• אוסקר 2022/23: רשימת המועמדים המלאה
  • בחזרה אל
  • ״סנט-עומר״, סקירה וניתוח לסרטה של אליס דיופ
  • דפיקה בדלת
  • סרטים חדשים: ״רוחות אינישרין״ בקולנוע
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל סאנדנס 2023
  • דיווח ראשון מפסטיבל סאנדנס 2023 עם סיומו
  • ״הצגת הקולנוע האחרונה״, סקירה לסרט של פאן נאלין
  • ״הקשרים שלנו״ + ״מאסטרו״, סקירה כפולה
  • הסרטים הקודמים של רג׳אמולי: סאגת ״באהובאלי״
  • אוסקר 2022/23: הימורי מועמדים בכל הקטגוריות
  • בבילון
  • אוסקר 2022/23: על הסרטים התיעודיים הקצרים
  • ״נסיגה״, סקירת דיסני פלוס
  • אימת החודש - ינואר 2023: פותחים שנה עשירית
  • עיניה התכולות
  • ״מבצע פורצ׳ן: תרגיל מלחמה״ ו״המסע שלי עם האריס״
  • ״איגה״, סרט קודם של הבמאי ההודי ס״ס רג׳אמולי

אימת החודש – דצמבר 2022: סיכום שנה

18 בדצמבר 2022 מאת אור סיגולי

כבוד גדול והתרגשות עד אין קץ נפלו בחלקי, להשיק את סיכומי השנה של סריטה לשנת 2022 עם המהדורה הקאלנדרית האחרונה של אימת החודש. אני בטוח שכולכם מכירים את הקונספט כבר, אבל למקרה שנתקלתם בזה לראשונה עכשיו, זוהי פינת סרטי האימה שלי בסריטה, שרצה בלי הפסקה כל חודש מאז מרץ 2013. וכן, זה אומר שאנחנו מתקרבים לחגיגות העשור ואני בהחלט מתכנן משהו מיוחד, אבל בואו נפרד מהשנה הזו קודם כל.

סיכום אימת החודש לא כולל רק את הסרטים שהופיעו במהדורות השונות, כמובן, אלא את כל מה שקרה השנה בתחום האימה. למרבה הגאווה, זה משהו שקורה אצלנו כל הזמן, בין אם סקירות לסרטי הקולנוע או הסטרימינג והפסטיבלים השונים. אני באמת חושב שיחד עם חברי לסריטה אנחנו די מקיפים את הכל, או לפחות את מה שכדאי (ולעיתים גם את מה שלא). לכן גם הפעם ביקשתי מהם להשתתף ולבחור את נבחרי האימה שלהם. זה יגיע בהמשך הפוסט.
השנה לא פחות מ-63 סרטים משתתפים בסיכום, כאשר, כמו תמיד, צריך לקחת רגע להסביר מה בעיני הופך סרט לאימה.

ככלל אצבע אני משתדל להיות אינקלוסיבי כמה שניתן ולא ליפול להגדרות, אבל קו כלשהו בכל זאת חייב להימתח. מבחינתי, כל סרט שעוסק בפחדים ו/או שם לעצמו כמטרה מובהקת לנטוע חרדה וחשש בצופיו, בין אם בהצלחה או לא, הוא חלק מהמשפחה. עם זאת, זה בהחלט לא תמיד קל לאפיון ובכל שנה יש כמה סרטים שאני תוהה לגביהם.
השנה למשל, אחרי לבטים החלטתי ש"התפריט", "משהו באדמה" ו"Bodies Bodies Bodies" הם כן סרטים שאני יכול לשייך כאימה, למרות שהם מורכבים יחסית לחלוקה בינארית. בשונה מהם, ישנם חמישה סרטים אחרים שלוקחים לא מעט מעולמות האימה, אבל בחוויה שלי המשקל המשמעותי שלהם פונה למקומות שונים, ולכן הם לא יהיו חלק מסיכום אימת החודש. אלו הם "קאט!", הרימייק המעולה שעשה מישל הזנאוויציוס ל"וואן קאט אוף ד'ה דד" היפני; קומדיית הערפדים הנטפליקסית "משמרת יום"; סיפור האהבה הקניבלי של לוקה גוואדניניו "Bones and All"; זוכה פסטיבל סאנדנס "נני"; ואחרי חשיבה מאומצת החלטתי שגם "חולה מעצמי" הנורבגי לא לגמרי יושב פה נכון. יש גם את העניין עם "פשעי העתיד" של קורננברג, אבל עדיין לא פיענחתי אם זה סרט אימה או בכלל סרט, אז עדיף להניח לזה.
אלו כמובן הגדרות אישיות שלי, ואפשר לחלוק עליהן. בינתיים נצטרך להסתדר גם בלעדיהם, אבל סמכו עלי שיש מספיק. יותר מדי, אפילו.
אמנם לא כל סרטי האימה של השנה מצאו מקום בסיכום הזה, אבל כדי להכיר ולהיזכר אתם יכולים ללחוץ על התגיות "קולנוע אימה" או "אימת החודש" כדי לגלות את כל מה שקרה בתריסר החודשים האחרונים.

וכעת, עם תום ההקדמה, אפשר לצלול אל תוך עולם הסיוטים שהביאה לנו 2022 בקולנוע, על הטוב והרע, הבלתי נשכח והזניח, עם הקטגוריות הישנות והמוכרות, ואולי עוד כמה חדשות כדי לתת לשנה הזו את הספציפיות שמגיעה לה.

אימת החודש – סיכום 2022

סמייל

סרט האימה המפתיע ביותר של השנה
למרבה השמחה היו כמה סרטים השנה אליהם הגעתי בלי לדעת יותר מדי והלהיבו אותי במיוחד, הבולטים ביניהם הם כנראה "העצבות" ו"כולנו הולכים ליריד". אבל לא לכך התכנסנו, אלא לסרט שבין הציפייה לתוצאה הסופית היה פער גדול ומשמח. בהגדרה הזו יש אחד ויחיד לתואר הסרט המפתיע של השנה, וזהו "סמייל", אחד הלהיטים המוחלטים של 2022.
לפני הצפייה הנחתי שמדובר בעוד צ'יזבט מיני רבים, מהסוג שכבר באמת אין לי סבלנות אליהם ("מת או חובה", "משחק של חיים ומוות" וכו'), ובזמן שזה לגמרי באותה הטריטוריה, ממש נגנבתי מסרטו של פארקר פין. אמנם הוא אחד לאחד "הצלצול", אבל ההקפצות האפקטיביות, המראה המשובח, הייצור המעולה בחלקו האחרון של הסרט, והיצירתיות שהופגנה בו היו כיף מפתיע ונהדר.

סרט האימה המאכזב ביותר של השנה
כנראה בזכות זהות היוצרים מאט בטינלי-אולפין וטיילר ג'ילט (שאת סרטם הקודם "מי שעומד מאחורי" אני אוהב אהבה עזה), ואיחודם של קודקודי המותג, קיוויתי ש"צעקה 5" יביא רוח חדשה לסדרת סרטי הסלאשרים המוכרת, ואולי אפילו יחזיר אותו לימיו הגדולים של שנות התשעים העליזות. התוצאה, בשבילי, הייתה ההפך הגמור. לא מפחיד, לא מקפיץ, לא מצחיק, מפוזר, חבוט וכזה שלוקח את קונספט המטא למקום מאוד מאוד מתיש.
לסרט ההמשך כבר יש טריילר, ואני כמובן אהיה הראשון להתייצב, וזה רק מעיד על החיפזון שבה מתייחסים למותג הזה.
מקום שני: "סטודיו 666".

מצעד הפסיכופטים הטובים ביותר של השנה
5. רוהאן קמפבל בתפקיד קורי – "האלווין: הסוף"
4. פדיה ואן הוט בתפקיד פטריק – "לשון הרע"
3. מיה גות' בתפקיד פרל – "פרל"
2. טים רות' בתפקיד דיויד – "תחייה"
1. וואנג טזו-צ'יאנג בתפקיד איש העסקים – "העצבות"

מצעד המפלצות/יצורים הכי טובים של השנה
5. ג'ין ג'קט – "אין מצב"
4. הגוזל – "בקיעה"
3. אמא – "ברברי"
2. ארט הליצן – "מעורר הביעותים 2"
1. היישות – "סמייל"

העצבות

קומדיית האימה הטובה ביותר של השנה
אם להגדיר סרט אימה זה קשה, אז השילוב בין קומדיה ואימה זה בכלל כאב ראש. יש איזשהו קשר מאוד הדוק בין צחוק ופחד כשזה מגיע לקולנוע, ולפעמים הדברים מאוד מאוד מטושטשים.
לתואר קומדיית האימה של השנה בחרתי בסרט שאולי הפן ההומוריסטי, או שמא הסאטירי שלו, חזק יותר מזה המבעית, אבל משהו שם עבד מעולה. זהו "Bodies Bodies Bodies" שביימה הלינה ריין על פי תסריט של שרה דה-לפה שהוא בכלל על פי סיפור של קריסטן רופניאן. לוקיישן אחד, כמה שחקנים מוכשרים ופיט דיוידסון (בליהוק מדויק), נזרקים לטירוף שיוצא עוד יותר משליטה, אבל קולנועית מתוכנן למופת. אחת מחוויות הצפייה המהנות של השנה די בקלות.
מקום שני: "התפריט".
אני מניח שאפשר להתייחס אל "מעורר הביעותים 2" או "העצבות" כקומדיות, אבל יש לזה השלכות מטרידות מדי, אז עדיף שלא. ועוד משהו שחייב להיאמר – אם הייתי מחשיב את "קאט!" כסרט אימה, זה היה שלו בהליכה. כנראה הסרט שהכי צחקתי בו השנה.

סרט האימה המקורי ביותר של השנה
פה אני מתייחס יותר לחזון קולנועי מאשר לתסריט, ולכן קשה לחשוב על סרט אימה שונה, מוזר, יצירתי ולא מתפשר יותר מאשר "סקינאמרינק" (Skinamarink) של קייל אדוארד בול. האמת היא שהוא יכל להיות סרט השנה שלי אילולא שתי הקפצות סופר מיותרות במהלכו, כמו גם העובדה שהוא משהו כמו עשרים דקות יותר ממה שהוא צריך. ובכל זאת, הקונספט הצילומי והאודיופוני שלו הוא משהו שכמותו מעולם לא ראיתי, וזה בהחלט לא משהו שאני אומר הרבה.
על פניו זה בסך הכל סרט רוחות ביתי בו שני ילדים קטנים מוצאים את עצמם לבדם כשהוריהם נעלמו וכנראה איזו ישות רעה מסתובבת בין החדרים, אבל הפריימינג שבחלק משמעותי ממנו קשה להבין מה בכלל רואים, ההתמקדות במה שנמצא בין הנקודות המוארות, והטון החרישי והמזדחל פשוט מצמיתים.

אישיות השנה בקולנוע האימה
טובות וטובים, רבות ורבים, הפכו את 2022 לשנת אימה מיוחדת ומוצלחת, אבל אחד מהם עשה זאת פעמיים ואף בהצלחה נהדרת. על תואר אישיות השנה אין בכלל מתחרים, בעיני, לבמאי והתסריטאי טיי ווסט שאחראי על "X" וסרט ההקדם שלו "פרל". לא הייתי ממעריציו האדוקים של מר ווסט עד כה, אבל הדאבל פאנץ' שלו, שממש פתח וסגר את השנה, שכנע אותי סופית שיש עליו. קרדיט חייב להגיע גם ל-A24 ומיה גות' שנתנו לו רוח גבית ליצור שני סרטים אחד אחרי השני שלוקחים את עולם הסלאשרים ומוסיפים לו תבלין מגניב למדי. מה גם שבעזרתו קיבלנו את אחד מתפקידי השנה של שחקנית, אז בכלל ראוי להרים לו.
צל"ש, אולי נקרא לזה "תואר פריצת השנה", חייב להגיע גם לאחת מהשחקניות של ווסט השנה, ג'נה אורטגה, שהפכה למלכת הצעקה של 2022 עם תפקיד קטנטן ב"סטודיו 666", גניבת ההצגה ב"צעקה", נוכחותה ב-"X" וכמובן הלהיט של נטפליקס "וונסדיי".

מצעד רגעי האימה הטובים ביותר שאינם מסרט אימה
5. "ראש עכביש" – הדארקנפלוקס של ליזי
4. "באטמן" – פרולוג
3. "במערב אין כל חדש" – המכתש
2. "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" – סירנות
1. "ג'קאס לנצח" – אתגר הדוב

טרנד השנה בקולנוע האימה
קניבליזם, חרדה חברתית, רשתות חברתיות ודייטים כולם היו נוכחים באופן מובהק ביקום האימה של השנה, ובצדק רב. הם מלווים אותנו בכל יום ובכל שעה. כלומר, חוץ מקניבליזם. אני מניח.
עם זאת, בעיני טרנד השנה בקולנוע, שתדלק לא פחות משמונה סרטים שאני ראיתי מאז ינואר, הוא אחד – פריבילגיות.
זה סופר מעניין, אם אתם שואלים אותי. כל כך הרבה סרטים השנה (גם מחוץ לעולם האימה, כמו למשל "משולש העצבות") עסקו במתח שבין אנשים שיש להם הכל כי העולם בצד שלהם, לאלו שנאבקים בכל רגע נתון לתפוס את המקום שמגיע להם. בתחום סרטי האימה קיבלנו את הגרסה החדשה ל"המנסרים מטקסס" שעוסק בצעירים שמגיעים לעיירה מוזנחת כדי להציל אותה מעצמה אבל חסרי רגישות למקומיים; "בקיעה" מפינלנד על ילדה שגדלה אצל אמא שבטוחה שמגיע לה הכל; "יתומה: ההתחלה" שמכניס אותנו לבית אמיד של משפחה שמרגישה שיש לה עליונות גם על מוסר; "Bodies Bodies Bodies" שמפגיש כמה בנות מרקעים שונים ורואה איך הכל הולך לעזאזל; "ההזמנה" על אצולה נושנה ומעוותת במפגש עם צעירה שאין לה הרבה בחיים אבל היא תראה להם מה זה; "ברברי" על הכוח של גברים לעשות מה שהם רוצים (בין היתר); "התפריט" שגם הוא במסגרת "אכלו את העשירים"; ואפילו אשכרה היה סרט שקראו לו "הפריבילגיה". אבל הוא גרוע. אל תראו אותו.

דירוג כל סרטי ההתבגרות-אימה שראיתי השנה
10. "הטלפון של מר הריגן" (בקושי סרט אימה, אבל מעגל נחמד לעשר)
9. "חזרזירונת"
8. "בלאק-פון"
7. "ילד כאפות"
6. "את לא אמא שלי"
5. "הטרף"
4. "בקיעה"
3. "התמימים"
2. "כולנו הולכים ליריד"
1. "לא תהיי לבד"

התמימים

סרט האימה הכי דוחה של השנה
מה שמדהים ב-2022 זה לא רק שקיבלנו בו את אחד הסרטים הדוחים והמטרידים אי פעם, כזה שהיה לוקח את התואר הזה בכל שנה אחרת, אלא שזה קרה פעמיים!  לכן אין לי שום ברירה אלא להכריז על תיקו, ולא בגלל שמדובר בפשרה. ההפך. אלו שיאי זוועות שאנחנו בקושי רואים, קל וחומר שניים כאלה תוך כמה חודשים.
מדובר ב"מעורר הביעותים 2" ו"העצבות". הראשון, סרט המשך ליציאה לא רעה מ-2016 שהתנפח לממדים ג'יימס קמרוניים עם שעתיים וחצי של פסטיבל רצח והטלת מומים שפשוט לא נגמר; והשני הגיע מטיוואן, מציג על המסך דברים שלעולם לא יצאו לי מהראש.
דמיאן לאונה האמריקאי ורוב ג'באז הטיוואני הפכו את עצמם לנסיכי הזוועות החדשים, ואני לא יכול לחכות עד הפרויקט הבא שלהם, בו בזמן שאני לא בטוח אם אני בכלל רוצה שיהיה אחד כזה.
צל"ש צריך להגיע גם לסרט ההנפשה "אל מטורף".

סרט האימה המפחיד ביותר של השנה
טוב, זה קל. אם "סמייל" היה מקפיץ, "העצבות" היה מחליא, ו"אין מצב" היה מרשים, תואר של כבוד לסרט היחיד שבאמת הצליח לגרום לי פחד במהלך השנה הולך ישירות ל"ברברי". על אף שצפיתי בו בבית לא זזתי מהמסך והייתי לחלוטין שלו מהמפגש המקסים שפותח אותו דרך כל פיתולי העלילה שחלקם תפסו אותי מאוד לא מוכן. זאק קרגר יודע מה הוא עושה.

דירוג כל סרטי האימה בלוקיישן אחד של השנה:
6. "מפואר"
5. "דדסטרים"
4. "אין יציאה"
3. "התפריט"
2. "Bodies Bodies Bodies"
1. "סקינאמרינק"

הקונספט הטוב ביותר לסרט אימה השנה
פה אנחנו בטריטוריות הכתיבה והעלילה, חוגגים את הסרט שהיה לו את הרעיון הכי מוצלח ומעניין השנה. כמובן שלא יפתיע אף אחד שהתואר הזה הולך לשניים מהיוצרים האהובים עלי ביותר שפועלים כיום, אלו שביום טוב אני יכול אפילו לקרוא להם האהובים ביותר נקודה.
סרט חדש של ארון מורהד וג'סטין בנסון הוא תמיד משהו שאני אחכה לו בכיליון עיניים, והשנה ממש מתחו אותי עם "משהו באדמה" (Something in the Dirt), בין הפרימיירה בסאנדנס ועד שסוף סוף היה אפשר להשיג אותו. כמו עם היצירות האחרות שלהם, זה בהחלט לא אימה פרופר והגבולות מאוד מעורפלים, אבל הם עושים דברים כל כך מיוחדים ונהדרים שכל הזדמנות לחגוג אותם תתקבל בברכה, גם אם סרטם הקודם, "סינכרוניק", היה יחסית חלש.
ב"משהו באדמה" הם גם מגלמים את התפקידים הראשיים: שני בחורים שגרים בבניין לא יוקרתי במיוחד בלוס אנג'לס, ומגלים תופעה מוזרה באחת הדירות. הם מחליטים לתעד אותה, אבל משם כל כך אחד לוקח את זה למקום אחר ויוצאים מהם הצדדים השליליים ביותר. עוד סרט ענק ומקורי של החבובים האלה, שכבר מזמן צריכים לקבל תואר של אוטרים (ואפילו זה לא שכנע אותי לראות את "מון נייט" המארוולי עליו היו אחראים גם השנה).

הקונספט הרע ביותר לסרט אימה השנה
זהו, אני סיימתי עם סרטי הטכנולוגיה המרושעת. לא יכול יותר. זה כבר מזמן מתיש, אבל השנה זה הגיע לשיאים חדשים. או שמא צריך לומר שפל חדש. "משחק של חיים או מוות", סרט שגרם לי לשקול ברצינות לבטל את המנוי לנטפליקס כעונש, היה פשוט בדיחה איומה שקשה להאמין שמישהו עשה. כתבתי על זה באימת החודש של אפריל, ואני ממש מקווה שזאת הפעם האחרונה שאני נזכר בו.

מצעד ההופעות הסקסיות ביותר בסרט אימה השנה, כי גם את זה צריך מדי פעם
5. ביל סקארסגארד – "ברברי"
4. נטלי עמנואל – "ההזמנה"
3. מייגן פוקס – "עד המוות"
2. פליקס מאריטו – "לא תהיי לבד"
1. תומס דוהרטי – "ההזמנה"

ההזמנה

הסיום הכי גרוע לסרט אימה טוב השנה
לא בטוח אם אי פעם כעסתי ככה על סיום של סרט כמו "סטוקר היל", בעיקר כי מאוד חיבבתי את כל מה שהגיע לפניו. הוא לא סרט מיוחד או מרשים בצורה יוצאת דופן, אבל משהו בו עובד, במיוחד בהתחשב בתקציב הזעום שלו, והוא הצליח לייצר אווירה מאוד מלחיצה גם אם הסיפור מקושקש. אבל אז מגיע שוט הסיום שבכל היקר לי לא הבנתי למה צריך אותו ומי חשב שזה רעיון טוב. שיקול דעת מטומטם נורא.

הסיום הכי טוב לסרט אימה גרוע השנה
"משחק של חיים או מוות", כמובן. לא בגלל שזה סיום מוצלח, אלא כי כל כך שמחתי שהשיט הזה נגמר שבעיני הוא מנצח. אבל אם לא להיות חכמולוגים, הסיום שהכי שדרג סרט היה ב"דדסטרים". זה כמובן לא סרט גרוע, סתם כזה שמאוד אכזב אותי, אבל עדיין שוט הסיום שלו נהדר.

תואר הדור הבא של סרטי האימה
עוד בשנה שעברה, עם הסגמנט שלה ב-"V/H/S/94" היה קל להבין שיש פה יוצרת שצריך לעקוב אחריה, והשנה, עם המותחן "משקיף" (Watcher), גדולתה של גברת קלואי אוקונו היא עניין חתום וגמור. על פניו זה עוד מותחן סטוקר בעיר אירופאית גותית, אין פה הרבה חדש, אבל בניית המתח והמיזנסצנה שיצרה אוקונו היא מדהימה. קדימה עוד סרט, בבקשה.

דירוג ההופעות הטובות בסרט אימה – שחקנית
10. ג'ורג'ינה קמפבל – "ברברי"
9. סוסי בייקון – "סמייל"
8. ג'ודית' רוברטס – "הדבר האחרון שמארי ראתה"
7. ג'וליה סטיילס – "יתומה: ההתחלה"
6. קיקי פאלמר – "אין מצב"
5. רייצ'ל סנוט – "Bodies Bodies Bodies"
4. ג'סי באקלי – "רדופה"
3. אנה קוב – "כולנו הולכים ליריד"
2. מיה גות' – "פרל"
1. רבקה הול – "תחייה"

דירוג ההופעות הטובות ביותר בסרט אימה – שחקן
10. זאק וילה – "היפוכונדר"
9. רורי קיניר – "רדופה"
8. סקוט הייז – "מה שישעיהו ראה"
7. רוהאן קמפבל – "האלווין: הסוף"
6. ג'סטין לונג – "ברברי"
5. דניאל קאלויה – "אין מצב"
4. ג'וש רובן – "עופר פצוע"
3. רייף פיינס – "התפריט"
2. טים רות' – "תחייה"
1. מורטן בוריאן – "לשון הרע"

תחייה

סרט האימה שיותר אנשים צריכים לדבר עליו השנה
זה איננו סרט מושלם באיזושהי דרך, המבנה שלו מעט מוזר והטוויסט כבר נעשה בעבר (אם כי הוא עובד מעולה גם הפעם), אבל אני מאוד מופתע מחוסר היחס ל"מה שישעיהו ראה" (What Josiah Saw) של וינסנט גראשו, עליו כתבתי באימת החודש של אוגוסט. מבחינת קולנוע הוא די מדהים, יש בו שחקנים מצוינים והוא מטריד ואפקטיבי הרבה יותר מעשרות אחרים, ואיכשהו נראה לי שהוא פוספס. מקווה שעוד יגלו אותו.

ההתלהבות הכי לא מובנת מסרט אימה השנה
"לשון הרע" (Speak No Evil) בשום אופן לא קונצנזוס, אבל ללא ספק אחד המדוברים של השנה, והרבה אנשים מזכירים אותו כסרט שהצליח להטריד ולהפתיע אותם. הוא גם צץ באי אילו רשימות של מצטייני השנה, לדאבוני. אני לא חולק את הסנטימנט. בעיני מדובר בסרט מגוחך, סדיסטי ולא בקטע טוב, שפועל נגד רוב הערכים שאני חושב שהעולם זקוק להם יותר כרגע. שום דבר במה שמתרחש בסרט הזה לא הגיוני, והרצון שלו לטלטל אותנו כל כך מסורבל ומטופש שהוא כבר הביא אותי לכדי כעס. ממש מיותר.

מצעד הפתיחות הכי טובות לסרט אימה השנה
5. "הסטייליסטית"
4. "כולנו הולכים ליריד"
3. "ברברי"
2. "אין מצב"
1. "האלווין: הסוף"

מצעד הסיומים הכי טובים לסרט אימה השנה
5. "פרל"
4. "ברברי"
3. "דדסטרים"
2. "בקיעה"
1. "סקינאמרינק"

הטוויסט הגרוע ביותר השנה בסרט אימה
לא אחשוף מתוך כבוד למי שאולי עוד ירצה לראות את זה (אם כי מומלץ שלו), אבל הגילוי של גיבורת "מאסטר" על עברה של חברתה לצוות הפקולטה הוא כל כך מגוחך שאני בהלם שאף אחד לא עצר את זה בזמן.

סרט האימה שהכי הוכפש לא בצדק השנה
אולי זה היה עניין של ציפיות, אבל מכיוון שבאמת שנאתי את שני סרטי "האלווין" הקודמים, מצאתי את עצמי נגנב מהחלק האחרון של דיויד גורדון גרין למעלליו של מייקל מאיירס ותושבי הדונפילד ב"האלווין: הסוף".
כן, הוא סרט די מטופש כשחושבים על זה, אבל אווירת הסטיבן קינג ושבירת ההגה מהסרטים הקודמים לגמרי התחבבו עלי, גם אם נראה שאני במיעוט. לדעתי אם אנשים היו מגיעים אליו קצת יותר סבלניים הם היו רואים בו את הדברים הטובים, כאלו שהופכים אותו לאחד מהמוצלחים במותג הוותיק והלא אחיד הזה.

תואר "אמת בפרסום" לסרט אימה עם ההלימה הכי מוחלטת בין השם שלו ומה שקורה בו
"אכזריות לשמה". אין בסרט הזה כלום ושום דבר מלבד הרבה מאוד אכזריות. אי אפשר לכעוס עליו, אבל איכשהו הצלחתי.

המסר הכי בעייתי בסרט אימה השנה
כידוע אני מאוהדי "המנסרים מטקסס" גרסת 2022, ובכל זאת היה לי מאוד לא נוח עם השנאה שלו לדמויות הפרוגרסיביות שלו, ובעיקר להצדקה שלו בכל מה שקשור להחזקת נשק, נושא מאוד בוער ורגיש כיום. הגיבורה היא מישהי ששרדה טבח בבית הספר ולכן שונאת נשקים, אבל אל דאגה, עד סוף הסרט היא תשתכנע שרובה בהישג יד זה דבר מאוד חשוב. חוץ מזה, הכל קול.

ההקפצה הטובה ביותר של השנה
יהיה לי קשה לבחור רק אחת ממתנותיו של מלך ההקפצות של 2022, "סמייל", בעיקר כי כולן אפקטיביות כמו שהן לא מתוחכמות, אבל אני חושב שזו שמתרחשת כאשר רוז (סוסי בייקון) יושבת ברכב מחוץ לבית של אחותה היא המוצלחת ביותר.

מצעד רגעי ה-WTF הגדולים של סרטי האימה השנה
10. "התחייה" – הבן שלך בתוך הבטן שלי
9. "התפריט" – סו שף
8. "אין מצב" – הספקטקל
7. "ברברי" – הופעתה של אמא
6. "התמימים" – חתולי
5. "העצבות" – סל תינוקות
4. "רדופה" – לידה מחודשת
3. "האלווין: הסוף" – ג'רמי
2. "העצבות" – זין בעין
1. "מעורר הביעותים 2" – רצח חדר השינה

ברברי

אות הקשת לסרט האימה הלהט"בי המצטיין של השנה
לא מעט סרטי אימה השנה שיבצו דמויות גאות או נראטיבים להטב"קיים ב-2022. שלושה מהם הוקרנו בפסטיבל לקולנוע גאה, וכבר על כך אפשר לומר תודה גדולה למיזם הזה. אבל דווקא מתוך כל הסרטים על הומואים ולסביות שמתמודדים עם כל מיני סוגי אימה כזו או אחרת, אני אתחכם ברשותכם, ואתן את התואר הנחשק לסרט שאולי לא עוסק בזה באופן ישיר, אבל מתייחס באופן מדהים לנושא של מגדר ומיניות. זהו נציג אוסטרליה לאוסקר, ואחד הסרטים הכי טובים של השנה, "לא תהיי לבד". מי שלא ראה עדיין, בבקשה לשים את זה ברשימת הצפייה שלכם. תודה.
ואם אתם מחפשים סרטי אימה להטב"קים, הנה אלו שראיתי השנה: "מעורר השאול", "Bodies Bodies Bodies", "הדבר האחרון שמארי ראתה", "צעקה" ושלושת סרטי פסטיבל הקולנוע הגאה: "סיסי", "היפוכונדר" ו"לבלוע".

מצעד הרימייקים/סיקוולים/פריקוולים הטובים ביותר
3. "המנסרים מטקסס"
2. "פרל"
1. "האלווין: הסוף"

מצעד הרימייקים/סיקוולים/פריקוולים הגרועים ביותר
5. "מעורר הביעותים 2"
4. "הטרף"
3. "מעורר השאול"
2. "יתומה: ההתחלה"
1. "צעקה"

סרט האימה שאני מילולית לא זוכר ממנו כלום
זאת כבר הופכת להיות מסורת מפוקפקת למדי, כשבכל שנה מופיע לי ברשימות סרט שללא ספק ראיתי, ופשוט אין לי ולו בדל זיכרון ממנו. נאדה. אפילו אחרי שאני צופה בטריילר ומתרענן בתמונות ובתקצירי עלילה, דבר לא עולה ממנו. מחיקה מוחלטת מטעם התודעה שלי.
וכך, מסתבר שב-4 לינואר צפיתי בסרט שנקרא "אגנס", משהו על גירוש שדים כפי הנראה, ובאמת שאין לי מושג מה ומי ולמה. אלא אם כן איש זר התגנב ושיחק לי עם האקסל, אין לי הסבר לזה.

קאמבק השנה בסרטי האימה
זה בהחלט לא משיאיו, אבל גם רחוק מהתחתיות שלו, כך שלפחות אפשר להתנחם בכך שהוא עדיין אתנו, מביים באותה ההתלהבות כמו לפני ארבעים שנה. זהו לא אחר מאשר דאריו ארג'נטו בן ה-82, שחזר לטריטוריית הסלאשרים עם "משקפיים כהים" הקאמפי שלו, ועל הדרך צץ לרגע בבתי הקולנוע בתפקיד ראשי מצוין בסרט-הדי-אימה של גאספר נואה, "מערבולת". רק בריאות ואריכות ימים אנחנו מאחלים לו.

העריכה הטוב ביותר לסרט אימה
5. "תלויה באוויר" – רוברט הול
4. "התמימים" – ינס כריסטיאן פודסטד
3. "העצבות" – רוב ג'אבז
2. "X" – דיויד קשוורוף וטיי ווסט
1. "ברברי" – ג'ו מרפי

הצילום הטוב ביותר בסרט אימה
5. "העצבות" – באי ג'י-לי
4. "מה שישעיהו ראה" – קרלוס ריטר
3. "אין מצב" – הויט ואן הויטמה
2. "סקינאמרינק" – ג'יימי מקריי
1. "לא תהיי לבד" – מתיו צ'אנג

האפקטים הטובים ביותר בסרט אימה
5. "התמימים"
4. "סמייל"
3. "בקיעה"
2. "אין מצב"
1. "מעורר הביעותים 2"

התסריט הטוב ביותר לסרט אימה
5. "Bodies Bodies Bodies" – שרה דה-לפה
4. "לא תהיי לבד" – גורן סטולבסקי
3. "אין מצב" – ג'ורדן פיל
2. "ברברי" – זאק קרגר
1. "משהו באדמה" – ארון מורהד וג'סטין בנסון

מצעד סרטי האימה הגרועים ביותר שראיתי השנה עד הסוף
5. "לשון הרע"
4. "הפריבילגיה"
3. "משחקת באש" (Firestarter)
2. "אמא" (Umma)
1. "משחק של חיים או מוות"

לא תהיי לבד

סרטי האימה הטובים ביותר של 2022

כמו בשנים האחרונות, לפני שאתחייב על החמישייה הסופית והמוחלטת שלי, ביקשתי משלושת חברי סריטה האחרים להתארח באימת החודש ולדרג את חמשת הסרטים שלהם על פי ראות עיניהם. הנה התוצאות:

אורון שמיר:
5. "בסטיה"
4. "בלונדינית"
3. "רדופה"
2. "Bodies Bodies Bodies"
1. "אין מצב"

עופר ליברגל:
5. "רדופה"
4. "אין מצב"
3. "תחייה"
2. "X"
1. "Bones and All"

לירון סיני:
5. "רדופה"
4. "העצבות"
3. "ברברי"
2. "סקינאמרינק"
1. "תחייה"

ולסיכום, חמשת סרטי האימה האהובים עלי ביותר לשנת 2022
5. "אין מצב" – סרט עם המון בעיות, ואולי קצת זחיחות של היוצר שלו ג'ורדן פיל, אבל אירוע ז'אנר מרהיב שאנחנו חייבים לקוות שיהיו עוד ממנו.
4. "העצבות" – הטרפת הטיוואנית חסר הגבולות והרחמים, שמשום מה ראיתי פעמיים השנה, היא יציאה מרשימה שדוחקת גבולות ואת הטעם הטוב.
3. "כולנו הולכים ליריד" – סרטה של ג'יין שונברון הוא הקטן והצנוע ביותר מהחמישייה, אבל כנראה המהפנט והחכם ביותר מכולם.
2. "לא תהיי לבד" – לגמרי אבין מי שלא יתייחס אליו כסרט אימה, ובכל זאת, הפלא הקולנועי של גורן סטולבסקי הוא אחד משיאי השנה בכל אספקט.
1. "ברברי" – כשהתבקשתי לדרג את סרטי השנה שלי למשאל המבקרים של אינדיווייר, הכנסתי את "כולנו הולכים ליריד" ואת "לא תהיי לבד" לפני "ברברי" כי באיזשהו מקום הן יצירות מסקרנות ומפעימות ממנו. אבל כשזה מגיע לדירוג האימה של השנה, הוא לוקח בגדול. מפחיד, חכם, עשוי נהדר, מתעתע ואפילו עם משהו להגיד. מהרגע שצפיתי בו בסוף אוקטובר ידעתי שהוא יהיה המושל בכיפת 2022, ואכן כך קרה.

הנה סגרנו עוד שנה ופנינו אל הבאה בתור, בתקווה שתהיה טובה אלינו (למרות שעם כל מה שקורה בעולם האמיתי, אין הרבה מקום לאופטימיות). תודה לכולם שאתם ממשיכים לחזור ולקרוא, זה חד משמעית הכיף הכי גדול. וגם עוד שאוט-אאוט לדף הפייסבוק חתולשחור שמשתף את פרקי אימת החודש ופותח מקום לדיונים ומחשבות. קפצו לשם מדי פעם.
שתהיה שנה מעולה לכולנו, אמן.

כולנו הולכים ליריד