אוסקר 2019/20: דירוג כל המועמדים לאוסקר ה-92

כולם אוהבים את האוסקר וכולם אוהבים דירוגים. אלו שתי נקודות המוצא המוטעות לחלוטין שהביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה. כלומר, זה וכמובן גם העובדה שהעונה הנוכחית הייתה כל כך קצרה, שבאופן יחסי יש מעט סרטים מועמדים, מה שאפשר לי לראות את כולם – לא רק אלו שמועמדים לפרס הסרט, אלא ממש כולם – שבוע לפני הטקס.
טוב, בסדר, לא כל הסרטים אלא רק אלו המועמדים בקטגוריות הכלליות, כלומר להוציא את קטגורית הסרט הבינלאומי (שם חסרים לי שניים), הסרט התיעודי והסרטים הקצרים. אה, ובעצם עוד אחד: בקטגוריית השיר המקורי מועמד הסרט "Breakthrough", מעשייה נוצרית של רוקסן דוסון (מי אמר שסרטים של במאיות לא מועמדים לאוסקר?) על אמא שמצילה את בנה בן ה-14 שנמצא בקומה לאחר טביעה בעזרת תפילות לאל הטוב. אולי אנסה למצוא אותו ולהתייחס אליו בהמשך, אבל כרגע אני מקווה שתסלחו לי על שוויתרתי.

מעבר לאלו, 30 סרטים משובצים בקטגוריות השונות, וכדי לחגוג את מחזור אוסקר 2019/20 הנה כולם, לפי סדר החיבה שלי, עליו כמובן כדאי ואף רצוי לערער.

דירוג כל המועמדים לאוסקר ה-92

30.
"מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר"
Star Wars: Episode IX – The Rise of Skywalker
מועמד ל-3 פרסי אוסקר: מוזיקה, עריכת סאונד, אפקטים חזותיים
יכל להיות מועמד גם ל: עיצוב אומנותי, מיקס סאונד

החלק המסיים של סאגת סקייווקר אולי איננו אחד מהסרטים הגרועים ביותר של 2019, אבל מבחינת סרטי המחזור הנוכחי, אני לא חושב שהיה סרט שאכזב ושעמם אותי יותר.
על אף שהעולם של "מלחמת הכוכבים" איננו חלק מהמיתולוגיה האישית שלי, נהניתי מאוד משני הסרטים הקודמים של הטרילוגיה העכשווית, "הכוח מתעורר" ו"אחרוני הג'דיי", ולא הייתה לי סיבה לחשוב שיהיה אחרת כשנכנסתי לסרט החדש שכל כך התאמץ להיות אירוע קולנועי, אבל התגלה כריאקציה שיווקית לשרשורי טוויטר מלפני שנתיים.
את דעתי עליו הבעתי בגלובס. עופר עשה זאת בסריטה.

29.
"רוקטמן"
Rocketman
מועמד לאוסקר אחד: שיר
יכל להיות מועמד גם ל: שחקן ראשי, תלבושות, עיצוב אומנותי

אחת הדברים הכי מבאסים שחשפה לנו הכרזת המועמדים היא השמטתו של טארן אג'רטון הקסום כאלטון ג'ון בביוגרפיה של המלחין הגאון. בעיני זאת אחת ההופעות הטובות של השנה, ואחרי שהרימו לו במשך עונה שלמה, המפלה הייתה כואבת. מצד שני, שמחתי שחברי האקדמיה גמדו את הסרט הקלישאתי והמביך הזה ("אבא, מתי תחבק אותי?") לקטגוריה אחת. אין ספק שהוא טוב יותר מקטסטרופת "רפסודיה בוהמית" בשנה שעברה, אבל הרף די נמוך. "רוקטמן" לפחות לא הומופובי, וזו גם נחמה בימינו.
אני כתבתי עליו לגלובס, לירון כתבה לסריטה.

28.
"הארייט: הדרך אל החופש"
Harriet
מועמד ל-2 אוסקרים: שחקנית ראשית, שיר
היה יכול להיות מועמד גם ל: בואו נרגע

בשונה משני הסרטים שקדמו לו בדירוג, הביוגרפיה על חייה של משחררת העבדים הארייט טובמן איננה סרט גרוע. זה פשוט סרט לא מאוד טוב, די מתיש, ויש בו כמה רגעי קרינג' די רציניים, בעיקר בכל מה שקשור לממד הדתי מאוד שלו והפעולות של האנטגוניסטים.
סרטה הראשון של הבמאית קסי למונס, "הסודות של איב", היה בעיני אחד הסרטים הטובים של הניינטיז, אבל שום דבר מהתנופה והקסם לא קיים כאן. סרטה הנוכחי מרגיש ארכאי, מתנהל בכבדות ובפאתוס עצמי שמכשיל אותו, ויש לו עומק של מפית. לזכותו יאמר שהסיפור שלו חשוב וראוי לקבל מקום, וסינתיה אריבו נהדרת בתפקיד הראשי.

ג'ון בויגה ב"מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר"

27.
"ריצ'רד ג'ול"
Richard Jewel
מועמד לאוסקר אחד: שחקנית משנה
היה יכול להיות מועמד גם ל: שחקן ראשי, שחקן משנה

יחסית לתוצרת האחרונה של הבמאי קלינט איסטווד, "ריצ'רד ג'ול" מצטיין לטובה. הסיפור שלו טוב והשחקנים שלו אחלה (אם כי שום דבר לא מצדיק את הנוכחות של קאת'י בייטס ברשימת המועמדות). מה שכן גורם לו להיות קטן מסך חלקיו הוא הבימוי היבשושי ונטול התחכום של איסטווד, לרמה שבה אפשר לתהות האם הבמאי היה על הסט, מהלכים רגשיים שלא היו עוברים כאמינים בסדרות ילדים, וכל הסיפור הלא נוח הזה עם הדמות של העיתונאית קאת'י סקראגס. כתבתי על כך לגלובס, והיי, גם לסריטה.

26.
"פורד נגד פרארי"
Ford V Ferrari
מועמד ל-4 אוסקרים: סרט, עריכה, מיקס סאונד, עריכת סאונד
יכל להיות מועמד גם ל: שחקן ראשי, צילום, אפקטים, מוזיקה, עיצוב אומנותי

סרט המרוצים של הבמאי המיומן ג'יימס מנגולד הוא בעיני הוליווד במיטבה ובחולשתה בו זמנית: הסרט עצמו עשוי נהדר מבחינת כל האלמנטים הקולנועיים שבו, הוא סוחף לעיתים, ויש בו לא מעט מתח, הומור ודרמה. מצד שני, הוא נטול סאבטקסט, מעוות את ההיסטוריה לצרכיו (תעשו תחקיר קטן על קן מיילס. מאט דיימון הוא לא היה), ובעיקר תבניתי וקלישאתי כאילו היוצרים שלו לא ראו סרט בחיים שלהם – או יותר גרוע, מאמינים שהצופים שלהם לא ראו אף סרט בחיים שלהם. לקראת הסוף זה כבר היה ממש בלתי נסבל.
עופר כתב עליו מפסטיבל חיפה.

25.
"מלך האריות"
The Lion King
מועמד לאוסקר אחד: אפקטים
יכל להיות מועמד גם ל: מיקס סאונד, עריכת סאונד

האם היינו צריכים גרסה "פוטו ריאליסטית" לקלאסיקה המהממת משנת 1994? חד משמעית לא. האם הניסיון של דיסני לסחוט כסף בצורה הכי צינית שיש הוא מיותר לחלוטין? ובכן, פה אני לא לגמרי בטוח. כמעריץ גדול של הגרסה המקורית, אני חייב להודות שלא סבלתי או רטנתי מול זה החדש, והקפיצה הטכנולוגית בתחום האפקטים בעיני מצדיקה את עשייתו. אבל כן, מעבר לזה קשה להגן עליו, ואפשר להמר בזהירות שההיסטוריה תשכח אותו לחלוטין בזמן שזה הראשון רק ימשיך ויתעצם עם השנים.

24.
"אד אסטרה"
Ad Astra
מועמד לאוסקר אחד: מיקס סאונד
יכל להיות מועמד גם ל: שחקן ראשי, אפקטים, עריכת סאונד, עיצוב אומנותי, צילום

ממש מעניין אותי כיצד נראית גרסה של הסרט בלי הליווי הקולי של בראד פיט, בקלות הוויס-אובר הגרוע והמיותר ביותר שאני זוכר בתולדות הקולנוע. אפילו יותר מזה של "פלאטון".
אמנם סרטו הסופר-שאפתני של ג'יימס גריי לא רק שעשוי נפלא, אלא עד מערכתו האחרונה והאיומה הוא מחזיק לא רע כסרט מד"ב פילוסופי עם כמה מהרגעים המרשימים של השנה (כמו הפיראטים שעל הירח או הנפילה מהמגדל שפותחת את הסרט), אבל אלוהים שבשמיים – בכל פעם שנשמע קולו של בראד פיט ברקע, מתאר בדיוק מה שאנחנו רואים או מסביר מהלכים רגשיים שהיה צריך להיות חרש-עיוור ובכלל לא באולם הקולנוע כדי לפספס, משהו בי מת. בחירה איומה שהרגה סרט.
עופר כתב עליו מפסטיבל ונציה.

"האפיפיורים"

23.
"האפיפיורים"
The Two Popes
מועמד ל-3 אוסקרים: שחקן, שחקן משנה, תסריט מעובד
יכל להיות מועמד גם ל: נראה לי שיש לו לפחות שתי מועמדויות יותר ממה שמגיע לו

מהלך האוסקר של הסרט הזה היה די מעניין: החל מפסטיבלי הקיץ "האפיפיורים" צבר באזז של אחד המתמודדים המרכזיים לאוסקר, ואחד הקלפים החזקים ביותר של נטפליקס. עם זאת, על אף נוכחות מרשימה בגלובוס הזהב, ברוב העונה נראה שהסרט הזה מאבד יותר ויותר מומנטום עד לרמה שהוא נמחק כליל מרוב ההימורים – אך בסופו של דבר הפתיע עם שלוש מועמדויות די מרכזיות, סוגר מעגל די יפה.
באופן אישי, אני לא חושב שהסרט הזה טוב במיוחד. התסריט שלו די נוראי בעיני, דברני ומאוד לא מתוחכם, והעשייה הוויזואלית שלו הכאיבה לי בעיניים. אמנם כיף לראות את ג'ונתן פרייס ואנתוני הופקינס מקבלים תפקידים משמעותיים ומובילים סרט, אבל הכתיבה לא לרמה שלהם לדעתי, והסרט בטח לא צריך שעתיים. התסריטאי של הסרט הוא אנתוני מקארטן, שכתב את "התיאוריה של הכל", "שעה אפלה" ו"רפסודיה בוהמית", ואני באמת חושב שהוא צריך לקחת איזו שנה הפוגה. או עשר.

22.
"ג'וקר"
Joker
מועמד ל-11 אוסקרים (יותר מכל סרט אחר): סרט, בימוי, שחקן ראשי, תסריט מעובד, צילום, עריכה, תלבושות, מוזיקה, איפור, מיקס סאונד, עריכת סאונד
יכל להיות מועמד ל: אם כבר זרקו כל דבר לכיוונו, לא יכלו להכניס אותו גם לעיצוב אומנותי?

כנראה הסרט המפצל ביותר של האוסקר ה-92, שנע בין כאלו שחושבים שזהו התפקיד הכי טוב של חואקין פניקס (אין פייס-פאלם גדול מספיק לאמירה הזאת, אגב) ושזה ללא ספק הסרט הכי טוב ומשמעותי של השנה; לבין אלו שלא בלבד שאינם מבינים על מה כל המהומה אלא גם די בטוחים שהם ראו את הסרט הזה כבר פעמיים בעבר עם "מלך הקומדיה" ו"נהג מונית". ההבדל הוא שלשתי היצירות של סקורסזה גם היה מה להגיד (סליחה. בדיוק פיליפס נזכר שיש לסרט אמירה. לא לקח הרבה זמן בכלל עד שהיח"צ של וורנר הוציא לו דף מסרים).
טכנית, "ג'וקר" הוא אחד הסרטים הכי מרשימים של השנה. בכל אספקט קולנועי הוא מרהיב, וכל המועמדויות הטכניות שלו מוצדקות שבמוצדקות. מעבר לזה, לא מצאתי בו כלום. אפילו לא שנאתי אותו. בעיקר בהיתי בנראטיב הזה על איש משוגע שהופך להיות יותר משוגע, ובבמאי שלא לגמרי יודע איך לספר את הסיפור שלו, או יותר גרוע – לא יודע מה הסיפור שלו.
כתבתי עליו לגלובס, ובסריטה הוא קיבל מקום פעמיים, מעופר בוונציה ומאורון כשיצא לבתי הקולנוע.

21.
"יום יפה בשכונה"
A Beautiful Day in the Neighborhood
מועמד לאוסקר אחד: שחקן משנה
יכל להיות מועמד גם ל: שחקן ראשי, מוזיקה

סרט מאוד מוזר. באמת. אני לא לגמרי יודע מה לעשות אתו. מריאל הלר (שפרצה עם "יומנה של מתבגרת" הבלתי נסלח ולאחר מכן יצרה את אחד הסרטים הטובים של 2018, "האם תוכלו לסלוח לי?"), בהתבסס על תסריט ששאב השראה מכתבה מגזינית, מביאה למסך את אחת הדמויות המיתולוגיות של הטלוויזיה האמריקאית פרד רוג'רס – שבשנה שעברה זכה לסרט תיעודי מצליח על פועלו בשם "האם תהיה שכני?" – אבל לא בסיפור ביוגרפי, אלא דרך עיניו של עיתונאי שנאלץ לכתוב עליו ודרכו עובר תהליך של ריפוי נפשי. לא לגמרי ברור מה ניסו לעשות פה, כי מצד אחד הסרט מאוד תבניתי והולך על פי כל המסלולים של תת-הז'אנר הסנטימנטלי הזה, ומאידך גם שובר לפעמים לטריטוריות סמי-לינצ'יות ומוזרות נורא דרכן קל להתבלבל האם רוג'רס הוא אכן איש שפיצח את החיים האלה, או שמא מסטר-מיינד מרושע שמשחק לאנשים בראש.
אני גורם לזה להישמע מסקרן יותר ממה שזה. בעיקר לא הבנתי למה להתרכז בעיתונאי שלא מעניין אף אחד, כשבעצם הסיבה שבגללה באנו היא דמותו של רוג'רס, עליו מועמד טום הנקס (מסיבה כלשהי) לאוסקר.
אין ספק שלאמריקאים הסרט יהיה הרבה יותר חזק מלנו הישראלים, שמיסטר רוג'רס לא עושה לנו כלום (תארו לכם סרט על תחקירן ציני שחייו משתנים לאחר ראיון עם עוזי חיטמן בתקופה בין "פרפר נחמד" ל"הופה היי". או "חלום עליכם" מה שתחליטו), אבל כנראה שציפיתי ממנו למשהו אחר. אולי עוד זמן מה דעתי תשתנה. נראה מה יביא יום.
מה שכן, לא אשחק אותה גיבור גדול. כמובן שהתייפחתי. בכל זאת, השחקן הכי נחמד בתולדות הוליווד המודרנית מגלם את האדם הכי נחמד בתולדות הטלוויזיה האמריקאית. אני לא עשוי מאבן, בסדר?

20.
"פצצה"
Bombshell
מועמד ל-3 אוסקרים: שחקנית, שחקנית משנה, איפור
היה יכול להיות מועמד גם ל: עיצוב אומנותי, עיצוב תלבושות

אין לי דרך, או רצון, להגן על הסרט שחושף את פרשת ההטרדה המינית ברשת המדיה פוקס. הוא לעיתים בוגד ברעיון שלו והופך להיות נצלני לדמויות שלו ממש כמו רוג'ר איילס, הנבל שבמרכזו, והתסריט שלו הוא בלגן מטורף. כל אלו הן בעיני עובדות. עם זאת, אני לא יכול להתכחש להנאה שלי בצפייה ממנו, בעיקר בגלל צוות השחקניות והשחקנים. אולי בעצם רק בגלל צוות השחקנים והשחקניות.
"פצצה" מנסה להיות "מכונת הכסף" של ההטרדה המינית במקום העבודה ולא לגמרי מצליח. הוא מזיע והוא מזייף. אבל ברגעים המבריקים שלו הוא מצדיק את הכל, והשילוב של ת'רון, קידמן, רובי, ג'ני, מקינון, ברייטון ועוד, הוא פרק אחד ארוך ומשובח של מרוץ הדראג של רופול שכנראה הייתי צריך בזמן הציפייה לעונה 12.
הרחבתי על כך בסקירה.

"האירי"

19.
"כאב ותהילה"
Pain and Glory
מועמד ל-2 אוסקרים: שחקן ראשי, סרט בינלאומי
יחד להיות מועמד גם ל: מוזיקה

פחות או יותר באמצע הדירוג מגיעים שני סרטים אחד אחרי השני, שזכו לחיבוק עצום ואני פשוט לא הצלחתי להבין למה. לכן אני מאמין שהאשם הוא בי, ולא בהם. הראשון הוא סרטו האחרון של פדרו אלמודובר, עליו זכה בכמה מהתגובות החמות ביותר של הקריירה שלו, והצליח להכניס את אנטוניו בנדרס לאוסקר לראשונה – ועוד על סרט בספרדית.
אני מעולם לא הייתי במחנה אלמודובר. ראיתי 14 סרטים של הבמאי המהולל, והיחיד שאהבתי מביניהם הוא "דבר אליה". אנחנו פשוט לא מסתדרים, וממה שאני רואה הוא חי עם זה בשלום ולכן גם אני. "כאב ותהילה", שכמובן איננו רע כלל ועיקר, אבל אני מצאתי את עצמי בוהה בדף פינטרסט שהפך לסרט, כזה שלא הפעיל אותי בשום רמה רגשית ובעיקר עבר לי כמו מסה סנטימנטלית של אמן מבוגר שאין לו כל כך מה להגיד.
כתבתי על הסרט לגלובס. עופר כתב לסריטה מפסטיבל ירושלים.

18.
"מיסטר לינק"
Mister Link
מועמד לאוסקר אחד: סרט אנימציה
יכל להיות מועמד גם ל: אם אתם שואלים אותי, הוא גם לא צריך להיות פה

הסרט השני בסרטי ה"לא הבנתי, וזה לגמרי עלי" הוא החדש של אולפני לייקה, שנראה שכל העולם מתמוגג ממנו – כולל פה אצלנו – ואני פיהקתי את דרכי בו. זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי עם לייקה הנפלאים, זה גם היה המצב עם "הקופסונים" כמו שזה לעיתים הפוך לגמרי. כלומר, אין לי מושג איך "פארנורמן" לא קיבל מעמד של קלאסיקה מוחלטת.
זה גורם לי להרגיש כמו אדם די תחת, כי זה באמת סרט חמוד וטוב לב, ועשייתו מאוד מרשימה. אבל הוא באמת לא עשה נגע בי בשום דבר, ולא הצלחתי להעריך אותו מעבר לעשייה הטכנית, וגם זה באופן מוגבל למדי.

17.
"1917"
1917
מועמד ל-10 אוסקרים: סרט, בימוי, תסריט, עיצוב אומנותי, צילום, מוזיקה, אפקטים, איפור, מיקס סאונד, עריכת סאונד
יכל להיות מועמד גם ל: שחקן ראשי

כמו "ג'וקר", גם הסרט הזה אחד ממפצלי הדעה הגדולים של השנה. מצד אחד, כולם מסכימים שזו עשייה מרשימה ושהצלם רוג'ר דיקינס נמצא כאן באחד משיאיו. עם זאת, יש כאלה (כמוני) שטוענים שמעבר להצלחה הטכנית אין בו יותר מדי ושאם מפשיטים ממנו את הדוגמתיות של השוט-הרציף נותרים עם סרט מלחמה גנרי וקלישאתי שמובל על ידי דמות מאוד לא מעניינת. בניגוד אלי יש שחוו אותו כניצחון מוחלט וכסרט סוחף שכמוהו לא נראה בקולנוע.
סרטו של סם מנדז, 20 שנה אחרי הניצחון של "אמריקן ביוטי" הבעייתי לא פחות, כרגע מוביל בהימורים לקחת את כל הקופה. אם זה המצב, בעיני מדובר ברע במיעוטו. זה בטח יותר טוב ממה שקרה בשנה שעברה עם "הספר הירוק". זה באמת סרט שיש בו דברים מדהימים. בד בבד, יש בי איזושהי טינה על מאחז העיניים של "1917" שמסתיר את העובדה שאין לו מה להגיד באותה מיומנות שהוא מסתיר את הקאטים שבו.
כתבתי על הסרט לסריטה, ואז נכנסתי לוויכוח פומבי עם העורך הראשי שלי בגלובס. אל תשאלו.

16.
"מליפיסנט: אדונית הרשע"
Maleficent: Mistress of Evil
מועמד לאוסקר אחד: איפור
יכל להיות מועמד גם ל: תלבושות, עיצוב אומנותי, מוזיקה, אפקטים

את הסרט הזה ראיתי באיחור, ולכן לא יכולתי להגן עליו בזמן אמת וזה מצער אותי. בעיני מדובר באחד מסרטי הפנטזיה הכי לא מוערכים כראוי של השנים האחרונות.
החלק השני בסיפורה של המכשפה הרעה מסיפור "היפייפיה הנרדמת" (אנג'לינה ג'ולי) הוא קודם כל אחד הסרטים הכי מרהיבים של 2019, ועל אף שעלילתו פשטנית למדי, הוא עובר נפלא כאגדה לילדים. אני לא מעוניין להרים לו יותר ממה שהוא צריך וליצור מערך ציפיות גבוה מדי, אבל נהניתי כמעט מכל שנייה שלו והגיע לו יחס טוב יותר מהעולם.

15.
"ג'ודי – מעבר לקשת"
Judy
מועמד לשני אוסקרים: שחקנית ראשית, איפור
יכל להיות מועמד גם ל: תלבושות, עיצוב אומנותי, מיקס סאונד

תשוש ועייף מדברים כמו "רפסודיה בוהמית" ו"רוקטמן", נכנסתי בחשש רב לסרט על החודשים האחרונים בחייה של אגדת המסך והבמה ג'ודי גארלנד, וגיליתי את אחת ההפתעות של השנה. לא סרט לפנתיאון, לא יצירה שתהדהד בדברי ימי הקולנוע, אבל עשייה ראויה ביותר, מרגשת וסוחפת לא מעט, עם כמה רגעים חזקים והופעה מעולה של רנה זלווגר. היא שלטה בעונה הזו ללא תחרות ולכן מסקרן מאוד לדעת האם אכן תקח את האוסקר השני שלה אחרי שנים בצללים, או שתפסיד באקט מהפכני כמו שראינו בשנה שעברה אצל גלן קלוז (יש בי משהו שאומר שסירשה רונן יכולה להפתיע, אבל מפחד להגיד את זה בקול).
כתבתי על הסרט הזה מפסטיבל חיפה.

אנטוניו בנדרס ב"כאב ותהילה"

14.
"צעצוע של סיפור 4"
Toy Story 4
מועמד לשני אוסקרים: סרט אנימציה, שיר
יכל להיות מועמד גם ל: מוזיקה

הסרט הזה עושה לי חיים קשים. מצד אחד, מדובר בסרט שאין מנוס מלתאר אותו כבסדר גמור. פיקסאר, וזה לא חדש לאף אחד, יודעים לייצר את התמהיל המדויק של מתח, קומדיה, דרמה וסנטימנטליות. הוא לגמרי כתף וראש מעל רוב סרטי האנימציה של הזמן האחרון, ועשוי במיומנות גבוהה יותר מרוב הסרטים באופן כללי.
מצד שני, אני שונא את הסרט הזה. באמת. אני כועס עליו נורא. מכל הסרטים של 2019 הוא היחיד שבעיני מיותר לחלוטין, ואם הייתי יכול למחוק אותו מההיסטוריה הייתי עושה זאת בלי לחשוב פעמיים. באמת שאני רותח על פיקסאר שלא הניחו ל"צעצוע של סיפור" ובגדו בסיום המקורי, זה של הסרט השלישי במספר, שלא מכבר הכרזתי עליו כרגע הקולנועי הטוב ביותר של העשור. "צעצוע של סיפור 4" יכל להיות ספיישל בן שעה לדיסני+ וממש לא היה צריך להיות חלק מהקאנון. צורם, ציני, מתיש ומתסכל בעיקר בגלל שהוא סרט לגמרי סבבה, ולא מיליגרם יותר מזה. אם הוא לוקח את האוסקר זה רק בגלל שדיסני שופכים עליו כסף.
כתבתי עליו לגלובס, עופר לסריטה.

13.
"קלאוס"
Klaus
מועמד לאוסקר אחד: סרט אנימציה
יכל להיות מועמד גם ל: מוזיקה, שיר

אני מניח שאני צריך להכיר תודה לאוסקר, כי בלעדיו לעולם לא הייתי רואה את הסרט הזה. וחבל, כי הוא מקסים. המועמד המפתיע ביותר של קטגורית סרט האנימציה באורך מלא, הפקה ספרדית דוברת אנגלית על האמת מאחורי המיתוס של סנטה קלאוס, הוא משהו בין ד"ר סוס לפיקסאר, מרגש נורא וחמוד אפילו יותר. כל האנשים ששמעתי אותם מדברים על הסרט הזה עשו זאת בחיבה עצומה, ואני מבין אותם.
בעיני זה אמור להיות קלאסיקת כריסטמס מיידית. בואו נראה מה תגיד ההיסטוריה.

12.
"הדרקון הראשון שלי: העולם הנסתר"
How to Train Your Dragon: Hidden World
מועמד לאוסקר אחד: סרט אנימציה
היה יכול להיות מועמד גם ל: תסריט מעובד, מוזיקה, שיר

עם בואו של החלק האחרון (כנראה) במותג האנימציה שהחל ב-2010, אפשר לקבוע די בקלות שמדובר באחת הטרילוגיות הקולנועיות הטובות ביותר של העשור. כל אחד משלושת הסרטים האלו הוא הצלחה בדרכו, גם אם למרבה הצער לא עושה את הקפיצה מ"טוב מאוד" ל"מדהים". אבל להרים שלושה סרטים ברמה הזו אחד אחרי השני, זה הכל חוץ ממובן מאליו.
החלק השלישי הוא הסיום האולטימטיבי לזה, למרות שכמו קודמיו נופל קצת יותר מדי למלכודת הסנטימנטלית. אני ממש לא בטוח אם הוא היה צריך לקחת את המקום של "לשבור את הקרח 2" בקטגוריה הזו, אבל אני בעיקר שמח שהוא משלים מועמדויות לכל סרטי הטרילוגיה בסטרייק אוסקרי מושלם. אולי אפילו מגיע לו לזכות בעיקר בגלל זה.

11.
"המגדלור"
The Lighthouse
מועמד לאוסקר אחד: צילום
יכל להיות מועמד גם ל: שחקן משנה, עיצוב אומנותי, סאונד, איפור, סאונד, מוזיקה

רציתי לאהוב את סרטו השני של רוברט אגרס, אחרי "המכשפה" הנפלא, הרבה יותר ממה שקרה בסופו של דבר, אבל אני כל כך שמח שהסרט הזה קיים, ובעיקר שהוא אחראי על המועמדות המפתיעה ביותר של האוסקר ה-92 (כל הכבוד לכם, ענף הצלמים של האקדמיה. אתם שולטים), שאני לא יכול להימנע מלחגוג את זה.
המותחן הפסיכולוגי-גותי של אגרס, שמרגיש לעיתים כמו דפדוף בספר על אומנות מימי הביניים ועד זמננו אנו אחרי שבלעת איזה מולי, הוא טריפ קולנועי נהדר. אין ספק שהיה איזשהו שלב לקראת הסוף שבו הרגשתי שהסרט קצת הולך במעגלים, ואולי ציפיתי שיטריד ויפעיל אותי יותר ממה שהיה, אבל לא רק שרשמית נולד במאי חדש ומסעיר, אלא גם שהוא נתן לווילם דפו את אחד מהופעותיו הגדולות ביותר. מלא נקודות, מבחינתי.
כתבתי עליו בפסטיבל חיפה.

10.
"לשבור את הקרח 2"
Frozen II
מועמד לאוסקר אחד: שיר
יכל להיות מועמד גם ל: סרט אנימציה, מוזיקה

זה כנראה אומר משהו שארבעה מסרטי האנימציה של האוסקר ה-92 מדורגים די בסמוך אחד לשני – הם פשוט כולם פועלים על בדיוק אותו מקום. כולם חמודים להפליא, ראויים בכל קנה מידה, מרשימים בעשייתם, לוחצים על בדיוק אותן נקודות סנטימנטליות, אבל בסופו של דבר מאוד זהים זה לזה ואפשר לראות את התבנית המשותפת לכולם, זו שאיש לא ניסה אפילו לשבור.
סרט ההמשך ללהיט מ-2013 הוא הפקה מרהיבה, והאמת שנהניתי ממנו יותר מאשר הראשון (והשירים בו היסטריים) אבל כשהם כולם מופיעים ביחד זה קצת מרגיש כמו די אותו הדבר.
כתבתי לגלובס, אורון לסריטה.

9.
"היו זמנים בהוליווד"
Once Upon a Time… in Hollywood
מועמד ל-10 אוסקרים: סרט, בימוי, שחקן ראשי, שחקן משנה, תסריט, צילום, עיצוב אומנותי, תלבושות, מיקס סאונד, עריכת סאונד
יכל להיות מועמד גם ל: עריכה

לא היה בשנים האחרונות פער גדול יותר אצלי בין צפייה ראשונה לשנייה (הרחבתי על כך בסקירה שלי על "בחורים רעים לתמיד"). בקצרה – עברתי מאופוזיציה מתונה להתלהבות חביבה. באמת שמדובר בסרט מהנה מאוד, כזה שכולו אהבה אמיתית לקולנוע, גם אם לעיתים הוא שוקע בזחיחות יתר.
בראד פיט כנראה ייקח את פרס שחקן המשנה הטוב ביותר של השנה (היו לו תפקידים טובים יותר, אבל אני האחרון שאתלונן) אבל בעיני הזוכה האמיתי צריך להיות דיקפריו, באחת מהופעותיו הטובות ביותר. הסרט הזה רחוק מלהיות הטרנטינו האהוב עלי, אבל בקונטקסט השנתי מדובר באחת החוויות החיוביות שעברו עלי, גם אם הייתי צריך סיבוב נוסף כדי להבין את זה.
עופר על הסקירה.

8.
"ג'וג'ו ראביט"
Jojo Rabbit
מועמד ל-6 אוסקרים: סרט, שחקנית משנה, תסריט, עיצוב אומנותי, תלבושות, עריכה
יכל להיות מועמד גם ל: בימוי, שחקן ראשי, שחקן משנה, צילום

אהיה כן ואומר שההתלהבות שלי מהסרט הזה התקררה מעט מאז הצפייה בו, אבל אני עדיין נצמד להנאה המוחלטת שהייתה לי אתו במהלכה, בעיקר בגלל שהוא מפוזר לחלוטין וחותך מרגעים קומיים מטופשים לטרגדיות איומות בלי לתת לנו שום רגע להתכונן. סרטו של טאייקה וואייטיטי הוא אחד המקוריים, המשונים ויוצאי הדופן של השנה, סרט שיכל להיות נפילה אכזרית ומביכה בדיוק באותה מידה שיכל להיות טקסט נפלא שמצליח להיות גם מבדר מאוד וגם בעל רבדים רבים. כאמור, אני מאמין שהאופציה השנייה היא שהתרחשה.
סצנת ארוחת הערב, זו שהעניקה לג'והנסון את המועמדות לאוסקר, כנראה תככב במצעד רגעי השנה של 2020, ועל זו מצטרפות כל הסצנות של ארצ'י ייטס – הילד הכי חמוד של החיים האלו – ופחות או יותר כל דבר בסרט הזה.
אורון כתב לסריטה.

סרט אנימציה, לא משנה איזה

7.
"יד אבודה"
I Lost My Body
מועמד לאוסקר אחד: סרט אנימציה
יכל להיות מועמד גם ל: בימוי, מוזיקה, מיקס סאונד

אחת החרטות הכי גדולות שלי מסיכומי השנה היא ההשמטה של הסרט הזה ממצעד רגעי השנה – הסצנה בה היד הקטועה של נאופל מוצאת אותו סוף סוף כאשר הוא ישן במיטה, ומנסה להיצמד אליו שוב, אבל ישנם דברים שבורים שלעולם אי אפשר יהיה לתקן.
סרט הנטפליקס הצרפתי של ג'רמי קלאפין הוא משהו יחיד במינו, לטוב ולרע. קראתי אי אילו טרוניות עליו ברשת, אבל אני אפילו לא מצליח להיזכר מה הן, כי הרושם של הסרט הזה כל כך חיובי בראש שלי. לא אשקר, סצנת היונה באה לי ממש רע, ואולי המבנה שלו קצת התחיל להציק לי באיזשהו שלב, אבל יש בו איזשהו קסם שמחזיק אותו מעל המים ושימוש בסאונד שמאוד הלהיב אותי (סצנת הקפיצה מהגג, במיוחד). אחד הסרטים המיוחדים ויוצאי הדופן של השנה, ואני כל כך שמח שהוא כעת גם חלק מההיסטוריה של האוסקר.
לירון כתבה עליו לסריטה.

6.
"הנוקמים: סוף משחק"
Avengers: Endgame
מועמד לאוסקר אחד: אפקטים
יכל להיות מועמד גם ל: סרט, בימוי, שחקן משנה, צילום, עריכה, עיצוב אומנותי, תלבושות, מיקס סאונד, עריכת סאונד, מוזיקה

אולי המקופח ביותר מבין סרטי השנה הוא החלק המסיים את השלב הנוכחי של מותג דיסני-מארוול המפלצתי, שהפך לסרט הקופתי ביותר בכל הזמנים. הוא יכל לככב באוסקר הרבה יותר מהמועמדות הבודדת שזרקו לכיוונו, מין פרס ניחומים שכזה. אפילו "עלייתו של סקיווקר" מועמד יותר ממנו. מה הקטע?
"הנוקמים: סוף משחק" הוא כל מה שרציתי מהפינאלה הכמעט בלתי סבירה לתפעול של עשור שלם של סרטים, הוא אירוע מהדהד גם אם לא מושלם, והוא טומן בחובו כמה מהרגעי ההתעלות הגדולים ביותר של השנה.
בסריטה דירגתי את עשרת הרגעים האהובים עלי ממנו בזמן שעופר היה אמון על הסקירה. אני התנחמתי בפינה שלי בגלובס.

5.
"רצח כתוב היטב"
Knives Out
מועמד לאוסקר אחד: תסריט מקורי
יכל להיות מועמד גם ל: סרט, בימוי, שחקנית ראשית, עיצוב אומנותי, צילום, מוזיקה

על זה נאמר counting our blessings. לקומדיית המתח של ריאן ג'ונסון, שגם הפכה ללהיט מפתיע בקופות, מגיעה הרבה יותר ממועמדות אחת לאוסקר. מצד שני, העובדה שהסרט הזה הצליח לפלס את דרכו פנימה – ממש כמו "המגדלור" – היא מספיק משמחת כדי להישען אחורה וליהנות ממשהו ממש טוב אחד לפחות שקרה השנה בעולם.
זאת לא הייתה נסיעה חלקה במיוחד בשבילי. כלומר, היה לי קשה עם הטוויסט באמצע, אבל זה לגמרי עלי ולא על הסרט. למעשה, ככל שאני מתרחק ממנו אני רק מבין כמה זה היה מבריק ומתבאס על עצמי שלא בטחתי מספיק בג'ונסון שיידע לאן לקחת אותי. הוא ללא ספק ידע. ומכל 30 הסרטים ממחזור אוסקר 2019/20, הוא זה שאני הכי מצטער שלא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. גם סוג של ניצחון.
כתבתי עליו לגלובס, אורון לסריטה.

4.
"פרזיטים"
Parasite
מועמד ל-6 אוסקרים: סרט, בימוי, תסריט, עריכה, עיצוב אומנותי, סרט בינלאומי
יכל להיות מועמד גם ל: שחקן משנה, שחקנית משנה, צילום, מיקס סאונד

לימים ייתכן שהסרט הזה יהיה ההצדקה המרכזית לאוסקר ה-92. בתוך עולם די הומוגני של סרטים מאוד אמריקאים על גברים מאוד לבנים, ולוח מועמדויות שהיה די ברור פחות או יותר מאז דצמבר, הסרט הזה בא כדי להראות שעוד יש עתיד לאוסקר, ויש לו רלוונטיות. אני גם חושב שזו הפעם הראשונה שבאותו אוסקר מתמודדים על הסרט הטוב ביותר הזוכים של ונציה ושל קאן, וזה בפני עצמו אירוע.
יש אנשים שלגמרי נשבעים על סרטו של בונג ג'ון-הו. אני לא ביניהם. אמנם זה סרט מעולה, ולא בכדי הוא במקום הרביעי במצעד שלי, אבל ההנאה שלי ממנו הייתה יחסית שכלתנית. ועדיין, אני לא יכול לנסח מילה אחת שאיננה נלהבת על הסרט הזה, מהאלמנטים הטכניים, דרך הופעות השחקנים שהקפיצו את כולנו על הרגליים כשעשו היסטוריה בטקס פרסי איגוד השחקנים, והתסריט שלא מפסיק להפתיע. יש בי משהו שרוצה לצעוק שההיסטריה סביבו מעט מוגזמת, שראינו טובים יותר השנה, אבל אני לא מסוגל – או רוצה – להרוס את המסיבה הזו. "פרזיטים" הוא ניצחון, ואני שמח להיות בעולם שבו הוא מועמד לאוסקר הסרט הטוב ביותר.
בנוהל: אני לגלובס, עופר לסריטה. ואם חשקתם בהשלמות צפייה, גם את זה עשינו.

"סיפור נישואים"

3.
"סיפור נישואים"
Marriage Story
מועמד ל-6 אוסקרים: סרט, שחקן ראשי, שחקנית ראשית, שחקנית משנה, תסריט, מוזיקה
יכל להיות מועמד גם ל: בימוי, שחקן משנה, עריכה

הגענו לשלישייה הפותחת, ואנחנו נמצאים בטריטוריה של סרטים שמרגיש שכבר נאמר עליהם הכל. כזהו "סיפור נישואים", אחד משלושת הסרטים היחידים של האוסקר ה-92 שראיתי פעמיים (תודה, נטפליקס), וייתכן מאוד שתגיע גם פעם שלישית.
מה שבעיקר הפתיע אותי בסרט הזה הוא שצחקתי הרבה יותר משבכיתי. למעשה, לא בכיתי בכלל, וזה לגמרי לזכותו של נואה באומבך. בעיני הוא ממשיך את דרכם של "אנשים פשוטים", "בחדר המיטות" ו"מנצ'סטר ליד הים", סרטים שנראים קטנים בהתחלה, לא כאלו שמתהדרים בנוצות מרהיבות במיוחד, אבל העוצמה שבליבה שלהם יכולה לטלטל גלקסיות. אני מלא קנאה בכל מי שהיה קשור לסרט הזה על רמת הכישרון שלהם, על התבונה בעשייה שלו, ומודה להם על המתנה הזו. פשוט סרט ענק.
עופר כתב עליו מוונציה, ואז חבר לאורון לפירוט על הרגעים הגדולים מתוכו.

2.
"נשים קטנות"
Little Women
מועמד ל-6 פרסי אוסקר: סרט, שחקנית ראשית, שחקנית משנה, תסריט מעובד, מוזיקה, עיצוב תלבושות
יכל להיות מועמד גם ל: בימוי, שחקן משנה, עיצוב אומנותי, צילום, עריכה

קשה לדבר על סרט שמועמד לשישה פרסים כולל פרס הסרט כיצירה מקופחת, אבל תראו אותי.
חברות וחברים, אני מזועזע מזה. סרטה של גרוויג הוא לא פחות ממופת קולנועי, ולחשוב שהוא נותר מחוץ לכמה מהקטגוריות (כן, בימוי הוא בהחלט חלק מזה) גורם לי להדק את האגרופים שלי.
לא עבר יותר מדי זמן מאז שצפיתי בסרט – ואת הטקסט שלי תוכלו לקרוא בגלובס בשבוע הבא, אם כי כבר לא התאפקתי בפייסבוק ובלטרבוקסד – אבל אני באמת מאמין שהסרט הזה בדרך לדפי ההיסטוריה, הן כעיבוד לספר והן כסרט בפי עצמו. זו אחת העבודות הכי מבריקות והכי בטוחות בעצמן שאני זוכר מהתקופה האחרונה, וגרטה גרוויג, גם אם לא תעשה עוד סרט אחד בימיה, חרטה את שמה בדברי ימי הקולנוע של ימינו. בראבו לכולם.
עופר עם הסקירה.

1.
"האירי"
The Irishman
מועמד ל-10 אוסקרים: סרט, בימוי, שחקן משנה, שחקן משנה, תסריט מעובד, תלבושות, עיצוב אומנותי, צילום, עריכה, אפקטים
יכל להיות מועמד גם ל: שחקן ראשי

ועם זאת, יש עוד סרט שהוא בעיני היהלום שבכתר בסרטי 2019, וזה שניצב בראש טבלת סרטי השנה שלי. האפוס של סקורסזה, שכבר ראיתי יותר מפעם אחת, הוא המאסטרפיס האמיתי של השנה. שלוש וחצי שעות מאת יוצר שאין לו מתחרים בעולם הקולנועי של זמננו. מהשוט הראשון, שמגדיר מחדש את כל ההיסטוריה של סקורסזה, ועד זה האחרון, שמראה לנו איך "הסנדק" באמת אמור להסתיים, כל תו ב"האירי" הוא רגע משמעותי ואינטגרלי מסימפוניה מושלמת.
"האירי" הוא סיכום שלא ידענו שאפשרי של 50 שנות קולנוע אמריקאי. ככזה, הוא לא ישפיע על כולם באותה מידה, ולגמרי הגיוני שחלק מהצופים מצאו את עצמם נודדים פה ושם במהלך הצפייה. זה לגמרי בסדר. אבל מי שהסרט הזה פוגע בו, לא יצליח לשכוח אותו לעולם ויאמץ אותו ללב. סקורסזה, שכבר נתן לאוהבי הקולנוע מתנה בדמות "הוגו", עושה את אותו הדבר רק שהפעם הוא מישיר מבט אל הצד השני של הקולנוע. זה ה"בלתי נסלח" של העשור הזה, וגם אם יסיים את הטקס ה-92 בידייים ריקות, המקום שלו בקאנון יישאר יציב כל עוד אנשים הולכים לצפות בסרטים.

"ג'וקר"