• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • אימת החודש - אוקטובר 2017
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

פסטיבל חיפה 2017 – שיחה עם במאי "סינדרלה החתולה" וסקירה של "אגדת המלך שלמה"

12 באוקטובר 2017 מאת עופר ליברגל

"אנימציה היא קולנוע. סרטים מצולמים הם אגף בתוך אנימציה. אנימציה היא תהליך בו אתה יכול לשים על המסך הכל – כל התרחשות, כל האפקטים כמו למשל תנועה מואצת או מואטת. אתה גם יכול לשים תמונות מצולמות. אתה מתחיל מדף לבן. אתה יכול לצייר, לצלם תמונה, לעצב במחשב או לצלם תמונה ואז לשנות אותה במחשב או בציור מחדש. אנימציה היא קופסה גדולה, קולנוע כלול בתוכה".

לציטוט הזה אחראי הבמאי האיטלקי אלסנדרו ראק, אשר מתארח בפסטיבל חיפה עם הסרט ״סינדרלה החתולה״ עליו כתבתי במהלך פסטיבל ונציה. את חלקו הראשון של פוסט זה אקדיש לדברים שעלו בשיחה שלי עם ראק ובחלק השני אמשיך לעסוק באנימציה, אבל דרך סקירת סרט מקומי.

שיחה עם אלכסנדרו ראק על "סינדרלה חתולה" (Cinderella the Cat)

מאז צפיתי ב״סינדרלה החתולה״ בונציה היו לי עוד לא מעט הזדמנויות לשוב ולהרהר בסרט העשיר והמרהיב זה – פרויקט אנימציה אשר מספר מחדש את אגדת סינדרלה, בשילוב אלמנטים של מדע בדיוני וסרט פשע, בספינה השוכנת על חופי נאפולי. ראק חתום על הסרט ביחד עם עוד שלושה "במאים שותפים" – איוון קאפיילו, מרינו גוארניירי, ודריו סאנסונה – עוזרי במאי שהוא סבור כי יש לתת להם קרדיט משותף. יחד איתם שותפים לעשייה עוד קבוצה של יוצרים – צוות של 15-20 באולפן האנימציה. ״היינו חייבים לעשות עוד סרט. לכן, ארבעתנו לקחנו פיקוד, כי אנחנו יותר מנוסים, לא שרצינו להשתלט״. גם באיטליה, כמו בישראל, עשיית אנימציה היא לא עניין פשוט בכל הקשור קבלת תקציב ולא בנוגע לציפיות של הקהל, בעיקר כאשר ״סינדרלה החתולה״ פונה קודם כל לקהל מבוגר.

"קשה לנו לגרום לקהל ללכת לקולנוע ולהבין שמה שהוא רואה זו אמנות רצינית. אבל ברגע שהוא כבר רואה את הסרט, הוא מבין שזו יצירת אמנות, שזה בוגר ומורכב. ראינו את זה בתגובות לסרט הראשון שלי, וגם בסרטים כמו "ואלס עם באשיר" ו"פרספוליס" אנשים כל פעם מופתעים, לא מאמינים שהם יכולים לקבל משהו כזה מאנימציה…אנו צריכים לחשוב איך לגרום לקהל להסתכל על אנימציה כמו על מוצר טבעי. לכן לא רצינו שזו תהיה פנטזיה מוחלטת, אלא מציאות של עתיד מוזר ומוקצן, כי אנשים רגילים יותר לחשוב על מציאות כזו. יש אלמנטים לא טבעיים, אבל צריך לחשוב על זה בתור משהו טבעי, למרות שיש שילוב של קסם על מנת להיות קשורים למעשייה, לרוח של מעשייה".

יש לציין כי בניית העולם של ראק ושאר היוצרים כוללת אומנם אחידות ואמינות, אבל מדובר בעולם פרוע ולא רק בגלל שהוא מכיל אלמנטים הנעים בין הפנטזיה למד"ב. הסרט מתרחש בספינת שעשועים השוכנת מחוץ לחופי נפולי. ספינה  אשר מבוססת על מכשיר אשר מקליט את המתרחש בה ומותיר אותו כלוא בספינה, בדרך להיות מוקרן שוב ושוב בנקודת אקראיות בעתיד. כך שאירועים מיום השקת הספינה, עמו נפתח הסרט, שבים ועולים מספר רב של שנים בעתיד וחושפים עבור הגיבורים פרטים מעברם. בעיקר הדבר נכון עבור הגיבורה, סינדרלה, אשר אביה נרצח ביום חתונתו והותיר אותה עם אם חורגת ואחיות חורגות אשר מתייחסות עליה כאל משהו בין משרתת לחתול, גם בגלל שהיא איבדה את יכולת הדיבור עקב ההלם על מות אביה. העולם הזה משלב את האגדה המוכרת של סינדרלה עם אלמנטים של ימינו ושל העתיד הקרוב, כולל היותו סרט חברתי-כלכלי על עולם הפשע בנאפולי.

עבור ראק, הסרט הוא אמצעי לא רק להעביר את הסיפור הישן לעתיד, אלא גם להכיר אותו למקורות: "הפעם הראשונה בעולם שהסיפור של סינדרלה מופיע בכתב זה לא אצל האחים גרים אלא באיטליה. והוא לא כתוב באיטלקית, אלא בנפוליטנית, מאת ג'רום בטסיטה בזילה. אצלו היו שש אחיות. אצלו הסיפור היא אפל יותר. למשל, סינדרלה הורגת את האמא החורגת הראשונה שלה (מה שאין בסרט). חזרנו לגרסה שלו בכמה אופנים, וגם החזרנו את הדיאלקט הנפוליטני לסיפור, למרות שהניב עצמו השתנה מאוד במהלך השנים. הרוחות מוקרנות בסיפור כי העבר יכול לדבר על הווה, כמו שהאגדה מן העבר יכולה לדבר עם העכשיו. רעיון ההקרנה החוזרת של העבר גם קשור להצגה של ספינה בה מתרחש הסרט כהקבלה לקולנוע עצמו. מקום של בידור, אך גם של שיקוף המציאות. אצל בזילה היו שש אחיות וגם אצלנו. רק שאנחנו עשינו את זה חמש אחיות ואח – או דמות שנולדה כאח, שכן הוא בוחר לחיות כאישה".

ההכנסה של טרנסג'נדר לסיפור אינו השינוי היחיד ברוח הזמן אשר מתבצע בסרט. גם השימושים השונים שיש בסרט במוטיב הנעל, עוברים עדכון. "במעשיה הנעל היא אמצעי להשגת נישואין, לטיפוס חברתי. אצלנו זה משהו אחר, משהו לקשור לשמירה על קשר עם הילדות, עם המקום ממנו היא באה. נעליים אחרות בסיפור קשורות לפשע ולעושר בדרכים אחרות. במיתוס של סינדרלה הרגע של החתונה הוא הרגע של המהפכה, של היציאה מעוני לעושר ושמחה. עבורנו זה היה רעיון משעשע להפוך את האיש שאולי יתחתן עמה לנבל". לדעתי, יש בכך משהו שתואם את השינוי בגישה לנישואין כטקס התבגרות או יציאה לעושר. במידה רבה, ההצלה של הגיבורה אינו המעבר לחיים עשירים, אלא החיבור מחדש לעבר שלה ולמורשת. ניתן להשוות גישה זו גם לשינוי ביחס לחתונה ולנסיך בסרט של דיסני ״לשבור את הקרח״.

״סינדרלה החתולה״ הוא סרטו השני של ראק. לפני מספר שנים הוא היה חתום לבדו על בימוי ״אמנות העושר״ (L'arte della felicità), סרט אנימציה שונה מאוד באופיו אשר גם הוא מתרחש בנאפולי. גיבור הסרט הוא מוזיקאי אשר חווה משבר נפשי שגורם לו לפרוש מהופעות ולעבוד כנהג מונית, לא ממש למטרות רווח. הוא מחפש את הדרך לאושר דרך תוכנית רדיו המדברת על אושר כאמנות, ודרך חשיבה על אחיו אשר הפך להיות נזיר בודהיסטי. הסרט מורכב משורה של זיכרונות ושיחות, כמעט כל אחת מהן מצויירת בסוג שונה של אנימציה, אבל בכל סצנה ראק שומר לא רק על גישה רעננה לצבע ועל האלמנט הרגשי של הסיפור, אלא גם על חשיבה בעיצוב המיזנסצנה כביטוי למצב הרגשי הדינמי של הגיבור.

שאלתי את ראק על השימוש שלו בסגנונות שונים של אנימציה בסרט הראשון, והוא סיפר כי הוא נמשך לגיוון וליצירה ניסיונית ולעומת זאת, ב״סינדרלה החתולה״ יש אחידות גדולה יותר: "כאשר אתה מספר מעשייה, אולי בגלל טבע הסיפור אתה צריך סגנון שירגיש יותר הומוגני, יותר פשוט לעיבוד. לכל פרויקט הסגנון שלו. אני מאוד אוהב להתנסות בכמה סגנונות שונים ונמשך לניסיוני, אבל זה פחות מתאים בסרט החדש".

פסטיבל חיפה מיקם את הסרט במסגרת רצועת ״טירוף בחצות״. הסרט אומנם מטורף מאוד באופי שלו, אבל אינו כלל סצנות קשות לצפייה או רגעים של אימה, אף על פי שהדיון הבוגר שלו במין בכמה סצנות הופך אותו ללא מתאים לכל המשפחה. אולם, כאשר אני שואל את ראק על הגיל המומלץ לצפייה בסרט, הוא מציג עמדה מגוונת יותר: "הסרט לא מיועד לילדים ואנחנו לא ממליצים עליו לילדים… אבל לבני 10 זה כבר נראה לי בסדר. וגם, אם אתה נער שחי בסביבה ענייה או באזור פשע, אני חושב שיש בסרט הרבה דברים שיכולו לעזור לך להתמודד".

הקרנה נוספת:
חמישי | 12.10 | 00:00 (חצות שבין חמישי לשישי) | סינמטק

אגדת המלך שלמה

ונעבור לאנימציה אחרת – גם לכל המשפחה, גם ישראלית מאוד. סרטו של חנן קמינסקי, אחד מן האנימטורים המנוסים בארץ, עושה דבר שנראה טבעי בכוונות שלו אבל קשה מאוד לביצוע: סרט אנימציה על בסיס המקורות היהודיים, כזה אשר עושה כבוד למורשת אבל משלב גם מבט מודרני ומסר חינוכי של קבלת האחר. זה בדיוק מסוג סרטי האנימציה שאני מצפה שיעשו בארץ ואני מקווה כי קהל ההורים והילדים ייתן לו צ'אנס לא פחות מלסרטים אחרים תוצרת אירופה, אשר מגיעים ארצה בדיבוב בלבד עם כל חג.

הסרט חוזר אל אגדות המלך שלמה כפי שנכתבו מחדש בידי חיים נחמן ביאליק בספר "ויהי היום". הסיפור התנ"כי לובש היבטים פנטסטיים של שיחות עם חיות ומלחמה בשד אשר מפיץ שנאה ולמעשה משתלט על ירושלים, שלא לדבר על כך ששלמה של הסרט מצוי כנראה בדרכו למונוגמיה.

קמינסקי בונה את הדמויות השונות בסרט כמו בסוג של סרט תיכון, כולל מבוכה של חיזור ראשוני (עם אלתור שיר השירים מדי פעם) והעמדות פנים כחלק ממנו. כל אחד מן הנערים – שלמה המלך, מלכת שבא ונעמה העמונית – מתעמת מול הדמויות של המבוגרים, אשר לפעמים יודעים יותר טוב ממנו. שלמה מוצג גם כמתבגר בגלל שהוא חוטא תמידית בחטא היוהרה עקב הניסיון שלו להוכיח את עצמו כחכם ובעל תושייה לא פחות מאביו, אשר הוא זה שמספרים עליו מעשיות גבורה. הסרט בונה ריחוק קומי על גבי התבנית של שלמה כידוע בחכמתו, שכן בכל פעם שהוא מצהיר עליה הוא מבצע פעולה אשר הטיפשות והסכנה שבה נראים כבירור. כיאה לסרט התבגרות, רק אחרי שהוא יפסיק להלל את עצמו ויזכה גם בסוג של ייסורים פיזיים, הוא יעבור לפעול בחכמה של ממש.

מבחינת העיצוב, הסרט נותן דגש לנוף הארץ-ישראלי מדברי, באופן אשר נראה אמין לארץ כפי שהיא מתוארת בתקופת התנ"ך. הצבעים החמים שולטים בפריים, כאשר בניגוד אליהם צבעים אחרים מבטאים את השתלטות השנאה על בני האדם. השפה הקולנועית של ״אגדת המלך שלמה״ קולחת ומייצרת סרט הרפתקאות אשר עובד היטב.

הבעיה היחסית של הסרט נובעת דווקא מן המקום אשר אמור היה להיות הצד החזק שלו – השפה העברית. השפה המדוברת בסרט מנסה לשלב בין שפה עדכנית לשפה גבוהה, אשר ממשיכה את השפה התנ"כית והשפה של ביאליק אבל מייצרת תמהיל מעט שונה. לצד זו, יש לא מעט משפטים בסרט אשר נשמע כאילו הם נכתבו עבור הגרסה דוברת האנגלית, דבר אשר לא בדיוק עובד תמיד. כך שהתוצאה היא שהדיאלוגים בסרט לא תמיד זורמים בטבעיות, אך הדבר אינו פוגע בשטף הסיפורי.

הקרנה נוספת:
שישי | 13.10 | 12:00 | רפפורט

השאר תגובה