• הזוכים, הזוכות וסיכום התחרות הישראלית בירושלים
  • ״הקיר״, סקירה לסרטה של מורן איפרגן
  • סרטים חדשים: ״אימוג׳י הסרט״. כן, באמת
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 34
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 33
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח שביעי ומסכם
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח שישי ולפני אחרון
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח חמישי
  • ולריאן ועיר אלף הכוכבים
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח רביעי
  • ״דנקרק״, סקירה
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח שלישי של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 32
  • פסטיבל ירושלים 2017 - דיווח שני של עופר
  • כוכב הקופים: המלחמה
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח ראשון של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 31
  • סקירת המארז השני של ״פרוייקט הקולנוע העולמי״
  • ״להציל את נטע״, סקירה
  • ספיידרמן: השיבה הביתה
  • ״אוקג׳ה״, סקירה

״ספקטר״, סקירה על הסרט ה-24 בסדרת ג׳יימס בונד

5 בנובמבר 2015 מאת Yaniv Eidelstein

שנה חדשה, סרט בונד חדש, ציפיות חדשות, אכזבות חדשות. הזדמנות חדשה לצוות הקלוקל שהופקד על המשכת הסדרה הוותיקה על פי ספריו של איאן פלמינג. הזדמנות חדשה לאנשי השיווק לסקרן ולדגדג אותנו ולהביא אותנו לקולנוע. הזדמנות נוספת לבמאי סם מנדס לאכזב אותנו.

הקדנציה של דניאל קרייג בתפקיד בונד התאפיינה בעליות וירידות. הפתיחה (״קזינו רויאל״) פעלה לטובתו: ליהוק חדש שלא תואם את הפרופיל הקלאסי, וריבוט של הסדרה שכוון לעידן של עשייה קולנועית קשוחה, אלימה ומהודקת יותר. הסרט השני (״קוואנטום של נחמה״) היה נפילה איומה: סרט עם תסריט חלש ועלוב, נבל אומלל ועלילה חסרת כל היגיון (מאוחר יותר הסביר קרייג שהסיבה לאיכותו הירודה של הסרט נעוצה בשביתת התסריטאים שפרצה באותה שנה.) אחרי עצירה של ארבע שנים לחישוב מסלול מחדש יצא הסרט השלישי, ״סקייפול״, שהצליח להחזיר את הסדרה לדרך המלך והתאפיין בכמה שדרוגים בולטים: בחירה מסקרנת לתפקיד הנבל הראשי (חווייר ברדם), צלם אדיר ובמאי איכותי-כביכול מאחורי המצלמה, השיר המהמם ההוא של אדל, ומבט חדש ומפוכח-משהו על בונד הקלאסי, שהציע, לצד חזרתה של האסטון-מרטין הישנה, גם דקונסטרוקציה מסוימת של דמות הסוכן החשאי הכל-יכול. החצי השני של ״סקייפול״ היה מאכזב ומלא בפסיכולוגיה בגרוש ובסיפורי רקע לא מעניינים על ילדותו של בונד, אבל לפחות סיפק את הסחורה בחציו הראשון.

״ספקטר״ הוא הסרט הרביעי (ולפי שמועות, האחרון בהחלט) של קרייג כבונד, ולמרבה הצער, הוא קרוב הרבה יותר לטריטוריה הדלוחה של ״קוונטום״ מאשר לגבהים היחסיים של ״סקייפול״. הצלם המבריק (דיקינס) הוחלף בצלם אחר ומוצלח בזכות עצמו (הויטה ואן הויטמה, ״היא״, ״בין כוכבים״) אך סם מנדס נשאר למרבה הצער בכיסא הבמאי, והבחירה בו נתנה לו אור ירוק להמשיך בקו של החצי השני והמשעמם של הסרט הקודם.

זו לא אמורה להיות נוסחה מסובכת. סרטי בונד המוצלחים והמהנים ביותר היו גם המטופשים והמופרכים ביותר. 007 אמור להישלח מטעם הוד מלכותה כדי להביס ארגוני רשע חובקי עולם. הוא אמור לעשות את זה בדרכו הייחודית שכוללת פיתוי נשים יפות ומרדפים בלתי אפשריים במנוסה מנבלים בלתי סבירים. גרסה 2.0 של הנוסחה, שנתפרה לעולם שכבר לא מאמין בארגונים וביושרתן של מדינות, שינתה מעט את העלילה: בונד הוא מעתה זאב בודד, סוכן שמורד גם בארגון מטעמו נשלח (חלק ניכר מסרטי בונד מ״רישיון להרוג״ ואילך התבססו על נוסחה זו).

כך זה גם הפעם: סמכויותיו של בונד נשללות ממנו בעקבות פעילות סולו שלו שזורעת הרס ברחבי מקסיקו סיטי. מאחורי גבו של M (רייף פיינס), בונד זוכה לעזרתם של מאניפני (נעמי האריס) ו-Q (בן ווישו) ויוצא לבצע משימה שהוטלה עליו ע״י M הקודמת ז״ל (ג׳ודי דנץ׳). במקביל, M נאלץ להתמודד עם מיזוג כפוי עם סוכנות הביון MI5 והעומד בראשה, מקס דנבי, אותו בונד מתעקש לכנות C (אנדרו סקוט). בהמשך יפציעו גם היפהפייה התורנית (ליה סיידו) והנבלים: כריסטוף וולץ הבלתי נלאה כיריבו העיקרי של בונד, ודייב באוטיסטה בתפקיד מוצלח כנבל משני שתקן, במסורת ״מלתעות״ ואודג׳וב, העונה לשם ״הינקס״ (זאת לאחר שגילם ב״שומרי הגלקסיה״ דמות בשם ״דרקס״, שזה בכלל גם השם של הנבל בסרט ״מונרייקר״. אבל סטיתי מהנושא).

spectre1

אחרי שוט פתיחה ארוך ומרשים ופתיח אקשן מוצלח, הסרט נכנס לסחרור. עד מהרה, סיפור הרקע המיותר מהסרט הקודם תופס את חזית העלילה (ילדותו העשוקה של בונד, המיוצגת בתצלום בודד וחרוך מהסרט הקודם, היא הכי מיותרת שיכולה להיות, ואפילו מנסה לספק הסבר אידיוטי לטראומות עבר שמחברות בין בונד לבין הנבל הראשי בסרט).

מצטיינים לטובה: מוניקה בלוצ׳י בתפקיד קטן אך חורך-מסך; באוטיסטה, שמנהל קרב סוער עם בונד בתוך רכבת נוסעת במחווה נאה לקרב של שון קונרי ורוברט שו ב״מרוסיה באהבה״; ובייחוד אנדרו סקוט כנבל העסיסי ביותר בסרט. ציון לגנאי לכריסטוף וולץ, שממחזר את השטיקים הקבועים שלו ולא מצליח ליצור דמות בעלת ייחוד כלשהו (לא שהתסריט עוזר לו). ציון לגנאי גם למוזיקה האיומה של תומאס ניומן, שנשמעת כמו טראק זמני לתקופת עריכת הסרט, שאמור היה להיות מוחלף במוזיקה מוצלחת יותר.

אבל הבעיה האמיתית של הסרט היא הטמטום שלו, וכאן כבר צריך להיכנס לספוילרים. ולא שטמטום הוא בהכרח בעיה כשמדובר בסרט ג׳יימס בונד. מעריצי הסדרה סלחו על שטויות רבות מספור במהלך השנים, כל עוד היה בידור וכיף. אבל כשמפקדת-העל הסופר-מתוחכמת של נבל-העל הגאון נהפכת לכדור אש בעקבות יריית אקדח בודדת, זה סוג של טמטום שלא נראה מאז ״אימת הפאנטום״. והניסיונות הבלתי-פוסקים של ״ספקטר״ לכרוך את ארבעת הסרטים של קרייג כבונד למקשה אחת מאולצים ופשוט מביכים. לא, אנחנו לא מאמינים שכריסטוף וולץ עמד כל הזמן הזה בראש ארגון בשם ״ספקטר״ שעמד מאחורי כל ההתרחשויות של שלושת הסרטים הקודמים. זה מטומטם. אף אחד לא זוכר את הדמות של ״מר ווייט״ מ״קוונטום של נחמה״, שמוצאת כאן מהנפטלין; לולא הזכרתם לנו מי הוא, לא היה לנו שום מושג שראינו אותו אי פעם. ולאף אחד לא אכפת מהילדות של בונד. זה לא משכנע ובעיקר לא מעניין. סוף ספוילרים.

בעיניי, הבחירה המקורית בדניאל קרייג לתפקיד בונד הייתה נפלאה. הוא הצליח, בעיקר ב״קזינו רויאל״ וב״סקייפול״, להגיע לאיזון נהדר של קשיחות, הומור ומודעות עצמית. אבל ב״ספקטר״ הוא כבר נראה עייף, כמו בונד שכבר לא יודע מה נשאר לו לחדש. אחרי תשע שנים וארבעה סרטים, הגיע הזמן לריבוט נוסף לסדרת בונד הנצחית, והפעם אני מייחל שנשוב לימים של סרטים ללא המשכיות, שמוותרים על סיפורי רקע מאולצים, ובעיקר כאלה שיהיה בהם קצת כיף.

spectre

השאר תגובה