• סרטים חדשים: ״המשפחה שלי״ זוכה דקל הזהב
  • עם רדת ליל
  • קריאות ב״הצד האחר של הרוח״
  • אלמנות
  • המועמדים לפרסי הקולנוע העצמאי לשנת 2018
  • חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד
  • מחכים לתרגום: ״בליינדספוטינג״
  • פסטיבל ״או לה לה!״ לקומדיות צרפתיות 2018
  • הנערה ברשת העכביש
  • ״החיים האלה״, סקירה לסרטו של דן פוגלמן
  • סקירה כפולה: ״אורי זהר חוזר״, ״ווייס אובר״
  • סספיריה
  • המלצות סינמטקים: מהדורת נובמבר 2018

יום הולדת שנתיים לסריטה!

22 בספטמבר 2012 מאת אורון שמיר

די, נו – אתם עובדים עליי. שנתיים? ברצינות? עברו שנתיים מאז הפוסט הראשון של סריטה? הייתי מוכן לקבל חודשיים ומשהו. או 10 שנים, בהתחשב בתהפוכות חיי בשנתיים האלה, אבל עם חישוב הזמנים המדויק קצת קשה לי כנראה. ובכל זאת, אתמול מלאו בדיוק שנתיים מאז ה-21 בספטמבר 2010, היום בו סריטה הפך רשמית מבלוג ברשת החברתית של העכבר קפה (בלוג של איש אחד), לבלוג שהוא היום. בשנה שעברה כבר התרגשתי מספיק, אז הפעם אשחק אותה נונשלנטי יותר. ובכל זאת, אפתח בתודות המתבקשות – לאור ולעופר, שבלעדיהם אין סריטה. פשוט אין. ואני אעצור כאן מחשש להביך אתכם או אותי.

תודה נוספת אני רוצה להפנות לכל מי שכתב כאן כאורח או אורחת בשנה החולפת, לגמרי בהתנדבות ומתוך אהבת קולנוע – ממש כמו הקבועים. ובאופן פרסונלי  – יניב אידלשטיין, זהר אלמקייס, רוני קידר, יהונתן בר אילן, רון פוגל ופבלו אוטין. הטקסטים שלכם העשירו אותי אישית וכמובן גם את הבלוג. תודה גם לכל מי שפנה אלינו בכל דרך שהיא והציע את עצמו ככותב אורח אך נענה בשלילה בשל סיבות שונות, אחת מהן אסביר בסוף הפוסט. בכל מקרה, זה הכי לא מובן מאליו בעיניי שמישהו בכלל רוצה לכלות את זמנו ללא תמורה כספית או אחרת וזה מדהים אותי כל פעם מחדש. באותו עניין, תודה לכל מי שהגיב או הגיבה לנו ובכך סייע ליצירת אחד הדברים שאנחנו הכי שואפים לקדם כאן בבלוג – דיון קולנועי ברמה ובעברית. איזור התגובות חשוב לי, אתם כבר יודעים זאת.

וכעת הגיע זמן הסיכומים, הסטטיסטיקות וגם סוג של הודעת מערכת, בסוף.

הבלוג ביצע קפיצת מדרגה מטורפת בשנה האחרונה, בכל הקשור למונה הכניסות וקצב העדכון. בשנה שעברה היו לנו 320 פוסטים, וסך הכל של 66,000 ביקורים בשנה. הפוסט הנוכחי, שנה בלבד לאחר מכן, הוא ה-780 שלנו בדיוק. זה אומר שהיו לנו הרבה יותר פוסטים מאשר ימים השנה, ושהממוצע המשוקלל של הבלוג כרגע הוא מעל עדכון ליום (1.068 פוסטים ליום, אם לדייק). הקוראים, שזה אתם, הגבתם בהתאם כאשר נכנסתם לאתר 294,000 פעמים. זה נתון מטורף לגמרי בעיניי. לגמרי. זה אומר שגדלנו פי 4.5 בנפח הטראפיק שלנו מבלי לשנות ההגדרה שלנו כבלוג נישתי לחובבי קולנוע. מניין התגובות גדל מ-800 אשתקד ל-1570 השנה, כלומר הכפיל את עצמו. ממוצע האנשים שנכנסים הנה ביום עומד על 725 לשנה זו, בניגוד ל-180 אשתקד. ובחודשים האחרונים הממוצע מזמן עבר את ה-1000.

היום העמוס ביותר בתולדותינו היה יום שבת ה-31 במרץ 2012, בלי שום סיבה מיוחדת אם תשאלו אותי. 2009 אנשים ביקרו כאן. וואו. זה נכון שהיו לנו שני פוסטים באותו יום – מהדורת שבת, שהפכה פופולרית מאוד השנה, והפודקאסט הראשון של דורון פישלר מעין-הדג ושלי – אבל באמת שזה היה סתם יום שבת בסוף מרץ מבחינתי. לא התכוננתי להצפה הזו ושמחתי בה מאוד. אנחנו רגילים לפיקים בטראפיק בימי פסטיבל חיפה או ירושלים למשל, או באירוע בסדר הגודל של האוסקר, אבל זה? מפתיע לטובה.

בהזדמנות זו, תודה לעין-הדג, לסינמסקופ, לאוזן השלישית, לוורדפרס ולגנזך הרשת – האתרים שהגיעו אלינו הכי הרבה מגולשיהם בזכות הפניות. תודה מיוחדת גם לדוד גוגל ומר פייסבוק, שיחדיו הביאו אלינו כמחצית מן הגולשים בשלנו כל השנה כולה. ואם כבר בגוגל עסקינן, הנה עשרת החיפושים שהביאו הנה הכי הרבה תנועה.

אז ראשית, לכל 8,022 האנשים שחיפשו "סריטה" והגיעו הנה – באמת לא בא לכם לשמור אותנו במועדפים? יותר נוח, בחיי. ארבע פעמים מתוך העשיריה הפותחת מופיע צירוף כלשהו של המילים "סרטים", "טובים" ו-"2011" ואני מדבר אתכם על מאות ואלפי פעמים לכל חיפוש. מה אני יודע – מסתבר שכל מה שאנשים רוצים זה לראות סרטים טובים. באותו נושא, היו השנה מאוד פופולריים "פרומתאוס", "הואלס האחרון", "היו זמנים באנטוליה", "הנשים בקומה ה-6", "הנותנת" ו-"השוטר". סוג של תמונה קולנועית מייצגת, אם משקללים את כולם, כך נדמה לי. לכל החרמנים שחיפשו עשרות פעמים "הגר בן אשר עירום", פשוט תראו את הסרט, בחייאת. אבל החיפוש ההזוי של השנה הוא ללא ספק "2 בחורים שהתעסקו עם הבחור הלא נכון.. חובה צפייה!", כך במדויק. 31 פעמים בשנה, בעקביות מרשימה. אני מאוד אשמח לדבר עם האדם שאחראי לזה.

נעבור לפוסטים שהכי אהבתם השנה, או לפחות ביקרתם בהם הכי הרבה. במקום הראשון, בפער מגוחך מן המקום השני, ניצב סיכום 2011: הסרטים הכי טובים שהופצו וגם אלה שלא, הפוסט המופלא ורב ההמלצות של עופר. מעל 13,000 צפיות בשנה גורמות לשיאן הקודם שלנו להיראות כגמד. שתבינו – במקום השני נמצא הפוסט שלי על נפלאות הצנזורה, עם 2750 צפיות. אחריו מגיעה הסקירה של אור על "השוטר", כנראה הסרט החביב על גולשי הבלוג השנה. במקום הרביעי הסקירה השנויה במחלוקת שלי על "משחקי הרעב", אחד הטקסטים שעשו לי הכי הרבה צרות בקריירה הקצרה שלי. את החמישיה הראשונה סוגר, באופן סימבולי, השיאן הקודם שלנו – הניתוח הקבוצתי על "הערת שוליים". אגב, בשקלול של כל הזמנים, הוא עדיין במקום השני, אבל הפער מזה שמקדים אותו עדיין כפול ומכופל.
באופן אישי, אני הכי גאה בפרוייקט החמישים שלנו, שגם הניב טראפיק יפה ובראיון ההיתולי שערכתי ליוצרי "חתולים על סירת פדלים". הפוסט האורח הנקרא ביותר שייך לרוני קידר, שסיכמה שנה של קולנוע עצמאי. הפוסט המטאורי ביותר, זה שצבר לעצמו קוראים בבולמוס למרות שהוא די חדש, שייך לאור, אשר הגיב להכרזת המועמדים לאופיר. אז אולי פרסי אופיר בכל זאת מעניינים מישהו חוץ מאיתנו, הא?

אפשר להמשיך במשחק הזה עוד ועוד, כלומר, אני יכול להמשיך בו עוד ועוד, אבל יש לי הרגשה שהכוונה עברה – היה לנו מדהים עד בלתי ייאמן בשנה האחרונה בבלוג. מה שהופך את מה שרציתי לבשר לכם ולכן לעוד יותר מורכב…

חדי העין שביניכם ודאי הבחינו שהבלוג לא התעדכן כרגיל בשבועיים-שלושה האחרונים. המון שינויים עוברים על מאוחרי הקלעים של הבלוג, כלומר על חייהם של הבלוגרים. שינויים חיוביים מאוד, אל דאגה. אבל כאלה אשר גוזלים את הזמן והמרץ שלנו שפעם היו מושקעים בבלוג. אולי זה המקום לשוב ולהזכיר איך העניינים מתנהלים כאן, ואני אדבר אך ורק בשם עצמי. אז חשוב לזכור שסריטה הוא לא העבודה שלנו. הוא תחביב, שנעשה לחלוטין על חשבון זמננו הפנוי. וכשאני אומר פנוי אני אישית מתכוון לשעות השינה שלי. היו דיבורים וגישושים על קנייה של הבלוג על-ידי גורם חיצוני והפיכתו למכניס, אבל אני לא מוכן שיתערבו לנו בתוכן.

התפעול של הבלוג והכתיבה בו – במקביל לשתי עבודות הכתיבה הנוספות שלי בעכבר העיר ועוד פרוייקט גדול ומשמעותי – פשוט הפסיק להיות אפשרי במתכונתו הנוכחית, בתחילת חודש זה. ואני חושש שהמצב לא הולך להשתנות בקרוב. זו איננה הודעת פרידה, חלילה וחס, אנחנו לא נוטשים. לא אחרי מה שבנינו פה בשנתיים האחרונות. אבל שינויים והיערכויות מחודשות בהחלט עומדים על הפרק. אני בעצמי עדיין לא יודע בדיוק מה ואיך נעשה את זה, אבל מבטיח לעדכן ברגע שיתגבש מודל חדש או אולי תוספות לצוות.

בינתיים, שני דברים כבר ברורים – מדורים קבועים כמו "מהדורת שבת" ו-"עלו השבוע", לא יעלו יותר. לא כרגע לפחות. בנוסף, אנחנו כבר לא נהיה יותר בלוג שמתעדכן 1.068 פעמים ביום. אין סיכוי. נמשיך לכתוב כאן, ואולי אפילו לארח, מתי שרק נצליח. ואין לי ספק שיהיו במהלך הזמן הקרוב מספיק אירועים שישבו לנו  בבטן או על הלב ולא יקבלו פורקן טקסטואלי בעכבר העיר או כל מקום אחר מלבד סריטה. הבלוג הזה נולד כפרוייקט שמונע מתוך תשוקה, וכזה הוא ימשיך להיות. זה המקום להזכיר שהדרך הטובה ביותר לקבל עדכונים על מה שחדש בבלוג היא לעשות מנוי (צד שמאל למעלה) כדי שנגיע למייל שלכם, לחבב אותנו בפייסבוק או לעקוב אחרינו בטוויטר. ואם אתם מרגישים צורך בפוסט חדש אך ללא מענה, נסו את הארכיון שלנו (יש בו כבר 780 פוסטים, בטוח שחלק מהם יהיו חדשים עבורכם, לא?) או היעזרו בחיפוס שלנו. כן, חיפוס, עם ס'. ויש לי גם בקשה אחת ויחידה מכם ומכן, הקוראים והקוראות שלנו – הבינו אותנו.
או נסו לפחות.

תגובות

  1. יובל הגיב:

    מזל טוב!

    ושאלה טכנית: האם כאשר אני קורא (באופן קבוע) את הפוסטים שלכם ב"גוגל רידר", אני נרשם כמבקר באתר?

  2. אורן הגיב:

    מזל טוב והמשך הצלחה.

  3. איריס הגיב:

    מזל טוב! הבלוג הזה הוא אחד ממעט מאוד אתרים שאני מבקרת בהם מידי יום.

  4. מולכו הגיב:

    "נמשיך לכתוב כאן … מתי שרק נצליח״

    מה ישאר לנו? בלוג של fan boys ובלוג של איזה רוחני עם אג׳נדה? בבקשה אל תלכו.

  5. תמr הגיב:

    טוב, אז אגנוז את הרעיון שלי לכתוב סקירה על "אחוות הג'ינס" 🙂

    המון מזל טוב!

    1. אסף קורמן הגיב:

      אני חושב שאתם חייבים להוסיף עוד שלושה כותבים לשורותיכם ולהיאבק על להמשיך כרגיל. ההישגים שציינת פה לא הולכים ברגל ולא כל יום זוכים לכמות כזו של קוראים אדוקים. חלק אינטגרלי מזה נובע מהגרפומניות וקצב הפוסטים המסחרר. זה נפלא שזה נשאר לא מסחרי אבל אני בטוח שתוכלו להרחיב את מעגל החברים בקלות כדי לא לאבד מומנטום וזה יעזור לכם בין פוסט לפוסט שלכם. אני מאוד מזדהה. בעצמי כתבתי טור קבוע לאתר האוזן השלישית שעלה רק פעם בשבוע ובכל זאת כילה את כוחותיי ונשברתי תוך פחות מחצי שנה. זה כמובן קשור לזה שהבנתי סופית שאני במהותי לא כותב על קולנוע אלא כותב קולנוע ועושה קולנוע ומאוד בלבל אותי השילוב של השניים. אם אפשר הצעה: יש מחסור חמור מאוד מאוד בנשים שכותבות על קולנוע בארץ. אם תצליחו להביא שלוש בנות מגניבות שיסכימו להצטרף לצוות סריטה זה יספק לפחות אצלי אנחת רווחה ויכול גם להקפיץ את כמות הקוראות שלכם ולהפוך לאחלה קטע. שלושה בנים ושלוש בנות. תחשבו על זה. בכל מקרה בהצלחה במה שאתם עושים וכל הכבוד על השנתיים האחרונות. הייתי כאן הרבה מאוד בזמן הזה.

  6. hamlet הגיב:

    MAZAL TOV
    let's hope for good/interesting movies in 2012-2013

  7. chbhnhi הגיב:

    מזל טוב ,אני קורא קבוע ואנונימי ,יששר כוח
    ואגב lol על 2 בחורים שהתעסקו עם בחור האחד הלא נכון אני הולך לגגל את זה עכשיו!

  8. אור הגיב:

    מזל טוב!
    שתמשיכו להצטיין במאמרים, סקירות, פרויקטים, סיכומי שנה וכל פוסט מכל סוג שהוא על אחד הדברים האהובים עלי בעולם.
    שתדעו, שתמיד שאני מרגיש קצת משועמם, אני מתחיל לקרוא חלק מפרויקט חמישים הסרטים הטובים ביותר המעולה שלכם. אתם אחראים לבלוג קולנע מעולה, ואני מקווה שגם אם בתדירות יותר נמוכה, הוא ימשיך להתעדכן ולספק חומר טוב לקריאה.

  9. מזל טוב!
    אתם אצלי במועדפים עוד מתחילת הדרך, אחרי שהבלוג של עופר נסגר והוא עבר לכאן.

  10. גילי הגיב:

    תודה לכם, תודה לכם ותודה לכם.

  11. מורן הגיב:

    איך פוסט לרגל יומולדת שנתיים הפך לדבר עצוב? בחיי שנהיה לי עצוב.
    אני לא עושה מנוי לבלוג, כי אני פשוט נכנסת לכאן בכל יום! אם להיות כנה וקצת נבוכה – נכנסת כמה פעמים ביום.
    רק השנה התחלתי להיות מעורבת ואוהבת קולנוע, והיה לכם חלק עצום בזה, באמת. למדתי פה הרבה, ובעיקר נהניתי.

    אולי נעשה כאן את מה שיאיר רוה עושה בסינמסקופ? אולי תנו אפשרות לתרום כסף לבלוג הנהדר הזה? כך אף אחד לא יגע לכם בתכנים, הבלוג יהפוך למכניס ואנחנו, הקוראים, נמשיך ליהנות מהסיקורים, הניתוחים והסיכומים השונים, וגם נרגיש שאנחנו סופסוף נותנים קצת מעצמנו בחזרה. נשמע כמו משהו ליישם. (:

    תמשיכו להצליח (ברכה וידיעה), אתם נהדרים. תודה.

  12. אוהד הגיב:

    יכול להיות שכתיבת ביקורות בעכבר העיר מכריעה את כותבי הבלוג? לאן נעלמתם? למה אף אחד לא בודק מה לעזאזל קורה איתו? שלושה בחורים מוכשרים שכמוכם פשוט נכנעו לשעות השינה, למחשבה שאולי בסוף הדרך קרן הקולנוע תשקיע בפרויקט שלכם ובאחת תהפכו ממבקרים ליוצרים, האם זו הסיבה שנטשתם? שבוע ימים ופוסט אחד לא פורסם כאן, לאן הלכתם? האם פסטיבל חיפה מאייד את זמנכם? האם הבנתם, לבסוף, שכתיבה על קולנוע כמו עשיית קולנוע לא מניבה רווחים, סיפוק, או גאווה משפחתית? האם אתם תקועים בבניין הלייזר קווסט בכפר סבא ללא יכולת לתקשר עם העולם שבחוץ? חו"ל אולי? האם, וזהו ניחוש פרוע וחסר אחריות, נמאס לכם ממי האפסיים בהם מדשדשת הכתיבה הביקורתית בארץ? האם החוסר בפיקנטריה הכריע אתכם? המחשבה שלא באמת ניתן לבקר יוצרי קולנוע ישראלי מהחשש שמא תתקלו בהם ברחבת הסינמטק? האם איבדתם את התכלית? האם הנצחת ההישגים של אנשים שמעולם לא פגשתם נמאסה עליכם באופן סופי? האם הזחילה בתעלה החשוכה שנקראת החיים של אנשים לפני גיל שלושים שלחה אתכם לסדנת ניו אייג'ינג בסביבות עין יהב? האם בסך הכול מדובר בלב שבור, כפול שלוש? כי אם זה המקרה, אנא האמינו לי, טובים מכם אספו את חתיכות גבריותם מהרצפה ופתחו את המאפייה המשפחתית בשש בבוקר, חזקים מכם מחו דמעותיהם עיסו לבבותיהם ובכל זאת קשרו את עניבותיהם היטב. האם מספר התגובות שתוהות לאן נעלמתם לא גבוה מספיק? האם הכול עניין אנוכי? אומר רק כך, בלוג לא מתפקד כמוהו כמו לוויתן שנתקע על החוף, בהתחלה עוד ינסו להחזיר אותו למים אך מהר מאוד משקלו, גודל הווייתו והעובדה שפשוט לאף אחד אין כוח יכריעו את גורלו. אנא, אורון אור ועופר אתם עם ה-ר ' המהדהדת בכל אחד משמותיכם, שנסו מתניכם וגהצו חליפותיכם, כתיבת בלוג זהו עניין לנשמה, והיא כאמור, עמל לכל הקטנות שנכתבו למעלה, תנו לנשמה לנצח. חזרו אלינו.

  13. תודה לכולם וכולן על התגובות!!!
    אין לי איך להסביר מה זה עושה לי, אני גם ככה רגשן מטבעי…
    הודעה ראשונה על מצב הבלוג – במוצ"ש.
    בינתיים יעלו פוסטים, מבטיח. הנה, אחד כבר עלה.

  14. אני נהנה מכל רגע של המצאות בבלוג תודה לך על ההשקעה ויום הולדת שמח.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.