סרטים חדשים (ב-10 ש״ח לכבוד יום הקולנוע): ״המוזיאון״, ״קוקו״, ״להתראות כריסטופר רובין״, ״כשגיבורים חוזרים״, ״גבר גבר 2״ ופסטיבלי דצמבר

יום הקולנוע חוזר, מה שאומר שאת חמשת הסרטים החדשים שעולים לאקרנים מחר אפשר יהיה לראות ב-10 ש״ח בלבד. כלומר, לא כולל עמלת הזמנת כרטיסים מראש, וגם לא הקרנות תלת-מימד ושאר פורמטים או אולמות מיוחדים, שיזכו להנחה משמעותית גם הם. זה קורה מחר ורק מחר, יום חמישי ה-30 בנובמבר, באיחור של חודש יחסית לשנים עברו ובפעם החמישית ברציפות. בניגוד ל״יום הקולנוע הישראלי״ שנחגג בספטמבר, ביום הקולנוע ה…כללי(?) אפשר לצפות בכל הסרטים מכל הארצות, בתנאי שהם חלק מן ההיצע הנוכחי של בתי הקולנוע. אז אם רציתם להשלים צפייה בסרט שרץ כבר זמן מה זוהי הזדמנות לעשות זאת במחיר מופחת ויחד עם המון אדם, ואם תתלבטו בין הסרטים החדשים המדור כאן כדי לעזור. החלק השני של הפוסט יוקדש לפסטיבלי דצמבר הבאים עלינו לטובה, הזדמנויות אחרונות להשלים צפיות בסרטים מדוברים לפני סיכומי השנה.

״המוזיאון״ הוא אחת ההמלצות להפוך את יום הקולנוע שוב ליום הקולנוע הישראלי, שכן הוא מצטרף לא רק להיצע העלילתי הנוכחי אלא גם מגוון אותו מעצם היותו דוקומנטרי. הבמאי רן טל (״ילדי השמש״, ״גן עדן״) מוסיף לעסוק בישראליוּת כולה דווקא דרך אתר ספציפי, ואחרי הסחנה בסרטו הקודם מגיע תורו של מוזיאון ישראל בירושלים לקבל טיפול דומה. המוזיאון הופך לסימולקרה לחברה הישראלית כולה, החל מעובדיו הרבים והמגוונים מאחורי הקלעים, וכלה בטיפוסים הפוקדים את המקום רק לרגעים ספורים. התפעלתי מהסרט בפסטיבל ירושלים האחרון, ולכבוד הגעתו אל בתי הקולנוע להקרנות מסחריות אולי מגיעה לו עין בוחנת נוספת.

״קוקו״ (Coco) הוא סיבה למסיבה עבור סריטה – סרט חדש של פיקסאר שאינו המשכון. הפעם מתנסים אולפני האנימציה האהובים בסגנון מוזיקלי למחצה ואתני למהדרין, סביב פולקלור ״יום המתים״ המקסיקני. על פי האמונה, ביום זה מבקרות נשמותיהם של יקירים שאינם את עולם החיים, והמסורת של כבוד המת וזכרו משפיעה במיוחד בתאריך זה (שחל החודש). גיבור הסרט, נער בשם מיגל עם שאיפות מוזיקליות במשפחה ששונאת נגינה ושירה, עושה בדיוק את ההיפך ביום המקודש ומוצא עצמו בארץ המתים, בה כולם נראים כמו שלדים מהלכים והכל צבעוני להדהים. יחד עם כלבלב בשם דנטה ושלד מקסים ונכלולי בשם הקטור, הוא מבקש למצוא את הדרך חזרה ובדרך אולי גם לאחות קרע ארוך שנים במשפחתו. קוקו, אגב, הוא שמה של הסבתא הגדולה של מיגל, ותפקידה חשוב משנדמה. על הבימוי חתומים במשותף לי אונקריץ׳ (״צעצוע של סיפור 3״) ואדריאן מולינה, שגם כתבו את התסריט יחד עם ג׳ייסון כץ ומתיו אלדריץ׳. בגזרת הדיבוב המצב לטיני באופן מובהק יותר, עם קולותיהם של גאל גרסיה ברנאל, בנג׳מין בראט, ואנטוני גונזלס הצעיר בתפקיד הראשי. בישראל הסרט יוקרן גם בדיבוב לעברית, ולפי מה שהבנתי רק אז הוא ילווה בסרט הקצר ״ההרפתקה הקפואה של אולף״ – המשכון נוסף של ״לשבור את הקרח״. כתבתי על כך בעכבר העיר, עופר יעשה זאת אצלנו בסריטה.

״להתראות כריסטופר רובין״ (Goodbye Christopher Robin), כפי שאפשר לנחש משמו, מתחקה אחר כתיבת ספרי ״פו הדב״ בידי א.א. מילן לבנו כריסטופר רובין, בהתבסס על חוויות המשפחה וצעצועיו האהובים של הילדון שהתפשטו מאז לכל בית בעולם. הסרט לא עוצר היכן שביוגרפיות קולנועיות מפסיקות על פי רוב, וממשיך עם כריסטופר רובין המתבגר אל מול זרקורי התהילה של אביו ושלו עצמו, עת הדמויות של פו הדב וחבריו הופכים להצלחה בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה ומביאים את התהילה גם פתחה של המשפחה. דונל גליסון ומרגו רובי מגלמים את בני הזוג מילן, קלי מקדונלד היא האומנת המיתולוגית של כריסטופר רובין, והוא עצמו מגולם בידי וויל טילסטון ואלכס לותר בשתי תקופות גיל שונות. את הסרט ביים סיימון קרטיס (״האישה בזהב״, ״השבוע שלי עם מרלין״) על פי תסריט של פרנק קוטרל בויס (״אנשי המסיבות״) וסיימון ווהן, שכבר כתב סרט (טלוויזיה אמנם) בנושא משיק – ״A Bear Named Winnie״ על הדב ששימש השראה אך התפרסם פחות. תיתכן סקירה.

״כשגיבורים חוזרים״ (Thank You for Your Service) מגיע לקולנוע בעת שעדיין מוקרן ״רק האמיצים״, כאשר המשותף לשני הסרטים הוא ניסיון נוסף של מיילס טלר להיחשב לשחקן רציני. בסרט האחר הוא מגלם כבאי, והפעם הוא חייל אמריקאי השב מן הלחימה בעיראק ומתקשה להסתגל חזרה אל חיי המשפחה בפרט והחיים האזרחיים בכלל. אל טלר מצטרפים אליו היילי בנט, ג׳ו קול ואיימי שומר (בתפקיד שאינו קומי להבנתי), בבכורת הבימוי של ג׳ייסון הול, התסריטאי מאחורי ״צלף אמריקאי״, שגם עיבד כאן את ספרו של דייויד פינקל. אין מה לומר, שנת ה״יורים ובוכים״ של הקולנוע האמריקאי בעיצומה.

״גבר גבר 2״ (Daddy's Home 2), ההמשכון היחידי השבוע, מגיעה שנתיים אחרי הקומדיה בכיכובם של וויל פארל ומארק וולברג שגילמו בה אבות מתחרים שהפכו לחברים. כעת האב החורג והחמדמד (פארל) והאב הביולוגי והקשוח (וולברג) כבר למדו להסתדר והפכו למשפחה אחת לילדיהם המשותפים, יחד עם האם (לינדה קרדליני). אך כפי שקורה השנה בהמשכונים של קומדיות הוריות, האידיליה מופרת בידי ביקור ההורים של ההורים לכבוד החגים. את הסבים מגלמים מל גיבסון וג׳ון ליתגו, נחשו לבד מי קשור ביולוגית למי, והמאבק על שני מודלים של גבריות נפתח מחדש באדיבות הדור הקודם. שון אנדרס שב אל כס הבימוי והתסריט, עליו הוא חולק קרדיט עם ג׳ון מוריס, גם הוא חוזר מהסרט הקודם.

קצת על פסטיבלי הקולנוע של חודש דצמבר:

פסטיבל 48 מ״מ (1-3 בדצמבר) – ביוזמת עמותת זוכרות ובניהולה האמנותי של נטשה דודינסקי, יתקיים זו השנה החמישית בסינמטק תל אביב והפעם בשיתוף מועדון הקולנוע של הגדה השמאלית. בפסטיבל יהיה ניתן לצפות בסרטים שכבר כתבנו עליהם בסריטה, ״נולד בדיר יאסין״ ו״יזכור למנשייה״, לצד חשיפה ראשונה לסרטים כמו ״הפתאים״ של תאופיק סאלח מסוריה (כבר מעניין, לא חושב שראיתי סרט סורי אי פעם),״1948: קוממיות ופורענות״ של אנדי טרימלט האמריקאי ואחלאם מוהתאסב הפלסטיני, ו״באב אל שמס״, עיבוד של יוסרי נסראללה המצרי לספרו של אליאס חורי. תוכניה מלאה וכרטיסים באתר של עמותת זוכרות.

פסטיבל אוטופיה (10-16 בדצמבר) – כתבנו כבר לא פעם על כך שפסטיבל סרטי הז׳אנר של ישראל קם לתחייה, הרבה בזכות קמפיין תמיכה שנשא פרי, וכעת יש לא רק תאריכים אלא גם תוכניה. פוסט המלצות מלא ומפורט יתפרסם כאן בקרוב, אבל במבט ראשון אפשר להתרשם שרבים מן הסרטים כבר סוקרו כאן בסריטה מבעוד מועד, כי לפעמים אנחנו חרוצים גם בלי להתכוון. בתוכנית הישראלית אפשר למצוא את ״משפחה״ של רוני קידר, ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״ זוכה האופירים של גלעד אמיליו שנקר, ״ילדי הסתיו״ של איתן גפני, ״אנתרקס״ של שי שרף, הסרטים הקצרים של גן דה לנגה שיאוחדו למקבץ, וכן קצרים נוספים שיתמודדו במסגרת תחרותית. ההיצע הבינלאומי כולל, אם למנות כמה שכבר כתבנו עליהם, את ״להרוג אייל קדוש״ של יורגוס לנתימוס, ״הבר״ של אלכס דה לה איגלסיה, ״איך לדבר עם בנות במסיבות״ של ג׳ון קמרון מיטשל וע״פ ניל גיימן, ״מהומה באגף 99״ של קרייג ס. זאהלר, ״XX״, ״התרה״, ״המנסרים מטקסס – ההתחלה״, ״זומבילניום״, , ״המרשעת״ (שקראתי לו ״הנבלית״), ״העיניים של אמא שלי״, ״הנתיחה של ג׳יין דו״, ״שליטה יצירתית״, ״סינדרלה החתולה״, ״Prevenge״. כאמור, יש עוד ואנחנו גם נכתוב עוד, אפשר לקרוא על כך באתר סינמטק תל אביב.

דוקאביב נגב (13-15 בדצמבר) – האח הדרומי של פסטיבלי דוקאביב שיתקיים בירוחם וסביבתה, מגיע כחודש בלבד אחרי דוקאביב גליל. כמוהו, גם גרסת בת זו של הפסטיבל לקולנוע דוקומנטרי תציג חלק נכבד מן ההיצע שעשה חייל בפסטיבל לפני כחצי שנה, עם תוספות טריות שהצטברו ברפרטואר הדוקאביבי מאז ומספר הקרנות מיוחדות לאירוע זה בלבד, בין היתר ״פרוייקט ירוחמי״ שנעשה במיוחד לפסטיבל ואף יפתח את החגיגות. מן ההיצע הישראלי מוכרים לכם ולכן השמות ״סאלח, פה זה ארץ ישראל״, ״המחברות של אליש״, ״הקיר״, ״אחרייך״ וכן ״המוזיאון״ שהוזכר לעיל, בין היתר. ההיצע הבינלאומי כולל בין השאר את ״ג׳יין״ אודות חוקרת השימפנזים ג׳יין גודול, לא להתבלבל עם ״האזרחית ג'יין – הקרב על העיר״ על מחברת "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" ג׳יין ג׳ייקובס, ״הרקדן״ המתחקה אחר הילד הרע של עולם המחול סרגיי פולונין, ״אני לא הכושי שלכם״ המועמד לאוסקר של ראול פק, ״אנשים ומקומות״ של אנייס ורדה ו-JR וגם ״דינה״, שהיה סרט החודש של דוקאביב בנובמבר.

פסטיבל הקולנוע היהודי (16-23 בדצמבר) – מהדורת החורף של פסטיבל ירושלים המתמקדת בסרטים על/של/בנושא יהודים ויהדות, יסגור את השנה הפסטיבלית עם כמה הפתעות מרגשות למדי עבור חובבי וחובבות הקולנוע מכל הדתות והמינים. זאת משום שהפסטיבל המתקיים בסינמטק ירושלים, בניהולה של נועה רגב ובניהולה האמנותי של דניאלה תורגמן, יפתח את מהדורתו ה-19 עם ״קרא לי בשמך״ המדובר של לוקה גואדנינו אליו התייחסתי בפסטיבל ניו יורק, ויסגור עם ״שעה אפלה״ (Darkest Hour) של ג׳ו רייט, שינסה להשיג מועמדות לאוסקר לגארי אולדמן המגלם את ווינסטון צ׳רצ׳יל בימיו הראשונים והמכריעים כראש ממשלת בריטניה באחד הרגעים המכריעים של מלחמת העולם השנייה. גם עליו ארצה לכתוב סקירה נפרדת בימים הקרובים, אבל בפסטיבל יש עוד עשרות סרטים מגוונים למדי. ביניהם ניתן למנות את העותק הדיגיטלי המשוחזר של ״זעם ותהילה״ של אבי נשר מ-1984, לצד סרטים חדשים כמו: "א. קישון שמו הולך לפניו" של אריק ברנשטיין ואליאב לילטי (ששמו, ובכן, הולך לפניו), "הכאב" (Memoir of Pain) על פי פרקים מהאוטוביוגרפיה של מרגרט דיראס, "קרבה" (Closeness) של קאנטמיר בלאגוב זוכה פרס הביקורת בפסטיבל קאן האחרון, "אף פעם לא משעמם: בילי ויילדר" (Never Be Boring: Billy Wilder) המתחקה אחר הגאון הקולנועי זוכה האוסקרים, "House of Z" על אמן האופנה זאק פוזן, "ג'אנגו" (Django) אודות הגיטריסט והמלחין הצועני ג'אנגו ריינהארדט, ועוד ועוד.

"קרא לי בשמך״ – יפתח את הפסטיבל הגאה, סליחה, היהודי. כי אפשר להיות גם וגם.