• מה לראות בפסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים 2021
  • הכרוניקה הצרפתית
  • ״יד האלוהים״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״יד האלוהים״ של פאולו סורנטינו
  • מבט מחודש על סרטי ג׳יין קמפיון: ״שתי חברות״
  • אימת החודש - נובמבר 2021: אחרון לפני סיכום שנה
  • בית גוצ'י
  • ״מכסחי השדים: החיים שאחרי״, סקירה
  • ״משוננת״: סקירה לסרט התיעודי על אלאניס מוריסט
  • מבט על הקולנוע הנורדי 2021: מדריך והמלצות
  • טיק, טיק... בום!
  • ״חוצה את הקו״, סקירת נטפליקס
  • ״משפחה מנצחת״, סקירה
  • כוחו של הכלב

אוסקר 2020/21: מצב המרוץ לאחר פרסי איגוד השחקנים

6 באפריל 2021 מאת אור סיגולי

שנה וארבעה חודשים עברו מאז טקס פרסי איגוד השחקנים הקודם, זה של 2019, ועד זה של השנה הרודפת – תוצאה של הזזת העונה כולה לאחר שיתוק עולם הקולנוע על ידי הקורונה ודחיית טקס האוסקר לאפריל. כפי שהיה ניתן לשער, זה יצר מרוץ מאוד יוצא דופן, כזה שאנחנו אולי אפילו לא יודעים עד כמה, ופרסי איגוד השחקנים הנוכחיים רק מחזקים את זה.

בשנה שעברה זוכי פרסי איגוד השחקנים (סא"ג) לא הביאו בשורה לעונה מנומנמת בתחום המשחק, ואמרו לנו את מה שכולנו ידענו עוד מההתחלה. בסופו של דבר, באוסקר, הכל הלך כמו שהיה צפוי – בראד פיט, לורה דרן, רנה זלווגר וחואקין פניקס הביסו את פרסי המשחק, בלי גרם של תחרות.
אבל איגוד השחקנים, כך מסתבר, גם עשה לנו אז ספויילר לאחת ההפתעות הגדולות בתולדות האוסקר, בלי ששמנו לב. את פרס צוות השחקנים הטוב ביותר העניק ל"פרזיטים", שחודשיים אחר כך עשה היסטוריה כשהיה לזוכה פרס הסרט הראשון באוסקר שאיננו דובר אנגלית.

אתמול הוכרזו הזוכים בטקס איגוד השחקנים של העונה הנוכחית, ואנחנו עדיין מעט מהססים להתחייב על מה עומד לבוא. יש סיכוי סביר בהחלט שארבעת זוכי פרסי המשחק של איגוד השחקנים ישחזרו את ההישג בקו הסיום של האוסקר. למעשה, יהיה נכון להמר עליהם בדיוק. אבל משהו מרגיש הרבה פחות יציב מבשנה שעברה. בואו נגיד את זה ככה, אם לראשונה בתולדות האוסקר יזכו רק שחקנים שאינם לבנים, כמו בסא"ג הפעם, זה טירוף.

פרס צוות השחקנים

הזוכה: "משפט השבעה משיקגו"
שאר המועמדים: "הבלוז של מא רייני", "הזהב של נורמן", "לילה אחד במיאמי", "מינארי"

האינפורמציה הכי מפתיעה מהזכייה הזו בכלל לא קשורה לאוסקר, אבל אני רוצה להתחיל איתה כי זה כיף – מסתבר שעם הניצחון הזה של "משפט השבעה משיקגו", הפך אהובנו מייקל קיטון לשחקן שזכה בהכי הרבה פרסי צוות בסא"ג. וזה בסך הכל שלושה ("בירדמן", "ספוטלייט", והנוכחי. הוא מעולם לא זכה בפרס יחידני). כל הכבוד לו, ואיזה מוזר שהמספר הנמוך הזה הוא שיא של מישהו. אבל נמשיך הלאה.

אולי צריך להתחיל עם מי שבכלל לא היה חלק מהתחרות הזו, "ארץ נוודים", שאחרי הזכיות באיגודי המפיקים והבמאים, חיזק את אחיזתו בראש רשימת ההימורים בקטגורית הסרט של האוסקר. אמנם מאז ייסוד הקטגוריה ב-1996 אך ורק שני סרטים הצליחו לזכות בפרס הסרט בלי מועמדות בפרס הצוות ("צורת המים", "הספר הירוק"), אבל השנה יש אנומליה: שיטת הליהוק יוצאת הדופן והקשה להגדרה בסרטה של קלואי ז'או היא כנראה שמנעה ממנו את המועמדות הנחשקת הזו. הוא בכל זאת הופיע בפרס השחקנית הראשית, והפסיד, על כך נדבר עוד מעט.

"משפט השבעה משיקגו" היה ההימור הבטוח לפרס הצוות השנה, מכל הסיבות הברורות מאליהן. לא רק שהוא סרט אנסמבל, בלי שחקן ראשי מובהק ועם המון דמויות, הוא גם נצפה על ידי המוני אנשים (בעזרת הנוכחות הרחבה של נטפליקס), והתגלה כפופולרי מאוד אצל האקדמיה עם שש מועמדויות כולל פרס הסרט.
על פניו זה אמור להקפיץ את מניות ההימורים שלו, אבל בהיעדרות "ארץ נוודים" מהקטגוריה, והשמטת ארון סורקין מפרס הבימוי באוסקר, זה לא לגמרי משכנע.

אם "מינארי" היה מנצח כאן, זה היה יכול לשנות את כל התמונה לקראת הימורי האוסקר. הסרט המקסים של אייזק לי צ'אנג עוד יכול להפתיע, אבל ההפסד בקטגוריה הזו מעיד שאולי רצינו לבנות נראטיב של הפתעה, שלא בטוח אם היה לו בסיס.

הזכייה של "משפט השבעה משיקגו" היא יותר ממוצדקת, אבל גם עולה ממנה תמונה משונה – אמנם הגיוון בפרסי המשחק היחידניים די מדהים השנה, אבל "משפט השבעה משיקגו" הוא היחיד מבין המועמדים לפרס הצוות, זה החשוב ביותר בטקס, שמורכב משחקנים לבנים (להוציא אחד: יאיא עבדול מאטין השני, מנפץ השלשלאות, משחרר העבדים, חתיך השומרים).

פרס השחקנית הראשית הטובה ביותר

הזוכה: ויולה דיויס – "הבלוז של מא רייני"
שאר המועמדות: אדאמס – "יומני האפלצ'ים", מאליגן – "צעירה ומבטיחה", מקדורמנד – "ארץ נוודים", קירבי – "קרעים של אישה"

זוהי אולי ההפתעה הגדולה ביותר של פרסי איגוד השחקנים השנה, וגם היא באופן יחסי. ויולה דיויס, זוכת האוסקר על "גדרות" והחל מהשנה גם השחקנית השחורה עם הכי הרבה מועמדויות לאוסקר אי פעם, זכתה בסא"ג השישי שלה. זה הפך אותה לשחקנית השחורה היחידה שזוכה בשני פרסי סא"ג ראשיים בקולנוע (אחרי "העזרה"). היא גם השחקנית השחורה היחידה שזכתה כשחקנית בדרמה טלוויזיונית, ועוד פעמיים ("המדריך לרוצח"), ובנוסף זכתה כשחקנית משנה על "גדרות" וכחלק מהצוות של "העזרה".
דיויס גרפה שבחים רבים על הופעתה בעיבוד למחזהו של אוגוסט ווילסון, כך שזה לא מגיע לגמרי משום מקום, אבל העובדה שהיא ניצחה את מאליגן, שעדיין לא זכתה באף סא"ג וגם הייתה הסיכוי היחיד של "צעירה ומבטיחה" לצאת עם פרס מהטקס; ואת מקדורמנד כניסיון להרעיף חיבה על "ארץ נוודים", בטוח אומרת משהו.

בכל 26 שנות פרס איגוד השחקנים עד כה, רק שבע שחקניות זכו בפרס הזה אך הפסידו את האוסקר. בנוסף לסטטיסטיקה הזו, אם דיויס אכן תפסיד את האוסקר השנה, היא תהיה השחקנית היחידה שזה קרה לה פעמיים (אחרי שניצחה כאן ב-2011 עם "העזרה", אבל את האוסקר הפסידה למריל סטריפ).
מאליגן ניצחה את פרס איגוד המבקרים, אבל מכיוון שאיננה מועמדת לבאפט"א (אחת ההזיות של העונה. היא פקאינג בריטית!) זו הייתה התחנה האחרונה שלה להראות נוכחות לפני פרסי הקולנוע העצמאי, שמתקיימים קרוב מדי לאוסקר בשביל להשפיע. המניות שלה צוללות.

מה שעדיין מונע מחזאי האוסקר להכריז על דיויס כהימור בטוח, הוא סיכוי למהפך ממקום שאיננו קשור לאיגוד השחקנים. אמנם השנה יותר מתמיד אף אחד לא פוזל אפילו לכיוון הפאדיחה שנקראת גלובוס הזהב, אבל אנדרה דיי, שזכתה שם בפרס השחקנית בדרמה על פני דיויס-מאליגן-מקדורמנד, כן הצליחה לדחוק החוצה מהאוסקר כמה מועמדות חזקות ממנה בזכות "ממשלת ארה"ב נגד בילי הולידיי", ולהתמקם בחמישייה הסופית.
בנוסף לנאום הנרגש של דיי בגלובוס הזהב, הסרט בכיכובה יצא ממש לאחרונה כך שהוא טרי יותר בראשי המצביעים. ובזמן שזה סרט מאוד לא טוב, אנדרה דיי נפלאה, וזה לחלוטין תפקיד שזוכים עליו באוסקר. כלומר, אלא אם כן את דיאנה רוס, ואז לא משנה.

דיי גם נותנת פייט לדיויס בתחום הגיוון, והאקדמיה יכולה להרגיש בנוח להצביע לה מבלי למנוע משחקנית שחורה לזכות. זמן טוב לציין שזכיית דיויס או דיי, תסמן את הפעם השנייה בסך הכל שאישה שחורה זוכה בפרס השחקנית הראשית. הקודמת הייתה האלי בארי, לפני 20 שנה. אין לתאר.
טרם זכתה באוסקר שחקנית ראשית בלי מועמדות לאיגוד השחקנים, אבל אם יש שנה בה זה יכול לקרות, נראה לי שאנחנו נמצאים בה. או שגם דיי ודיויס יפצלו, ואז מאליגן כן תנצח. אני לא יודע. אני פשוט כותב דברים.

השחקן הראשי הטוב ביותר

הזוכה: צ'דוויק בווסמן – "הבלוז של מא רייני"
שאר המועמדים: אולדמן – "מאנק", אחמד – "צלילי מטאל", הופקינס – "האבא", יואן – "מינארי"

בפעם השלישית בתולדות הסא"ג, זוכה סרט אחד בשני פרסי המשחק הראשיים. "הכי טוב שיש" (הראשון שעשה זאת באיגוד השחקנים. השני היה "אמריקן ביוטי") גם שיחזר את ההישג באוסקר, והיה לפעם האחרונה זה קרה. כלומר 23 שנה.
אבל זו רק סטטיסטיקה, ועדיף שלא נתייחס אליה, כי על פי הנתונים היבשים, בווסמן לא אמור לזכות השנה באוסקר אבל די ברור שלשם זה מתקדם. בכל זאת, רק שני שחקנים זכו באוסקר לאחר מותם (רק אחד, פיטר פינץ', עשה זאת בקטגוריה הראשית, לפני יותר מארבעים שנה), "הבלוז של מא רייני" לא מועמד לפרס הסרט כך שנראה שאין ממנו התלהבות גדולה, ובנוסף, לא צריך להזכיר מהי נדירות ניצחונות השחקנים שאינם לבנים בקטגוריה הזו.

אבל אחרי העונה הזו, יהיה מאוד מטופש להמר נגד בווסמן הנהדר, במה שיהיה כנראה אחד מהרגעים המרגשים ביותר של הטקס המתקרב. ובשונה מכל מה שאני יודע על עצמי, אני הולך לעשות משהו מטופש עכשיו.

ייתכן וזו אשליית שווא בעקבות מהפך קולמן ב-2018, אבל אני באמת מאמין שעל אף שמדובר בהימור הכי יציב של העונה מאז הקיץ, בווסמן יכול להפסיד לאנתוני הופקינס. ויש לי הסברים!
הפקטור הכי חשוב הוא התזמון. "הבלוז של מא רייני" יצא לנטפליקס בינואר 2021, שזה בערך לפני נצח, ועל אף הצלחתו, העניין בו הלך וירד באופן עקבי, ולראייה – הוא לא מועמד לפרסי הסרט או התסריט באוסקר. "האבא" לעומתו, השתחרר בדיוק עם ההצבעות, לאחר סקרנות שהצטברה 16 חודשים מאז סאנדנס הקודם, קיבל שש מועמדויות לאוסקר כל הסרט, וכולם מדברים עכשיו על אנתוני הופקינס ואיך הוא מתעלה על עצמו בתפקיד קשיש שקורס לתוך תודעתו הדמנטית.
בנוסף, הופקינס חזר לאוסקר בשנה שעברה אחרי 23 שנים ("האפיפיורים"), מה שהצית את להבת הנראטיב של "עבר כבר יותר מדי זמן". הוא זכה רק באוסקר אחד (על "שתיקת הכבשים" ב-1991), ואגדת מסך ובמה בקאליבר שלו ראוי לעוד אחד על המדף. בטח כשהוא מועמד מול כמה שחקנים שצעירים יותר מהאוסקר שלו, ושלקווין ספייסי ופאקינג כריסטוף וולץ יש שניים.
אני מאמין גם שהופקינס יכול לצבור המון כוח מהמצביעים הבינלאומיים, אלו שהמורשת המרגשת של בווסמן לא בדיוק מעניינת אותם, או לפחות לא נוגעת בנימי נפשם.

אם בווסמן יזכה זה יהיה בצדק רב. הוא מצויין ב"הבלוז של מא רייני", אבל באמת שהוא לא מגרד את מה שהופקינס, בן 83, עושה ב"האבא". לראות כדי להאמין. כלומר, לראות ולא להאמין. האיש אחראי על כמה מההופעות הכי גדולות בקולנוע של שנות התשעים, כולל חניבעל לקטר, ומסתבר שעוד לא ראינו ממנו כלום. זה משוגע.
ואם לא הופקינס ובווסמן, אחמד עוד יכול לעשות אדריאן ברודי, ולקחת את האוסקר במפתיע משני ענקים שמתגוששים (אז היו אלו ג'ק ניקולסון ודניאל דיי לואיס).

רוצה לומר, כן, כל הסימנים מעידים על כך שבווסמן יסיים את העונה עם האוסקר לפרס השחקן הראשי. אבל אני לא משוכנע שזה לגמרי סופי. כרגע ההימור שלי על הופקינס, כי צריך לחיות על הקצה מדי פעם.

שחקנית המשנה הטובה ביותר

הזוכה: יון יא-ג'ונג – "מינארי"
שאר המועמדות: בקאלובה – "סרט המשך בוראט", זגלר – "חדשות העולם הגדול", קולמן – "האבא", קלוז – "יומני האפלצ'ים"

על פניו מדובר באחד המרוצים הפתוחים של האוסקר, אבל לא יודע, לי יש הרגשה שזה נגמר. הפופולריות של "מינארי" והסיפור מאחורי יא-ג'ונג, מבלי להזכיר את ההופעה המדהימה שלה, כנראה שבדרך להביא לשחקנית הדרום-קוריאנית בת ה-73 אוסקר.
מדובר בתחושה ולא יותר, וכדאי להגיד שדווקא קטגורית שחקנית המשנה היא לא הסנכרון הכי מדהים של איגוד השחקנים והאוסקר. רג'ינה קינג ומרשה גיי הארדן זכו באוסקר בלי מועמדות לסא"ג, אמילי בלאנט זכתה בסא"ג בלי מועמדות לאוסקר, ג'ניפר קונלי הועמדה על "נפלאות התבונה" כשחקנית ראשית וקייט ווינסלט על "נער קריאה" בתפקיד משנה. לא אומר שהם טועים, זה פשוט קצת יותר כאוטי משאר מה שתרחש שם.

הבעיה עם חיזוי הקטגוריה הזו היא שיא-ג'ונג איננה היחידה עם נראטיב מצוין. הסיפור של מריה בקאלובה הוא אחד המדהימים אי פעם, וגלן קלוז תהיה רשמית השחקנית עם הכי הרבה מועמדויות ללא זכיה בתולדות האוסקר (בנשים בטוח, בגברים היא משווה לשיאן פיטר או'טול).
אם מוסיפים לקלחת את המועמדות הנוספות לאוסקר בקטגוריה אוליביה קולמן (האבא") ואמנדה סייפריד ("מאנק"), זה מסבך את העניינים עוד יותר, כי באמת שכל אחת מהן עושה תפקיד נהדר, וכל אחת מהן ראויה לזכות.
ואם אתם רוצים עוד סטטיסטיקה לדרך, דעו שבעשרים השנים האחרונות, רק שבע שחקניות זכו כשהן מביסות מישהי בסרט שמועמד לפרס הגדול. זה, על פניו, פוגם בבקאלובה וקלוז.

ברגע זה אני צועד עם יא-ג'ונג, אבל ייתכן וזה ישתנה כל שעה עד הטקס, או לפחות עד שאאלץ להגיש את רשימת ההימורים הרשמית. אני כן יכול להגיד לכם שאני תומך בכל אחת מהמועמדות, מלבד קלוז. וזה לא בגלל שלא מגיע לה (אני לא סותר את עצמי מלפני דקה. זה יהיה מוזר) אלא כי לא ככה מגיע לגלן קלוז לזכות, עם סרט שאף אחד לא אוהב, בטקס שלא בטוח באיזו מתכונת יתקיים. עוד יהיו הזדמנויות, בואו נחכה עם זה.

שחקן המשנה הטוב ביותר

הזוכה: דניאל קאלויה – "יהודה איש קריות והמשיח השחור"
שאר המועמדים: אודום ג'וניור – "לילה אחד במיאמי", בווסמן – "הזהב של נורמן", כהן – "משפט השבעה משיקגו", לטו – "הדברים הקטנים"

ומהקטגוריה הכי פחות יציבה, לזו שכנראה דבר לא יזיז. לאחר גלובוס הזהב, איגוד המבקרים, המועמדות לבאפט"א ופחות או יותר כל פרס מבקרים בדרך, דניאל קאלויה השיג את הארטיפקט האחרון של הקווסט לקראת האוסקר. יש עדיין שטוענים שהנוכחות המפתיעה באוסקר של שותפו לסרט, לקית' סטיינפילד, עלולה לפגוע בו. ייתכן והם צודקים, אבל כל אחד שמהמר על מישהו שאיננו השחקן הבריטי המופלא הזה, עושה זאת על אחריותו בלבד.

זהו, אין לי מה להגיד יותר על הקטגוריה הזו.

האוסקר יתקיים ב-26 לאפריל. בוא נראה מה יקרה עד אז.