• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 47
  • אימת החודש - אוקטובר 2017
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

פרסי אופיר 2017 – הזוכים, הזוכות והטקס

19 בספטמבר 2017 מאת אורון שמיר

בתום ערב חגיגי ונטול מהומות מיותרות, זכה ״פוקסטרוט״ של שמוליק מעוז בשמונה פרסי אופיר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר. ״לא פה, לא שם״ של מייסלון חמוד ו״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״ של גלעד אמיליו שנקר, גרפו שני פרסים כל אחד. ״געגוע״, ״פיגומים״ ו״מוטלים בספק״ הסתפקו בפרס בודד לכל אחד מהם, כך שאף אחד מחמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר לא יצא בידיים ריקות. ״בן גוריון, אפילוג״, ״מקווה שאני בפריים״ ו״נפילות״ משלימים את מניין הפרסים שהוענקו גם בקטגוריות היחידניות של סרטים תיעודיים וקצרים. כך חולקו הפרסים כפי שלכדנו בליווי שלנו את הטקס, מתוך האולם ובשידור הישיר, בתוספת מחשבות ותובנות בזק לאורך הטקסט ובמרוכז בסיומו.

רגע לפני הטקס

השטיח האדום במשכן לאמנויות הבמה באשדוד. צילום: אור סיגולי

עונת פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע צעדה הערב אל סיומה בטקס פרסי אופיר ה-28 שהתקיים במשכן לאמנויות הבמה של אשדוד, גם השנה. הרבה מים רעילים ומעופשים זרמו מתחת לגשר עד שהגענו לרגע הזה, אבל העיקר שהגענו. למעשה, נדמה לי שהותשנו השנה יותר מהרגיל ולרגע היה נדמה שלראשונה בתולדות סריטה לא יהיה לנו נציג בתוך האולם בזמן הטקס. אבל אור התעשת לבסוף ודיווח משם על מה שהמצלמות של השידור החי, המועבר בערוץ 10, אולי פספסו. בשם סריטה, אנחנו מזמינים אתכם ואתכן להנות איתנו מערב חגיגי ככל האפשר, להתרכז בקולנוע וביוצרים וביוצרות שלו, ולנסות לסיים בטוב את תקופת המירוץ, התחרותיות וכל הנלווה לכך בשבועות האחרונים. הפוסט הנוכחי התעדכן במקביל להתרחשויות בטקס עצמו, כולל איך הלך לנו בניחושים, שתמיד הופכים את כל העסק ליותר קליל וספורטיבי. לפני כן, הנה כמה לינקים של תזכורת לכל מה שכתבנו עד כה על התחרות, למי שיזדקקו לרענון לגבי המועמדים והמועמדות למשל.

כל עונת האופיר עד כה:
רשימת המתמודדים הראשונית שהחלה את העונה
אור מנתח את שלב א׳ של עונת הקרנות האקדמיה
עופר מפנה זרקור אל הקטגוריות התיעודיות
אני (אורון) מנסה לדמיין את אוטופיית האופירים
כולנו יחד בוחרים את החמישיות של סריטה

הכרזת המועמדים הסופיים ופתיחת שלב ב׳
הסיכום של אור לפני ההצבעות המכריעות
ניסיון משותף להמר על הזוכים והזוכות בטקס

טקס פרסי אופיר 2017 – שלב אחרי שלב

מערכון הפתיחה של אילן פלד. צילום מהאולם: אור סיגולי

מתחילים עם מערכון מצולם של אילן פלד, שכבר בפרומואים נרמז שהערב יהיה המופע שלו. בסגנון של מחזמר הוא טוען שהקולנוע הישראלי לא נופל מזה ההוליוודי, ומפנה את הבמה לכבוד הפרס הראשון של הערב.

הצילום הטוב ביותר: גיורא ביח, ״פוקסטרוט״
זכייה מוצדקה מאין כמוה, שכולנו הצלחנו לחזות. אופיר רביעי לצלם המחונן אחרי "למראית עין", "לבנון" (גם הוא בבימוי שמוליק מעוז) ו"מי מפחד מהזאב הרע".

נאום פוליטי למדי של יושב ראש האקדמיה, מוש דנון, שקורא להשמעת ביקורת מכל סוג ובכל תחום ככלי לשיפור ולשינוי.

העריכה הטובה ביותר: גיא נמש ואריק להב לייבוביץ׳, ״פוקסטרוט״
גם כאן אין הפתעות וכלנו ניחשנו נכונה. פוקסטרוט פותח פער על המתחרים מיד בהתחלה. להב לייבוביץ׳ אוסף את האופיר השלישי שלו (אחרי ״אפס ביחסי אנוש״ ו״היורד למעלה״) וגיא נמש חובק את הפסלון בפעם הראשונה במועמדות הבכורה שלו.

המוזיקה המקורית הטובה ביותר: אופיר ליבוביץ' ועמית פוזננסקי, "פוקסטרוט"
לא היה חכם להמר נגד סרטו של מעוז הערב, אבל רק עופר עשה זאת והוא מוביל בהימורים. מעניין לציין שיש מעט מאוד דקות מולחנות בסרט.

הליהוק הטוב ביותר: אורית אזולאי, ״מוטלים בספק״
בערוץ 10 פרסומות ובאולם ממשיכים לחלק פרסים, הפעם אל מייסדת ומלכת קטגוריית הליהוק.

שחקנית המשנה הטובה ביותר: מונא חווה, ״לא פה, לא שם״
פרס ראשון הערב לסרטה של מייסלון חמוד, והשחקנית מקבלת את האופיר הראשון שלה מלמיס עמאר של ״סופת חול״, ואף זוכה שנה אחרי רובא בלאל עספור מאותו הסרט. כולנו קלענו בהימור, גם אם חווה היא שחקנית ראשית בעינינו לא פחות מחברותיה לקאסט.

הסרט התיעודי הארוך (מעל 60 דקות) הטוב ביותר: ״בן גוריון, אפילוג״, יריב מוזר
אנחנו לא ראינו את זה בא אבל מריעים לסרטם של יריב מוזר ויעל פרלוב, החוזר אל הראיון האחרון והאבוד עם ראש הממשלה הראשון של ישראל.

פרס על הישגים מקצועיים מוענק לעורכת ערה לפיד, שמקבלת את הפרס מהבמאי איתן גרין, שאת סרטיו ערכה בין היתר.

עיצוב התלבושות הטוב ביותר: מאיה לבוביץ', "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה"
פרס ראשון הערב לסרטם של גלעד אמיליו שנקר ויוסי מאירי, עליו הימרו אור ועופר נכונה.

שחקן המשנה הטוב ביותר: עמי סמולרצ׳יק, ״פיגומים״
הפתעה אמיתית ראשונה בטקס, ואחת משמחת אם יורשה לי באופן אישי. סרטו של מתן יאיר מבטיח כי לא ייצא בידיים ריקות, אבל כולנו הוכנו בהלם קל כי היינו בטוחים שהפרס סגור אצל ״מוטלים בספק״, משום שגם יעקב כהן מ״פיגומים״ כיכב בקטגוריה הזו מה שבדרך כלל מוביל לפיצול בקולות. אבל השחקן הוותיק שמזוהה עם תפקידים קומיים לוקח אופיר ראשון על תפקיד דרמטי נהדר, כמורה המשנה את דרכו של גיבור הסרט.

הזמרת מירי מסיקה מלווה את סרטון לזכרם, כבוד אחרון לאלה שהלכו מאיתנו השנה.

העיצוב האמנותי הטוב ביותר: ערד שאואט, ״פוקסטרוט״
פרס רביעי הערב לסרטו של מעוז, וזכייה שלישית לשאואט אחרי "הערת שוליים" ו"מי מפחד מהזאב הרע". כולנו הימרנו על הזוכה הראוי.

הסרט התיעודי הקצר (עד 60 דקות) הטוב ביותר: ״מקווה שאני בפריים״, נטעלי בראון
מבלי לגרוע מההישג של הסרט, אפשר לראות בפרס הזה גם כמעין פרס למושא התיעוד – הבמאית מיכל בת-אדם. עופר ואני צדקנו בהימור.

עיצוב הפסקול (סאונד) הטוב ביותר: אלכס קלוד, ״פוקסטרוט״
מעצב הסאונד הוותיק ממשיך את הסחף הפוקסטרוטי, בקטגוריה שבה אין הפתעה, ועולה על הבמה בשנית לאחר שקיבל את הפרס גם בשמם של המוזיקאים שנעדרו מן הטקס.

השחקנית הראשית הטובה ביותר: שאדן קנבורה, ״לא פה, לא שם״
כפי שחזינו, סרטה של חמוד משלים דאבל בקטגוריות המשחק הנשי ומעלה את מאזנו בטקס לשני פרסים. גם עבורה זהו פרס אופיר ראשון, ועבורנו זהו כיף גדול.

פרס מפעל חיים מוענק השנה ליוצר ומבקר הקולנוע האגדי ניסים דיין, שקיבל אותו מידיה של נורית שני, בעלת בתי קולנוע לב. הנוכחים באולם זוכים להרצאה חינמית של המרצה המוערך על כך שדוד בן גוריון לא אהב קולנוע, אבל ערוץ 10 מחליטים לקטוע לטובת פרסומות והבטחה לשוחח עם איזה ג׳ורדי שחילק את פרס הסאונד. בוז לערוץ 10, בראבו לדיין, ואיזו קפסולה מרוכזת של כל מה שנורא ביחס לקולנוע בישראל ברגע טלוויזיוני אחד.

האיפור הטוב ביותר: שירי שמשה, "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה"
עדיין פרסומות, ושוב מחלקים פרסים. מה יהיה עם השידור הזה? בינתיים הסרט המפתיע של הערב מעלה את מאזנו לשני פרסים, הפעם כפי שהיה אפשר לחזות מראש.

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר: ״נפילות״ של ארז תדמור
הוותיק והמפורסם שבין היוצרים של ששת הקצרים השנה לוקח הביתה עוד פרס אופיר לאוסף. רק עופר ראה את זה קורה ופותח פער שאור ואנוכי כבר לא נסגור. אחזור ואציין שערוץ 10 מעדיפים לשוחח עם ג׳ורדי שמקדם את עצמו ואת סטטיק ובן אל (שאין להם שום קשר לערב הזה), מאשר לשדר את מה שמתרחש בטקס עצמו. מביך בעיניי.

השחקן הראשי הטוב ביותר: ליאור אשכנזי, ״פוקסטרוט״
האקדמיה הולכת השנה עם הוותיקים ומשאירה את ההימורים שלנו על אשר לקס מאחור. אשכנזי הוא אחד מאלה שספגו את האש במסע ההכפשה המגוחך אך המפחיד שהתנהל נגד ״פוקסטרוט״, שמעלה את מאזנו לשישה פרסים הערב. אופיר שלישי לשחקן (״הערת שוליים״, ״חתונה מאוחרת״).

התסריט הטוב ביותר: שבי גביזון, ״געגוע״
מועמדות רביעית וזכייה רביעית לשבי גביזון (״שורו״, ״חולה אהבה בשיכון ג׳״ ו״האסונות של נינה״), שמחזק את התמה של הערב – האקדמיה הולכת עם הוותיקים. פרס ראשון ל״געגוע״, ואולי גם היחיד בטקס, לכן הנואם מקפיד להודות לכל המחלקות, אנשי הצוות והקאסט.

על הבמה – להקת האולטראס עם השיר ״ישראלה״, השיר הרשמי לחגיגות ה-70 של מדינת ישראל. לא רק שלא המצאתי את זה, ועם כל הכבוד לאמנים, משום מה זה מה שמשודר עכשיו בזמן שעל כמה פרסים החליטו בערוץ 10 לדלג. נותרו שני פרסים לחלק.

פרס הבימוי הטוב ביותר: שמוליק מעוז, ״פוקסטרוט״
המעצב האמנותי שהפך לבמאי לוקח את האופיר הראשון שלו והשביעי של סרטו השני בסך הכל. נראה שהפרס האחרון להערב סגור, לא?

פרס הסרט הטוב ביותר: "פוקסטרוט", מפיקים: איתן מנצורי, יהונתן דובק
הסרט שהיה ההימור הבטוח מתגלה כהימור הנכון, ומשלים הקפת ניצחון של שמונה פרסי אופיר. הוא עושה זאת לא הרבה אחרי הזכייה ב״אריה הכסף״ בפסטיבל ונציה, וקצת לפני שינסה לכבוש את התחרות העלילתית של פסטיבל חיפה. בין לבין – הפצה בבתי הקולנוע, ממש בסוף השבוע הקרוב. שום פוליטיקה לא תכתים הפעם את הזכייה – הקולנוע ניצח הערב, ומעכשיו אפשר ומותר להתחיל להחזיק אצבעות לנציג הרשמי של ישראל בתחרות הסרט הטוב ביותר בשפה זרה באוסקר האמריקאי.

סיכום הפרסים:
פוקסטרוט – 8
לא פה, לא שם – 2
המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה – 2
געגוע – 1
פיגומים – 1
מוטלים בספק – 1
בן גוריון, אפילוג – 1
מקווה שאני בפריים – 1
נפילות – 1

מחשבות ותובנות בזק של אחרי הטקס

/// קודם כל הטקס עצמו עבר בשלום, לא עניין של מה בכך בימינו. ההחלטה לתת לאילן פלד להנחות אבל בצילומים של מערכוני חוץ בלבד מבלי לגרוע זמן במה, יחד עם ראיונות בירידה מן הבמה בהחלט הוכיחו את עצמן. רק חבל שהראיונות עצמם לא היו תמיד עם הזוכים אלא עם מחלקי הפרסים, שלעיתים לא היה קשר בינם ובין קולנוע, ומצער ומקומם פי כמה שזה קרה בזמן שהבמה ריקה בעוד פרסים חולקו ונאומים ננאמו בזמן הפרסומות. שיא הרוגז הפרטי שלי קרה כשנאומו של זוכה פרס מפעל חיים, ניסים דיין, נקטע. בתחילה היה נדמה לי שמורידים אותו מהבמה עם מוזיקה, למרות שזה הפרס היחיד שבו פשוט אסור לעשות זאת, אבל אז הבנתי שפשוט יצאנו להפסקת פרסומת נוספת. בשנה שעברה רטנתי על דן וולמן שלא טרח לבוא ולקבל את פרס מפעל החיים שהוענק לו, והשנה לגוף המשדר לא היה כבוד מינימלי כלפי ניסים דיין. למה לחלק בכוח את הפרס הזה אם הוא לא מעניין אף אחד? זה בדיוק ההיפך מאשר לכבד, וזה בלתי נסלח בעיניי.

/// אני אף פעם לא יודע אם זו אשמת הטקס או היוצרים ששולחים את הקליפים מתוך הסרטים שלהם, אבל כל שנה יש יותר מדי דברים שמפריעים לי. ניקח לדוגמה את ״דרייבר״ – בקליפ היחיד שנראה בטקס, שכן זו המועמדות היחידה של הסרט, בחרו להראות שלושה גברים חרדים יושבים. הפרס הוא לעיצוב התלבושות, בסרט שאני יודע עקב הצפייה בו שנעשתה בו עבודה יוצאת דופן להגדרת המעמד של הדמויות בעזרת הבגדים שלהן, מן העלובים לאמידים. זאת משום שהסרט מספק הצצה אל עולם השנורינג של בני ברק, אבל הצופה הסביר יכול רק לחשוב ״אוקיי, תלבושות של דוסים, על מה המועמדות?״. עוד דוגמה? למה להראות פעמיים את אותו הקטע מ״מוטלים בספק״ בשתי קטגוריות שונות? חסרים רגעים מוצלחים נוספים, או מוצלחים יותר לצורך העניין, מזה שבו הדמות של רן דנקר מסבירה את שם הסרט?

/// האקדמיה שנורא אוהבת סרטי ביכורים והופעות ראשונות, הלכה הערב עם הוותיקים. אשר לקס ואדר חזאזי גרש, שני נון אקטורס בהופעות ביכורים ששרפו את המסך ב״פיגומים״ ו״מוטלים בספק״ (בהתאמה), היו הפייבוריטים לזכות בקטגוריות המשחק הגבריות. במקום זאת זכו שני שחקנים שהם לא רק ידועים יותר, אלה גם כאלה שיכולים להחשיב את עצמם מקופחים מבחינת פרסים – עמי סמולרצ׳יק עם אופיר ראשון, וליאור אשכנזי שלא זכה או אפילו היה מועמד מאז ״הערת שוליים״. כמובן שהוותיק המקופח העיקרי זו שנה שנייה ברציפות הוא שי אביבי, שלא ברור מה עוד יצטרך לעשות כדי לזכות בפרס על הופעה ענקית.

/// גם בקטגוריית הסרט הקצר אפשר להזכיר את האפקט, שכן ארז תדמור וסרטו ״נפילות״ בו מככבים רועי אסף, לירון בן שלוש ואלי גורנשטיין – ניצח סרטי ביכורים, רובם סטודנטיאליים. לבסוף, האקדמיה גם בחרה לחלק את פרס הבימוי והתסריט לוותיקים, והפרידה ביניהם למרות שהזוכים בשני הפרסים תיפקדו כבמאים-תסריטאים בסרטיהם. עבור שבי גביזון זהו מעין פרס ניחומים על ״געגוע״ והפעם הראשונה שהוא לא גורף טריפל (תסריט-בימוי-סרט), בעוד שמוליק מעוז גרף את האופיר הראשון שלו עבור סרטו השני כבמאי. אפשר אולי לראות בזה מעין חזרה אל המקורות או התלכדות מאחורי דמות אב, אם רוצים להיות קצת יותר מדי פילוסופיים, ויכול גם להיות שזה רק במקרה ככה השנה.

/// הסחף של ״פוקסטרוט״ גם הוא היווה גורם מכריע בכמה קטגוריות, מה שהעניק בסופו של דבר שמונה פסלונים לסרטו של מעוז. ראינו את זה כבר בשלב המועמדויות, אז השיג הסרט 13 כולל הרמת גבה או שתיים, אבל ממש לזכות זה כבר סיפור אחר. אין עוררין על איכות המוזיקה שהלחינו אופיר ליבוביץ' ועמית פוזננסקי לסרט, רק משונה במקצת ששני מלחינים מצטיינים חתומים על כל-כך מעט דקות מולחנות שמעטרות את הסרט – וזכו על כך בפרס. אפשר גם להגיד שייתכן וזה מה שהיטה את הכף לטובת ליאור אשכנזי בקטגוריה הצפופה של השחקן הראשי, אבל כאן אני אישית נאלץ לבלוע את כל הציניות פנימה ולספר שלפחות לדעתי, מדובר באחת ההופעות הגדולות בקריירה של השחקן המעוטר, שלחלוטין שווה זהב.

/// מה שמחזיר אותי אל אלה שלא זכו בדבר. בשלב הקודם האקדמיה צמצמה 31 מתמודדים לרשימה של 13 מועמדים, שכעת הפכו לשישה זוכים בלבד. שלא במפתיע, היו אלה ששת הסרטים עם מספר המועמדויות הגבוה יותר. למה זה לא מפתיע? כי בסבב ב׳ ההקרנות החוזרות הן רק לחמישיית הסרט הטוב ביותר, ואלא אם גרפתם תשומת לב ותקתקתם קמפיין מרשים כמו ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״ (איך אני מבסוט מסיבוב הניצחון של הסרט הזה השנה), פשוט אין לכם צ׳אנס. תנחומיי ל"החטאים" (5 מועמדויות), "הבן דוד" (3), "משפחה" (3), "מסתור" (2), "בית בגליל" (1), "דרייבר" (1) ו"סיפור אהבה ארץ ישראלי" (1) שהפכו לתפאורה בלבד בשלב של הטקס. אני לא חושב שזאת אשמת האקדמיה, זהו טבעה של החיה כמו שאור נוהג לומר – בתחרויות מסוג זה הגדולים בולטים והרשימה מצטמצמת ומצטמקת. מי שהתחיל עם מספר דו-ספרתי של מועמדויות עלול אמנם למצוא את עצמו עם זכייה בודדת או מקסימום כפולה, בטח בשנה של סוויפ כמו השנה, אבל מי שמראש מתחיל עם חמש ומטה קטנו סיכוייו עוד יותר.

/// מה שמוביל אותנו לשאלה הכי פחות חשובה אבל הכי מהנה של הערב – איך הלך לנו בהימורים? שמח ששאלתם או ששאלתן. אור ואני קלענו נכונה ב-12 קטגוריות מתוך ה-18 הקיימות, מה שכמעט בכל שנה אחרת היה מספיק לנו לניצחון. הרי האופיר הוא הפכפכך ואת הקטגוריות המשניות מאוד קשה לנבא. אבל מי שעקף אותנו מיד בפתיחה היה עופר, שרק הגדיל את הפער לקראת הסיום והתחרה למעשה נגד השיא של סריטה – 14 ניחושים נכונים, של אור מהשנה שעברה. אני שמח לבשר שיש לנו שיא חדש – 15 פגיעות בול של עופר, שגם היה היחיד שהימר שאשכנזי עשוי להפתיע בקטגוריית השחקן הראשי, ולכן מגיע לו צל״ש נוסף. אני אישית מבסוט בכל שנה שאני עובר את ה-10, כי זה יותר מחצי, אבל שמח במיוחד על שיא אישי של תריסר הימורים מוצלחים. איך הלך לכם ולכן? אה, שכחתי שעוד לא ראיתם או ראיתן את הסרטים. טוב, מהשנה הבאה זה אמור להשתנות. אם זה אכן יקרה, אני בטוח שנבוא בכוחות מחודשים לעוד עונה של הפרס היחיד שהקולנוע הישראלי מחלק לעצמו מדי שנה, וככזה נאהב אותו תמיד.

תגובות

  1. Lily Yudinsky הגיב:

    זו ממש חוצפה מצד ערוץ 10 לחתוך דווקא בקטגוריה שתמיד מקופחת – סרט דוקומנטרי עד 60 דקות. הגיע לנטעלי בראון היוצרת והבמאית של מקווה שאני בפריים, ולמיכל בת-אדם ולמשה מזרחי – גיבורי הסרט, שהצופים בבית יוכלו להתרשם ולהשתתף בחוויה ולהוקיר אותם. כנראה שהפרסומות היו חשובות יותר.
    ברכות חמות לנטעלי, גאה בכך שהיה לי חלק (קטן אך חשוב) בסרט (עשיתי את התחקיר הוויזואלי).

  2. יוסריאן_1 הגיב:

    בשם מ' רקב השבדית
    "תמונות מחיי נישואין" מכפיש את תושבי שבדיה, המוסריים בעולם, כשהוא מציג בעל שמכה את אשתו באחת הסצנות.

  3. יוסריאן_1 הגיב:

    בשם מ' רקב האמריקנית
    "אושר" מכפיש את תושבי ארה"ב, המוסריים בעולם, כשהסרט מציג אחת שמתאהבת במהגר, ואחת שבוגדת בבעלה.

השאר תגובה