אוסקר 2016/17: מחשבות וחישובים לקראת הימורי המועמדים

שלא כהרגלנו, בשנה שעברה פסחנו על הימורי המועמדים לקראת האוסקר. זה היה מכיוון שהעונה כל כך בלבלה אותנו, שהחלטנו שאין לנו יכולת להתמודד איתה ופשוט נתנו לה לקרות. גם עכשיו, 13 ימים לפני הכרזת המועמדים, יש המון שאלות ודברים לא ברורים, אבל השנה זה מרגיש קצת פחות כאוטי.
על כן, כמה ימים לפני הכרזת המועמדים ב-24 לינואר, נשים שוב את המוניטין הרעוע שלנו על הכף ונהמר על הקטגוריות השונות, אבל לפני זה אפרוש בפניכם כמה מהדברים המעניינים שקורים בעונת הפרסים הזו, של סרטי 2016, עם כמה מחשבות ותהיות לגבי זהות המובילים. לפני שנתחיל, חשוב לציין שבשנים האחרונות ראינו איך כל הסטטיסטיקות שאנחנו מכירים מאבדות משמעות. "ארגו" זכה בלי בימוי, "בירדמן" זכה בלי עריכה, ו"מכונת הכסף" הפסיד למרות הזכייה באיגוד המפיקים. השינוי בשיטת ההצבעה והתמורות בצריכת הקולנוע משנים את המפה כל שנה. בואו נגיד את זה ככה, אם הולכים על פי הסטטיסטיקות המוכרות, "לה לה לנד" איבד את המומנטום לזכייה בפרס הסרט, וארון-טיילור ג'ונסון מועמד בטוח לפרס שחקן המשנה על "יצורים ליליים" (על שני אלו אפרט בהמשך). נשמע מוזר נכון? אני מסכים. לכן הפעם אני מתייחס לסטטיסטיקות באופן יותר זהיר.

בשלב זה אנחנו יודעים כבר לא מעט. פרסי המבקרים מאחורינו, כך גם המועמדים לאיגוד השחקנים, המפיקים והבאפט"א. יש לנו גם רשימות מצומצמות בפרסי הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, האיפור/עיצוב שיער והאפקטים החזותיים. אה, כן, וגם שרדנו את "גלובוס הזהב", האירוע שאני הכי בז לו מכולם ומשתגע מכך שחשובים ממני ממשיכים להתייחס אליו.

אז נתחיל בפצצה שהטלתי מקודם. "לה לה לנד", סרט שמקדש את הבידור והקולנוע, ששבר שיא זכיות ב"גלובוס הזהב", ומועמד בכל הגילדות האפשריות עד כה, על פניו הפסיד את האוסקר. למה? כי אין לו מועמדות לפרס הצוות באיגוד השחקנים. הפרס הזה נוסד בשנת 1994 ושנה לאחר מכן הצטרפה אליו קטגורית "צוות השחקנים הטוב ביותר". מאז, 11 שנה רצוף, לא קרה שסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר, בלי מועמדות לצוות באיגוד השחקנים. זאת עובדה.
אבל רגע, אומרים כולם במקהלה, "לה לה לנד" איננו סרט של אנסמבל, אלא רק של שני שחקנים, ושניהם מועמדים מטעם האיגוד. לזאת אענה, א) לא לגמרי נכון. לסרט יש גם את רוזמרי דה וויט, ג'ון לג'נד וג'יי.קיי. סימונס, ו-ב) "מיליון דולר בייבי" היה מועמד רק עם שלושה שחקנים, "בילי אליוט" היה מועמד עם ארבעה, וכמוהו גם "ספק" ו"התבגרות". הכמות פחות רלוונטית.
כמו כל הסטטיסטיקות, גם זו של פרס צוות השחקנים חייבת להישבר מתישהו, אז אני ממש לא מתכוון להמר כרגע נגד זכייה של "לה לה לנד" באוסקר, אבל אי אפשר שלא להתעלם מזה. השחקנים הם חלק נכבד מאוד מהאקדמיה, ואם הם לא רצו לדחוף את סרטו של דיימיאן שאזל עד קו הסיום, זה אולי מעיד על תגובות מעורבות יותר ממה שאנחנו חושבים.

לה לה לנד

אז אם לא "לה לה לנד", מי כן? זאת שאלה מעולה. בהתבסס על כל מה שקרה עד כה, הדיבור בעצם מתמקד בשני סרטים. שניהם מדהימים (בעיני הרבה יותר מ"לה לה לנד"), אבל שניהם לא לגמרי מרגישים אוסקריים מספיק. הראשון הוא "מנצ'סטר ליד הים" (בשבילי, ההצבעה של הראש), הדרמה המטלטלת של קנת' לונרגן, שזכתה רק בשלושה פרסי מבקרים אך אפשר לסמן אותה כמועמדת מובילה בפרסי השחקן הראשי והתסריט המקורי. השני הוא "אור ירח" (בשבילי, ההצבעה של הלב), אחת החוויות הכי משמעותיות שהיו לי מהקולנוע האמריקאי בחודשים האחרונים. סרטו של בארי ג'נקינס הוא הסרט המעוטר ביותר בעונה עד כה, אבל בכל זאת – האם סרט על גיי שחור יכול לסחוף את כל מצביעי האקדמיה, כולל הרפובליקנים (ויש כאלה) וכולל את אלו שמסקרת האוסקרים של "אינדיווייר", אן תומפסון, מכנה בחיבה The Steak Eaters (הגברים הלבנים, המבוגרים והדשנים)? הם יצביעו לסרט הזה? אולי תסריט מעובד ושחקן משנה. במאי במקרה הכי קיצוני, כדי שסוף סוף שחור-עור יזכה בפרס הזה.
השאלה עדיין פתוחה.

אני משתמש ב"אור ירח" כדי לעבור לדבר על קטגורית שחקן המשנה, כנראה המוזרה ביותר של האוסקר הנוכחי. נכון לעכשיו, סוחף הפרסים המרכזי של העונה הוא מאהרשלה עלי, המגלם את חואן, דמות האב של גיבור "אור ירח". הוא צבר עד כה לא פחות מ-25 פרסים מקדימים ומועמדות לאיגוד השחקנים. בהערה אישית אני חייב לומר שאני בסדר עם כל פרס שייזרק לכיוון "אור ירח". באמת. אבל את ההתלהבות מעלי אני לא ממש מבין. זה לא שהוא רע, חלילה, זה פשוט שהתפקיד שלו קטן מאוד, לא מאפשר יותר מדי, ויש בסרט הזה שלושה שחקני משנה שעושים תפקידים מורכבים ומרשימים הרבה יותר: אשטון סנדרס שמגלם את הגיבור בסיפור האמצעי, אנדרה הולנד שמגלם את קווין בסיפור השלישי, ומעל כולם טרוואנטה רוהדס, הגיבור בחלקו האחרון של הסרט. וואו, איזו הופעה.
על אף הזכיות שצבר עלי, ויהיה מאוד מטופש להמר נגדו בשלב המועמדויות, אני עדיין מנסה להבין האם הוא המוביל המוחלט לזכייה. נאלץ לחכות לתוצאות איגוד השחקנים כדי לדעת לבטח. השחקנים הבולטים האחרים שמזיעים את דרכם לכיוון מקום בחמישייה הסופית הם ג'ף ברידג'ס ובן פוסטר ("באש ובמים"), יו גראנט ("פלורנס פוסטר ג'ניקנס"), לוקאס הדג'ס ("מנצ'סטר ליד הים") ודב פאטל ("סארו – הדרך הביתה"). לאחרונה הצטרף גם ארון טיילור-ג'ונסון ב"יצורים ליליים". הרי גם אם נניח שאנחנו יכולים להתעלם מהזכייה ב"גלובוס הזהב" (למרות שהפעם האחרונה ששחקן משנה זכה ב"גלובוס" ולא קיבל מועמדות לאוסקר הייתה בפאקינג 1975), אבל המועמדות לבאפט"א מראה על תמיכה מבית, וזה אומר לא מעט. אם מחפשים הפתעה אמיתית, אפשר לפזול לכיוון ג'ון גודמן ממנו עדיין לא התייאשתי ("דרך קלוברפילד 10"), רייף פיינס ("גלים גבוהים") או מישהו מהקאסט של "שתיקה" הסקורסזאי.

בתחום שחקנית המשנה המצב הרבה יותר פשוט. ויולה דייויס מ"גדרות" היא זוכה כל כך ודאית, שבכלל אין טעם להעמיד לצידה עוד ארבע נוספות. אם שנייה מניחים את זה בצד, משהו מעניין שיכול לקרות מבחינה היסטורית, הוא שהקטגוריה הזו תכיל שלוש שחקניות שחורות, משהו שלא קרה בשום קטגוריית משחק אי פעם. המתמודדות לצד ויולה הן אוקטביה ספנסר וג'אנלה מוניי ("מאחורי המספרים"), נעמי האריס ("אור ירח"), ובמרחק אפשר לראות אולי את גוגו מבת'ה-רוא של "מיס סלואן".
ועדיין, לגבי עניין האפליה המתקנת באוסקר, אני מציע לקחת את העניין בערבון מוגבל. בסופו של דבר, חברי האקדמיה הרבים מצביעים עם עצמם בשקט, ולדעתי לא ירגישו צורך להצביע למישהו רק בגלל צבע עור. הסיבה לכך שכל כך הרבה שחקנים שחורים נמצאים במירוץ השנה קשורה בעיקר לכך שפשוט נעשו הרבה סרטים על שחורים בעלי פרופיל אוסקרי השנה, בשונה מהשנתיים האחרונות ("קריד" ו"סטרייט אאוטה קומפטון" אינם סרטי אוסקר, על אף המועמדות שזרקו לכיוונם). לא הרבה זוכרים אבל בשנת 2004 היו ארבע מועמדויות שחורות באוסקר (שחקן ראשי, שני שחקני משנה ושחקנית משנה), כולל הזכייה של ג'יימי פוקס, וב-2006 היו חמש מועמדויות שחורות (שני שחקנים ראשיים, שני שחקני משנה, ושחקנית משנה אחת) ושתי זכיות. זה תלוי היבול השנתי יותר מכל מחאה שתצוץ. אם אתם רוצים לדעת את כל ההיסטוריה המלאה, אתם מוזמנים לבקר פה.
מה שלא קרה מעולם הוא שכל ארבע הקטגוריות (שחקן ושחקנית ראשיים, שחקן ושחקנית משנה) יכילו לפחות נציג שחור אחד. ובזמן שיש לנו מועמדים בטוחים בלפחות שלוש קטגוריות, זו של השחקנית הראשית עלולה להיות מה שימנע מהתקדים לקרות. רות נגה מ"לאבינג" היא השחקנית השחורה היחידה השנה שקרובה למועמדות, אבל לא לגמרי ברור מה קורה עם זה.
וזה המעבר שלנו לדבר על קטגורית השחקנית הראשית.

המפגש

מילה אחת שעולה הרבה אצל מסקרי האוסקרים השנה היא "נראטיב". לא זכור לי כזה שימוש במונח הזה בשנים עד כה, וזה נורא מעניין. "נראטיב", בהקשר שלנו, הוא רצף האירועים שמוביל לזכייה, הסיפור שמסופר מאחורי הניצחון. למשל, בתחילת העונה היה דיבור על כך שהוליווד לא תעמוד בפיתוי לייצר נראטיב שיעניק אוסקרי משחק ראשונים לזוג המלכותי אנט בנינג ("נשות המאה ה-20") ו-וורן בייטי ("Rules Don’t Apply"). זה התרסק ועלה בלהבה ברגע שהסרט בו מככב בייטי נחשף למבקרים. אבל אתם מבינים את הרעיון – האוסקר יכול לייצר סיפור, עלילה עם מערכות, כזו שחוגגת את ההתמדה והעבודה הקשה בעולם הזוהר.
אחת הטענות החזקות של מחפשי ה"נראטיב" הוא שיש גבול כמה פעמים שחקן או במאי יכול להפסיד לפני שייתנו לו אוסקר. לצורך העניין, ליאונרדו דיקפריו, קייט ווינסלט ומרטין סקורסזה זכו בגלל שה"נראטיב" התאים באותה שנה. כמובן שיש חורים בתיאוריה הזו, כך תגלו אם תעשו חיפוש על דבורה קר ופיטר או'טול.
איפה זה בא לידי ביטוי השנה? פעמיים בקטגורית השחקנית הראשית: עם איימי אדמס ואנט בנינג.
אדמס בת ה-42 הפסידה את האוסקר כבר חמש פעמים. בנינט בת ה-56 הפסידה ארבע פעמים. שתיהן נחשבות אצולה הוליוודית, ולשתיהן כבר מגיע. תאוריית הנראטיב אומרת שהמועמדות הבאה של אדמס ובנינג תביא להן את האוסקר, כי האקדמיה לא תעניק להן מועמדות נוספת סתם בשביל לצבור הפסדים.
אפשר, ורצוי, להתווכח על זה, כי בתאכלס זה לא מחזיק מים יותר מדי. אבל כן, אדמס תצטרך לזכות מתישהו, ואם "המפגש" אכן יצליח כפי שצופים לו להשתחל לקטגוריות הסרט והבימוי, יש לה סיכוי טוב לזכות על חשבון נטלי פורטמן ב"ג'קי" (שהסרט בכיכובה לא זוכה להתלהבות רבה כפי שהיה נראה בהתחלה) או אמה סטון ב"לה לה לנד".
בנינג, שעד ההתעלמות מאיגוד השחקנים נחשבה למועמדת מובילה, היא סימן השאלה הגדול של המירוץ הצפוף השנה. אם לוקחים בחשבון שאדמס, פורטמן וסטון בטוח בפנים, זה הופך את שני המקומות הנותרים למלחמת חורמה. מעבר לבנינג ורות נגה, אי אפשר להתעלם מאיזבל הופר ב"היא". לא רק שהקטגוריה הזו מאוד בעד שחקניות זרות (מריון קוטיאר פעמיים, עמנואל ריבה, פרננדה מונטנגרו, פנלופה קרוז, סופיה לורן, קטלינה סנדינו מורנו, איזבל אדג'ני ועוד – כפי הנראה כי הוליווד לא מייצרת המון תפקידים ראשיים טובים לנשים), הזכייה של הופר ב"גלובוס הזהב", סליחה שאני מזכיר את זה שוב, היא די משמעותית.
מתמודדות נוספות למקומות הנותרים שעושות לנו כאב ראש בטבלאות ההימורים הן ג'סיקה צ'סטיין ב"מיס סלואן", סנדרה הולר ב"טוני ארדמן" וכמובן, איך לא, מריל סטריפ ב"פלורנס פוסטר ג'נקינס", בדרכה למועמדותה ה-20.
בעיני, אגב, זה נורא שרבקה הול בכלל לא נמצאת על הרדאר עם הופתעה היוצאת מן הכלל ב"כריסטין".

בגזרת השחקן הראשי נדמה שהפייט האמיתי הוא בין זוכה שני פרסי האוסקר האהוב דנזל וושינגטון ("גדרות") וקייסי אפלק ("מנצ'סטר ליד הים"). אבל פרסי הבאפט"א השמיטו את הראשון, ואם הבריטים לא מצאו לו מקום בחמישייה, כנראה שהוא פחות מוביל ממה שחשבנו. על פניו, ריאן גוסלינג אמור לרשת את המקום השני במקום וושינגטון, אבל אני לא לגמרי משוכנע שזה המצב. לגבי אפלק, לאחרונה עלו כמה האשמות נגדו בענייני הטרדות מיניות ועוד דברים מגעילים בסגנון, ונשאלת השאלה האם זה יגרע מהרצון להמליך את הופעתו המדהימה בסרט כטובה ביותר של השנה. נגלה בקרוב. מעבר לשלושת אלו, ויגו מורטנסן נראה במצב טוב בזכות "קפטן פנטסטיק" שעל אף הופעתו אני לא ממש סבלתי, וג'ואל אדג'רטון ב"לאבינג".

ספר הג'ונגל

טוב, אז אנחנו יודעים ש"לה לה לנד", "מנצ'סטר ליד הים" ו"אור ירח", יקבלו מקום של כבוד בבוקר המועמדויות. אבל אילו עוד סרטים מתמודדים על היוקרה? אז קודם כל כמה סרטים שכבר הזכרנו בתחום המשחק כמו "המפגש", "גדרות", "סארו – הדרך הביתה", "מאחורי המספרים" ו"באש ובמים". אבל יש גם לא מעט נוספים. למשל, "הסרבן" של מל גיבסון שכרגע נראה כמו הימור סביר לא רק בפרס הסרט, הבימוי והשחקן הראשי, אלא גם בקטגוריות הסאונד, העריכה, ואולי אפילו התסריט. ואגב רפובליקנים, גם "סאלי – נס על ההדסון" של קלינט איסטווד עומד בסימן שאלה, אם כי בינתיים לא צבר מומנטום גדול מדי.

מקומות שבהם אנחנו יודעים שהמירוץ הצטמצם משמעותית הם הקטגוריות בהן הוכרזו רשימות של פיינליסטים. על קטגורית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה כבר הרחבנו, אז נותר לנו לדבר על אלו של הסרט התיעודי, האפקטים, והאיפור/עיצוב שיער.
בזו האחרונה ישנם שבעה מתמודדים: "איש ושמו אובה" (שגם נמצא בשורטליסט של השפה הזרה, מטעם שבדיה), "דדפול", "המלבישה", "יחי הקיסר", "יחידת המתאבדים", "סטארטרק: אל האינסוף" ו"פלורנס פוסטר ג'נקינס". זאת לנצח אחת הקטגוריות הכי מוזרות ובלתי צפויות באוסקר, ולכן באמת שלכל אחד מהמתמודדים פה יש סיכוי סביר למועמדות וגם לזכייה.

בקטגוריית האפקטים הויזואלים הרשימה המקוצרת כוללת את: "אסון בלב ים", "דוקטור סטריינג'", "העי"ג", "הנוסעים", "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", "ספר הג'ונגל", "קובו – אגדה של סמוראי" ו"רוג אחת".
הייתי אומר ש"קובו", "הנוסעים" ו"העי"ג" הם בעלי הסיכויים הנמוכים ביותר, בעיקר בגלל שהם היו כישלונות קופתיים, אבל כבר הופתענו בעבר. באופן יחסית יוצא דופן, אין במתמודדי האפקטים אף אחד שמאיים על מקום בקטגורית הסרט הטוב ביותר, כך שהמירוץ פתוח. מבחינת זכייה, הייתי מהמר על "ספר הג'ונגל" או "רוג אחת" בשלב זה, בעיקר מכיוון שסרט של דיסני-מארוול מעולם לא זכה, וקשה לי להאמין ש"דוקטור סטריינג'" יהיה הראשון.

נסיים עם קטגורית הסרט התיעודי הטוב ביותר באורך מלא, בה מתמודדים 15 סרטים. הכי מעניין מבחינתי לדעת הוא מה יעלה בגורל "או.ג'י: תוצרת אמריקה". הוא אמנם זה שזכה בהכי הרבה פרסים עד כה, אבל אורכו מעל שבע שעות וסביר שהרבה מחברי האקדמיה יחשיבו אותו כסדרת טלוויזיה, מה שעלול לפגום בסיכוייו. עם זאת, קשה לי להאמין שיש בנמצא עשייה תיעודית מרתקת ממנו. לצדו, "13" הנטפליקסי של אווה דוברניי, "ווינר" המעולה, "אני לא הכושי שלך", "ציידת הנשרים", "קמרה-פרסון", "גליסון" ו"החיים, סרט מצויר" גם הם חזקים בשיח. בנימה אישית – הלוואי ו"מגדל" של קית' מייטלנד יצליח להשתחל גם הוא.

יש עוד המון מה לומר ועוד המון קטגוריות לצלול לתוכן, אבל זה די והותר לעת עתה. כאמור, המועמדים יוכרזו ב-24 לינואר, וכמה ימים לפני כן נרים פה את פוסט ההימורים שלנו. שיהיה לכולנו בהצלחה.