• ?פסטיבל אוטופיה חוזר, מה כדאי לראות
  • תשיעיית הפיינליסטים לסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״, סקירה
  • כל המועמדים לפרסי איגוד השחקנים
  • סרטים חדשים: ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 58
  • מצעד 20 הסרטים הגדולים של בילי ויילדר, על פי עופר
  • ״פרחים בבוץ״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 57
  • ״בהתחלה הם הרגו את אבא״, סקירה אורחת
  • ״גלגל ענק״, סקירה לסרטו החדש של וודי אלן
  • ״המוזיאון״, סקירה
  • זה בא בלילה
  • ״קוקו״, סקירה לסרט החדש של פיקסאר
  • מבט מפורט בפסטיבל הקולנוע היהודי 2017
  • אימת החודש - נובמבר 2017

כריסטיאן בייל – גוף ראשון, רבים

16 בפברואר 2011 מאת אורון שמיר

מחר יעלה כאן טור האוסקרים השבועי של אור, בו תוכלו להכיר אינטימית את השחקניות והשחקנים אשר יתמודדו על פרסי האוסקר בעוד פחות משבועיים. בינתיים, הייתי רוצה לפתוח בקמפיין של הבלוג למען זכייתו של כריסטיאן בייל בפרס שחקן המשנה הטוב של השנה, על תפקידו המונומנטאלי בסרט "פייטר". תנו הצצה בתמונה הזו, וקפצו פנימה לעוד כמה מילים. כלומר, במידה ואלף המילים של התמונה לא מספיקות. (את התמונה מצאתי בסלאשפילם, כמובן).

כפי שודאי התרשמתם, כריסטיאן בייל הוא לא סתם שחקן טוטאלי, הוא פשוט משוגע שמתעלל בגוף שלו כדי להיכנס לדמות. מעלה ומוריד עשרות קילוגרמים ברווחים של שנה או שנתיים. כי התפקיד דורש. אז עזבו אוסקר על משחק – תנו לבנאדם הכרה כלשהי כדי שיירגע. לטובת הבריאות שלו, הפיזית והנפשית.

כמובן שאני לא באמת בעד להעניק את הפסלון הנכסף על סמך מדדים חיצוניים כמו העלאה או הורדה חריפה במשקל. חיבתי לכריסטיאן בייל ידועה. הייתי מגזים ואומר שכבר מאז "אימפריית השמש", או אולי מעט יותר מאוחר בתקופת "נערי הסווינג" ו-"נשים קטנות" – אני נהנה להיתקל בבריטי הכריזמטי על מסכי הקולנוע. שלא לדבר על סרטים זכורים יותר, אשר מעבר לאלה הנזכרים בתמונה כוללים את "אמריקן פסיכו" (כנראה התפקיד הכי קרוב לאישיות הקיצונית שלו), "שיווי משקל" (בו הוא מגלם את קיאנו ריבס במטריקס יותר טוב מקיאנו ריבס), או "יוקרה" (מה שהחשבתי לשיא הרזומה שלו, עד שהגיע "פייטר"). גם לעובדה שהוא הבאטמן/ברוס וויין האהוב עליי ודאי יש משקל באהדה שלי כלפיו. אבל מעל לכל – כריסטיאן ביל הוא פשוט שחקן טוב בעיניי. הוא נמשך לדמויות לפי מידת האדג'יות והאפלה שבהן, הוא מחליף פרצופים ומבטאים בהתאם לדרישות התפקיד והכי חשוב – אני מאמין לו, מופרך הסרט ככל שיהיה.

ב"פייטר" הוא מצליח גם לרגש, מה שעשוי בהחלט להביא לו את האוסקר הראשון שלו, אחרי 25 שנות קריירה ו-42 הופעות בקולנוע ובטלוויזיה. עבורי, יהיה זה אחד מרגעי האושר הבודדים בטקס שאני חושש שאסלוד מרוב הזוכים והזוכות בו. אבל אם בייל יפסיד את הפסלון לג'פרי ראש, שכן "נאום המלך" ודאי יזכה בכמה שיותר קטגוריות (מוצדקות או לא), אעמוד במצב הלא נעים בו שחקן שאני אוהב בסרט שאהבתי מפסיד לשחקן אחר שאני אוהב, בסרט שפחות אהבתי. אני לא יכול או רוצה לדמיין מצב שבו אשנא את ראש עד סוף הימים על שגזל לבייל את האוסקר. אז אנא, אקדמיה יקרה, תנו לכריסטיאן בייל את האיש העירום והמוזהב הזה, רק הפעם.

כולם מוזמנים לאיזור התגובות כדי לבחור את ההופעות הקולנועיות הנערצות עליכם של כריסטיאן בייל, או לחילופין לנסות לשכנע אותי (ללא הצלחה, בפעם המיליון) שהוא סתם מטורף חסר כישרון.

תגובות

  1. דני הגיב:

    נראה מדאיג.

    בתור מעריץ של בייל אני די מפחד עליו ועל כל הגישת "ללכת עד הסוף" עם התפקיד שלו.

    נקווה לטוב.

  2. ביל הגיב:

    אני אישית לא כל כך אוהב את בייל, לדעתי הוא לא תמיד משכנע (במיוחד התפקיד המשני באויבי הציבור) וסגנון המשחק שלו מוגזם וגרוטסקי (במיוחד ב"פייטר"- שם הוא ממש הגזים והיה לא אמין).
    הזוכה הראוי יותר לזכיה הוא ג'פרי ראש- משחקו ב"נאום המלך" משכנע, שובה לב ומרגש. ניתן לומר כי הוא מחזיק את כל הסרט על כתפיו.

השאר תגובה