• כחום הגוף
  • אוסקר 2023/24: הטקס בסיקור חי
  • אוסקר 2023/24: מהמרים על הזוכים
  • מאהבת, מטרידנית, רוצחת
  • אוסקר 2023/24: דירוג כל הסרטים המועמדים
  • אוסקר 2023/24: איך הלך עם ההימורים המוקדמים
  • אוסקר 2023/24: רשימת המועמדים המלאה

"זר דופק בדלת", סקירה

11 באוגוסט 2016 מאת אור סיגולי

הסיבה האמיתית לראות את "זר דופק בדלת" (Return to Sender) בשבילי, הייתה בעצם השחקנית הראשית רוזמונד פייק. חיבתי אל השחקנית הבריטית, שנתנה את אחת מהופעות היקום ביצירת המופת "נעלמת" (עליו הייתה מועמדת לאוסקר), הייתה רבה מהרגע שראיתי אותה בתפקיד משנה גונב הצגה ב"לחנך את ג'ני", ולאחר כמה תפקידים חלשים, חזרה בחסות דיויד פינצ'ר אל גג העולם. לאחרונה ראינו אותה מבריקה גם ב"החופשה הסקוטית שלי", וכשרונה והאלגנטיות שלה היו סיבות מספיק טובות כדי לקרוא לכלבתי, פייק, על שמה. על אף שאין ביניהן הרבה דמיון פיזי, אם להיות כנים.
"זר דופק בדלת" הוא סרט משנת 2015, שברוב העולם יצא הישר למדפי הדי.וי.די, ועל הדרך אסף לעצמו כמה ביקורות די איומות. האמת היא שלרוב הוא באמת מרגיש כמו סרט טלוויזיה מערוץ 4 במת"ב, ואין לי ספק שפייק חתמה עליו לפני הצלחת "נעלמת", מה גם שיש כמה קווים מקשרים בין דמויותיה בשני הסרטים האלו. ועדיין, העובדה שהוא מופץ בארץ ויש בו את אחת השחקניות החביבות עלי, גרמו לי לשרוף עליו שעה וחצי.

על אף שהוא סרט זניח, ואני יודע בוודאות שאף אחד מכם לא מתכוון לראותו בקרוב, בעוד שנה פתאום יצוץ ב-yes1 או yes4 ואתם תזכרו שהוא מוכר לכם מאיפשהו, תחפשו את שמו בגוגל, ואז תגיעו הנה. אז בואו נגיד שהסקירה הזו היא השקעה לטווח ארוך. מה גם שיש לא מעט מה להגיד על הסרט, ועל אף שאני לא נוטה לעשות את זה, כי למי אכפת, אני חייב לדבר על השם שנתנו לו בארץ והשיווק הכללי שלו.
זה נכון שלקרוא לסרט "בחזרה לשולח" הוא משהו שאף אחד מאתנו לא יחשוב שהוא רעיון מבריק, ו"זר דופק בדלת" נשמע טוב, גנרי במידה, נותן תחושה מאוד ספציפית לגבי הז'אנר, והוא באופן כללי שם לא חשוב לסרט לא חשוב. עד כאן הכל מסתדר פיקס.
האירוניה מגיעה כשבאמת טורחים לצפות בסרט, ומגיעים לנקודת המפנה העלילתית הראשונה שלו, ובו מירנדה (פייק) מכניסה לביתה מישהו שישנה את כל חייה, שלא נאמר יחריב אותם לחלוטין.
בסצנה הזו, מירנדה מחכה לדייט שיגיע, ובזמן שהיא מתכוננת בביתה, היא רואה שמישהו עומד בחוץ, באור היום. היא פותחת את הדלת, במחשבה שהוא הדייט המתוכנן שלה, "קווין? לא דפקת בדלת," היא אומרת לבחור הנאה שבחוץ. הוא משתהה רגע, ולפני שהוא מספיק לענות היא אומרת לו, "הקדמת."
"זאת הסיבה שלא דפקתי," הוא עונה לה בחיוך.
לסכם את העניינים – יש דבר אחד בדיוק שהזר בסרט הזה לא עושה, וזה לדפוק בדלת. אותי זה שעשע נורא.

"זר דופק בדלת" מציג את עצמו כמותחן. הפוסטר, הטריילר, השם, הכל מעיד על אותם סרטי מתח פסיכולוגיים מסוף האייטיז-תחילת הניינטיז כמו "חיזור גורלי", "דרושה שותפה רווקה", "היד שמנענעת את העריסה" ו"במרומי הפסיפיק", אם להזכיר כמה: חייה של דמות רגילה וכל-אמריקאית הופכים לסיוט בעקבות מפגש עם פסיכופט, אשר מוציא ממנה את הצדדים החייתיים והאפלים ביותר. במקרה שלנו כך זה לפחות רק על פני השטח, כי בפועל קורה משהו אחר, שהיה יכול להפוך את הסרט הזה למעניין יותר אך בעצם מקשקש אותו לחלוטין.
מירנדה הגיבורה היא אחות רחמנייה שעומדת לעבור הסמכה לחדרי ניתוח. היא רווקה אשר חיה לבדה, ובחייה נוכח רק אביה האלמן (ניק נולטי). היא נעתרת להצעה לבליינד דייט, אך, כאמור, באותו היום היא מכניסה לביתה את וויליאם (שילה פרננדז), אותו היא חושבת לדייט שלה, אבל מגלה מאוחר מדי שמדובר במופרע, שאונס אותה באלימות ומותיר אותה מוכה וחבולה. הערה קטנה לשלב הזה – הסרט אמנם מאוד לא גרפי במהותו, אבל הסצנה הזו בהחלט קשה לצפייה, אז קחו בחשבון.
כאשר היא מאושפזת, מירנדה מזהה את תוקפה ובמהירות הוא נתפס ונכלא, אם כי לא לגמרי בטוח שבעקבות הפשע נגדה. היא מנסה לאסוף את חייה, אך מגלה שהדבר לא פשוט כלל וכלל, והטראומה משבשת את יכולותיה להפוך לאחות בחדרי ניתוח, והיעדר תחושת הביטחון בחייה מונעת ממנה להתאושש.

הסרט עצמו עשוי בצורה השגרתית ביותר שיש. כל מה שקשור לצילום, עריכה, ליווי מוזיקלי או כתיבה, מרגיש מאוד עצל. לא שכל סרט צריך להיות מחוות לקובריק, אבל כל המבע (אם אפשר לקרוא לזה ככה) של "זר דופק בדלת" זועק הולמארק. כל הסצנות מכוסות משלוש זוויות, אסטבליש, מדיום וקלוז אפ, הדיאלוגים נחתכים בהתאם, המצלמה כמעט תמיד בגובה החזה, ואין שום דבר בהעמדה או בעיצוב שמעיד על איזו חשיבה אומנותית יוצאת דופן. זה לא שהסרט נראה רע או מרושל, אלא סתם נורא נורא רגיל.
ועם זאת, אחרי סצנת הזר שאינו דופק בדלת, אנחנו מצפים להיכנס למותחן שהבטיחו לנו, לסיפור הנקמה, אבל זה לא מגיע. אני חייב להודות שחושי התחדדו בשלב הזה, והרגשתי שהסרט הולך לכיוון אחר, מפתיע יותר. יש לזה שתי אופציות, או שהבמאי פואד מוקאטי רצה לייצר מתח אבל לא היה לא מושג קלוש איך עושים את זה, או שמחלקת השיווק הבינה שיש לה רק דרך אחת למכור את הסרט, גם במחיר של הטעיה.

כי האמת היא ש"זר דופק בדלת" איננו סרט מתח עד לעשרים הדקות האחרונות שלו, ושם הוא בעצם יותר אימה ממתח, אבל ההגדרות האלו גם ככה מתעתעות. רוב רובו המוחלט הוא דרמה שבמרכזה משהו מאוד מעניין – סיפורה של אישה שנדמה שמנסה להתמודד עם טראומה בעזרת מערכת יחסים עם זה שתקף אותה. זה נושא מרתק ומקורי (אפשר להזכיר את "שוער הלילה" בהקשר הזה), ולמרות ש"זר דופק בדלת" לא כתוב או מבוים באופן שמאפשר לו את הזכות להתמודד עם נושא כל כך טעון ועמוס, תמיד אפשר להעריך אותו על הניסיון.

מערכתו המרכזית של הסרט היא הקשר שמירנדה יוזמת עם וויליאם הכלוא, אל מול ההתמודדות שלה עם ההווה ועם העבר. למרבה הצער, הסרט פתאום נזכר שהוא בכלל מנסה להיות משהו אחר, ודקותיו האחרונות מזכירות את "הבית האחרון משמאל", אבל בצורה מגושמת ולא מספקת בכלל. הסיום שלו מחופף ונטול עוקץ, למרות שהוא ממש מזיע בנסיונותיו להיות מטלטל. בנוסף לזה, אני חושב שיש בו משהו מיזוגני נורא, שבוגד בדמות של מירנדה שנבנתה עד לאותו הרגע (מבלי להכנס לספויילרים, אני מתייחס דווקא למה שקורה עם הכלב הנאמן של אביה), ומותיר תחושה של סרט שנורא רצה להגיד משהו, אבל אין בו מספיק אינטליגנציה ופיקחות לעשות זאת.
ולגבי רוזמנוד פייק? היא בסדר. מלבד איזו סצנת התפרצות רגשית די גרועה לקראת הסוף, היא מחזיקה היטב את השאר. לא משנה, מבחינתי היא עדיין גדולה מהחיים.

return-to-sender-review

תגובות

  1. נועה הגיב:

    תשמע באמת שאתה כותב ממש טוב, נהנת לקרוא את הסקירות שלך 🙂

  2. Poliana הגיב:

    ראיתי אתמול את הסרט בגלל פייק, סרט נורא ואיום … היא שחקנית נפלאה וגם התסריט לא רע אבל בימוי ועריכה נוראים .. אלוהים ישמור

  3. נדב הגיב:

    אני מבין שרצית להימנע מספוילר, אבל יש שני פרטים חשובים: ראשית, מתחילת הסרט נרמז שמירנדה עצמה היא פסיכופטית עם התנהגות כפייתית. בעצם, זה סרט Home Invasion עם מפגש בין שני פסיכופטים. שנית, ואולי קשור, לוקח זמן להבין שהבחור בדלת איננו קווין, אך מצד שני, היא לא מופתעת למרו שציפתה למישהו אחר, כך שנראה שסצנת האונס היא אולי המשך לפלירט כפייתי משהו מצידה. לא? בסופו של דבר, בהחלט יש במירנדה משהו מאיימי אליוט, מעין "נעלמת" לעניים.

    הסגנון מזכיר קצת את האופן שבו ביים דייוויד סלייד את "הרד קנדי": סגנון של הסתרה שבו הבמאי נוקט בממד של הסתרה, כך שהצופה רואה רק את מה שהבמאי רוצה שיידע, ואת השאר מניח לפרשנות.

    1. נדב הגיב:

      וסליחה על הכפילות במילה "הסתרה". הניסוחים שלי בדרך כלל עילגים פחות…

    2. ניר הגיב:

      אחד הסרטים הגרועים שראיתי. וראיתי הרבה

  4. רחלי הגיב:

    הסרט הוא בעצם נקמה של אשה היודעת שהגבר שאנס אותה באכזריות וקטע בכך את הקריירה שלה, לעולם לא יענש כראוי. מערכת הצדק לעולם אינה מושלמת. היא לא מאמינה שהנאשם יכול או ראוי להשתקם ולפיכך היא לוקחת את החוק לידיים. אולי עכשיו היא תוכל להמשיך בחייה. ביצוע הנקמה הוא כמובן אכזרי ואפילו הזוי. אך בסופו של דבר מדובר בסרט בלבד, כשהחיים מזמנים לנו מצבים קשים הרבה יותר.אני אהבתי

  5. ran ran הגיב:

    -ספוילרים-
    אתחיל בזה שהשחקנים נותנים עבודה טובה, אמינה ומשכנעת החל מרוזמונד פייק, שיילו פרננדז וניק נולטה. הסיפור מעניין בעיקרו גם אם נדוש.
    הגיבורה מוצגת כאחות רחמניה וטובה אבל למעשה עוד קודם לאונס האכזרי שהיא עוברת מרמזים על משהו קר וכפייתי בה, סטריליות חולנית ומלאכותיות.
    מכלבו של אביה שכל כך יקר לו ואותו היא מתעבת היא נפטרת בצורה איטית ומבוקרת תוך כדי הצגה של התחברות פתאומית אליו. לא מספרים לנו למה אבל שיערתי שהקבר שחפרה לכלב היה רק הכנה לגופת האנס שיבוא אחריו.
    לאנס, שכבר הספיק להתאהב באשליה שמכרה לו והיה בתהליך של גסיסה איטית בלי לדעת בינתיים, סיפרה שלא רק נכחה במות אימה בנערותה אלא אף הרגה אותה במו ידיה.
    הסוף די תלוש, נקטע בבת אחת ומאכזב כשלא נותן מענה לחורים בעלילה, כך שלנו נותר להשלים יותר מדי פערים וזה מה שמונע את הקתרזיס של הסרט.
    קשה להבין את המניעים של הגיבורה כך שנשארים חסרי סנטימנטים אליה והיא אף מעוררת בחילה מסוימת יותר מהאנס.

  6. נופר הגיב:

    חחחחחחח אתה ממש נביא!
    בדיוק סיימתי לראות את הסרט ביס4, חיפשתי בגוגל על הסרט והגעתי הנה😄

  7. אדם הגיב:

    (כולל ספויילרים, אבל מי ישמע איזה סרט זה יהרוס לכם…) ראיתי אתמול בהוט. עזוב את זה שאני אישית לא סובל את רוזמונד פייק. היא משחקת מעצבן ונראית פסיכופתית עוד לפני שהתפקיד אמר לה לעשות ככה. אומרים על הריסון פורד (ואולי בצדק) שיש לו הבעה אחת. לא ראיתי שלה יש יותר. לא פה ולא ב'נעלמת'. מעבר לזה, באמת סרט גרוע. לא מתפתח לשומקום. הלכידה של האנס מלאה בחורים: הוא יוצר איתה קשר ולא היא. היא מחכה יובלות עד שהיא מרדימה אותו. מה הבעיה לשים לו משהו במשקה ביום הראשון? לא היה צריך לבנות פה אמון בשביל זה. וגם אם היא רצתה שהוא יבצע לה את העבודה – הוא לא סיים אותה. הוא גם מגלה שהוא כפות, רק כשהיא מתרחקת מהמיטה שלו. זה בערך כמו דמויות בסרטים מצוירים שלא מבינות שהן באוויר ועומדות ליפול עד שהן מסתכלות למטה. שם זה חלק מההומור. אז פה זה חלק ממה? גם מה היה לה ללכת לבקר אותו בכלא? יכלה לחכות שישתחרר וליצור איתו קשר.

  8. לירון הגיב:

    -ספוילרים בתגובה זו-
    ראיתי עכשיו את הסרט ולא התאכזבתי בכלל. הוא סרט טוב בעיניי, סרטים כאלה בסגנון של דרמת מתח שבהן הדמות הראשית היא בעלת מאפיינים פסיכופתיים הולמים מאוד את רוזמונד פייק. גם פה, כמו בנעלמת, היא עשתה את העבודה היטב. מה שהפריע לי זה שלא הבנתי את הסוף. היא הרגה אותו בסוף? זה מה שמשתמע מהשיחה שלה עם האבא אבל לא הראו את זה והשאירו לנו לנחש. אני בכלל חשבתי שהיא כרתה לו את איבר המין אבל לא לגמרי ברור מה בדיוק היא עשתה לו. היא הורידה את השמיכה שכיסתה אותו והוא זעק ובכה. למה? השאירו לנו לדמיון. עוד דבר שלא אהבתי זה את סצנת הקבורה של הכלב. הראו את הכלב ממש בקבר ללא תזוזה בעוד שהיא מכסה אותו בחול. אני מאוד מקווה שלא הקריבו כלב תמים בשביל הצילומים, אבל זה היה כלב אמיתי שכוסה בחול ולא ברור איך עשו את זה. בתור אוהבת בעלי חיים זה מזעזע בעיניי. מספיק היה להראות אותה חופרת קבר כדי להעביר את העניין, לא היה צריך להכניס ממש את הכלב ולכסות אותו בחול ואני מקווה שיש לזה הסבר הגיוני ושלא הרגו כלב בשביל צילום הסצנה.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.