• סרטים חדשים: ״הפורצת״ של הגר בן אשר
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • האוורסט של הסינפיליה - Out 1
  • תור: ראגנארוק
  • סרטי רוחות לא כולל אימה: מצעד הרפאים של סריטה

סרטי 2013: סיכום מחצית

30 ביוני 2013 מאת אור סיגולי

חצי משנת 2013 מאחורינו ואפשר לומר זאת בפה מלא – העניינים מקרטעים.
באיזשהו מקום זה די צפוי. קודם כל השנה הקולנועית מתחילה אצלנו רק בתחילת פברואר, בדרך כלל. ינואר עדיין מוקדש לסרטי האוסקר מעונת הסתיו של השנה שהסתיימה, והסנוניות הראשונות של השנה החדשה הן לרוב סרטים שבתי ההפקה שלהם לא ידעו מה לעשות איתם ולכן זרקו אותם לפברואר, שנחשב לבית הקברות של עולם ההפצה.
אחר כך מגיעים סרטי הקיץ, שהשנה לא הצליח להלהיב במיוחד (על אף שהקופות נרמסות), ורק בספטמבר אפשר להתחיל לבחון את השנה כהלכתה.

אבל שישה חודשים זה לא משהו שבא ברגל, וכבר הספקנו להחשף ללא מעט סרטים. לכן, שנה שנייה ברציפות, אני מציע לעשות סדר רגע לפני הבלגן הגדול ולהביט אחורה.
בדיוק לפני שנה הכתרתי את "זה בוודאי המקום" כסרט הכי טוב עד כה, והוא שרד עם התואר הזה גם את כל חצי השנה לאחר מכן ונותר, כאמור, הסרט האהוב עלי לשנת 2012.
בסיכום המחצית הקודם כיכבו גם צ'נינג טייטום, "ממלכת אור הירח", "באטלשיפ" ו"רחוב ג'אמפ 21" בסקאלה החיובית, ולא מעט רפש השלכתי על טים ברטון, "פיראנה 3DD" ו"זאת מלחמה". אני עדיין עומד מאחורי זה.

אז מהם החוקים של סיכום המחצית? טוב ששאלתם.
קודם כל מדובר בסרטים שבכורתם העולמית התרחשה רק בחצי שנה האחרונה. את הסרטים שזלגו משנת 2012 אזכיר ועוד איך בסיכום השנה הסופי בסוף דצמבר.
הפעם התייחסתי רק באופן נקודתי לקולנוע הישראלי מכיוון שמפת ההפצה כל כך בלבלה אותי שבאמת קשה לי לסדר את זה בראש. מה גם שמעבר לשניים-שלושה סרטים, הרוב היה די חלש. אבל על זה בהמשך.
אז אתם מוזמנים לסיכום 2013 נכון לרגע זה. מתחילים עכשיו.

אז רק כדי להניח את זה בצד – הנה חמשת הסרטים הכי טובים משנת 2012 שהגיעו אלינו באיחור:
5. "לינקולן"
4. "לא"
3. "כוננות עם שחר"
2. "מנועים קדושים"
1. "חלודה ועצם"

הקולנוע הצרפתי של 2012  יזכר בעיקר בזכות "מחוברים לחיים" המעייף, אבל שני סרטים מארץ הגבינות והיין, שבכורתם הייתה בפסטיבל קאן הקודם, הפכו להיות בעיני מהטופ של היבול השנתי של אותה שנה. לא מן הנמנע ששניהם יופיעו גם בסיכום השנה הסופי. לגבי השאר… אני מעט סקפטי, אך היו דברים מוזרים מעולם.
מה שכן, אי אפשר שלא לציין את הסרט שאולי לא הוקרן באופן מסחרי אצלנו, אבל היה לשיחת היום ובצדק. מדובר בסרט התיעודי הבלתי יאומן "המתחזה" (The Imposter) של בארט לייטון. אם יש לכם סרט אחד משנת 2012 להשלים, זה הוא.

עכשיו כשזה מאחורינו, אפשר לחזור ל-2013.

הסרט הכי רועש שכבר שכחתם שהיה בכלל:
ל"אבדון" (Oblivion) היה, ובהגזמה, את טום קרוז, חלליות, טוויסט בעלילה (אם לא ראיתם אף סרט מד"ב מימכם), פיצוצים ויותר מדי תקציב. כל זה בשביל סרט שגם אם לא אכזב אי אילו צופים, נמחק מהזכרון כמעט לחלוטין. אבל הוא לא לבד, גם "ארץ אוז" (Oz the Great and Powerful) וגם "לעוף מהתרגשות" (וואו! סרט חדש של אלמודובר!) קיבלו נוק-אאוט מהתודעה הקולקטיבית. ובצדק.

האקשן הכי טוב עד כה:
3. "איש הפלדה"
2. "איירון מן 3"
1. "מהיר ועצבני 6"

אם איחרתם בשעה וחצי להקרנה של "איש הפלדה" אתם עלולים לטעות ולחשוב שמדובר בסרט פעולה. אבל גם אם לדעתי כל מה שמסביב לאקשן די מבאס, אי אפשר להתעלם מכך שכשזה סוף סוף מגיע, יש על מה להסתכל. גם אם אין שום הגיון בשום דבר (זה נכון שיש קטע שבו סופרמן נלחם בזרועות מתכת בתוך ליבת כדור הארץ או שדמיינתי את זה?) וקשה להבין מה הקטע שלהם, אבל הסצנות האלה די מרהיבות.
המצב היה הרבה יותר טוב אצל "איירון מן 3" שגם נטה לחפור קצת, אבל לפחות מינון האקשן – כיאה לסרט גיבורי על – היה מאוזן. עם זאת, המקום הראשון שייך ל"מהיר ועצבני 6" שאולי היה הרבה פחות טוב מקודמו, אבל נעשה ללא יומרה ועם הבנה מצויינת של הכללים: תן לנו בראש כמו שצריך, ואנחנו נסלח לך על כל השאר.
בשנה שעברה התואר הגיע ל"הפשיטה" האינדונזי שעדיין לא רואה אף אחד ממטר.

השורה הטובה ביותר עד כה:
הפאנץ' מתוך "בית ספר למפלצות" (Monsters University) של גונב ההצגה ארט (בדיבובו של הקומיקאי צ'רלי דיי) הכולל התייחסות לבוהן, הוא ללא ספק המשפט הכי קורע מצחוק של השנה. מה שמוביל אותי אל:

הסרט הכי מצחיק עד כה:
למרבה הצער, מתחרים רבים לא היו ל"בית ספר למפלצות", הסרט השנתי של אולפני "פיקסאר" (יברך האל את ידיהם) על משבצת ההצחקה.
"חשבון משותף"? "האנגאובר 3"? "לעוף מהתרגשות"? המצב די מתסכל. אבל התואר לא הגיע מההפקר, אלא כי מגיע לו. את המקום השני, אגב, הייתי מעניק ל"בננות" המקסים של איתן פוקס. עפר שכטר המלך.

הכשלון התמוה ביותר עד כה:
סוף סוף מגיע סרט כמו "יצורים יפהפיים" (Beautiful Creatures) שאמנם פונה לנערות צעירות אך בכל זאת נראה ומרגיש כאילו מישהו השקיע בו מחשבה, עם משחק מצויין ותסריט שמעליב רק חלק מהאינטילגנציה ולא את כל כולה. ומה קורה איתו? נעלם מהמסכים עוד לפני תום ההקרנה הראשונה. למרבה התסכול, המרוץ ליורש של "דמדומים" עדיין בעיצומו.

הכי "לא אכפת לי מה אתם חושבים, אני אהבתי את זה":
השנה, יותר מתמיד, נדמה לי שאני לא מסונכרן עם אף אחד. "יצורים יפהפיים", "גטסבי הגדול", "האויב בתוכנו – סאטרטרק" ו"בלינג רינג" הם סרטים שאהבתי אך אני במיעוט. האמת היא שלרוב אני מבין למה. לסרטים האלו יש חסרונות שלעיתים מאפילים על כל דבר טוב שבהם, ועם זאת משהו בהם או דיבר אליי או פשוט בידר אותי במיוחד.
ועל אף שנדחה בחודשיים בהחלטה מפתיעה, גם "צל הימים" החדש של מישל גונדרי השאיר אותי נפעם ונרגש, אך נדמה שאת השאר פחות.

הכי "במחילה מכם, לא הבנתי את ההתלהבות" עד כה:
ארוך מדי ומסורבל מדי, זו המחשבה היחידה שהייתה לי בתום "הסיפור של מאד" (Mud) שנחשב לאחד הסרטים העצמאיים הכי מצליחים של השנה. באתי עם ציפיות גדולות אך דבר לא נותר מהן בסופו של דבר.

הטרנד הכי מרגיז:
"איירון מן 3" – 130 דקות. "ארץ אוז" – 130 דקות. "אבדון" – 124 דקות. "מקום בתוך היער" – 140 דקות. "הסיפור של מאד" – 130 דקות. "גטסבי הגדול" – 143 דקות. "מהיר ועצבני 6" – 130 דקות. "סטארטרק  2" – 132 דקות. "איש הפלדה" – 143 דקות.
חלאס!

הסרט הכי מפתיע עד כה:
בסקירה שכתבתי על "הקריאה" (The Call),  כיניתי את הסרט בזהירות "ההפתעה הכי גדולה של השנה". זה לא השתנה מאז.
ציפיות ברמת הרצפה הביאו את המותחן הטלפוני בכיכובה של האלי ברי למעמד של הנאה גדולה. ואובייקטיבית, לסרט בימוי חכם, תסריט לא רע ומתח שכמעט לא מפסיק. אף פעם אי אפשר לדעת, מסתבר…
אגב,  גם הפעם המקום השני הולך ל"בננות" הישראלי. אחרי "הסיפור של יוסי" המייבש משנה שעברה,  איתן פוקס הפתיע אותי עם סרט שמצליח בדיוק במקומות שבו הוא מנסה. כיף גדול.

הסרט הכי מאכזב עד כה:
יש סרטים שלא ציפיתי מהם ליותר מדי ויש סרטים שנכנסתי אליהם מלא אופטימיות זהירה ובסופו של דבר נפלתי על האף. אני חייב להודות שכן הייתי סקפטי לגבי סרט הסופרמן החדש, "איש הפלדה", אבל הביקורות הראשוניות והחיוביות מחו"ל יחד עם ההתלהבות הכללית הדביקו גם אותי. הייתי מסוקרן ונלהב עת כוכב הלכת קריפטון הושמד מול עיני ויחד אתו כל מה שטוב בסרט.

הדמות הכי מגניבה עד כה:
בשנה שעברה הענק הירוק מ"הנוקמים" לקח את התואר, והשנה הכבוד הולך לדמות שונה לחלוטין מסרט שונה לחלוטין.
אייליין (או בעברית "חייזר") של "ספרינג ברייקרס" הוא הדמות הכי מטונפת ומדליקה של 2013 עד כה. השנה ראיתי את פראנקו בסרט של דיסני, מביים סצנות פורנו ב"פנים. מועדון סקס", מתחתן עם מישהו מלהקת לונלי איילנד  ועדיין לא הייתי מוכן למה שהוא עושה בסרטו של הרמוני קורין.

הטוויסט הכי טוב והכי רע עד כה:
ספויילר ל-"מקום בתוך היער" (The Place beyond the Pines)

מצד אחד, להרוג את הדמות הראשית שלך באמצע הסרט זה סוג של עניין ולא משנה כמה זמן עבר מאז "פסיכו" הוא עדיין אפקטיבי. מצד שני, עם מותו של לוק הנאה (ראיין גוסלינג), גם הסרט די מת. אז אני מעט אמביוולנטי לגבי העניין.

היחס הכי מעליב לנשים עד כה:
אני מכריז על תיקו בין חמישה סרטים – "יצורים יפהפיים" שמתאר עולם שבו בגיל 16 נערות הופכות ליצורי אור או יצורי אופל מבלי שיש להן איזושהי מילה בעניין; "חשבון משותף" (Identity Thief) שמתריע כי כל עוד את לא מתלבשת באופן מכובד (כלומר, שחור) וכל עוד יש לך תלתלים (שאלוהים יעזור לנו), אין לך זכות שיאהבו אותך; "ארץ אוז" ובו כל הרשע בעולם נמצא בידי שתי נשים שהפכו לכאלה כי גבר לא רצה אותן; "גוף מארח" (The Host) שהוא פסול מהיסוד;  ו"ציידי המכשפות" (Hansel & Gretel: Witch Hunters) ששיאו מתרחש כאשר גיבורינו טובחים בהתקהלות של פמניסיטיות. סליחה, התכוונתי לומר מכשפות זקנות ומכוערות.
ברכות לכולם.

היחס הכי מעליב לבני אדם עד כה:
לשמחת בנות המין היפה, שני סרטים הצליחו להעליב גם את שאר האנושות מבלי להכנס להבדלים מגדריים – "לעוף מהתרגשות" (I'm So Excited) שבעיקר העליב אותי כי הוא נעשה ו"איש הפלדה" שגורם אפילו לגיבור העל המוסרי ביותר אי פעם להתייחס לחיי אדם כמו משהו שאין צורך להרהר בו לפני שמשמידים את כל כולו במלחמה עם האויב הכי גדול של אבא שלך. קצת פספסנו את הקונספט של סופרמן, לא?

movies-man-of-steel-henry-cavill

הקאסט הכי טוב:
"תופעת לוואי" (Side Effects) ו"מקום בתוך היער" הם מופת של משחק. לסרט הראשון רק ארבע דמויות ולשני משהו כמו מאתיים, אבל הנצחון הוא אותו נצחון. ובל נשכח את הגברים המרשימים מ"הסיפור של מאד".

הקאסט הכי מבוזבז:
שון פן, אמה סטון, ראיין גוסלינג, ג'וש ברולין, ניק נולטי, אנתוני מקי וג'יובני ריביסי, וכל זה בשביל מה? סרט כמו "יחידת גאנגסטרים"? באמת?

ההופעה הכי טובה עד כה:
7. אמה תומפסון – "יצורים יפהפיים"
6. בן קינגסלי – "איירון מן 3"
5. דיין דיהיין – "מקום בתוך היער"
4. בן מנדלסון – "מקום בתוך היער"
3. ג'וד לאו – "תופעות לוואי"
2. רוני מארה – "תופעות לוואי"
1. לאונרדו דה קפריו – "גטסבי הגדול"

אם אוגוסט היה חלק מהמחצית, את המקום הראשון כנראה שהיה לוקח צחי גראד ב"מי מפחד מהזאב הרע". רק שתכירו.

ההופעה הכי גרועה עד כה:
5. טובי מגוויר – "גטסבי הגדול"
4. טום קרוז – "אבדון"
3. הנרי קאביל – "איש הפלדה"
2. אפרת גוש – "פלאות"
1. כל הצוות ללא יוצא מן הכלל – "המנסרים מטקסס 3D"

תואר "הכי לא יאומן שאתה בן אדם אחד" עד כה:
במהלך השנה האחרונה ג'יימס פרנקו הופיע בשישה סרטים שמתוכם שניים הוא גם ביים. וזה לא כולל את חמשת הסרטים אתו שנמצאים בהפקה.
ועדיין, את תואר "הכי לא יאומן שאתה בן אדם אחד" עד כה אני מעניק לשיין קארות' שהצליח בסרט אחד מופתי שעונה לשם "אפסטרים קולור" (Upstream Color) גם לביים, גם לכתוב, גם לשחק בתפקיד הראשי, גם להפיק, גם להלחין, גם לצלם (את עצמו משחק. דה פאק!) וגם לערוך. ואת כולם הוא עושה באופן הכי מדהים שאפשר להעלות על הדעת. בקצב הזה, זאק סניידר וכריסטופר נולאן הולכים לעשות עליו סרט.

הרגע הכי ביזארי עד כה:
אני אתן לכם לבחור – א) ג'יימס פרנקו מבצע מין אוראלי בשני אקדחים ב"ספרינג ברייקרס";
ב) איבר מינו של בן ערובה עולה באש ב"הלי" (Heli) המקסיקני;
ג) הגיבורה של "גוף מארח" מתמזמזת עם שני גברים בזה אחר זה כדי להעיר את היצור שחי בתוכה;
ד) שיחה מאוד חשובה בין שני גיבורים מתנהלת על רקע השתקפות בחלון של שתי צעירות המורחות על עצמן קרם שיזוף ב"פלאות". למה יש השתקפות של שתי צעירות מורחות על עצמן קרם שיזוף בקלוז אפ? ככה.
ה) גיבורת "המנסרים מטקסס 3D" מתחבאת מלת'ר-פייס בתוך ארון קבורה, כי זה המקום הכי בטוח שהסתומה הזו יכלה לחשוב עליו;
ו) רגל שנפצעה מקליע רובה מחלימה תוך שלוש דקות בעזרת מרקחת שעשויה משילוב של זעתר, שמן ועוד כאלה דברים "של ערבים" ב "להשאר בחיים" הישראלי.
ז) מורגן פרימן מופיע לראשונה ב"אבדון" ונראה בדיוק כמו פארוק מ"אלכס חולה אהבה".
ח) כל סצנה שתבחרו ב"לעוף מהתרגשות".

120327_SpringBreakers_0256.jpg

הסצנה הכי טובה עד כה:
1. "לעוף מהתרגשות" – הדיילים פוצחים בנאמבר מוזיקלי שקצת מקהה את כאב הראש של הצופה.
2. "גטסבי הגדול" – באז לורמן מפסיק לנסות להכניס אותנו להתקף אפילפסיה ומתעסק בדמויות שלו, בסצנת המפגש המחודש של דייזי וגטסבי בדירתו של ניק.
3. "וושינגטון על הכוונת" (White House Down) – מרדף מכוניות במעגלים סביב מזרקה שכולל את המשפטים "זומבים?! מה אני עושה עכשיו עם זומבים?!" ו-"איך מישהו יכול לאבד משגר טילים?".

רגע של קולנוע ישראלי:
מאז שאורון הפסיק עם פינתו "עלו השבוע" אני כבר לגמרי כשלתי מלעקוב אחרי מפת ההפצה של הקולנוע המקומי. הבעיה שלי היא שאת רוב הסרטים הישראלים אני רואה בפסטיבלים או בהקרנות האקדמיה שכל קשר ביניהם לבין תאריך ההפצה של הסרט הוא מקרי בהחלט. למשל, השנה יצא לקולנועים "עמק תפארת" היפה שראינו בירושלים לפני שנתיים, כמו גם חלק נרחב מסרטי האקדמיה שראיתי בדיוק לפני שנה. לך תזכור מי שייך לאיזו שנה.
על פי בדיקה מהירה שעשיתי, לדעתי יצאו במהלך מחצית השנה האחרונה כ-12 סרטים ישראלים להקרנות מסחריות בבית הקולנוע ובסינמטקים, כאשר היחידים מתוכם שלא ראיתי עדיין הם "אליס" של דנה גולדברג ו"מחכים לסורקין".
מתוך השאר אני יכול לציין לטובה את "עמק תפארת", כאמור, ואת "לרדת מהעץ" שמאוד אהבתי. גם "איגור ומסע העגורים" ו"בננות" הותירו בי זכרון נעים. כל השאר (מלבד "עלטה" שאני אמביוולנטי לגביו, לא משנה מה זועקת כרזת הפרסום לסרט שהחליטה על דעת עצמה שנתתי לו ארבעה כוכבים) היו בעיני… אה… בעיתיים.
בחודשים הקרובים המצב אמור להשתפר עם "שש פעמים" המיוחד של יונתן גורפינקל והתסריטאית רונה סגל, שאני עדיין תוהה לגבי לתאריך היציאה שלו, "מנתק המים" של עידן הובל שנותר אחד הסרטים הכי טובים מהאופיר הקודם, ובעיקר "מי מפחד מהזאב הרע" של אהרון קשלס ונבות פפושדו שיחשף לקהל הרחב באמצע אוגוסט.
בואו נגיד את זה ככה, סיכום המחצית הזה היה נראה שונה לגמרי אם שלושת הסרטים האלו היו בו.

ועכשיו, לחלק האחרון של סיכום מחציתה של שנת 2013:

the-bling-ring_rgb

חמשת הסרטים הכי טובים עד כה:
5. "תופעות לוואי"
4. "בלינג רינג"
3. "מקום בתוך היער"
2. "בית ספר למפלצות"
1. "אפסטרים קולור"

בקשר לשני המקומות הראשונים אני מניח שאין הפתעות. בטח שלא לגבי הראשון שיוקרן בפסטיבל ירושלים הקרוב. שאר השלושה בולטים בעיקר בהקשר של הקונטקסט השנתי. אני לא הייתי בונה על כך שהם יופיעו, לצורך העניין, בסיכום השנה הסופי. אלו סרטים מרשימים עם בעיות מכאן ועד הודעה חדשה, שעושים חיים קשים מאוד לצופים, אבל בעיני נצחונותיהם רומסים את חולשותיהם.

ועכשיו אנו מביטים קדימה אל חציה השני של 2013. עייפים ומזיעים, אולי, אבל נרגשים ונלהבים באותה מידה. כמו כל שנה, אני מניח.

תגובות

  1. רון הגיב:

    ג'ייסון קלארק האוסטרלי מתגלה כפופולארי ביותר השנה-גטסבי הגדול,וושינגטון על הכוונות ולפני כן ב2012 ארץ יבשה וכוננות עם שחר .עוד אוסטרלי שמצליח בהוליווד

  2. גיא הגיב:

    ו) רגל שנפצעה מקליע רובה מחלימה תוך שלוש דקות בעזרת מרקחת שעשויה משילוב של זעתר, שמן ועוד כאלה דברים "של ערבים" ב "להשאר בחיים" הישראלי.

    מה "של ערבים", זה הגיע מהקפיטול.

    1. אור סיגולי הגיב:

      זו בדיוק האירוניה שכיוונתי אליה. אתה מכיר את זה שבסרטים אמריקניים האינדיאני הלא תרבותי-אך-חכם-בדרכו מציל את הגיבור עם מרקחת פלא כזו שעשויה מכל מיני דברים שמזוהים באופן סטריאוטיפי עם התרבות שלו? אז כזה.

  3. לביא הגיב:

    -ספוילר ל״תופעות לוואי״-

    אור, לא חשבת שתופעות לוואי מציג דמויות הזויות ומעוותות של לסביות רצחניות על גבול ההומופוביה?

    1. אור סיגולי הגיב:

      -ספוילר ל״תופעות לוואי״-

      אני לא חושב שבכך שהאנטגוניסט מתברר כגיי מופיעה עדות להומופוביה. כמו שאין במקרה הזה עדות למיזוגניה או לשנאת ברונטיות, לצורך העניין.
      ובכלל, אני הולך לקולנוע כדי לפגוש דמויות הזויות ומעוותות (לעיתים). אני מאוד מקווה שלא יקחו לי את זה גם 🙂

  4. דגן הגיב:

    אחלה רעיון לעשות סיכומי מחצית השנה, מי אמר שצריך לחכות עד הסוף? 🙂
    עם זאת, "כוננות עם שחר" הוא סרט מאוד בעייתי, אם לא קולנועית אז אידיאולוגיות (כי מותר לדבר גם על זה) בכך שהוא מותח קו ישיר בין העינויים והפגיעה בזכויות אדם לתאוות הנקם האמריקאית. סתם נקודה למחשבה

השאר תגובה