סיכום 2011: הסרטים הכי טובים שהופצו וגם אלה שלא

איך לעזאזל מסכמים שנה בקולנוע? בתור בהתחלה, אין לי בכלל מושג איך מגדירים שנה. לדוגמא, בשנה שעברה התייחסתי רק לסרטים שהוקרנו מסחרית בארץ ב-2010. אבל השנה יש יותר מדי סרטים שראיתי שטרם הוקרנו בארץ (או לא יוקרנו מסחרית כלל) ואני ארגיש כי אם אגביל את עצמי רק למה שכבר הופץ, אהיה רחוק מלתאר את השנה הקולנועית המוצלחת שעברה עלי. לכן, קבלו את שנת 2011 רבתי – כולל סרטים שנוצרו ב-2010 וסרטים שיופצו כאן (בתקווה) רק בשנה הבאה.

עד כמה מוצלחת הייתה 2011? בסיכום שעבר, רשמתי שמכאן והלאה הוא מועמד ראוי לרשימה, שמנתה אז 10 סרטים. השנה, הוא אפילו לא היה נכנס לרשימה הארוכה בהרבה שאני אפרסם. מצד שני, זו הייתה שנה יותר מוצלחת לקולנוע ה"אמנותי" מאשר לזה ההוליוודי. הרשימה שלי נראית בחלקה העליון כמו רשימה של סנוב מתנשא, סליחה. הוליווד כן יצרה השנה כמה סרטים טובים מאוד (בעיקר אם היו מעורבים בהם ברמה כזו או אחרת אנשים בריטים) אבל לא היה אף שובר קופות שבאמת הסעיר אותי, לעומת הקולנוע האמנותי אשר חווה שנה נהדרת, אולי אפילו נדירה. או שאולי רק אני נהניתי והתרגשתי השנה מכל כך הרבה סרטים. חלק מן הסרטים ברשימה הם פגומים, אולי אפילו פגומים מאוד, אך היה בהם משהו שצד אותי ועדיין לא הרפה. אני מנסה לראות בכל סרט את הרגעים בהם הוא הצליח לייצר משהו ייחודי או עוצמתי ולא את הרגעים בהם הוא נכשל, או נפל לקלישאות. והרבה סרטים מן הרשימה הזו לא הכילו נפילות כאלו. למעשה, אני תמיד מוצא משהו כפוי מאוד ברשימה. סרט שמדורג בעשיריה השלישית יכול היה להיות מדורג בעשירה הפותחת, לו הייתי עורך את הדירוג ביום אחר. בשורה התחתונה, אני עומד מאחורי כל הסרטים ברשימה וגם מאוחרי אלו שלא נכנסו אליה בסוף.

מתוך סרט שאפילו לא נכנס לרשימה. כן, הייתה שנה טובה עד כדי כך.

לפני הרשימה, אציין כי אני לא מדרג את הסרטים הישראלים ביחד עם הלועזים. מכיוון שבסוף השנה העברית לא רשמתי רשימת סרטי שנה, הנה 10 סרטים ישראלים מ-2011 שאהבתי, בסדר א-ב:

אורחים לרגע, אחותי היפה, ג'ו +בל, הדירה, הערת שולים, לא רואים עליך, הנותנת, פלנטה אחרת, השוטר, 2 בלילה. אין ספק, ההחלטה לשנות את שם הסרט ל"אורחים לרגע" מן הכותרת המקורית, "שקרים בז'" – השתלמה לפחות בדבר אחד.

מעט פרסי חימום:

הסרט הטוב ביותר שהופץ כאן אבל לא קיבל בכלל תשומת לב:

לוחם (Warrior) של גאווין אוקונר הוא סרט אמנויות לחימה הנע בין טרשיות מכוונת לרגעים של איכות. הסיפור שלו מכיל לא מעט קלישאות: לוחם אחד הוא עריק מן המלחמה המחדש קשר עם אביו שהתעלל בו ובאימו; היריב שלו הוא לוחם שפרש מן הספורט בלי הצלחות גדולות, אבל נלחם על מנת לא לאבד את הבית שבנה למשפחתו. השניים הם גם אחים. לפחות מבחינת המשחק, זהו סרט איכות לכל דבר, עם תפקידים מעולים של טום הארדי וניק נולטי, אשר אפילו קיבלו בחו"ל באז אוסקר רגעי, בערך במקביל להפצת הסרט בארץ. התעצלתי מלכתוב על הסרט בזמן אמת וכעת נהיה קשה לשכנע אנשים שהוא אכן הופץ כאן.

האפוקליפסה הטובה ביותר

אני לא יודע אם זה רק השנה, או שלאורך כל תולדות הקולנוע במאים נהנו להשמיד את העולם, או רק את האנושות. השנה חזיתי שוב בהשתלטות הקופים על הכוכב, בבליעת כדור הארץ בידי כוכב אחר, בהתפוררות מוחלטת של שכבת האוזון שגרמה למופע לייזר משמיד, בסופות המשמידות את החיים ובסרט שתיאר את כדור הארץ מן המפץ הגדול ועד לסופו. אך הסוף האפקטיבי ביותר עבורי היה העולם הדועך באיטיות בסוס מטורינו – לאט לאט, יש בסרט הזה פחות ופחות. עד שכבר אין כלום.

הסצנה הרעה ביותר, שממש הרסה סרט

המלצתי לאנשים על מסיבת רווקות. לא מעט מהם פנו אלי בזעם על כך שהצלחתי לראות משהו טוב בסרט שיש בו סצנה כזו. לא משנה כמה אשבח את בניית הדמויות, את היכולת של נשים להצחיק ולהיכנס לז'אנר הגברי של "סרטי חברות" ולא לסרטי החברות הנשיים השונים במהותם. שלא לדבר על כך שזו אולי הקומדיה הרומנטית הטובה של השנה. אבל מה לעשות, בסופו של דבר מה שזוכרים מן הסרט זו סצנה בו הגיבורות הוציאו מגופן כל הפרשה אפשרית. זה היה ארוך מדי, וולגרי מדי, נטול עידון ובעיקר לא מצחיק. וכן, בסופו של דבר זה הזיכרון היחיד שלי מן הסרט הזה. בזמן אמת חשבתי שיש לו הרבה איכויות.

נבל השנה

התואר הזה אמור היה ללכת לכריסטופר וולץ שהציג השנה מגוון יפה של 4 נבלים, כל אחד מהם במבטא אחר (הצרעה הירוקה, שלושת המוסקטרים, מים לפילים וכן, גם אלוהי הקטל). אבל התואר הזה הולך לעזרא מילר על חייבים לדבר על קווין – פשוט בגלל שאני חושש שיש לו כוחות מיסטים לקרוא הכל ואני ממש מפחד ממנו.

עזרא מילר קורא את מה שכתוב עליו וחושב מה לעשות עם זה...

40 סרטי השנה שלי, הרחבה על הסרטים עליהם טרם כתבתי:

40. התמטטות – השנה היא שנת המחאה החברתית, שארה"ב מפנה כנגד וול-סטריט. הנה סרט שמציג את אנשי הבורסה שם ברגע השפל ביותר שלהם – ניסיון למקסם רווחים רגע לפני קטסטרופה שתפגע במיליוני אנשים. הסרט הזה הוא כמו צפייה איטית בתאונה ידועה מראש. רק שהסרט מצליח לא פעם לייצר הזדהות עם האנשים תאווי הבצע שגרמו למשבר – ובכך הוא מייצר אמירה חזקה ובעייתית על האופי האנושי.

39. ארץ אחרת – לא ממש סרט מדע בדיוני, כן דרמה נהדרת.

38. נאום המלך - כן, גם אני לא הייתי נותן לו את האוסקר. אבל עדיין סרט מצויין.

37. ממלכת החיות – סרט מאפיה משפחתי, המציג דמות של אישה מאוד מאיימת האוהבת את ילדיה, הרוצחים האכזריים. סרט גנגנסטרים שהזכיר לי ברגעיו הטובים את החבר'ה הטובים. ברגעיו היותר טובים, הוא היה משהו אחר ומקורי לחלוטין.

36.קר עד העצםבעצם, זהו סוג של מערבון המתרחש בימינו. שנה טובה למערבונים באופן כללי. סרט קר מאוד.

35. 50/50 – ללא ספק, קומדית הסרטן המענגת והאמינה של השנה.

34. העור בו אני חיבכל זאת, אלמודובר הוא אלמודובר.

33. השכונה VS חייזרים - זוכה פרס השם ה"עברי" התמוה של השנה, הוא גם אחד מן הסרטים הלא מוערכים דיים בארץ, אם או בלי קשר. זהו סרט פלישת חייזרים שלא עשיר באפקטיבים אבל עשיר בדמיון, סרט המתאר את המצב בשכונת העוני בצורה לא חד מימדית ובלי טובים ורעים ובעיקר סרט עם דמויות מצויינות. דוגמא אחת מיני רבות לשנה המעולה של הקולנוע הבריטי.

32. השבוע שלי עם מרלין – יש לי כל כך הרבה סיבות להיות מאוהב בסרט הזה.

31. הרפתקאות טינטין – פשוט כיף. שילוב בין קומיקס פופולרי בלגי, שעבר דרך תסריטיאים בריטים שנונים מאוד שמיקסמו את ההומור שלו ואז הגיע לידיים של סטיבן שפילברג, איש שיודע דבר או שניים (או מיליון) על בימוי סצנות אקשן. אחד מן הפספוסים התמוהים ביותר של הקהל בארץ.

זה עוד כלום. הייתם צריכים לראות איך הם הגיעו למצב הזה

30. טבלואיד - לו זה היה סרט עלילתי, היינו פותרים את זה בכך שמדובר בסיפור מאוד לא אמין, עד כדי גיחוך. אבל זה אמיתי וזה נהיה הרבה יותר מוזר לקראת הסוף.

29. משחק - אז היום הראשון שלי בפסטיבל ירושלים היה מוצלח. אחד מן הסרטים היותר מטרידים בשנה מטרידה.

28. Meek's Cutoff - המשפט "במערב אין כל חדש" מעולם לא היה כל כך מוחשי.

27. טטרו - העולם יכול להמשיך לטעון כי קופולה איבד את זה. אין לי בעיה להיות היחיד שמתענג על יצירות כאלו.

26. רנגו - בשנה שפיקסאר די מפשלים, עדיין נמצא סרט אנימציה אמריקאי שהוא כולו תענוג. האמת, בהתחלה נראה כאילו שום דבר טוב לא יכול לצאת מעוד סרט של חיות מדברות, הפעם בז'אנר המערבון עם הרבה מחוות קולנועיות/פארודיות. אז אין בסרט הזה שום דבר חדש, אבל כל מה שיש בו נעשה ביעילות ועם יותר הברקות ממה שיש בכל סדרות שרק ועידן הקרח ביחד.

25. דרייב – הרבה אנשים יטענו כי מיקמתי אותו נמוך מדי. אחרים יטענו כי הוא לא צריך להיות ברשימה. בגלל זה הוא חייב להיות בה.

24. בלדה טריסטה - חגיגה של אלימות מדממת, ביקורת פרועה על המשטר הפאשיסטי ואולי על דת בכלל, עלילה מאוד סוערת, קרקס של צבעים ודם. ומספר רגעים פיוטים על הנפש של ליצן טרור פסיכוטי.

23. סוף שבוע (Weekend) - עוד סרט שראיתי בניו יורק, אבל לא מצאתי מה לכתוב עליו. מה שמתחיל כסטוץ בין שני גברים, מתפתח לקשר מורכב יותר. הצרה היא שאחד הגברים עומד לנסוע לצד השני של העולם בסיום סוף השבוע. הרבה לא קורה, הרבה לא יכול לקרות. אני אוהב סרטים המציגים דיוקן של מערכת יחסים לאו דווקא ייחודית בין שתי דמויות.

22. ג'ס + מוס - הנה עוד דוגמא.

21. תפוס מחסה ( Take Shelter) - אני עומד מאוחרי המילה שלי: זאת ההופעה הטובה ביותר של ג'סיקה צ'סטיין השנה, אחד מן הסרטים הכי מפחידים של השנה ודרמת משפחה יוצאת דופן.

לתפוס מחסה נראה כמו רעיון טוב

20. אלוהי הקטל – 4 דמויות, פחות מ-80 דקות, לוקשיין אחד, קונפליקט שהיה אמור להיפטר בדקת הפתיחה. אבל אנשים עושים בעיות לפעמים. כולל את סצנת ההקאה הטובה ביותר הזכורה לי.

19. על אלוהים ואנשים - הניגוד לסרט הקודם. סרט שכולו אמונה בטוב ליבם של בני אדם, גם כאשר המציאות אומרת אחרת.

18. צוללת (Submarine) - לא בזכות השירים של אלכס טרנר, לא בזכות הליהוק המשובח של הנערים והמבוגרים כאחד, לא בזכות הנופים היפהפיים המלווים את הסרט, לא בזכות העיסוק העדין גם בנושא אהבה הראשונה וגם בנושא יחסי הורים-ילדים, לא בזכות הקריינות הלא-לגמרי מהימנה, לא בזכות דמויות הנראות חד מימדיות ומתגלות כמורכבות יותר, לא בזכות הרגע הכואב בהתחלה בו אנו חוזים בגיבור שלנו מאמלל חיים של נערה ומצדיק את זה, אפילו לא בזכות האושר בחיזיון של נערים צעירים הולכים מרצונם החופשי(!) לראות את הפסיון של ז'אן דארק, גרסת דרייר. כל אלו היו יכולים להיות סיבות להכללת הסרט ברשימה. אבל המיקום הגבוה הוא בזכות סצנת הסיום, סצנה עדינה, פשוטה, שאין בה דבר שלא ראינו בסרטים אחרים. אבל יש בה משהו שמרומם את הסרט.

17. מלנכוליה – כשמו כן הוא. פון טרייר תמיד מעדיף דמויות המסתכלות על העולם בצורה שונה מדמויות המתנהלות לפי כללי החברה. הפעם הוא מביט על שתי אחיות המייצגות את הקטבים הללו. זאת המדוכאת הרבה יותר מורכבת ומעניינת, אך גם בהתבוננות בדמות היחסית שיטחית שמנסה להחזיק את הראש מעל המים יש ערך. הליהוק של קירסטן דאנסט הוא לדעתי הליהוק המפתיע של השנה והוא עובד בצורה מדהימה. חוץ מזה, העולם נגמר בצורה די מרהיבה בהתחלה ובסיום. לא שזה העיקר.

16. החפרפרת – יש הרבה אנשים שלא הצליחו לעקוב אחרי העלילה. אני עקבתי אחרי הדמויות ולא הייתה לי בעיה מיוחדת. הרבה מעבר למתח ולעשייה המקצועית, זהו סרט על התחושה של להיות בוגד בכל דרך אפשרית ולהמשיך לאהוב את הבוגד, להמשיך לאהוב את המטרה גם כשהיא אבודה. סרט על לשמור על פנים חתומות כשהעולם סביבך קורס.

15. פרידה (A Separation) - הנציג האירני לכל מיני פרסים, מברלין של תחילת השנה ועד היום, מתחיל בפרידה, עובר לטיפול בקשיש ומגיע לויכוח מר בו כל צד צודק וטועה במידה מסוימת. סרט שבמהלך הצפייה לא מרשים במיוחד, אך משתפר מסצנה לסצנה ומשאיר לא מעט אחרי הצפייה.

14. החבובות – כל כך הרבה סרטים מדכאים יש ברשימה שלי. מזל שכל פעם שנהיה עצוב מדי, אני רק נזכר ברגע אקראי מן הסרט הזה, כנשק של הפצת אושר לכל הגילאים. מנה מנה.

13. חוף מבטחים - גם סרטים על הגירה לא חוקית יכולים להיות סיבה לחייך.

12. פינה - מעריצי פינה באוש שבים ואמורים לי כי הסרט רחוק מלמצות אותה או להציג את הריקוד שלה. שמעתי אפילו טענה כי הוא מבזה את זיכרה. אז נסכם את זה כסרט המחול האופטימלי להדיוטות וכהפתעה הקופתית היפה של השנה בארץ.

11. הוגו - על סמך עותק עבודה בלבד. כלומר, יש לו הזדמנות לטפס אפילו יותר גבוה בדירוג שלי.

נראה שהוא מתחיל לטפס כבר עכשיו

10. חייבים לדבר על קווין – אבל לא חייבים לדבר עכשיו, טקסט ארוך יגיע בקרוב. בינתיים רק אזהיר כי הסרט לא מומלץ לנשים בהריון/הורים לילדים/אנשים עם ריבה בבית.

9. עץ החיים - אותו הדבר כמו שכתבתי על "דרייב" רק פי מאה מבחינת רמת העצבים/דברי שבח. אם רבע השעה האחרונה של הסרט הייתה טיפה יותר טובה, היה מתמקם איפשהו בשלישיה הראשונה שלי.

8. אומץ אמיתי – גדולה אמיתית.

7. בלו ולנטיין - סיפור של אהבה שנידונה מראש לכישלון. וגם מפגש פיסגה בין שניים מגדולי השחקנים של זמננו.

6. עותק נאמן למקור - סרט על אמנות ובדיה, או על החיים עצמם, כי אין באמת הבדל.

5. מרגרט ( Margaret) - זה בכלל אמור היה להיות אחד מסרטי השנה של 2005 או 2006. בסופו של דבר, סרטו של קנת לונרגן הוקרן בארה"ב רק עכשיו. האם הוא גם יוקרן בארץ?

4. הארטיסט – ב-12 לינואר בארץ. אז תבינו כיצד במאי צפרתי של פארדיות ריגול (מצויינות) עושה בסרט אילם את קפיצת המדרגה לליגה של הגדולים.

3. בושה (Shame) - קבלו גם את טריילרי השנה. חבל שבארץ מוקרן בינתיים טריילר אחר, הרבה פחות טוב. ראשית, הביצוע הקולי של השנה:

בסרט, השיר יותר מרשים. הטריילר השני הוא למבוגרים בלבד:

2. הסוס מטורינו - הקולנוע של בלה טאר מגיע למיצוי ביצירת מופת אחרונה. איטית, אוהבת אדם ואופטימית, אפילו שהענקתי לה גם את תואר האפוקליפסה הכי טובה.

1. היו זמנים באנטוליה – במהלך הפוסט הזה, נתתי הרבה מחמאות ותיאורים לסרטים. נדמה לי שכולם מתאימים גם לסרט הזה. סיפור מורכב? בודאי. סיפור פשוט וקטן? ללא ספק. מדכא עד דמעות ומפיץ שמחה. מלא באהבת אדם. זה מערבון, זהו סרט שלא דומה לאף סרט אחר ועומד בפני עצמו.

מחוץ לרשימה: הרבה סרטים נשקלו ונותרו בחוץ, בהם:

Day is Done, חצות בפאריז, מסיבת רווקות, טיפש מטורף מאוהב, מאניבול, משחקי השלטון, מערת החלומות הנשכחים, כוכב הקופים: המרד, נערה עם קעקוע דרקון, מכאן והלאה, אי שם, העתיד, התפשטות.

ואם אני משאיר סרט מוצלח של וודי אלן מחוץ ל-40, כנראה שבאמת אהבתי הרבה דברים השנה.

רשומה זו פורסמה בקטגוריה מאמרים, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לרשומה זו עם קישור ישיר.

14 תגובות על סיכום 2011: הסרטים הכי טובים שהופצו וגם אלה שלא

  1. מיכאל גינזבורג הגיב:

    רשימה מרתקת, ראיתי מעט מהסרטים ואת רוב השאר אראה לכשייצאו בDVD ,
    תודה על הסקירה!

  2. Niv Maoz הגיב:

    אני אשתמש בתגובה זו כפלטפורמה על מנת להגיב לכל שלושת מאמרי סיכום השנה שלכם בסריטה…
    ראשית, כהרגלכם- שאפו! באמת סיכום שנה יפה, מכמה וכמה אספקטים ובדרכים שונות, הארכתם מעט את רשימת הסרטים שפספסתי השנה ואני אצטרך להשלים בעת הקרובה… טוב, נו, בשביל זה יש את 2012!

    רק דבר אחד הפריע לי… "חצות בפריז" בחוץ?! בכל שלושת המאמרים?! סוף סוף יצא לוודי אלן סרט ממש ממש טוב, בהתחשב בשני העשורים האחרונים ואתם אפילו לא מכניסים אותו למקום אחרון בכל דירוג שהוא פעם אחת??? כן, הייתי צריך להוציא את זה החוצה, על טעם ועל הריח, אבל לפחות עופר שם תמונה!

    נ.ב
    שווה לצפות בדוקומנטרי שיצא על אלן השנה ב- great american masters. אומנם אין שם כניסה לעומקה ממש, אך ממרואין שלא ממש מועיל מצידו לשבת ולהתראיין- הוציאו וואחד מסמך מרתק.

    • ביום אחר, או בארגון אחר של הרשימה שלי, "חצות בפאריז" היה נכנס – וכן התייחסתי עליו בנספחים. צפיתי בדוקומנטרי על אלן, שהוא מהנה מאוד לצפייה – אבל לא מעמיק מספיק בעיניי לגבי שנות השמונים, תקופה מעניינת ביצירה של אלן.

  3. מד-דוג הגיב:

    רשימה יפה – ממלכת החיות לטעמי היה יכול להיות הרבה יותר גבוה ואת ארץ אחרת ועץ החיים הייתי מעיף ממנה…
    כן הייתי מוסיף את כוכב הקופים ואת הערת שוליים שללא ספק צריכים להיכנס לרשימת ה-40 של השנה (ואפילו לרשימת ה-20).

    • שים לב, יש בהתחלה דירוג נפרד לסרטים הישראלים, ל"הערת שוליים" יש שם מקום של כובד. לגבי שאר הדברים – על טעם ועל ריחו וכו'… למרות שהבדל בין הסרטים שכמעט נכנסו (כמו כוכב הקופים) לאלו שנכנסו הוא מזערי.

      • מד-דוג הגיב:

        לגבי הערת שוליים – צודק, כנראה שעד שהגעתי לסוף שכחתי מהרשימה הישראלית.

        עם זאת, דווקא ההפרדה בין רשימת הסרטים הישראלית והרשימה הכללית פוגעת בקולנוע הישראלי ולא תורמת לו על אף הדגש שאתה נותן לו ואולי אף לסרטים שאחרת לא היו מוזכרים.

        האם להערת שוליים אין מקום ב-40 הסרטים הטובים ביותר שראית השנה? (ייתכן שלא, אני רק מעלה שאלה – לפי דעתי, בהחלט כן). גם מהפרובינציה שבה אנחנו נמצאים, מגיע לסרטים הישראלים שיישפטו ביחס לחבריהם מהעולם ולא ביחס לעצמם…

        • להשוות בין סרטים זו משימה בלתי אפשרית בעיני. להשוות בין ישראלים לזרים זה קשה יותר כי אני ניגש לסרט ישראלי בצורה שונה. גם בגלל שאני מכיר יותר טוב את התרבות ואת השפה (ולפעמים גם את היוצרים, ברמה זו או אחרת) השיח התרבותי סביב הסרט מגיע ממקום אחר לחלוטין. אני פשוט מרגיש שאין לי קנה מידה אחיד. ואני לא מתייחס רק ל"הערת שוליים" – מבחינתי, כל אחד מעשיריה הישראלית ראוי למקום בקרב הרשימה שלי.

          • מד-דוג הגיב:

            אוקי, מקובל, למרות שבאופן אישי אני מאמין דווקא בגישה הפוכה.
            אני מניח שבסיכום השנה שלך כשהיה את "חיים של אחרים" הוא כן נכנס לרשימה, למרות שאין ספק שיש הבדל גדול בין לראות סרט אמריקאי/בריטי לבין לראות סרט בשפה זרה (על כל המשמעויות שלה).

  4. רונן הגיב:

    take shelter ייקרא בארץ סערת רוחות ויופץ בפברואר אם לב לא ישנו את דעתם.

  5. Richard הגיב:

    Great list.
    Would be helpful to add the name of the movie in English

  6. נדב הגיב:

    לעופר, אשמח לדעת מה מחשבותיך לגבי הסיום של "תפוס מחסה"/"סערת רוחות", איך אתה מפרש אותו?
    סיימתי את הסרט מבולבל.

    • ספוילר ל"סערת רוחות"

      "סערת רוחות" הולך לכל אורך הדרך על שני פירושים אפשרים: הגיבור הוא מטורף; הגיבור הוא נביא. גם בסיום, שני הקווים נותרים בגדר אפשרות. כבר פגשתי אנשים שמשוכנעים כי מדובר בחזיון נוסף בסיום – אני מאחז בתקופה מעט יותר "טבעית" של אשתו על מנת לקדם את האפשרות שאולי באמת מגיעה סופה – אבל העניין העקרוני הוא "אולי" – זה כוחו של הסרט עבורי, היכולת לפרש אותו בשני אופנים שונים ולדעתי הבמאי עשה בחוכמה שלא נתן פיתרון למתח בין שתי האפשריות. הסרט עובד טוב גם כסרט אפוקליפטי, גם כסרט על אדם המאבד את דעתו בשני המקרים כסרט על החוסר בשלווה בחיי הפרברים שעקרונית אמורים לספק שלווה זו.

  7. 'העור בו אני חי' טוב בהרבה מימה שניתפס. חזק וסוחף. "קוד מקור" גם ראוי לטופ לטעמי. דרייב יותר גם. שלי פה

    https://rateyourmusic.com/list/DavidIs/films__2011/

    "מושתקים" הקוריאני של דונג-היוק גם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s