• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

סיכום 2011: שנה של קולנוע ישראלי עצמאי (פוסט אורח מאת רוני קידר)

5 בינואר 2012 מאת רוני קידר

הקדמת אורוןסיכומי השנה של סריטה כבר הגיעו לקיצם בשבוע שעבר, אז אנחנו פונים אל סיכומי השנה של אחרים. רוני קידר הציעה לפרסם אצלנו את המחשבות שלה על שנת הקולנוע החולפת מנקודת המבט של יוצרת עצמאית. אם אתם לא מכירים עדיין את הקולנועית מאחורי "ג'ו + בל", נסו את הראיון שערכתי עימה. בכל מקרה, יש לה כמה וכמה נקודות מעניינות, לדעתי, בין אם לחיוב או לשלילה. ואין ספק שהייתה זו שנת מפתח בתולדות הקולנוע הישראלי העצמאי, כפי שזיהה גם עופר. עד כאן ההקדמה הקצרה שלי, אני מעביר את המיקרופון אל רוני:

מכיוון שכולם בקטע של סיכומי שנה, החלטתי גם לייצר אחד כזה, מנקודת המבט שלי ושלי בלבד, תוך כדי הגדרתי כיוצרת בקולנוע העצמאי. אני חושבת שזה חשוב שאבטא את עצמי כי אנשים מדברים על הקולנוע העצמאי בגוף שלישי ומכיוון שהשנה אירעו המון אירועים (טובים ורעים = הרמוניה). החלטתי לדבר בגוף ראשון על הקולנוע העצמאי, כי אני גאה להיות חלק ממנו. אני אתחיל בלהודות לכל אלו שמדברים על סרטי "ג'ו + בל", לאחיי ליצירה העצמאית  ולאלו הנלחמים למענה: יוצרי 'כלבת', 'חתולים על סירת פדלים', 'פלנטה אחרת', יאיר רוה, פבלו אוטין, בלוג סריטה ועוד הרבה אנשים עם אמונה ושאיפה לתרבות ישראלית טובה יותר.

אציין משפט שאני אוהבת שאהרן קשלס (יוצר 'כלבת') אומר לי מדי פעם: 'הקולנוע העצמאי בישראל חי'. גם אם לא מדברים עליו מספיק, גם אם קוברים אותו בהקרנות חצות מדי שבוע וגם אם הוא מוגדר בעיני אנשים מסוימים כ"תופעה חולפת". זו השנה שהקולנוע העצמאי בקע מהקליפה, הרים ראש והראה את נוכחותו בפסטיבל דרום שהבהיר אולי לכמה אנשים שקולנוע עצמאי זה משהו להתגאות בו. משהו שדורש אומץ, חוסר שפיות או פשוט אמונה עיוורת ביצירה שלך.

אין סיבה שסטודנט לקולנוע לא יסיים את הלימודים ויעשה פיצ'ר, עם או בלי קרנות הקולנוע. אין סיבה שכשמתחיל גל של קולנוע עצמאי – אנשים לא יתמכו בו ויגידו שהיוזמה הזו מבורכת. עם ההצלחות של השנה היו גם טעויות שאפשר ללמוד מהן ואני כאן לציין אותן ולהבהיר: הגיע הזמן שהקולנוע הישראלי יתפתח, יתגוון ובעיקר יגדל. והגיע הזמן שכולם, כ-ו-ל-ם יפרגנו לו. מי ייתן ויגיע יום בו לא תהיה הפרדה ואנחנו כלל לא נרגיש מה ההבדל בין סרט ישראלי שנעשה בתמיכת הקרנות וסרט עצמאי שנעשה לבד. אבל כל עוד גופים, פסטיבלים ומבקרים לא מתייחסים לקולנוע העצמאי כמו שהם מתייחסים לקולנוע הנתמך – טורים כאלו ימשיכו להיכתב.

אנשים או גופים שהתנגדו וקטלו השנה, יכולים לבחור איך להתנהל ב- 2012: להמשיך להתנגד לשינויים שקורים או להצטרף לקולנוע חדש ולגאול את הקהל הישראלי מהסרטים שהוא כה רגיל אליהם ולהבהיר לו שאפשר ואף רצוי שיהיו גם סרטי אקשן, סרטי אימה וקומדיות רומנטיות בעברית. ולהלן חלק מהדברים הטובים והפחות טובים שקרו השנה בקולנוע העצמאי: אתחיל במשהו אופטימי…

מתוך "גיא אוני" - הפצת גרילה שהתמודדה בכבוד עם יתר ההיצע הישראלי השנה

תקוות השנה 1: ההפצה העצמאית של גיא אוני
בעוד שיוצרים ניסו השנה לפצח את הנוסחה להצלחת הפצה עצמאית כשהאופציות להפצה בארץ נספרות על חצי מאצבעות כף יד אחת שלי – דן וולמן וסרטו גיא אוני עשו זאת ובגדול. אין לי מושג איך וולמן הביא עשרות אלפי צופים לסרטו, (מלבד הידיעה שהוא שלח הרבה מיילים) מה שגורם לי לרצות לשלוח אותו להרצאות בכל בתי הספר בארץ ולספר להם איך הוא עשה את זה. 40,000 אנשים באו (שזה הרבה) ולמרות שלא כל היוצרים הצליחו לעשות כזה דבר, כולל אני, הוא נותן תקווה לאנשים כמוני וליוצרים שעובדים בימינו על הפיצ'ר שלהם ולא בטוח שיקבלו הפצה מסינמה סיטי או קולנוע לב.

תקוות השנה 2: 'קולנוע פרינג' (פרויקט של אלעד פלג ומרט פרחומובסקי)
קולנוע פרינג' הוא פרויקט חדש שנועד לספק מסגרת תומכת ליצירה קולנועית אלטרנטיבית ולעודד הפקה של סרטים עצמאיים. אתם שולחים את התסריטים שלכם והם בוחרים אותם לפי פרמטרים של ניקוד. הפרויקטים הנבחרים יקבלו ציוד, 50 אלף שקל מהקרן לקולנוע ועוד דברים כיפים (מתנדבת לערוך להם טריילר בחינם). יופי של יוזמה, מקווה שאנשים ישתמשו בה! זה קורה במסגרת פסטיבל חיפה. אז שימו לב ולא לשכוח להגיש להם בזמן.

אכזבת השנה: מבקרים מהאסכולה הישנה
אני לא שוכבת עם יוצרי 'כלבת' אהרן קשלס ונבות פפושדו, אבל כל פעם שמישהו אומר משהו רע על סרטם, אני נפגעת כאילו אני כן. אולי הביקורת הכי קיצונית שנתנו ל-'כלבת' הייתה: "אין סיפור, הצילום מחריד, העריכה לא מוסיפה והמשחק אוי ויי". אני שמחה שאותו מבקר התעלם לחלוטין מג'ו + בל כי הוא היה גורם להתאבדות שלי. עם כמה שמבקרים נהנים לקטול, בעיקר סרטים ישראלים – כשמישהו וקם ועושה משהו כ"כ שונה, אפילו אם שנאת את הסרט, אתה חייב לתת להם קרדיט על האומץ שהם עשו משהו אחר. כשזה לא נעשה, זה שם את הקולנוע העצמאי (שהוא עצמאי כי הוא אחר) בסכנה.

זו הסיבה שאני כאן להגן על הקולנוע העצמאי ובין היתר על סרט האימה הישראלי הראשון. 'כלבת' הוא הסרט הישראלי שמצולם הכי יפה שראיתי השנה, עבודת הסאונד הכי מושקעת שהייתה פה ובעיקר, כמה מרענן לראות אמירה על זה שאנחנו מדינה אלימה ומסוכנת, מבלי להאכיל בכפית עם חיילים וסכסוכים פוליטיים או משפחתיים. אני לעולם לא אבין איך הסרט לא זכה להערכה כאן. אני לעולם לא אבין איך אדם שדיבר ככה על הסרט, עדיין עובד כמבקר סרטים. אבל היי, זאת אני וזו דעתי ואני סתם בן אדם שעושה סרטים וחושב שסרטים ישראלים צריכים ללמוד ה-מ-ו-ן מהסרט הזה. עם זאת, הייתי רוצה לחיות בשלום עם אותם מבקרים שקטלו סרטים ישראלים, עם אותם מבקרים שהתעלמו מג'ו + בל ומקולנוע עצמאי בכלל – אז פשוט אזכיר להם בנחמדות, שלדעתי (מילת מפתח בביקורת), יש להם אחריות מעבר ללקטול, יש להם את הכוח להגיד: זה לא סרט טוב, אבל איזה יופי לראות סוף סוף סרט ז'אנר בארץ, איזה מרענן לראות סרט ישראלי שאין לו את המאפיינים של סרט ישראלי. יש להם את הכוח להגיד: צאו ותעשו סרטים שטרם נעשו בארץ.

יוזמת השנה: מסגרת לסרטים עצמאים בפסטיבל דרום
דווקא פסטיבל סרטים בעיר שהיא האנדרדוג של מדינת ישראל לקח על עצמו את היוזמה להרכיב מסגרת לסרטים עצמאים וחשף את העובדה שיש דבר כזה, העניק לסרטים פרס (פרס סמלי ודי מצחיק באדיבות הקרן לקולנוע) ובעצם בא ואמר: הקרנות חצות לסרטים עצמאים! הפסטיבל הראשון שהודה שצריך להיות מקום ליצירות הללו. ההאפי אנד הוא ההצלחה של 'ג'ו + בל' וההקרנות של 'פלנטה אחרת', לעומת הסוף הפתוח של 'חתולים על סירת פדלים' ו-'2 בלילה' שככל הנראה נלקחו כבני ערובה ע"י האחים אדרי איפשהו במתחם סינמה סיטי. פסטיבלים ירושלים, חיפה – אמצו את הרעיון ותנו לנו ביטוי גם אצלכם.

התעלמות השנה: פרסי אופיר מסרטים עצמאיים
'כלבת' היה מועמד לפרס האיפור, '2 בלילה' בקטגוריית המשחק (קרן ברגר). ומה עם השאר? ומה עם עוד? ההתעלמות מסרטים עצמאים מביכה ורק מראה כמה המערכת שלנו מכורה, תלוית ברנז'ה וחבר'ה וכמה, כמה אתם לא מדויקים. מה עם לקחת יוזמה ולקחת חלק בדחיפת קולנוע עצמאי לתודעה? מאחלת לכם ששנה הבאה תהיו יותר קשובים וגם בשם היוצרים העצמאים שעושים סרטים מהכסף שלהם ב100,000 שקל, אשמח אם תוזילו את מחיר ההרשמה. למי שלא יודע, הרשמה לפרסי אופיר (מה שלא מבטיח את מקום הסרט בכלל במועמדויות) עולה 1200 ₪. כסף שיש לאנשים שקיבלו קרנות. מציעה לכם לקבוע מחיר ביחס לתקציב של הסרט שמוגש.

מתוך "כלבת" - סרט עצמאי שיש המון מה ללמוד ממנו

צדיק השנה: יאיר רוה (סינמסקופ, פנאי פלוס)
צדיק בסדום. הבן אדם היה לצד הקולנוע העצמאי כל השנה, כתב לא פעם ולא פעמיים על הסרטים העצמאים, שלח אנשים לראות, לקח חלק בפאנלים, הציע רעיונות על איך להפיץ את הסרטים שלנו וגם העניק פרסים בבלוג שלו, גם לסרטים עצמאיים! אם ה"מבקרים מהאסכולה הישנה" היו קצת לומדים ממנו איך להאמין בשינוי, במקום להספיד אותו מראש – הקולנוע כאן היה הרבה יותר מעניין.

חוסר היציבות של השנה (או נדנדת השנה) : ועדת הצנזורה
קבוצה של אנשים שמריצים די וי דיים של סרטים ישראלים, רואים פריים עם עירום, מילה גסה בתרגום או בנות מתנשקות על השפתיים, לוחצים סטופ ורושמים על הטופס 'מוגבל מגיל 18 ומעלה'. 'ג'ו + בל', 'כלבת' וגם 'השוטר' זכו לחוויה הזו. לאחר שהיוצרים פנו אל המועצה לקולנוע, הדירוג שונה. הם לא הודו בטעותם, אלא פשוט העדיפו להמשיך לעשות אותה פעם אחר פעם. הרי אם זה ישראלי – זה כנראה למבוגרים. חברי הצנזורה, מאחלת לכם יותר שיקול דעת שנה הבאה.

השיבוץ השגוי של השנה: ג'ו + בל בסינמטק ת"א
שלא תבינו אותי לא נכון ואל תתפסו אותי ככפוית טובה, כי אני לא. שמחתי מאד שהסרט שלי הוקרן בסינמטק ת"א במשך שלושה חודשים. חשוב לציין את זה. אבל אני חייבת לומר שהיה לי וגם לצופים של הסרט שלי – הרבה יותר נוח, אם ההקרנות לא היו בשישי בחצות ובשבת ב15:00. עכשיו כשיש מלא אולמות, יש עוד משבצות לסרטים עצמאים ואני שמחה שסינמטק ת"א מקרין כמו שצריך את 'פלנטה אחרת' בשעות שאנשים ערים. תמשיכו ככה.

איום השנה: סגירת פסטיבלים קטנים
בין השינויים שמועצת הקולנוע רוצה לעשות, יש סעיף שמציין שהם לא יתמכו בפסטיבלים קטנים שעלותם מתחת לחצי מיליון ₪. מה שאומר שפסטיבלים כמו דוק אביב, פסטיבל הנשים ברחובות, הפסטיבל הגאה, לסבית קטלנית ואולי גם פסטיבל דרום (אין לי מושג כמה הוא עולה, אולי אני טועה) בסכנת סגירה. הפסטיבלים שמקרינים מחוץ למיינסטרים, שהרבה פעמים מקרינים קולנוע עצמאי – עלולים להיסגר. אחרי שלא נתקבל לירושלים וחיפה, לא יהיה לנו איפה להקרין. וכך יווצר מצב מאד נוח שסרטים שקיבלו קרנות, יתקבלו לפסטיבלים הגדולים והאחרים יאלצו לנסות את מזלם בחו"ל, דבר שקשה לעשות ללא פסטיבל מקומי ברזומה של הסרט. שלא לדבר על זה שאם יש שני פסטיבלים לקולנוע גאה ושניהם יסגרו, זו אמירה מאד ברורה של מועצת הקולנוע: הומואים ולסביות – הסרטים שלכם לא רצויים כאן.

סיכום השנה
כדי שנגיע למצב שישראל תהיה מדינה שמייצרת סרטים עצמאים באופן סדיר, ורואה בהם עשייה מכובדת ואמיצה, הצעדים הבאים יכולים לעזור:

1.מבקרים יתייחסו יותר לקולנוע עצמאי ולמהותו ויפנימו את הרעיון שעשייה מחוץ למסגרת היא חשובה, במקום לדכא את היוצרים ואת הדור הבא. ההתעלמות וחוסר הפרגון שלכם כשיוצא סרט ז'אנר או סרט עצמאי מוחקים לנו חלק מהקהל ומשפיע על עתיד הסרט. קחו על עצמכם גם תפקיד חברתי ותתייחסו אלינו כמו שצריך.

2.פסטיבלים גדולים בארץ ילמדו מפסטיבל דרום ויתנו מקום לסרטים עצמאים.

3.מחיר כרטיס לסרט יקבע עפ"י התקציב שלו – סרטי קרנות 40, סרטים עצמאיים 20.

4.בטקס פרסי אופיר תהיה חובה להכניס כמות מסוימת של סרטים עצמאים למועמדויות, מה שיזניק את העשייה וגם יביא לתודעה של ה"ז'אנר".

5.בתי ספר לקולנוע יכילו במערכת שלהם שיעור או סדנה על קולנוע עצמאי ועל הפצה עצמאית שתקל על הסטודנטים בעולם האמיתי, זה שמגיע לאחר סיום הלימודים.

6.בקריטריונים של השלמת הפקה בקרנות לקולנוע תהיה עדיפות לסרטים שנעשו בצורה עצמאית.

7.ערוצים או בתי קולנוע יפתחו מסגרות שמוקדשות ליצירה עצמאית. לא יקרה שום דבר אם סינמה סיטי ישריינו את אחד האולמות לסרטים עצמאיים בלבד ויקרינו בו כל היום את ימים קפואים, או חתולים על סירת פדלים, 2 בלילהג'ו + בל ואת שאר הסרטים העצמאים שיצאו. תעשו ניסיון של חודש – אם לא עובד, תדעו שניסיתם והיוצרים ישנאו אתכם פחות.

8.חברות הפצה יהיו מחויבות להפיץ לפחות סרט עצמאי אחד בשנה.

בני אנוש, תפנימו: קולנוע עצמאי הוא לטובתכם. תאמצו אותו, חבקו אותו ותגידו לו שאתם רוצים לראות אותו גדל. גם כאן אפשר לעשות סרטים עצמאיים כמו "סקס, שקרים ווידאוטייפ" ו"כלבי אשמורת". רק צריך קצת אמונה. תשאירו את חוסר הפרגון לטוקבקיסטים, תנו צ'אנס ותנו ליצירות שלנו להמריא.

מתוך "ג'ו + בל" - לא הוקרן בשעות נורמליות (או כאלה שמתאימות לשומרי שבת)

תגובות

  1. בנוגע לפסטיבלים והמקום שהקולנוע העצמאי תופס בהם –

    צריך לציין ולומר, שכחלק מ"קולנוע פרינג'" הקמנו בפסטיבל חיפה האחרון את הפרינג'ידר – מפגן הקולנוע העצמאי, שהביא לשמחתנו עשרות רבות של צופים למרתון של הקרנות סרטים עצמאיים חדשים ("מורעלים", "ריח פועלים", "הצגה יומית", "טאקע מאמע") במועדון הביט הצמוד למתחם הפסטיבל. וגם אנחנו חילקנו פרסים חביבים ביותר. לאור ההצלחה, נראה שהעניין יהפוך למסורת בפסטיבל.

  2. אני נאלץ למחוק תגובה די מעניינת שהייתה כאן, כיוון שלא עמדה בתנאים הבסיסיים של הבלוג.
    אז נזכיר אותם:
    1. אם אומרים דברים קשים, מזדהים בשמכם. בכלל, עדיף להזדהות בשמכם.
    2. לא מלכלכים ולא נכנסים באנשים בקטע אישי. זה לא תורם כלום לדיון וגם מאוד מחליש את יתר הטענות, אם ישנן, בתגובה.
    3. שומרים על שפה נקייה. לא משנה כמה אמוציות הוצאנו מכם, כאן זה לא בית שימוש של טוקבקים.
    4. רצוי מאוד מאוד לרשום את המייל האמיתי שלכם. הוא לא חשוף לשאר הגולשים ומשמש אותנו הבלוגרים אך ורק לתקשורת במצבים מסוג זה, בהם אנחנו רוצים לדבר בפרטיות עם המגיב/ה.

    המגיב שבחר לא להזדהות – תאמין או לא, אני מסכים עם חלק גדול ממה שאמרת. יש מקום לדיון בשאלת מה שקרוי "הקולנוע העצמאי" בישראל. אז אתה מוזמן להגיב בשנית, הפעם בלי צעקות (המוני סימני קריאה כל משפט שלישי וחזרה על מילים פוגעות). עם התוכן שיוצא נגד חלק מן הדברים שנכתבו בפוסט אין לי בעיה.

  3. פבלו הגיב:

    אורון, אולי תוסיף לינק לדיון שהיה כאן כשעופר כתב פוסט על הקולנוע העצמאי – אני זוכר שהיו לא מעט תגובות לזה.

    רוני!!! 🙂

    1. אבל פבלו, שמתי קישור בדיוק לשם בפסקה הראשונה… הנה הוא שוב, לטובת מי שאין לו כוח לגלול עד למעלה וגם כי ביקשת יפה. זה דיון שייזכר לדורות. ואולי גם ייצא ממנו משהו.

  4. אלון לוי הגיב:

    יש הגבלת גיל על "התאבדות קולנועית". כל עוד הקולנוע בארץ ישאר בחזקת התאבדות כלכלית לעוסקים בו, שלא מאפשרת מיני-חיים-נורמליים, אנחנו בבעייה אמיתית. כן, הטכנולוגיה עוזרת מאוד (למרות שכבר יצא מכל החורים הלוק של החמש/שבע די), וכן – בגלל הטכנולוגיה אפשר להעמיד פנים של "נאותות הפקתית" די בקלות. ויעידו על כך כל עשרות אלפי הסרטים ביוטיוב שהם אסתטיים בשנקל ומעוררים באז עצום (אבל נטולי משמעות או משמעת). העניין עם עשייה קולנועית הוא עניין נלמד, ארוך, מייגע שדורש התעמקות (ולא משנה באיזה ז'אנר אתה פועל). שדורש אורך נשימה. והמון המון ניסיון ותעייה. קחו לדוגמא את "בוקר טוב אדון פילדמן" של מדמוני. סרט מפוספס בעיני של יוצר ענק. אדם כזה היה צריך לעשות ב15-20 השנה שהוא פועל במרחב הקולנוע הישראלי 5-6 סרטים… ואז היחס לאדון פילדמן היה נקודה באבולוציה שלו לאורך קריירת בימוי שלמה (ומדובר פה באחד היוצרים המרכזיים בארץ, כן?)… או להבדיל את סידר – רק בשני הסרטים האחרונים שלו (ובמיוחד ב"הערת שוליים") מצליח לדעתי לפגוע בול. אבל זה לקח לו כמה סרטים חצי-אפויים להגיע לשם. אז לא שיש לי פתרונות, וגם ברמה האישית חייבים להמשיך לנסות לעשות כמה שיותר עם כמה שפחות וכמה שאפשר. אבל כל עוד זה במסגרת תחביב (ומאוד יקר), שלא יכול לפרנס משפחה (ולא סטודנט עם גב כלכלי), האפשרויות נורא מוגבלות… אז אפשר לגמרי להתאבד על הסרט העצמאי הראשון. כי זה בוער בעצמות. וגם השני. וגם השלישי. בשלב כלשהו מתחיל להיות לא-נוח לבקש טובות (כשחוצים את גיל 30, נדמה לי, או בפרויקט החמישי, מה שבא קודם). אז גו! קולנוע עצמאי. אבל אני באמת הייתי רוצה שאפשר יהיה לשלם לתסריטאי חצי שנה (יודעים מה? עזבו, חודשיים) שבהם הוא יצלול לתחקיר וכתיבה באמת, ולא ירוץ אחרי הזנב שלו (או של חברת החשמל). בסופו של דבר, כמו שפעם אמר קובריק, "הזהב האמיתי בעשיית סרטים זה זמן. זה כל מה שצריך. עוד זמן" וזמן, כידוע, עולה כסף (:

    (לפותר נכונה את הפרדוקס הקיומי הזה מובטח עץ החיים או הדעת, לבחירתו).

  5. אורי אביב הגיב:

    בנוגע לפסטיבלים והמקום של קולנוע עצמאי בתוכם (2), בהמשך לפוסט של מרט…

    אתקן כמה עובדות בנוגע לסכנה למולה עומדים הפסטיבלים… "הגדולים" הם ירושלים, חיפה ודוק-אביב, שאינם עומדים בפני כל סכנה. אלו שאינם גדולים הם כל השאר, אולם זה לא בהכרח מעמיד אותם בסכנת סגירה – מאחורי סרטי נשים וקולנוע דרום עומדים גופים גדולים ומוסדיים שימשיכו ויתמכו בפסטיבלים.

    עבור פסטיבלים עצמאיים, דוגמת הפסטיבל הגאה ופסטיבל אייקון, שמאחוריהם אין גוף גדול או מוסדי, תמיכת מועצת הקולנוע היא משמעותית מאוד. עבור אייקון למשל, מדובר בכ-20-25% מהתקציב (אייקון נתמך בכ-100 אש"ח, מתוך תקציב פסטיבלים של כ-3.5 מש"ח של מועצת הקולנוע).

    קולנוע עצמאי הוא כמובן רחב יותר מקולנוע ז'אנריסטי, אבל השניים הולכים יד ביד לא מעט בעולם כולו, וגם בארץ. משנה לשנה אני שמח וגאה על האפשרות להציג עוד ועוד קולנוע ישראלי (החל מ"ימים קפואים" שהוצג בהקרנה מיוחדת ושיחה עם דני עוד בשנת 2006). השנה הייתה שנת שיא של כמות ואיכות, ובשלושת ימי הפסטיבל הראשיים בסינמטק תל-אביב, אירוע הערב המרכזי הייתה הקרנה של סרטי ז'אנר ישראליים – "חתולים על סירת פדלים", "מורעלים" בבכורה עולמית והמסגרת התחרותית לסרטים קצרים (בה ניצח שיר קומאי עם "וידיאו קסם") לצד הקרנת הסרט "פיצריה מן העבר" ומופע של ץ סופית.

    אומר עוד שאני לא רואה את הממסד הקולנועי בישראל בתור איזושהי מקשה אחת. זוהי קהילה מרובת-פרטים, מרובת רעיונות, דיעות ואינטרסים. כפי שיש בוז לקולנוע בעל מאפיינים מסחריים יותר, יש גם אהדה, כפי שיש לעג לקולנוע ז'אנריסטי, יש גם כבוד וכפי שיש זלזול ביצירה עצמאית, יש גם סימפתיה. צריך להתעקש לשמוע, לחזק ולחבק את הקולות החיוביים. הדרך הכי טובה להטביע את הקולות השליליים היא להמשיך ולעשות סרטים מצוינים, שיהפכו את הקולות השליליים למעטים יותר, חלשים יותר ובסופו של דבר ל-לא רלוונטיים.

  6. אלי אלי הגיב:

    תעשו סרטים טובים ויקרינו אותם. מספיק כבר לנופף ב'קולנוע עצמאי' כתעודת ביטוח שחייבים לדבר עליו או לתת לו תשומת לב. לא כל סרט עצמאי שמופק הוא בהכרח מגניב, חתרני, חדשני או מעניין. לרוב זה גבב של עילגות ואגו שאיכשהו מצאו את דרכם למסך. ג'ו ובל למשל זה סרט סטודנטים בינוני למדי שזוכה להייפ בזכות קהילה מגובשת היטב.

השאר תגובה