• כחום הגוף
  • אוסקר 2023/24: הטקס בסיקור חי
  • אוסקר 2023/24: מהמרים על הזוכים
  • מאהבת, מטרידנית, רוצחת
  • אוסקר 2023/24: דירוג כל הסרטים המועמדים
  • אוסקר 2023/24: איך הלך עם ההימורים המוקדמים
  • אוסקר 2023/24: רשימת המועמדים המלאה

״הנוסעים״, סקירה

1 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל

ישנם (עדיין) אנשים אשר סבורים כי מדע בדיוני הוא ז'אנר המיועד רק לחלק מן האוכלוסייה, ושבקולנוע המטרה שלו היא בעיקר לספק בידור קליל. אני דורש מסרטי הז'אנר הרבה יותר – עליהם לומר לקהל משהו לא רק על העתיד או על מציאות אלטרנטיבית, אלא גם להגיד משהו מקורי ומעמיק על העולם שבו אנו חיים. הז'אנר מטבעו מקצין את הקיום האנושי ולכן יש באפשרותו לעסוק באופן טבעי ונגיש יותר בסוגיות פילוסופיות מורכבות. לכן, כאשר סרט בז'אנר עושה לעצמו הנחות בבניית המורכבות של הדברים ופונה לניסיון לבדר ולהיות נגיש כמטרה הראשונה, התוצאה מתסכלת במיוחד עבורי ולרוב גם מפספסת את הפוטנציאל הבידורי. ״הנוסעים״ (Passengers) הוא דוגמה קיצונית במיוחד למקרה כזה – סרט עם נקודת מוצא מרתקת והרבה באזז חיובי שנבנה לאורך השנים, אשר מפספס כמעט את כל הכיוונים המעניינים בהם היה יכול ללכת, לטובת ניסיון לרגש בכוח לבנות קטעי פעולה שזונחים את ההיגיון לטובת המתח.

אפשר להניח כי צופים רבים עדיין יבואו לצפות בסרט, לא משנה עד כמה הוא יספוג קטילות מצד הביקורת. זאת מפני שבסרט מככבים שניים מן השחקנים האהודים והטובים של הוליווד בימינו, כריס פראט וג'ניפר לורנס. תיאור העלילה במילים ספורות בהחלט מהווה נקודת מוצא נהדרת לסרט שיכול ללכת להרבה מאוד כיוונים – גבר ואישה אשר מצויים במהלך מסע בחלל אל עבר התיישבות בכוכב לכת חדש, ואמורים להיות מורדמים במשך פרק זמן של 120 שנה. אלא שהם מוצאים את עצמם מתעוררים 30 שנה לתוך המסע, בלי אפשרות לשוב לתרדמת. משמע, עליהם לבלות את שארית חיים במסע, מבלי לראות אף נפש חיה נוספת.

יש מספר כיוונים שונים אליהם ניתן לקחת את הסיפור הזה – משל על בדידות אנושית, סיפור הישרדות או הקרבה, דרמת זוגיות, או סיפור על דינמיקה של שליטה בזוגיות ומתח בין המינים. ברגעים מסוימים, הסרט מתחיל לעסוק בכל אחד מן הכיוונים הללו, אבל תמיד לוקח צעד לאחור ונמנע מדיון מעמיק. לעתים נדמה שהוא פוחד מן הכיוונים האפלים אליהם הסיפור מושך וחמור מכך, דומה כי הבמאי והתסריטאי לא ממש הבינו איזה סרט הם רוצים ליצור. יותר מכל, הסרט נדמה כאילו הוא צולם בלי תסריט גמור, גם לא לאחר צילומי השלמה נרחבים אשר נערכו ברגע האחרון.

עקרונית, הביקורת על התסריט אמורה להיות מפתיעה שכן הוא הופיע במשך שנים ב"רשימה השחורה" של תסריטים טובים שטרם נרכשו להפקה. ככל שאני רואה יותר סרטים שנעשו על פי תסריטים מן הרשימה הזו, אני מבין את טבעה האמיתי: זו רשימה שנועדה עבור מפיקים ובה סרטים בעלי רעיונות מקוריים ופוטנציאל מסחרי. לא מדובר בהכרח בתסריטים שלמים שלא דורשים עבודה נוספת, בלי קשר לאפשרות שהמפיקים והבמאי יהרסו דברים שקיימים בתסריט.

לגבי התסריט של ״הנוסעים״, התחושה שלי כי הפגמים מצויים בתסריט מסתמכת גם על העבודות הקודמות עליהם חתום התסריטאי ג'ון ספייטס. בעיקר ״פרומתאוס״ סרט אשר נדמה שסובל מאותם חסרונות כמו הנוכחי: הוא מתפזר לכיוונים רבים מדי, בונה דמויות חד מימדיות, מכסה על חורים בעלילה בעזרת חורים אחרים בעלילה ויוצר בלבול. יש לשני הסרטים הללו גם כמה מוטיבים משותפים, שבסרט החדש עובדים פחות טוב. למשל השימוש בתא רפואי שכולו רובוטי. בנוסף, זה אומר הרבה על כותב כשסרט מופרך מיסודו כמו ״דוקטור סטריינג'״ מתגלה כתסריט הכי אמין שכתב. על חוסר האמינות של ״הנוסעים״ ועל ריבוי החורים הייתי סולח אילו הייתה לסרט אמירה שהוא עומד מאחוריה. במקום זאת, התחושה שלי היא כי הרובד המעניין ביותר בסרט חלף מעל לראש של יוצריו, גם אם לא של הצופים.

passengers2

ביוצרים אני מתכוון גם לבמאי מורטון טילדום הנורווגי, שהגיע להוליווד אחרי סרטו ״ציידי ראשים״ (Headhunters) והפך לסוג של במאי להשכיר של תסריטים מתוך הרשימה השחורה, תוך שהוא שומר על רמה טכנית סבירה לצד חוסר הבנה של הסיפור או ניסיון לעשות קולנוע יוצא דופן. ״משחק החיקוי״ בבימויו נמנע ממורכבות אבל הצליח להיות מעניין בזכות הסיפור ההיסטורי המרתק בו עסק. בסרט הנוכחי ההליכה על אוטומט בכל הקשור לשימוש בפסקול ובניית הקצב פוגמת בסרט בצורה גדולה בהרבה. ״הנוסעים״ מתקדם בקצב מהיר מדי, בעיקר בחלקו השני בו הוא הופך לסרט פעולה שלא ממש מתאים לאופי הסיפור. ניתן היה לקחת את הסרט הזה למספר כיוונים, כולם היו דורשים גם הרהור על שעמום והתמודדות מול הזמן החולף. אך לא ניתן לעשות זאת בסרט אשר מנסה לזרז כמעט כל סיטואציה דרמטית, ומהר יותר לא תמיד אומר גם מעניין יותר.

בסופו של דבר כוחו של הסרט, בוודאי שמן הבחינה המסחרית, טמון בשני הכוכבים שלו, שבמשך רוב הסרט מתפקדים כדמויות הראשיות היחידות. פראט ולורנס מפגינים את החן שלהם גם בסרט הזה, למרות שעיצוב הדמויות לא נותן להם הרבה חומר לעבוד עמו, והקטעים בסרט שאמורים לרגש כתובים ברישול שאף משחק לא יכול להציל. היבט מעניין בליהוק הוא ששני הכוכבים משחקים דמויות אשר חורגות, ברמה השטחית, מן הליהוק הטיפוסי שלהם. פראט בדרך כלל משחק את הבחור החביב והמצחיק ובסרט זה הוא מגלם דמות די אפלה, גם אם הדבר לא עובד בצורה מספקת. לורנס כבר הוכיחה את עצמה בגילום של דמויות נשיות חזקות ומחוספסות, וכן היא מגלמת מישהי שהיא סוג של ההפך הגמור – הבחורה היפה והאינטלקטואלית, אשר מוקסמת בשלב מסוים מגבר פשוט יותר, שהיא טוענת כי לא היה סיכוי שהייתה מבלה עמו בנסיבות אחרות.

הפער בין שתי הדמויות הראשיות הוא הלב של הסרט, גם אם הוא מפוספס. מדובר בשני צדדים שונים של כישורים אשר דרושים להמשך המסע האנושי – היכולת הטכנית והפיזית (הגבר) מול היופי והתיעוד האמנותי (האישה). הדבר בא לידי ביטוי גם במקצוע של הדמויות – הוא מכונאי וטכנאי אשר כישורו מתגלים כקריטיים בתיקון ספינת החלל (גם אם לוקח לו הרבה זמן עד שהוא מחליט לתעל את כישוריו בכיוון הנכון), והיא עיתונאית וסופרת, אשר תוכל אולי לספר לדורות בעתיד על החוויה הייחודית שלהם. השוני בהם מובא גם בשם של הדמויות – הגבר נקרא ג'ים פטרסון, שם המשדר שגרה ופשטות. האישה היא אורורה ליין, שם בעל משמעות סימבולית יותר והקשרים ספרותיים. הדבר מנומק גם על ידי כך כי הגיבורה היא בתו של סופר, ושמה אכן מקשר גם לסיפור בעל משמעות סימבולית בסרט.

ניתן לתאר את הסרט כמקביל לסיפור אדם וחווה וזה הכיוון אליו מושך הסרט בחלקו השני. אולם, ההקשר היותר טעון ומעניין שלו הוא לסיפור היפהפיה הנרדמת, אשר בכמה גרסאות, כולל זו של דיסני, שמה אורורה. בשילוב שם המשפחה אשר קשור לאישה אשר סופרמן מציל, הבחורה בסרט היא בהחלט רוב הזמן הפסיבית אשר הגבר מתבונן בה, שולט בה, ולמעשה מעיר אותה לחיים דרך אהבתו. הקישור של הסרט לסיפור של אישה יפה אשר מוצלת היה יכול להיות בסיס לצדדים היותר חתרניים ואפלים בסרט, או להפוך אותו בסופו של דבר לסיפור על גבורה נשית. הסרט פוחד משני הכיוונים הללו ולמעשה נמנע כמעט בכל דרך עיצוב הדמות של אורורה כאישה בעלת תושיה או אפילו קיום שלא ביחס לאחרים – היא סופרת כי היא מוגדרת כממשיכה של אביה שהיה הסופר הדגול, והיא תורמת להישרדות הספינה רק בהתאם להוראות של הגברים.

יש לציין כי הסרט כולל גם עוד כמה דמויות, רובם סוגים של רובוטים בראשות ברמן אנדרואיד משעשע המגולם בידי מייקל שין, מעין הפוגה קומית שהיא גם אולי הדמות העמוקה ביותר בסרט. מאוחר יותר יש גם תפקיד קטן ללורנס פישבורן והזדמנות לאנדי גרסיה לפקוח את עיניו תמורת תשלום (בסרט לא רואים אותו עושה יותר מזה). אולם, ייתכן ו״הנוסעים״ היה עובד טוב יותר לו היה מוסיף להתרכז בשתי הדמויות הראשיות, במאבקי הכוח בניהם ובהכרח לחיות יחד. יש לי עוד נקודה מהותית לומר בהקשר הזה, אבל היא נוגעת לפרט עלילה שיכול להיות ספוילר, אף כי הסרט נמנע מלבנות אותו באופן מפתיע. בכל מקרה בחלק זה של הדיון אציע גם סוף אלטרנטיבי, משמע הסוף שהסרט לא בחר בו.

passengers1

ספוילרים מכאן ועד הסוף

למעשה, ״הנוסעים״ חושף את היסוד הפרוורטי של אגדת היפהפיה הנרדמת. גי'ם מעיר את אורורה אחרי שהוא מתאהב בה, אך בניגוד לרצונה ומבלי לה שיש אפשרות לבחור באופציה אחרת. אף כי הוא לא כופה את עצמו עליה מבחינה מינית, על ידי כך שהוא שולט בגורלה וחורץ את דינה מבלי לגלות לה את הנסיבות בגללן קמה לחיים, הוא למעשה גם אונס אותה בעצם הרמאות שלו. הדבר שיכול להיות מעניין בסרט הם המאמצים שלה לסלוח לו, או לחיות לצידו מתוך הכרח. אבל הסרט מוותר על הצגת הזעם אחרי דקות ספורות ותהליך הסליחה וההתאהבות מחדש בגבר מתנהל בזריזות ובלי רובד פסיכולוגי. אולם, בהקשר של היחסים בין המינים כפי שהם באים לידי ביטוי בימינו, היה מעניין לו הסרט היה מעניק גם לה את השליטה או מכניס גם אותה לדילמה מוסרית, מה שלא ממש קורה. זה המקום בו הסרט היה יכול להיות הכי מעניין – להראות מה קורה כשהיא לבדה לגמרי על הספינה, במצב בו הוא היה בטרם העיר אותה. האם בסופו של דבר גם היא תתפתה ותנסה להעיר נוסע נוסף? אולי מישהו שהיא חושקת בו? לו הסרט היה מסתיים במהלך הזה, הוא היה יכול להותיר רושם חזק בהרבה, או לפחות להיות מעט יותר מקורי בדיון שלו על היחסים בין המינים. כפי שהדבר נעשה בסרט בסופו של דבר, המסר שלו הוא של אגדת ילדים, עם אותה רמה של נאיביות.

תגובות

  1. שיאל הגיב:

    אין אתה גאון..

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.