• פרסי אופיר 2022: החמישיות של סריטה חוזרות
  • פרסי אופיר 2022: כל המועמדים
  • סרטים חדשים: ״פשעי העתיד״ בהקרנה מיוחדת
  • פרסי אופיר 2022: על ייצוג להטב
  • מתכון לחיים
  • ״כפולה״/״התקפה עצמית״, סקירה
  • ״רכבת הקליע״, סקירה
  • Marcel the Shell with Shoes On :מחכים לתרגום
  • פסטיבל ירושלים 2022: דיווח פרידה של עופר
  • פסטיבל ירושלים 2022: הזוכים ומחשבות בעקבותיהם
  • ״מאסטר שף צ׳נג״, סקירה לסרט של מיקה קאוריסמקי
  • פרסי אופיר 2022: כל הסרטים המתחרים

"ראש העכביש", סקירת נטפליקס

25 ביוני 2022 מאת אור סיגולי

מאוד מעניין מה הייתה התגובה בנטפליקס להצלחה המפתיעה של "אהבה בשחקים: מאווריק", שבדרכו להיות הסרט המכניס ביותר של 2022. מצד אחד מדובר בחדשות די רעות לחברת הסטרימינג, שבעצמה עוברת שנה רעה במיוחד, מכיוון שהמיליונים שהכניס סרט הקולנוע עם טום קרוז מוכיח שפרויקטים המיועדים לאולמות באופן בלעדי יכולים להצליח, ועל כן עלולים להשתכנע בתי הפקה באשר הם להאריך את חלון ההפצה הקולנועי ולא למהר להתכופף אל אלוהי הסטרימינג (אירוני שזה קרה ממש מספר חודשים לאחר הזכייה הראשונה אי פעם של סרט סטרימינג באוסקר).
מצד שני, הפיצוץ שהיה סרט ההמשך ללהיט מ-1986 יכול להקרין באופן חיובי לנטפליקס, מכיוון שהם ידעו שהסרט החדש של במאי "אהבה בשחקים: מאווריק" ג'וזף קוזינסקי, כבר נמצא אצלם מחכה לשיגור. לא רק זה, הסרט המדובר (שצולם אחרי "מאווריק", שיציאתו נדחתה בעקבות הקורונה) הוא שיתוף פעולה של קוזינסקי עם אחד משחקני "מאווריק", מיילס טלר. העניין בדרמת האקשן הרומנטית שסחפה את העולם בוודאי יביא קצת תשומת לב למותחן המד"ב של נטפליקס, לא?

זהו "ראש העכביש" (Spiderhead), המבוסס על סיפור קצר מאת ג'ורג' סונדרס, ובו קוזינסקי חוזר לטריטוריות של הסרטים שפרסמו אותו, "טרון: המורשת" ו"אבדון", ופחות של שני סרטי משימת-ההצלה שעשה לאחר מכן, "רק האמיצים" ו"אהבה בשחקים: מאווריק". זהו כאמור מותחן מד"ב מועט שחקנים, המתרחש כמעט כולו במתקן מחקר עתידני על אי מבודד, שם ימצאו את עצמם שני גברים במאבק שיילך ויחריף עד שיגיע לתוצאות הרסניות. כמובן שזה לא הקונספט המקורי ביותר שראינו, בין אם ב"האי של דוקטור מוראו", "אקס-מאכינה" או המערכה האחרונה של "לא זמן למות", אבל נראה שאנשים מאוד אוהבים את המסגרת העלילתית הזו אם חוזרים אליה שוב ושוב.
וכך אנחנו פוגשים את אבסנטי (כריס המסוורת'), מנהל של מעבדת מחקר מתוחכמת אליה מגיעים גברים ונשים שקיבלו כמה שנות מאסר טובות, כשבמקום לרצות את עונשם בבית סוהר רגיל, התנדבו להמיר את ימיהם כאסירים בלהיות חלק מניסוי כלשהו. בהגיעם למתקן של אבסנטי, אל גבם מתחבר מין מכשיר שבו כמה נוזלים משני תודעה, והם, רק באישורם ובהסכמתם, לוקחים חלק במיני סיטואציות שיעזרו לבדוק האם אפשר להשפיע על המוח האנושי, וכפי שאבסנטי מציג את זה, להצליח לגרום לאנשים להתאהב זה בזה ולהילחם במגפת הבדידות שפשתה בעולמינו. כמובן שכל מי שראה סרט מד"ב אי פעם, מ"הנוסע השמיני" דרך "פארק היורה", כבר יודע שאנשים עשירים בחליפות המבצעים ניסויים על בני אדם לא באמת מעוניינים בלהפוך את העולם לטוב יותר.
אחד מנשואי המחקר המשמעותיים של אבסנטי הוא ג'ף (מיילס טלר), שהושלך לכלא בעקבות תאונה תחת השפעת אלכוהול, כזו שלקחה חיים של אחרים. עמוס רגשות אשמה, ג'ף משתף פעולה עם אבסנטי עד השלב שבו הוא מתחיל להבין שאולי לא הכל כשר, במיוחד מה שקשור לחומר משנה תודעה בשם דארקנפלוקס שיכול להביא אותך למקומות אפלים מאוד והוא רע מאוד לכל אדם. בגלל זה קוראים של דארקנפלוקס. אם מישהו שהוא במקרה חרש, עיוור, ולא ראה סרט בחיים שלו טרם שם לב.
הם ממש חייבים להתאמץ יותר עם השמות המדעיים שם בהוליווד. בין ביו-סין של "עולם היורה" החדש לזה שמורכב מהמילה "חושך" עם ממבו-ג'מבו מדעי אחר, זה די מעליב.

אני מניח שבחירת המילים שלי כבר הסגירה את דעתי על הסרט-שיהיה-מקום-ראשון-בנטפליקס-לשבוע-אחד-ואז-יעלם-לנצח-במעמקי-התודעה השבועי. זה אפילו לא מסוג הסרטים שאפשר להתפרע עליהם מכמה הם רעים, הוא פשוט כל כך פונקציונלי, צפוי ולא מסעיר, שזה פשוט מרגיש כאילו הבדיחה היא על חשבוננו, או לפחות על חשבון החשבון החודשי שלנו.
נתחיל בכך שאין טיפת היגיון בתסריט הזה. ממש כלום. ואפילו לא צריך להשקיע בזה מחשבה יתרה, אין פה שום דבר שמסתדר. לא יכול להיות שהמוסד המבודד והעתידני הזה נטול אבטחה לחלוטין, לא יכול להיות שאפשר להשיג מימון לדבר כזה בלי לחשוף פעילויות אנטי-הומניות שהיו מציתות דיונים והפגנות. אבל גם במיקרו מאוד קשה לקנות את המתרחש, במיוחד כשבתסריט הושתלו כל כך הרבה אלמנטים שמייצרים גלגול עיניים בלתי רצוני ומסגירים כל דבר שעלול להיות מפתיע בהמשך. למשל שאבסנטי מכור לחומר שהוא מייצר (מעניין אם ישתמשו בזה נגדו בהמשך…), קלוז אפ על יומן שנכנס למגירה נעולה מבהיר שבקרוב מאוד מישהו ימצא אותו שם ויגלה את כל הסודות (ביומן! כזה עם כריכת עור וספירלות!), השבריריות של המכשיר שנצמד לגב באה לידי ביטוי רק ברגעים הנוחים ביותר לתסריט, ועוד. נשבע לכם שרגע לפני שמתגלה סוד אפל של אחת הדמויות, צעקתי אותו בקול רם בחלל הדירה שלי כי פשוט לא היה סיכוי לתגלית אחרת. הבעיות ממשיכות עם כל מה שקשור לטון של הסרט, שברובו נטול הומור לחלוטין, אבל אז בסוף לפתע מחליט שהוא קומדיית אקשן לכמה דקות, וזה לא באמת עובד.
נשבע לכם שאני לא מבין איך ולמה רט ריס ופול וורניק הפכו לתסריטאים מבוקשים בהוליווד, כשהם כבר עשור כותבים תסריטים שכל מתמחה יכל לעשות טוב יותר. אז נכון, הם התחילו סבבה עם "זומבילנד", אבל מאז הגיעו "דדפול", "ג'י.איי.ג'ו" השני, "סימן חיים" ו"מחתרת השישה". בשלב הזה הם כבר שמות שאני מסמן כדי לדעת להתרחק מהפרויקטים שלהם.

לזכותו יאמר שמבחינת העשייה "ראש העכביש" לגמרי עובר. הצילום והעריכה יעילים למדי. בד בבד הם כל כך חסרי השראה שדי מדהים שמאחוריהם עומדים שני זוכי אוסקר – הצלם קלאודיו מירנדה ("אוואטר") והעורך סטיבן מאריונה ("טראפיק"). הכל פשוט מקורקע וחסר ברק, שזה מרגיש כאילו אף אחד לא השקיע פה טיפת מחשבה. ובזמן שאני יודע שזה לא הוגן להשוות סרט קולנוע לסדרת טלוויזיה כי בפורמט של פרקים יש יותר מקום לפיתוח דמויות ועלילה, אי אפשר להימנע מהמחשבה שבכל שעה שתיקחו מ"ניתוק" (Severance) של אפלtv+ יש יותר חשיבה קולנועית-סיפורית מרתקת מהפרויקט רב התקציב של נטפליקס.

מכיוון שרוב האלמנטים בסרט נותרים על הסקאלה שבין בסדר לעצל, דווקא המשחק הוא המקום בו "ראש העכביש" די מצטיין. מיילס טלר, שהייתי בטוח שבוטל לפני כמה שנים אבל כנראה שהכל בסדר, אולי לא יוצא מעורו או משהו בסגנון, אבל בורא דמות שלפחות אפשר לעקוב אחריה רגשית. לצדו ג'ורני סמולט מרהיבה כתמיד כליזי, אחת האסירות במקום, ממנה נדרשות כמה סצנות די קשות לביצוע שהיא מנצחת לחלוטין, והופעות קטנות יותר אך מוצלחות באותה מידה של מארק פאגיו וטס האובריש האוסטרלית. היא גם זוכה לרגע הכי מטלטל בסרט, וזה לא מעט בזכותה.
עם זאת, אני איכשהו מסויג יותר לגבי השחקן-מפיק של הסרט, כריס המסוורת', אישיות שאני תמיד נורא רוצה להיות בעדה אבל בכל פעם נאבק בזה. יכול להיות שהמסוורת' מוצלח רק בתפקידים קומיים, בהם הוא לרוב אדיר ללא תחרות, אבל כשזה מגיע למשהו קצת יותר דרמטי או מורכב, הוא די הולך לאיבוד. התפקיד שלו ב"ראש העכביש" מצריך ממנו הרבה, ובזמן שהוא רחוק מלהיות לא טוב, זה קצת מרגיש שהוא במקום הלא נכון, מתאמץ נורא כדי להוכיח משהו שהוא לא לגמרי צריך. כנראה ששעתו הגדולה ב-2022 תגיע עם "תור: אהבה ורעם", שם הוא ישוב לדמות המארוולית שעשתה אותו, ואין סיכוי שזה לא יהיה נהדר. או עם חזרתו ללהיט נטפליקס הקודם שלו, סרט האקשן המהנה במיוחד "טיילר רייק: חילוץ".

יש אופציות גרועות יותר מ"ראש העכביש", בטח בנטפליקס, אבל זאת אולי הסיבה המרכזית למה הוא די מאכזב. הכישרון והכסף שם, אבל שוב גילינו שמדובר בפרויקט שגרתי ובינוני של מפעל התוכן הנטפליקסי. אני לא רוצה להיות חלק מההמון הטרחני שמנפנף בידיו וצועק על נטפליקס להתאפס על עצמם – בטח כאשר שזה המקום בו אפשר לראות את אחד הסרטים הגדולים של השנה "המרד הגדול" – אבל בשלב הזה מאוד קשה לפרגן לסרט שהוא בסדר מינוס, גם אם הוא מגיע כחלק ממנוי חודשי.