סיכום הסיכומים של סריטה 2025

היום האחרון של השנה הלועזית מוקדש כמו תמיד לסיכום הסיכומים של סריטה, שמטרתו משולשת. קודם כל לרכז במקום אחד את כל הסיכומים האישיים והקבוצתיים שלנו, שהתפרסמו כאן מאז אמצע החודש. אם כי יש גם תגית לטובת העניין הזה ספציפית, אם זה יותר נוח. שנית, לנסות וליצור רשימת סרטים מקוצרת ומשוקללת שכולנו יכולים לעמוד מאחוריה, אם ישאלו אותנו איך היה נראה הטעם הקולקטיבי של סריטה. לבסוף, למצוא ולקשר אל כמה שיותר סיכומי שנה של אחרים מרחבי הרשת, בנושא קולנוע כמובן (גם אבל לא רק) כי אנחנו לא חיים בוואקום. בימים הקרובים נשתדל לפקוד את פסטיבל אוטופיה בסינמטק תל אביב, אליו לא הספקנו להתכונן בגלל קדחת הסיכומים, אבל הוא אירוע הקולנוע האחרון של 2025 וגם הראשון של 2026 אז נתראה שם. בהזדמנות זו, התנצלותי העמוקה והכנה על כל הבאגים של סריטה שהוחמרו בתזמון המצער של סוף השנה. אני מאמין שכמו כל השנה הזו, לא רק שנתקן ונסדר אלא גם נצא משופרים ושמחים בחלקנו, על מה שכן עובד ומתפקד.

סיכום הסיכומים של סריטה:

התגליות – סיכום משותף שלרוב פותח את החגיגות, עם סרטים ישנים יותר
הרגעים – הקולנועיים של השנה, כפי שנבחרו בידי אור בסיכום האישי הפותח
המגמות – של השנה בקולנוע, ומשמעותן על פי עופר (בחסות ג׳וש אוקונור)
האימה – והנשמה של הסרטים שהפחידו השנה את לירון, בקטע טוב
הקינג – של העיבודים למסך השנה היה סטיבן, רוי כתב עליו ועליהם
הניצחונות – וההפסדים של שנת הקולנוע, לפי קטגוריות מטופשות שלי
הסרטים – שעשו לנו את 2025 וניסינו לדחוס לעשר עשיריות אישיות

סרטי השנה – עשיריות משותפות ומשוקללות

תודה סנסיי, תודה פול. מתוך ״קרב רודף קרב״

עוד מסורת שאין בה צורך אבל אני נהנה ממנה, ולאורך השנים הבנתי שאני לא היחיד, היא להשתמש בכוח המתמטיקה (ממש לא תחום ההתמחות שלי ולכן לוקח נצח) כדי ליצור רשימה מאוחדת לסרטי השנה שלנו. היא ודאי הייתה נראית אחרת אם היינו צריכים לשבת ולהחליט מי בפנים ומה בחוץ, כולל זכות וטו אבל בלי לזלזל בבחירות של אחרים. אבל כדי שיהיה לנו גם כיף ונישאר חברים, אין לנו מושג מה אחרים בחרו. אני יכול לנחש מה אור, עופר, לירון ורוי יבחרו משיחותיי איתם לאורך השנה, אבל עד שאני לא רואה ממש כמו הקוראים והקוראות את פוסט סרטי השנה – אין לי באמת מושג. אחרת הייתי בוחר את ״חוטאים״, שנעדר לבסוף מכל הרשימות שלנו והיה מקום 11 אצלי. זה חלק מהסכנה והעניין בטבעו של המשחק הזה, שלא באמת משנה כמובן אבל עדיין מהנה גם אחרי 15 שנים.

השנה בכל זאת קצת שונה מקודמותיה כי יש לנו חמישה משתתפים ולא ארבעה, מה שהגדיל את כמות הסרטים ויצר בלי שהתערבתי, רק חישבתי, רשימה של 24 סרטים משותפים לשני אנשים או יותר. רק שניים הופיעו אצל כולנו, כלומר בחמש רשימות אישיות, עוד שניים הופיעו אצל ארבעה מאיתנו וחצי מהעשירייה המשוקללת הופיעו אצל שלושה מכותבי סריטה. זה אומר שהייתי צריך להחליט מה לעשות עם הספוט העשירי, ובחרתי להציב בו שני סרטים שהגיעו למקום ראשון אישי ועוד אחד שהיה קרוב אצל צמד משתתפים. זה פחות מבלבל, נדמה לי, אם רואים את המספרים. אבל מרגע שהחלטתי לכלול גם סרטים שהופיעו ״רק״ בשתי רשימות אישיות, הבנתי שבמקום ציונים לשבח כבר עדיף ללכת על עשירייה שנייה. כך אכלול את כל 24 הסרטים המשותפים, כולל תיקו מדי פעם ועוד רמאות קטנה עם תירוץ טוב. הלינק יוביל לטקסט פנימי שכתבנו על הסרט הנידון ואחרי סימן השווה יש בסוגריים את המיקומים שלו ברשימות וניסיון שלי לחשב. סמכו עליי או בדקו אותי.

עשירייה שנייה (שמגיעה עד 11 לזכרו של רוב ריינר ז״ל)

11. חלומות רכבת = 15 (5,10) סרטו הפיוטי של קלינט בנטלי משתחל פנימה
10. חמצן = 14 (5,9) נטעלי בראון במקום לגיטימי ובהמשך עוד לא מעט במאיות
9. רק תאונה = 13 (6,7) | סורי בייבי = 13 (6,7) זוכים מקאן ומסאנדנס בתיקו מוחלט
8. הצעדה = 13 (4,9) העיבוד של פרנסיס לורנס לנובלה של סטיבן קינג מפסטיבל חיפה
7. בלו מון = 13 (3,10) ריצ׳ארד לינקלייטר מביים את איתן הוק, גם כן מימי חיפה
6. הסוכן החשאי = 12 (5,7) יקיר הפסטיבלים בארץ ובחו״ל מאת קלבר מנדוסה פיליו
5. זכרונות של חילזון = 11 (5,6) מופת אנימציית הפלסטלינה של אדם אליוט
4. מרטי סופרים = 11 (3,8) הסולו של ג׳וש ספדי עם טימותי שאלמה (סקירה בקרוב)
3. האחות המכוערת = 11 (2,9) הפתעת השנה בז׳אנר האימה, סרט ביכורים נורווגי
2. האהבה שנותרה = 9 (2,7) המצאתי שם עברי לא-רשמי לסרט האיסלנדי שטרם הוקרן פה
1. החבר השקט = 6 (2,4) גרסת ״העץ הנדיב״ של אילדיקו אניידי, שהוקרנה בחיפה

טופ 10 קבוצתי ומתמטי לגמרי

10. כל מה שאנחנו מדמיינים כאור = 5 (1,4), הדברים שאתה הורג = 5 (1,4), צליל של נפילה = 5 (2,3)*
9. נאנדאורי = 23/3 (6,7,10) הראשון להופיע בשלוש רשימות הוא סרט הביכורים המרהיב של אתי ציקו
8. פרנקנשטיין = 21/3 (6,7,8) גרסת גיירמו דל טורו לספרה המכונן של מרי שלי, הברקה של נטפליקס
7. חייו של צ׳אק = 17/3 (3,4,10) מייק פלנגן מזכיר שסטיבן קינג יודע גם לרגש ולא רק להפחיד
6. נוספרטו = 16/3 (3,5,8) רוברט אגרס בורא מחדש את הערפד הקולנועי הראשון ועושה כבוד למקור
5. אדינגטון = 15/3 (3,6,6) הלם שהסרט המטורלל של ארי אסטר לא הוקרן בקולנוע (סקירה בקרוב)
4. כן = 15/4 (2,4,4,5) הסרט הישראלי שהכי מייצג את 2025, מאת נדב לפיד, עולה לאקרנים מחר
3. ערך סנטימנטלי = 12/4 (1,1,1,9) גם יואכים טרייר יחכה להפצה בשנה הבאה, אבל הוא כבר בליבנו
2. הברוטליסט = 20/5 (1,2,3,4,10) – הסכמה מחומשת סביב סרטו של בריידי קורביי, אבל רק סגנות
1. קרב רודף קרב = 8/5 (1,1,1,2,3) – קונצנזוס מוחלט, סרט השנה ללא עוררין. פת״א תעשה לי מרד!

*פירוט נפרד כי ארוך מדי למצעד: שלושה סרטים פותחים את העשירייה הראשית שלנו. הסרט ההודי שכיכב גם אשתקד אבל הפעם גם הופץ בקולנוע, סרט טורקי מפתיע ולינצ׳יאני שהוקרן בפסטיבל ירושלים, וזוכת פרס הבימוי בקאן שיצאה להפצה בארץ בשבוע האחרון של השנה.

סיכומים של אחרים

שנה קולנועית עם הרבה ״ערך סנטימנטלי״

פודקאסטים: סינמה סבבה של ישי קיצ׳לס ואבנר שביט חגגו שנתיים בפרק מיוחד והרימו ל״קרב רודף קרב״ ו״מרטי סופרים״; תרבות יום א׳ של עיתון ״הארץ״, בהגשת ניב הדס וגילי איזיקוביץ, אירחו כתמיד את נירית אנדרמן לדירוג סרטי השנה; גיקונומי המשיכו במסורת של אירוח תומר קמרלינג, יאיר רוה ואהרון קשלס לסיכום שנה של מעל שעתיים (לכן טרם סיימתי את ההאזנה).

הארץ – קצת מביך להפנות למשהו שאני כתבתי אבל זה היה סיכום השנה בקולנוע עם תריסר בחירות שלי. כולל ״חוטאים״ שנעדר מסריטה כאמור, ויש גם סיכומים בכל התחומים האחרים, כולל כתבות שאולי התפספסו דרך המלצות פנימיות.
ידיעות – בנימין טוביאס מפתיע כהרגלו ומכתיר את ״כלת ההר״ לסרט השנה שלו. יש גם חשודים מיידים יותר בהמשך העשירייה ועוד כמה הפתעות.
מעריב/וואלה – אבנר שביט בוחר את העשרה שלו גם לעיתון ולאתר, עדיין עם ״מרטי סופרים״ בראש אבל עם כמה שינויים קלים במיקום מגרסת הפודקאסט אם הבחנתי כראוי (אבל ייתכן שהזיתי).
ישראל היום – ישי קיצ׳לס, שותפו של שביט לפודקאסט, עם אותה העשירייה (שיש בה יותר מעשרה סרטים איכשהו) כמו בגרסה המואזנת ועם קר״ק במקום הראשון ולפניו גם סרטים ישראליים מעניינים. יש לו גם סיכום בצורת מאמר.
טיים אאוט – יעל שוב מסכמת את השנה שהייתה בקולנוע (ובסטרימינג) בצורת מאמר ומקנחת במצעד הדמעות, עם הסרטים והסצנות שהכי ריגשו אותה בקולנוע השנה.
כלכליסט – יאיר רוה במאמר סיכום שנה ברוח כלכלי, הראשון לזהות את טרנד השדים וציידיהם. הוא גם חושף נתוני מכירות כרטיסים בישראל, כולל אישור רשמי (סוף סוף) לשבירת שיא מכירות הכרטיסים של ״לשחרר את שולי סאן״ עם 1.4 מיליון. עדכון: עכשיו יש גם טופ 20 בסינמסקופ, עם קר״ק בפסגה.

פורום מבקרי הקולנוע בישראל – פירסם זה מכבר את נבחרי השנה, עם ״נאנדאורי״ בתור הסרט הישראלי הטוב ביותר וקר״ק בתור הסרט הבינלאומי. הבחירות המלאות בעמוד הפייסבוק אליו מוביל הלינק, ובאתרי חדשות הקולנוע.
אתר סרט – עדיין לא שחררו את המגה-סיכום הקבוע שלהם, נכון לכתיבת שורות אלה. מזל שיש רשימות אישיות בהן יאיר הוכנר מכתיר את ״מרטי סופרים״, ורון פוגל לא מדרג אלא מונה סרטים מהמיטב הפסטיבלי ועד ללהיטי סטרימינג.
IGN ישראל – בוחרים כל אחד את סרט השנה שלו ושלה, עם בחירות שנעות בין הפופולרי לאיזוטרי בקטע טוב. ייצוג ל״מיקי 17״ אז אני מרוצה.
הקיר הרביעי – עמוד הקולנוע האינסטגרמי בפורמט בחירות אישיות של כל כותביו וכמה אורחים, טופ 5 לכל אחד, עם הרבה קר״ק וכמה הפתעות.
זאת – אתר חדש ומעורר השראה שמנוהל בידי בר זינגר ומכיל נשים בלבד, לא פירסם סיכום אבל את סרטי השנה של הבוסית תמצאו באינסטגרם
עין הדג – עדיין רק מחממים מנועים לקראת הפולי-סיכום שלהם, כתמיד, אז אני מקשר אל התגית שמאגדת את כל הפוסטים שלהם בנושא.

נעמה רק – שכותבת בדרך כלל בעין-הדג ובוואלה שכבר הוזכרו, מחייה את הבלוג הפרטי שלה לטובת סיכום שנה מפורט שכולו קטגוריות משוגעות וגם מצעד, עם אהבת ״הברוטליסט״ בסוף.
אורי דביר – משקיע כרגיל בסיכום השנה הכי סינפילי שאני תמיד נתקל בו בשפה העברית, מבחינת בחירת הסרטים. שמחתי למצוא פה את ״החבר השקט״ למשל, לצד בחירות מתבקשות בקטע טוב וכל מיני שאפילו לא ראיתי.
עידו הלמן – ממשיך בטקסי ״עוף הזהב״, עדיין אחד השמות הטובים אי פעם לפרס בעיניי, עם חופן קטגוריות טכניות ואמנותיות ושליטה של קר״ק.
אור פז – מפרט בטירת הסרטים שלו מדוע הוא מתקשה עם דירוגים ומציין ללא סדר מיוחד סרטים שהוא אהב במיוחד השנה. בין ״מרטי סופרים״ לסרטי פסטיבלים שמופיעים גם אצלנו ועוד כמה שסימנתי לי להשלים.
נטליה ירמין – שהיא תמיד אחרונה כי היא הכי חביבה, והיא גם אום-כולתורה וגם מי שעדיין מעצבת לנו תמונות לסיכומי השנה, ציירה סיכום שנה מעלף ואישי. ״מרטי סופרים״ בראש ואין קר״ק, שזה אמיץ.

אם שכחתי אתכם או אתכן, זה נטו מחוסר תשומת לב או פנאי להספיק הכל. לא מצאתי למשל סיכומים אצל מאקו, אוף סקרין או אידיבי, אז אתן ואתם בחברה טובה. אל חשש, פנו אליי בתגובות או בפרטי ואוסיף גם באיחור. סיכומי שנה חיים לפחות כמה ימים אל תוך השנה הבאה, מניסיון ובאחריות.

לסיכום סיכומת: מי אנחנו ואיפה עוד אפשר למצוא אותנו

אור סיגולי הוא המנהל האמנותי של פסטיבל הקולנוע ירושלים; עופר ליברגל הוא חלק מכתב-עת סינמטק תל אביב וגם מרצה שם מעת לעת (כולל בשבוע הבא); לירון סיני כותבת בקביעות במוסף ״כלכליסט״ על קולנוע ומעבר לו; רוי יודקביץ׳ שהצטרף אלינו השנה במקום רק להתארח, מפעיל גם בלוג אישי; ואני עדיין אורון שמיר, מבקר הקולנוע של עיתון ״הארץ״, מסתבר.

את השנה שעברה סיימתי באיחולים ליציאה מהבוץ המדיני, מה שכמעט קרה אבל עדיין בתהליך. לשנה הבאה אני מאחל שנחזור למסורת הוותיקה יותר של גיפים מקטעי ריקוד מתוך סרט שהוקרן השנה. הייתי משיב אותה אלמלא התחושה שאנחנו באחת המסיבות המנותקות מתוך ״כן״, כמו זו בתמונה שבראש הפוסט. כמה הולם שזה הסרט שיפתח מחר את 2026 בקולנוע הישראלי. אני מקווה מאוד שהוא יישאר רק סרט ומייחל למציאות שתאפשר לנו לדבר על קולנוע לא רק כמפלט ממנה.