• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

פרויקט כל זוכי האוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר – פרק 13: "רבקה" (1940)

7 באפריל 2017 מאת אור סיגולי

לימים הפך זוכה האוסקר ה-13, "רבקה" (Rebecca), לסוג של עלה תאנה של הוליווד. זאת מכיוון שתעשיית הסרטים מעולם לא העניקה לבמאי הגדול אלפרד היצ'קוק פרס על בימוי (על אף חמש מועמדויות), והזכייה הזו בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בעצם מאפשרת לה להגיד שהיא בכל זאת זיהתה את גדולתו של היצ'קוק בזמן אמת לפחות פעם אחת, על אף שהבמאי עצמו לא זכה בקטגוריה המיועדת לכך.
זו הייתה ההפקה האמריקאית הראשונה של הבמאי הבריטי, אז בן 41, אחרי מעל עשרים הפקות באירופה. באותה שנה סרט נוסף שלו היה מועמד לפרס הראשי, "כתב זר". המפיק של "רבקה" היה דיויד או. סלזניק, ששנה לפני כן סגר את שנות השלושים עם הניצחון המוחץ של "חלף עם הרוח". הסיפורים על הפקת "רבקה" מתארים מתיחות רצינית בין סלזניק והיצ'קוק, והתערבות קיצונית של זה הראשון בגרסה הסופית. יש האומרים שזה מה שגרם להיצ'קוק לצלם מאותו הרגע אך ורק את מה שהוא צריך, "לערוך" על הסט, כדי למנוע התערבויות חיצוניות נוספות בסרטיו. אנחנו לא נדע איך הייתה הגרסה של היצ'קוק, אבל זו הנוכחית, שגם הייתה לסרט הפתיחה של פסטיבל ברלין הראשון, יצאה מנצחת עם הצלחה קופתית, זכייה באוסקר, וחיבה רבה עד עצם היום הזה.

"רבקה" כמעט והשווה את שיא המועמדויות של הזוכה הקודם, 11, אך יצא מהטקס רק עם שני פרסים בסך הכל: סרט וצילום בשחור-לבן. אבל האמת היא שבמבט רחב על האוסקרים, גם שתי הזכיות האלו מעט יוצאות דופן לתקופתו, בהתחשב בכך ש"רבקה" הוא זוכה האוסקר הראשון שיש בעלילתו אלמנטים בולטים של מתח ואימה. זה לא יחזור על עצמו עד "שתיקת הכבשים" 61 שנה לאחר מכן.
מבוסס על ספרה הגותי של רבקה דה מאורייר, הסרט מספר על בחורה ביישנית (ג'ואן פונטיין, ששנה לאחר מכן תזכה בזכות "חשד", גם הוא של היצ'קוק. אה, והיא גם אחותה של מועמדת השנה שעברה, אוליביה דה האווילד. כי הוליווד היא קיבוץ, מסתבר), אשר מוצאת את עצמה במונטה-קרלו, כמלוותה הצמודה של אשת חברה דוחה במיוחד (פלורנס בייטס). שם היא נתקלת בגבר מקסים בשם מקס דה ווינטר (לורנס אוליבייה), שאיבד את אשתו האהובה רבקה בתאונת שיט לפני זמן לא רב. בין השניים מתפתח רומן, ומקס מציע לה נישואין במהרה. היא נעתרת והם עוברים לאחוזתו מנדרליי, שם הכלה הצעירה מרגישה כי נוכחותה של רבקה הז"לית ממשיכה לרדוף את בעלה, ובמיוחד נתקלת בקשיים מול סוכנת הבית, גברת דנוורס הערפדית (ג'ודית' אנדרסון), שאובססיבית לזכרה של גברת דה ווינטר הראשונה. משם יחשפו שלדים בארון, שלדים בסירות, סודות, שקרים, וסודות ושקרים. הכל בערפל מאיים וחללים עם תקרות גבוהות במיוחד. גותי, אתם יודעים.

זאת בעצם ההזדמנות היחידה שלנו לדון באלפרד היצ'קוק במהלך כל הפרויקט, ולכן מגיע לו שנשקיע בו קצת זמן. אני לא בטוח אם "רבקה" נחשב לאחד מהסרטים הכי גדולים של המאסטר (בטח לא ביחס ל"חלון אחורי", "ורטיגו" ו"פסיכו"), אבל זו בהחלט אחת מעבודותיו המרשימות ביותר. היצ'קוק, ובאמת אין צורך להגיד את זה, הבין קולנוע כמו שמעטי מעט הבינו לפניו, בזמנו, או לאחריו, וכל פריים ופריים בזוכה האוסקר שלו מוכיח את זה.
המצלמה של זוכה האוסקר ג'ורג' ברנס נעה בצורה מחושבת ואפקטיבית, בוראת אימג'ים יפייפים, חושפת את מה שצריך, מסתירה עוד יותר מזה, ומובילה אותנו בבטחה אל תוך העולם המסתורי של הסרט ועולמה הקורס של הגיבורה. הצילום מגובה בעבודת תאורה מרהיבה, שמוכיחה שליטה מוחלטת במדיום. הדיסולבים אומרים כמעט יותר מהדיאלוגים, ועל אף תחושת ה"כבדות" של הספר הקאנוני של דה מאורייר, הסרט מרגיש חי ומתפתח בכל רגע. הוא לשנייה לא קפוץ או נופל מלכודת לחשיבות עצמית של עיבוד קלאסיקה למסך. היצ'קוק גם הצליח לשלב כמה רגעים קומיים מצוינים ששוברים את תחושת האבדון, אך בו בזמן מחריפים את המועקה שבאה לפניהם ואחריהם.
והמוזיקה. אלוהים אדירים, המוזיקה! איזה פס קול אדיר הלחין פרנץ ווקסמן. את האוסקר הוא הפסיד לצוות של "פינוקיו" אז אי אפשר לבוא למישהו בטענות על זה, אבל באמת שזו הלחנה מרשימה עד מאוד.

רוב הליהוק גם הוא הצלחה. לורנס אוליבייה הוא, כמובן, מושלם. לתפקיד הזה או לכל תפקיד אחר אי פעם. הוא איכשהו מצליח להיות הצ'ארמר המיוסר והאומלל אבל לא לעייף בדרך. לסרט גם שתי הופעות משנה בולטות. הראשונה היא כמובן גברת ג'ודית' אנדרסון כמשרתת מהשאול, שיכולה להקפיא עורקים בלי להזיז שריר אחד בפנים שלה, כאשר ההופעה השנייה היא של הנחש שזוחל לתוך הסיפור – ג'ורג' סנדרס כבן דודה המפוקפק של רבקה המנוחה. סנדרס, אז בן 34, היה עשור לפני האוסקר הכה מוצדק בו זכה בזכות דמות נאלחת אחרת ב"הכל אודות חווה", ועשרים ושבע שנים לפני שהעניק את קולו לבריאת אחד הנבלים הגדולים של הקולנוע, שיר-קאן ב"ספר הג'ונגל" המצויר של דיסני.
גם פלורנס בייטס, כאשת החסות של הגיבורה, אמנם מצומצמת רק למערכה הראשונה של הסרט אבל עדיין בלתי נשכחת. דווקא ג'ואן פונטיין, בתפקיד הראשי, מחווירה ליד כל השאר. קשה להאשים אותה במשחק גרוע, אבל דמותה עוברת כמה פאזות במהלך הסרט, ולא את כולן היא צולחת בהצלחה מוחלטת. כאמור, שנה לאחר היא תזכה בזכות תפקידה ככלה נחרדת אחרת מסרט של היצ'קוק – "חשד". זה יהיה אוסקר המשחק היחיד אי פעם להופעה מסרט של היצ'קוק.

ג'ואן פונטיין ולורנס אוליבייה

אז כפי שהבנתם, "רבקה" נפלא בעיני, וממשיך את הסטרייק המשובח של האוסקרים שהחל בשנה שלפני כן עם "חלף עם הרוח". עם זאת, יש בו משהו אחד שמאוד מציק, וזו העובדה שהצנזורה של קוד-הייז שפעלה בכל בכוח באותן שנים, פשוט לא אפשרה לספר של דה מאורייר להיות מעובד כמו שצריך. קודם כל, התשוקה שאמורה להיות נוכחת מאוד בין הזוג המאוהב פשוט נעדרת לחלוטין מהמסך. אפשר לומר שאולי הייתה זו בחירה מודעת, כדי שלא באמת נדע האם דה ווינטר אכן מאוהב בכלתו החדשה או סתם משתמש בה, אבל מכיוון שאין בין השניים ולו גרם של כימיה מינית, מערכת היחסים שלהם עקרה נורא. ב"חלף עם הרוח", לצורך ההשוואה, על אף הצנזורה המסך פשוט מתפוצץ מהמתח בין סקרלט (ויויאן לי) ורט (קלארק גייבל) כך שזה אולי בכל זאת היה אפשרי. דבר שני שמעט פוגמים בעיבוד, הוא השינויים שנאלצו להכניס לעלילה בעקבות אותו קוד-הייז, ואני לא מעוניין להיכנס לספוילרים (למרות שהסרט בן 77) אבל בואו נגיד שכשמגלים את האמת מאחורי מותה של רבקה, ברור שמשהו שם רודד ורוכך עד שכמעט אין לו משמעות רגשית.

"רבקה", אם אתם שואלים אותי, לא היה הסרט הטוב ביותר של 1940. אפילו לא קרוב. זו בכל זאת השנה של "ענבי זעם" (שזכייתו של פורד בפרס הבימוי של אותה שנה מעידה אולי על מרוץ צמוד), "הדיקטטור הגדול", "סיפור פילדלפיה" ו"נערתו ששת" שבכלל לא התקרב לאוסקר – כולם גדולים מסרטו של היצ'קוק בעיני – אבל הזכייה של "רבקה" רחוקה מלהיות בעייתית או מאכזבת. ובכל זאת, טוב שלהוליווד העניקה את הכבוד הגדול שלה ללפחות סרט אחד של היצ'קוק. נחמה קטנה אך מניחה את הדעת.

רשימת הזוכים המלאה של האוסקר ה-13:
הסרט הטוב ביותר: דיויד או. סלזניק – "רבקה"
השחקן הראשי הטוב ביותר: ג'יימס סטיוארט – "סיפור פילדלפיה"
השחקנית הראשית הטובה ביותר: ג'ינג'ר רוג'רס – "קיטי פויל"
שחקן המשנה הטוב ביותר: וולטר ברנאן – "The Westerner"
שחקנית המשנה הטובה ביותר: ג'יין דארוול – "ענבי זעם"
הבימוי הטוב ביותר: ג'ון פורד – "ענבי זעם"
האפקטים המיוחדים הטובים ביותר: לורנס באטלר וג'ק וויטני – "הגנב מבגדד"
הסיפור המקורי הטוב ביותר: בנג'מין גלייזר וג'ון ס. טולדי – "קומי, אהובתי"
התסריט המקורי הטוב ביותר: פרסטון סטרג'ס – "מקגניטי הגדול"
התסריט הטוב ביותר: דונלד אוגדן סטוארט – "סיפור פילדלפיה"
העריכה הטובה ביותר: אן באוקנס – "North West Mounted Police"
הצילום הטוב ביותר בשחור-לבן: ג'ורג' בארנס – "רבקה"
הצילום הטוב ביותר בצבע: ג'ורג' פרינל – "הגנב מבגדד"
הקלטת הסאונד הטובה ביותר: דאגלס שירר – "Strike Up the Band"
העיצוב האומנותי הטוב ביותר בשחור-לבן: סדריק גיבונס ופול גרוס – "גאווה ודעה קדומה"
העיצוב האומנותי הטוב ביותר בצבע: וינסנט קורדה – "הגנב מבגדד"
השיר הטוב ביותר: לי הארליין ונד וושינגטון – "פינוקיו" (כשאתה מביע משאלה לכוכב)
המוזיקה הטובה ביותר: אלפרד ניומן – "סמטת המתכת"
המוזיקה המקורית הטובה ביותר: לי הארליין, פול ג'יי סמית' ונד וושינגטון – "פינוקיו"
סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר: "שביל החלב"
הסרט הטוב ביותר באורך גלגל אחד: פיטר סמית' – "מהיר יותר מקריצה"
הסרט הטוב ביותר באורך שני גלגלים: "טדי, הרוכב הקשוח"
פרס מיוחד: בוב הופ, קולונל ניית'ן לווינסון

הדירוג המתעדכן של זוכי הסרט הטוב ביותר, מהגבוה לנמוך:
1. "במערב אין כל חדש" (1930)
2. "זה קרה לילה אחד" (1934)
3. "חלף עם הרוח" (1939)
4. "רבקה" (1940)
5. "כנפיים" (1927)
6. "גראנד הוטל" (1932)
7. "המרד על הבאונטי" (1935)
8. "סימארון" (1931)
9. "תהלוכה" (1933)
10. "זיגפלד הגדול" (1936)
11. "ברודווי מלודי" (1928)
12. "החיים של אמיל זולא" (1937)
13. "הן לא תיקחהו עימך" (1938)

תגובות

  1. חיים צ' הגיב:

    ואם אני אטען שלורנס אוליבייה לא משחק טוב? זה יהיה חילול הקודש. זה גם קשור לטענה שלא מורגשת משיכה מינית בינו לבין הגיבורה. מורגש כל הזמן שהוא "משחק". וזה מתקשר לסיפור די ידוע – דסטין הופמן סיפר לאוליבייה כיצד הוא מתאמץ ומשקיע זמן כדי להיכנס לדמות, ןאז אוליבייה אומר לו: "מה דעתך פשוט לשחק?". נראה לי שהשיטה של הופמן עדיפה.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.