.
כמובן שיש כמה סרטים עליהם ויתרתי, ביניהם "אליס בארץ המראה", "כולם רוצים את זה!!", "היום השלישי: התחדשות" ובעיני הנפקד הכי משמעותי, "מלחמת האלים" כמובן. האמת היא שזו לא שאלה של זמן פנוי, אלא בעיקר שאלה של שפיות. בכל מקרה, במחציתה הראשונה של 2016, צפיתי בכ-73 סרטים שנולדו בשנה הנוכחית (ו-171 סרטים באופן כללי), אז המצב הרבה יותר טוב משציפיתי.

אז למי שמצטרף אלינו לסיכום המחצית בפעם ראשונה, מדובר בהסתכלות על הסרטים שיצאו לעולם בשנת 2016, בשונה מ"הגיעו לישראל בשנת 2016". כלומר, כל סרטי עונת הפרסים הקודמת אינם כשירים, וכאלה גם סרטים שהתחילו סיבובי פסטיבלים מרשימים אשתקד ויצאו להקרנות מסחריות רק לאחרונה. השנה גם אי אפשר כבר להתעלם מההשתלבות של הטלוויזיה בנוף, בין אם HBO, נטפליקס ואחרים, ולכן גם כמה סרטים שקיפצו מעל אולמות הקולנוע ישר אל המסך הקטן נמצאים פה.

וזה מה שהיה לנו עד כה…

סיכום המחצית של סרטי 2016

כמיטב מסורת סיכום המחצית – נתחיל עם הסרטים הטובים ביותר מ-2015 שהופצו באיחור השנה, עד כה:
5. "מכונת הכסף" – The Big Short
זוכה פרס האוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר, סרטו המהיר והמבריק של אדם מקי הוא אחד הטובים ביותר שנעשו על המשבר הכלכלי, ובאופן כללי אחד המהנים של הזמן האחרון. וזה בלי להתחיל לדבר על הקאסט.

4. "דיפאן" – Dheepan
זוכה פרס דקל הזהב של 2015 הוא גם הסרט שצרפת סרבה לשלוח לאוסקר לטובת "ילדות פרא" (והסתדר להם טוב, בסופו של דבר). ז'אק אודיארד ממשיך לעשות קולנוע עוצמתי, והפעם על פליט מסרי לנקה שמביא את מלחמת האזרחים אל תוך שכונת העוני בה הוא גר.

3. "45 שנים"
הדרמה העדינה והמרגשת של אנדרו היי (שסרטו החדש יותר יוזכר בהמשך סיכום המחצית) הייתה צריכה להצליח הרבה יותר, אבל כנראה המינימליזם שלה פגם בה. שרלוט רמפלינג וטום קורטניי מדהימים כזוג ותיק שעומד בפני משבר.

2. "האיש שנולד מחדש" – The Revenant
אולי הסרט הכי מפצל למחנות קיצוניים של השנה. זוכה ארבעת האוסקרים, שהפך את אלחנדרו גונזאלס איניאריטו לבמאי השלישי בהיסטוריה שזוכה פעמיים רצוף, הוא עדיין אחת החוויות הכי עוצמתיות שהיו לי באולם הקולנוע, השנה ובכלל.

1. "הבן של שאול" – Son of Saul / Saul Fia
כשתסתיים שנת 2016, סביר להניח שאכריז על הסרט ההונגרי הזה, גם הוא עם אוסקר ביד, כסרט הטוב ביותר שהופץ השנה בארץ. אני פשוט לא רואה מצב שמשהו יעקוף אותו. כתבתי עליו בכלכליסט.

אות הוקרה לסרט הכי טוב מ-2015 שכבר לא יופץ:
אני לגמרי מבין למה נמנעה רשת בתי קולנוע לב מלהוציא להפצה את "High Rise", סרטו המטורלל, המרהיב, והמאוד לא אחיד של הבמאי הבריטי בן וויטלי (שעל כל סרטיו, כולל זה, תוכלו לקרוא פה). ועדיין, זהו סרט שחבל שלא תוכלו לראות על מסך גדול. טום הידלסטון מוביל צוות מרשים של שחקנים במותחן דיסטופי מוזר על פי ספרו של ג'יי.ג'י באלארד. אולי פסטיבל חיפה יבחר אותו, או שפשוט נחכה לפסטיבל הקולנוע של yes.
בשנה שעברה, אגב, את אות ההוקרה הזו קיבל הסרט "71", שכבר זכה לסקירה משלו.

ואחרי שסיימנו עם שאריות השנה הקודמת, צוללים למה שקרה ב-2016.

האקשן הכי טוב עד כה:
הרבה פיצוצים, קרבות והרס ראינו השנה, אבל באמת שלפאר והברק של "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" אין מתחרים בכלל. סיקוונס הפתיחה, המרדף בעקבות באקי, וכמובן, שיא הסרט (שמגיע מוקדם מדי) והוא מלחמת הנוקמים זה בזה בשדה תעופה נטוש, שמצליח לנגן על המון דמויות ולתת לכל אחת את הרגע שלה לזהור, כולם נפלאים. הסרט האחרון של דיסני-מארוול, בבימוים של האחים רוסו, היה פשוט חגיגה שעליונותה רק התבהרה ככל שעוד ועוד סרטי אקשן ופנטזיה הגיעו למסכים.
בעבר זכו בתואר הסרטים "מקס הזועם: כביש הזעם", "300: עלייתה של אימפריה", "מהיר ועצבני 6" ו"הפשיטה".

הסרט הכי רועש שכבר שכחתם ממנו עד כה:
מגובה בבמאי נהדר וקאסט שכמעט כל שם בו הוא ערובה לאיכות, הגיע אלינו "999" כולו רעש וצלצולים, אבל נשכח עוד בדרך החוצה מהקולנוע. סרט השודים בקצב מהיר עם צ'ואטל אג'יופור, גל גדות, קייסי אפלק, קייט וינסלט, אהרון פול, אנתוני מקי, וודי הארלסון וקליפטון קולינס ג'וניור, בהנהגתו של הבמאי ג'ון הילקוט ("ארץ יבשה"), בא חזק, ועכשיו אף אחד כבר לא זוכר אותו.

גנב הסצנות של השנה עד כה:
השנה הכבוד היה אמור ליפול לידיה של אחת מהשחקניות האהובות עלי, מאיה רודולף, בזכות גניבת הסצנות ב"הרומן של מגי", "פופסטאר: אל תפסיק לא להפסיק" ו"אנגרי בירדס". אבל ממש בשנייה האחרונה, נחשפתי לאחד מסרטי פסטיבל ירושלים, "אהבה וידידות", עיבוד נהדר של וויט סטילמן לספר "ליידי סוזן" מאת ג'יין אוסטין, ובו שחקן לא מוכר בשם טום בנט, המגלם את המחזר מטופש ג'יימס מרטין, הגיע בסערה ולא השאיר כלום לאף אחד אחר. פשוט גאון.
בתחום הקולנוע הישראלי, שווה להזכיר גם את דבורה קידר ("ציפורי חול") ודביר בנדק ("ברש").

בנט ובקינסייל – "אהבה וידידות"

השיט-סטורם הכי מוגזם נגד סרט עד כה:
אין ספק שקשה להגן על משהו כמו "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", ואני בהחלט לא מתכוון לנסות. הוא מנופח, מבולגן, חסר מודעות, וסצנת "מרתה" צריכה לגרום לאיגוד התסריטאים לבוא לביתו של התסריטאי כריס טריו ולהחרים לו את האוסקר עליו זכה בזכות "ארגו". ועדיין, ההתנפלות הפסיכוטית של העולם על הסרט הזה הייתה חסרת פרופורציות. "סרט גיבורי העל הגרוע ביותר בכל הזמנים" כינו אותו. באמת? ראיתם את "קאטוומן"? את "ארבעה מופלאים"? וכל זה בזמן שאני לא מתייחס לזה שהסרט נראה סבבה ויש לו כמה סיקוונסים שעובדים בסדר גמור. אז נכון, לא מדובר בסרט טוב, אבל אנשים ראו אדום בעיניים, ולקחו את זה קצת רחוק. אם אתם שואלים אותי, זה אפילו לא סרט גיבורי העל הגרוע של 2016.
מה שמביא אותי אל…

סרט גיבורי העל הגרוע ביותר עד כה:
2016 עד כה לא הייתה טובה לגיבורי העל. בין האכזבה של "באטמן נגד סופרמן" והטמטום המעייף של "דדפול", נראה שהוליווד שוב לוחצת חזק מדי. אבל אף אחד מאלו לא ­­­התקרב לפאדיחה הקולנועית מעוררת הצמרמורת והמבוכה שהיא "אקס-מן: אפוקליפסה". אתוודה, אני מלכתחילה לא מחסידי הגלגול החדש של המוטאנטים האהובים, אבל זה היה תחתית חדשה לא רק לעולם גיבורי העל, אלא לקולנוע באשר הוא.
הטיים-ליין כבר נראה כמו ערמת ספגטי שנפלה על הרצפה, השחקנים עייפים, האפקטים מקרטעים, עיצוב הדמויות נראה נורא, והדיאלוגים היו מביישים את דומיניק טורטו. כמו שכתב חברי שי רינגל בפייסבוק שלו אחרי הצפייה בסרט: "העולם חייב לזאק סניידר התנצלות".
יש לי צורך עז לשבת מול הדבר הזה שוב ולפרק אותו לגורמים סצנה אחרי סצנה, אבל במקום זה אזכיר רק אחת, שכל מי שצפה בסרט בוודאי זוכר אותה לדראון עולם. כך כפי שתיאר אותה ג'ף קנאטה מ"סלאש פילם": מגנטו, עכשיו בצבא אפוקליפסה, מקבל שיחת טלפון טלפתית מחברו אקסבייר, והולך לפינת החדר הקטן כדי לענות בפרטיות. כל הזמן הזה, המוטאנט העוצמתי והאכזר ביותר בהיסטוריה, עומד בצד השני של החדר, ומתעלם מהבחור שמדבר לעצמו כי הוא עסוק בלעצב תלבושות. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.

הסרט הכי שונה ממה שאתם חושבים עד כה:
האמת שאני לא יודע מה אתם יודעים או לא יודעים על סרטו החדש של ניקולס המלך וידנינג המלך רפן המלך, ששמו האמיתי הוא "ניאון דימון" אבל בעלי הזכויות שלו בארץ העניקו לו את השם המצמרר "דוגמניות ושדים". אבל לא משנה מה אתם חושבים, אתם טועים. אפילו אני, שנמנעתי באדיקות מכל אינפורמציה לפני הצפייה, אפילו אני טעיתי.
לא שזה יוצא דופן, רפן ידוע בכך שכל פעם הוא עושה משהו אחר שמפתיע אפילו את אוהביו האדוקים ביותר, ומשאיר אותם ערניים ומבולבלים. זה לא הזמן לפרט את עלילת סרטו המסויט ומנקר העיניים, אבל אולי כדאי לתאם ציפיות: זה לא כמו שום דבר שראיתם עד עכשיו, לטוב ולרע. הוא לא לגמרי אימה, הוא לא לגמרי מתח, הוא לא לגמרי דרמה, וטכנית אין בו שדים. לפחות לא במובן המיידי של המילה. זה לא סרט לכולם, ממש ממש לא, אבל הוא בהחלט משהו אחר. למי שזה הקטע שלו.

השחקנית שיצאה הכי טוב כנגד כל הסיכויים עד כה:
3. דקוטה ג'והנסון – "המדריך לסינגלס"
2. מיטל גל-סוויה – "ילד טוב ירושלים"
1. גל גדות – "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", "קרימינל", "999"

תואר ב"הולי פאק, אין לי מושג איך עשו את זה" עד כה:
אחרי "מקס הזועם: כביש הזעם" בשנה שעברה, ו"האל הלבן" ההונגרי מלפני שנתיים, השנה הזוכה הוא "ספר הג'ונגל". להגיע לדקויות כאלו בעזרת מחשב, בעיקר בתקופה בה נראה שכבר ראינו הכל, זה הישג מופרע. לראות בשביל להאמין.

הסרט הכי דוחה שראיתי עד כה וכנראה אי פעם:
כפי שכתבתי בסקירה (החיובית-באופן-יחסי היחידה שנכתבה בשפה העברית, למיטב ידיעתי) לקומדיית הריגול "גרימסבי" בהובלת סשה ברון כהן, באיזשהו שלב באמצע הסרט פניתי לאורון ואמרתי לו שאני לא יודע כמה זמן עוד אוכל לצפות בזה. יש שם עדיין אימג'ים שאני מנסה להדחיק, כאלו שאני לא מאמין שמישהו הנציח על המסך. איזה איכסה לא הגיוני הסרט הזה.

שלום, כאן האודישנים ל"פאוואר ריינג'רס"? אה, לא? אוקי… טוב, אני מניח שגם אקס-מן זה סבבה

תואר ה"לא אכפת לי מה אתם חושבים, אני נהניתי" עד כה:
היו מספר מקרים השנה בהם הבנתי שאני מחבב סרט על אף שמסביבי התחושות היו שליליות למדי. זה קורה כל הזמן לכל אחד מאתנו. השנה אני חושב שהדיסוננס הרחב ביותר היה עם "מפלצת הכסף", דרמת המתח של ג'ודי פוסטר עם ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס. אני לגמרי מכיר בכך שזה סרט פחות חשוב וחכם ממה שהוא חושב שהוא חושב שהוא, ושמערכתו האחרונה בעייתית נורא, אבל בכל זאת הערכתי בו המון דברים. התלבטתי בין הסרט הזה לבין "וורקראפט: ההתחלה", אבל בסופו של דבר נאלצתי להכריע.
סרטי עבר שהכתימו את המוניטין שלי בסיכום המחצית היו "באטלשיפ", "חבלה" ו"עלייתה של ג'ופיטר". אבין אם אתם מאוכזבים ממני.

תואר ה"במחילה מכם, לא הבנתי את ההתלהבות" עד כה:
השנה עמדתי בעיקר בפני כמה סרטים ישראלים שהיה לי צורך לתפוס את כל הקהל באולם בכתפיו, לטלטל אותו ולצעוק "אתם לא רואים שזה גרוע?", אבל האמת היא ששום דבר לא הדהים אותי כמו החיבה ל"דדפול". אני באמת נורא שמח שהסרט הזה הצליח, גם בגלל חיבתי הרבה לריאן ריינולדס וגם כי זה כיף שסרט שמסווג R הפך להצלחה שעשתה אצבע משולשת לכל מיני סרטי אקשן פרווה אחרים, אבל אני עדיין מחכה ליום בו יבינו שזה סרט עצל עם בדיחות עבשות, עליהן גם חזר שוב ושוב ושוב כמו סטנד-אפיסט כושל.
זוכי עבר היו "אקס-מאכינה" ו"הסיפור של מאד".

הסרט הכי מכעיס מוסרית עד כה:
המקום השני שייך ל"ללכת בדרכך" שסיפר לנו שטוב למות מאשר להיות נכה (מה?!), אבל לא היה שום סרט שהרתיח את דמי השנה כמו המעשייה הגזענית, הזנופובית והמדאיגה שהיא סרט הילדים "אנגרי בירדס". במרכזו של המחדל הזה ניצבת דמות איומה שסוחפת את קהילתה למסע אלים כנגד פליטים, וזה היה יותר ממה שאני יכול להסכים לו בימים איומים אלו. אני נורא מופתע שהביקורת האמריקאית לא ראתה את זה.

הסינופסיס הכי מופרך עד כה:
הבו לי אדם אחד שיכול להסביר לי מה קרה ב"הארדקור הנרי". קדימה, נראה אתכם. זה נכון שעלילה היא לא משהו בלקסיקון של יוצרי סרט האקשן הזה, אבל זה נראה כמו תוצאה של ישיבת התסריט הממוסטלת ביותר אי פעם, שנרקחה על ידי סוללת אנשים בעלי אונה אחת שגם היא מתפקדת באופן מפוקפק.

הסרט הלה"טבי הכי טוב עד כה, שאיננו סרט תיעודי:
3. "ג'ונתן"
2. "Looking: הסרט"
1. "ברש"

ההופעה המוגזמת ביותר עד כה:
5. שרליז ת'רון – "הצייד: מלחמת החורף"
4. קווין הארט – "סוכן וחצי"
3. שארלטו קופלי – "הארדקור הנרי"
2. אמיליה קלארק – "ללכת בדרכך"
1. הגבות של אמיליה קלארק – "ללכת בדרכך"

הסרט המפתיע ביותר עד כה:
באופן הכי אובייקטיבי, אין ספק שהתואר שייך לסרט התיעודי "מדוגדג" (Tickled), אבל לא ממש היו לי ציפיות לפני הצפייה בו. ממקום אחר, דווקא "עין בשמים" הפתיע לטובה, אבל הוא לא באמת סרט מאוד מוצלח בסופו של דבר. לכן התואר מגיע ללא ספק ל"דרך קלוברפילד 10" ששבר את ההגה (מילולית) כמה פעמים, ובעיני הצטיין בכל נתיב אותו הוא בוחר. המקום השני הוא של הרימייק ל"קדחת הבקתה".
זוכי עבר: "סרט אפס", "לגו – הסרט", נעולים".

"דרך קלובפרילד 10" עושה הומאז' ל"מי הפליל את רוג'ר רביט"

סרט האימה הכי טוב עד כה:
אם אתם קוראים אדוקים של אימת החודש, פינת האימה של הבלוג, אתם ודאי כבר יודעים ששנת 2016 טרם חשפה משהו מרשים באמת. בארה"ב יצא רק השנה הסרט המעולה "המכשפה", אבל מבחינתו הוא שייך לשנה שעברה. לכן התואר הולך, ללא הרבה תחרות, לסרט הפלישה הביתית של מייק פלאנאגן ואשתו קייט סיגל, "Hush" שאפילו קיבל סקירה משלו.
וגם הפעם, במקום השני נמצא הרימייק ל"קדחת הבקתה".

הסרט הכי מאכזב עד כה:
"בלשים בע"מ" היה אמור להיות סרט השנה שלי. אחד הקולנוענים הנערצים עלי שיין בלאק, עושה שילוב של שניים מתת-הז'אנרים האהובים עלי, באדי-מוביז ופילם-נואר, יחד עם אחד השחקנים האהובים עלי ריאן גוסלינג. אין שום דבר שיכול להשתבש בדבר הזה.
תוך כדי הצפייה פתאום התחילה לטפס במעלה עמוד השדרה שלי התחושה שאני לא לגמרי הולך אחרי הסרט, אני לא צוחק המון, לא מופתע יותר מדי, לא מעורב במה שקורה. האשמתי בזה את הציפיות הלא הגיוניות אליהן נכנסתי לסרט, אבל כשחברי צפו בו גם ואמרו את אותו הדבר, הבנתי שלא רק בי האשם. הוא עדיין סרט טוב מרוב מה שהיה הקיץ בקולנוע (בחמישייה של כלכליסט הוא נמצא כבר חמישה שבועות במקום הרביעי), אבל הוא לא ברמה של סרטיו הקודמים של בלאק.
מדהים איך מה שהיה אמור להיות חיקוי של שיין בלאק, "זוטרופוליס", התברר בסופו של דבר כהרבה יותר טוב מזה של היוצר המקורי.

הצמד הקולנועי הכי טוב עד כה:
5. ג'ונתן גרוף וראול קאסטילו – "Looking: הסרט"
4. ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס – "מפלצת הכסף"
3. ג'ניפיר גודווין וג'ייסון בייטמן – "זוטרופוליס"
2. רוז ביירן וסת' רוגן – "שכנים 2"
1. אידריס אלבה ודומיניק ווסט – "מוצאים את דורי"

מוצאים את דורי

הכי נס שיצא מזה סרט בכלל, עד כה:
עם כל מה שקרה ל"לג'יין יש אקדח" מאחורי הקלעים היו פחות או יותר רק שתי אופציות: או שהסרט הזה ייגנז וימות, או שהוא יהיה ממש גרוע. אחרי שהבמאית הבריזה, השחקן הראשי פרש, שחקן אחר הוחלף ונדמה שאף אחד לא רוצה לקחת בפרויקט חלק יותר, יצא תחת ידיו של הבמאי גאווין או'קונר סרט סביר ביותר.

השחקן שיצא הכי סקסי למרות שהסרט בכיכובו ממש התעקש שזה לא יקרה עד כה:
3. ג'ון גלאגר ג'וניור – "Hush" ו"דרך קלוברפילד 10"
2. טראוויס פימל – "הרומן של מגי"
1. ג'ק ריינור – "מועדון שנות ה-80"

וההפך, השחקן שלא הייתה לו טיפת סקס-אפיל למרות שהסרט בכיכובו ממש ניסה עד כה:
3. סם קלפלין – "ללכת בדרכך"
2. ג'ון קורבט – "החתונה היוונית שלי 2"
1. אלכס רואו – "הגל החמישי"

הכי "תפסיקו לנסות לגרום לי לבכות בכוח, זה מעצבן" עד כה:
גם סרט ממוצע של פיקסאר הוא סרט טוב יותר מכל השאר. עם זאת, לא יכולתי שלא למצוא את עצמי רוטן במהלך הצפייה במתנה השנתית של אולפן האנימציה, "מוצאים את דורי", כשמהרגע הראשון ועד האחרון, נדמה שמנסה לסחוט לי את העיניים בכוח. חלק מהפלא של סרטי פיקאסר הוא שהם מתגנבים אליך במיומנות, ולפני שאתה מבין מה קורה, אתה הופך לשלולית. ב"מוצאים את דורי" אין זכר לתחכום הזה, רק צורך לדכא אותך דרך שבלונות ועצב קיומי.
מקום שני: "ללכת בדרכך".

מועמדויות לאוסקר שצריכות להיות אבל לא יקרו כי ישכחו אותם עד ההצבעה, עד כה:
5. "יחי הקיסר" – תלבושות
4. "מפלצת הכסף" – עריכה
3. "דרך קלוברפילד 10" – סאונד
2. "אהבה וידידות" – תסריט מעובד
1. "לזמן את הרוע 2" – צילום

גל גדות ב"קרימינל" עם הבעה שמשותפת לרוב צופי הסרט

ההופעה המפתיעה ביותר לטובה, עד כה:
יו גרנט ניצח ב"פלורנס פוסטר ג'נקינס" אחרי שהפך להיות בלתי נסבל בשנים האחרונות. קייט בקינסייל הרהיבה ב"אהבה וידידות" אבל האמת היא שמאז "הטייס" אני יודע שמסתתרת שם שחקנית טובה, אז אני לא מופתע. אי לכך ובהתאם לזאת, המנצחת היא לילי ג'יימס בזכות "גאווה ודעה קדומה וזומבים", שקיבל מקלחת קרירה ולא לגמרי בצדק. כל הכבוד לך!
בשנה שעברה הזוכה היה כריס המסוורת' על "הנוקמים: עידן אולטרון", ושנה לפני כן זאק אפרון בזכות "שכנים", מה שהפך אותו ללא כשיר לזכות גם השנה בזכות סרט ההמשך, למרות שהוא היה מעולה.

ההופעה המאכזבת ביותר עד כה:
בגזרת הגברים הבולטים לרעה השנה הם ללא ספק גארי אולדמן ("קרימינל") ואוסקר אייזק (אם להאמין לשמועה שהוא אכן שיחק ב"אקס-מן: אפוקליפסה"). לעומת זאת, בצד הנשי נמצא רק סרט אחד, אך לא פחות משלוש שחקניות מדהימות בדרך כלל, אמילי בלאנט, ג'סיקה צ'סטיין ושרליז ת'רון, כולן התבזבזו לשווא ב"הצייד: מלחמת החורף".

הבמאי המבטיח ביותר עד כה:
שלום לך, דן טרכטנברג. איזה כיף שעשית את "דרך קלוברפילד 10". אתה מהמם. בבקשה אל תיתן להוליווד להרוס אותך.

סרט ההמשך הטוב ביותר עד כה:
3. "שכנים 2"
2. "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים"
1. "דרך קלוברפילד 10"

סרט ההמשך הגרוע ביותר עד כה:
3. "החתונה היוונית שלי 2"
2. "זולנדר 2"
1. "אקס-מן: אפוקליפסה"

תואר ה"איך הגעת לתחתית הזאת אחרי מועמדות לאוסקר, למען השם?" עד כה:
5. איימי ריאן – "סוכן וחצי"
4. טומי לי ג'ונס – "קרימינל"
3. פנלופה קרוז – "זולנדר 2"
2. גאבורי סידיבה – "גרימסבי"
1. מריה בלו – "הגל החמישי"

הדיבוב הכי טוב עד כה:
בשנה שעברה יוסדה הקטגוריה הזו בשביל ג'יימס ספיידר ב"הנוקמים: עידן אולטרון", והשנה יש תחרות ממש קשה. קודם כל צריך לתת כבוד לאידריס אלבה, המדובב הרשמי של 2016 אחרי שהשתתף בכל סרטי האנימציה הגדולים עד כה "ספר הג'ונגל", "זוטופיה" ו"מוצאים את דורי". הרוסים עליו שם בדיסני.
אחריו צריך להצדיע לשני חבריו לקאסט של "ספר הג'ונגל" ביל מוראי וסקרלט ג'והנסן, ובסוף לתת את התואר הרשמי לג'וש גאד ב"אנגרי בירדס".
אני מרגיש שאני אצטער על זה לאחר הפרסום של הפוסט.

פרס מיוחד ע"ש ארון פול להופעה המיוסרת ביותר עד כה:
3. ארון פול – "סוכן וחצי"
2. ארון פול – "999"
1. ארון פול – "עין בשמים"

הדמות הטובה ביותר עד כה:
בעבר התהדרו בתואר הזה אימורטן ג'ו של "מקס הזועם: כביש הזעם", האסטרונאוט של "לגו – הסרט", אייליין מ"ספרינג ברייקרס" וברוס באנר מ"הנוקמים". שימו לב שהדגש פה הוא יותר על הדמות מאשר על ההופעה, למרות שקשה להפריד ביניהם.
השנה הדמות הטובה ביותר, בעיני, היא ללא ספק הובי דויל, כוכב המערבונים של "יחי הקיסר!", בגילומו הנפלא בפני עצמו של אלדן אהרנהייך. מהבדיחה של הסרט הוא הופך להיות הכוכב האמיתי, וכמה מהרגעים הכי מופלאים שם רשומים על שמו.

תעשה לי האן סולו. אהרנרייך ב"יחי הקיסר!"

תואר ה"בבקשה תפסיק לעשות את מה שאתה עושה" עד כה:
אחרי שג'וני דפ ומייקל מאן לקחו את התואר המפוקפק הזה, הגיע תורה של גברת. השנה אין מתאים או מתאימה יותר לככב בקטגוריה הזו מאשר גרטה גרוויג. היא התחילה אתנו טוב ב"גרינברג" והגיעה לשיא עם "פרנסס הא". אבל אז הגיע הנפילה שהיא "הנפילה" עם אל פאצ'ינו, בו ייחלתי למותה במשך כמעט שעתיים, והשנה היא גררה את "הרומן של מגי" למצולות. בשלב הזה זה ההתנהגות שלה כבר לא חמודה ומדליקה, אלא פשוט נורא נורא מציקה.
המקום השני הוא של בריאן סינגר, כי הרי כבר שלוש דקות לא סיפרתי לכם כמה גרוע "אקס-מן: אפוקליפסה".

תואר ה"בבקשה תמשיך לעשות את מה שאתה עושה" עד כה:
למרבה השמחה פה הייתה לי דילמה בין לא פחות מארבעה: שני במאים, שחקן ושחקנית. האחרונה היא, כמובן, רוז ביירן שניצחה ב"שכנים 2" והצילה את מה שיכלה מ"אקס-מן: אפוקליפסה". השחקן הוא ריאן ריינולדס, אבל בהתחשב בכך שהוא גם הפיק את "דדפול", זה הופך את זה למורכב מדי בשבילי.
שני הבמאים המוזכרים כוללים את מייק פלאנאגן שלא רק ביים את סרט האימה הטוב ביותר עד כה, "Hush", אלא גם לאחרונה השתחרר הטריילר לסרט הבא שלו "אותיות שטניות 2" וזה נראה מעולה, ולצדו ניקולס וינדינג רפן.
טוב, נו, זה לגמרי הולך לניקולס וינדינג רפן בזכות סרטו החדש "דוגמניות ושדים" (שם עברי נורא. כבר ציינתי את זה?).

הסרט המצחיק ביותר עד כה:
5. "מוצאים את דורי"
4. "יחי הקיסר"
3. "פופסטאר: אל תפסיק לא להפסיק"
2. "אהבה וידידות"
1. "שכנים 2"

הסרט המצחיק ביותר אבל בטעות עד כה:
החרפה שהיא "הגל החמישי".

הקאסט הכי מבוזבז עד כה:
ברור ש"אקס-מן: אפוקליפסה", אבל אני אתן לו שנייה רגע של חסד, ואת התואר אאלץ להעניק לשטות נטולת הבינה והעקומה "קרימינל". קווין קוסטנר בתפקיד איום ונורא, ריאן ריינולדס עייף, גארי אולדמן הביא כפיל טיפש לסט וקיווה שאיש לא ישים לב, גל גדות (כפרה על העיניים שלה), טומי לי ג'ונס כמדען מוח, מייקל פיט במבטא גרמני, ואליס איב שאיש לא טורח לעשות איתה כלום. איזו באסה.
אגב, הנה לכם משחק, מי היחיד מאלו שהוזכרו עד כה שלא שיחק בסרט קומיקס? התשובה במהופך
(ביא סילא)

הקאסט הטוב ביותר עד כה:
יהיה קשה להתחרות ב"יחי הקיסר!", אבל הנה, אפילו ניסו והצליחו. הקאסט הכי טוב של השנה הוא זה של "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". מבחינתי זה הכל בזכות סקרלט ג'והנסון הראשונה לשמה, מלכת הנחשים, משחררת האלמנות, שליטת המקפצות.

סצנת הסקס הטובה ביותר עד כה:
5. "ברש" – פעם ראשונה
4. "תיאו והוגו" – עשר הדקות הראשונות של הסרט
3. "דדפול" – מחרוזת החגים
2. "Looking: הסרט" – חזרה בסן פרנסיסקו
1. "שכנים 2" – לא זמן טוב לגלות שאת בהיריון

ההופעה הגרועה ביותר עד כה:
3. קלואי גרייס מורץ – "הגל החמישי"
2. קווין קוסטנר – "קרימינל"
1. אד סקריין – "דדפול"

ההופעה הטובה ביותר של שחקן עד כה:
5. ג'יימס תיירי – "מסייה שוקולד"
4. אולריך תומסן – "הקומונה"
3. רוברט דאוני ג'וניור – "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים"
2. ג'ון גודמן – "דרך קלוברפילד 10"
1. אלדן אהרנהייך – "יחי הקיסר"

ההופעה הטובה ביותר של שחקנית עד כה:
5. רוז ביירן – "שכנים 2"
4. סיון לוי שמעון – "ברש"
3. מריל סטריפ – "פלורנס פוסטר ג'נקינס"
2. ג'וליאן מור – "הרומן של מגי"
1 טרינה דירהולם – "הקומונה"

הקומונה

הסצנה היחידה שאני יכול לראות בלופ במשך שעות רצוף בלי להפסיק עד כה:
הנאמבר "אין גברות" של צ'נינג טייטום מ"יחי הקיסר!". תודה לכם האחים כהן, לעולם לא אשכח את כל מה שעשיתם בשבילי בסצנה הזו.

רגע של קולנוע ישראלי:
חציה הראשון של 2016 בקולנוע הישראלי הייתה מעניינת בהקשר של החיבור בין הקהל המקומי והקולנוע התיעודי. על גל ההצלחה של "מיסטר גאגא" בסוף השנה שעברה, הגיעו למסכי הקולנוע "מי יאהב אותי עכשיו?", "פרינסס שואו" ו"המתנחלים" בהקרנות רחבות, כאשר "עד קצה הזריחה" ו"קפה נגלר" עשו חיל בסינמטקים. ההצלחה של הסרטים האלו אצל רוכשי הכרטיסים מעידה על מגמה משמחת וחיובית, הרי ישראל יוצרת קולנוע תיעודי מעולה כבר כמה שנים והנה זה פרץ את גבולות ערוצי הטלוויזיה והפסטיבלים.
מבין סרטי פוסט "מיסטר גאגא" אני חייב להודות שלא התלהבתי יותר מדי ממה שראיתי, אבל אין מה לעשות, כנראה שאני מפספס משהו.

באופן כללי, מאז תחילת השנה הופצו בארץ 17 סרטי קולנוע תוצרת ישראל. מתוכם טרם ראיתי ארבעה: "המתנחלים", "כיפה אדומה", "גאליס – קונקט" ו"קטמי צחוק", אז לצערי לא אוכל להביע את דעתי עליהם.
שני הסרטים הישראלים שהכי אהבתי עד כה היו סרטי ביכורים של במאיות: "ברש" של מיכל ויניק ו"ההר" של יעל קיים. אפשר לציין שני סרטי ביכורים נוסף של יוצרות: "עמק" של סופי ארטוס אליו לא מצאתי נקודת חיבור כלשהי; ו"למה עזבתני", שבזמן שהצפייה בו הייתה קשה מנשוא, ולעיתים מרגיזה (אני מניח שלכך שאפה הבמאית הדר מורג), ככל שעבר הזמן כך הערכתי אותו יותר. עם זאת, שני אלמנטים שהדהימו אותי בו כבר על ההתחלה הם הצילום ועיצוב הסאונד שלו.
במאים ששחררו השנה את סרטם הראשון היו רועי פלורנטין עם "ילד טוב ירושלים" אותו מצאתי בעייתי במיוחד, מני אבירם עם "הגבעה", עמיקם קובנר ו"עיר מקלט" שלדעתי לא קיבל את ההזדמנות הראויה אצל הקהל והביקורת, ואמיר י. וולף עם "ציפורי חול" השאפתני.
שני הסרטים האחרונים מיבול 2016 זכו לסקירות נרחבות בבלוג: "ג'נקשן 48" של אודי אלוני, ו"ארץ פצועה", זוכה שלושת האופירים של ארז תדמור.

וכמו תמיד, אנחנו סוגרים עם החמישייה המנצחת…

הסרטים הכי טובים תוצרת 2016 עד כה:
5. "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים"
4. "ספר הג'ונגל"
3. "דוגמניות ושדים" – The Neon Demon
2. "דרך קלוברפילד 10"
1. "מדוגדג"  – Tickled

וזה מה שהיה לנו עד כה. כמו תמיד, סביר שהטוב עוד לפנינו. רק נצטרך לצלוח את הקיץ הזה קודם…

סיכומי מחצית קודמים:
2012
2013
2014
2015

Tickled