• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

פרויקט כל זוכי האוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר – פרק 23: "הכל אודות חווה" (1950)

4 ביוני 2017 מאת אור סיגולי

כאילו היה זה עסק מתוכנן מראש, עם חלוף העשור, שבר הטקס הראשון של שנות החמישים את רצף התימות של זוכי שנות הארבעים בצורה הכי קיצונית שאפשר. אם העשור שעבר היה מאופיין בסרטים מדכאים על גבריות אבודה ועולם שחוקיו הולכים ומשתנים, פתאום הגיע "הכל אודות חווה" (All About Eve) וזכה בטקס ה-23 כאשר הוא מייצג משהו שונה לחלוטין: גם סרט עם טונים קומיים בולטים, וגם כזה שסובב סביב נשים. מאז "גברת מיניבר" בשנת 1942 לא זכה סרט שאישה הייתה במרכזו. באופן כללי, רשימת המועמדים של 1950 הייתה יוצאת דופן מכיוון שהיו בה לא פחות משתי קומדיות מובהקות ("רק אתמול נולדה", "אבי הכלה"), שני סרטים שעסקו בנשות עולם הבידור ("הכל אודות חווה" ו"שדרות סאנסט") וסרט הרפתקאות ("מכרות המלך שלמה").
"הכל אודות חווה", שהעלה את רף שיא המועמדויות ל-14, ועדיין נמצא בפסגה אך חולק אותה עם "טיטניק" ו"לה לה לנד" (כמו "לה לה לנד", גם הסרט הזה זכה בשישה פרסים בסופו של דבר), המשיך את החיבה המופגנת של האקדמיה לעולם המדיה. אמנם הדמויות של המבקר והטוריסט אדיסון דה-וויט, וגם של המחזאי לויד ריצ'רדס, הן משניות באופן יחסי, אך הן כן מנתבות את העלילה ויש להן כמה סצנות בלתי נשכחות. זה הפך את הסרט לזוכה השביעי שעוסק באנשים כותבים. הוא גם פתח רצף של שלושה זוכים העוסקים באמנים ומופיעים.

"הכל אודות חווה" מבוסס על סיפור קצר מאת מארי אור (שלא קיבלה קרדיט רשמי), והוא נפתח בעיצומו של טקס פרסי תיאטרון, שם הוא לא רק מציג לנו את כל הדמויות המרכזיות, אלא גם את שלושת המספרים של הסרט, שקולם ילווה אותנו במהלך העלילה.
לאחר הסצנה הפותחת, קופץ הסרט לאחור ומתחיל לספר את שרשרת האירועים שתוביל לזכייתה של שחקנית צעירה ויפה בשם איב הארינגטון בטקס פרסי התיאטרון בו נכחנו בפורולוג: בערב קריר אחד הולכת קארן (סלסט הולם) לבקר את חברתה הטובה ביותר, השחקנית מרגו צ'נינג (בטי דייויס), בתום הצגה שכתב בעלה, לויד (יו מארלו). באיזור הכניסה האחורית של התיאטרון היא נתקלת בבחורה צעירה, יפה אך מוזרה קצת, אשר מזדהה כאיב הארינגטון, מעריצה גדולה של מרגו, כזו שצופה במחזה בכל יום ומעבירה שעות ברחוב, רק כדי להציץ בשחקנית הנערצת עליה. קארן טובת הלב מחליטה להגשים את משאלת ליבה של איב, ולוקחת אותה לחדר ההלבשה, מבלי לדעת שהיא הפכה להיות סוס טרויאני ושחייה, וחיי כל אהוביה, עומדים להשתבש. איב, הנדמת בהתחלה כמו סתם מעריצה נאיבית, מקסימה את כולם והופכת להיות העוזרת האישית של מרגו, אך לאט לאט מתגלה שיש לה אג'נדות משלה, והיא הרבה יותר מחושבת ממה שנדמה ממבט ראשון. בשנות השמונים היו עושים מזה סרט מתח. בשנות החמישים, תחת ידיו של ג'וזף ל. מנקיוויץ, עשו מזה סאטירה מושחזת ושנונה במיוחד.

הסרט הזה, אם לומר זאת במילים פשוטות, הוא יצירת מופת מוחלטת. לקראת הפרויקט צפיתי בו בפעם השלישית, אני חושב, והשעתיים ועשרים שלו עברו לי כמו שעה קלה. זה פשוט מדהים. התסריט שכתב מנקיוויץ הוא בית ספר לדיאלוגים ופיתוח דמויות, הדינמיקה בין צוות השחקנים היא מהמפוארות שראיתי, ויש בו כל כך הרבה רגעים בלתי נשכחים, ציטוטים מדהימים והופעות מרהיבות, שפשוט אי אפשר לעצור את הצפייה בו. התסריט מרגיש כאילו מנקיוויץ פשוט פוצץ על הדף את כל מה שיש לו לומר על שחקנים, במאים, מבקרים ועל בני אדם באופן כללי, ברא חלק מהדמויות הבלתי נשכחות של הקולנוע ויצר סרט שמרגיש חי, בועט ועכשווי גם עכשיו, 67 שנים לאחר שנעשה. אתוודה, יכול להיות שאם הייתי חבר אקדמיה הייתי נותן את קולי דווקא ל"שדרות סאנסט", או ל"האדם השלישי" (שנעשה בשנה הקודמת אך היה כשיר לאוסקר בשנה הנוכחית) אבל זה רק מעיד על כמה היסטרית הייתה 1950. זאת, אגב, גם השנה שחשפה את הקולנוע מהמזרח לצופי העולם, כאשר בפסטיבל ונציה של אותה שנה הוקרן "ראשומון" של קוראסווה (שיזכה באוסקר בשנה הבאה). אבל זה כבר נושא לפרויקט אחר.

ג'וזף ל. מנקיוויץ הפך בזכות הסרט לשני שזוכה שנתיים רצוף בפרס הבימוי, בין ג'ון פורד ("ענבי זעם" ו"מה יפית עמק נוי") ובין אלחנדרו גונזאלס איניאריטו ("בירדמן" ו"האיש שנולד מחדש"). אי אפשר, בהקשר הזה, שלא להתייחס ל"בירדמן", גם הוא זוכה אוסקר המתרחש מאחורי הקלעים של הצגת תיאטרון, ולעמוד על כך שליד "הכל אודות חווה" סרטו של איניאריטו מרגיש מבריק וסוחף בערך כמו כלב שמלקלק לעצמו את האשכים.
אבל האמת היא שההישג של מנקיוויץ מרשים יותר מאשר של חבריו, מכיוון שהוא זכה גם שנתיים רצוף בפרסי הכתיבה. מנקוויץ, שהיה אז בן 41, סיים את הקריירה שלו עם עשר מועמדויות בין השנים 1931 ל-1973. הוא נפטר בשנת 1993 בגיל 83.

אן בקסטר וג'ורג' סאנדרס

גדולתו של מנקיוויץ באה לידי ביטוי לא רק בכתיבה ובבימוי (שעל אף שהוא מאוד שמרני מבחינה קולנועית, כוחו בקצב הנפלא של הסצנות ובתחושת הזרימה של הסרט), אלא גם בהדרכת השחקנים. הצוות של "הכל אודות חווה" הוא פשוט ניצחון, וכמו כל סרט שחקק את שמו בנצח, גם על תהליך הליהוק שלו ישנם מור"קים רבים, שלפרט אפילו קומץ מהם יהיה ניים-דרופינג שיסחרר כל אדם.
הסרט הצליח לנכס לא פחות מחמש מועמדויות בשלוש מתוך ארבע קטגוריות המשחק. בטי דייויס (מרגו) ואן בקסטר (איב) חלקו את קטגורית השחקנית הראשית, אם כי אין ספק שההופעה הראשית היא של דייויס. שתיהן הפסידו לג'ודי הולידיי ("רק אתמול נולדה"); בקטגורית שחקנית המשנה הוזכר הסרט גם פעמיים, עם סלסט הולם (קארן) ותלמה ריטר בתפקיד העוזרת האישית של מרגו, וזו אולי המועמדות היחידה של הסרט שאני לא לגמרי הצלחתי להבין. שתיהן הפסידו לג'וזפין האל ("הארווי"); המועמדות החמישית הייתה בפרס שחקן המשנה לג'ורג' סאנדרס בתפקיד דה-וויט. הוא לא הפסיד לאף אחד.

סרט בהשתתפותו של ג'ורג' סאנדרס פתח גם את רצף הזוכים של שנות הארבעים. היה זה "רבקה" של היצ'קוק, אבל שם הופיע בתפקיד קטן הרבה יותר כבן דודה המושחת של רבקה המנוחה. "הכל אודות חווה" היה למועמדותו וזכייתו היחידה של סאנדרס באוסקר, אך בדברי הימים הוא גם זכור כקול מאחורי שיר-חאן מ"ספר הג'ונגל" ומהופעתו לצד אינגריד ברגמן ב"המסע לאיטליה". סאנדרס, בגדול, עשה אולי את השירות הכי טוב למבקרי אומנות אי פעם. רוב הסרטים המשבצים בחובם דמויות כאלו ("בירדמן", "ענן אטלס", "רטטואי", "משחק באש"), מציגים אותם כסנובים מרושעים. אין לי מושג מאיפה הם מקבלים את הרושם הזה. שלא תבינו לא נכון, גם דה-וויט הוא סנוב מרושע, אבל יש לו כל כך הרבה סטייל וקסם נחשי שעל אף שהוא תככן ואכזר, אי אפשר שלא לרצות להיות בנוכחותו כמה שיותר. דווקא שאר הגברים בסרט, גארי מריל ויו מארלו, פחות מרשימים באופן יחסי לשאר הקאסט. זה לא מנע מבטי דיויס להתאהב במארלו ולהתחתן אתו לאחר תום הצילומים.
שלושת עמודי התווך של הסרט הן ללא ספק דייויס, בקסטר והולם. בטי דייויס, ששימשה גם כאישה הראשונה בתפקיד נשיא האקדמיה האמריקאית לקולנוע, היא אגדה הוליוודית, ו"הכל אודות חווה" העניק לה כמה משיאיה. דייויס, אז בת 42, הייתה מועמדת לראשונה לאוסקר בשנת 1935 ("בכבלי אנוש") ובפעם האחרונה בשנת 1962 ("מה קרה לבייבי ג'יין?"). בסך הכל צברה 11 מועמדויות ושתי זכיות ("מסוכנת", "ג'יזבל"). מרגו שלה היא באמת דמות בלתי נשכחת, ודייויס עוברת בין ההופעה המוחצנת של דמותה לבין הרגעים הפרטיים וחסרי הביטחון באופן שמעט שחקניות יכלו לעשות. היא זכתה על התפקיד הזה בפסטיבל קאן של אותה שנה. באופן די מדהים, דייויס לא הייתה הבחירה הראשונה לדמות של מרגו. מי שהייתה אמורה לגלם אותה הייתה קלודט קולבר (זוכת האוסקר על "זה קרה לילה אחד"), אבל היא שברה את הגב שבועיים לפני תחילת הצילומים, ודייויס נקראה להחליף אותה בדקה התשעים.
אני ממליץ, בהקשר הזה, לכל אדם שמתעניין בהוליווד הקלאסית למהר ולראות את העונה הראשונה של "Feud", מיני-סדרה שיצר ריאן מרפי, המספרת על הסכסוך בן בטי דייויס לג'ואן קרופורד בימי "מה קרה לבייבי ג'יין?" בשנת 1962. סוזן סרנדון היא דייויס בהברקת ליהוק פנומנלית, ומדובר בצפייה מרתקת במיוחד.

אן בקסטר, אז בת 27, זכתה באוסקר לפני כן בשנת 1946 על "חוד התער", ועל אף שעבדה, מילולית, עד יומה האחרון בשנת 1985, היא לא חזרה לאוסקר מאז. גם בקסטר קיבלה על עצמה תפקיד בעל המון רבדים ומורכבויות, והייתה צריכה להיות משכנעת באותה מידה על פני שתי נקודות די מרוחקות על הסקאלה. היא מקלפת לאט לאט מעל דמותה את המסכות רק בשביל לעטות אותן שוב, וזה מרהיב.
זוכת אוסקר עבר נוספת מהקאסט היא סלסט הולם. בשנת 1947 זכתה על הופעת המשנה שלה ב"הסכם ג'נטלמני", הייתה מועמדת שוב שנתיים לאחר מכן ("בוא לאורווה") ואז בפעם האחרונה על "הכל אודות חווה". להולם יש את התפקיד הכי פחות דרמטי מבין כל חברותיה, והיא משמשת כמין עוגן של שפיות ואנושיות בתוך הקלחת הזו. כמו אוליביה דה-האווילנד ב"חלף עם הרוח", על הנייר זהו תפקיד מאוד כפוי טובה, ויפה מאוד שהאקדמיה זיהתה את עבודתה המשובחת של הולם.
המועמדות האחרונה, וכאמור התמוהה ביותר, היא זו של תלמה ריטר. מעבר לעובדה שיש לה רק קומץ סצנות, היא לא מתבקשת לעשות משהו יותר מדי יוצא דופן. היא נהדרת, אין ספק, אבל זו עדיין בחירה משונה. זאת הייתה מועמדותה הראשונה מתוך שש, והיא מעולם לא זכתה. שיא שלילי שהיא חולקת עם דבורה קר.
וכמובן שאי אפשר שלא להזכיר את הופעת האורח של מרלין מונרו כשחקנית מתחילה המגיעה לאחת המסיבות של מרגו. היא מצליחה לגנוב את ההצגה לרגע או שניים, למרות שעל פי הדיווחים דיויס התעללה בה במהלך הצילומים, וביקשה כל כך הרבה טייקים שמונרו כבר לא עמדה בזה.

"הכל אודות חווה" פתח את הפיפטיז בקול תרועה רמה, והיה לאחד מזוכי האוסקר האהובים ביותר בכל הזמנים. כפי שהבנתם, אני חושב שבצדק רב. זה סרט ששורד צפיות רבות ובאמת שאני ממליץ להצטייד בפנקס קטן בזמן הצפייה כדי לכתוב מהר כמה מהמשפטים הנפלאים שנאמרים בו בקצב מהיר. מהאקספוזיציה ועד האפילוג, שהוא לא פחות ממושלם באופן שמעביר צמרמורת, סרטו של מנקיוויץ הוא צפיית חובה.
אם אתם חושקים בדאבל-פיצ'ר מעניין, אני ממליץ לצפות ב"העננים של סילס מריה", סרטו של אוליבייה אסייאס משנת 2015. הוא אמנם יותר תרגיל אינטלקטואלי מ"הכל אודות חווה", אבל שניהם עוסקים באותו עולם ומראים איך אפשר לטפל באופן כל כך שונה באותם החומרים.

רשימת הזוכים המלאה של האוסקר ה-23:
הסרט הטוב ביותר: דאריל פ. זאנוק – "הכל אודות חווה"
השחקן הראשי הטוב ביותר: חוזה פרר – "סיראנו דה ברז'ראק"
השחקנית הראשית הטובה ביותר: ג'ודי הולידיי – "רק אתמול נולדה"
שחקן המשנה הטוב ביותר: ג'ורג' סאנדרס – "הכל אודות חווה"
שחקנית המשנה הטובה ביותר: ג'וזפין האל – "הארווי"
הבימוי הטוב ביותר: ג'וזף ל. מנקיוויץ – "הכל אודות חווה"
הסיפור הטוב ביותר: ג'וזפה די סנטיס וקרלו ליצאני – "אורז מר"
התסריט הטוב ביותר: ג'וזף ל. מנקיוויץ – "הכל אודות חווה"
הסיפור והתסריט הטובים ביותר: צ'רלס בראקט, בילי ווילדר וד.מ. מרשמן – "שדרות סאנסט"
הצילום הטוב ביותר בשחור-לבן: רוברט קראסקר – "האדם השלישי"
הצילום הטוב ביותר בצבע: רוברט סורטיס – "מכרות המלך שלמה"
העיצוב האומנותי הטוב ביותר בשחור-לבן: הנס דרייר, ג'ון מיהן, סם קומר וריי מוהר – "שדרות סאנסט"
העיצוב האומנותי הטוב ביותר בצבע: הנס דרייר, וולטר טיילר, סם קומר וריי מוהר – "שמשון ודלילה"
עיצוב התלבושות הטוב ביותר בשחור-לבן: אידית' הד וצ'רלס לה-מייר – "הכל אודות חווה"
עיצוב התלבושות הטוב ביותר בצבע: אידית' הד, דורותי ג'יקינס, אלואה ג'נסן, ג'יל סטיל וגוון וואקלינג – "שמשון ודלילה"
הקלטת הסאונד הטובה ביותר: "הכל אודות חווה"
העריכה הטובה ביותר: ראלף ווינטרס וקונרד נרווינג – "מכרות המלך שלמה"
האפקטים המיוחדים הטובים ביותר: "יעד לירח"
השיר הטוב ביותר: ריי אוונס וג'יי לוויניגסטון – "קפטן קארי" (מונה ליסה)
המוזיקה הטובה ביותר לסרט קומי או דרמטי: פרנז ווקסמן – "שדרות סאנסט"
המוזיקה הטובה ביותר לסרט מוזיקלי: אדולף דויטש ורוג'ר אדנס – "לאנני יש אקדח"
הסרט התיעודי הטוב ביותר באורך מלא: רוברט סניידר – "הטיטאן: סיפורו של מיכאלנאנג'לו"
הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר: אדמונד ריק – "למה קוריאה?"
סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר: סטיבן בוסוטו – "ג'ראלד מקבוינג-בוינג"
הסרט הטוב ביותר באורך גלגל אחד: גורדון הולינגסהד – "סב המירוצים"
הסרט הטוב ביותר באורך שני גלגלים: וולט דיסני – "בעמק ביוור"
פרס מיוחד לסרט הטוב ביותר בשפה זרה: איטליה – "חומות מלפאגה"
פרס מיוחד: ג'ורג מרפי, לואי בי. מאייר
פרס מפעל חיים: דאריל פ. זאנוק

הדירוג המתעדכן של זוכי הסרט הטוב ביותר, מהגבוה לנמוך:
1. "הכל אודות חווה" (1950)
2. "במערב אין כל חדש" (1930)
3. "זה קרה לילה אחד" (1934)
4. "חלף עם הרוח" (1939)
5. "קזבלנקה" (1943)
6. "מה יפית עמק נוי" (1941)
7. "רבקה" (1940)
8. "כנפיים" (1928)
9. "שנות חיינו היפות ביותר" (1946)
10. "כל אנשי המלך" (1949)
11. "סוף השבוע האבוד" (1945)
12. "גברת מיניבר" (1942)
13. "גראנד הוטל" (1932)
14. "המרד על הבאונטי" (1935)
15. "המלט" (1948)
16. "סימארון" (1931)
17. "תהלוכה" (1933)
18. "זיגפלד הגדול" (1936)
19. "הסכם ג'נטלמני" (1947)
20. "ברודווי מלודי" (1929)
21. "החיים של אמיל זולא" (1937)
22. "הן לא תיקחו עימך" (1938)
23. "הולך בדרכי" (1944)

תגובות

  1. yoshihide הגיב:

    כרגיל, אור, יופי של סקירה! עשית חשק. תמיד אהבתי את "ברנשים וחתיכות", ואפילו את "קליאופטרה" המושמץ של מנקייביץ', איכשהו את הסרט הזה תמיד פספסתי.

    תודה! בפעם האחרונה נדמה לי שאמרת שהספקת לכתוב את כל הסקירות עד שנות השישים המאוחרות. מקווה שהתקדמת מאז, בטח שנות השבעים היה תענוג. 🙂

    1. אור סיגולי הגיב:

      אתה באמת חייב לראות את הסרט הזה.
      ותודה! אכן התקדמתי ואני נכנס עכשיו לשנות התשעים… שנות השבעים היו באמת סיפור יוצא דופן, וכמו שזה נראה אלו יהיו פרקים עמוסים למדי.

  2. זמפאנו הגיב:

    ממש גוללתי במתח את העמוד… האם הכל אודות חוה יעבור בדירוג את במערב אין כל חדש…
    טור נפלא.

  3. יאיר הגיב:

    סקירה מצוינת. תודה
    היה שווה להזכיר לדעתי גם את 'שיקגו', שמהווה באיזשהו מקום מחווה גדולה להכל אודות חווה, שפשוט הפכו את העולם המשחק לעולם הפשע והנוכלים.
    שוב תודה.

השאר תגובה