• פרסי אופיר 2018: למה ויתרתי על חידוש החברות
  • לכבוד יום העצמאות ה-70: מבטים על הקולנוע הישראלי
  • סרטים חדשים: ״120 פעימות בדקה״
  • אילם
  • פרא
  • פסטיבל קאן 2018 - מבט על הבחירה הרשמית
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 77
  • סריטה מתכוננים לקיץ 2018: ציפיות וחששות
  • מקום שקט
  • ״מעשה בחמישה משוררים״, סקירה
  • סקירה Thoroughbreds
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 76
  • הרוע שבפנים: המפתח האחרון
  • המלצות סינמטקים, מהדורת אפריל 2018
  • ״7 ימים באנטבה״, סקירה
  • ״שחקן מספר אחת״, סקירה
  • אימת החודש - מרץ 2018
  • הכהנים הגדולים: פרק חמישי - ״הקפיצה הגדולה״

"הקריאה", סקירה

11 באפריל 2013 מאת אור סיגולי

תרשו לי להפעיל את חושיי הטלפתיים לרגע ולקרוא את מחשבותיכם… הנה זה בא… אני מקבל משהו… כולכם חושבים כרגע "וואו, כמה לא מעניין אותי הסרט הזה".
אל תרגישו רע עם זה. הסיבות לכך די ברורות. קודם כל, אתם ודאי אומרים לעצמכם, לא שמעתי על הסרט הזה בחיים וקראתי את כל הכתבות על סרטי הקיץ הקרובים (את של סריטה טרם קראתם כי היא עדיין לא עלתה. את פוסט הציפיות והחששות שלנו לגבי עונת הקיץ תוכלו למצוא ממש כאן ביום ראשון בבוקר. כוונו לעצמכם שעונים מעוררים). בנוסף, יהיה קשה למצוא מישהו שעוד מחכה לסרט בכיכובה של האלי ברי, השחקנית שלא עשתה שום סרט ראוי כבר עשור וכשכן נחתה על פרוייקט כמו "ענן אטלס" היא הייתה אחד הדברים הכי חלשים בו.
חוץ מזה הסרט מתהדר בשם גנרי ולא מבטיח כמו "הקריאה" (The Call) ובקשר לבמאי, בראד אנדרסון, אתם חלוקים כי מצד אחד אהבתם את "האויב שבפנים" הראשון אבל קצת התאכזבתם מ"המאסטר" ובאופן כללי נדמה לכם שהוא לא עשה שום סרט מוצלח מאז "משפחת טננבאום" וגם זה היה אובר-רייטד.
באופן כללי אתם יכולים לחשוב על עוד עשרה סרטים שמוקרנים כרגע בקולנוע שאתם רוצים לראות לפני "הקריאה", נכון?
לא. זו טעות!

כלומר, לא לגמרי טעות. כל הנתונים הם נכונים (מלבד זהות הבמאי, אבל על זה בהמשך). אם הייתי אתם גם אני הייתי עושה אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ומבין שעדיף להקצות את המשאבים לטובת סרט אחר. לשמחתכם לא כך קרה ואני, שצפיתי בסרט, יכול לדווח לכם שמדובר בסרט מתח מצויין שנכון לשנייה זו מתהדר בתואר "ההפתעה הגדולה של 2013 עד כה". לא שזה כזה לא יאומן בהתחשב בציפיות הכל כך נמוכות איתן נכנסתי לסרט.

זוכת האוסקר האלי ברי מגלמת את ג'ורדן, טלפנית במוקד חירום עירוני עמוס. זה כל מה שאני מסכים לספר לכם בשלב זה. לא בגלל שהמשך העלילה רצופה טוויסטים מטורפים – למעשה, ניתן לומר שיש לא מעט רגעים צפויים בתחילת הסרט – אלא שאני רוצה שתדעו כמה שפחות.
אחרי אקספוזיציה לא רעה של כעשר דקות שתקבע את כל המהלך הפסיכולוגי של ג'ורדן בשעה וחצי שלאחר מכן, "הקריאה" מתחיל לרוץ ולא מפסיק לדקה.
אני לא לגמרי זוכר מתי הסקפטיות שלי לגבי הסרט התאיידה, אבל זה לא לקח יותר מדי זמן. מהרגע שהסרט מתחיל לפמפם – בסצנה שכוללת את המועמדת לאוסקר מ״מיס סאנשיין הקטנה״ בתוך תא מטען של רכב משפחתי – הבנתי שאני בידיים בטוחות, דבר מה שלא פג עד תום הסרט שבסופו בעיקר הזכיר לי את ״המסור״, מכל הסרטים.

הסרט הזה הא הוכחה ניצחת לכך שבמאי טוב הוא נכס שאין שני לו. התסריט יכל להיות עוד מותחן סביר (למשל ״סלולר״ עם קים בייסינג׳ר וכריס אוונס) והשחקנים נראים כמו כמה חבר׳ה שהסוכן שלהם לא יכול להכניס אותם לסרט של מארבל או של טרנטינו. לעומת כל אלו, את מעט האופטימיות שהייתה לי לגבי הפרוייקט שאבתי בזכות האדם שקיבל את כס הבימוי, ושמו בראד אנדרסון.
כמובן שהוא לא פול או פול תומאס או ווס, וסביר להניח שהוא הכי פחות מוכר מכל חבריו האנדרסונים, אבל יכול להיות שבכל זאת נתקלתם בשמו בעיקר בזכות סרט המתח המסוייט שלו משנת 2004, ״המכונאי״, שגרם לכריסטיאן בייל להשיל בערך חצי ממשקל גופו לטובת התפקיד. אל תתבלבלו עם אשפת האקשן עם ג׳ייסון סטיית׳ם מ-2012.
אנדרסון ביים סרט אימה לא רע בכלל שלוש שנים לפני ״המכונאי״ בשם "Session 9" שגם הוא שווה בדיקה. מאז ביים כמה פיצ׳רים שלא ממש הכו גלים אך במקביל התמקד בבימוי לטלוויזיה שם הטביע את חותמו על כמה מהסדרות המדוברות של השנים האחרונות בינהן ״הסמויה״, ״אימפריית הפשע״ ו״פרינג׳״. בסרט לשמו התכנסנו, אנדרסון משתמש בכל שניתן לו ונותן מעט מאוד רגעים של מנוחה לצופה.

היעילות המרשימה והסוחפת של הסרט מקבלת משנה תוקף בחלקו האחרון, כאשר העלילה הופכת ממותחן לכמעט סרט אימה לכל דבר. החלק הזה סובל מחוסר אמינות יחסי לשאר הסרט אבל בשלב הזה הייתי כבר שבוי ולכן ויתרתי על הקטנוניות ושום שלב בהנאתי לא נפגמה.
האמת שאת אותן תחושות הרגשתי גם משאר הקהל בהקרנה. להוציא כמה פנסיונריות שהסבירו זו לזו את הסרט ואיזה בחור שהיה ממש חייב לבדוק אי-מיילים פעמיים או שלוש במהלך ההקרנה, היה ניתן להרגיש את המתח באוויר. אני לא זוכר כזו דממה במהלך סרט כבר הרבה זמן ואין ספק שזה תדלק את החוויה.

_M9C3033.CR2

האלי ברי עושה את התפקיד הכי טוב שלה מאז ״מונסטר בול״ שהפך אותה לאפרו-אמריקנית היחידה שזכתה בקטגוריית השחקנית הראשית באוסקר. היא נאלצת להעביר בסרט שלבים שונים ורבים של חרדה ואת כולם היא צולחת באופן מעורר השתאות. גם אביגייל ברסלין, שהייתה מועמדת לאוסקר על ״מיס סאנשיין הקטנה״ שהזכרתי מקודם, גם היא עושה עבודה טובה מאוד.
עם זאת, את ההצגה גונב הפסיכופט של הסרט בגילומו של מייקל אקלונד שהופיעה עד כה בעשרות סרטים וסדרות טלוויזיה אבל לרוב בתפקידים קטנים ולא משמעותיים.

״הקריאה״ לא הסרט הכי אחיד או חד-פעמי שתראו, אבל הוא מתעלה מעל נתוני פתיחה בעייתיים והופך במהרה לרכבת הרים סוחפת שתשאיר אתכם על קצה הכסא. הישג מאוד לא מבוטל בתקופה זו של השנה.

תגובות

  1. איריס הגיב:

    Session 9 זה אחד הסרטים המפחידים ביותר שראיתי. אני לא מעיזה לראות אותו שוב…המכונאי סרט מעולה, אבל גם מסוייט ולא קל לצפייה.

  2. יונתן דקל הגיב:

    ראיתי אמש עקב המלצתך. אחלה סרט.
    אף מילה על היצ'קוק? מניח שלא רצית להגיד את הידוע מדי…. החל מהקצנה של השוטינג של פסיכו, דרך הליהוק של הרוצח כשיבוט של נורמן בייטס, ועד הפטיש לבלונדיניות (שהיה לרוצח, וכמובן לאלפרד ה')… משובח.

השאר תגובה