יום הולדת 6 לסריטה!

יום ההולדת הרשמי של סריטה הוא ה-21 בספטמבר 2010, היום בו פורסם הפוסט הראשון. בדברי ימי הבלוג כתבתי כבר שהדומיין נקנה כבר יומיים קודם, בראש השנה דאז, ושהיו אולי מחשבות להפוך דווקא את היום שבין לבין, ה-20.9, ליום בו מצויין יום ההולדת. אבל השנה הרגשתי שהצמידות לשיא של פרסי אופיר אינה כדאית, ולכן רק היום נחגוג לבלוג כמו שצריך. כלומר, בפוסט השנתי, שכבר הפך לא רק למסורת אלא לכזה העוקב אחרי תבנית קבועה. למרות זאת, השנה נדמה לי שהמצב קצת אחר מהרגיל.

קודם כל, בצירוף מקרים אני (אורון שמיר) מציין 10 שנים מאז התחלתי לכתוב על קולנוע. בתחילת אוקטובר 2006 התפרסמה הביקורת הראשונה שלי בעכבר העיר, שם אני כותב מאז ועד היום לפחות פעם-פעמיים בשבוע. אבל זה כבר נושא לטקסט נפרד. אחרי ארבע שנים בלבד כמבקר קולנוע מקצועי הרגשתי שהעיתונות הממוסדת אינה המקום להתבטא בנוגע לכל מה שמעניין אותי בקולנוע, וכך נוצר סריטה, שעל סיפור לידתו אפשר לקרוא בעמוד ״אודות ותולדות״. נדמה לי שמאז אין כמעט יום שבו אני לא משקיע לפחות כמה דקות/שעות בסריטה, אבל גם מהרהר ומערער על טיב ההחלטה הזו בכל פעם מחדש.

שני הגורמים שעוזרים לי להמשיך למרות הכל הם מי שקוראים וקוראות (תודה על זה!) ומי שכותבים וכותבות. על הדבקות והאדיקות של אור סיגולי ועופר ליברגל, שמלווים את הבלוג עוד לפני יומו הראשון, כבר באמת שאין לי מילים בשום שפה שאני מכיר. מלבדם, במהלך השנה שבו לכתוב אצלנו יניב אידלשטיין (על ג׳יימס בונד), פבלו אוטין (על מארוול, ועל די.סי.), יהונתן בר אילן (על הרימייק של ״נקודת פריצה״), רון פוגל (על קולנוע אסייאתי), ושני קיניסו (על אלן קינג, אדוארד יאנג, רוברט אלטמן וגם סופי ארטוס). אליהם התווספו יעל דנון (זוכת תחרות הביקורת הצעירה שהצטרפה לדיווחי דוקאביב ופסטיבל ״אופקים חדשים״ הפולני), והחברה החדשה והמתמידה ביותר בבלוג, לירון סיני (לה עשרה טקסטים, כולל אחד שיפורסם בהמשך השבוע, בחודשיים בלבד, שהחביב עליי מביניהם לכד בעיניי את רוח הבלוג במדויק). תודה לכם ולכן מעומק ליבי, בזכותכם ובזכותכן יש לנו סריטה.

עוד תודה על עצם קיומנו מגיע לכל מי שהעז או העזה ללחוץ על כפתור התרומות בצד ימין של המסך, וכמובן לתורמים הגדולים ביותר שלנו – בשנה החולפת מימשנו מענק אחד של מועצת הפיס לתרבות ואמנות, הפכנו למגזין מקוון לקולנוע – והשנה מיד זכינו בעוד אחד! יש לנו המון תוכניות לגבי מה לעשות גם בו, אבל כדי לעשות זאת אנחנו צריכים קודם להוכיח שעשינו, ורק אחר-כך לקבל החזר. לכן, מעניין אותי יותר מאי פעם איך מצליחים להפוך משהו כמו בלוג, ששואב בשנים האחרונות לא רק זמן אלא גם כסף, למשק אוטרקי. אבל בעיקר מסקרן אותי מה חסר לכם ולכן בסריטה, אלפי האנשים והנשים (ותוכנות המחשב) שמגיעות ומגיעות הנה מדי יום. ברצוני לדעת מה יעזור לנו להמשיך לגדול ולצמוח כמקום מפגש וספקי תוכן.

ניסיתי לבנות סקר אבל נדמה לי ששאלה פתוחה תהיה עדיפה במקרה זה, כי כך לא אוכל לכוון מראש לתשובות. הבלוג הוא כבר ילד גדול, והוא צריך לדעת להתמודד גם עם ביקורת. להרגשתי, מאוד השתדלנו לעשות זאת בשנים האחרונות, אפילו יותר מאשר בהתחלה. אמנם זה עדיין קורה במגבלות שלנו ולפי איך שאנחנו מבינים את הדברים, אבל בהחלט ניסינו ונמשיך בכך. יש לנו כותבת קבועה אחת לפחות ובאופן רציף למדי, קשת הגילים של חברי הבלוג התרחבה אף היא, ואנחנו מאוד מנסים לא לכתוב באופן קוטל או גורף מדי על אף סרט, שנוא או מכעיס בעינינו ככל שיהיה. אבל אם יש עוד משהו שתרצו להגיד, זה הזמן שאני אישית מרגיש בו הכי פתוח וקשוב לשמוע הכל.

העולם על פי סריטה, גרסת 2016 (כל מה שצהוב עד אדום – שלנו)

דרך נוספת ללמוד על הרצונות של קוראי וקוראות סריטה היא הנתונים שמספק לנו וורדפרס, בו אנחנו מתארחים בצורה זו או אחרת מאז הקמת הבלוג. בשנה שעברה הם היו מעט חסרים, עקב המעבר לשרת החדש, אבל הפעם אין לי תירוצים והצלחתי לחבר ״שנת סריטה״ מסוף ספטמבר 2015 ועד שלשום. לפי מה שיצא לי, כתבנו 335 פוסטים חדשים השנה, שהעבירו אותנו הרבה מעבר לקו 2,000 הרשומות מאז ראשית הבלוג. אין מה לומר, שוב התעצלנו.

המדינות מהם מגיעים מירב הקוראים והקוראות הן ישראל (פי 40,000 אלף מהמקום השני בקירוב), ארה״ב, האיחוד האירופי (אני עדיין לא מבין מה זה אומר), הממלכה המאוחדת, צרפת, גרמניה, הולנד, קנדה, שווייץ, והונגריה, שמשלימה את העשירייה הראשונה. בסך הכל ספרתי משהו כמו 140 מדינות שאיכשהו הגיע לבלוג (ע״ע המפה לעיל), בין אם פעם אחת או עשרות אלפי פעמים במהלך השנה, כך שאנחנו בדרך לשליטה עולמית ודאית, לתשומת ליבם של הקוראים פינקי והמוח. גרסה אגלית של סריטה מעולם לא נראתה נחוצה יותר.

הדרכים הכי פופולריות להגיע הנה נותרו גוגל, פייסבוק וטוויטר, והשנה הצטרף גם אנדרואיד אפ, מה שזה לא יהיה. אז תודה לכל התאגידים האלה והאלגוריתמים עושי דברם, ותודה אפילו יותר מיוחדת לאתרים שבחרו להפנות אלה מרצונם החופשי: אידיבי, גנזך הרשת, קפה, עין הדג, סינמסקופ, ויקיפדיה והאוזן השלישית. רובם ככולם הם שמות שחוזרים על עצמם בכל סיכום שנה, ובעיניי זה הכי לא מובן מאליו שהפרגון, ההדדי יש לציין, נמשך לאורך כל התקופה הזו.

הפוסטים הכי נקראים השנה בבלוג:
1. סיכום 2015: סרטי השנה – צפוי ומשמח שרשימת גזור-ושמור השנתית שלנו המשותפת במקום הראשון.
2. סיכום מחצית 2015 – עוד רשימה שתמיד מוכיחה את עצמה היא מצעד אמצע השנה של אור.
3. טקס פרסי אופיר 2016 – הישג מרשים לפוסט בן יומיים, ואני מקווה שמסיבות קולנועיות ולא אחרות.
4. רשימת המתמודדים לאופיר 2016 – ההוכחה שפרסי הקולנוע הישראלי מעניינים גם בלי קשר לפוליטיקה.
5. ניתוח ״הטרילוגיה של ויויאן״ – הסופר-טקסט של פבלו על שלושת סרטיהם של שלומי ורונית אלקבץ.
6. הסקירה על ״זר דופק בדלת״ – ההתעניינות בסרט הזה היא הפתעת השנה מבחינתי, שאפו לאור שהתעקש לכתוב.
7. הסקירה על ״אנומליסה״ – פתיחת פסטיבל אוטופיה האחרון סיפקה את הסקירה השנייה הכי נקראת השנה בבלוג.
8. משאל המבקרים של ״אימת החודש״ – המגה-מיזם של אור למציאת חביב הביקורת של שנות האלפיים-עשרה.
9. הניתוח של ״באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק״ – פבלו לא משאיר אבן בלתי הפוכה בסרט המושמץ של השנה.
10. החמישיות של סריטה לפרסי אופיר – פוסט שלישי בעשיריה בנושא שלכאורה לא מעניין אף אחד.

כלומר, עיתונאים בישראל טוענים שהאופירים לא מעניינים איש. אז יותר טראפיק בשבילנו, אני מניח. אגב, גם בעשירייה השנייה יש פוסט על האופירים. עוד שווה לציין מהעשירייה השנייה, מלבד להיטי עבר קבועים כמו סיכום 2013 ו-2014, גם את ההשקעה שהשתלמה במדריכים לפסטיבל של דוקאביב ושל ירושלים, את ההתעניינות הגורפת בשחקנים שחורים ובאלפרד היצ׳קוק, ואת שני הסרטים הבאים בתור ברשימת המבוקשים של השנה – ״שמונת השנואים״ של קוונטין טרנטינו ו״כלבי מלחמה״ של טוד פיליפס.

לפי ההתעניינות ב״זר דופק בדלת״, לא רק אנחנו אוהבים את רוזמונד פייק

ולסיום, קצת הומור עם פינת חיפושי הגוגל המצחיקים ביותר שהגיעו השנה לבלוג. אני שב ומזכיר שכבר תקופה ארוכה כל מיני הגדרות פרטיות של גוגל חוסמות משהו כמו 90% מהאופנים בהם מחרוזות חיפוש הובילו אלינו, אז זהו רק קצה הקרחון. אני גם מסנן מראש המון גועל נפש הקשור לסטיות מיניות, וכן צירופים מובנים אך חסרי מזל כמו ״סריטה נימפומנית״ (לא היא לא!), ״עלייתו של האביר האפל אור סיגולי״ (זהות סודית שניסינו להסתיר במשך שנים), או סתם ״האיש שידע אינסוף ביקורת״ (לא נעים). עוד דבר שאני לא מבין, אבל אסיר תודה עליו, הוא חיפושי שם של סרט שאחריו כתוב במפורש ״סינמסקופ״ או ״עין הדג״ ואז בכל זאת הקלקה על סריטה בתוצאות החיפוש. תודה גם על זה.

התבלבלויות משעשעות שהובילו השנה לסריטה דרך גוגל השובב היו ״רורשאך כוכב הנוקמים״ (בסוף הם יצרפו גם אותו), ״סירת למה עזבתני לראות קיתע״ (שם קצת משונה לכלי שיט), ״השלחות לאחר ניתוח רוס״ (גארי רוס או מאט רוס?), ״משברים טלפונם של זנות לזמן״ (מה?!?), וגם ״סרטי קולנוע בריטיים משנות בשיונים״ (התקופה החביבה עליי בהיסטוריה של הקולנוע האנגלי). פינה חמה אשמור בלב לתהיות קיומית כמו ״אירוע מיוחד שקרה ב 2012״, או ״הסרט זר דופק בדלת צנוע?״, אבל הן עוד כלום לעומת כמה כללי יכול חיפוש להיות. למשל: ״שמות של סרטים שצולמו בים״, ״שאינו תקין החורג מן הכללים המקובלים״ וכמובן ״סרט בנושא יחסי כוחות בין נשים לגברים״, למרות שלכולנו ברור לאיזה סרט של קוונטין טרנטינו הכוונה (רגע, רגע, רגע רגע רגע).

בתת-הפינה ״בהצלחה עם זה״, השנה אפשר למצוא את: ״שחקנים כושים מצחיקים ללא שפם״, ״הסרט החדש של וודי אלן״, ״מאסטר ייפ״, ״היצקוק על מה מדובר הסרט״, וגם ״סרטונים מצחיקים במבטא פרסי״. חיפושים בנימה אישית כללו את: ״בוזגלו מקסים״, ״שמוצי אל תהיי כזאת חולרע״, ומשהו שלא הצלחתי לפענח – ״כינוי למקרן סרטים ישן״ (כאילו כינוי חיבה? נגיד, מקרני?). אבל הזוכה הפרטי שלי בתואר הדרך המדהימה ביותר להגיע לסריטה בעזרת מנוע החיפוש של גוגל לשנת 2016, הוא מי שחיפשה או חיפשה ״'״ – ונחתו כאן. להקיש בגוגל רק אפוסטרוף (אחיו הלטיני של גרש העברי) ולהגיע אלינו זה משהו שממלא את ליבי בתקווה שהכל אפשרי. וזו נימה שאשמח לסיים איתה את פוסט היומולדת השנתי, למרות שגנדלף תמיד מבאס בכל הקשור אליה.

ימי הולדת קודמים:
יומולדת חמישי
ארבע שנות סריטה
שלוש שנים של סריטה
שנתיים לסריטה
השנה הראשונה